ביאור:בבלי שבת דף קיט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
עבידנא יומא טבא לרבנן [1].
אמר רבא: תיתי לי [2] דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא, לא מזיגנא רישי אבי סדיא [3] כמה דלא מהפיכנא בזכותיה [4].
אמר מר בר רב אשי: פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא; מאי טעמא? - דחביב עלי כגופאי, ואין אדם רואה חובה לעצמו.
רבי חנינא מיעטף [5] וקאי אפניא דמעלי שבתא [לפנות ערב בערב שבת], אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה.
רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה [6].
רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן, קריבו ליה תלת סאוי טחיי [7]. אמר להו: מי הוה ידעיתון דאתינא?
אמרו ליה: מי עדיפת לן מינה [8]? [9]!
רבי אבא זבן בתליסר אסתירי פשיטי [10] בישרא מתליסר טבחי [11], ומשלים להו אצינורא דדשא [12], ואמר להו: אשור הייא, אשור הייא [13]! [14]
רבי אבהו הוה יתיב אתכתקא דשינא [15] ומושיף נורא [16].
רב ענן לביש גונדא [17], דתנא דבי רבי ישמעאל: בגדים שבישל בהן קדירה לרבו – אל ימזוג בהן כוס לרבו [18].
רב ספרא מחריך רישא [19];
רבא מלח שיבוטא;
רב הונא מדליק שרגי;
רב פפא גדיל פתילתא;
רב חסדא פרים [20] סילקא;
רבה ורב יוסף מצלחי ציבי [מכין עצים];
רבי זירא מצתת צתותי [21];
רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק [22], אמר: אילו מקלעין לי רבי אמי ורבי אסי, מי לא מכתיפנא קמייהו?
ואיכא דאמרי: רבי אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי,
אמרי: אילו איקלע לן רבי יוחנן, מי לא מכתפינן קמיה?
יוסף מוקיר שבי [23], הוה ההוא נכרי בשבבותיה [גר בשכנות אליו], דהוה נפישי נכסיה טובא. אמרי ליה כלדאי [24]: כולהו נכסי - יוסף מוקר שבי אכיל להו [25].
אזל, זבנינהו לכולהו ניכסי, זבן בהו מרגניתא, אותבה בסייניה [26]. בהדי דקא עבר מברא [בנהר במעבורת] - אפרחיה זיקא, שדייה במיא, בלעיה כוורא [דג]. אסקוה [דגו את הדג], אייתוה אפניא דמעלי שבתא [הביאו אותו לשוק בערב שבת], אמרי: "מאן זבין כי השתא"?
אמרי להו: זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר שבי, דרגיל דזבין.
אמטיוה ניהליה, זבניה. קרעיה, אשכח ביה מרגניתא, זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא [27]. פגע ביה ההוא סבא, אמר: מאן דיזיף שבתא - פרעיה שבתא.
בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין [28]?
אמר לו: בשביל שמעשרין, שנאמר (דברים יד כב) עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה] - עשר בשביל שתתעשר.
שבבבל במה הן זוכין?
אמר לו: בשביל שמכבדין את התורה.
ושבשאר ארצות במה הן זוכין?
אמר לו: בשביל שמכבדין את השבת, דאמר רבי חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים (תהלים כד א) [לדוד מזמור] לה' הארץ ומלואה [תבל וישבי בה] [29], וכשמסלקין אותו אומרים (תהלים קטו טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם [30].
אמרתי לו: בני, במה זכית לכך?
אמר לי: קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי: זו תהא לשבת.
אמרתי לו: [אשריך שזכית], וברוך המקום שזיכך לכך.
אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא: מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף?
אמר לו: תבלין אחד יש לנו, ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו - וריחו נודף.
אמר לו: תן לנו הימנו!
אמר לו: כל המשמר את השבת - מועיל לו, ושאינו משמר את השבת - אינו מועיל לו.
אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא: מאי דכתיב (ישעיהו נח יג) [אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג] ולקדוש ה' מכבד [וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר] [31]?
אמר ליה: זה יום הכפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתיה; אמרה תורה: כבדהו בכסות נקיה.
'וכבדתו' [32]: רב אמר: להקדים [33], ושמואל אמר: לאחר [34].
אמרו ליה בני רב פפא בר אבא לרב פפא: כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא, במאי נישנייה [35]?
אמר להו: אי רגיליתו לאקדומי [36] - אחרוה, אי רגיליתו לאחרוה - אקדמוה.
רב ששת [37], בקיטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שימשא [38], בסיתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא [שמגיע הצל] [39], כי היכי דליקומו הייא [40].
רבי זירא
מהדר אזוזי זוזי דרבנן [41], אמר ליה [להו] [42]: במטותא מינייכו, לא תחללוניה [43].
אמר רבא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר 'ויכלו', דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר 'ויכלו' - מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר ויכלו, אל תקרי ויכלו אלא ויכלוֹ [44].
אמר רבי אלעזר: מניין שהדיבור כמעשה - שנאמר (תהלים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו [וברוח פיו כל צבאם] .
