ביאור:בבלי שבת דף קז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גמרא:

אמר רבי אבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב: נכנסה לו צפור תחת כנפיו ^[1] - יושב ומשמרו עד שתחשך ^[2].

מתיב רב נחמן בר יצחק: ישב הראשון על הפתח ומלאהו, ובא השני וישב בצדו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו – הראשון חייב והשני פטור, מאי לאו פטור אבל אסור!?

לא, פטור ומותר.

הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ^[3] ונמצא צבי שמור בתוכו- מכלל דפטור ומותר!

שמע מינה.

איכא דאמרי: אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: אף על פי שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור מאי, לאו פטור ומותר?

לא, פטור אבל אסור.

הא מדקתני סיפא 'הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו' - מכלל דפטור ומותר?

שמע מינה.

אמר שמואל: כל פטורי דשבת - פטור אבל אסור, לבר מהני תלת דפטור ומותר:

חדא - הא, וממאי דפטור ומותר? - דקתני סיפא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו;

ואידך - [עדויות פ"ב מ"ה] 'המפיס מורסא ^[4] בשבת, אם לעשות לה פה ^[5] – חייב ^[6], אם להוציא ממנה לחה ^[7] – פטור' ^[8]; וממאי דפטור ומותר? – דתנן [שבת פ"יז מ"ב]: מחט של יד ^[9] ליטול בה את הקוץ ^[10];

ואידך – [עדויות פ"ב מ"ה] 'הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור אם לרפואה חייב'; וממאי דפטור ומותר? – דתנן [שבת פ"טז מ"ז]: 'כופין קערה ^[11] על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך ^[12]' ^[13].

הדרן עלך האורג

שבת פרק ארבעה עשר שמונה שרצים

משנה:

שמנה שרצים האמורים בתורה ^[14], הצדן והחובל בהן – חייב,

ושאר שקצים ורמשים ^[15]: החובל בהן פטור ^[16], הצדן לצורך חייב, שלא לצורך פטור ^[17];

חיה ועוף שברשותו - הצדן פטור ^[18], והחובל בהן חייב ^[19].

גמרא:

מדקתני החובל בהן חייב, מכלל דאית להו עור; מאן תנא?

אמר שמואל: רבי יוחנן בן נורי היא, דתנן [חולין פ"ט מ"ב]: רבי יוחנן בן נורי אומר: שמנה שרצים יש להן עורות ^[20];

רבה בר רב הונא אמר רב: אפילו תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יוחנן בן נורי אלא לענין טומאה, דכתיב ^[21] (ויקרא יא לא) אלה הטמאים לכם [בכל השרץ כל הנגע בהם במתם יטמא עד הערב] - ^[22] לרבות שעורותיהן כבשרן ^[23], אבל לענין שבת - אפילו רבנן מודו ^[24].

ולענין שבת לא פליגי? והתניא: 'הצד אחד משמנה שרצים האמורים בתורה, החובל בהן – חייב, דברי רבי יוחנן בן נורי; וחכמים אומרים: אין עור אלא

עמוד ב

למה שמנו חכמים' ^[25]!

^[26] אדרבה: למה שמנו חכמים אין להם עור ^[27]! ואמר אביי: הכי קאמר: 'אין עור חלוק מבשר אלא למה ^[28] שלא מנו חכמים' ^[29]!

אמר ליה רבא: הא 'למה שמנו חכמים' קאמר ^[30]!

אלא אמר רבא: הכי קאמר ^[31]: '^[32] אין עור מטמא כבשר אלא למה שמנו חכמים'.

מכלל דרבי יוחנן בן נורי הנך נמי דלא מנו חכמים מטמאין ^[33]?: והא קתני ^[34] 'רבי יוחנן בן נורי אומר: שמונה שרצים יש להן עורות ולא מטמאין ^[35]'!?

אמר רב אדא בר מתנה: תריץ הכי ^[36]: 'וחכמים אומרים לענין טומאה: אין עור למה שמנו חכמים' ^[37];

ואכתי לענין שבת לא פליגי? והתניא: 'הצד אחד משמונה שרצים האמורים בתורה, החובל בהן חייב - בשרצים שיש להן עורות ^[38]; ואיזו היא חבורה שאינה חוזרת? - נצרר הדם ^[39] אף על פי שלא יצא ^[40];

רבי יוחנן בן נורי אומר: שמונה שרצים יש להן עורות'?

