ביאור:בבלי שבת דף קלז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

^[1] וסתם ספרא רבי יהודה.

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא [פרה פ"ה מ"ד]: 'הכל כשרים לקדש ^[2], חוץ מחרש שוטה וקטן; רבי יהודה מכשיר בקטן, ופוסל באשה ^[3] ואנדרוגינוס' - שמע מינה ^[4].

ומאי שנא מילה?

משום דכתיב: (בראשית יז י) [זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך] המול לכם כל זכר.

משנה:

מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת – חייב ^[5].

אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת: רבי אליעזר מחייב חטאת ^[6], ורבי יהושע פוטר ^[7].

גמרא:

רב הונא מתני ^[8] חייב ^[9]; רב יהודה מתני פטור ^[10]:

רב הונא מתני חייב – דתניא: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו רבי אלעזר ורבי יהושע על מי שהיו לו שני תינוקות: אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת - שהוא חייב ^[11]; על מה נחלקו? - על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר; ושניהם לא למדוה אלא מעבודת כוכבים ^[12]: רבי אליעזר סבר כעבודת כוכבים: מה עבודת כוכבים אמר רחמנא לא תעביד וכי עביד - מיחייב, הכא נמי - לא שנא.

ורבי יהושע: התם - דלאו מצוה ^[13], הכא - מצוה.

רב יהודה מתני 'פטור' – דתניא: אמר רבי מאיר: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על מי שהיו לו שני תינוקות: אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת - שהוא פטור; על מה נחלקו? - על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר. ושניהם לא למדוה אלא מעבודת כוכבים: רבי אליעזר סבר כעבודת כוכבים: מה עבודת כוכבים אמר רחמנא לא תעביד, וכי עביד - מיחייב, הכא נמי - לא שנא; ורבי יהושע: התם - לא טריד מצוה, הכא - טריד מצוה ^[14].

תני רבי חייא: 'אומר היה רבי מאיר: לא נחלקו רבי אלעזר ורבי יהושע על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת - שהוא חייב ^[15]; על מה נחלקו? - על מי שהיו לו שני תינוקות: אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל של אחר השבת בשבת, שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר.'

השתא, רבי יהושע סיפא דלא קא עביד מצוה - פוטר, רישא דקא עביד מצוה מחייב?

אמרי דבי רבי ינאי: רישא - כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת, דלא ניתנה שבת לידחות ^[16]; סיפא - ניתנה שבת לידחות.

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: רישא נמי ניתנה שבת לידחות לגבי תינוקות דעלמא!?

להאי גברא מיהא לא איתיהיב.

משנה:

קטן נימול לשמנה ולתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר, לא פחות ולא יותר.

הא כיצד: כדרכו – לשמנה; נולד לבין השמשות - נימול לתשעה ^[17]; בין השמשות של ערב שבת - נימול לעשרה ^[18]; ^[19] יום טוב לאחר השבת - ^[20]נימול לאחד עשר, שני ימים של ראש השנה - נימול לשנים עשר.

קטן החולה - אין מוהלין אותו עד שיבריא.

גמרא:

אמר שמואל: חלצתו חמה ^[21] - נותנין לו כל שבעה להברותו.

איבעיא להו: מי בעינן מעת לעת?

תא שמע דתני לודא ^[22]: 'יום הבראתו כיום הולדו ^[23]'. מאי? לאו מה יום הולדו ^[24] - ^[25]לא בעינן מעת לעת, אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת?

לא! עדיף יום הבראתו מיום הולדו: דאילו יום הולדו - לא בעינן מעת לעת, ואילו יום הבראתו - בעינן מעת לעת ^[26].

משנה:

אלו הן ציצין ^[27] המעכבין את המילה: בשר החופה את רוב העטרה ^[28], ואינו אוכל בתרומה ^[29];

ואם היה בעל בשר ^[30] – מתקנו ^[31], מפני מראית העין ^[32].

עמוד ב

[המשך המשנה]

מל ולא פרע ^[33] את המילה - כאילו לא מל.

גמרא: אמר רבי אבינא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: בשר החופה את רוב גובהה של עטרה ^[34].

ואם היה בעל בשר [מתקנו מפני מראית העין].

אמר שמואל: קטן המסורבל בבשר ^[35], רואין אותו: כל זמן שמתקשה ^[36] ונראה מהול - אינו צריך למול, ואם לאו - צריך למול.

