ביאור:בבלי שבת דף קל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שבת פרק תשעה עשר רבי אליעזר דמילה

משנה:

רבי אליעזר אומר: אם לא הביא כלי ^[1] מערב שבת - מביאו בשבת מגולה ^[2]; ובסכנה ^[3] מכסהו על פי עדים ^[4].

^[5]

ועוד אמר רבי אליעזר: כורתים עצים לעשות פחמין לעשות ^[6] ברזל.

כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת - אינה דוחה את השבת ^[7], ^[8] שאי אפשר לעשותה מערב שבת ^[9] - דוחה את השבת.

גמרא:

איבעיא להו: טעמא דרבי אליעזר ^[10] משום חבובי מצוה ^[11], או דילמא משום חשדא ^[12]?

למאי נפקא מינה?

לאתויי מכוסה על פי עדים: אי אמרת משום חבובי מצוה, מגולה - אִין, מכוסה – לא; אלא אי אמרת משום חשדא - אפילו מכוסה שפיר דמי;

מאי?

איתמר, אמר רבי לוי: לא אמרה רבי אליעזר אלא לחבובי מצוה. תניא נמי הכי: מביאו מגולה, ואין מביאו מכוסה, דברי רבי אליעזר.

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני ובשעת הסכנה מכסהו על פי עדים: בסכנה - אִין, שלא בסכנה – לא, שמע מינה: משום חבובי מצוה, שמע מינה.

תניא אידך: מביאו מגולה ואין מביאו מכוסה, דברי רבי אליעזר. רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: נוהגין היו בשעת הסכנה שהיו מביאין מכוסה על פי עדים.

איבעיא להו: עדים דקאמר - איהו וחד, או דילמא: הוא ותרי?

תא שמע: ובסכנה מכסהו על פי עדים: אי אמרת בשלמא הוא ותרי – שפיר ^[13], אלא אי אמרת הוא וחד - מאי עדים ^[14]?

^[15] שראויים להעיד במקום אחר ^[16].

ועוד אמר רבי אליעזר:

תנו רבנן: 'במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל ^[17] בשבת; במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב' ^[18]

לוי איקלע לבי יוסף רישבא ^[19], קריבו ליה רישא דטוותא בחלבא, לא אכל. כי אתא לקמיה דרבי אמר ליה: אמאי לא תשמתינהו?

אמר ליה: אתריה דרבי יהודה בן בתירה הוה, ואמינא: דילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי, דתנן [חולין פ"ח מ"ד]: 'רבי יוסי הגלילי אומר: נאמר (דברים יד כא) לא תאכלו כל נבלה [לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו] ונאמר ^[20] לא תבשל גדי בחלב אמו ^[21]: את שאסור משום נבלה - אסור לבשל בחלב; עוף שאסור משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב? - תלמוד לומר 'בחלב אמו': יצא עוף שאין לו חלב אם.'

אמר רבי יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל שהיו עושין כרבי אליעזר, והיו מתים בזמנן; ולא עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה, ועל אותה העיר לא גזרה. תניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב (תהלים קיט קסב) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ^[22] - עדיין עושין אותה בשמחה ^[23], וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות - דכתיב (במדבר יא י) וישמע משה את העם בכה למשפחותיו [איש לפתח אהלו ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע] - על עסקי משפחותיו ^[24] - עדיין עושין אותה בקטטה, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא.

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין - עדיין היא מרופה ^[25] בידם, דאמר רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים.'

מאי היא?

אמר אביי: שלא יפיח בהם;

רבא אמר: שלא יישן בהם ^[26].

ואמאי קרו ליה 'אלישע בעל כנפים'?

שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל, שכל המניח תפילין על ראשו - יקרו את מוחו; והיה אלישע מניח תפילין ויצא לשוק, וראהו קסדור אחד; רץ מלפניו - ורץ אחריו; כיון שהגיע אצלו - נטלן מראשו ואחזן בידו.

אמר ליה: מה בידך?

אמר לו: כנפי יונה.

פשט את ידו ונמצאו בה כנפי יונה.

לפיכך היו קוראין אותו 'בעל כנפים'.

מאי שנא כנפי יונה דאמר ליה, ולא אמר ליה שאר עופות?

