ביאור:בבלי שבת דף קכו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בין קשור בין שאינו קשור [1], והוא שמתוקן [2].
אמר ליה רבי ירמיה: [3] ולימא מר בין תלוי ובין שאינו תלוי, והוא שקשור [4] - דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמחלוקת כאן - כך מחלוקת בנגר הנגרר [5], דתנן [עירובין פ"י מ"יא]: 'נגר [6] הנגרר [7] - נועלין בו במקדש [8] אבל לא במדינה, והמונח [9] - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: המונח [10] במקדש [11], והנגרר – במדינה', ותניא [תוספתא עירובין פ"ח מ"טו [ליברמן]]: 'איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה? - כל שקשור ותלוי [12] וראשו [13] מגיע לארץ; רבי יהודה אומר: זה - אף במדינה מותר, אלא איזהו שבמדינה אסור - כל שאינו לא קשור ולא תלוי, ושומטו ומניחו בקרן זוית', ואמר רבי יהושע בר אבא משמיה דעולא: מאן תנא 'נגר הנגרר [14]'? - רבי אליעזר היא [15]!
אמר ליה: אנא דאמרי כי האי תנא [16], דתניא: 'קנה שהתקינוֹ [17] בעל הבית להיות פותח ונועל בו, בזמן שקשור ותלוי בפתח - פותח ונועל בו, אין קשור ותלוי - אין פותח ונועל בו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מתוקן, אף על פי שאינו קשור'.
אמר רב יהודה בר שילת אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן [כלים פ"יז מ"ח]: 'כל כסויי הכלים
שיש להם בית אחיזה [18] - ניטלין בשבת', ואמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: והוא שיש תורת כלי עליהן [19]! - וכי תימא: 'הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו [20]' - ומי בעי רבן שמעון בן גמליאל תורת כלי עליו? והתניא: חריות של דקל שגדרן לשם עצים ונמלך עליהן לישיבה - צריך לקשר; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין צריך לקשר?
רבי יוחנן סבירא ליה כוותיה בחדא [21], ופליג עליה בחדא [22].
דרש רבי יצחק נפחא אפתחא דריש גלותא: הלכה כרבי אליעזר [23].
מתיב רב עמרם: ומדבריהם למדנו [24] שפוקקין [25] ומודדין [26] וקושרין [27] בשבת!?
אמר ליה [אביי]: מאי דעתיך [28]? [29] משום דקתני סתמא [30]? נגר הנגרר נמי סתמא היא [31]!
ואפילו הכי - מעשה רב [32].
משנה:
[33] כיסוי הכלים שיש להם בית אחיזה - ניטלין בשבת.
אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? - בכיסוי קרקעות [34], אבל בכיסוי הכלים - בין כך ובין כך ניטלין בשבת.
גמרא:
אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: והוא שיש תורת כלי עליהן [35], דכולי עלמא, כסוי קרקעות אם יש להן בית אחיזה - אִין, אי לא - לא. כסוי הכלים - אף על גב דאין להם בית אחיזה; כי פליגי - בכלים דחברינהו בארעא: מר סבר גזרינן, ומר סבר לא גזרינן. לישנא אחרינא: כי פליגי - בכיסוי תנור, מר מדמי ליה לכיסוי קרקע, ומר מדמי ליה לכיסוי כלים. [36]
הדרן עלך כל הכלים
שבת פרק שמונה עשרה מפנין
משנה:
מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים, ומפני בטול בית המדרש [37], אבל לא את האוצר [38];
מפנין תרומה טהורה [39], ודמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והתורמוס היבש - מפני שהוא מאכל לעזים;
אבל לא את הטבל, ולא את מעשר [ראשון] שלא נטלה תרומתו, ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו, ולא את הלוף [40], ולא את החרדל;
רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עורבין [41];
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים [42], אם התקינן למאכל בהמה - מטלטלין אותן, ואם לאו – אין מטלטלין אותן.
גמרא:
השתא חמש מפנין, ארבע מיבעיא?
אמר רב חסדא: ארבע מחמש [43]. [44] וחמש מאוצר גדול [45].
ומאי אבל לא את האוצר [46]?
שלא יתחיל באוצר תחלה [47], ומני [48]? - רבי יהודה היא, דאית ליה מוקצה.
ושמואל אמר: ארבע וחמש,
הערות
עריכה- ^ כלומר: אפילו קשירה לא צריך
- ^ מוכן מאתמול לכך
- ^ אמאי פשיט ליה מר לקולא?