אמר רב אשי: מאן תנא קמא ^[41]? - רבי יהודה, דאזיל בתר גישתא ^[42], דתנן [חולין פ"ט מ"ב]: 'רבי יהודה אומר: הלטאה ^[43] כחולדה ^[44]' ^[45]; אבל רבנן ^[46] - דפליגי עליה דרבי יוחנן לענין טומאה ^[47], ^[48] לענין שבת מודו ליה ^[49].

אי הכי, האי ^[50] דברי רבי יוחנן בן נורי? ^[51] 'דברי רבי יוחנן ומחלוקתו' מיבעי ליה!?

תני 'דברי רבי יוחנן בן נורי ומחלוקתו'.

בעא מיניה לוי מרבי: מנין לחבורה שאינה חוזרת ^[52]?

דכתיב (ירמיהו יג כג) היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו [גם אתם תוכלו להיטיב למדי הרע];

מאי 'חברברתיו'?: אילימא דקאי ריקמי ריקמי ^[53], האי 'ונמר חברברתיו'? 'נמר גווניו' מבעי ליה!?

אלא ככושי: מה עורו דכושי אינה חוזרת - אף חבורה אינה חוזרת ^[54].

ושאר שקצים [ורמשים החובל בהן פטור]:

הא הורגן חייב; מאן תנא?

אמר רבי ירמיה: רבי אליעזר היא, דתניא: רבי אליעזר אומר: ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת ^[55].

מתקיף לה רב יוסף: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה, דאינה פרה ורבה, אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין לא פליגי; ושניהם לא למדוה אלא מאילים ^[56]: רבי אליעזר סבר כאילים: מה אילים שיש בהן נטילת נשמה - אף כל שיש בו נטילת נשמה; ורבנן סברי כאילים: מה אילים דפרין ורבין - אף כל דפרה ורבה.

אמר ליה אביי: וכינה אין פרה ורבה? והאמר מר ^[57]: 'יושב הקב"ה וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים ^[58]'?

מינא הוא דמיקרי 'ביצי כינים'.

והתניא ^[59]: 'טפויי וביצי כינים ^[60]'?

מינא הוא דמיקרי ביצי כינים.

והרי פרעוש, דפרה ורבה, ותניא 'הצד פרעוש בשבת ^[61]: רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר'?

אמר רב אשי: צידה אהריגה קרמית? עד כאן לא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע אלא דמר סבר דבר שאין במינו ניצוד חייב, ומר סבר פטור, אבל לענין הריגה - אפילו רבי יהושע מודה!

הצדן לצורך חייב [שלא לצורך פטור]:

מאן תנא?

אמר רב יהודה אמר רב: רבי שמעון היא, דאמר מלאכה שאין צריכה לגופה פטור עליה.

איכא דמתני לה אהא [עדויות פ"ב מ"ה]: 'המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה – חייב, אם להוציא ממנה לחה – פטור ^[62]'; מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב: רבי שמעון היא, דאמר מלאכה שאין צריכה לגופה פטור עליה.

ואיכא דמתני לה אהא [עדויות פ"ב מ"ה]: 'הצד נחש בשבת: אם מתעסק בו שלא ישכנו – פטור ^[63]; אם לרפואה – חייב'; מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב: רבי שמעון היא, דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה.

אמר שמואל: השולה דג ^[64] מן הים, כיון שיבש בו כסלע ^[65] – חייב ^[66].

אמר רבי יוסי בר אבין: ובין סנפיריו.

אמר רב אשי: לא תימא יבש ממש, אלא אפילו דעבד רירי ^[67].

אמר מר בר המדורי אמר שמואל: הושיט ידו למעי בהמה ודלדל ^[68] עובר שבמעיה ^[69] – חייב;

מאי טעמא?

אמר רבא: בר המדורי אסברא לי ^[70]: לאו אמר רב ששת 'האי מאן דתלש כשותא מהיזמי והיגי ^[71] מיחייב משום 'עוקר דבר מגידולו' ^[72]? הכא נמי מיחייב משום 'עוקר דבר מגידולו'.

