ביאור:בבלי שבת דף קלה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ולא ספק דוחה את השבת;

ערלתו ודאי דוחה את השבת, ולא אנדרוגינוס דוחה את השבת ^[1];

רבי יהודה אומר: אנדרוגינוס דוחה את השבת וענוש כרת ^[2];

ערלתו ודאי דוחה את השבת, ולא נולד בין השמשות דוחה את השבת;

ערלתו ודאי דוחה את השבת, ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת;

שבית שמאי אומרים: צריך להטיף ממנו דם ברית ^[3], ובית הלל אומרים: אינו צריך.

אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שערלה כבושה היא; על מה נחלקו? - על גר שנתגייר כשהוא מהול ^[4]: שבית שמאי אומרים: צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים: אין צריך להטיף ממנו דם ברית.

אמר מר ולא ספק דוחה את השבת - לאתויי מאי?

לאתויי הא דתנו רבנן: 'בן שבעה - מחללין עליו את השבת, ובן שמנה אין מחללין עליו את השבת ^[5]; ספק בן שבעה ספק בן שמונה – אין מחללין עליו את השבת. בן שמונה הרי הוא כאבן, ואסור לטלטלו, אבל אמו שוחה ומניקתו מפני הסכנה ^[6].'

איתמר: רב אמר: הלכה כתנא קמא ^[7], ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

רב אדא בר אהבה אתילידי ליה ההוא ינוקא כשהוא מהול; אהדריה אתליסר מהולאי ^[8] עד דשוייה כרות שפכה ^[9]; אמר: תיתי לי דעברי אדרב ^[10].

אמר ליה רב נחמן: ואדשמואל לא עבר? אימר דאמר שמואל בחול, בשבת מי אמר ^[11]?

הוא ^[12] סבר: ודאי ערלה כבושה היא ^[13], דאיתמר: רבה אמר: חיישינן שמא ערלה כבושה היא ^[14], רב יוסף אמר: ודאי ערלה כבושה היא.

אמר רב יוסף: מנא אמינא לה? - דתניא, רבי אליעזר הקפר אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית; על מה נחלקו? - לחלל עליו את השבת: בית שמאי אומרים: מחללין עליו את השבת, ובית הלל אומרים: אין מחללין עליו את השבת. - לאו מכלל דתנא קמא סבר מחללין עליו את השבת ^[15]?

ודילמא תנא קמא דברי הכל אין מחללין קאמר ^[16]?

אם כן ^[17], רבי אליעזר הקפר טעמא דבית שמאי אתא לאשמעינן ^[18]?

^[19] דילמא הכי קאמר ^[20]: ^[21]לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה ^[22].

אמר רבי אסי: כל שאמו טמאה לידה - נימול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה - אין נימול לשמנה ^[23], שנאמר (ויקרא יב ב) [דבר אל בני ישראל לאמר] אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה [שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא] (ויקרא יב ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו.

אמר ליה אביי: דורות הראשונים ^[24] יוכיחו, שאין אמו טמאה לידה - ונימול לשמנה ^[25]!

אמר ליה: נתנה תורה

עמוד ב

ונתחדשה הלכה ^[26].

איני! והא איתמר: יוצא דופן ^[27] ומי שיש לו שתי ערלות ^[28]: רב הונא ורב חייא בר רב, חד אמר: מחללין עליו את השבת; וחד אמר: אין מחללין!? עד כאן לא פליגי אלא לחלל עליו את השבת, אבל לשמנה - ודאי מהלינן ליה ^[29]!

הא בהא תליא ^[30].

