ביאור:בבלי שבת דף קלו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מימהל היכי מהלינן ליה ^[1]?

אמר רב אדא בר אהבה: מלין אותו ממה נפשך; אם חי הוא ^[2] - שפיר קא מהיל, ואם לאו - ^[3] מחתך בבשר הוא; ואלא הא דתניא: ספק בן שבעה ספק בן שמונה - אין מחללין עליו את השבת, אמאי? נימהליה ממה נפשך!: אם חי הוא - שפיר קא מהיל, ואם לאו - מחתך בבשר הוא!?

אמר מר בריה דרבינא; אנא ורב נחומי בר זכריה תרגימנא: מימהיל - הכי נמי מהלינן ליה, לא נצרכה ^[4] אלא למכשירי מילה, ואליבא דרבי אליעזר ^[5].

אמר אביי: כתנאי ^[6]: ’[ויקרא יא,לט] וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה [הנגע בנבלתה יטמא עד הערב] - להביא בן שמנה שאין שחיטתו מטהרתו ^[7]; רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אומרים: שחיטתו מטהרתו.' מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמר סבר חי הוא ^[8], ומר סבר מת הוא.

אמר רבא: אי הכי, אדמיפלגי לענין טומאה וטהרה - ליפלגי לענין אכילה ^[9]!

אלא, דכולי עלמא מת הוא, ורבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון סברי כטרפה ^[10]: טרפה, לאו אף על גב דמתה היא שחיטתה מטהרתה? - הכא נמי לא שנא; ורבנן: לא דמי לטרפה: טרפה - היתה לה שעת הכושר ^[11], האי - לא היתה לה שעת הכושר; וכי תימא 'טרפה מבטן מאי איכא למימר'? - התם יש במינה שחיטה, הכא - אין במינה שחיטה.

איבעיא להו: מי פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל ^[12] או לא?: אם תמצי לומר פליגי - הלכה כמותו או אין הלכה כמותו?

תא שמע: 'עגל שנולד ביום טוב - שוחטין אותו ביום טוב ^[13]. ^[14]'

הכא במאי עסקינן - דקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו.

תא שמע: 'ושוין ^[15], שאם נולד הוא ומומו עמו - שזה מן המוכן ^[16]'!

הכא נמי: שכלו לו חדשיו.

תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל'; הלכה - מכלל דפליגי!

שמע מינה.

אמר אביי: נפל מן הגג או אכלו ארי ^[17] - דברי הכל חי הוא ^[18], כי פליגי - שפיהק ^[19] ומת ^[20]: מר סבר חי הוא, ומר סבר מת הוא.

למאי נפקא מיניה?

לפטור מן הייבום.

נפל מן הגג או אכלו ארי - דברי הכל חי הוא? והא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעו לבי בריה דרב אידי בר אבין, ועביד להו עיגלא תילתא ביממא דשבעה, ואמרי ליה: אי איתרחיתו ליה עד לאורתא ^[21] - הוה אכלינן מיניה, השתא - לא אכלינן מיניה! ^[22] - ^[23]?

אלא, כשפיהק ומת - דברי הכל מת הוא, כי פליגי - בנפל מן הגג ואכלו ארי. מר סבר: מת הוא, ומר סבר: חי הוא.

בריה דרב דימי בר יוסף - אתיליד ליה ההוא ינוקא, בגו תלתין יומין ^[24] שכיב; יתיב קמתאביל עילויה.

אמר ליה אבוה: צוורוניתא ^[25] קבעית למיכל ^[26]?

אמר ליה: קים לי ביה שכלו לו חדשיו.

רב אשי איקלע בי רב כהנא, איתרע ביה מילתא ^[27] בגו תלתין יומין ^[28]; חזייה דיתיב וקא מתאבל עילויה, אמר ליה: לא סבר ליה מר להא דאמר רב יהודה אמר שמואל 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל'?

אמר ליה: קים לי בגויה שכלו לו חדשיו.

