ביאור:בבלי שבת דף לו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לתינוק.

בציבור נמי חזי לגמע לתינוק עני ^[1]! ותו, הא דתניא: כשם שמטלטלין את השופר כך מטלטלין את חצוצרות - מני?

אלא לא קשיא: הא ^[2] רבי יהודה, הא ^[3] רבי שמעון ^[4], הא ^[5] רבי נחמיה ^[6].

ומאי 'שופר' ^[7]?

^[8] נמי חצוצרות ^[9], כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: הני תלת מילי - אישתני שמייהו מכי חרב בית המקדש:

חצוצרתא – שופרא, שופרא – חצוצרתא.

למאי נפקא מינה?

לשופר של ראש השנה ^[10];

ערבה – צפצפה, צפצפה – ערבה;

למאי נפקא מינה?

ללולב ^[11].

פתורה – פתורתא, פתורתא – פתורה;

למאי נפקא מינה?

למקח וממכר ^[12].

אמר אביי: אף אנו נאמר ^[13]: הובלילא ^[14] - בי כסי ^[15], בי כסי – הובלילא; למאי נפקא מינה? - למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות, דמצד אחד ^[16] כשירה ^[17], ומשני צדדים ^[18] – טריפה ^[19].

אמר רב אשי: אף אנו נאמר: בבל – בורסיף, בורסיף – בבל;

עמוד ב

למאי נפקא מינה?

לגיטי נשים ^[20].

הדרן עלך במה מדליקין

שבת פרק שלישי כירה

משנה:

כירה ^[21] שהסיקוה בקש ^[22] ובגבבא ^[23] - נותנים עליה תבשיל;

בגפת ^[24] ובעצים - לא יתן עד שיגרוף ^[25] או עד שיתן את האפר ^[26];

בית שמאי אומרים: ^[27] חמין [=מים חמים] ^[28], אבל לא תבשיל ^[29];

ובית הלל אומרים: חמין ותבשיל;

בית שמאי אומרים: נוטלין - אבל לא מחזירין ^[30];

ובית הלל אומרים: אף מחזירין ^[31].

גמרא:

איבעיא להו: האי לא יתן [עד שיגרוף]’ - 'לא יחזיר' הוא; אבל לשהות משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום ^[32], ומני? חנניה היא, דתניא: חנניה אומר: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי - מותר לשהותו על גבי כירה אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום' - או דילמא לשהות תנן, ואי גרוף וקטום – אִין, אי לא – לא, וכל שכן להחזיר!?

תא שמע מדקתני תרי בבי במתניתין: בית שמאי אומרים: חמין אבל לא תבשיל ובית הלל אומרים: חמין ותבשיל, ^[33] בית שמאי אומרים: נוטלין אבל לא מחזירין ובית הלל אומרים: אף מחזירין: אי אמרת בשלמא לשהות תנן, הכי קתני: כירה שהסיקוה בקש ובגבבא - משהין [במשנה: נותנין] עליה תבשיל, בגפת ובעצים לא ישהא [במשנה: יתן] עד שיגרוף או עד שיתן אפר, ומה הן משהין ^[34]? - בית שמאי אומרים: חמין אבל לא תבשיל, ובית הלל אומרים: חמין ותבשיל, וכי היכי דפליגי בלשהות - פליגי נמי בלהחזיר ^[35]: שבית שמאי אומרים: נוטלין אבל לא מחזירין, ובית הלל אומרים: אף מחזירין; אלא אי אמרת להחזיר תנן - הכי קתני ^[36]: כירה שהסיקוה בקש ובגבבא מחזירין [במשנה: נותנין] עליה תבשיל; בגפת ובעצים לא יחזיר עד שיגרוף או עד שיתן אפר, ומה הן מחזירין? - בית שמאי אומרים: חמין אבל לא תבשיל, ובית הלל אומרים: חמין ותבשיל, בית שמאי אומרים: נוטלין אבל לא מחזירין, ובית הלל אומרים: אף מחזירין ^[37], הא תו למה לי ^[38]?