כתנאי ^[31]: יש יליד בית שנימול לאחד, ויש יליד בית שנימול לשמנה; יש מקנת כסף שנימול לאחד, ויש מקנת כסף שנימול לשמונה. יש מקנת כסף שנימול לאחד, ויש מקנת כסף שנימול לשמונה; כיצד? לקח שפחה מעוברת ואחר כך ילדה - זהו מקנת כסף הנימול לשמונה; לקח שפחה וולדה עמה - זו היא מקנת כסף שנימול לאחד. ויש יליד בית שנימול לשמנה, כיצד? לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה - זהו יליד בית שנימול לשמנה ^[32]. רבי חמא אומר: ^[33] ילדה ואחר כך הטבילה - זהו יליד בית שנימול לאחד ^[34]; הטבילה ואחר כך ילדה - זהו יליד בית שנימול לשמנה.

ותנא קמא לא שני ליה בין הטבילה ואחר כך ילדה, בין ילדה ואחר כך הטבילה, דאף על גב דאין אמו טמאה לידה - נימול לשמנה.

^[35] בשלמא לרבי חמא ^[36] - משכחת לה ^[37] יליד בית נימול לאחד, יליד בית נימול לשמנה, מקנת כסף נימול לאחד, ומקנת כסף נימול לשמנה. ילדה ואחר כך הטבילה - זהו יליד בית שנימול לאחד, הטבילה ואחר כך ילדה – זהו יליד בית שנימול לשמנה ^[38]; מקנת כסף נימול לשמנה - כגון שלקח שפחה מעוברת והטבילה ואחר כך ילדה, מקנת כסף נימול לאחד - כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה ^[39]; אלא לתנא קמא בשלמא כולהו משכחת להו, אלא יליד בית נימול לאחד היכי משכחת לה ^[40]?

^[41]

אמר רבי ירמיה: בלוקח שפחה לעוברה ^[42].

הניחא למאן דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, אלא למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי ^[43] - מאי איכא למימר?

אמר רב משרשיא: בלוקח שפחה על מנת שלא להטבילה ^[44].

תניא [תוספתאשבת פ"טו מ"ז [ליברמן]: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל ששהה שלשים יום באדם - אינו נפל, שנאמר ^[45] (במדבר יח טז) ופדויו מבן חדש תפדה [בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא] ^[46]; שמנת ימים בבהמה אינו נפל, שנאמר (ויקרא כב כז) [שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו] ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן [אשה לה’]’; ^[47] הא לא שהה ^[48] - ספיקא הוי

