ביאור:בבלי שבת דף לג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דאכלן ולא עבדן [1];
וכתיב [2] (עמוס ד י) הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם [ולא שבתם עדי נאם ה’], וכתיב (יואל א ד) יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל [3], וכתיב [4] (ישעיהו ט יט) ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו איש בשר זרועו יאכלו אל תקרי 'בשר זרועו' אלא 'בשר זרעו'.
בעון עינוי הדין [5] ועיוות הדין [6] וקלקול הדין [7] וביטול תורה - חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל, דכתיב (ויקרא כו כה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית [ונאספתם אל עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב], ואין ברית אלא תורה, שנאמר (ירמיהו לג כה) [כה אמר ה’] אם לא בריתי יומם ולילה [חקות שמים וארץ לא שמתי] [8], וכתיב (ויקרא כו כו) בשברי לכם מטה לחם [9] ואפו עשר נשים [לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו], וכתיב [10] (ויקרא כו מג) [והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם] יען וביען במשפטי מאסו [ואת חקתי געלה נפשם] [11].
בעון שבועת שוא [12] ושבועת שקר [13] וחילול השם [14] וחילול שבת - חיה רעה רבה, ובהמה כלה, ובני אדם מתמעטין, והדרכים משתוממין [15] שנאמר: (ויקרא כו כג) ואם בְּאֵלֶה לא תוסרו לי [והלכתי עמי בקרי]: אל תקרי ' בְּאֵלֶה' אלא 'בְּאָלָה' [16], וכתיב (ויקרא כו כב) והשלחתי בכם את חית השדה [ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם], וכתיב בשבועת שקר (ויקרא יט יב) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך [אני ה’], ובחלול השם כתיב (ויקרא כב לב) ולא תחללו את שם קדשי [ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם], ובחלול שבת כתיב (שמות לא יד) [ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם] מחלליה מות יומת [כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה], ויליף חילול חילול משבועת שקר.
בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב, ושכינה מסתלקת מישראל, שנאמר (במדבר לה לג) ולא תחניפו [את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו] [פסוק לד] ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה [כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל], הא אתם מטמאים אותה - אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה [17].
בעון גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות - גלות בא לעולם, ומגלין אותן, ובאין אחרים ויושבין במקומן, שנאמר [18] (ויקרא יח כז) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ [אשר לפניכם ותטמא הארץ], וכתיב (ויקרא יח כה) ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה [ותקא הארץ את ישביה] וכתיב (ויקרא יח כח) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה [כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם], ובעבודת כוכבים כתיב (ויקרא כו ל) [והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם] ונתתי את פגריכם [על פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם] [19], וכתיב [20] (ויקרא כו לא) [ונתתי את עריכם חרבה] והשמותי את מקדשיכם [ולא אריח בריח ניחחכם], (ויקרא כו לג) ואתכם אזרה בגוים [והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה]; בשמיטין וביובלות כתיב (ויקרא כו לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה [21] כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם [אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה], וכתיב (ויקרא כו לה) כל ימי השמה תשבות [את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה] [22].
בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין, שנאמר (ישעיהו ט טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה' [23] ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם [24] כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה [25].'
מאי 'ועוד ידו נטויה'?
אמר רב חנן בר רבא: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה [26], אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה - הופכין עליו לרעה.
אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו - מעמיקין לו גיהנם, שנאמר (משלי כב יד) שוחה עמוקה פי זרות [זעום ה' יפול שם] [27].
רב נחמן בר יצחק אמר: אף שומע ושותק, שנאמר 'זעום ה' יפול שם [28]'.
אמר רב אושעיא: כל הממרק עצמו [29] לעבירה [30] - חבורות ופצעין יוצאין בו, שנאמר (משלי כ ל) חבורות פצע תמרוק ברע [31] [ומכות חדרי בטן], ולא עוד אלא שנדון בהדרוקן [32], שנאמר ומכות חדרי בטן.
אמר רב נחמן בר יצחק: סימן לעבירה – הדרוקן.
תנו רבנן: 'שלשה מיני הדרוקן הן: של עבירה [33] – עבה [34], ושל רעב - תפוח [35], ושל כשפים - דק [36].'
שמואל הקטן חש ביה, אמר "ריבונו של עולם! מי מפיס [37]!?"
איתסי [נתרפא].
אביי חש ביה;
אמר רבא: ידענא ביה בנחמני דמכפין נפשיה [38].
