ביאור:בבלי שבת דף מא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דלית ליה גידודי, הא דאית ליה גידודי. ^[1]

ואמר רבי זירא: אנא חזיתיה לרבי אבהו שהניח ידיו כנגד פניו של מטה ^[2], ולא ידענא אי נגע ^[3] אי לא נגע.

פשיטא דלא נגע, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: כל האוחז באמה ומשתין - כאילו מביא מבול לעולם ^[4]'!

אמר אביי: עשאוה ^[5] כבולשת ^[6], דתנן [עבודה זרה פ"ה מ"ו]: בולשת שנכנסה לעיר: בשעת שלום ^[7] - חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות; בשעת מלחמה - אלו ואלו מותרות, לפי שאין פנאי לנסך אלמא כיון דבעיתי לא מנסכי - הכי נמי כיון דבעית - לא אתי להרהורי.

והכא מאי ביעתותא?

ביעתותא דנהרא.

איני! והאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה - כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו ^[8]!

לא קשיא: הא כי נחית ^[9], הא כי סליק ^[10],

כי הא: דרבא [כשירד לנהר עירום לטבול] שחי [שחה, התכופף], רבי זירא זקיף ^[11]; רבנן דבי רב אשי, כי קא נחתי – זקפי, כי קא סלקי – שחי.

רבי זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה, דבעי למיסק לארעא דישראל, דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל - עובר בעשה, שנאמר (ירמיהו כז כב) בבלה יובאו ושמה יהיו [עד יום פקדי אתם נאם ה' והעליתים והשיבתים אל המקום הזה] ^[12] ^[13]; אמר: איזיל ואשמע מיניה מילתא ואיתי ואיסק; אזל, אשכחיה דקאי בי באני, וקאמר ליה לשמעיה: הביאו לי נתר ^[14]! הביאו לי מסרק! ^[15] פתחו פומייכו ואפיקו הבלא ^[16], ואשתו ממיא דבי באני ^[17]!

אמר: אילמלא <לא> באתי אלא לשמוע דבר זה – דיי: בשלמא "הביאו נתר הביאו מסרק" - קא משמע לן דברים של חול מותר לאומרם ^[18] בלשון קדש; "פתחו פומייכו ואפיקו הבלא" – נמי, כדשמואל, דאמר שמואל: הבלא ^[19] מפיק הבלא ^[20]! אלא "אשתו מיא דבי באני" מאי מעליותא?

דתניא: 'אכל ולא שתה אכילתו דם, וזהו תחילת חולי מעיים;

אכל ולא הלך ארבע אמות ^[21] - אכילתו מרקבת ^[22], וזהו תחילת ריח רע ^[23];

הנצרך לנקביו ואכל - דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו, וזהו תחילת ריח זוהמא ^[24];

רחץ בחמין ולא שתה מהן - דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים ^[25];

רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן - דומה לברזל שהכניסוהו לאור ולא הכניסוהו לצונן ^[26];

רחץ ולא סך - דומה למים על גבי חבית ^[27].'

משנה:

מוליאר הגרוף ^[28] - שותין הימנו בשבת ^[29];

אנטיכי ^[30], אף על פי שגרופה - אין שותין הימנה.

^[31]

גמרא:

היכי דמי 'מוליאר הגרוף'?

תנא: מים מבפנים וגחלים מבחוץ;

אנטיכי?

רבה אמר: בי כירי ^[32].

רב נחמן בר יצחק אמר: בי דודי ^[33].

מאן דאמר בי דודי - כל שכן בי כירי ^[34]; ומאן דאמר בי כירי, אבל בי דודי לא ^[35].

תניא כוותיה דרב נחמן: 'אנטיכי, אף על פי שגרופה וקטומה - אין שותין הימנה מפני שנחושתה ^[36] מחממתה' ^[37].

משנה:

המיחם ^[38] שפינהו - לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו, אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן. ^[39]

גמרא:

מאי קאמר ^[40]?

אמר רב אדא בר מתנא: הכי קאמר: המיחם שפינה ממנו מים חמין - לא יתן לתוכן מים מועטים כדי שיחמו, אבל נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירן.

עמוד ב

והלא מצרף ^[41]!?

רבי שמעון היא, דאמר 'דבר שאין מתכוין – מותר'.

מתקיף לה אביי: מידי 'מיחם שפינה ממנו מים' קתני? 'מיחם שפינהו' קתני ^[42]!

אלא אמר אביי: הכי קאמר: המיחם שפינהו ויש בו מים חמין - לא יתן לתוכו מים מועטין בשביל שיחומו, אבל נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירן; ומיחם שפינה ממנו מים - לא יתן לתוכו מים כל עיקר, מפני שמצרף, ורבי יהודה היא, דאמר 'דבר שאין מתכוין – אסור'.

אמר רב: לא שנו אלא להפשיר, אבל לצרף ^[43] – אסור;

ושמואל אמר: אפילו לצרף נמי מותר.

לצרף לכתחילה מי שרי?