הערות

^ אנדרוגינוס - ספק הוא, ונולד בין השמשות נמי: ספק זמנו הוא ספק אינו זמנו, וכן נולד מהול: ספק שמא ערלה כבושה היא העור דבוק בבשר; ולקמיה פריך: 'ספק קמא לאתויי מאי?' הואיל ותני כל הני ספיקי
^ לקמיה יליף מילתיה
^ חיישינן שמא ערלה כבושה היא , ואפילו הכי מודו דשבת לא דחי
^ דליכא שום ספק ערלה, כגון ערבי מהול
^ שהרי כמת הוא, ואין מילתו מצוה; ואי קשיא 'אם כן לאו חילול הוא, שהרי הוא כמחתך בבשר מת? - לקמן נמי מוקי האי חילול - במכשירי מילה ואליבא דרבי אליעזר
^ מפני שחלב הרבה בדדיה, ומביאה לידי חולי
^ אליבא דבית הלל, דאמר אין צריך להטיף ממנו דם ברית
^ שיטיפו ממנו דם ברית, ולא רצו משום דשבת הואי, ואפילו לבית שמאי ספק הוא ואין מחללין, והוא עצמו מלו
^ שחתך מן הגיד
^ דאמר אין צריך להטיף
^ הא ספיקא הוא
^ רב אדא
^ ומחללינן
^ הא דאמר רבי שמעון בן אלעזר 'לדברי הכל צריך להטיף' - אספיקא קאמר, ובחול, שמא ערלה כבושה היא, ולענין שבת נמי ודאי לא מחללינן
^ לאו מכלל דתנא קמא דרבי אלעזר הקפר סבר דברי הכל מחללין, ואנא דאמרי כוותיה
^ הכי גרסינן: וממאי? דילמא מכלל דתנא קמא סבר דברי הכל אין מחללין, אם כן רבי אליעזר טעמא דבית שמאי אתא לאשמעינן כו' - אם כן דתנא לעיל מיניה אמר דברי הכל אין מחללין, רבי אליעזר הקפר דאתא לאיפלוגי ולמימר דלאו דברי הכל הוא, דהא לבית שמאי מחללין - מאי רבותא אשמעינן דבית שמאי פליגי בה? הא בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה
^ דתנא לעיל מיניה אמר 'דברי הכל אין מחללין'
^ רבי אליעזר הקפר דאתא לאיפלוגי ולמימר דלאו דברי הכל הוא, דהא לבית שמאי מחללין - מאי רבותא אשמעינן דבית שמאי פליגי בה? הא בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה?
^ ומשנינן:
^ רבי אליעזר לתנא קמא, דאמר 'בשבת לדברי הכל אין מחללין, ופלוגתייהו בחול: דלבית הלל אין צריך להטיף ממנו דם ברית'
^ הא ליתא: ד
^ אלא ודאי צריך, ובשבת הוא דפליגי; וטעמא דבית הלל אתא לאשמעינן: דבחול צריך, ולאפוקי מתנא קמא דאמר לבית הלל לא צריך
^ כגון יוצא דופן, ונכרית שילדה ולמחר נתגיירה - אין בנה ממתין עד שמנה, אלא נימול מיד
^ מאברהם עד מתן תורה
^ שנתנה מילה ולא נהגו טומאה
^ דמי שאמו טמאה לידה נימול בשמונה, ולא אחר
^ שנקרעת אמו
^ זה על זה, ואמרי לה שני גידין
^ ואף על גב דיוצא דופן - אין אמו טמאה לידה
^ וחילול שבת תלי במילה לשמונה, דמי שנימול לשמונה - דוחה שבת, ומי שאינו נימול לשמונה - אינו דוחה השבת: דכי כתיב וביום השמיני דילפינן מיניה ואפילו בשבת - בנימול לשמונה כתיב
^ הא דרב אסי
