ביאור:בבלי שבת דף קנו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבי יוסי ברבי יהודה היא [1]; והני מילי הוא דמשני.
היכי משני?
אמר רב חסדא: על יד על יד;
ושוין שבוחשין [2] את השתית בשבת, ושותים זיתום המצרי [3].'
והאמרת אין גובלין!?
לא קשיא: הא בעבה הא ברכה [4], והני מילי הוא דמשני.
היכי משני?
אמר רב יוסף: בחול נותן את החומץ ואחר כך נותן את השתית [5], בשבת נותן את השתית ואחר כך נותן את החומץ.
לוי בריה דרב הונא בר חייא אשכחיה לגבלא דבי נשיה [6] דקא גביל [7] וספי ליה לתוריה; בטש ביה [8]; אתא אבוה, אשכחיה, אמר ליה: הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב – ומנו? - רבי ירמיה בר אבא: גובלין [9] ולא מספין [10]; ודלא לקיט בלישניה [11] - מהלקיטין ליה; והני מילי [12] הוא דמשני.
היכי משני?
אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי: שתי וערב [13].
והא לא מערב שפיר?
אמר רב יהודה: מנערו לכלי [14].
כתיב אפינקסיה [15] דזעירי: אמרית קדם רבי [ומנו? - רבי חייא]: מהו לגבל?
אמר: אסור.
מהו לפרק [16]?
אמר: מותר.
[17] אמר רב [מנשיא]: חד קמי חד, תרי קמי תרי - שפיר דמי [18]; [19] תלתא קמי תרי אסור [20];
רב יוסף אמר: קב ואפילו קביים;
עולא אמר: כור ואפילו כוריים.
כתיב אפינקסיה דלוי: אמרית קדם רבי [ומנו? - רבינו הקדוש], על דהוו גבלין שתיתא בבבל [21], והוה צוח רבי [ומנו? - רבינו הקדוש] על דהוו גבלין שתיתא, ולית דשמיע ליה, ולית חילא בידיה למיסר מדרבי יוסי ברבי יהודה [22].
כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי: האי מאן דבחד בשבא [23] יהי גבר ולא חדא ביה [24]
מאי 'ולא חדא ביה'?: אילימא ולא חד לטיבו - והאמר רב אשי אנא בחד בשבא הואי!? אלא לאו חדא לבישו? והאמר רב אשי: אנא ודימי בר קקוזתא הוויין בחד בשבא, אנא מלך והוא הוה ריש גנבי!?
אלא אי כולי לטיבו אי כולי לבישו [25].
מאי טעמא?
דאיברו ביה אור וחושך.
האי מאן דבתרי בשבא - יהי גבר רגזן;
מאי טעמא?
משום דאיפליגו ביה מיא [26].
האי מאן דבתלתא בשבא - יהי גבר עתיר, וזנאי [27] יהא;
מאי טעמא?
משום דאיברו ביה עשבים [28].
האי מאן דבארבעה בשבא - יהי גבר חכים ונהיר [29];
מאי טעמא?
משום דאיתלו ביה מאורות [30]
האי מאן דבחמשה בשבא - יהי גבר גומל חסדים;
מאי טעמא?
משום דאיברו ביה דגים ועופות [31].
האי מאן דבמעלי שבתא - יהי גבר חזרן [32].
אמר רב נחמן בר יצחק: חזרן במצות [33].
האי מאן דבשבתא יהי בשבתא ימות על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא.
אמר רבא בר רב שילא: ו'קדישא רבא' יתקרי [34]
אמר להו רבי חנינא [35]: פוקו אמרו ליה לבר ליואי: לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם [36]:
האי מאן דבחמה [37] - יהי גבר זיותן [38]: יהי אכיל מדיליה [39], ושתי מדיליה, ורזוהי גליין [40]; אם גניב - לא מצלח;
האי מאן דבכוכב נוגה - יהי גבר עתיר, וזנאי יהי
מאי טעמא?
