ביאור:בבלי שבת דף קנ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

"מְדוֹד ^[1] והבא".

ואיכא דאמרי: שאמרה "מאד מאד הביא בלא מדה".

(דניאל ד לג) [בה זמנא מנדעי יתוב עלי וליקר מלכותי הדרי וזוי יתוב עלי ולי הדברי ורברבני יבעון ועל מלכותי התקנת] ורבו יתירה הוספת לי; אמר רב יהודה אמר רב ירמיה בר אבא: מלמד שרכב על ארי זכר, וקשר תנין בראשו ^[2], לקיים מה שנאמר (ירמיהו כז יד) [כי כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל על ברזל נתתי על צואר כל הגוים האלה לעבד את נבכדנאצר מלך בבל ועבדהו] וגם את חית השדה נתתי לו - לעבדו.

משנה:

לא ישכור אדם פועלים בשבת ^[3],

ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים. ^[4]

אין מחשיכין על התחום לשכור לו פועלים ולהביא פירות ^[5]; אבל מחשיך הוא ^[6] לשמור ^[7], ומביא פירות בידו ^[8].

כלל אמר אבא שאול ^[9]: כל שאני זכאי באמירתו ^[10] - רשאי אני להחשיך עליו.

גמרא:

^[11] מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו ^[12]?

אמר רב פפא: חבר נכרי.

מתקיף לה רב אשי: אמירה לנכרי שבות ^[13]!

אלא אמר רב אשי: אפילו תימא חבירו ישראל, הא קא משמע לן: לא יאמר אדם לחבירו "שכור לי פועלים", אבל אומר אדם לחבירו "הנראה שתעמוד עמי לערב ^[14]?" ^[15], ומתניתין מני - כרבי יהושע בן קרחה, דתניא: לא יאמר אדם לחבירו "הנראה שתעמוד עמי לערב?"; רבי יהושע בן קרחה אומר: אומר אדם לחבירו "הנראה שתעמוד עמי לערב?"

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהושע בן קרחה.

ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה? - דכתיב (ישעיהו נח יג) [אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך] ממצוא חפצך ודבר דבר; דיבור - אסור, הרהור - מותר.

רמי ליה רב אחא בר רב הונא לרבא: מי אמר רבי יוחנן דיבור אסור הרהור מותר, אלמא: הרהור לאו כדיבור דמי?: והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר ^[16] - חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא!

שאני התם, דבעינן (דברים כג טו) [כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך] והיה מחניך קדוש [ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך] ^[17] – וליכא.

הכא נמי כתיב (דברים כג טו) [כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש] ולא יראה בך ערות דבר [ושב מאחריך] ^[18]!?

ההוא מיבעי ליה לכדרב יהודה ^[19], דאמר רב יהודה: נכרי ערום - אסור לקרות קרית שמע כנגדו ^[20].

מאי איריא נכרי, אפילו ישראל נמי?

לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא ישראל דאסור; אבל נכרי כיון דכתיב ביה (יחזקאל כג כ) [ותעגבה על פלגשיהם] אשר בשר חמורים בשרם [וזרמת סוסים זרמתם] - אימא שפיר דמי, קא משמע לן.

אימא הכי נמי ^[21]!

אמר קרא (בראשית ט כג) [ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית] וערות אביהם לא ראו ^[22].

ודיבור מי אסיר? והא רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו: חשבונות של מצוה - מותר לחשבן בשבת, ואמר רבי אלעזר: פוסקים צדקה לעניים בשבת, ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: מפקחין פיקוח נפש ^[23] ופיקוח רבים ^[24] בשבת, והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת, ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: הולכין לטרטיאות ולקרקסאות ולבסילקאות ^[25] לפקח על עסקי רבים בשבת, ותנא דבי מנשה: משדכין על התינוקות ליארס בשבת, ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות ^[26] ^[27]!?

אמר קרא 'ממצוא חפצך ודבר דבר': חפציך - אסורים, חפצי שמים - מותרין.

אמר רב יהודה אמר שמואל: חשבונות של מלך ושל מה בכך ^[28] - מותר לחשבן בשבת. תניא נמי הכי: 'חשבונות שעברו ושעתידין להיות - אסור לחשבן, של מלך

עמוד ב

ושל מה בכך ^[29] - מותר לחושבן'; ורמינהו: 'חושבין חשבונות שאינן צריכין, ואין מחשבין חשבונות שצריכין בשבת; כיצד? - אומר אדם לחבירו: "כך וכך פועלים הוצאתי על שדה זו", "כך וכך דינרין הוצאתי על דירה זו" ^[30], אבל לא יאמר לו: "כך וכך הוצאתי, וכך וכך אני עתיד להוציא"!'