אלא אי איתמר - הכי איתמר:

אמר רב: לא שנו ^[44] אלא שיעור להפשיר ^[45], אבל שיעור לצרף אסור ^[46]; ושמואל אמר: אפילו שיעור לצרף ^[47]

הערות

^ דלית ליה גידודי = שאין שפתה גבוהה שיהיו המים עמוקים אצל שפתה כמו באמצע: דכיון שאין עמוקים שם, כי מטי סמוך לשפתה - נועץ רגליו בקרקע וחופר וממחה העפר לתוך המים, ודמי למגבל; ולי נראה דאית ליה גידודי שרי דלא דמי לנהר אלא לכלי, דלית ליה גידודי דמיא לנהר, ואסור.
^ כשהיה רוחץ, משום צניעות
^ באמה
^ שמתחמם ובא לידי קרי, וזה קלקולו של דור המבול: מוציאים שכבת זרע לבטלה, דכתיב כי השחית כל בשר וגו' (בראשית ו יב)
^ להא דרבי אבוה
^ חיילות גייס הבא לעיר; על שם שמחפשין ובולשים את העיר קרי לה 'בולשת'
^ כגון שהוא של אותה מלכות
^ דנראה שהוא בוש בדבר
^ כי נחית לנהר - פניו כלפי הנהר, ואין כאן משום צניעות - אסור לכסותו
^ ופניו כלפי העם מותר משום צניעות
^ דחייש לדרב, שלא יראה ככופר
^ היה ירא ליראות לו, משום דהוה בעי רבי זירא למיסק לארעא דישראל, ורב יהודה לא סבירא ליה, וירא פן יגזור עליו מלילך
^ ורבי זירא אמר לך: האי קרא - בכלי שרת כתיב, כדאמרינן ב'שני דייני גזירות' (כתובות קיא.)
^ לחוף את ראשי
^ וקאמר להו בלשון הקודש!
^ ויכנס הבל בית המרחץ לתוך הגוף ויוציא הבל של זיעה
^ ואשתו מן מים חמין, ואפילו לא הוחמו אלא לרחיצה
^ בבית המרחץ, ואפילו
^ דמרחץ הנכנס דרך הפה
^ דזיעה
^ קודם שישן
^ אינה מתעכלת לעשות זבל
^ ריח הפה
^ כל גופו מזוהם בזיעה תמיד
^ שאינו מטיב לכלום
^ שהן מחזקין את הברזל
^ על שוליו וצדדיו שאינם נכנסים לתוכו
^ מן הגחלים מבעוד יום
^ ואף על פי שהוחמו קצת מחמת הכלי, לפי שאינו מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו
^ מפרש בגמרא
^ בגמרא מפרש מוליאר - מים מבפנים וגחלים מבחוץ: כלי שיש בו בית קיבול קטן אצל דופנו מבחוץ מחובר לו, ונותן שם גחלים, והמים בקיבולו הגדול; ורבותינו מפרשים מוליאר = שני שולים, ואנטיכי = בי דודי, מחיצה בינתיים; ולי נראה להפך, דאם כן הוה ליה למיתני מים מלמעלה וגחלים מלמטה! ועוד, ד'נחשתה' דתני באנטיכי - לשון שולים הן, והן אומרים לשון נחושת, ושאני נחשת מחרס
^ חלל יש בכירה, אצל חלליה, שהגחלים בו; ומים נתונים בחללה השני, ואף על גב דדמי למוליאר - מיהו כירה דופנה עב, והאוּר תדיר בתוכה כל ימות החול, ודופנה חם מאד ומוסיף הבל במים אף על פי שגרופה מן הגחלים
^ יורה גדולה, עושין לה שתי שוליים ונותנין, גחלים בין שניהם, והמים על העליונים
^ דבי כירי אסור, כדפרישית: שמתוך שהאור תדיר בו ודופנו עב - מרתיח
^ שהרי הוא כמוליאר
^ נחושת שלה
^ אלמא ביורה של נחשת קאי, ונחשת משמר רתיחתו; ואני אומר נחושתה = לשון שולים, כדכתיב (יחזקאל טז לו) יען השפך נחשתך; ולשון של המשנה נחשתו של תנור במסכת כלים (פ"ח מ"ג), ושאני אנטיכי ממוליאר: דמתוך שהשולים מכוסים - חומם משתמר, ואף על גב שגרפו גחליהם
^ קומקמוס של חמין
^ כולה מתניתין מפרש בגמרא.
^ מאי פינהו? ומאי לא יתן והדר אמר אבל נותן
^ כשכלי מתכות חם ונותן לתוכו צונן - מחזקים את הכלי, וזו היא גמר מלאכת הצורפין, שרתיחת האור מפעפעתו וקרוב להשבר, והמים מצרפין פעפועיו; שולדי"ר בלע"ז
^ משמע שפינהו לעצמו מעל האור
^ שפינהו ממנו החמין
^ דפינהו שרי לתת לתוכו צונן
^ ולא לצרף, כגון שלא מלאהו כולו
^ ורב משמע ליה 'פינהו' כרב אדא: שפינה ממנו חמין
^ שמלאהו כולו

[1] דלית ליה גידודי = שאין שפתה גבוהה שיהיו המים עמוקים אצל שפתה כמו באמצע: דכיון שאין עמוקים שם, כי מטי סמוך לשפתה - נועץ רגליו בקרקע וחופר וממחה העפר לתוך המים, ודמי למגבל; ולי נראה דאית ליה גידודי שרי דלא דמי לנהר אלא לכלי, דלית ליה גידודי דמיא לנהר, ואסור.

