ביאור:בבלי שבת דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

תניא כוותיה דרב חסדא [תוספתא שבת פ"ב מ"א]: כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן ביום טוב, חוץ משמן שריפה, לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.

איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון?: כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן ^[1]? או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן?

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר ^[2], ואם בא להזכיר - מזכיר בהודאה.

רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא, סבר לאדכורי בבונה ירושלים; אמר להו רב ששת: כתפלה ^[3]: מה תפלה בהודאה ^[4] - אף ברכת המזון בהודאה ^[5].

איבעיא להו: מהו להזכיר ראש חודש בברכת המזון?: אם תימצי לומר בחנוכה דרבנן לא צריך, ראש חודש דאורייתא צריך? או דילמא כיון דלא אסור בעשיית מלאכה לא מזכרינן?

רב אמר: מזכיר!

רבי חנינא אמר: אינו מזכיר!

אמר רב זריקא: נקוט דרב בידך, דקאי רבי אושעיא כוותיה, דתני רבי אושעיא: 'ימים שיש בהן קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה ^[6], ואם לא אמר - מחזירין אותו, ואין בהן קדושה על הכוס, ויש בהן הזכרה בברכת המזון; ימים שאין בהן קרבן מוסף, כגון שני וחמישי ותעניות ומעמדות

'שני וחמישי' ^[7]? מאי עבידתייהו ^[8]?

אלא

שני וחמיש ושני של 'תעניות ^[9] ומעמדות ^[10], ערבית ושחרית ומנחה ^[11] - מתפלל שמונה עשרה, ואומר מעין המאורע בשומע תפלה, ואם לא אמר - אין מחזירין אותו ^[12] ואין בהן הזכרה בברכת המזון ^[13].

איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה במוספין ^[14]?: כיון דלית ביה מוסף בדידיה לא מדכרינן? או דילמא יום הוא שחייב בארבע תפלות ^[15]?

רב הונא ורב יהודה דאמרי תרוייהו אינו מזכיר; רב נחמן ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו מזכיר.

אמר אביי לרב יוסף: הא דרב הונא ורב יהודה - דרב הוא, דאמר רב גידל אמר רב: ראש חדש שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר של ראש חדש, שאילמלא שבת אין נביא בראש חדש ^[16]!

מי דמי? התם נביא בדראש חודש ליכא כלל, הכא איתיה בערבית ושחרית ומנחה ^[17]!?

אלא להא דמיא, דאמר רב אחדבוי אמר רב מתנה אמר רב: יום טוב שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא במנחה בשבת ^[18] אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין נביא במנחה ביום טוב ^[19].

עמוד ב

ולית הילכתא ככל הני שמעתתא ^[20], אלא כי הא ^[21]: דאמר רבי יהושע בן לוי: יום הכפורים שחל להיות בשבת, המתפלל נעילה צריך להזכיר של שבת ^[22]: יום הוא שנתחייב בארבע תפלות ^[23].

קשיא הילכתא אהילכתא: אמרת הילכתא כרבי יהושע בן לוי, וקיימא לן הילכתא כרבא, דאמר רבא: יום טוב שחל להיות בשבת - שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית ^[24] אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביום טוב?

הכי? השתא: התם בדין הוא דאפילו בשבת נמי לא צריך, ורבנן הוא דתקוני, משום סכנה ^[25], אבל הכא יום הוא שנתחייב בארבע תפלות!

ולא באליה [ולא בחלב; נחום המדי אומר: מדליקין בחלב מבושל; וחכמים אומרים: אחד מבושל ואחד שאינו מבושל ^[26] - אין מדליקין בו]:

חכמים היינו תנא קמא ^[27]?

איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב ^[28] [דף כא,א: חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו - אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק], ולא מסיימי ^[29] [לפי הלשון במשנה אפשר להבין שיש ביניהם חילוקי דעות בענין זה, אך אי אפשר לוודא מי סובר כרב ברונא שמותר, ומי סובר שאסור].

משנה:

אין מדליקין בשמן שריפה ^[30] ביום טוב ^[31];

רבי ישמעאל אומר: ^[32] אין מדליקין בעטרן ^[33] מפני כבוד השבת ^[34];

וחכמים מתירין בכל השמנים: בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות ^[35], בשמן דגים ^[36], בשמן פקועות ^[37], בעטרן, ובנפט ^[38]. ^[39]

רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.

גמרא:

מאי טעמא?

לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.

מנהני מילי ^[40]?