ולטעמיך, קשיא לך היא גופא ^[31]!?

אלא, הא - דאיכא אגרא דאגירא גביה, הא - דליכא אגרא דאגירא גביה.

אין מחשיכין [על התחום לשכור לו פועלים ולהביא פירות]:

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו, ונמלך עליה לגודרה, ונזכר ששבת הוא, ונמנע אותו חסיד ולא גדרה. ונעשה לו נס, ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. ^[32]

אמר רבי יהודה אמר שמואל: מותר לאדם לומר לחבירו "לכרך פלוני אני הולך למחר", שאם יש בורגנין ^[33] – הולך ^[34].

תנן: אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות; בשלמא לשכור פועלים - דבשבת לא מצי אגר, אלא להביא פירות - לימא: שאם יש שם מחיצות - מביא!

משכחת לה בפירות המחוברים ^[35].

והתני רבי אושעיא: 'אין מחשיכין על התחום להביא תבן וקש ^[36]'; בשלמא קש - משכחת לה במחובר; אלא תבן, היכי משכחת לה?

בתיבנא סריא ^[37].

תא שמע [שבת פ"כג מ"ד]: 'מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת'; על עסקי כלה ומת – אִין ^[38], על עסקי אחר ^[39] – לא; בשלמא אחר דומיא דכלה משכחת לה ^[40]: למיגזא ליה אסא ^[41]; אלא מת מאי ניהו?

להביא לו ארון ותכריכין ^[42], וקתני: מת - אִין, אבל אחר – לא; ואמאי ^[43]? לימא: שאם יש שם מחיצות - מביא!

מת נמי משכחת לה: למיגזא ליה גלימא ^[44].

אבל מחשיכין [לשמור, ומביא פירות בידו]:

ואף על גב דלא אבדיל ^[45]? והאמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אליעזר בן יעקב: אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל! וכי תימא דאבדיל בתפלה, והאמר רב יהודה אמר שמואל: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס! וכי תימא - דאבדיל על הכוס, כוס בשדה מי איכא?

תרגמא רבי נתן בר אמי קמיה דרבא: בין הגיתות שנו ^[46].

אמר ליה רבי אבא לרב אשי: במערבא אמרינן הכי: "המבדיל בין קודש לחול" ^[47] - ועבדינן צורכין ^[48].

אמר רב אשי: כי הוינא בי רב כהנא הוה אמר "המבדיל בין קודש

לחול" ומסלתינן סילתי ^[49].

כלל אמר אבא שאול: כל שאני [זכאי באמירתו - רשאי אני להחשיך עליו]:

^[50] אבא שאול אהייא ^[51]?: אילימא ארישא קאי: אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים להביא פירות ^[52] -

