ביאור:בבלי שבת דף מח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אסוקי הבלא ^[1] - דזיתים מסקי הבלא, דשומשמין לא מסקי הבלא.

רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא, חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא ^[2]; נזהיה ^[3] רבה; אמר ליה רבי זירא: מאי שנא ממיחם על גבי מיחם ^[4]?

אמר ליה: התם אוקומי קא מוקים ^[5], הכא אולודי קא מוליד.

הדר חזייה דפרס דסתודר ^[6] אפומיה דכובא ^[7], ואנח נטלא ^[8] עילויה; נזהיה רבה; אמר ליה רבי זירא: אמאי?

אמר ליה: השתא חזית לסוף חזייה דקא מעצר ליה ^[9]!

אמר ליה: מאי שנא מפרונקא ^[10]?

אמר ליה: התם לא קפיד עילויה ^[11], הכא קפיד עילויה.

ולא בתבן:

בעא מיניה רב אדא בר מתנה מאביי: מוכין שטמן בהן - מהו לטלטלן בשבת ^[12]?

אמר ליה: וכי מפני שאין לו קופה של תבן, עומד ומפקיר קופה של מוכין? ^[13]

לימא מסייע ליה: 'טומנין בגיזי צמר ^[14] ובציפי צמר ^[15] ובלשונות של ארגמן ^[16] ובמוכין, ואין מטלטלין אותן' ^[17]?

אי משום הא, לא איריא, הכי קאמר: אם לא טמן בהן - אין מטלטלין אותן.

אי הכי מאי למימרא?

מהו דתימא חזי למזגא ^[18] עלייהו - קא משמע לן ^[19].

רב חסדא שרא לאהדורי אודרא לבי סדיא ^[20] בשבתא.

איתיביה רב חנן בר חסדא לרב חסדא: 'מתירין בית הצואר בשבת ^[21], אבל לא פותחין ^[22]; ואין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת'!?

לא קשיא: הא בחדתי ^[23] הא בעתיקי ^[24]; תניא נמי הכי: אין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת; נשרו - מחזירין אותן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב.

אמר רב יהודה אמר רב: הפותח בית הצואר ^[25] בשבת - חייב חטאת ^[26].

מתקיף לה רב כהנא:

עמוד ב

מה בין זו למגופת חבית ^[27]?

אמר ליה רבא: זה חיבור וזה אינו חיבור ^[28].

רמי ליה רבי ירמיה לרבי זירא: תנן [פרה פ"יב מ"ט] 'שלל של כובסין ^[29] ושלשלת של מפתחות, והבגד שהוא תפור בכלאים ^[30] - ^[31] חיבור לטומאה ^[32] עד שיתחיל להתיר ^[33]', אלמא שלא בשעת מלאכה נמי חיבור ^[34]! ורמינהו [כלים פ"כ מ"ג]: 'מקל ^[35] שעשה יד לקורדום ^[36] - חיבור לטומאה בשעת מלאכה ^[37]'; בשעת מלאכה - אִין, שלא בשעת מלאכה – לא!?

אמר ליה: התם, שלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזורקו לבין העצים ^[38]; הכא שלא בשעת מלאכה נמי ניחא ליה ^[39]: דאי מיטנפו - הדר מחוור [מכבס] להו ^[40].

בסורא מתנו לה להא שמעתא ^[41] משמיה דרב חסדא, בפומבדיתא מתנו משמיה דרב כהנא, ואמרי לה משמיה דרבא:

מאן תנא הא מלתא דאמור רבנן 'כל המחובר לו ^[42] הרי הוא כמוהו ^[43]'?

אמר רב יהודה אמר רב: רבי מאיר היא, דתנן [כלים פ"ה מ"ג]: 'בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה ^[44] מטמאין במגע ^[45] ואין מטמאין באויר ^[46] - דברי רבי מאיר, ורבי שמעון^[47] מטהר ^[48]' ^[49]; בשלמא לרבי שמעון, קסבר לאו ככירה דמו, אלא לרבי מאיר, אי ככירה דמו - אפילו באויר נמי ליטמו ^[50], אי לאו ככירה דמו - אפילו במגע נמי לא ליטמו!?