משום דאיתיליד ביה נורא [41];
האי מאן דבכוכב יהי גבר נהיר וחכים, משום דספרא דחמה הוא [42];
האי מאן דבלבנה - יהי גבר סביל מרעין [43], בנאי וסתיר [44], סתיר ובנאי, אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה [45], ורזוהי כסיין [46]; אם גנב מצלח;
האי מאן דבשבתאי [47] - יהי גבר מחשבתיה בטלין [48]; ואית דאמרי: כל דמחשבין עליה בטלין;
האי מאן דבצדק - יהי גבר צדקן;
אמר רב נחמן בר יצחק: וצדקן במצות [49];
האי מאן דבמאדים - יהי גבר אשיד דמא [שופך דם].
אמר רב אשי: אי אומנא [50] אי גנבא [51] אי טבחא אי מוהלא;
אמר רבה: אנא במאדים הואי.
אמר אביי: מר נמי עניש וקטיל [52].
איתמר: רבי חנינא אומר: מזל מחכים [53], מזל מעשיר, ויש מזל לישראל [54];
רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל [55];
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל? - שנאמר (ירמיהו י ב) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה: הם יחתו, ולא ישראל;
ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל? שנאמר (בראשית טו ה) ויוצא אותו החוצה [ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך]: אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! (בראשית טו ג) [ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה] בן ביתי יורש אותי!
אמר לו: לאו (בראשית טו ד) [והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה] כי אם אשר יצא ממעיך [הוא יירשך]
אמר לפניו: ריבונו של עולם! נסתכלתי באיצטגנינות [56] שלי ואיני ראוי להוליד בן!
אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך [57], שאין מזל לישראל; מאי דעתיך,
דקאי צדק [58] במערב [59]? מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח [60]!
והיינו דכתיב (ישעיהו מא ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו [יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו] [61].
ומדשמואל נמי אין מזל לישראל, דשמואל ואבלט [62] הוו יתבי, והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא; אמר ליה אבלט לשמואל: האי גברא אזיל ולא אתי: טריק ליה חיויא ומיית;
אמר ליה שמואל: אי בר ישראל הוא - אזיל ואתי [63];
אדיתבי - אזיל ואתי;
קם אבלט, שדיה לטוניה - אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי [64]!
אמר ליה שמואל: מאי עבדת?
אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן [65]; האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא, הוה קא מיכסף; אמינא להו: אנא קאימנא וארמינא [66]; כי מטאי לגביה, שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה [67] כי היכי דלא ליכסיף.
אמר ליה: מצוה עבדת;
נפק שמואל ודרש: (משלי י ב) [לא יועילו אוצרות רשע] וצדקה תציל ממות, ולא ממיתה משונה [68] אלא ממיתה עצמה [69].
ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל, דרבי עקיבא הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי [70]: ההוא יומא דעיילה לבי גננא - טריק לה חיויא ומיתא;
הוה דאיגא אמילתא טובא;
ההוא יומא שקלתה למכבנתא [71], דצתא [72] בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא [יום אחד הורידה את התכשיט, תחבה אותו במקום בצד]; לצפרא, כי קא שקלה לה - הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה [בבוקר, כשאר לקחה אותו – היה נחש נמשך אחרי התכשיט]; אמר לה אבוה: מאי עבדת?
אמרה ליה: בפניא אתא עניא, קרא אבבא, והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה; קאימנא שקלתי לריסתנאי דיהבית לי [73], יהבתיה ניהליה.
אמר לה: מצוה עבדת;
נפק רבי עקיבא ודרש: וצדקה תציל ממות - ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה;
ומדרב נחמן בר יצחק נמי אין מזל לישראל, דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך - גנבא הוה; לא שבקתיה גלויי רישיה, אמרה ליה: כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי [74]!
לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה; יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה; דלי עיניה, חזא לדיקלא; אלמיה יצריה [התגבר עליו יצרו], סליק פסקיה לקיבורא [75] בשיניה [76].
משנה:
מחתכין את הדלועין [77] לפני הבהמה [78], ואת הנבלה לפני הכלבים [79];
רבי יהודה אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת – אסורה, לפי שאינה מן המוכן.