הערות

^ מעות ודינרי זהב
^ ורבו יתירה הוספת לי - לאחר שהיה שבע שנים בהמה וחזר למלכותו, היה משתבח כן, ומהו התוספת - שקשר תנין גדול, נחש גדול, בראשו של ארי כמין אפסר
^ דכתיב (ישעיהו נח יג) ממצוא חפצך
^ בגמרא פריך: פשיטא, כיון דהוא אסור - חבירו נמי אסור, דהא ישראל הוא, והשולחו עובר משום [ו]לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט יד)!?
^ לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם, שיהא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות, דכל דבר שאסור לעשותו בשבת - אסור להחשיך עליו
^ להיות קרוב לצאת
^ לשמור פירותיו, וזה דבר המותר בשבת: לשמור פירותיו, אם היו בתוך תחומו
^ הואיל ועיקר מחשבתו לא היה לכך
^ אבא שאול נותן היה כלל בדבר זה להוסיף דברים אחרים כיוצא בו; ולקמיה מפרש לאתויי מאי
^ שאני רשאי לאומרו לחבירו, או לנכרי, בשבת, לעשות למוצאי שבת
^ פשיטא
^ ופשיטא: דכיון דאמר לא ישכור - הוא הדין לא יאמר לחבירו, דהא ישראל הוא כמותו, ולא מצי לאוגרינהו
^ וכבר סתמה רבי למתניתין: נכרי שבא לכבות - אין אומרים לו "כבה"
^ עכשיו נראה אם תעמוד עמי לערב, אם תבא אלי לכשתחשך
^ ושניהם יודעין שעל מנת לשוכרו לפעולתו הוא מזהירו; וכיון דלא מפרש בהדיא - שרי, כדמפרש טעמא לקמן: דִבּוּר - אסור, הרהור - מותר
^ בדברי תורה
^ ולא כתיב ביה 'דבר', אלא: מקום חנייתך תהא בקדושה; וטעמא - משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה
^ 'ערות דבר' - אלמא: לא אסיר ליה אלא בשעת דבור
^ כלומר: לעולם 'והיה מחניך קדוש' - משום הרהור תורה - ואפילו אין דבור, 'ולא יראה בך ערות דבר' – במילתא אחריתי מיירי: דאסור בשעת הדבור ולא בשעת הרהור, כגון להסתכל בערוה
^ כל שכן ישראל, כדמפרש ואזיל
^ דכבהמה בעלמא הוא
^ אלמא: ערוה היא בבן נח
^ בדבר שיש בו סכנה; פקוח = דיקומבימונ"ט [פעולת שחרור, הצלה]
^ כגון לרשות
^ מיני פלטין הן, ששם נאספו לבית הוועד
^ דהא נמי מצוה היא: דכל שאינו מלמדו אומנות - מלמדו לסטות, ומצוה ילפינן מקרא בקדושין, ב'האשה ניקנית' (ל,ב)
^ וכל הני - דבור הוא
^ של עצה: שאינו שלו, ואין צריך בכך, כגון הרוצה לבנות בית - כך וכך צריך להוציא בו; ולי נראה: כמו 'מה לך': מה לך ולחשבונות הללו, הרי אין צורך בהן לא לך ולא לאחר, כגון ההיא דפרישית
^ כגון שכבר היו לצורך, אלא שעברו, כגון: כך וכך הוצאתי בבנין זה, חשבונות שעברו, לקמן מוקי לה דלא עברו לגמרי, שעדיין שכר הפועלים עליו שלא נתנו להן, ושל מה בכך - שעברו לגמרי, ואין שכר פועלים עליו
^ אלמא: עברו - מותרין
^ ברייתא קמייתא רישא קתני שעברו אסורין, וסיפא קתני של מה בכך מותרין - דהיינו עברו
^ צלף - אילן גדול הוא, ובעל ענפים הרבה, ושלשה מיני אוכל יש בפירותיו: אביונות, קפריסין ולולבין
^ משבעים אמה לשבעים אמה
^ אפילו בשבת, שהכל חשוב כעיר אחת, וכל העיר כארבע אמות כדאמרינן בעירובין (כא,א); וכיון דהוא דבר שיש לו היתר על ידי תקנה בשבת - מותר לאומרו אפילו במקום שאין שם ההיתר
^ שאי אפשר לקצצן בשבת על ידי שום תקנה
^ זנבות השבולים, אשטרצי"א
^ שאפילו יש מחיצות - אינו מביא, משום דמוקצה הוא
^ דחפצי שמים הן
^ אפילו דומיא דכלה
^ דאסור להחשיך, כגון לחתוך מן המחובר
^ דעבדו לה גננא דאסא לכלתא
^ הבאה דארון ותכריכין
^ ואמאי לאחר לא
^ לתקן לו תכריכין: דאין היתר לדבר היום כלל
^ אסיפא דמתניתין מתמה, דקתני 'ומביא פירות בידו לקוצצן מן המחובר בלא הבדלה'
^ דאיכא כוס בשדה
^ להיכרא בעלמא, ללוות את המלך
^ ואחר כך אנו מברכין על הכוס ברכה גמורה דהבדלה; וכל שכן דאי אבדיל בתפלה מותר לעשות צרכיו, וחוזר ומבדיל על הכוס
^ חוטבין עצים
^ איבעיא להו:
^ קאי, ומשוי כללא
^ דקתני תנא קמא לאיסורא וקאתי אבא שאול לשוויה בה כללא, אם כן דכללא לאיסורא

[1] מעות ודינרי זהב

[2] ורבו יתירה הוספת לי - לאחר שהיה שבע שנים בהמה וחזר למלכותו, היה משתבח כן, ומהו התוספת - שקשר תנין גדול, נחש גדול, בראשו של ארי כמין אפסר

[3] דכתיב (ישעיהו נח יג) ממצוא חפצך

[4] בגמרא פריך: פשיטא, כיון דהוא אסור - חבירו נמי אסור, דהא ישראל הוא, והשולחו עובר משום [ו]לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט יד)!?

