ביאור:בבלי שבת דף כו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לימא מר מפני שהוא עף ^[1]?

חדא ועוד קאמר: חדא מפני שהוא עף, ועוד גזירה שמא יסתפק ממנו.

ההיא חמתא ^[2] דהות סניאה לה לכלתה, אמרה לה: זיל איקשיט במשחא דאפרסמא; אזלא איקשיט; כי אתת - אמרה לה: זיל איתלי שרגא ^[3]!

אזלא אתלא שרגא - אינפח בה נורא ואכלתה.

(ירמיהו נב יב) ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכורמים וליוגבים;

'כורמים' - תני רב יוסף: אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא ^[4]; ^[5]

'יוגבים' - אלו ציידי חלזון ^[6] מסולמות של צור ^[7] ועד חיפה.

^[8]

תנו רבנן: אין מדליקין בטבל טמא בחול ^[9], ואין צריך לומר בשבת; כיוצא בו אין מדליקין בנפט לבן בחול, ואין צריך לומר בשבת.

בשלמא נפט לבן - מפני שהוא עף, אבל טבל טמא מאי טעמא?

אמר קרא (במדבר יח ח) [וידבר ה' אל אהרן] ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי [לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם] - בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה: מה תרומה טהורה ^[10] אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך ^[11] - אף תרומה טמאה ^[12] אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך ^[13].

גופא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מדליקין בצרי, וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: צרי אינו אלא שרף מעצי הקטף ^[14]; ^[15]

רבי ישמעאל אומר: כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו;

רבי ישמעאל בן ברוקה אומר: אין מדליקין אלא ביוצא מן הפרי ^[16];

רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד;

עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין? ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים? ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות? ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך, אלא נפט? אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים 'אין מדליקין' ^[17], ומדליקין בשמן דגים ^[18] ובעטרן ^[19]!

רבי שמעון שזורי אומר: מדליקין בשמן פקועות ובנפט;

סומכוס אומר: כל היוצא מן הבשר - אין מדליקין בו אלא בשמן דגים.'

סומכוס היינו תנא קמא ^[20]!?

איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב ^[21], ולא מסיימי ^[22].

תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל היוצא מן העץ ^[23] אין בו משום שלש על שלש ^[24], ומסככין בו ^[25], חוץ מפשתן ^[26].'

אמר אביי:

עמוד ב

רבי שמעון בן אלעזר ותנא דבי רבי ישמעאל אמרו דבר אחד ^[27]; רבי שמעון בן אלעזר - הא דאמרן; תנא דבי רבי ישמעאל מאי היא?

דתני דבי רבי ישמעאל: 'הואיל ונאמרו 'בגדים' בתורה סתם ^[28], ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים ^[29], מה להלן צמר ופשתים - אף כל ^[30] צמר ופשתים.'

רבא אמר: שלשה על שלשה ^[31] בשאר בגדים איכא בינייהו, דרבי שמעון בן אלעזר אית ליה ^[32], לתנא דבי רבי ישמעאל לית ליה.

דכולי עלמא ^[33] מיהת שלש על שלש בצמר ופשתים מיטמא בנגעים, מנלן?

דתניא: ’’בגד'; אין לי אלא בגד ^[34], שלש על שלש מנין תלמוד לומר [בראש פרשת צרעת הבגד]: (ויקרא יג מז) והבגד [כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים [פסוק מח] או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל מלאכת עור]’.

סיפרא פרשת תזריע פרשה ה פרק יג משנה ב:

אין לי אלא צמר ופשתים המיוחדים, מנין לרבות את הכלאים? - תלמוד לומר 'והבגד'; אין לי אלא אחד מן המינים הבא מקצתו, ומנין לאחד מן המינים הבא בכולו, כלאים שבא בכולו, כלאים שבא במקצתו מנין? תלמוד לומר והבגד; אין לי אלא בגד וארג בו שלש על שלש, בגד ולא ארג בו שלש על שלש מנין? - ת"ל והבגד בבגד; אין לי אלא בגד שיש לו לאיכן שיפשה, בגד שאין לו לאיכן שיפשה מנין? - תלמוד לומר והבגד - דברי ר' אליעזר. א"ל רבי ישמעאל: הרי את אומר לכתוב שתוק עד שאדרוש? אמר לו רבי אליעזר: ישמעאל! דקל הרים אתה!