גמרא:
איתמר <ער"ל שח"ז סימן>:
אמר עולא: הלכה כרבי יהודה;
ואף רב סבר הלכה כרבי יהודה - מדכרכי דזוזי, דרב אסר ושמואל שרי [80];
ואף לוי סבר הלכה כרבי יהודה, כי הא: דלוי, כי הוו מייתי טריפתא לקמיה [81] ביומא טבא - לא הוה חזי לה אלא כי יתיב אקילקליתא [82], דאמר: דילמא לא מתכשרא, ואפילו לכלבים לא חזיא [83];
ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון [84];
ואף זעירי סבר הלכה כרבי שמעון, דתנן [ביצה פ"ג מ"ה]: בהמה שמתה - לא יזיזנה ממקומה ותרגמא זעירי [85] בבהמת קדשים [86], אבל בחולין שפיר דמי [87];
ואף רבי יוחנן אמר הלכה כרבי שמעון.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ותנן [ביצה פ"ד מ"ג]:
הערות
עריכה- ^ דאמר עד שיגבל - הכא גובלין כלאחר יד, כדמפרש ואזיל, דאי רבי - לא מהני ליה שינוי, דמנתינת מים מיחייב אפילו במידי דלאו בר גיבול, כדאמרינן גבי מורסן
- ^ בתרווד, דהיינו גובלין
- ^ דבלאו רפואה נמי משקה הוא, דתנן [שבת פ"יד מ"ג]: כל המשקין שותה אדם לרפואה
- ^ בעבה אין גובלין, ברכה בוחשין, שאין זו לישה
- ^ כלומר: כן דרכו בחול
- ^ שומר בהמות אביו ומגבל מאכלן
- ^ מורסן, על ידי שינוי
- ^ דהא לכולי עלמא אבל לא גובלין תנן
- ^ מורסן על ידי שינוי, כדמפרש ואזיל: והוא דקא משני
- ^ לתורי, אין מאמירין אותן
- ^ עגל קטן שעדיין לא לומד לאכול
- ^ דאמרן, דמותר לגבל מורסן
- ^ פעם אחת מוליך המקל שתי, ופעם אחת ערב
- ^ והוא מתערב מאליו
- ^ לוחות קשורות זו עם זו, כאותן של סוחרים
- ^ לתת מתוך כלי שלפני בהמה זו, ולתת לפני חברתה
- ^ מילתא באפי נפשה היא:
- ^ חדא מדה שרגילין לתת לפני בהמה - מותר לתת לפניה בשבת, וכן תרתי קמי תרתי האוכלות באבוס אחד
- ^ אבל
- ^ הואיל ובחול לא יהיב להו כי האי - הוי טרחא דלא צריך, וכל שכן תרתי קמי חדא
- ^ (רבי לוי משתעי, דהוא אמר קדם רבי על הנך אינשי דגבלין שתיתא)
- ^ בר פלוגתיה, דהוה שרי לעיל אף בעבה ועל ידי שינוי, והיו נוהגין כמותו
- ^ הנולד באחד בשבת
- ^ יהא אדם שלם, במדה אחת יהא, ולא אחת בו ממדה אחרת, ולקמן מפרש לה ואזיל
- ^ דמאן דבחד בשבא יהא ראש, כמו שהיום ראש למעשה בראשית; מיהו שמע מינה דנולדים בו צדיקים ורשעים
- ^ כך הוא יבדל מכל אדם
- ^ נואף
- ^ דכתיב תדשא הארץ (בראשית א יא) והוא דָבָר שפָרה ורבה מאד, וממהר לגדל ולצמוח, דהוא ענין פריצות, אשווי"א בלעז [לסור מן הדרך, לסטות], [לישנא אחרינא]: דלא כתיב למינהו בעשבים בצוויים, (ועוד) שיוצאין בערבוביא, ויונקין זו מזו
- ^ זיותן
- ^ וכתיב (משלי ו כג) ותורה אור