^ הכי גרסינן הא מילתא בשאלתות דרב אחאי: 'כיצד? לקח שפחה ואחר כך ילדה זהו מקנת כסף שנימול לשמונה; לקח שפחה וולדה עמה - זהו מקנת כסף שנימול לאחד; לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה - זהו יליד בית שנימול לשמונה; רבי חמא אומר: הטבילה ואחר כך ילדה - זהו יליד בית שנימול לשמונה, ילדה ואחר כך הטבילה זהו יליד בית שנימול לאחד'; בשלמא לרבי חמא - משכחת לה יליד בית, כדקתני: 'מקנת כסף שנימול לשמונה - כגון שלקח שפחה ואחר כך ילדה'; נימול לאחד נמי - כגון שלקח שפחה וולדה עמה; אלא לתנא קמא כו', ובספרים שלנו כתיב נימול לאחד נמי - כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה; ונראה בעיני דהא דלא גריס בשאלתות 'כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה' - משום דקשיא ליה: מאי דוחקיה לאוקמיה בשני לקוחות, ולשנויי גירסא דסיפא מרישא, דקתני 'לקח שפחה וולדה זהו מקנת כסף שנימול לאחד, יש יליד בית שנימול לאחד' - דתרי קראי כתיבי ביליד בית ומקנת כסף, חד כתיב ביה שמונה וחד לא כתיב ביה שמונה: (בראשית יז יג) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך ולא מפרש ביה לשמונה ימים, וכתיב (בראשית יז יב) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף, ומסתברא דהאי דמפרש בה לשמונה - היינו היכא דדמי לישראל מעליא: שנולד בביתו של ישראל משקנאו, דדומיא ד'לכם' בעינן, דכתיב בההוא קרא 'ימול לכם כל זכר', והדר 'יליד בית ומקנת כסף'; הלכך: לקח שפחה מעוברת וילדה - הרי זה מקנת כסף, דגוף שלם הוא במעי אמו וקנאו, שנימול לשמונה, דדומיא ד'לכם' הוא: שנולד ברשותו של ישראל; לקח שפחה וולדה עמה - שכבר ילדתו, ואף על פי שלא עברו עליו שמונה ללידתו – מָלוֹ מיד, כדכתיב המול ימול וגו', דלאו דומיא ד'לכם' הוא; לקח שפחה ונתעברה אצלו - לא הוי עוּבָר 'מקנת כסף' אלא 'יליד בית', שנימול לשמונה, דדומיא ד'לכם' הוא; ולקמיה מפרש יליד בית שנימול לאחד אליבא דתנא קמא
^ הטבילה לשם עבדות וחלה עליה שם תורת שפחת ישראל: דנתחייבה בכל מצות שהאשה חייבת בהן, והויא טמאה לידה - זהו יליד בית שנימול לשמונה
^ דכל שאין אמו טמאה לידה - אין ממתינין לו לשמונה, כרב אסי
^ אמר רבא:
^ דשָני בין הטבילה ואחר כך ילדה לילדה ואחר כך הטבילה
^ כולהו:
^ ושניהם בשנתעברה אצלו, דלא הוי מקנת כסף
^ דכיון דאין לבעל העובר חלק באמו - לאו דומיא ד'לכם' הוא
^ הא ודאי דומיא ד'לכם' הוא, הואיל ולאו בטומאת לידה תליא לדידיה
^ הוא הדין נמי דמצי לפלוגי במקנת כסף בין ילדה ואחר כך הטבילה בין הטבילה ואחר כך ילדה, ולמימר: מקנת כסף נימול לאחד - כגון שלקח שפחה מעוברת, ועוברה, וילדה ואחר כך הטבילה; אלא רבותא אשמעינן: דאפילו בהטבילה ואחר כך ילדה משכחת לה! והא דשני מקנת כסף נימול לאחד לרבי חמא מלתנא קמא, ולא אמר כגון שלקח שפחה וולדה עמה - משום דאם כן ילדה קודם טבילה היא, ומאי איריא נולד קודם שלקחה? אפילו נולד משלקחה נמי לרבי חמא נימול לאחד!
^ ואפילו מישראל, דהויא טמאה לידה: שכבר טבלה - לאו דומיא ד'לכם' הוא, הואיל ואין לו חלק באמו
^ פלוגתא דריש לקיש ורבי יוחנן בבבא בתרא (קלו,א)
^ דלא שייכא בה תורת חיובא דמצות כלל, דלאו דומיא ד'לכם' הוא, אבל לטומאת לידה - לא חיישינן בילדה ואחר כך הטבילה
^ בבכור אדם כתיב
^ מבן חדש - מדתלי בהכי - שמע מינה עכשיו נתברר שהוא בן קיימא, ולא קודם לכן
^ תלמודא פריך עלה:
^ שלושים יום באדם ובבהמה שמונה ימים