ואימא לרבות שלשה על שלשה?

לאו קל וחומר הוא: השתא שתי וערב מיטמא, שלשה על שלשה מיבעיא?

אי הכי, שלש על שלש נמי ליתי בקל וחומר!

אלא:

שלשה על שלשה - דחזו בין לעשירים בין לעניים - אתי בקל וחומר; שלש על שלש לעניים הוא דחזיין, לעשירים לא חזיין ^[35] - לא אתי בקל וחומר; טעמא דכתביה קרא, הא לא כתביה קרא לא גמרינן בקל וחומר ^[36].

ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים ^[37]?

אמר קרא 'בגד צמר ו[בגד]פשתים' ^[38] בגד צמר ופשתים – אִין, מידי אחריני – לא.

ואימא כי אימעוט ^[39] - משלש על שלש ^[40], אבל שלשה על שלשה מיטמא ^[41]?

תרי מיעוטי כתיבי בגד צמר או פשתים ^[42]: חד למעוטי משלש על שלש, וחד למעוטי משלשה על שלשה.

ולרבא, דאמר: שלשה על שלשה בשאר בגדים איכא בינייהו, לרבי שמעון בן אלעזר אית ליה, לתנא דבי רבי ישמעאל לית ליה, שלשה על שלשה בשאר בגדים

