ביאור:בבלי שבת דף קמ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לפי שאין עושין אותה אלא לגוון ^[1].

איתמר: חרדל שלשו מערב שבת, למחר - אמר רב: ממחו ^[2] בכלי ^[3], אבל לא ביד ^[4].

אמר ליה שמואל: ביד, אטו כל יומא ממחו ליה ביד? מאכל חמורים הוא!?

אלא אמר שמואל: ממחו ביד ^[5], ואינו ממחו בכלי.

אתמר: רבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה - אסור, ורבי יוחנן אמר: אחד זה ואחד זה - מותר.

אביי ורבא דאמרי תרוייהו: אין הלכה כרבי יוחנן.

קם רבי יוחנן בשיטתיה דרבי אלעזר ^[6], קם רבי אלעזר בשיטתיה דשמואל.

אביי ורבא דאמרי תרוייהו: הלכה כרבי יוחנן ^[7].

אימיה דאביי עבדא ליה ולא אכל;

דביתהו דזעירא עבדא ליה לרב חייא בר אשי ולא אכיל, אמרה ליה: לרבך עבידי ליה ואכל, ואת לא אכלת?

אמר רבא בר שבא: הוה קאימנא קמיה דרבינא ובחשי ליה בשופתא דתומא ^[8] - ואכל.

אמר מר זוטרא: לית הלכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא, דאתמר: חרדל שלשו מערב שבת, למחר ממחו בין ביד בין בכלי, ונותן לתוכו דבש, ולא יטרוף ^[9] אלא מערב;

שחליים ^[10] ששחקן מערב שבת, למחר - נותן לתוכן שמן וחומץ, וממשיך ^[11] לתוכן אמיתא, ולא יטרוף אלא מערב;

שום שריסקו מערב שבת, למחר - נותן לתוכו פול וגריסין, ולא ישחוק אלא מערב, וממשיך את אמיתא לתוכן.

מאי 'אמיתא'?

נינייא ^[12].

אמר אביי: שמע מינה - האי נינייא מעליא לתחלי ^[13].

ועושין אנומלין בשבת:

תנו רבנן: 'עושין אנומלין בשבת, ואין עושין אלונטית; ואיזו היא 'אנומלין' ואיזו היא 'אלונטית'?

אנומלין = יין ודבש ופלפלין, אלונטית = יין ישן ומים צלולין

ואפרסמון, דעבדי לבי מסותא למיקר ^[14].

אמר רב יוסף: זימנא חדא עלית בתר מר עוקבא לבי באני, כי נפקי אתאי אשקיין חמרא חד כסא - וחשי מבינתא דראשי ועד טופרא דכרעי ^[15]; ואי אשקיין כסא אחרינא - הואי מסתפינא דלמא ^[16] מנכו לי מזכותא דעלמא דאתי.

והא מר עוקבא דשתי כל יומא ^[17]!

שאני מר עוקבא דדש ביה ^[18].

משנה:

אין שורין את החילתית ^[19] בפושרין ^[20], אבל נותן ^[21] לתוך החומץ ^[22]; ^[23]

ואין שולין את הכרשינין ^[24], ולא שפין אותן ^[25], אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה ^[26];

אין כוברין את התבן ^[27] בכברה, ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ ^[28], אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האיבוס ^[29].

גמרא:

איבעיא להו: שרה ^[30] מאי?

תרגמא רב אדא נרשאה קמיה דרב יוסף: שרה - חייב חטאת.

אמר ליה אביי: אלא מעתה שרה אומצא ^[31] במיא, הכי נמי דמיחייב?

אלא אמר אביי: מדרבנן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ^[32].

בעא מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי: מהו לשרות את החלתית בצונן? אמר ליה: אסור.

והא אנן תנן: אין שורין את החלתית בפושרין, הא בצונן - מותר!

אמר ליה: אם כן ^[33], מה בין לי ולך? מתניתין יחידאה היא ^[34], דתניא: אין שורין את החלתית לא בחמין ולא בצונן, רבי יוסי אומר: בחמין - אסור, בצונן - מותר;

למאי עבדי ליה?

ליוקרא דליבא ^[35].

רב אחא בר יוסף חש ביוקרא דליבא, אתא לקמיה דמר עוקבא. אמר ליה: זיל שתי תלתא תיקלי חילתתא ^[36] בתלתא יומי.