איתמר: מת ^[29] בתוך שלשים ^[30], ועמדה ונתקדשה ^[31]; אמר רבינא משמיה דרבא:

עמוד ב

אם אשת ישראל היא ^[32] – חולצת ^[33], אם אשת כהן היא ^[34] - אינה חולצת ^[35];

ורב שרביא משמיה דרבא אמר: אחת זו ואחת זו - חולצת.

אמר ליה רבינא לרב שרביא: באורתא אמר רבא הכי ^[36], לצפרא הדר ביה ^[37].

אמר ליה ^[38]: שריתוה ^[39]? יהא רעוא דתשרו תרבא ^[40].

רבי יהודה מתיר [באנדרוגינוס]:

אמר רב שיזבי אמר רב חסדא: לא לכל אמר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא ^[41], שאם אתה אומר כן ^[42] - בערכין יערך ^[43]! ומנלן דלא מיערך? - דתניא: (ויקרא כז ג: והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש [פסוק ד) ואם נקבה הוא והיה ערכך שלשים שקל] הזכר' - ולא טומטום ואנדרוגינוס; יכול לא יהא בערך איש, אבל יהא בערך אשה? - תלמוד לומר: 'הזכר... ואם נקבה היא': זכר ודאי, נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס ^[44] –

הערות

^ היכי מהלינן שום קטן ביום השמיני בשבת - דילמא נפל הוא ולא חזי למול, ועושה חבורה שלא לשם מצוה
^ כלומר: אם כלו לו חדשיו
^ שחוטה הוא, ולא חבורה היא;
^ הא דקתני 'אין מחללין'
^ דאמר דחו שבת - הני מילי דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו: שעברו תשעה חדשים מששמשה עד שילדתו, ולא שמשה כל ימי עיבורה, אבל ספק - אין מכשיריו דוחין, דילמא לאו בר מימהל הוא, ומחלל שבת בעשותו פחמים וברזל
^ נפל גמור, אם חשוב כמת, כדקאמר רב אדא בר אהבה, דאינו אלא מחתך בבשר, או לא, והויא חבורה
^ לאכלה - להביא בן שמונה: דכוליה קרא דריש ליה בתורת כהנים: מן הבהמה - מקצת בהמה מטמאה, ומקצת אינה מטמאה - פרט לטרפה ששחטה; ומדממעיט טרפה ששחטה – מכלל דבטהורה קאי; אשר היא לכם - להביא בהמה טמאה, לפי שפרשה ראשונה (ויקרא יא כו) דכתיב בה 'לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ואיננה מעלת גרה וגו' - מוקי לה התם: באבר מן החי הכתוב מדבר, ופרשה זו - במתה ודאי; 'לאכלה' - להביא בן שמונה חדשים, שאף שחיטתו מיתה ומטמאה [בספרא שבידינו אין משנה כזאת]
^ לפיכך שחיטתו מטהרתו
^ אי מותר באכילה בשחיטתו, אם לאו
^ טרפה - שחיטתה מטהרתה מלטמא כדפרישית
^ לישחט וליטהר קודם שנטרפה
^ למישרי ולד של בהמה בתוך שמונה ימים
^ ואינו מוקצה, שהרי בין השמשות נמי היה מוכן אגב אמו
^ מיהו, שמעינן מינה דמותר לבו ביום
^ רבי יהודה ורבי שמעון, שנחלקו ברואין מומין ביום טוב במסכת ביצה
^ ומותר לבקר מומו ביום טוב: דלא דמי כמתקן ביום טוב, דלא איתחזק באיסורא, ומוקמינן לה התם כגון דיתבי דייני התם, וראוהו בשעת לידה מיד
^ שמת מחמת מיתה הבאה לו בתוך שלשים ממקום אחר
^ דברי הכל בחזקת כלו לו חדשיו קאי, דאי לאו הך מיתה לא הוה מת; הילכך חי הוא, ובאדם הוי ולד, ופוטר את אמו מן החליצה; וגבי בהמה נמי: סתם ולד בהמה ששחט בתוך שמונה - מותר באכילה, דלא חזינא ביה ריעותא, ורוב היולדות אינן מפילות
^ ביילי"ר (צ"ל בדליי"ר) בלעז
^ כלומר: לאחר לידתו לא ראו בו אלא חיות מעט, שפיהק ומת; וגבי אדם קאי
^ מלשוחטו עד אורתא, שהוא ליל שמיני
^ הוה אכלינן מיניה - דמקצת היום ככולו, כדכתיב (ויקרא כב כז) והיה שבעת ימים תחת אמו [ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה’] - הא לילה חזי! ומיהו, מיום השמיני - הוא דירצה: דאורתא לאו בת הקרבה היא, כדכתיב (ויקרא ז לח) ביום צוותו... להקריב, אבל מכלל נפל נפקי ליה, וחזי לאקדושי, כדאמרינן בזבחים (יב,א): לילה לקדושה, יום להרצאה; והלכך, לענין חולין - חזי מאורתא למישחטיה ומיכל
^ אלמא: מאן דסבירא ליה כרבן שמעון בן גמליאל פליג במיתה הבאה לו ממקום אחר, ואמר ספיקא הוא
^ ללידתו
^ מטעמים שמאכילין את האבל
^ לכך אתה מתאבל חנם
^ אבילות
^ ללידת הולד
^ הולד
^ ללידתו, ולא היה לאביו בן אלא הוא, ונולד לאחר מיתת אביו, ועל ידו היו פוטרין אמו מן החליצה אם היה בר קיימא
^ לאחר זמן, לפי שסבורה שאינה זקוקה ליבם
^ אם אינו כהן זה שנתקדשה לו, ומותר בחלוצה
^ מן הספק, ואחר כך תנשא
^ שאם תחלוץ תהא אסורה לו
^ סמכינן אדרבנן, ואמרינן לאו נפל הוא, ואינה חולצת
^ כדקאמרת, דאחת זו ואחת זו חולצת
^ ואמר אשת כהן אינה חולצת
^ רב שרביא לרבינא
^ בלא חליצה, ועבריתו אדרבן שמעון
^ חלב, באכילה
^ אלא לענין מילה בלבד, דיליף ליה מריבויא דקרא כדלקמן
^ זכר הוא לכל דבר
^ האומר "ערכו עלי" - יעריכהו
^ הזכר - ה' יתירא קדריש, וגבי נקבה דריש ואם יתירא, ולא טומטום ואנדרוגינוס