הערות

^ ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית
^ חמותה
^ הדלק את הנר
^ שם מקום
^ לכורמים - לשון מאספים, 'כמו כורמים עליו את הכלים' לקמן בפרק 'רבי עקיבא' (דף פח:)
^ ('וליוגבים' - לשון יקבים: שעוצרין ופוצעין את החלזון להוציא דמו, כדאמרן בפרק 'כלל גדול' (לקמן דף עה.).)
^ מעלה הר, וקצרה המסילה וגבוהה, וקורין אותה פוייאיא"ה
^ השאיר - הניחם נבוזראדן ללבושי המלך
^ וכל שכן בטהור, ולקמיה מפרש טעמא
^ שהיא לאכילה
^ ומקמי הכי אסירא, שהרי טבל במיתה לאוכלה
^ אף על פי שאין אתה אוכלה אלא מסיקה
^ אסור להסיקו בטבלו
^ כך שמם
^ אין מדליקין בצרי כדמפרש לעיל, ועוד כדקתני ואזיל: דאינו בא מן הפרי אלא מן העץ שרף בעלמא, והוה ליה כזפת, ואינו נמשך; לישנא אחרינא וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר כו' - לאו טעמא למילתיה יהיב, אלא הכי קאמר: ועוד היה אומר דבר אחר בצרי;
^ לאפוקי שמן דגים ועטרן וצרי
^ כגון פסולי שמנים דמתניתין
^ ואף על גב דדמי לחלב ואינו יוצא מפרי
^ ואף על גב דמזפת קאתי
^ רבי יוחנן בן נורי, דפסיל כל הנך דמתניתין, וחלב אימני בהדייהו דהוא יוצא מן הבשר, ואכשר בשמן דגים
^ דאמר צריך לתת לתוכו שמן כל שהוא; אי נמי דאכשר חלב מהותך בתערובת שמן כל שהוא: חד מהנך תנאי סבר לדרב ברונא דחלב ניתר בתערובת, אבל שמן דגים אפילו בעיניה, וחד סבר שמן דגים על ידי תערובת, אבל חלב כלל וכלל לא
^ אין ניכר מי אוסר ומי מתיר
^ כמו קנבוס וצמר גפן
^ לקבל טומאה בשלש אצבעות
^ סוכה, הואיל ואינו מקבל טומאה, דאין מסככין בדבר המקבל טומאה, כדילפינן במסכת סוכה (דף יב:) 'מגרנך ומיקבך' [שברים טז,יג]
^ דילפינן לקמן דאיקרי 'עץ', ומקבל טומאת נגעים - אפילו אונין שבו, כדלקמן, הלכך אין מסככין באונין
^ דמהיכא תיתי לרבי שמעון למעוטי שאר בגדים מטומאה אי לאו דאית ליה הא דתנא דבי רבי ישמעאל? והלכך יוצא מן העץ - לאו דווקא נקט, דהוא הדין לנוצה של עזים וכל מידי דלאו צמר ופשתים הוא; ואיידי דנקט 'יוצא מן העץ' לענין סוכה - נקט לה נמי לענין טומאה
^ כגון בטומאת שרצים וטומאת מת, דכתיב בטומאת שרצים או בגד או עור (ויקרא יא לב), ובמת (במדבר לא כ, בשבים ממלחמת מדין): וכל בגד וכל כלי עור, וכן בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו' (ויקרא טו יז) ובציצית על כנפי בגדיהם (במדבר טו לח)
^ בטומאת נגעים כלל תחלה ואחר כך פרט (ויקרא יג מז): והבגד כי יהיה בו נגע צרעת – כלל; בבגד צמר [או בבגד פשתים] – פרט
^ בגדים הסתומים ילפינן ב'מה מצינו', דהוא בנין אב, דאינו אלא צמר ופשתים
^ טפחים
^ דבהדיא תנא אין בו משום שלש על שלש, אבל שלשה על שלשה - דחזי אף לעשירים – מיטמא, ולקמן יליף מנליה בהו טומאה כלל הואיל ומנגעים יליף; דאי לא יליף מנגעים - מהיכא תיתי ליה לחלק בין פשתן לשאר מינין?
^ בין לאביי בין לרבא אליבא דהני תנאי
^ כלומר אי הוה כתיב בנגעים 'בגד', אין לי דמיטמא בנגעים אלא בגד שלם
^ אין מקפידין להצניע, ובטולי מבטלי להו
^ מסקנא דפירושה דמילתא היא, ובניחותא, כלומר: הלכך טעמא דכתב קרא 'והבגד' לרבויינהו, הלכך מיטמו, הא לא רבינהו - לא מיטמו
^ ושלש על שלש בצמר ופשתים מיטמו מק"ו והאי רבויא לשלשה על שלשה אתא ולשאר בגדים
^ פרט אחר כלל, למימר דאפילו גדול דשאר מינין לא מיטמו בנגעים:
^ שאר בגדים
^ דבצמר ופשתים אתי בקל וחומר משתי וערב
^ מריבויא ד'והבגד'
^ תרי זימני כתיבי 'בגד צמר ו[בגד ]פשתים' (ויקרא יג מז), (ויקרא יג נט)זאת תורת נגע הצרעת בגד הצמר או הפשתים

[1] ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית

[2] חמותה

[3] הדלק את הנר

[4] שם מקום

[5] לכורמים - לשון מאספים, 'כמו כורמים עליו את הכלים' לקמן בפרק 'רבי עקיבא' (דף פח:)

[6] ('וליוגבים' - לשון יקבים: שעוצרין ופוצעין את החלזון להוציא דמו, כדאמרן בפרק 'כלל גדול' (לקמן דף עה.).)

[7] מעלה הר, וקצרה המסילה וגבוהה, וקורין אותה פוייאיא"ה

[8] השאיר - הניחם נבוזראדן ללבושי המלך

[9] וכל שכן בטהור, ולקמיה מפרש טעמא

[10] שהיא לאכילה

[11] ומקמי הכי אסירא, שהרי טבל במיתה לאוכלה

[12] אף על פי שאין אתה אוכלה אלא מסיקה

[13] אסור להסיקו בטבלו

[14] כך שמם

[15] אין מדליקין בצרי כדמפרש לעיל, ועוד כדקתני ואזיל: דאינו בא מן הפרי אלא מן העץ שרף בעלמא, והוה ליה כזפת, ואינו נמשך; לישנא אחרינא וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר כו' - לאו טעמא למילתיה יהיב, אלא הכי קאמר: ועוד היה אומר דבר אחר בצרי;