לעולם לאו ככירה דמו, ורבנן הוא דגזרו בהו ^[51].

אי גזרו בהו - אפילו באויר נמי ליטמו?

עבדו בהו רבנן היכרא ^[52] כי היכי ^[53] דלא אתי למשרף עליה תרומה וקדשים.

תנו רבנן: 'מספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני ^[54] - חיבור לטומאה ^[55] ואין חיבור להזאה ^[56]'; מה נפשך? אי חיבור הוא - אפילו להזאה נמי! אי לאו חיבור הוא - אפילו לטומאה נמי לא!?

אמר רבא: דבר תורה, בשעת מלאכה חיבור בין לטומאה בין להזאה, ושלא בשעת מלאכה אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה,

הערות

^ כגון זה: שהטמין בדבר אחר, והניח קופה על הגפת: דליכא אלא שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה
^ מיחם של חמין, והכוזא היתה מלאה צונן
^ גער בו
^ דתניא בברייתא בסוף פרקין דשרי
^ שהמיחם העליון גם בו יש מים חמין, והתחתון אינו אלא מעמיד חומו שלא יפיג
^ סודר של ראש
^ קנקן
^ כלי ששואבין יין מן הכובא
^ שהיה סוחטו מן המים שנבלעו בו
^ בגד העשוי לפרוס על הגיגית שפורסין אותו בשבת
^ אם שרוי במים, שהרי לכך עשוי, ולא אתי לידי סחיטה
^ מוכין אינן אלא לעשות מהן לבדין שקורין פלט"ר, ומוקצין הן למלאכה, ואסור לטלטלן; ואלו שטמן בהן - מי אמרינן יחדן להטמנה ואיכא תורת כלי עליהן ומותר לטלטלן בשבת או לא
^ לכך קופה של מוכין שדמיה יקרין - אין דרך בכך, ולא בטלי להטמנה.
^ כמות שנגזזו
^ לאחר שנפצוה ושטחוה, כמין מחצלות משטיחין
^ לאחר שצבען, וסורקין אותן כעין לשונות ארוכין לטוותן
^ קסלקא דעתא דהכי קאמר: ואף על פי שטמן בהן - אין מטלטלין אותן
^ להיסב עליהן
^ ומילי מילי קתני: ברישא אשמועינן דטומנין בהן, דלא מוספי הבלא; ואשמועינן סיפא דסתם מוכין - מוקצות נינהו, אבל הני דטמן בהן - הוי כמי שיחדן לכך
^ להחזיר מוכין שנפלו מן הכר לתוכן
^ שדרך הכובסים לקושרן
^ לכתחילה, דהשתא עביד ליה מנא
^ שלא היו מעולם לתוכו – אסור, דהשתא עביד ליה מנא
^ להחזירו לכר זה שנפלו ממנו
^ של חלוק לכתחילה
^ דהשתא קמשוי ליה מנא, וחייב משום מכה בפטיש, והיינו גמר מלאכה
^ דתניא בפרק 'חבית שנשברה' (לקמן קמו.): מביא אדם חבית [של יין] ומתיז את ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים
^ מגופה אינה מן החבית עצמו, ואף על פי שדבוקה בו - אינו חשוב חיבור, שהרי לינטל עומדת; אבל הבגד כשנארג כולו חבור
^ דרכם לשלול הבגדים זה עם זה קטנים עם הגדולים כדי שלא יאבדו
^ והן שתי חתיכות של בגד צמר שתפרו בחוט של פשתן דודאי סופו ליקרע ולהפרד זה מזה משום איסור כלאים, וכן שלל של כובסין סופן להפרד
^ אפילו הכי
^ ואם נטמא זה נטמא זה
^ דמעשה מוציא מיד מעשה, וכיון שהתחיל להתיר - גלי על ידי מעשה דלאו חד בגד הוא
^ כגון שלל של כובסין, שלא הוצרך לשוללו אלא משום שעת כיבוס, ואפילו הכי חשיב ליה חיבור אחר כיבוס
^ של עצים בעלמא
^ שלא קבעו לתוכו
^ ואף על פי דבאנפי נפשיה פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה, הכא בית יד הוא, ונתרבו ידות לכל תורת כלי: 'או האוכל' בפרק 'העור והרוטב' (חולין קיח.)
^ למקל ומצניע הקורדום לבדו
^ שיהו שלולין
^ על ידי השלל הזה
^ דלקמיה
^ כגון שלל של כובסין דאמרן לעיל - חיבור
^ ונטמא אף זה שלא נגעה בו הטומאה, ואי לאו דחיבור הוא - הוי טהור, ואף על גב דנגע בהאי: דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה
^ כירה זו מיטלטלת היא, ומחוברין לה כלי חרס קטנים: בית הפך שמושיבין בתוכו שמן להפשיר
^ אם נפלה טומאה באוירן או לאויר הכירה ונגעה הטומאה לשולי הכירה - נטמאו גם אלו, או נגעה טומאה לשוליהם של אלו - נטמאת הכירה
^ בטומאת הכירה, כלומר בטומאת האויר: שאם נפל שרץ באויר הכירה ולא נגעה הטומאה בדופניה - היא טמאה, דכלי חרס מטמא באויר, והן טהורין: שאינן חיבור לה אלא לענין מגע, כדמפרש טעמא לקמיה
^ במשניות הגעירסא 'רבי ישמעאל' במקום 'רבי שמעון'; אבל בתוספתא כלים פ"ה ה"ו הגירסא 'רבי שמעון', אך יש הבדלים אחרים בנוסח, ולכן לא נראה לתקן ל'תניא'
^ במגע את מי שלא נגעה בו הטומאה; דכל חד כלי באנפי נפשיה הוא
^ אלמא לרבי מאיר חיבור ופליגי עליה
^ מחמת כירה, אם נטמאת כירה מאוירה בלא נגיעה
^ דליהוו חיבור, מדרבנן
^ דלא עבדו להו ככירה ממש ליטמא באויר
^ דלידעו שחיבור מדבריהם
^ פליינ"א: שממחקים בה את התריסין, ונותנין הברזל לתוך דפוס של עץ המתוקן לו, ולאחר מלאכתו נוטלו הימנו
^ נטמא זה טמא זה
^ וצריך להזות על שניהם

