ביאור:בבלי שבת דף לט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

'כל [1] שבא בחמין מלפני השבת - [2]שורין אותו בחמין בשבת [3], וכל שלא בא בחמין מלפני השבת - מדיחין אותו בחמין בשבת [4], חוץ מן המליח ישן וקולייס האיספנין [5], שהדחתן זו היא גמר מלאכתן'!

[6] שמע מינה [7].

ולא יפקיענה בסודרין [ורבי יוסי מתיר]:

והא דתנן [8]: נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור, ואת המים היפים ברעים בשביל שיצננו, ואת הצונן בחמה [9] בשביל שיחמו; לימא רבי יוסי היא, ולא רבנן?

אמר רב נחמן: בחמה - דכולי עלמא לא פליגי דשרי [10]; בתולדות האוּר [11] כולי עלמא לא פליגי דאסיר [12]; כי פליגי בתולדות החמה [13]: מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור [14], ומר סבר לא גזרינן.

ולא יטמיננה בחול [ובאבק דרכים בשביל שתצלה]:

וליפלוג נמי רבי יוסי בהא?

רבה אמר: גזרה שמא יטמין ברמץ [15];

רב יוסף אמר: מפני שמזיז עפר ממקומו [16].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו עפר תיחוח [17].

מיתיבי: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: מגלגלין ביצה על גבי גג רותח [18], ואין מגלגלין ביצה על גבי סיד רותח [19]'; בשלמא למאן דאמר גזרה שמא יטמין ברמץ - ליכא למיגזר [20], אלא למאן דאמר מפני שמזיז עפר ממקומו – ליגזר [21]!?

סתם גג לית ביה עפר.

תא שמע: מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין וכו [22]; בשלמא למאן דאמר 'גזרה שמא יטמין ברמץ', היינו דדמיא להטמנה [23], אלא למאן דאמר 'מפני שמזיז עפר ממקומו' מאי איכא למימר?

מי סברת 'מעשה טבריא' - אסיפא קאי [24]? [לא!] ארישא קאי [25]: לא יפקיענה בסודרין, ורבי יוסי מתיר, והכי קאמרי ליה רבנן לרבי יוסי: הא מעשה דאנשי טבריא [26] דתולדות חמה הוא [27] ואסרי להו רבנן!?

אמר להו: ההוא - תולדות אוּר הוא, דחלפי אפיתחא דגיהנם.

אמר רב חסדא:


עמוד ב

ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרי להו רבנן - בטלה [28] הטמנה בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום [29]!

אמר עולא: הלכה כאנשי טבריא.

אמר ליה רב נחמן: כבר תברינהו אנשי טבריא לסילונייהו [30].

מעשה שעשו אנשי טבריא [והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין; אמרו להם חכמים: אם בשבת - כחמין שהוחמו בשבת, ואסורין ברחיצה ובשתיה; אם ביום טוב - כחמין שהוחמו ביום טוב, ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה]:

מאי רחיצה?: אילימא רחיצת כל גופו, אלא חמין שהוחמו בשבת - הוא דאסורין, הא חמין שהוחמו מערב שבת מותרין?: והתניא: חמין שהוחמו מערב שבת - למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו! אלא פניו ידיו ורגליו? אימא סיפא: ביום טוב - כחמין שהוחמו ביום טוב, ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה!?

לימא תנן סתמא כבית שמאי, דתנן [ביצה פ"ב מ"ה]: בית שמאי אומרים :לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה [31], ובית הלל מתירין.

אמר רב איקא בר חנניא: להשתטף בהן כל גופו [32] עסקינן, והאי תנא הוא, דתניא לא ישתטף אדם [33] כל גופו בין בחמין [34] ובין בצונן - דברי רבי מאיר; רבי שמעון מתיר; רבי יהודה אומר: בחמין אסור, בצונן מותר. [35]

אמר רב חסדא: מחלוקת בכלי [36] אבל בקרקע [37] - דברי הכל מותר [38].

והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה [39], ואסרי להו רבנן!?