אזל אישתי חמשא בשבת, ומעלי שבת; לצפרא אזל שאל בי מדרשא ^[37], אמרו ליה: תנא דבי רב אדא, ואמרי לה - תנא דבי מר בר רב אדא: שותה אדם קב או קביים - ואינו חושש; אמר להו: לשתות - לא קמיבעיא לי ^[38], כי קא מיבעיא לי – לשרות ^[39], מאי?

אמר להו רב חייא בר אבין: בדידי הוה עובדא, ואתאי שאילתיה לרב אדא בר אהבה, ולא הוה בידיה; אתאי שאילתיה לרב הונא, ואמר: הכי קאמר רב: שורה בצונן ומניח בחמה.

כמאן דשרי ^[40]?

אפילו למאן דאסר; הני מילי - היכא דלא אישתי כלל, אבל הכא, כיון דאישתי חמשא ומעלי שבתא, אי לא שתי בשבת - מיסתכן.

מיסתמיך ואזיל רב אחא בר יוסף אכתפיה דרב נחמן בר יצחק בר אחתיה, אמר ליה: כי מטינן לבי רב ספרא – עיילינא ^[41]; כי מטו - עייליה.

בעא מיניה: מהו לכסכוסי כיתניתא בשבתא ^[42]?

לרכוכי כיתניתא קא מיכוין - ושפיר דמי? או דילמא: לאולודי חיורא קמיכוין ^[43], ואסיר?

אמר ליה: לרכוכי קא מיכוין, ושפיר דמי.

כי נפק אתא, אמר ליה: מאי בעא מר מיניה?

אמר ליה: בעי מיניה: מהו לכסכוסי כיתניתא בשבתא, ואמר לי: שפיר דמי.

ותבעי ליה למר סודרא?

סודרא לא קא מיבעיא לי, דבעי מרב הונא ופשיט לי.

ותיפשיט ליה למר מסודרא!?

אמר ליה: התם - מיחזי כי אולודי חיורא ^[44], הכא - לא מיחזי כאולודי חיורא.

אמר רב חסדא: האי כיתניתא ^[45],

(שבת קמ ב)

משלפו לדידה מקניא - שרי, קניא ממנה – אסור ^[46].

אמר רבא: ואם כלי קיואי הוא ^[47] - מותר.

אמר רב חסדא: האי כישתא דירקא, אי חזיא למאכל בהמה - שרי לטלטולי, ואי לא - אסיר.

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: האי תליא ^[48], דבשרא - שרי לטלטולי ^[49], דכוורי – אסיר ^[50].

אמר רב קטינא: העומד באמצע המטה ^[51] - כאילו עומד בכריסה של אשה ^[52].

ולאו מילתא היא.

ואמר רב חסדא: בר בי רב דזבין ירקא - ליזבין אריכא ^[53], כישא כי כישא ^[54], ואורכא ממילא ^[55].

ואמר רב חסדא: בר בי רב דזבין קניא ^[56] - ליזבין אריכא, טונא כי טונא, ואורכא ממילא.

ואמר רב חסדא: בר בי רב [דלא נפישא ליה ריפתא] - לא ליכול ירקא ^[57], משום דגריר ^[58].

ואמר רב חסדא: אנא לא בעניותי אכלי ירקא, ולא בעתירותי אכלי ירקא: בעניותי - משום דגריר, בעתירותי - דאמינא: היכא דעייל ירקא - ליעול בשרא וכוורי^[59].

ואמר רב חסדא: בר בי רב דלא נפישא ליה ריפתא - לא ליבצע בצועי ^[60].

ואמר רב חסדא: בר בי רב דלא נפישא ליה ריפתא - לא ליבצע; מאי טעמא? - דלא עביד בעין יפה.

ואמר רב חסדא: אנא מעיקרא ^[61] לא הואי בצענא עד דשדאי ידי בכולי מנא ^[62] ואשכחי [ביה כל צרכי] ^[63].

ואמר רב חסדא: האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי - קעבר משום בל תשחית.

ואמר רב פפא: האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא - עובר משום בל תשחית.

ולאו מילתא היא: בל תשחית דגופא עדיף.

ואמר רב חסדא: בר בי רב דלית ליה משחא ^[64] - נימשי במיא דחריצי ^[65].

ואמר רב חסדא: בר בי רב דזבין אומצא - ליזבין אונקא, דאית ביה תלתא מיני בישרא ^[66].

ואמר רב חסדא: בר בי רב דזבין כיתוניתא - ליזבן מדנהר אבא ^[67], וניחוורה כל תלתין יומין, דמפטיא ליה תריסר ירחי שתא, ואנא ערבא ^[68].