[1] אנדרוגינוס - ספק הוא, ונולד בין השמשות נמי: ספק זמנו הוא ספק אינו זמנו, וכן נולד מהול: ספק שמא ערלה כבושה היא העור דבוק בבשר; ולקמיה פריך: 'ספק קמא לאתויי מאי?' הואיל ותני כל הני ספיקי

[2] לקמיה יליף מילתיה

[3] חיישינן שמא ערלה כבושה היא , ואפילו הכי מודו דשבת לא דחי

[4] דליכא שום ספק ערלה, כגון ערבי מהול

[5] שהרי כמת הוא, ואין מילתו מצוה; ואי קשיא 'אם כן לאו חילול הוא, שהרי הוא כמחתך בבשר מת? - לקמן נמי מוקי האי חילול - במכשירי מילה ואליבא דרבי אליעזר

[6] מפני שחלב הרבה בדדיה, ומביאה לידי חולי

[7] אליבא דבית הלל, דאמר אין צריך להטיף ממנו דם ברית

[8] שיטיפו ממנו דם ברית, ולא רצו משום דשבת הואי, ואפילו לבית שמאי ספק הוא ואין מחללין, והוא עצמו מלו

[9] שחתך מן הגיד

[10] דאמר אין צריך להטיף

[11] הא ספיקא הוא

[12] רב אדא

[13] ומחללינן

[14] הא דאמר רבי שמעון בן אלעזר 'לדברי הכל צריך להטיף' - אספיקא קאמר, ובחול, שמא ערלה כבושה היא, ולענין שבת נמי ודאי לא מחללינן

[15] לאו מכלל דתנא קמא דרבי אלעזר הקפר סבר דברי הכל מחללין, ואנא דאמרי כוותיה

[16] הכי גרסינן: וממאי? דילמא מכלל דתנא קמא סבר דברי הכל אין מחללין, אם כן רבי אליעזר טעמא דבית שמאי אתא לאשמעינן כו' - אם כן דתנא לעיל מיניה אמר דברי הכל אין מחללין, רבי אליעזר הקפר דאתא לאיפלוגי ולמימר דלאו דברי הכל הוא, דהא לבית שמאי מחללין - מאי רבותא אשמעינן דבית שמאי פליגי בה? הא בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה

[17] דתנא לעיל מיניה אמר 'דברי הכל אין מחללין'

[18] רבי אליעזר הקפר דאתא לאיפלוגי ולמימר דלאו דברי הכל הוא, דהא לבית שמאי מחללין - מאי רבותא אשמעינן דבית שמאי פליגי בה? הא בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה?

[19] ומשנינן:

[20] רבי אליעזר לתנא קמא, דאמר 'בשבת לדברי הכל אין מחללין, ופלוגתייהו בחול: דלבית הלל אין צריך להטיף ממנו דם ברית'

[21] הא ליתא: ד

[22] אלא ודאי צריך, ובשבת הוא דפליגי; וטעמא דבית הלל אתא לאשמעינן: דבחול צריך, ולאפוקי מתנא קמא דאמר לבית הלל לא צריך

[23] כגון יוצא דופן, ונכרית שילדה ולמחר נתגיירה - אין בנה ממתין עד שמנה, אלא נימול מיד

[24] מאברהם עד מתן תורה

[25] שנתנה מילה ולא נהגו טומאה

[26] דמי שאמו טמאה לידה נימול בשמונה, ולא אחר

[27] שנקרעת אמו

[28] זה על זה, ואמרי לה שני גידין

[29] ואף על גב דיוצא דופן - אין אמו טמאה לידה

[30] וחילול שבת תלי במילה לשמונה, דמי שנימול לשמונה - דוחה שבת, ומי שאינו נימול לשמונה - אינו דוחה השבת: דכי כתיב וביום השמיני דילפינן מיניה ואפילו בשבת - בנימול לשמונה כתיב