[1] היכי מהלינן שום קטן ביום השמיני בשבת - דילמא נפל הוא ולא חזי למול, ועושה חבורה שלא לשם מצוה

[2] כלומר: אם כלו לו חדשיו

[3] שחוטה הוא, ולא חבורה היא;

[4] הא דקתני 'אין מחללין'

[5] דאמר דחו שבת - הני מילי דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו: שעברו תשעה חדשים מששמשה עד שילדתו, ולא שמשה כל ימי עיבורה, אבל ספק - אין מכשיריו דוחין, דילמא לאו בר מימהל הוא, ומחלל שבת בעשותו פחמים וברזל

[6] נפל גמור, אם חשוב כמת, כדקאמר רב אדא בר אהבה, דאינו אלא מחתך בבשר, או לא, והויא חבורה

[7] לאכלה - להביא בן שמונה: דכוליה קרא דריש ליה בתורת כהנים: מן הבהמה - מקצת בהמה מטמאה, ומקצת אינה מטמאה - פרט לטרפה ששחטה; ומדממעיט טרפה ששחטה – מכלל דבטהורה קאי; אשר היא לכם - להביא בהמה טמאה, לפי שפרשה ראשונה (ויקרא יא כו) דכתיב בה 'לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ואיננה מעלת גרה וגו' - מוקי לה התם: באבר מן החי הכתוב מדבר, ופרשה זו - במתה ודאי; 'לאכלה' - להביא בן שמונה חדשים, שאף שחיטתו מיתה ומטמאה [בספרא שבידינו אין משנה כזאת]