אלא אי איתמר - הכי איתמר: מחלוקת בקרקע, אבל בכלי - דברי הכל אסור.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה.

אמר ליה רב יוסף: בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך?

מאי 'כללא'?

דאמר רב תנחום אמר רבי יוחנן אמר רבי ינאי אמר רבי: 'כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע - הלכה כדברי המכריע, חוץ מקולי מטלניות, שאף על פי שרבי אליעזר מחמיר ורבי יהושע מיקל ורבי עקיבא מכריע - אין הלכה כדברי המכריע'; חדא - דרבי עקיבא תלמיד הוא, ועוד: הא

הערות עריכה

  1. ^ מלוח
  2. ^ חוזרין ו
  3. ^ ואין בו משום תיקון, שהרי נתקן כבר
  4. ^ שאין זה גמר מלאכתו, אבל לא שורין
  5. ^ דג שקורין טונינ"א
  6. ^ מדקרי ליה גמר מלאכתו -
  7. ^ זהו בישולו, וחייב
  8. ^ בפרק 'חבית' [פרק כב משנה ד]
  9. ^ בשמש
  10. ^ דאין דרך בישולו בכך, וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא
  11. ^ כגון אם הוחם הסודר הזה באור מתחילה
  12. ^ דהוי בישול
  13. ^ שהוחם הסודר בחמה
  14. ^ דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו
  15. ^ דמאן דחזי סבר "מכדי האי לבשולי והאי לבשולי, ותרוייהו דרך הטמנה, מה לי רמץ מה לי חול" ומשום הכי מודה רבי יוסי
  16. ^ גירסת רש"י: שמא יזיז עפר: שמא לא יהא שם חול עקור לכל הצורך, ואתי לאזוזי עפר הדבוק, והוי 'חופר גומא' [והוי מלאכה שאינו צריך לגופה]
  17. ^ כלומר: תיחוח בעומק, דליכא למיחש למזיז
  18. ^ שרתחו חמה
  19. ^ דהוא תולדות האור
  20. ^ בגג רותח דהא לא מטמין ליה
  21. ^ לשמא יזיז עפר ויכסנו בו
  22. ^ וחמי טבריא - לאו תולדות האור נינהו, ואפילו הכי אסרו להו, ומודה בהא רבי יוסי
  23. ^ שמטמין מים במים
  24. ^ לסייעתא דחול ואבק, ולאורויי דתולדות תמה כי האי גוונא אסירי לדברי הכל
  25. ^ אפלוגתא ורבנן הוא דאמרי לה, אבל לרבי יוסי כהאי גוונא לא מיתסר אלא משום דהני תולדות האור נינהו
  26. ^ דחמי טבריא
  27. ^ ודמי לאפקעתא דסודרין, דליכא למגזר לשמא יזיז
  28. ^ נאסרה
  29. ^ דהא מבעוד יום נתנו שם הסילון, ומפני שהצוננין מתחממין בכך, ואף על גב דממילא - אסור
  30. ^ לסילונין שלהן, שחזרו בהן
  31. ^ דמחים להו לשתייה, ואי בעי רוחץ בהן פניו
  32. ^ שנותן על גופו, ומשתטף
  33. ^ בשבת
  34. ^ ואפילו הוחמו בחול
  35. ^ והאי תנא - רבי שמעון היא, דמתיר להשתטף כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מערב שבת, והיינו דקאמר 'כחמין שהוחמו בשבת אסור', הא שהוחמו מאתמול שרי; ואי ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב, ואסור ברחיצה: דאפילו בית הלל לא שרי להחם ביום טוב אלא לפניו ידיו ורגליו, אבל לשיטוף כל גופו – לא.
  36. ^ דהרואה אומר "היום הוחמו", ומוכחא מילתא דתולדות האור נינהו, ואתי להחם בשבת, כגון נותן צונן בחמין
  37. ^ כגון אמבטאות של מרחצאות, והן חמי האור
  38. ^ דבטלי להו מתורת חמין
  39. ^ אלמא במילתייהו קיימי