מאי 'כיתוניתא'? - כיתא נאה ^[69].

ואמר רב חסדא: בר בי רב לא ליתיב אציפתא חדתא ^[70], דמכליא מאניה.

ואמר רב חסדא: בר בי רב לא לישדר מאניה לאושפיזיה לחווריה ליה ^[71], דלאו אורח ארעא, דילמא חזי ביה מידי ^[72] ואתי למגניא.

אמר להו רב חסדא לבנתיה: תיהוי צניעתן באפי גברייכו, לא תיכלון נהמא באפי גברייכו ^[73], לא תיכלון ירקא בליליא ^[74], לא תיכלון תמרי בליליא, ולא תשתון שיכרא בליליא ^[75], ולא תיפנון היכא דמפני גברייכו ^[76]. וכי קא קארי אבבא איניש לא תימרון "מנו ^[77]?" ^[78] אלא "מני ^[79]?"; נקיט מרגניתא בחדא ידיה, וכורא בחדא ידיה ^[80], מרגניתא - אחוי להו ^[81], וכורא* לא אחוי להו ^[82] עד דמיצטערן ^[83], והדר אחוי להו.

^[84]

אין שולין את הכרשינין:

מתניתין ^[85] - דלא כי האי תנא, דתניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: אין משגיחין בכברה כל עיקר.

משנה:

גורפין מלפני הפטם ^[86],

ומסלקין ^[87] לצדדין ^[88] מפני הרעי ^[89] - דברי רבי דוסא;

וחכמים אוסרין. ^[90]

נוטלין מלפני בהמה זו ^[91] ונותנין לפני בהמה זו בשבת ^[92].

גמרא:

איבעיא להו: רבנן ארישא ^[93] פליגי ^[94], או אסיפא פליגי ^[95], או אתרויהו פליגי?

תא שמע ^[96], דתניא: וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה ^[97] - לא יסלקנו לצדדין.

אמר רב חסדא: מחלוקת באיבוס של קרקע ^[98], אבל באיבוס של כלי - דברי הכל מותר.

ואיבוס של קרקע מי איכא למאן דשרי? הא קא משוי גומות!?

אלא, אי איתמר הכי איתמר: אמר רב חסדא מחלוקת באיבוס של כלי ^[99], אבל באיבוס של קרקע - דברי הכל אסור.

ונוטלין מלפני בהמה:

תנא חדא: נוטלין מלפני בהמה שפיה יפה ^[100], ונותנין לפני בהמה שפיה רע ותניא אידך: נוטלין מלפני בהמה שפיה רע ונותנין לפני בהמה שפיה יפה?!

אמר אביי: אידי ואידי ^[101]: מקמי חמרא ^[102] לקמי תורא - שקלינן, מקמי תורא לקמי חמרא - לא שקלינן; והא דקתני נוטל מלפני בהמה שפיה יפה - בחמור, דלית ליה רירי, ונותנין לפני בהמה שפיה רע - בפרה,