[*המילים באש תשרופו - בשמות יב,י – נאמרו על נותר קרבן פסח, ובויקרא ח,לב נאמרו על נותר זבחי המילואים, ואין לזה קשר עם בשר קדש שנטמא, אבל רש"י מסתמך על דבריו להלן בהסבר דברי אביי: וכל שכן קדשים פסולים לא שרפינן] וידחה את 'לא תעשה כל מלאכה' [גם כאן הפסוק – שמות כ,י ודברים ה,יד – עוסקים בשבת ולא ביום טוב; אולי רש"י מתכון לפסוק המובא להלן על ידי רבא: שמות יב,טז וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם?]

אמר חזקיה, וכן תנא דבי חזקיה: 'אמר קרא (שמות יב י) ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר [באש תשרפו] שאין תלמוד לומר 'עד בקר' ^[41]; מה תלמוד לומר 'עד בקר'? - בא הכתוב ליתן לו בקר שני ^[42] לשריפתו ^[43]'. [גם לפי חזקיה אינו עוסק בבשר שנטמא אלא בנותר.]

אביי אמר: אמר קרא: (במדבר כח י) עולת שבת בשבתו [על עלת התמיד ונסכה] - ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב ^[44];

רבא אמר: אמר קרא: (שמות יב טז) [וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל

מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש] הוא לבדו יעשה לכם ^[45]: 'הוא' - ולא מכשירין ^[46], 'לבדו' ולא מילה שלא בזמנה ^[47] דאתיא בקל וחומר ^[48];