הערות עריכה

^ שעל הציבור לפרנסו
^ שופר מיטלטל וחצוצרות אינן מיטלטלין, דמוקצה הוא, אבל שופר - תורת כלי עליו, כדאמרן לעיל
^ דקתני תרוייהו מטלטלין
^ דלית ליה מוקצה
^ דקתני אף שופר אין מטלטלין
^ דאמר אפילו תרווד אפילו טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמישו המיוחד, ועיקר שופר לאו לגמוע מים קאי
^ דקתני בההיא דרבי נחמיה, דאקדמית בה לחצוצרות לאיסורא? וכיון דתני אין מטלטלין את השופר - תו לא צריך למתני חצוצרות, דכל שכן היא: הואיל ואינו ראוי לגמע בו תינוק
^ אלא שופר דתנא רישא הוא
^ וחצוצרות דתנא בסיפא הוא שופר דאישתנו שמייהו
^ אין תוקעין אלא באותו שעם הארץ קורין 'חצוצרות', והוא שופר; או אם בא עם הארץ לשאול במה יתקע - אומרים לו בחצוצרות
^ צפצפה פסולה ללולב, ועלה שלה עגול, וקנה שלה לבן, כדאמרן בסוכה
^ מתחילה היו קורין לגדול 'פתורה' ולקטנה 'פתורתא' - ועכשיו נשתנו
^ אף אנו יכולים להוסיף אדרב חסדא לומר שגם זה נשתנה
^ מתחילה היו קורין להמסס 'הובלילא' ולבית הכוסות 'בי כסי', ועכשיו נשתנו [המסס הוא הסמוך לבית הכוסות, עשוי סגלגל כמין כדור, ובתוכו קליפות קליפות הרבה, כגלגל של ריחים, וקורין צינפי"ל, ודופנו דק מאד]
^ סוף הכרס שקורין פאנצ"א, ויש בו עובי שקורין דובלו"ן, ותוכו עשוי כמין כוס; 'עובי בית הכוסות' - דופן כפולה, ודבוקין הכפלים זה בזה בשומן
^ שלא ניקב אלא אחד מן הכפלים
^ שחבירו סותמו
^ שניקבו שניהם
^ ובבית הכוסות הוא דאיכא לפלוגי בין צד אחד לשני צדדין, אבל בהמסס אפילו מצד אחד, שלא נראה הנקב לחוץ - אין זו סתימה, לפי שהדופן דק מאד
^ דקיימא לן בני בבל בקיאין שצריך לכתוב גט לשמה, והמביא גט משם - אין צריך לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם', ובני שאר ארצות אין בקיאין, וצריך; ועכשיו בני בורסיף היא 'בבל', ו'בבל' של עכשיו היא 'בורסיף', והן עמי הארץ, כדאמרינן בעלמא (סנהדרין דף קט.): בור שאפי שנטלו מימיו; ואני אומר נפקא מינה לגיטי נשים לענין שינה שמו ושמה ושם עירו ועירה – פסול, וצריך לכתוב שם של עכשיו
^ כירה עשויה כעין קדירה ונותנין קדירה לתוכה
^ זנבות השבולין
^ הנגבב מן השדה; אישטובל"א
^ פסולת של שומשמין שהוציא שומנן
^ שיגרוף הגחלים, משום דמוסיף הבל, וטעמא פרישנא בפרק דלעיל: שמא יחתה בגחלים
^ על גבי גחלים לכסותם ולצננם
^ נותנין עליה
^ אחר שגרפה, דלא צריכי לבשולי, דליכא למגזר שמא יחתה
^ דניחא ליה בישוליה, ואתי לאחתויי; אי נמי נתקיימה מחשבתו ומיחזי כמבשל
^ בשבת, דמיחזי כמבשל
^ הואיל וגרוף
^ היינו נתן אפר על הגחלים, ד'אפר' מתרגמינן 'קיטמא'
^ ותו תנא בבא אחריתי:
^ בגרוף וקטום
^ את המותר לשהות כגון חמין לבית שמאי וחמין ותבשיל לבית הלל
^ כלומר: על כרחך הכי מפרשא
^ בית שמאי אומרים נוטלין ולא מחזירין - על כרחך אתבשיל קיימי, דהא שרו בחמין
^ הא תנא ליה רישא: אבל לא תבשיל

[1] שעל הציבור לפרנסו

[2] שופר מיטלטל וחצוצרות אינן מיטלטלין, דמוקצה הוא, אבל שופר - תורת כלי עליו, כדאמרן לעיל