רבא חש ביה;
והא רבא הוא דאמר 'נפישי קטילי קדר [39] מנפיחי כפן [40]' [41]?
שאני רבא, דאנסי ליה רבנן בעידניה [42] בעל כורחיה [43].
תנו רבנן: 'ארבעה סימנין הן: סימן לעבירה – הדרוקן, סימן לשנאת חנם – ירקון, סימן לגסות הרוח – עניות [44], סימן ללשון הרע – אסכרה [45].
תנו רבנן: 'אסכרה באה לעולם
על המעשר [46]; רבי אלעזר ברבי יוסי אומר: על לשון הרע.'
אמר רבא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: מאי קראה? - (תהלים סג יג) והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר [47].
איבעיא להו: רבי אלעזר ברבי יוסי על לשון הרע קאמר? או דילמא אף על לשון הרע נמי קאמר?
תא שמע: 'כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה [48], היה שם רבי יהודה, ורבי אלעזר ברבי יוסי, ורבי שמעון; נשאלה שאלה זו בפניהם: מכה זו [49] מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה?
נענה רבי יהודה ברבי אלעאי, ראש המדברים בכל מקום [50], ואמר: אף על פי שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך [51] - פה גומר [52].
נענה רבי אלעזר ברבי יוסי ואמר: מפני שאוכלין בה דברים טמאין
דברים טמאים? סלקא דעתך [53]? - אלא
שאוכלין בה דברים שאינן מתוקנים [54].
נענה רבי שמעון ואמר: בעון ביטול תורה [55].
אמרו לו: נשים יוכיחו [56]!
[57] שמבטלות את בעליהן.
נכרים יוכיחו?
שמבטלין את ישראל.
תינוקות [58] יוכיחו?
תינוקות של בית רבן [61] יוכיחו?
התם כדרבי גוריון, דאמר רבי גוריון - ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה: בזמן שהצדיקים בדור - צדיקים נתפסים על הדור; אין צדיקים בדור - תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. אמר רבי יצחק בר זעירי, ואמרי לה אמר רבי שמעון בן נזירא: מאי קראה? (שיר השירים א ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן [ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים] [62] ואמרינן גדיים הממושכנין על הרועים.
שמע מינה אף על לשון הרע נמי קאמר [63]!
שמע מינה.
ואמאי קרו ליה ראש המדברים בכל מקום?
דיתבי ר' יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים [64] גבייהו; פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו [65]: תקנו שווקים [66], תקנו גשרים, תקנו מרחצאות; רבי יוסי שתק; נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן: תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם [67] ונשמעו [68] למלכות, אמרו: יהודה שעילה – יתעלה [69]; יוסי ששתק - יגלה לציפורי; שמעון שגינה – יהרג.
אזל הוא ובריה, טשו [התחבאו] בי מדרשא; כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי [אשתו היתה מביאה לחם וקנקן מים ואכלו]; כי תקיף גזירתא - אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן! אזלו טשו במערתא; איתרחיש ניסא, איברי להו [נברא להם] חרובא [70] ועינא דמיא [71] והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא [72]; כולי יומא גרסי, בעידן צלויי - לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא, אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא אמר: "מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה!"
נפקו, חזו אינשי דקא כרבי[73] וזרעי, אמר: "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה [74]!" כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף; יצתה בת קול ואמרה להם: "להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!"
הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא, אמרי: משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש!" [75]
יצתה בת קול ואמרה: "צאו ממערתכם!"
נפקו. כל היכא דהוה מחי [מכה] רבי אלעזר הוה מסי [מרפא] רבי שמעון; אמר לו: "בני! די לעולם [76] אני ואתה!"
בהדי פניא דמעלי שבתא [לפנות הערב בערב שבת], חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא [77] ורהיט [ורץ] בין השמשות; אמרו ליה: "הני למה לך?"
אמר להו: "לכבוד שבת!"
"ותיסגי לך בחד?"
"חד כנגד 'זכור [את יום השבת לקדשו]’ (שמות כ ח) וחד כנגד 'שמור [את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך] [דברים ה,יב]’!"
אמר ליה לבריה: "חזי כמה חביבין מצות על ישראל!" - יתיב דעתייהו [נתיישבה דעתם].
שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה [חתנו של רשב"י], ונפק לאפיה, עייליה לבי בניה [הכניסם לבית המרחץ]; הוה קא אריך [78] ליה לבישריה [של רשב"י]; חזי דהוה ביה פילי [79] בגופיה, הוה קא בכי וקא נתרו דמעת עיניה [נפלו דמעות לפצעים בעורו של רשב"י] וקמצוחא ליה [80]
אמר ליה: "אוי לי שראיתיך בכך!"
אמר ליה: "אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך - לא מצאת בי כך [ידעית התורה שלמדתי בחול שבמערה]!"
דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא - הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי; לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא - הוה מפרק ליה רבי שמעון בר יוחאי עשרין וארבעה פירוקי! אמר: הואיל ואיתרחיש ניסא - איזיל אתקין מילתא [81]!
דכתיב (בראשית לג יח) ויבא יעקב שלם [עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר] ואמר רב: שלם בגופו [82], שלם בממונו, שלם בתורתו [83]; 'ויחן את פני העיר' - אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להםע"א. [84]
אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני?
אמרו ליה: איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה
הערות
עריכה- ^ ונמצא שגוזלות את בעליהן; ועוד: מתוך שמלומדות במאכל ובמשתה - גורמות לבעלים לגזול
- ^ בההיא פרשה בנבואת עמוס
- ^ יתר הגזם דמשמע שהגזם אינו אלא תחלת מכה, ואחריה באים ארבה וחסיל, אלמא גובאי עולה בעון גזל, וכיון דמיני גובאי עולין - רעב הוה
- ^ וכיון דהרעב הוה
- ^ שמאחרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר להן הדין משהין אותו
- ^ שמעוותין אותו מזידין
- ^ שלא היו מתונין בו לעיין כל צרכן, ונתקלקל מאליו
- ^ ואין ברית אלא תורה, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה - והגית בו יומם ולילה (יהושע א ח); וכתיב חרב, ועל ידי חרב - דהיינו משלחת גירוי מלחמה - הביזה באה, וכתיב ושלחתי דבר (ויקרא כו כה) - הרי דבר,
- ^ הרי בצורת
- ^ בסוף כל הקללות
- ^ הרי עינוי ועיוות וקלקול בכלל
- ^ כל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה
- ^ שאין בדאותו ניכרת ומאמין - שִׁקֵר לבריות
- ^ אדם גדול שבני אדם למדים הימנו ואינו נזהר במעשיו - נמצאו הקטנים מזלזלין בתורה, על ידו ואומרים: "זהו מבין שאין ממש בתורה ובמצות", ונמצא השם מתחלל = נעשה דבריו חולין
- ^ מאין עובר
- ^ ויש במשמע בין שוא בין שקר וכתיב בשבועת שקר 'וחללת' ובשבת ובחילול השם כתיב חילול, וגמרינן משבועה:
- ^ חורבן הבית במשמע: שאין משכני בתוכם
- ^ בפרשת עריות
- ^ פגרי גלוליכם דהיינו עבודה זרה
- ^ בתריה
- ^ =שמיטין
- ^ ולעיל מיניה כתיב (ויקרא כו לב) ושממו עליה אויביכם היושבים בה - הרי שהם גולין ואויביהם יושבין במקומן
- ^ לא ישמח - הרי צרות וגזירות
- ^ הרי צועקין ואינם נענין, בעון מה? -
- ^ ועוד ידו נטויה לשון 'וָעד'ף כל שנותיו של אדם שהן שבעים שנה - יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה
- ^ ולא הוצרך לאדם לפרש למה נכנסה
- ^ שוחה עמוקה מוכנת לפי זרות: למי שפיו זרה
- ^ זעם של הקב"ה הוא שורה שם אצל פי זרות: היושב אצלו ושומע קרוי 'זעומו של הקב"ה'
- ^ מפנה לבו לכך
- ^ ממרק עצמו משאר עסקים להתעסק בעבירות
- ^ הממרק ברע
- ^ חולי הוא
- ^ הבאה בשביל עבירה
- ^ עבה בשרו: מתקשה ועב ונפוח בעובי
- ^ שייני"ס: נפוח עורו על בשרו, ומים בינתיים, ונראה כזכוכית, ורך מתוכו