משום דדמיא כנסת ישראל ליונה, שנאמר (תהלים סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ: מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, אף ישראל - מצות מגינות עליהן.

אמר רבי אבא בר רב אדא אמר רבי יצחק: פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת, והביאוהו בשבת [דרך גגות ודרך חצירות]

עמוד ב

שלא ברצון רבי אליעזר.

מתקיף לה רב יוסף: שלא ברצון רבי אליעזר? אדרבה, רבי אליעזר הוא דשרי! וכי תימא 'שלא ברצון רבי אליעזר - דשרי אפילו ברשות הרבים, אלא ברצון רבנן - דאסרו דרך רשות הרבים, ושרו דרך גגות דרך חצירות וקרפיפות ^[27]', ומי שרי? והתניא: כשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים - כך אין מביאין אותו לא דרך גגות ולא דרך קרפיפות ולא דרך חצירות!

אלא אמר רב אשי: 'שלא ברצון רבי אליעזר ומחלוקתו' ^[28], אלא ברצון רבי שמעון ^[29], דתנן [עירובין פ"ט מ"א]: רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד קרפיפות ^[30] ואחד חצירות – כולן ^[31] רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן ^[32], ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ^[33].

בעא מיניה רבי זירא מרבי אסי: מבוי שלא נשתתפו בו ^[34], מהו לטלטל ^[35] בכולו? ^[36]: מי אמרינן 'כחצר דמי: מה חצר - אף על גב דלא ערבו ^[37] מותר לטלטל בכולו ^[38], האי נמי - אף על גב דלא נשתתפו בו מותר לטלטל בכולו'? או דילמא: לא דמי לחצר, דחצר אית ליה ארבע מחיצות, האי - לית ליה ארבע מחיצות? אי נמי, חצר - אית ליה דיורין ^[39], האי - לית ביה דיורין ^[40]?

שתיק ולא אמר ליה ולא מידי. זימנין ^[41] אשכחיה ^[42] דיתיב וקאמר: אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה הנשיא: פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת, והביאוהו בשבת, והיה הדבר קשה לחכמים: היאך מניחין דברי חכמים ועושין כרבי אליעזר?: חדא - דרבי אליעזר שמותי הוא ^[43], ועוד - יחיד ורבים הלכה כרבים, ואמר רבי אושעיא ^[44]: שאילית את רבי יהודה הגוזר ^[45], ואמר לי: מבוי שלא נשתתפו בו הוה, ואייתוהו מהאי רישא להאי רישא ^[46].

אמר ליה ^[47]: ^[48] סבירא ליה למר ^[49] מבוי שלא נשתתפו מותר לטלטל בכולו? ואמר ליה: אִין.

אמר ליה: והא זימנין בעאי מינך ולא אמרת לי הכי! דילמא אגב שיטפך רהיט לך גמרך ^[50]?

אמר ליה: אין, אגב שיטפא רהיטא לי גמרי.

איתמר, אמר רבי זירא אמר רב: מבוי שלא נשתתפו בו - אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות.

אמר אביי: הא מילתא אמרה רבי זירא ולא פירשה ^[51], עד דאתא רבה בר אבוה ופירשה, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: מבוי שלא נשתתפו בו, עירבו חצירות ^[52] עם בתים ^[53] - אין מטלטלין בו ^[54] אלא בארבע אמות; לא עירבו חצירות עם בתים ^[55] - מותר לטלטל בכולו ^[56]. ^[57]

אמר ליה רב חנינא חוזאה לרבה: מאי שנא כי עירבו חצירות עם בתים - דניתקו חצירות ונעשו בתים ^[58], ורב לטעמיה, דאמר רב: אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו

הערות

^ איזמל למול את התינוק
^ בפני הכל, ובגמרא מפרש אמאי מצריך ליה לגלוייה
^ שגזרו ארמאים על המילה
^ שיעידו שאיזמל של מצוה הוא מביא, ולא יחשדוהו
^ וקאי אמתניתין דפרקין דלעיל דסליק מיניה וכל צרכי מילה עושין בשבת.
^ כלי
^ רבי עקיבא נחלק על רבי אליעזר במכשירי מצוה, שאין דוחין הואיל ואפשר לעשותן מערב שבת
^ ומילה
^ כגון מילה עצמה, שאי אפשר לה ליעשות, דזמנה ביום השמיני
^ דאמר מגולה - אִין, מכוסה - לא
^ להודיע שחביבה מצוה עליו, שמחלל שבת עליה
^ שלא יחשדוהו שהוא נושא שאר חפציו; - וסיפא דמתניתין דקתני ובסכנה מכסהו על פי עדים - ודאי משום חשדא הוא, אלא רישא מיבעיא לן: דוקא מגולה קאמר, אבל מכוסה על פי עדים שלא בשעת הסכנה - לא, ומשום חיבוב מצוה? או לאו דוקא מגולה, דטעמיה משום חשדא - והוא הדין למכוסה על פי עדים
^ היינו דמיקרו 'עדים'
^ איהו לגביה נפשיה מי מיקרי עד
^ ומשני:
^ לעולם הכא עדות לא שייכא, דלאפוקי מחשדא בעלמא הוא, ואין כאן לא דיני ממונות ולא דיני נפשות שיהו שנים, ומאי קרו להו 'עדים'? - דאיכא גילוי מילתא על ידי השני, ושנים קרו 'עדים' בעדות אחריתי שאינו נוגע בה
^ לאיזמל של מילה
^ כדלקמן
^ ציד עופות
^ באותו פסוק עצמו
^ משמע: כל האסור משום נבלה - נוהג בו איסור בשר בחלב
^ על אמרתך - אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות, והיא מילה, שישראל עושין וששים עליה: דכל שאר מצות אינן מוכיחות כל שעה, כגון תפילין ומזוזה וציצית – דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ, אבל זו מעיד עליהם לעולם, כדאמרינן במנחות (מג,ב) בדוד, שראה עצמו בבית המרחץ ונצטער, אמר: אוי לי שאני ערום מכל מצות, כיון שנסתכל במילה - נתיישבה דעתו
^ שעושין משתה
^ שנאסר להם קרובות
^ רפיא
^ אלמא: לא זהירי בהו, ושמעינן מינה דלא מסרו עליה אלא אלישע לבדו
^ שלא עירבו זו עם זו, ואיכא איסורא דרבנן
^ קאמר [רבי יצחק]: דרבי אליעזר אפילו ברשות הרבים שרי, ואינהו דאייתו דרך חצרות - גלי אדעתייהו דאין מכשירי מילה דוחין שבת, ושלא ברצון החלוקין עליו דאסרי דרך חצרות, דהעמידו חכמים דבריהם דאיסור שבת אף במקום כרת
^ שמתיר אף לדבר הרשות
^ אם של [עד] בית סאתים הוא - מטלטל בכולו, ואם יותר ולא הוקף לדירה - קרי ליה רשות אחת לגבי חבירו, או לגבי חצר, לטלטל שתי אמות בזה ושתי אמות בזה, להוציא ולהכניס מזה לזה
^ ואפילו הן של בעלים הרבה - מטלטלי מזה לזה:
^ שכשקדש היום - היו בתוכו, ולא בתוך הבית, דאילו שבתו כלים בבית - לא מיבעיא היכא דלא עירבו בני בתי החצר, דאפילו מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית; אלא אפילו עירבו, ומטלטל מבית לחצר - לא יוציאו כלי הבית מחצר זו לחברתה שלא עירבו עמה
^ דלא אסרו מרשות לרשות אלא בתים
^ עירוב דחצירות - במבוי קרי 'שיתוף'
^ כלים ששבתו בתוכו
^ ולהוציא מן החצר לתוכו - פשיטא לן דאסור, וכן ממנו לחצר
^ הרבה בתים שבחצר ביחד, ואסור להכניס ולהוציא מבתים לחצר ומחצר לבתים
^ מה שנמצא בתוכו, או בגדיו שהוציאן מן הבית לתוכו דרך מלבוש - פושטן ומטלטלן בכולו לדברי הכל: דשלש מחלוקות הן בעירובין, בפרק 'כל גגות': לדברי רבי מאיר גגין - רשות לעצמן, ומטלטלין מזה לזה, ואפילו של בעלים הרבה, וחצרות רשות לעצמן לטלטל מזו לזו בלא עירוב כלים ששבתו בתוכם, אבל לא מגגין לחצרות, וקרפיפות רשות לעצמן; ולדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת, וקרפיפות רשות אחת; ולדברי רבי שמעון - כולן רשות אחת, חוץ מן הבתים
^ גירסת רש"י: אית ביה דיורין, כלומר: עשויה להשתמש בה תדיר
^ שהדיורין בבתים הן, והבתים פתוחין לחצירות, וחצירות למבוי
^ פעם אחרת
^ רבי זירא לרבי אסי
^ ברכוהו, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מציעא נט ב), ובתלמוד ירושלמי מפרש: שמותי הוא - מתלמידי שמאי היה
^ לאותן שהיה קשה עליהן מה ששמעו
^ המל את התינוקות
^ שהיה התינוק בבית שבראש המבוי, ואיזמל בבית שבראש האחר שכנגדו; עד כאן דברי רבי אסי
^ רבי זירא
^ אלמא
^ מדאמר ליה להא, ולא קשיא לך ביה מידי
^ גירסת רש"י: דילמא אגב שיטפא אתיא לך: כשהיית שטוף בגרסתך לחזר על שמועה זו דריש לקיש, עם מרוצת גרסתך אתיא לך הך דרבי אושעיא בהדא, דאיתמר עלה
^ אימתי מותר ואימתי אסור
^ שבמבוי
^ עם בתיהם: שבני הבתים מוציאין לחצרותיהן שעירבו בתים הפתוחים לחצר יחד, וכן בני חצר האחרת, אבל בני החצרות לא נשתתפו במבוי
^ במבוי, אפילו כלים ששבתו בתוכו
^ שאסורים בני הבתים להוציא מבתיהן לחצריהם
^ כלים ששבתו בתוכו
^ ולקמיה מפרש טעמא.
^ בטלו לגבי הבתים, ואין שם חצרות עליהם