הערות

^ למראה: שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון, הלכך אידי ואידי אוכל הוא, ואין כאן ברירת פסולת מאוכל
^ דישטיפדי"ר בלעז [ממיס, על ידי מעיכה], במים או ביין
^ משמע: זהו שינוי שלו
^ דממחו ליה שפיר טפי
^ שאין זה דרכו בחול
^ חזר בו ואסר
^ דאסר
^ אמצעי של שום
^ כדרך שטורפין ביצים בקערה בכף: דרך טריפה שמכה בכח
^ כרישי"ן, והיו שוחקין אותם במים
^ נותן
^ מינט"א בלעז [צמח המנתה (נענע)]
^ לערב עם שחליים
^ שאינה למשקה צמא, אלא לצנן לאחר המרחץ, ודוגמת רפואה
^ הרגשתי בצינתו משערת ראשי עד צפרני רגלי
^ אם הייתי ניצול ממנו שלא אמות
^ ולא היה מזיקו
^ רגיל בו
^ חלטי"ש בלשון ישמעאל, ובלעז לזרי"א
^ ושורין אותו בפושרין, ושותין אותן המים לרפואה
^ החלתית
^ ומטבל בו מאכלו
^ ולקמיה מפרש אמאי אין שורין;
^ מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן, כדתנן במסכת ביצה (פ"א משנה ח; דף יד,ב): אף מדיח ושולה
^ ביד, להסיר פסולת, דהוה ליה בורר
^ ואף על פי דפעמים שהפסולת נופל דרך נקבי הכברה, ונמצא נתברר מאליו
^ הוא שעושין מן הקש: מחתכין אותו במוריגין ועושה כל זנב השבולת תבן
^ 'מוץ' הוא מזקן השבולת העליון, ואינו ראוי למאכל, וכוברין אותו בכברין שיפול המוץ
^ ואף על פי שהמוץ נופל מאליו - כרבי שמעון, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר
^ חילתית בפושרין
^ בשר חי
^ לא שבקוה רבנן למעבד עובדי דחול
^ דלא ידענא לפרושי מתניתין טפי מינך
^ ורבי יוסי אמרה, אבל לרבנן - אף בצונן אסור
^ שלבו כבד עליו
^ משקל שלשה זהובים
^ מה יעשה בשבת
^ דבלאו רפואה משקה הוא, ותנן: כל המשקין שותה
עמוד ב
^ דתנן מתניתין: אין שורין
^ בעיא הוא: הך דרב, לימא כרבי יוסי דשרי בצונן, אבל לרבנן - אסור
^ הכניסני, ואיש זקן היה
^ חלוק כתונת של פשתן שנתכבסה, והרי היא קשה, ומשפשפה בין שתי ידיו והיא מתרככה, ואף הליבון שלה מצהיל על ידי השפשוף
^ הליבון מצהיל
^ שמקפיד על ליבונו וצוהרו של סודר יותר מכיתניתא
^ כששוטחין אותה לנגבה - תוחבים קנה מבית יד לבית יד
^ וכשנוטלה בשבת - ישלפנה מן הקנה, ולא הקנה ממנה, דלא חזי לטלטולי, דלהסקה קאי
^ קנה של אורגים, דתורת כלי עליו
^ בשר מליח התלוי לייבשו, ומלא החבל קרי 'תליא'
^ דנאכל חי באומצא
^ [של דגים] - אין נאכלין חיין
^ שאיש ואשתו רגילין בה לישן
^ דמהרהר
^ אגודה ארוכה של כרוב ארוך, ושל כרישין ארוכים
^ שכל אגודות הגנין שוות בעובין: שלכולן מדה אחת לחבל שהוא אגוד בו
^ כלומר: ארכו של זה שהוא ארוך מחבירו, הוא משתכר בו
^ חבילי קנים לעצים
^ ירק חי: כרישין צירפו"ל ושחליים
^ משום דגריר ליבא - ומאכילו לחם הרבה ואין לו
^ בשר ודגים
^ מורשיליונ"ט בלעז [לחתוך לפרוסות קטנות, לפורר]: לא יאכל עכשיו מעט פת שימצא לו, ולאחר שעה מעט - מפני שאין לו דרך שביעה, אלא יצרף ויאכל יחד
^ קודם שנתעשרתי
^ כשהייתי ממשמש בסל
^ ומוצא בו פת הרבה, הייתי מברך 'המוציא'
^ שהיו סכין ידיהן שמן קודם מים אחרונים, להעביר את הזוהמא
^ הנקוים יחד, וגדל עליהם ירקרוקית עבה ונוחה כשמן
^ יטעום בו שלשה מיני מטעמים: שמן, וכחוש, וגיד הצואר
^ מאותו מקום שפשתנו יפה
^ אני ערב בדבר שתתקיים לו שנה שלימה, ותפטיהו, שלא יצטרך לקנות חלוק
^ כת נאה, ראויה להושיב בעליה בכת נאה
^ מחצלת חדשה של גמי לח, ולחלוחית הגמי מבלה הבגדים
^ לפונדקית שלו לא ישלח חלוקו ללבן
^ קרי
^ פעמים תאכל הרבה ותתגנה עליו
^ מפני ריח הפה
^ שיכרא ותמרי - משלשלין ומביאין לידי הפחה
^ בגילוי בפניהם בשדות, ואפילו שלא בפניהם, שמכיר מקומו ומקומכם, ונמאסתם לו בזוכרו
^ מי הוא
^ לשון זכר, לא תרגילו לשונכם לדבר עם זכרים
^ מי היא
^ כשבעליך ממשמש ביך להתאוות ליך לתשמיש, ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום
^ הדדין המציאו לו, שתתרבה תאותו
^ ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר, כדי שיתרבה תאותו וחיבתו
^ ויצטער
^ 'כורא' - לשון 'כור צורפין' (שבת עח א) לשון אחר: בור, לשון בור, שוחה
^ דקתני: 'אבל נותנין לתוך הכברה'
^ שור שמפטמין אותו - גורפין אבוס שלפניו בשבת לתת לתוכו התבן והשעורין, ולא יתערב בהן עפרורית ויקוץ במאכלו
^ תבן שלפניו
^ כשהוא רב
^ כדי שלא ידרסנו ברעי
^ מפרש בגמרא אהייא.
^ שעורין ותבן
^ ולא אמרינן 'טלטול דלא חזי הוא', אלא ודאי חזי הוא: דאין בהמה קצה במאכל הניטל מלפני חבירתה
^ אגורפין
^ ואסרי לגרוף משום דפעמים שהאבוס של קרקע וקא מכוין לאשוויי גומות שלא יפלו השעורים לתוכו
^ ומשום דלא חזי שיש בו שנמאס במדרס רגליו
^ דאתרוייהו פליגי
^ אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו
^ כעין שעושין גדר קטן לפני בהמה ונותנין מאכל לפנים ממנו, דאיכא למיחש לאשוויי גומות
^ וגזרו רבנן גזרה אטו של קרקע
^ לקמיה מפרש
^ שתיהן המשניות סבירא להו
^ שאינו מטיל רירין, ואין מה שלפניו נמאס, וראוי לתתו לפני שור