אמר אביי: האי מאן דתלש

הערות

^ תחת כנפי כסותו, ואין יכול לצאת, שננעל בפניו מאליו
^ כן, ואינו צריך לפתוח לו חלון, דאינו אלא שומר
^ דכל אדם עושין כן
^ מבקע מורסא, קויטור"א [מוגלה, פצע מלא מוגלה]
^ בתוספתא תני הכי: אם לקולפה ולעשות לה פה, כדרך שרופאים של עכשיו עושין, דמתקן לה פתח
^ משום בונה פתח, או משום מתקן כלי: מה לי לתקן מכה, מה לי לתקן כלי
^ של עכשיו, ואינו חושש אם תחזור ותסתום מיד
^ ומותר, דאין כאן תיקון, ורבנן נמי לא גזור בה שבות - משום צערא
^ ניטלת בשבת
^ והיינו דומיא דלחה: דמצער ליה ואינו חושש אם יסתם מיד, וקאמר ניטלת לכתחילה; מחט של יד היא מחט שתופרין בה בגדים, ומשום דקתני בהדה ושל שק לפתוח בה את הדלת - קרי לה להאי 'מחט של יד'
^ של חרס
^ ואף על גב דממילא מתציד
^ כופין - לכתחילה, ולא שיכבה את הנר; ואשמעינן דכלי ניטל להצלת דבר שאינו ניטל בשבת
^ ויקרא יא,כט: החולד והעכבר [והצב למינהו [פסוק ל] והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת]
^ כגון תולעת ונחשים ועקרבים
^ דאין להם עור
^ דאין במינו ניצוד, והויא מלאכה שאינה צריכה לגופה, ורבי שמעון היא, כדמוקי לה בגמרא
^ שהרי ניצודין ועומדין
^ דיש להן עור
^ ופליג אדרבנן, דאמרי ב'העור והרוטב': האנקה הכח והלטאה והחומט - עורותיהן מטמאין בכעדשה כבשרן, אלמא: הני ארבעה לית להו עור
^ בתר והאנקה והכח...
^ ודרשינן ה' יתירה ד'הטמאים'
^ וכתיב 'אלה' למעוטי הנך דקרא קמא: החולד, והעכבר, והצב
^ דיש להן עור
^ בשחיטת חולין: אלו שעורותיהן כבשרן
^ והא ודאי משבשתא היא:
^ דהא עורותיהן כבשרן קאמרי
^ לאותן ארבעה
^ חולד ועכבר וצב ותנשמת, אבל האנקה הכח והלטאה והחומט - אין עורן חלוק מבשרן, ולא הוי חבורה, ומכל מקום קשיא לרב
^ ולא טעי תנא בין 'מנו' ל'לא מנו'
^ והכי קאמרי ליה
^ דקאמרת 'לענין שבת יש להן עור אבל לענין טומאה עורותיהן כבשרן, דאיתרבו מ'הטמאים'
^ בתמיה
^ התם גבי טומאה
^ דכל שמונה שרצים לרבי יוחנן בן נורי יש להן עורות!
^ סמי מברייתא 'אלא', ותני
^ ומיהו לרב לא תקשי, דהכי קאמרי ליה: לענין שבת מודינא לך דהחובל בהן חייב, אבל לענין טומאה - פליגא, דאין עור לאותן ארבעה שמנו
^ לאותן ארבעה שלא מנו
^ נאסף ונקשר במקום אחד
^ שוב אינו חוזר ונבלע
^ דהך מתניתא, דאמר בשרצים שיש להן עורות, דמשמע דיש מהן דפטור
^ דלענין טומאה לא יליף מ'אלה הטמאים', אלא: ההוא דאית ליה גישתא = שעורו עב ויש לו עור ממש - אינו כבשר, ושאינו עב - הוי כבשר
^ משום דעורה עב
^ משוי ליה כחולדה ב'העור והרוטב'
^ הלכך, לענין שבת נמי לאו 'עור' הוא בשלש מהן: אנקה וכח וחומט
^ ד'העור והרוטב'
^ שמנו הלטאה בהך ש'עורותיהן כבשרן' - אלמא דטעמייהו לאו משום עור ולאו עור, אלא משום דרשה דקרא; לענין טומאה - הוא דפליגי משום קרא
^ אבל
^ דודאי עור הן
^ דקתני בההיא ברייתא דלעיל לענין שבת
^ כיון דלא איפלגו רבנן עליה אלא לענין טומאה
^ ולמילף דההיא דחוזרת - לאו חבורה היא, כגון הנך דאין להן עור שנצרר בו הדם - חבורתו חוזרת לקדמותה, או מכה קטנה שלא נצרר הדם
^ ונמר ממש אמר קרא, שהוא מנומר בגוונים
^ והאי 'נמר' - לשון תמורה: היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו, כלומר: וימיר חבורת עורו לחזור לקדמותו: שלא יתקשה העור במקום המכה
^ גמל - משום דגדול הוא נקט ליה
^ אילים מאדמים שנשחטו למלאכת המשכן בשביל עורותיהן
^ בשמעתא קמייתא דמסכת עבודה זרה
^ קא סלקא דעתא כינים קטנים כשיוצאים מביציהן
^ מתניתא היא, ולא ידענא היכא תניא
^ שירוץ הטפויין וביצי כינים
^ ממקום שאינו ניצוד ועומד, כגון מעל גבי קרקע, או מבגדיו מבחוץ
^ מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, שהפתח היא המלאכה, וזה אין צריך להיות כאן פתח מעכשיו
^ הצד נחש - נמי הצידה היא המלאכה, וזה אינו צריך לצידה אלא שלא תשכנו, ואם יודע שתעמוד ולא תזיקנו - לא היה צד
^ שהיה ניצוד ועומד מבעוד יום
^ כרוחב סלע
^ משום נטילת נשמה, דתו לא חיי
^ שנוגעין בו, וחוט הרירין נמשך מן האצבע
^ עקר
^ שהפילתו על ידי דלדול זה
^ טעמא דהא מילתא
^ כשותא = הומלו"ן; וגדל מתוך ההיזמי, מריח הקרקע שההיזמי יונק ממנו
^ ואף על פי שאינו מחובר לקרקע, כדאמרינן בעלמא (עירובין כח ב): מאוירא רבי