[8] לפיכך שחיטתו מטהרתו

[9] אי מותר באכילה בשחיטתו, אם לאו

[10] טרפה - שחיטתה מטהרתה מלטמא כדפרישית

[11] לישחט וליטהר קודם שנטרפה

[12] למישרי ולד של בהמה בתוך שמונה ימים

[13] ואינו מוקצה, שהרי בין השמשות נמי היה מוכן אגב אמו

[14] מיהו, שמעינן מינה דמותר לבו ביום

[15] רבי יהודה ורבי שמעון, שנחלקו ברואין מומין ביום טוב במסכת ביצה

[16] ומותר לבקר מומו ביום טוב: דלא דמי כמתקן ביום טוב, דלא איתחזק באיסורא, ומוקמינן לה התם כגון דיתבי דייני התם, וראוהו בשעת לידה מיד

[17] שמת מחמת מיתה הבאה לו בתוך שלשים ממקום אחר

[18] דברי הכל בחזקת כלו לו חדשיו קאי, דאי לאו הך מיתה לא הוה מת; הילכך חי הוא, ובאדם הוי ולד, ופוטר את אמו מן החליצה; וגבי בהמה נמי: סתם ולד בהמה ששחט בתוך שמונה - מותר באכילה, דלא חזינא ביה ריעותא, ורוב היולדות אינן מפילות

[19] ביילי"ר (צ"ל בדליי"ר) בלעז

[20] כלומר: לאחר לידתו לא ראו בו אלא חיות מעט, שפיהק ומת; וגבי אדם קאי

[21] מלשוחטו עד אורתא, שהוא ליל שמיני

[22] הוה אכלינן מיניה - דמקצת היום ככולו, כדכתיב (ויקרא כב כז) והיה שבעת ימים תחת אמו [ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה’] - הא לילה חזי! ומיהו, מיום השמיני - הוא דירצה: דאורתא לאו בת הקרבה היא, כדכתיב (ויקרא ז לח) ביום צוותו... להקריב, אבל מכלל נפל נפקי ליה, וחזי לאקדושי, כדאמרינן בזבחים (יב,א): לילה לקדושה, יום להרצאה; והלכך, לענין חולין - חזי מאורתא למישחטיה ומיכל

[23] אלמא: מאן דסבירא ליה כרבן שמעון בן גמליאל פליג במיתה הבאה לו ממקום אחר, ואמר ספיקא הוא

[24] ללידתו

[25] מטעמים שמאכילין את האבל

[26] לכך אתה מתאבל חנם

[27] אבילות

[28] ללידת הולד

[29] הולד

[30] ללידתו, ולא היה לאביו בן אלא הוא, ונולד לאחר מיתת אביו, ועל ידו היו פוטרין אמו מן החליצה אם היה בר קיימא

[31] לאחר זמן, לפי שסבורה שאינה זקוקה ליבם

[32] אם אינו כהן זה שנתקדשה לו, ומותר בחלוצה

[33] מן הספק, ואחר כך תנשא

[34] שאם תחלוץ תהא אסורה לו

[35] סמכינן אדרבנן, ואמרינן לאו נפל הוא, ואינה חולצת

[36] כדקאמרת, דאחת זו ואחת זו חולצת

[37] ואמר אשת כהן אינה חולצת

[38] רב שרביא לרבינא

[39] בלא חליצה, ועבריתו אדרבן שמעון

[40] חלב, באכילה

[41] אלא לענין מילה בלבד, דיליף ליה מריבויא דקרא כדלקמן

[42] זכר הוא לכל דבר

[43] האומר "ערכו עלי" - יעריכהו

[44] הזכר - ה' יתירא קדריש, וגבי נקבה דריש ואם יתירא, ולא טומטום ואנדרוגינוס

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]