[5] לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם, שיהא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות, דכל דבר שאסור לעשותו בשבת - אסור להחשיך עליו

[6] להיות קרוב לצאת

[7] לשמור פירותיו, וזה דבר המותר בשבת: לשמור פירותיו, אם היו בתוך תחומו

[8] הואיל ועיקר מחשבתו לא היה לכך

[9] אבא שאול נותן היה כלל בדבר זה להוסיף דברים אחרים כיוצא בו; ולקמיה מפרש לאתויי מאי

[10] שאני רשאי לאומרו לחבירו, או לנכרי, בשבת, לעשות למוצאי שבת

[11] פשיטא

[12] ופשיטא: דכיון דאמר לא ישכור - הוא הדין לא יאמר לחבירו, דהא ישראל הוא כמותו, ולא מצי לאוגרינהו

[13] וכבר סתמה רבי למתניתין: נכרי שבא לכבות - אין אומרים לו "כבה"

[14] עכשיו נראה אם תעמוד עמי לערב, אם תבא אלי לכשתחשך

[15] ושניהם יודעין שעל מנת לשוכרו לפעולתו הוא מזהירו; וכיון דלא מפרש בהדיא - שרי, כדמפרש טעמא לקמן: דִבּוּר - אסור, הרהור - מותר

[16] בדברי תורה

[17] ולא כתיב ביה 'דבר', אלא: מקום חנייתך תהא בקדושה; וטעמא - משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה

[18] 'ערות דבר' - אלמא: לא אסיר ליה אלא בשעת דבור

[19] כלומר: לעולם 'והיה מחניך קדוש' - משום הרהור תורה - ואפילו אין דבור, 'ולא יראה בך ערות דבר' – במילתא אחריתי מיירי: דאסור בשעת הדבור ולא בשעת הרהור, כגון להסתכל בערוה

[20] כל שכן ישראל, כדמפרש ואזיל

[21] דכבהמה בעלמא הוא

[22] אלמא: ערוה היא בבן נח

[23] בדבר שיש בו סכנה; פקוח = דיקומבימונ"ט [פעולת שחרור, הצלה]

[24] כגון לרשות

[25] מיני פלטין הן, ששם נאספו לבית הוועד

[26] דהא נמי מצוה היא: דכל שאינו מלמדו אומנות - מלמדו לסטות, ומצוה ילפינן מקרא בקדושין, ב'האשה ניקנית' (ל,ב)

[27] וכל הני - דבור הוא

[28] של עצה: שאינו שלו, ואין צריך בכך, כגון הרוצה לבנות בית - כך וכך צריך להוציא בו; ולי נראה: כמו 'מה לך': מה לך ולחשבונות הללו, הרי אין צורך בהן לא לך ולא לאחר, כגון ההיא דפרישית

[29] כגון שכבר היו לצורך, אלא שעברו, כגון: כך וכך הוצאתי בבנין זה, חשבונות שעברו, לקמן מוקי לה דלא עברו לגמרי, שעדיין שכר הפועלים עליו שלא נתנו להן, ושל מה בכך - שעברו לגמרי, ואין שכר פועלים עליו

[30] אלמא: עברו - מותרין

[31] ברייתא קמייתא רישא קתני שעברו אסורין, וסיפא קתני של מה בכך מותרין - דהיינו עברו

[32] צלף - אילן גדול הוא, ובעל ענפים הרבה, ושלשה מיני אוכל יש בפירותיו: אביונות, קפריסין ולולבין

[33] משבעים אמה לשבעים אמה

[34] אפילו בשבת, שהכל חשוב כעיר אחת, וכל העיר כארבע אמות כדאמרינן בעירובין (כא,א); וכיון דהוא דבר שיש לו היתר על ידי תקנה בשבת - מותר לאומרו אפילו במקום שאין שם ההיתר

[35] שאי אפשר לקצצן בשבת על ידי שום תקנה

[36] זנבות השבולים, אשטרצי"א

[37] שאפילו יש מחיצות - אינו מביא, משום דמוקצה הוא

[38] דחפצי שמים הן

[39] אפילו דומיא דכלה

[40] דאסור להחשיך, כגון לחתוך מן המחובר

[41] דעבדו לה גננא דאסא לכלתא

[42] הבאה דארון ותכריכין

[43] ואמאי לאחר לא

[44] לתקן לו תכריכין: דאין היתר לדבר היום כלל

[45] אסיפא דמתניתין מתמה, דקתני 'ומביא פירות בידו לקוצצן מן המחובר בלא הבדלה'

[46] דאיכא כוס בשדה

[47] להיכרא בעלמא, ללוות את המלך

[48] ואחר כך אנו מברכין על הכוס ברכה גמורה דהבדלה; וכל שכן דאי אבדיל בתפלה מותר לעשות צרכיו, וחוזר ומבדיל על הכוס

[49] חוטבין עצים

[50] איבעיא להו:

[51] קאי, ומשוי כללא

[52] דקתני תנא קמא לאיסורא וקאתי אבא שאול לשוויה בה כללא, אם כן דכללא לאיסורא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]