[1] כגון זה: שהטמין בדבר אחר, והניח קופה על הגפת: דליכא אלא שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה

[2] מיחם של חמין, והכוזא היתה מלאה צונן

[3] גער בו

[4] דתניא בברייתא בסוף פרקין דשרי

[5] שהמיחם העליון גם בו יש מים חמין, והתחתון אינו אלא מעמיד חומו שלא יפיג

[6] סודר של ראש

[7] קנקן

[8] כלי ששואבין יין מן הכובא

[9] שהיה סוחטו מן המים שנבלעו בו

[10] בגד העשוי לפרוס על הגיגית שפורסין אותו בשבת

[11] אם שרוי במים, שהרי לכך עשוי, ולא אתי לידי סחיטה

[12] מוכין אינן אלא לעשות מהן לבדין שקורין פלט"ר, ומוקצין הן למלאכה, ואסור לטלטלן; ואלו שטמן בהן - מי אמרינן יחדן להטמנה ואיכא תורת כלי עליהן ומותר לטלטלן בשבת או לא

[13] לכך קופה של מוכין שדמיה יקרין - אין דרך בכך, ולא בטלי להטמנה.

[14] כמות שנגזזו

[15] לאחר שנפצוה ושטחוה, כמין מחצלות משטיחין

[16] לאחר שצבען, וסורקין אותן כעין לשונות ארוכין לטוותן

[17] קסלקא דעתא דהכי קאמר: ואף על פי שטמן בהן - אין מטלטלין אותן

[18] להיסב עליהן

[19] ומילי מילי קתני: ברישא אשמועינן דטומנין בהן, דלא מוספי הבלא; ואשמועינן סיפא דסתם מוכין - מוקצות נינהו, אבל הני דטמן בהן - הוי כמי שיחדן לכך

[20] להחזיר מוכין שנפלו מן הכר לתוכן

[21] שדרך הכובסים לקושרן

[22] לכתחילה, דהשתא עביד ליה מנא

[23] שלא היו מעולם לתוכו – אסור, דהשתא עביד ליה מנא

[24] להחזירו לכר זה שנפלו ממנו

[25] של חלוק לכתחילה

[26] דהשתא קמשוי ליה מנא, וחייב משום מכה בפטיש, והיינו גמר מלאכה

[27] דתניא בפרק 'חבית שנשברה' (לקמן קמו.): מביא אדם חבית [של יין] ומתיז את ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים

[28] מגופה אינה מן החבית עצמו, ואף על פי שדבוקה בו - אינו חשוב חיבור, שהרי לינטל עומדת; אבל הבגד כשנארג כולו חבור

[29] דרכם לשלול הבגדים זה עם זה קטנים עם הגדולים כדי שלא יאבדו

[30] והן שתי חתיכות של בגד צמר שתפרו בחוט של פשתן דודאי סופו ליקרע ולהפרד זה מזה משום איסור כלאים, וכן שלל של כובסין סופן להפרד

[31] אפילו הכי

[32] ואם נטמא זה נטמא זה

[33] דמעשה מוציא מיד מעשה, וכיון שהתחיל להתיר - גלי על ידי מעשה דלאו חד בגד הוא

[34] כגון שלל של כובסין, שלא הוצרך לשוללו אלא משום שעת כיבוס, ואפילו הכי חשיב ליה חיבור אחר כיבוס

[35] של עצים בעלמא

[36] שלא קבעו לתוכו

[37] ואף על פי דבאנפי נפשיה פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה, הכא בית יד הוא, ונתרבו ידות לכל תורת כלי: 'או האוכל' בפרק 'העור והרוטב' (חולין קיח.)

[38] למקל ומצניע הקורדום לבדו

[39] שיהו שלולין

[40] על ידי השלל הזה

[41] דלקמיה

[42] כגון שלל של כובסין דאמרן לעיל - חיבור

[43] ונטמא אף זה שלא נגעה בו הטומאה, ואי לאו דחיבור הוא - הוי טהור, ואף על גב דנגע בהאי: דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה

[44] כירה זו מיטלטלת היא, ומחוברין לה כלי חרס קטנים: בית הפך שמושיבין בתוכו שמן להפשיר

[45] אם נפלה טומאה באוירן או לאויר הכירה ונגעה הטומאה לשולי הכירה - נטמאו גם אלו, או נגעה טומאה לשוליהם של אלו - נטמאת הכירה

[46] בטומאת הכירה, כלומר בטומאת האויר: שאם נפל שרץ באויר הכירה ולא נגעה הטומאה בדופניה - היא טמאה, דכלי חרס מטמא באויר, והן טהורין: שאינן חיבור לה אלא לענין מגע, כדמפרש טעמא לקמיה

[47] במשניות הגעירסא 'רבי ישמעאל' במקום 'רבי שמעון'; אבל בתוספתא כלים פ"ה ה"ו הגירסא 'רבי שמעון', אך יש הבדלים אחרים בנוסח, ולכן לא נראה לתקן ל'תניא'

[48] במגע את מי שלא נגעה בו הטומאה; דכל חד כלי באנפי נפשיה הוא

[49] אלמא לרבי מאיר חיבור ופליגי עליה

[50] מחמת כירה, אם נטמאת כירה מאוירה בלא נגיעה

[51] דליהוו חיבור, מדרבנן

[52] דלא עבדו להו ככירה ממש ליטמא באויר

[53] דלידעו שחיבור מדבריהם

[54] פליינ"א: שממחקים בה את התריסין, ונותנין הברזל לתוך דפוס של עץ המתוקן לו, ולאחר מלאכתו נוטלו הימנו

[55] נטמא זה טמא זה

[56] וצריך להזות על שניהם

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]