[16] לאפוקי שמן דגים ועטרן וצרי

[17] כגון פסולי שמנים דמתניתין

[18] ואף על גב דדמי לחלב ואינו יוצא מפרי

[19] ואף על גב דמזפת קאתי

[20] רבי יוחנן בן נורי, דפסיל כל הנך דמתניתין, וחלב אימני בהדייהו דהוא יוצא מן הבשר, ואכשר בשמן דגים

[21] דאמר צריך לתת לתוכו שמן כל שהוא; אי נמי דאכשר חלב מהותך בתערובת שמן כל שהוא: חד מהנך תנאי סבר לדרב ברונא דחלב ניתר בתערובת, אבל שמן דגים אפילו בעיניה, וחד סבר שמן דגים על ידי תערובת, אבל חלב כלל וכלל לא

[22] אין ניכר מי אוסר ומי מתיר

[23] כמו קנבוס וצמר גפן

[24] לקבל טומאה בשלש אצבעות

[25] סוכה, הואיל ואינו מקבל טומאה, דאין מסככין בדבר המקבל טומאה, כדילפינן במסכת סוכה (דף יב:) 'מגרנך ומיקבך' [שברים טז,יג]

[26] דילפינן לקמן דאיקרי 'עץ', ומקבל טומאת נגעים - אפילו אונין שבו, כדלקמן, הלכך אין מסככין באונין

[27] דמהיכא תיתי לרבי שמעון למעוטי שאר בגדים מטומאה אי לאו דאית ליה הא דתנא דבי רבי ישמעאל? והלכך יוצא מן העץ - לאו דווקא נקט, דהוא הדין לנוצה של עזים וכל מידי דלאו צמר ופשתים הוא; ואיידי דנקט 'יוצא מן העץ' לענין סוכה - נקט לה נמי לענין טומאה

[28] כגון בטומאת שרצים וטומאת מת, דכתיב בטומאת שרצים או בגד או עור (ויקרא יא לב), ובמת (במדבר לא כ, בשבים ממלחמת מדין): וכל בגד וכל כלי עור, וכן בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו' (ויקרא טו יז) ובציצית על כנפי בגדיהם (במדבר טו לח)

[29] בטומאת נגעים כלל תחלה ואחר כך פרט (ויקרא יג מז): והבגד כי יהיה בו נגע צרעת – כלל; בבגד צמר [או בבגד פשתים] – פרט

[30] בגדים הסתומים ילפינן ב'מה מצינו', דהוא בנין אב, דאינו אלא צמר ופשתים

[31] טפחים

[32] דבהדיא תנא אין בו משום שלש על שלש, אבל שלשה על שלשה - דחזי אף לעשירים – מיטמא, ולקמן יליף מנליה בהו טומאה כלל הואיל ומנגעים יליף; דאי לא יליף מנגעים - מהיכא תיתי ליה לחלק בין פשתן לשאר מינין?

[33] בין לאביי בין לרבא אליבא דהני תנאי

[34] כלומר אי הוה כתיב בנגעים 'בגד', אין לי דמיטמא בנגעים אלא בגד שלם

[35] אין מקפידין להצניע, ובטולי מבטלי להו

[36] מסקנא דפירושה דמילתא היא, ובניחותא, כלומר: הלכך טעמא דכתב קרא 'והבגד' לרבויינהו, הלכך מיטמו, הא לא רבינהו - לא מיטמו

[37] ושלש על שלש בצמר ופשתים מיטמו מק"ו והאי רבויא לשלשה על שלשה אתא ולשאר בגדים

[38] פרט אחר כלל, למימר דאפילו גדול דשאר מינין לא מיטמו בנגעים:

[39] שאר בגדים

[40] דבצמר ופשתים אתי בקל וחומר משתי וערב

[41] מריבויא ד'והבגד'

[42] תרי זימני כתיבי 'בגד צמר ו[בגד ]פשתים' (ויקרא יג מז), (ויקרא יג נט)זאת תורת נגע הצרעת בגד הצמר או הפשתים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]