[1] איזמל למול את התינוק

[2] בפני הכל, ובגמרא מפרש אמאי מצריך ליה לגלוייה

[3] שגזרו ארמאים על המילה

[4] שיעידו שאיזמל של מצוה הוא מביא, ולא יחשדוהו

[5] וקאי אמתניתין דפרקין דלעיל דסליק מיניה וכל צרכי מילה עושין בשבת.

[6] כלי

[7] רבי עקיבא נחלק על רבי אליעזר במכשירי מצוה, שאין דוחין הואיל ואפשר לעשותן מערב שבת

[8] ומילה

[9] כגון מילה עצמה, שאי אפשר לה ליעשות, דזמנה ביום השמיני

[10] דאמר מגולה - אִין, מכוסה - לא

[11] להודיע שחביבה מצוה עליו, שמחלל שבת עליה

[12] שלא יחשדוהו שהוא נושא שאר חפציו; - וסיפא דמתניתין דקתני ובסכנה מכסהו על פי עדים - ודאי משום חשדא הוא, אלא רישא מיבעיא לן: דוקא מגולה קאמר, אבל מכוסה על פי עדים שלא בשעת הסכנה - לא, ומשום חיבוב מצוה? או לאו דוקא מגולה, דטעמיה משום חשדא - והוא הדין למכוסה על פי עדים

[13] היינו דמיקרו 'עדים'

[14] איהו לגביה נפשיה מי מיקרי עד

[15] ומשני:

[16] לעולם הכא עדות לא שייכא, דלאפוקי מחשדא בעלמא הוא, ואין כאן לא דיני ממונות ולא דיני נפשות שיהו שנים, ומאי קרו להו 'עדים'? - דאיכא גילוי מילתא על ידי השני, ושנים קרו 'עדים' בעדות אחריתי שאינו נוגע בה

[17] לאיזמל של מילה

[18] כדלקמן

[19] ציד עופות

[20] באותו פסוק עצמו

[21] משמע: כל האסור משום נבלה - נוהג בו איסור בשר בחלב

[22] על אמרתך - אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות, והיא מילה, שישראל עושין וששים עליה: דכל שאר מצות אינן מוכיחות כל שעה, כגון תפילין ומזוזה וציצית – דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ, אבל זו מעיד עליהם לעולם, כדאמרינן במנחות (מג,ב) בדוד, שראה עצמו בבית המרחץ ונצטער, אמר: אוי לי שאני ערום מכל מצות, כיון שנסתכל במילה - נתיישבה דעתו