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר 'ויכלו' - שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו (ישעיהו ו ז) [ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך] וסר עונך וחטאתך תכֻפר.
תניא: רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע; וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך", ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך", ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.
אמר רבי אלעזר: לעולם יסדר אדם שלחנו [45] בערב שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית.
ואמר רבי חנינא: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. [46]
חמין [47] במוצאי שבת – מלוגמא [48], פת חמה במוצאי שבת - מלוגמא.
רבי אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא, הוה אכיל מיניה כולייתא; כי גדל אבימי בריה, אמר ליה: למה לך
לאפסודי כולי האי? נשבוק כולייתא ממעלי שבתא!
שבקוהו, ואתא אריא אכליה [49].
אמר רבי יהושע בן לוי: "כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך" בכל כחו [50] - קורעין לו גזר דינו, שנאמר (שופטים ה ב) בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'; מאי טעמא בפרע פרעות? - משום דברכו ה' [51].
רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה - מוחלין לו, כתיב הכא 'בפרע פרעות' וכתיב התם (שמות לב כה) [וירא משה את העם] כי פרע הוא [כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם] [52].
אמר ריש לקיש: כל העונה אמן בכל כחו - פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר (ישעיהו כו ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים; אל תיקרי 'שׂמֵר אֱמֻנִּים' אלא 'שאומרים אמן'.
מאי 'אמן'?
אמר רב י חנינא: [53] אל מלך נאמן.
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב: אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת, שנאמר [ירמיהו יז,] ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא [ובא בשערי ירושלם ביום השבת] והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה.
מאי 'ולא תכבה'?
אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה [54].
אמר אביי: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת, שנאמר (יחזקאל כב כו) [כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין קדש לחל לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו] ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם.
אמר רבי אבהו: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית, שנאמר (ישעיהו ה יא) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו [ומאחרי בנשף יין ידליקם] [55] וכתיב (ישעיהו ה יב) והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל ה' לא יביטו [56] וכתיב (ישעיהו ה יג) לכן גלה עמי מבלי דעת [וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא].
אמר רב המנונא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן, שנאמר: (ירמיהו ו יא) [ואת חמת ה' מלאתי נלאיתי הכיל] שפך על עולל בחוץ [ועל סוד בחורים יחדו כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים] מה טעם שפך - משום דעולל בחוץ [57].
אמר עולא: לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר (ירמיהו ו טו) הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו [גם הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתים יכשלו אמר ה’].
אמר רבי יצחק: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול, שנאמר (ישעיהו כד ב) והיה כעם ככהן [כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו] וכתיב בתריה [פסוק ג] הבוק תבוק הארץ [והבוז תבוז כי ידוד דבר את הדבר הזה] .
אמר רב עמרם בריה דרבי שמעון בר אבא אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי חנינא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר (איכה א ו) [ויצא מן בת מבת ציון כל הדרה] היו שריה כאילים לא מצאו מרעה [וילכו בלא כח לפני רודף]: מה איל, זה ראשו של זה בצד זנבו של זה - אף ישראל שבאותו הדור, כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה.
אמר רבי יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי
חכמים, שנאמר (דברי הימים ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא.
מאי 'עד לאין מרפא'?
אמר רב יהודה אמר רב: כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו.
אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (דברי הימים א טז ב) אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו? 'אל תגעו במשיחי' - אלו תינוקות של בית רבן [58], 'ובנביאי אל תרעו' - אלו תלמידי חכמים [59].
אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן.
אמר ליה רב פפא לאביי: דידי ודידך מאי?
אמר ליה: אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא.
ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש.
ואמר ריש לקיש לרבי יהודה נשיאה: כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה מאבותיך: כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן - מחריבין אותה. רבינא אמר: מחרימין אותה. [60]
ואמר רבא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר (ירמיהו ה א) שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא [ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה.
איני! והאמר רב קטינא: אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר (ישעיהו ג ו) כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו [והמכשלה הזאת תחת ידך] - דברים שבני אדם מתכסין בהן כשמלה [61] ישנן בידיך [62], 'והמכשלה הזאת תחת ידך'
הערות
עריכה- ^ לתלמידים; ראש ישיבה היה
- ^ שחיבת תלמידי חכמים עלי
- ^ איני מניח ראשי על הכר
- ^ עד שאראה אם יש בדבריו לזכותו
- ^ מתעטף בבגדים נאים
- ^ 'כלה' - הכי קרי ליה לשביתת שבת, מתוך חביבות
- ^ רקיקין, טחין פניהן בשומן אליה או בשמן
- ^ כלום אתה חשוב לנו מן השבת
- ^ לכבוד שבת הכננום, ולא היינו יודעים שתבא
- ^ 'איסתירי' = סלעים, 'איסתירי פשיטי' = סלעים מדינה, והן אחת משמונה בסלע צורי, והיינו חצי דינר
- ^ לטעום בשבת מן המובחר
- ^ לפני בואם להביא לו הבשר היה מזמן להן מעותיהן על פתחן
- ^ התאשרו והתחזקו מהר באומנותיכם, למהר ולחזור ולמכור ולהתעסק בצרכי שבת
- ^ ולי נראה: ומשלים להו אצינורא דדשא - כשהיה מביא ראשונה היה נותנה לשמשין המכינים סעודתו על פתח ביתו, ולא היה נכנס אלא ממהר לחזור ולהביא אחרת, ואמר להן לשמשין: אשור הייא - התאשרו מהר להכין את זו, בעוד שאלך להביא את זו.