- ^ שאין טורחין לאוכלין, אלא ניזונים בחסדו של הקדוש ברוך הוא
- ^ מחזר אחר מצות
- ^ שכן דרך ערב שבת לחזר אחר מצות שבת
- ^ שיהא פרוש וקדוש, דכתיב (שמות כ י) ויקדשהו
- ^ לתלמידים שקראו פנקסו של רבי יהושע
- ^ שבעה מזלות הן המשמשין את השעות: חנכ"ל שצ"ם
- ^ היינו חמה ממש, והוא אחד מן המזלות, וכן לבנה, והשאר הוויין כוכבים
- ^ כשמש המאיר
- ^ כשמש שאינו מסיג גבול רעהו למשול בלילה
- ^ אין לו רשות לכסות סודו ונסתרותיו, אלא כשמש הזה שהוא פומבי לכל
- ^ גירסת רש"י: דתלי ביה נורא: אש תלוי באותו מזל, יצר של תשמיש בוער כתנור
- ^ מזל כוכב הוא סופר של מזל חמה, לכתוב דרך הילוכו ותקופותיו, ומצוי אצלו תמיד
- ^ כלבנה זו, שמתנוונה והולכת
- ^ כלבנה זו שגדילה ומתמעטת
- ^ כלבנה המסגת גבול החמה, למשול אף ביום
- ^ כלבנה, שאינה מאירה
- ^ מזל כוכב ששמו שבתאי
- ^ כמו לא ישבותו (בראשית ח כב)
- ^ צדקה לעניים, דקרי ליה מצוה - לשון אגדה
- ^ מקיז דם
- ^ ליסטים ההורג נפשות
- ^ בני אדם העוברין על דבריו
- ^ לפי המזל היא החכמה, כדאמר דבחמה נהיר וחכים
- ^ שאין תפלה וצדקה משנה את המזל
- ^ דעל ידי תפלה וזכות - משתנה מזלו לטובה
- ^ חכמת המזלות
- ^ היינו דכתיב ויוצא אותו החוצה - חוץ מאיצטגנוניתו
- ^ שהוא מזל שלך
- ^ שהוא מקום מצונן, ואין ראוי להוליד; כך מצאתי בתלמוד רבינו הלוי
- ^ שהוא מקום חום
- ^ צדק - הקדוש ברוך הוא קראו להביאו למזרח; לרגלו = בשבילו
- ^ שם חכם, נכרי היה וחוזה בכוכבים
- ^ דאין מזל לישראל, ויועיל לו תפלה
- ^ בשתי חתיכות, שקצצו עם הקנים בלא יודע
- ^ מטילין פת [לסל] לכל החבורה כאחד, ואוכלין יחד, והאחד גובה מכולן
- ^ אגבה ואשים בסל
- ^ עשיתי עצמי כגובה ממנו, ונתתי משלי חלקו
- ^ ומיהו מיתה הגונה ימות
- ^ מצלת ונותנת חיים
- ^ חוזים בכוכבים
- ^ [אישפינגלי"ז בלעז: נושקא של זהב, שיש כמו טס בראשה
- ^ תחבתה
- ^ אמנשטריישו"ן [מָנָה]
- ^ בקש רחמים שלא ישלוט בך יצר הרע
- ^ אשכול תמרים
- ^ והדקל לא שלו היה
- ^ התלושין
- ^ ומיהו סתמן לאו למאכל בהמה קיימי אלא לאדם
- ^ שנתנבלה היום, ובין השמשות היתה עומדת לאדם, ואפילו הכי מחתכין
- ^ מחצלות העשויות לספינות לכסות פרקמטיא שבתוכן; 'זוזי' = ספינות בלשון ארמי, כך מצאתי בתשובת הגאונים
- ^ בהמה שנולד בה ספק טרפות, וצריכה להוראת חכם
- ^ על האשפה, שאם יראנה טריפה - יניחה שם
- ^ דנשחטה היום, ולא יוכלו לטלטל, כרבי יהודה
- ^ דלית ליה מוקצה
- ^ במסכת ביצה
- ^ דאסורה בהנאה ולא חזיא לכלבים
- ^ להאכילה לכלבים