[1] למראה: שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון, הלכך אידי ואידי אוכל הוא, ואין כאן ברירת פסולת מאוכל

[2] דישטיפדי"ר בלעז [ממיס, על ידי מעיכה], במים או ביין

[3] משמע: זהו שינוי שלו

[4] דממחו ליה שפיר טפי

[5] שאין זה דרכו בחול

[6] חזר בו ואסר

[7] דאסר

[8] אמצעי של שום

[9] כדרך שטורפין ביצים בקערה בכף: דרך טריפה שמכה בכח

[10] כרישי"ן, והיו שוחקין אותם במים

[11] נותן

[12] מינט"א בלעז [צמח המנתה (נענע)]

[13] לערב עם שחליים

[14] שאינה למשקה צמא, אלא לצנן לאחר המרחץ, ודוגמת רפואה

[15] הרגשתי בצינתו משערת ראשי עד צפרני רגלי

[16] אם הייתי ניצול ממנו שלא אמות

[17] ולא היה מזיקו

[18] רגיל בו

[19] חלטי"ש בלשון ישמעאל, ובלעז לזרי"א

[20] ושורין אותו בפושרין, ושותין אותן המים לרפואה

[21] החלתית

[22] ומטבל בו מאכלו

[23] ולקמיה מפרש אמאי אין שורין;

[24] מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן, כדתנן במסכת ביצה (פ"א משנה ח; דף יד,ב): אף מדיח ושולה

[25] ביד, להסיר פסולת, דהוה ליה בורר

[26] ואף על פי דפעמים שהפסולת נופל דרך נקבי הכברה, ונמצא נתברר מאליו

[27] הוא שעושין מן הקש: מחתכין אותו במוריגין ועושה כל זנב השבולת תבן

[28] 'מוץ' הוא מזקן השבולת העליון, ואינו ראוי למאכל, וכוברין אותו בכברין שיפול המוץ

[29] ואף על פי שהמוץ נופל מאליו - כרבי שמעון, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר

[30] חילתית בפושרין

[31] בשר חי

[32] לא שבקוה רבנן למעבד עובדי דחול

[33] דלא ידענא לפרושי מתניתין טפי מינך

[34] ורבי יוסי אמרה, אבל לרבנן - אף בצונן אסור

[35] שלבו כבד עליו

[36] משקל שלשה זהובים

[37] מה יעשה בשבת

[38] דבלאו רפואה משקה הוא, ותנן: כל המשקין שותה
עמוד ב

[39] דתנן מתניתין: אין שורין

[40] בעיא הוא: הך דרב, לימא כרבי יוסי דשרי בצונן, אבל לרבנן - אסור

[41] הכניסני, ואיש זקן היה

[42] חלוק כתונת של פשתן שנתכבסה, והרי היא קשה, ומשפשפה בין שתי ידיו והיא מתרככה, ואף הליבון שלה מצהיל על ידי השפשוף