- ^ פשטדו"ל [כסא מתקפל] של שן, שחשוב היה, ועשיר
- ^ נופח משם נורא לכבוד השבת; ורבינו לוי גרס: אתכתקא דשאגא - תדהר
- ^ כלי שחור, להודיע שהיום אינו כדי להתנהג בחשיבות מלהתעסק בתבשילי שבת, ולא יטנף בגדיו בבישול קדירות
- ^ דבישול קדירה מטנף בגדים
- ^ אם היה שם ראש בהמה לחרוך, מחרכו הוא בעצמו
- ^ לשון פרומים, מחתך
- ^ מצית האור בעצים דקים
- ^ בערב שבת יוצא ונכנס להביא תמיד משואות כלי תשמיש ובגדי חופש ומגדים, כאדם שמקבל את רבו בביתו, ומראה לו שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו לטרוח ולהרבות בשבילו
- ^ מכבד שבתות
- ^ להאי נכרי
- ^ סופך ליפול בידו
- ^ עשה לו כובע של לבד, ושבצו במשבצות של זהב, וקבע בו מרגליות, וקבע את זו עמהם; סייניה - כובע, ורבינו הלוי גרס: בסדיניה – בסודרו; וראשון הגון לי, והוא לשון ר' יצחק ב"ר יהודה
- ^ עליות מלאות דינרי זהב, וגוזמא בעלמא הוא, כלומר: הון עתק מאד; כך פירש רבינו הלוי, וכן בכל מקום, כגון 'תליסר גמלי ספיקי טריפתא' (חולין צה ב), וכן 'תליסר טבחי' דלעיל
- ^ לעושר גדול כזה
- ^ דאין אנו רשאין ליהנות עד שנברך שמו בברכת הלחם
- ^ על ידי מתנתו נהנינו הטובה הזאת
- ^ מדכתיב וקראת לשבת עונג מכלל ד'לקדוש ה’’- לאו אשבת קאי
- ^ אשבת מהדר, דאי ביום הכיפורים - הא כתיב ביה מכובד
- ^ זמן סעודת שבת לזמן סעודת חול, וזהו כבודו
- ^ וזהו כבודו, שהוא מתאוה לאכול
- ^ במאי נשניוהו משאר ימים
- ^ סעודתכם בבקר
- ^ סגי נהור היה ואינו רואה עת האכילה
- ^ וכשהיה דורש בשבת - מושיב התלמידים במקום שתגיע שם החמה לעת האוכל
- ^ שיצטננו
- ^ הייא = מהר; כדי שיצטערו וימהרו לקום
- ^ כשהיה רואה אותן זוגות זוגות ומדברין בתורה
- ^ מחזר אחריהם ואומר להם
- ^ לכו והתעסקו בעונג שבת, ולא תחללוניה לבטל תענוגים
- ^ הקדוש ברוך הוא, וזה שמספר בשבחו של מקום ובשבח של שבת
- ^ ללילי שבת
- ^ במוצאי שבת - נמי כבוד שבת: ללוות ביציאתו דרך כבוד, כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר.
- ^ לשתות ולרחוץ
- ^ רפואה
- ^ לעגל הראוי לשחוט
- ^ בכל כוונתו
- ^ בפרוע פרעות - ביטול פורעניות, כגון 'פרוע' דמתרגמין 'בטל'; בהתנדב עם ברכו - כשמתנדבין ישראל לברך את בוראן
- ^ כי פרעו אהרן = עבודה זרה, והכי קאמר: בהבטל פריעות עבודה זרה, שתשתקע ותשתכח שלא יזכר עונם - משום התנדב עם הוא
- ^ כך מעיד על בוראו: שהוא
- ^ = בשבת
- ^ בבקר = בזמן קריאת שמע, וכן מאחרי בנשף
- ^ ואת פועל ה' לא יביטו - לא שמו לב ליחד שמו על בריותיו
- ^ שפוך החֵמה בנקמה, בשביל שעולל לחוץ ובטלין מבית רבן
- ^ שדרך תינוקות למושחן בשמן
- ^ שנאמר ונביא לבב חכמה (תהלים צ יב)
- ^ מחריבין - איכא שיור; מחרימין - ליכא שיור.
- ^ כששואלין אותן טעמי תורה - הללו עושין עצמן כמעלימין את דבריהם, מפני שאינן יודעים להשיב
- ^ אתה בקי - לפיכך קצין תהיה לנו, ותלמדנו חכמה