- ^ בשרו דק וכחוש
- ^ מי מטיל גורל להבחין ולהודיע שאינו של עבירה? עכשיו יאמרו עלי שעברתי על דת, ואין הכל יודעין בשלשה סימנים שאמרנו, ופעמים שמשתנין
- ^ ידענא ביה שמחמת רעב בא לו, ואין צריך לחשדו
- ^ לשון קדרה: על שם ששופך כקדרה
- ^ רבים הרוגי נקבים ממותי הדרוקן של רעב
- ^ כלומר: למה חש בו? והא לא הרעיב את עצמו? מדקאמר 'ידענא ביה בנחמני' - מכלל דהמרעיב עצמו רע בעיניו! ואי משום שהיה משהה נקביו, ואמרינן בבכורות (דף סד:) צואה רבה הדרוקן רבה, שעל שהיית נקבים הוא בא
- ^ התלמידים הקבועים להם עת לפניו
- ^ אונסין אותו להשהות נקביו
- ^ בפרק 'האיש מקדש' (קדושין דף מט:) מפרש: מאי עניות? - עניות דתורה
- ^ חולי המתחיל במעיים וגומר בגרון הנקרא בונמלא"ן [diptheria]
- ^ האוכל פירותיו טבלים, והוא במיתה בידי שמים, וזוהי מיתתו מדה במדה: דדרך גרונו נכנס במעיו
- ^ יסכר - אסכרה
- ^ 'כרם' זה בית המדרש: שיושבין שורות שורות ככרם; כך מפורש בירושלמי בברכות
- ^ אסכרה
- ^ במצות המלך, שצוה עליו לדבר תחלה בכל מקום, כדלקמן
- ^ לשון הרע, והוא בא על כך, לפיכך מתחיל במעיים ומסיים בפה: שהלב מבין לספר לשון הרע ובודה הדברים מלבו
- ^ הכל יוצא מן הגרון
- ^ וכי עונשה מיתה? דבשלמא לשון הרע עונשה מיתה, דכתיב (תהלים קא ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית [גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל]
- ^ מעושרים: שהטבל במיתה בידי שמים, כדיליף ב'אלו הן הנשרפים' (סנהדרין דף פג.)
- ^ דענוש נמי מיתה, כדאמרן: מקרא נדרש לפני פניו: למען ירבו ימיכם (דברים יא כא), הא אם לא תלמדו - יתמעטו
- ^ שאינן מצוות על דברי תורה, דכתיב (דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם, ומתות באסכרה
- ^ אמר להן:
- ^ שאינן בני לימוד
- ^ אמר להן:
- ^ שמבטלים את אביהם להוליכן לחמה ולצונן ולפייסן באגוזים
- ^ לא בטלין ולא מבטלין
- ^ אם לא תדעי לך לשמור מצותי - צאי לך ובקשי רחמים בזכות עקבי הצאן: אבות הראשונים שהיו רגלי הצאן וחזוקם, ורעי בזכותן את גדיותיך = תינוקות שלך, שלא יתפשו על משכנות הרועים רועי הדור ופרנסיו
- ^ ולא פליג אמעשר, דהא קאמר הכא שהם אוכלין דברים שאינן מתוקנין
- ^ בן גר וגיורת היה
- ^ רומיים
- ^ סדר מושב: שווקי, עיירות, וחוצותיהן
- ^ לתלמידיו, או לאביו ואמו ולא להשמיען למלכות
- ^ על ידו
- ^ להיות ראש המדברים
- ^ לאכול פירותיו
- ^ לשתות
- ^ בחול; שהיו פושטין בגדיהם שלא יבלו ומכסין ערותן בחול
- ^ חורשים
- ^ דאפשר על ידי נכרים והקב"ה מחלק מזון וריוח לעושי רצונו
- ^ שנאמר (ישעיהו סו כב-כג) ואשם לא תכבה והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר - אף הנדונים בו במשמע: מה שבתות למינוי שלהם - אף חדשים למינוי שלהן, והאי ודאי בפושעי גיהנם משתעי, דכתיב לעיל מיניה [למעשה פסוק כד, שקוראים אחריו שנית את פסוק כג] ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי - הכי תני לה בסדר עולם (פ"ו)!
- ^ בעוסקי תורה
- ^ חבילות של הדס להריח בשבת; 'מדאני'- כמו מעדנות כימה (איוב לח לא)
- ^ מתקן ומחליק
- ^ בקעים סדקים מחמת החול
- ^ לרבי שמעון, שהדמעות מלוחין ומכאיבין את המכה בתחלתן
- ^ כדרך שעשה יעקב כשניצול מיד עשָו
- ^ שנתרפא מצלעתו
- ^ שלא שכח תלמודו מפני טורח הדרך
- ^ תיקן להם - דברי חן וחנייה; ולי נראה מ'ויקן את חלקת השדה' (בראשית לג יט) לשון תיקון.