[23] שעושין משתה

[24] שנאסר להם קרובות

[25] רפיא

[26] אלמא: לא זהירי בהו, ושמעינן מינה דלא מסרו עליה אלא אלישע לבדו

[27] שלא עירבו זו עם זו, ואיכא איסורא דרבנן

[28] קאמר [רבי יצחק]: דרבי אליעזר אפילו ברשות הרבים שרי, ואינהו דאייתו דרך חצרות - גלי אדעתייהו דאין מכשירי מילה דוחין שבת, ושלא ברצון החלוקין עליו דאסרי דרך חצרות, דהעמידו חכמים דבריהם דאיסור שבת אף במקום כרת

[29] שמתיר אף לדבר הרשות

[30] אם של [עד] בית סאתים הוא - מטלטל בכולו, ואם יותר ולא הוקף לדירה - קרי ליה רשות אחת לגבי חבירו, או לגבי חצר, לטלטל שתי אמות בזה ושתי אמות בזה, להוציא ולהכניס מזה לזה

[31] ואפילו הן של בעלים הרבה - מטלטלי מזה לזה:

[32] שכשקדש היום - היו בתוכו, ולא בתוך הבית, דאילו שבתו כלים בבית - לא מיבעיא היכא דלא עירבו בני בתי החצר, דאפילו מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית; אלא אפילו עירבו, ומטלטל מבית לחצר - לא יוציאו כלי הבית מחצר זו לחברתה שלא עירבו עמה

[33] דלא אסרו מרשות לרשות אלא בתים

[34] עירוב דחצירות - במבוי קרי 'שיתוף'

[35] כלים ששבתו בתוכו

[36] ולהוציא מן החצר לתוכו - פשיטא לן דאסור, וכן ממנו לחצר

[37] הרבה בתים שבחצר ביחד, ואסור להכניס ולהוציא מבתים לחצר ומחצר לבתים

[38] מה שנמצא בתוכו, או בגדיו שהוציאן מן הבית לתוכו דרך מלבוש - פושטן ומטלטלן בכולו לדברי הכל: דשלש מחלוקות הן בעירובין, בפרק 'כל גגות': לדברי רבי מאיר גגין - רשות לעצמן, ומטלטלין מזה לזה, ואפילו של בעלים הרבה, וחצרות רשות לעצמן לטלטל מזו לזו בלא עירוב כלים ששבתו בתוכם, אבל לא מגגין לחצרות, וקרפיפות רשות לעצמן; ולדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת, וקרפיפות רשות אחת; ולדברי רבי שמעון - כולן רשות אחת, חוץ מן הבתים

[39] גירסת רש"י: אית ביה דיורין, כלומר: עשויה להשתמש בה תדיר

[40] שהדיורין בבתים הן, והבתים פתוחין לחצירות, וחצירות למבוי

[41] פעם אחרת

[42] רבי זירא לרבי אסי

[43] ברכוהו, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מציעא נט ב), ובתלמוד ירושלמי מפרש: שמותי הוא - מתלמידי שמאי היה

[44] לאותן שהיה קשה עליהן מה ששמעו

[45] המל את התינוקות

[46] שהיה התינוק בבית שבראש המבוי, ואיזמל בבית שבראש האחר שכנגדו; עד כאן דברי רבי אסי

[47] רבי זירא

[48] אלמא

[49] מדאמר ליה להא, ולא קשיא לך ביה מידי

[50] גירסת רש"י: דילמא אגב שיטפא אתיא לך: כשהיית שטוף בגרסתך לחזר על שמועה זו דריש לקיש, עם מרוצת גרסתך אתיא לך הך דרבי אושעיא בהדא, דאיתמר עלה

[51] אימתי מותר ואימתי אסור

[52] שבמבוי

[53] עם בתיהם: שבני הבתים מוציאין לחצרותיהן שעירבו בתים הפתוחים לחצר יחד, וכן בני חצר האחרת, אבל בני החצרות לא נשתתפו במבוי

[54] במבוי, אפילו כלים ששבתו בתוכו

[55] שאסורים בני הבתים להוציא מבתיהן לחצריהם

[56] כלים ששבתו בתוכו

[57] ולקמיה מפרש טעמא.

[58] בטלו לגבי הבתים, ואין שם חצרות עליהם

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]