במתניתא תנא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: קטן המסורבל בבשר רואין אותו, כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול - צריך למולו, ואם לאו - אינו צריך למולו. ^[37]

מאי בינייהו?

איכא בינייהו: נראה ואינו נראה ^[38].

מל ולא פרע [את המילה - כאילו לא מל]:

תנו רבנן: 'המל אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה; אבי הבן אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו; העומדים אומרים: כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים; והמברך אומר: אשר קידש ידיד ^[39] מבטן ^[40], חוק בשארו ^[41] שם ^[42], וצאצאיו ^[43] חתם באות ^[44] ברית קדש. על כן בשכר זאת, אל חי חלקנו, צוה להציל ידידות שארינו משחת ^[45], למען בריתו אשר שם בבשרנו, ברוך אתה ה' כורת הברית.

המל את הגרים אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה; והמברך אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר (ירמיהו לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ברוך אתה ה' כורת הברית.

המל את העבדים אומר: אשר קדשנו במצותיו וציונו על המילה; והמברך אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית חקות שמים וארץ לא נתקיימו, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ברוך אתה ה' כורת הברית.

הדרן עלך רבי אליעזר דמילה

שבת פרק עשרים תולין

משנה:

רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת ביום טוב, ונותנין לתלויה בשבת ^[46];

וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב.

גמרא:

השתא רבי אליעזר, אוסופי אהל עראי לא מוספינן, למיעבד לכתחלה שרי?

מאי היא?

דתנן [שבת פ"יז מ"ז]: 'פקק החלון ^[47]: רבי אליעזר אומר: בזמן שקשור ותלוי - פוקקין בו, ואם לאו - אין פוקקין בו; וחכמים אומרים: בין כך ובין כך - פוקקין בו', ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת; לא נחלקו אלא להוסיף ^[48], שרבי אליעזר אומר: אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, וחכמים אומרים: מוסיפין בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב.

רבי אליעזר סבר לה כרבי יהודה ^[49], דתניא: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד; רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש.

אימר דשמעינן ליה לרבי יהודה - במכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב ^[50], במכשירין שאפשר לעשותם מערב יום טוב מי שמעת ליה?

דרבי אליעזר עדיפא ^[51] מדרבי יהודה ^[52].

וחכמים אומרים [אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב.].

איבעיא להו: תלה - מאי?

אמר רב יוסף: תלה - חייב חטאת.

אמר ליה אביי: אלא מעתה, תלא כוזא בסיכתא ^[53], הכי נמי דמיחייב ^[54]?