[1] תחת כנפי כסותו, ואין יכול לצאת, שננעל בפניו מאליו

[2] כן, ואינו צריך לפתוח לו חלון, דאינו אלא שומר

[3] דכל אדם עושין כן

[4] מבקע מורסא, קויטור"א [מוגלה, פצע מלא מוגלה]

[5] בתוספתא תני הכי: אם לקולפה ולעשות לה פה, כדרך שרופאים של עכשיו עושין, דמתקן לה פתח

[6] משום בונה פתח, או משום מתקן כלי: מה לי לתקן מכה, מה לי לתקן כלי

[7] של עכשיו, ואינו חושש אם תחזור ותסתום מיד

[8] ומותר, דאין כאן תיקון, ורבנן נמי לא גזור בה שבות - משום צערא

[9] ניטלת בשבת

[10] והיינו דומיא דלחה: דמצער ליה ואינו חושש אם יסתם מיד, וקאמר ניטלת לכתחילה; מחט של יד היא מחט שתופרין בה בגדים, ומשום דקתני בהדה ושל שק לפתוח בה את הדלת - קרי לה להאי 'מחט של יד'

[11] של חרס

[12] ואף על גב דממילא מתציד

[13] כופין - לכתחילה, ולא שיכבה את הנר; ואשמעינן דכלי ניטל להצלת דבר שאינו ניטל בשבת

[14] ויקרא יא,כט: החולד והעכבר [והצב למינהו [פסוק ל] והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת]

[15] כגון תולעת ונחשים ועקרבים

[16] דאין להם עור

[17] דאין במינו ניצוד, והויא מלאכה שאינה צריכה לגופה, ורבי שמעון היא, כדמוקי לה בגמרא

[18] שהרי ניצודין ועומדין

[19] דיש להן עור

[20] ופליג אדרבנן, דאמרי ב'העור והרוטב': האנקה הכח והלטאה והחומט - עורותיהן מטמאין בכעדשה כבשרן, אלמא: הני ארבעה לית להו עור

[21] בתר והאנקה והכח...