רב אשי אמר: (שמות לא טו;לה,ב; ויקרא כג,ג) 'שבת שבתון' -

הערות

^ לא חייבו להזכיר
^ אינו צריך להזכיר
^ בתפלה פשיטא לן, שהרי להלל ולהודאה נקבעו, כדאמרינן לעיל
^ בברכת הודאה, דהא כולה מילתא דחנוכה עיקרה להודאה נתקנה
^ בברכת הארץ
^ לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב עבודה למקומה לעשות קרבנות היום
^ משמע של כל שבתות השנה
^ לזוכרם ולחלקם משאר ימות השנה
^ שהיו גוזרים תעניות על הגשמים שני וחמישי [ושני] במסכת תענית (דף י.)
^ ושל מעמדות, כלומר: לימים של מעמדות שהיו מתענין ארבעה תעניות בשבת: שני ושלישי ורביעי וחמישי, ומעין המאורע דידהו: תפלת תענית
^ ערבית = לילי כניסתן, ואף על פי שאוכל ושותה כל הלילה - מתפלל תפלת תענית מאחר שנכנס היום; והכי נמי אמר רב הונא במסכת תענית (דף יא:): יחיד שקבל עליו תענית - אף על פי שאוכל ושותה כל הלילה - מתפלל תפלת תענית. ובתשובות הגאונים מצאתי ברייתא: 'שנו רבותינו: פעמים שאדם שרוי בתענית ואינו מתפלל, ופעמים שאינו שרוי בתענית ומתפלל; הא כיצד? כאן בכניסתה כאן ביציאתה' כלומר: ערב תענית, אף על פי שעתיד לאכול לאחר תפלה - מתפלל תפלת תענית, וליל מחרתו - אף על פי שעודנו בתענית כשמתפלל תפלת ערבית - אינו מתפלל תפלת תענית; וסוף דברי הגאונים כתבו: אבל אין אנו רגילים לומר ערבית, ואפילו שחרית, שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו
^ דלאו דאורייתא נינהו
^ של ערבית בכניסתו, וכל שכן ביציאתו, שכבר עבר היום
^ בתפלת מוספין דשבת וראש חודש שבתוך ימי חנוכה: מהו להזכיר על הניסים בהודאה
^ ערבית ושחרית ומוסף ומנחה, וכיון שחובת תפלה זה היום - אינה פחותה משאר תפלות של יום
^ הכא נמי הואיל אלמלא ראש חודש אין מוספין בחנוכה - לא בעי לאזכורי
^ וכיון שהיום מחויב בארבע תפלות - כזו כן זו
^ מצאתי בתשובת הגאונים שהיו רגילים לקרות בנביא בשבתות במנחה עשרה פסוקים, ובימי פרסיים גזרו גזרה שלא לעשות, וכיון שנסתלקו - נסתלקו
^ ואף על גב דאיתיה שחרית הואיל ומנחה לאו משום יום טוב אתי לא מזכרינן
^ רב הונא, ורב יהודה, ורב גידל, ורב אחדבוי
^ אלא כתפלה אחת - כך חברתה לכל דבר היום, ומזכיר
^ לומר "ותתן לנו את יום המנוח ואת יום הכפורים הזה" וחותם "מקדש השבת ויום הכפורים" ואף על פי שאין תפלת נעילה בשבת
^ לאו תפלת הלילה בכלל, אלא תפלות היום: שחרית מוסף מנחה ונעילה
^ המתפלל ברכת מעין שבע "קונה שמים וארץ, מגן אבות בדברו"
^ מזיקין: שלא היו בתי כנסיות שלהן בישוב, וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן, ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית בביתן, ולא היו באין בבית הכנסת; אבל לילי שבת באין בבית הכנסת, וחשו שיש שאין ממהרין לבא, ושוהין לאחר תפלה; לכך האריכו תפלת הצבור
^ והוא מהותך
^ דאמר ולא בחלב - כל חלב במשמע
^ דשרי על ידי תערובת שמן כל שהוא
^ אין ניכר מי אוסר ומי מתיר
^ שמן של תרומה טמאה
^ ובגמרא מפרש טעמא
^ בשבת
^ פסולתא דזיפתא
^ שריחו רע
^ צנון
^ מקרבי דגים שנימוחו
^ דלעת מדברי
^ מסקנא דמילתא דחכמים היא
^ נפט = מין שמן שריחו רע, כדאמרינן בסדר יומא (דף לט.): בא למדוד נפט - אומרים לו "מדוד לעצמך", שאין אדם רוצה לסייעו.
^ דאין שורפין? דאי לא ממעט לה קרא - אית לן למימר 'ליתי עשה דבאש תשרופו*
^ זימנא אחריתי, אלא 'והנותר ממנו באש תשרופו', דהא כתיב עד בקר ברישא
^ שהוא חולו של מועד
^ והכי משמע: והנותר ממנו לבקר ראשון - עד בקר שני המתינו ותשרפהו
^ כגון אברי תמיד של ערב יום טוב שלא הוקטרו מבעוד יום - אין מעלין אותן משחשכה, וכל שכן קדשים פסולים לא שרפינן
^ הוא לבדו קראי יתירי נינהו, דמצי למכתב 'אך אשר יאכל לכל נפש יעשה לכם'
^ מכשירי האוכל, כגון לעשות שפוד וסכין ותנור וכירים
^ דלא דחיא שבת ויום טוב
^ דאי לא מעטיה קרא - אתיא בק"ו דתידחי [בפרק 'רבי אליעזר' (לקמן קלב:), דהכי תניא התם: 'ומה צרעת שדוחה את עבודה ועבודה דוחה את השבת, מילה שלא בזמנה דוחה אותה, דהכי תניא התם: מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה, ויליף לה מקראי; שבת שנדחית מפני עבודה - אינו דין שתהא מילה שלא בזמנה דוחה אותה? אתא 'לבדו' לאפוקי מהאי קל וחומר דלא תדרוש ליה, וממילא שמעינן מינה דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר - אינה דוחה יום טוב, והוא הדין לשריפת קדשים טמאים

[1] לא חייבו להזכיר

[2] אינו צריך להזכיר

[3] בתפלה פשיטא לן, שהרי להלל ולהודאה נקבעו, כדאמרינן לעיל

[4] בברכת הודאה, דהא כולה מילתא דחנוכה עיקרה להודאה נתקנה

[5] בברכת הארץ

[6] לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב עבודה למקומה לעשות קרבנות היום

[7] משמע של כל שבתות השנה

[8] לזוכרם ולחלקם משאר ימות השנה

[9] שהיו גוזרים תעניות על הגשמים שני וחמישי [ושני] במסכת תענית (דף י.)

[10] ושל מעמדות, כלומר: לימים של מעמדות שהיו מתענין ארבעה תעניות בשבת: שני ושלישי ורביעי וחמישי, ומעין המאורע דידהו: תפלת תענית

[11] ערבית = לילי כניסתן, ואף על פי שאוכל ושותה כל הלילה - מתפלל תפלת תענית מאחר שנכנס היום; והכי נמי אמר רב הונא במסכת תענית (דף יא:): יחיד שקבל עליו תענית - אף על פי שאוכל ושותה כל הלילה - מתפלל תפלת תענית. ובתשובות הגאונים מצאתי ברייתא: 'שנו רבותינו: פעמים שאדם שרוי בתענית ואינו מתפלל, ופעמים שאינו שרוי בתענית ומתפלל; הא כיצד? כאן בכניסתה כאן ביציאתה' כלומר: ערב תענית, אף על פי שעתיד לאכול לאחר תפלה - מתפלל תפלת תענית, וליל מחרתו - אף על פי שעודנו בתענית כשמתפלל תפלת ערבית - אינו מתפלל תפלת תענית; וסוף דברי הגאונים כתבו: אבל אין אנו רגילים לומר ערבית, ואפילו שחרית, שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו

[12] דלאו דאורייתא נינהו

[13] של ערבית בכניסתו, וכל שכן ביציאתו, שכבר עבר היום

[14] בתפלת מוספין דשבת וראש חודש שבתוך ימי חנוכה: מהו להזכיר על הניסים בהודאה

[15] ערבית ושחרית ומוסף ומנחה, וכיון שחובת תפלה זה היום - אינה פחותה משאר תפלות של יום

[16] הכא נמי הואיל אלמלא ראש חודש אין מוספין בחנוכה - לא בעי לאזכורי

[17] וכיון שהיום מחויב בארבע תפלות - כזו כן זו

[18] מצאתי בתשובת הגאונים שהיו רגילים לקרות בנביא בשבתות במנחה עשרה פסוקים, ובימי פרסיים גזרו גזרה שלא לעשות, וכיון שנסתלקו - נסתלקו

[19] ואף על גב דאיתיה שחרית הואיל ומנחה לאו משום יום טוב אתי לא מזכרינן

[20] רב הונא, ורב יהודה, ורב גידל, ורב אחדבוי

[21] אלא כתפלה אחת - כך חברתה לכל דבר היום, ומזכיר

[22] לומר "ותתן לנו את יום המנוח ואת יום הכפורים הזה" וחותם "מקדש השבת ויום הכפורים" ואף על פי שאין תפלת נעילה בשבת

[23] לאו תפלת הלילה בכלל, אלא תפלות היום: שחרית מוסף מנחה ונעילה

[24] המתפלל ברכת מעין שבע "קונה שמים וארץ, מגן אבות בדברו"

[25] מזיקין: שלא היו בתי כנסיות שלהן בישוב, וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן, ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית בביתן, ולא היו באין בבית הכנסת; אבל לילי שבת באין בבית הכנסת, וחשו שיש שאין ממהרין לבא, ושוהין לאחר תפלה; לכך האריכו תפלת הצבור

[26] והוא מהותך

[27] דאמר ולא בחלב - כל חלב במשמע

[28] דשרי על ידי תערובת שמן כל שהוא

[29] אין ניכר מי אוסר ומי מתיר

[30] שמן של תרומה טמאה

[31] ובגמרא מפרש טעמא

[32] בשבת

[33] פסולתא דזיפתא

[34] שריחו רע

[35] צנון

[36] מקרבי דגים שנימוחו

[37] דלעת מדברי

[38] מסקנא דמילתא דחכמים היא

[39] נפט = מין שמן שריחו רע, כדאמרינן בסדר יומא (דף לט.): בא למדוד נפט - אומרים לו "מדוד לעצמך", שאין אדם רוצה לסייעו.

[40] דאין שורפין? דאי לא ממעט לה קרא - אית לן למימר 'ליתי עשה דבאש תשרופו*

[41] זימנא אחריתי, אלא 'והנותר ממנו באש תשרופו', דהא כתיב עד בקר ברישא

[42] שהוא חולו של מועד

[43] והכי משמע: והנותר ממנו לבקר ראשון - עד בקר שני המתינו ותשרפהו

[44] כגון אברי תמיד של ערב יום טוב שלא הוקטרו מבעוד יום - אין מעלין אותן משחשכה, וכל שכן קדשים פסולים לא שרפינן

[45] הוא לבדו קראי יתירי נינהו, דמצי למכתב 'אך אשר יאכל לכל נפש יעשה לכם'

[46] מכשירי האוכל, כגון לעשות שפוד וסכין ותנור וכירים

[47] דלא דחיא שבת ויום טוב

[48] דאי לא מעטיה קרא - אתיא בק"ו דתידחי [בפרק 'רבי אליעזר' (לקמן קלב:), דהכי תניא התם: 'ומה צרעת שדוחה את עבודה ועבודה דוחה את השבת, מילה שלא בזמנה דוחה אותה, דהכי תניא התם: מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה, ויליף לה מקראי; שבת שנדחית מפני עבודה - אינו דין שתהא מילה שלא בזמנה דוחה אותה? אתא 'לבדו' לאפוקי מהאי קל וחומר דלא תדרוש ליה, וממילא שמעינן מינה דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר - אינה דוחה יום טוב, והוא הדין לשריפת קדשים טמאים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]