הערות

^ והא סתם ספרא הוא, דבתורת כהנים תניא לה [בספרא שלנו איננו]
^ מי חטאת: לתת אפר על המים
^ טעמיה מפרש בסדר יומא בפרק שלישי
^ דרבי יהודה - כאשה משוי ליה
^ ד'טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה' הוא, ועבד ליה חבורה שלא לצורך, ובהא אפילו רבי יהושע מודה
^ דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת, ואף על גב דטעה בדבר מצוה: שהיה טרוד באותו של שבת, ומתוך כך טעה בזה, ואף בזה עשה מצוה - שהרי ראוי הוא למול, אלא שאינו דוחה שבת - סבירא ליה לרבי אליעזר 'טעה בדבר מצוה ועשה מצוה שיש בה חיוב חטאת – חייב'
^ דסבירא ליה 'טעה בדבר מצוה ועשה מצוה – פטור'
^ במתניתין, ברישא
^ לדברי הכל, כדתנינן לה אנן
^ דמוקי לה בשכח ומל את של ערב שבת בשבת, ופלוגתא היא בשל אחר השבת בשבת
^ דאף על גב דטריד במצוה וטעה בה, כיון דלאו מצוה: שעדיין לא הגיע זמנו למול - חייב
^ שהוקשו כל חטאות שבתורה לחטאת עבודה זרה, דכתיב תורה אחת יהיה לכם וגו' בפרשת 'שלח לך אנשים' גבי קרבן עבודה זרה (במדבר טו כט)
^ עובד עבודת כוכבים לא עשה מצוה
^ טרוד להתעסק במצוה גמורה, שהרי אחד מהם זמנו היום, וטרוד לבו למהר ולעשות, ומתוך טרדו טעה, ומל את זה שאין בו מצוה כלל
^ לקמיה מתרץ לה
^ שאין לו תינוק שיהא זמנו היום, הלכך לא היה טרוד היום במצוה, שלא היה מוטל עליו כלום לעשות, ולא היה לו לטעות
^ שהרי ליום שמיני של מחר הוא נימול, ושמא בין השמשות יום הוא ונימול לתשעה
^ היה היום ערב שבת - אי אפשר למולו בשבת הבאה: דשמא תשעה הוא והויא ליה מילה שלא בזמנה, ואינה דוחה שבת, וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא עשירי
^ חל
^ אין מילה שלא בזמנה דוחה אותו, ו
^ נשלף ממנו החולי ויצא מגופו
^ שם חכם
^ ממתינין לו כיום הולדו
^ יום הולדו דווקא קאמר
^ ד
^ 'כיום הולדו' דקתני - למיתב ליה שבעה, מיהו, עדיף יום הבראתו מהא, דבעינן מעת לעת, ומהא ליכא למשמע מידי
^ רצועות של בשר שנשארו מן הערלה
^ היא שפה גבוה המקפת את הגיד סביב, וממנה משפע ויורד לראשו
^ אם כהן הוא, דילפינן ביבמות (ע,א) שערל אסור בתרומה
^ שהיה שמן, ונראה בשר שלמעלה מערלתו לאחר שניטלה ערלה כולה, כאילו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד
^ ומשפע באיזמל מאותו עובי
^ שלא יהא נראה כערל
^ גילה
^ לא תימא 'רוב העטרה' דקתני מתניתין = רוב היקפה, אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד
^ פלטר"י בלעז [מכוסה, עטוף], ששמן ועב, ולאחר שנימול נראה כמכסהו
^ ומתוך הקישוי מתפשט בשרו
^ בדשמואל גרסינן: 'ונראה מהול', במתניתא גרסינן: ואינו נראה מהול
^ לשמואל, נראה מהול - הוא דאין צריך למולו, הא נראה ואינו נראה – צריך; למתניתא, אינו נראה - הוא דצריך, הא נראה ואינו נראה - אינו צריך
^ יצחק קרי 'ידיד', על שם 'אשר אהבת' (בראשית כב ב)
^ דקודם שנולד - נתקדש למצוה זו, דכתיב (בראשית יז יט) אבל שרה אשתך וגו' והקימותי את בריתי אתו (ויקרא ו ט) - היינו מילה
^ בבשרו
^ חק של מילה
^ אחריו
^ זו, של
^ מגיהנם, דכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט יא)
^ תולין את המשמרת שמסננין בה שמרי יין, ומותח פיה לכל צד בעגול ונעשה כאהל על חלל הכלי שקורין אשטנד"א [מסננת לסינון היין], ואף על גב דעביד אהל שרי ביום טוב כדמפרש בגמרא, אבל בשבת - מיתלא לכתחילה לא, אבל אם תלויה היא - נותנין לתוכה שמרים ומסנן, דאין דרך בורר בכך
^ כגון ארובת הגג
^ כגון פקק זה, שאינו אלא תוספת עראי על האהל
^ הלכך הכא שרי, דמכשירי אוכל נפש הוא
^ כגון שפוד שנרצם ביום טוב
^ חזקה
^ דהוא שרי אפילו מכשירין שאפשר מערב יום טוב
^ תלה כלי קטן במגוד
^ והכא מאי חיובא איכא באהל עראי? בנין גמור לא הוי, ומדרבנן הוא דמיתסר

[1] והא סתם ספרא הוא, דבתורת כהנים תניא לה [בספרא שלנו איננו]

[2] מי חטאת: לתת אפר על המים

[3] טעמיה מפרש בסדר יומא בפרק שלישי

[4] דרבי יהודה - כאשה משוי ליה

[5] ד'טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה' הוא, ועבד ליה חבורה שלא לצורך, ובהא אפילו רבי יהושע מודה

[6] דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת, ואף על גב דטעה בדבר מצוה: שהיה טרוד באותו של שבת, ומתוך כך טעה בזה, ואף בזה עשה מצוה - שהרי ראוי הוא למול, אלא שאינו דוחה שבת - סבירא ליה לרבי אליעזר 'טעה בדבר מצוה ועשה מצוה שיש בה חיוב חטאת – חייב'

[7] דסבירא ליה 'טעה בדבר מצוה ועשה מצוה – פטור'