[2] כשהיה רוחץ, משום צניעות

[3] באמה

[4] שמתחמם ובא לידי קרי, וזה קלקולו של דור המבול: מוציאים שכבת זרע לבטלה, דכתיב כי השחית כל בשר וגו' (בראשית ו יב)

[5] להא דרבי אבוה

[6] חיילות גייס הבא לעיר; על שם שמחפשין ובולשים את העיר קרי לה 'בולשת'

[7] כגון שהוא של אותה מלכות

[8] דנראה שהוא בוש בדבר

[9] כי נחית לנהר - פניו כלפי הנהר, ואין כאן משום צניעות - אסור לכסותו

[10] ופניו כלפי העם מותר משום צניעות

[11] דחייש לדרב, שלא יראה ככופר

[12] היה ירא ליראות לו, משום דהוה בעי רבי זירא למיסק לארעא דישראל, ורב יהודה לא סבירא ליה, וירא פן יגזור עליו מלילך

[13] ורבי זירא אמר לך: האי קרא - בכלי שרת כתיב, כדאמרינן ב'שני דייני גזירות' (כתובות קיא.)

[14] לחוף את ראשי

[15] וקאמר להו בלשון הקודש!

[16] ויכנס הבל בית המרחץ לתוך הגוף ויוציא הבל של זיעה

[17] ואשתו מן מים חמין, ואפילו לא הוחמו אלא לרחיצה

[18] בבית המרחץ, ואפילו

[19] דמרחץ הנכנס דרך הפה

[20] דזיעה

[21] קודם שישן

[22] אינה מתעכלת לעשות זבל

[23] ריח הפה

[24] כל גופו מזוהם בזיעה תמיד

[25] שאינו מטיב לכלום

[26] שהן מחזקין את הברזל

[27] על שוליו וצדדיו שאינם נכנסים לתוכו

[28] מן הגחלים מבעוד יום

[29] ואף על פי שהוחמו קצת מחמת הכלי, לפי שאינו מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו

[30] מפרש בגמרא

[31] בגמרא מפרש מוליאר - מים מבפנים וגחלים מבחוץ: כלי שיש בו בית קיבול קטן אצל דופנו מבחוץ מחובר לו, ונותן שם גחלים, והמים בקיבולו הגדול; ורבותינו מפרשים מוליאר = שני שולים, ואנטיכי = בי דודי, מחיצה בינתיים; ולי נראה להפך, דאם כן הוה ליה למיתני מים מלמעלה וגחלים מלמטה! ועוד, ד'נחשתה' דתני באנטיכי - לשון שולים הן, והן אומרים לשון נחושת, ושאני נחשת מחרס

[32] חלל יש בכירה, אצל חלליה, שהגחלים בו; ומים נתונים בחללה השני, ואף על גב דדמי למוליאר - מיהו כירה דופנה עב, והאוּר תדיר בתוכה כל ימות החול, ודופנה חם מאד ומוסיף הבל במים אף על פי שגרופה מן הגחלים

[33] יורה גדולה, עושין לה שתי שוליים ונותנין, גחלים בין שניהם, והמים על העליונים

[34] דבי כירי אסור, כדפרישית: שמתוך שהאור תדיר בו ודופנו עב - מרתיח

[35] שהרי הוא כמוליאר

[36] נחושת שלה

[37] אלמא ביורה של נחשת קאי, ונחשת משמר רתיחתו; ואני אומר נחושתה = לשון שולים, כדכתיב (יחזקאל טז לו) יען השפך נחשתך; ולשון של המשנה נחשתו של תנור במסכת כלים (פ"ח מ"ג), ושאני אנטיכי ממוליאר: דמתוך שהשולים מכוסים - חומם משתמר, ואף על גב שגרפו גחליהם

[38] קומקמוס של חמין

[39] כולה מתניתין מפרש בגמרא.

[40] מאי פינהו? ומאי לא יתן והדר אמר אבל נותן

[41] כשכלי מתכות חם ונותן לתוכו צונן - מחזקים את הכלי, וזו היא גמר מלאכת הצורפין, שרתיחת האור מפעפעתו וקרוב להשבר, והמים מצרפין פעפועיו; שולדי"ר בלע"ז

[42] משמע שפינהו לעצמו מעל האור

[43] שפינהו ממנו החמין

[44] דפינהו שרי לתת לתוכו צונן

[45] ולא לצרף, כגון שלא מלאהו כולו

[46] ורב משמע ליה 'פינהו' כרב אדא: שפינה ממנו חמין

[47] שמלאהו כולו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]