[22] ודרשינן ה' יתירה ד'הטמאים'

[23] וכתיב 'אלה' למעוטי הנך דקרא קמא: החולד, והעכבר, והצב

[24] דיש להן עור

[25] בשחיטת חולין: אלו שעורותיהן כבשרן

[26] והא ודאי משבשתא היא:

[27] דהא עורותיהן כבשרן קאמרי

[28] לאותן ארבעה

[29] חולד ועכבר וצב ותנשמת, אבל האנקה הכח והלטאה והחומט - אין עורן חלוק מבשרן, ולא הוי חבורה, ומכל מקום קשיא לרב

[30] ולא טעי תנא בין 'מנו' ל'לא מנו'

[31] והכי קאמרי ליה

[32] דקאמרת 'לענין שבת יש להן עור אבל לענין טומאה עורותיהן כבשרן, דאיתרבו מ'הטמאים'

[33] בתמיה

[34] התם גבי טומאה

[35] דכל שמונה שרצים לרבי יוחנן בן נורי יש להן עורות!

[36] סמי מברייתא 'אלא', ותני

[37] ומיהו לרב לא תקשי, דהכי קאמרי ליה: לענין שבת מודינא לך דהחובל בהן חייב, אבל לענין טומאה - פליגא, דאין עור לאותן ארבעה שמנו

[38] לאותן ארבעה שלא מנו

[39] נאסף ונקשר במקום אחד

[40] שוב אינו חוזר ונבלע

[41] דהך מתניתא, דאמר בשרצים שיש להן עורות, דמשמע דיש מהן דפטור

[42] דלענין טומאה לא יליף מ'אלה הטמאים', אלא: ההוא דאית ליה גישתא = שעורו עב ויש לו עור ממש - אינו כבשר, ושאינו עב - הוי כבשר

[43] משום דעורה עב

[44] משוי ליה כחולדה ב'העור והרוטב'

[45] הלכך, לענין שבת נמי לאו 'עור' הוא בשלש מהן: אנקה וכח וחומט

[46] ד'העור והרוטב'

[47] שמנו הלטאה בהך ש'עורותיהן כבשרן' - אלמא דטעמייהו לאו משום עור ולאו עור, אלא משום דרשה דקרא; לענין טומאה - הוא דפליגי משום קרא

[48] אבל

[49] דודאי עור הן

[50] דקתני בההיא ברייתא דלעיל לענין שבת

[51] כיון דלא איפלגו רבנן עליה אלא לענין טומאה

[52] ולמילף דההיא דחוזרת - לאו חבורה היא, כגון הנך דאין להן עור שנצרר בו הדם - חבורתו חוזרת לקדמותה, או מכה קטנה שלא נצרר הדם

[53] ונמר ממש אמר קרא, שהוא מנומר בגוונים

[54] והאי 'נמר' - לשון תמורה: היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו, כלומר: וימיר חבורת עורו לחזור לקדמותו: שלא יתקשה העור במקום המכה

[55] גמל - משום דגדול הוא נקט ליה

[56] אילים מאדמים שנשחטו למלאכת המשכן בשביל עורותיהן

[57] בשמעתא קמייתא דמסכת עבודה זרה

[58] קא סלקא דעתא כינים קטנים כשיוצאים מביציהן

[59] מתניתא היא, ולא ידענא היכא תניא

[60] שירוץ הטפויין וביצי כינים

[61] ממקום שאינו ניצוד ועומד, כגון מעל גבי קרקע, או מבגדיו מבחוץ

[62] מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, שהפתח היא המלאכה, וזה אין צריך להיות כאן פתח מעכשיו

[63] הצד נחש - נמי הצידה היא המלאכה, וזה אינו צריך לצידה אלא שלא תשכנו, ואם יודע שתעמוד ולא תזיקנו - לא היה צד

[64] שהיה ניצוד ועומד מבעוד יום

[65] כרוחב סלע

[66] משום נטילת נשמה, דתו לא חיי

[67] שנוגעין בו, וחוט הרירין נמשך מן האצבע

[68] עקר

[69] שהפילתו על ידי דלדול זה

[70] טעמא דהא מילתא

[71] כשותא = הומלו"ן; וגדל מתוך ההיזמי, מריח הקרקע שההיזמי יונק ממנו

[72] ואף על פי שאינו מחובר לקרקע, כדאמרינן בעלמא (עירובין כח ב): מאוירא רבי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]