[3] דקתני תרוייהו מטלטלין

[4] דלית ליה מוקצה

[5] דקתני אף שופר אין מטלטלין

[6] דאמר אפילו תרווד אפילו טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמישו המיוחד, ועיקר שופר לאו לגמוע מים קאי

[7] דקתני בההיא דרבי נחמיה, דאקדמית בה לחצוצרות לאיסורא? וכיון דתני אין מטלטלין את השופר - תו לא צריך למתני חצוצרות, דכל שכן היא: הואיל ואינו ראוי לגמע בו תינוק

[8] אלא שופר דתנא רישא הוא

[9] וחצוצרות דתנא בסיפא הוא שופר דאישתנו שמייהו

[10] אין תוקעין אלא באותו שעם הארץ קורין 'חצוצרות', והוא שופר; או אם בא עם הארץ לשאול במה יתקע - אומרים לו בחצוצרות

[11] צפצפה פסולה ללולב, ועלה שלה עגול, וקנה שלה לבן, כדאמרן בסוכה

[12] מתחילה היו קורין לגדול 'פתורה' ולקטנה 'פתורתא' - ועכשיו נשתנו

[13] אף אנו יכולים להוסיף אדרב חסדא לומר שגם זה נשתנה

[14] מתחילה היו קורין להמסס 'הובלילא' ולבית הכוסות 'בי כסי', ועכשיו נשתנו [המסס הוא הסמוך לבית הכוסות, עשוי סגלגל כמין כדור, ובתוכו קליפות קליפות הרבה, כגלגל של ריחים, וקורין צינפי"ל, ודופנו דק מאד]

[15] סוף הכרס שקורין פאנצ"א, ויש בו עובי שקורין דובלו"ן, ותוכו עשוי כמין כוס; 'עובי בית הכוסות' - דופן כפולה, ודבוקין הכפלים זה בזה בשומן

[16] שלא ניקב אלא אחד מן הכפלים

[17] שחבירו סותמו

[18] שניקבו שניהם

[19] ובבית הכוסות הוא דאיכא לפלוגי בין צד אחד לשני צדדין, אבל בהמסס אפילו מצד אחד, שלא נראה הנקב לחוץ - אין זו סתימה, לפי שהדופן דק מאד

[20] דקיימא לן בני בבל בקיאין שצריך לכתוב גט לשמה, והמביא גט משם - אין צריך לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם', ובני שאר ארצות אין בקיאין, וצריך; ועכשיו בני בורסיף היא 'בבל', ו'בבל' של עכשיו היא 'בורסיף', והן עמי הארץ, כדאמרינן בעלמא (סנהדרין דף קט.): בור שאפי שנטלו מימיו; ואני אומר נפקא מינה לגיטי נשים לענין שינה שמו ושמה ושם עירו ועירה – פסול, וצריך לכתוב שם של עכשיו

[21] כירה עשויה כעין קדירה ונותנין קדירה לתוכה

[22] זנבות השבולין

[23] הנגבב מן השדה; אישטובל"א

[24] פסולת של שומשמין שהוציא שומנן

[25] שיגרוף הגחלים, משום דמוסיף הבל, וטעמא פרישנא בפרק דלעיל: שמא יחתה בגחלים

[26] על גבי גחלים לכסותם ולצננם

[27] נותנין עליה

[28] אחר שגרפה, דלא צריכי לבשולי, דליכא למגזר שמא יחתה

[29] דניחא ליה בישוליה, ואתי לאחתויי; אי נמי נתקיימה מחשבתו ומיחזי כמבשל

[30] בשבת, דמיחזי כמבשל

[31] הואיל וגרוף

[32] היינו נתן אפר על הגחלים, ד'אפר' מתרגמינן 'קיטמא'

[33] ותו תנא בבא אחריתי:

[34] בגרוף וקטום

[35] את המותר לשהות כגון חמין לבית שמאי וחמין ותבשיל לבית הלל

[36] כלומר: על כרחך הכי מפרשא

[37] בית שמאי אומרים נוטלין ולא מחזירין - על כרחך אתבשיל קיימי, דהא שרו בחמין

[38] הא תנא ליה רישא: אבל לא תבשיל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]