[8] במתניתין, ברישא

[9] לדברי הכל, כדתנינן לה אנן

[10] דמוקי לה בשכח ומל את של ערב שבת בשבת, ופלוגתא היא בשל אחר השבת בשבת

[11] דאף על גב דטריד במצוה וטעה בה, כיון דלאו מצוה: שעדיין לא הגיע זמנו למול - חייב

[12] שהוקשו כל חטאות שבתורה לחטאת עבודה זרה, דכתיב תורה אחת יהיה לכם וגו' בפרשת 'שלח לך אנשים' גבי קרבן עבודה זרה (במדבר טו כט)

[13] עובד עבודת כוכבים לא עשה מצוה

[14] טרוד להתעסק במצוה גמורה, שהרי אחד מהם זמנו היום, וטרוד לבו למהר ולעשות, ומתוך טרדו טעה, ומל את זה שאין בו מצוה כלל

[15] לקמיה מתרץ לה

[16] שאין לו תינוק שיהא זמנו היום, הלכך לא היה טרוד היום במצוה, שלא היה מוטל עליו כלום לעשות, ולא היה לו לטעות

[17] שהרי ליום שמיני של מחר הוא נימול, ושמא בין השמשות יום הוא ונימול לתשעה

[18] היה היום ערב שבת - אי אפשר למולו בשבת הבאה: דשמא תשעה הוא והויא ליה מילה שלא בזמנה, ואינה דוחה שבת, וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא עשירי

[19] חל

[20] אין מילה שלא בזמנה דוחה אותו, ו

[21] נשלף ממנו החולי ויצא מגופו

[22] שם חכם

[23] ממתינין לו כיום הולדו

[24] יום הולדו דווקא קאמר

[25] ד

[26] 'כיום הולדו' דקתני - למיתב ליה שבעה, מיהו, עדיף יום הבראתו מהא, דבעינן מעת לעת, ומהא ליכא למשמע מידי

[27] רצועות של בשר שנשארו מן הערלה

[28] היא שפה גבוה המקפת את הגיד סביב, וממנה משפע ויורד לראשו

[29] אם כהן הוא, דילפינן ביבמות (ע,א) שערל אסור בתרומה

[30] שהיה שמן, ונראה בשר שלמעלה מערלתו לאחר שניטלה ערלה כולה, כאילו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד

[31] ומשפע באיזמל מאותו עובי

[32] שלא יהא נראה כערל

[33] גילה

[34] לא תימא 'רוב העטרה' דקתני מתניתין = רוב היקפה, אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד

[35] פלטר"י בלעז [מכוסה, עטוף], ששמן ועב, ולאחר שנימול נראה כמכסהו

[36] ומתוך הקישוי מתפשט בשרו

[37] בדשמואל גרסינן: 'ונראה מהול', במתניתא גרסינן: ואינו נראה מהול

[38] לשמואל, נראה מהול - הוא דאין צריך למולו, הא נראה ואינו נראה – צריך; למתניתא, אינו נראה - הוא דצריך, הא נראה ואינו נראה - אינו צריך

[39] יצחק קרי 'ידיד', על שם 'אשר אהבת' (בראשית כב ב)

[40] דקודם שנולד - נתקדש למצוה זו, דכתיב (בראשית יז יט) אבל שרה אשתך וגו' והקימותי את בריתי אתו (ויקרא ו ט) - היינו מילה

[41] בבשרו

[42] חק של מילה

[43] אחריו

[44] זו, של

[45] מגיהנם, דכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט יא)

[46] תולין את המשמרת שמסננין בה שמרי יין, ומותח פיה לכל צד בעגול ונעשה כאהל על חלל הכלי שקורין אשטנד"א [מסננת לסינון היין], ואף על גב דעביד אהל שרי ביום טוב כדמפרש בגמרא, אבל בשבת - מיתלא לכתחילה לא, אבל אם תלויה היא - נותנין לתוכה שמרים ומסנן, דאין דרך בורר בכך

[47] כגון ארובת הגג

[48] כגון פקק זה, שאינו אלא תוספת עראי על האהל

[49] הלכך הכא שרי, דמכשירי אוכל נפש הוא

[50] כגון שפוד שנרצם ביום טוב

[51] חזקה

[52] דהוא שרי אפילו מכשירין שאפשר מערב יום טוב

[53] תלה כלי קטן במגוד

[54] והכא מאי חיובא איכא באהל עראי? בנין גמור לא הוי, ומדרבנן הוא דמיתסר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]