- ^ לימא מר דלא פליגי רבנן אלא אתלויה, דרבי אליעזר בעי קשור ותלוי; ואפילו קשור, אם ראשו נגרר לארץ - חשיב ליה רבי אליעזר כשומטו מן הקרקע ובונה בו לכתחלה, ורבנן אמרי ליה: בין תלוי בין נגרר פוקקין בו, ובלבד שיהא קשור
- ^ בתלייה הוא דפליגי, ולא בקשירה, דמדמי לה לפלוגתא דנגר הנגרר, והתם - לדברי הכל קשור בעינן
- ^ יתד שתוקעין בחור שבמפתן ונועלין בו את הדלת
- ^ כדמפרש: שקשור בדלת, אלא שראשו נגרר לארץ
- ^ דכיון דקשור בו - מיוחד ועומד לכך, וכבר נבנה בנין זה מבעוד יום, ואין בו אלא גזירת שבות מדבריהם - ואין שבות במקדש
- ^ שאינו קשור כלל, אלא כשהוא שומטו מן החור - מניחו על גבי קרקע; הלכך, כשתוקעו בשבת - בונה הוא, ואיסורא דאורייתא הוא אף במקדש
- ^ מותר
- ^ דכיון דמתוקן מאתמול, להכי לאו בונה הוא
- ^ ראשו העליון
- ^ התחתון
- ^ אסור, דבעי תרתי
- ^ דאמר גבי פקק החלון: תרתי בעינן; מכלל דרבי יהודה כרבנן, אלמא רבנן קשירה בעו
- ^ דאפילו קשירה לא בעי, כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר מתוקן בהזמנה בעלמא - ואף על פי שאינו קשור
- ^ שהזמינו
- ^ בית יד
- ^ הכי גרסינן: ואמר רב יהודה והוא שיש תורת כלי עליהן - שהכיסוי ראוי לתשמיש עצמו, הוא דניטלין בשבת, ואם אין תורת כלי עליו - לא אמרינן כיסוי כלי הוה כלי, ודלתות שידה תיבה ומגדל דתנא מתניתין נוטלין - יש תורת כלי עליהן: דראויין לישב עליהן ולתת עליהן מזונות לקטן; ולקמן מפרש אמאי בעינן בית אחיזה, הואיל ותורת כלי עליהן, אלמא לרבי יוחנן מידי דליכא תורת כלי עליו - לא מטלטלין, והאי קנה - מאי תורת כלי עליו איכא? אי משום דפותח ונועל בו - אין זו תורת כלי עליו, אלא תורת בנין!
- ^ שראוי להפך בו זיתים או לפצע בו אגוזים
- ^ דמתוקן, ואף על פי שאינו קשור
- ^ דבעי תורת כלי
- ^ דבעינן קשור ותלוי
- ^ בפרק בתרא, בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח, וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח, והתם מפרש לה, וקתני: מדבריהם למדנו
- ^ את המאור בדבר שאינו קשור ותלוי
- ^ מקוה ומטלניות
- ^ קשר שאינו של קיימא - לכתחלה
- ^ דמותבת לרבי יצחק נפחא מהא
- ^ - מצי לשנויי לך: הא מני - רבנן היא
- ^ ואי משום דקתני לה סתמא מותבת ליה, דמדסתם לן כרבנן הלכתא כותייהו
- ^ נמי סתמא קתני לה, וסתם לן בהא כרבי אליעזר דאסור
- ^ למילף מיניה, דכיון דסמיך למיעבד עובדא לקולא - שמע מינה הלכתא היא
- ^ כל
- ^ כגון כיסוי בור ודות, דהוי כבונה, אי לאו דמוכחא בית אחיזה דילה דלמשקיל ואהדורי עביד
- ^ דכיסויין הללו חזו לתשמיש דעלמא, אבל כיסוי כלי - לא אמרינן כלי הוא
- ^ משום דאוקמא רבי יוחנן בשיש תורת כלי עליהן - איצטריכא ליה למימר דכי פליגי רבנן - בכלים דחברינהו בארעא פליגי, דאילו כלים דעלמא - אף על גב דלית להו לכיסוייהן בית אחיזה – מיטלטלי: דכיון דבאיכא תורת כלי עליהן קיימי, מה לי איכא בית אחיזה מה לי ליכא בית אחיזה! אלא בכיסוי כלים המחוברים לקרקע, כגון תנור וכירים - הוא דפליגי, משום דדמו במקצת לכיסוי בור ודות, וגזרינן הני אטו הני.
- ^ אם צריך למקומן להושיב שם אורחים להסב בסעודה, או תלמידים לדרשה, ולא חיישינן לטרחא דשבת
- ^ מפרש בגמרא
- ^ כלומר: ומהו מפנין? - דבר הראוי, כגון אלו: תרומה טהורה דחזי לבהמת כהן, אבל תרומה טמאה - לא, דאפילו לבהמת כהן לא חזיא בשבת: דאף על גב דבחול חזיא, כדתניא ב'כל שעה' בפסחים (לב,א) שאם רצה כהן מריצה לפני הכלב - בשבת וביום טוב לא חזיא, דזו היא ביעורה מן העולם: או להיסק או לבהמה, ואין מבערין תרומה טמאה וקדשים טמאין ביום טוב, כדתנן (שבת פ"ב מ"ב, דף כג,ב): ואין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, ואוקימנא טעמא משום דאין שורפין קדשים ביום טוב
- ^ מין קטניות, שאינו ראוי חי אפילו לבהמה
- ^ כגון עשירים שמגדלין עורבין לגדולה
- ^ מין קנים הם, שמזרדים כשהן רכים, ואוכלים אותם
- ^ אם לא היה שם אלא כשיעור חמש קופות לא יפנה אלא ארבע מהם, שאסור לגמור את האוצר, דילמא חזי גומות בקרקעיתו ומשוי להו
- ^ איכא דאמרי: ארבע מאוצר קטן
- ^ ואם יש הרבה - אין מפנין אלא חמש, דחיישינן לטירחא
- ^ שלא יגמור את האוצר לא מצית אמרת, דהא מרישא שמעינן ארבע וחמש
- ^ אם לא התחיל בו להסתפק ממנו כבר למאכלו או למאכל בהמתו, דאם כן - הוה ליה מוקצה
- ^ מתניתין