[31] הא דרב אסי

[32] הכי גרסינן הא מילתא בשאלתות דרב אחאי: 'כיצד? לקח שפחה ואחר כך ילדה זהו מקנת כסף שנימול לשמונה; לקח שפחה וולדה עמה - זהו מקנת כסף שנימול לאחד; לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה - זהו יליד בית שנימול לשמונה; רבי חמא אומר: הטבילה ואחר כך ילדה - זהו יליד בית שנימול לשמונה, ילדה ואחר כך הטבילה זהו יליד בית שנימול לאחד'; בשלמא לרבי חמא - משכחת לה יליד בית, כדקתני: 'מקנת כסף שנימול לשמונה - כגון שלקח שפחה ואחר כך ילדה'; נימול לאחד נמי - כגון שלקח שפחה וולדה עמה; אלא לתנא קמא כו', ובספרים שלנו כתיב נימול לאחד נמי - כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה; ונראה בעיני דהא דלא גריס בשאלתות 'כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה' - משום דקשיא ליה: מאי דוחקיה לאוקמיה בשני לקוחות, ולשנויי גירסא דסיפא מרישא, דקתני 'לקח שפחה וולדה זהו מקנת כסף שנימול לאחד, יש יליד בית שנימול לאחד' - דתרי קראי כתיבי ביליד בית ומקנת כסף, חד כתיב ביה שמונה וחד לא כתיב ביה שמונה: (בראשית יז יג) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך ולא מפרש ביה לשמונה ימים, וכתיב (בראשית יז יב) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף, ומסתברא דהאי דמפרש בה לשמונה - היינו היכא דדמי לישראל מעליא: שנולד בביתו של ישראל משקנאו, דדומיא ד'לכם' בעינן, דכתיב בההוא קרא 'ימול לכם כל זכר', והדר 'יליד בית ומקנת כסף'; הלכך: לקח שפחה מעוברת וילדה - הרי זה מקנת כסף, דגוף שלם הוא במעי אמו וקנאו, שנימול לשמונה, דדומיא ד'לכם' הוא: שנולד ברשותו של ישראל; לקח שפחה וולדה עמה - שכבר ילדתו, ואף על פי שלא עברו עליו שמונה ללידתו – מָלוֹ מיד, כדכתיב המול ימול וגו', דלאו דומיא ד'לכם' הוא; לקח שפחה ונתעברה אצלו - לא הוי עוּבָר 'מקנת כסף' אלא 'יליד בית', שנימול לשמונה, דדומיא ד'לכם' הוא; ולקמיה מפרש יליד בית שנימול לאחד אליבא דתנא קמא

[33] הטבילה לשם עבדות וחלה עליה שם תורת שפחת ישראל: דנתחייבה בכל מצות שהאשה חייבת בהן, והויא טמאה לידה - זהו יליד בית שנימול לשמונה

[34] דכל שאין אמו טמאה לידה - אין ממתינין לו לשמונה, כרב אסי

[35] אמר רבא:

[36] דשָני בין הטבילה ואחר כך ילדה לילדה ואחר כך הטבילה

[37] כולהו:

[38] ושניהם בשנתעברה אצלו, דלא הוי מקנת כסף

[39] דכיון דאין לבעל העובר חלק באמו - לאו דומיא ד'לכם' הוא

[40] הא ודאי דומיא ד'לכם' הוא, הואיל ולאו בטומאת לידה תליא לדידיה

[41] הוא הדין נמי דמצי לפלוגי במקנת כסף בין ילדה ואחר כך הטבילה בין הטבילה ואחר כך ילדה, ולמימר: מקנת כסף נימול לאחד - כגון שלקח שפחה מעוברת, ועוברה, וילדה ואחר כך הטבילה; אלא רבותא אשמעינן: דאפילו בהטבילה ואחר כך ילדה משכחת לה! והא דשני מקנת כסף נימול לאחד לרבי חמא מלתנא קמא, ולא אמר כגון שלקח שפחה וולדה עמה - משום דאם כן ילדה קודם טבילה היא, ומאי איריא נולד קודם שלקחה? אפילו נולד משלקחה נמי לרבי חמא נימול לאחד!

[42] ואפילו מישראל, דהויא טמאה לידה: שכבר טבלה - לאו דומיא ד'לכם' הוא, הואיל ואין לו חלק באמו

[43] פלוגתא דריש לקיש ורבי יוחנן בבבא בתרא (קלו,א)

[44] דלא שייכא בה תורת חיובא דמצות כלל, דלאו דומיא ד'לכם' הוא, אבל לטומאת לידה - לא חיישינן בילדה ואחר כך הטבילה

[45] בבכור אדם כתיב

[46] מבן חדש - מדתלי בהכי - שמע מינה עכשיו נתברר שהוא בן קיימא, ולא קודם לכן

[47] תלמודא פריך עלה:

[48] שלושים יום באדם ובבהמה שמונה ימים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]