[43] הליבון מצהיל

[44] שמקפיד על ליבונו וצוהרו של סודר יותר מכיתניתא

[45] כששוטחין אותה לנגבה - תוחבים קנה מבית יד לבית יד

[46] וכשנוטלה בשבת - ישלפנה מן הקנה, ולא הקנה ממנה, דלא חזי לטלטולי, דלהסקה קאי

[47] קנה של אורגים, דתורת כלי עליו

[48] בשר מליח התלוי לייבשו, ומלא החבל קרי 'תליא'

[49] דנאכל חי באומצא

[50] [של דגים] - אין נאכלין חיין

[51] שאיש ואשתו רגילין בה לישן

[52] דמהרהר

[53] אגודה ארוכה של כרוב ארוך, ושל כרישין ארוכים

[54] שכל אגודות הגנין שוות בעובין: שלכולן מדה אחת לחבל שהוא אגוד בו

[55] כלומר: ארכו של זה שהוא ארוך מחבירו, הוא משתכר בו

[56] חבילי קנים לעצים

[57] ירק חי: כרישין צירפו"ל ושחליים

[58] משום דגריר ליבא - ומאכילו לחם הרבה ואין לו

[59] בשר ודגים

[60] מורשיליונ"ט בלעז [לחתוך לפרוסות קטנות, לפורר]: לא יאכל עכשיו מעט פת שימצא לו, ולאחר שעה מעט - מפני שאין לו דרך שביעה, אלא יצרף ויאכל יחד

[61] קודם שנתעשרתי

[62] כשהייתי ממשמש בסל

[63] ומוצא בו פת הרבה, הייתי מברך 'המוציא'

[64] שהיו סכין ידיהן שמן קודם מים אחרונים, להעביר את הזוהמא

[65] הנקוים יחד, וגדל עליהם ירקרוקית עבה ונוחה כשמן

[66] יטעום בו שלשה מיני מטעמים: שמן, וכחוש, וגיד הצואר

[67] מאותו מקום שפשתנו יפה

[68] אני ערב בדבר שתתקיים לו שנה שלימה, ותפטיהו, שלא יצטרך לקנות חלוק

[69] כת נאה, ראויה להושיב בעליה בכת נאה

[70] מחצלת חדשה של גמי לח, ולחלוחית הגמי מבלה הבגדים

[71] לפונדקית שלו לא ישלח חלוקו ללבן

[72] קרי

[73] פעמים תאכל הרבה ותתגנה עליו

[74] מפני ריח הפה

[75] שיכרא ותמרי - משלשלין ומביאין לידי הפחה

[76] בגילוי בפניהם בשדות, ואפילו שלא בפניהם, שמכיר מקומו ומקומכם, ונמאסתם לו בזוכרו

[77] מי הוא

[78] לשון זכר, לא תרגילו לשונכם לדבר עם זכרים

[79] מי היא

[80] כשבעליך ממשמש ביך להתאוות ליך לתשמיש, ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום

[81] הדדין המציאו לו, שתתרבה תאותו

[82] ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר, כדי שיתרבה תאותו וחיבתו

[83] ויצטער

[84] 'כורא' - לשון 'כור צורפין' (שבת עח א) לשון אחר: בור, לשון בור, שוחה

[85] דקתני: 'אבל נותנין לתוך הכברה'

[86] שור שמפטמין אותו - גורפין אבוס שלפניו בשבת לתת לתוכו התבן והשעורין, ולא יתערב בהן עפרורית ויקוץ במאכלו

[87] תבן שלפניו

[88] כשהוא רב

[89] כדי שלא ידרסנו ברעי

[90] מפרש בגמרא אהייא.

[91] שעורין ותבן

[92] ולא אמרינן 'טלטול דלא חזי הוא', אלא ודאי חזי הוא: דאין בהמה קצה במאכל הניטל מלפני חבירתה

[93] אגורפין

[94] ואסרי לגרוף משום דפעמים שהאבוס של קרקע וקא מכוין לאשוויי גומות שלא יפלו השעורים לתוכו

[95] ומשום דלא חזי שיש בו שנמאס במדרס רגליו

[96] דאתרוייהו פליגי

[97] אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו

[98] כעין שעושין גדר קטן לפני בהמה ונותנין מאכל לפנים ממנו, דאיכא למיחש לאשוויי גומות

[99] וגזרו רבנן גזרה אטו של קרקע

[100] לקמיה מפרש

[101] שתיהן המשניות סבירא להו

[102] שאינו מטיל רירין, ואין מה שלפניו נמאס, וראוי לתתו לפני שור

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]

[93]

[94]

[95]

[96]

[97]

[98]

[99]

[100]