ביאור:בבלי שבת דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אמר אביי: ברשות היחיד, דכולי עלמא לא פליגי [שהלכה] כדרב חסדא, אלא הכא - באילן העומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים, וזרק ^[1] ונח אנופו: דרבי סבר אמרינן 'שדי נופו בתר עיקרו ^[2]', ורבנן סברי לא אמרינן 'שדי נופו בתר עיקרו' ^[3].

אמר אביי: זרק כוורת לרשות הרבים ^[4] גבוהה עשרה ואינה רחבה ששה - חייב ^[5], רחבה ששה - פטור ^[6];

רבא אמר: אפילו אינה רחבה ששה פטור; מאי טעמא? - ^[7] אי אפשר לקרומיות של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה ^[8];

כפאה על פיה ^[9] - ^[10] שבעה ומשהו ^[11] חייב ^[12], ^[13] שבעה ומחצה ^[14] פטור ^[15]. ^[16]

רב אשי אמר: אפילו שבעה ומחצה חייב; מאי טעמא? מחיצות לתוכן עשויות ^[17].

אמר עולא: עמוד תשעה ברשות הרבים ורבים מכתפין עליו ^[18], וזרק ^[19] ונח על גביו – חייב; מאי טעמא? - פחות משלשה מדרס דרסי ליה רבים, משלשה ועד תשעה לא מדרס דרסי ליה ולא כתופי מכתפי; תשעה ודאי מכתפין עילויה ^[20]!

אמר ליה אביי לרב יוסף: גומא ^[21] מאי ^[22]?

אמר ליה: וכן בגומא.

רבא אמר: בגומא – לא; מאי טעמא? - תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש ^[23].

תוספות על הש"ס, תוס' מסכת שבת דף ח/ב ד"ה אמר ליה: נוכל לומר ד'וכן בגומא' היינו כלומר אפילו גבוה ט' הוי רשות הרבים, דמכתפין בה על ידי הדחק, וכל שכן פחות מתשעה: דיותר נוח להשתמש בה; וכן משמע בסמוך, דקאמר אברייתא דמייתי מאי לאו וכן בגומא - אסיפא משמע: דכל פחות מי' מטלטלין, כמו בקופה.

איתיביה רב אדא בר מתנא לרבא: היתה קופתו מונחת ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה - אין מטלטלין לא מתוכה לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכה ^[24]; פחות מכן ^[25] – מטלטלין ^[26], וכן בגומא; מאי לאו אסיפא ^[27]?

לא, ^[28] ארישא ^[29].

איתיביה:

עמוד ב

נתכוון לשבות ברשות הרבים ^[30] והניח עירובו בבור; למעלה מעשרה טפחים ^[31] - עירובו עירוב; למטה מעשרה טפחים - אין עירובו עירוב; היכי דמי?: אילימא בבור דאית ביה עשרה ^[32] ו^[33] למעלה? = דדלאי ואותביה ^[34], ו^[35] למטה? = דתתאי ואותביה ^[36] מה לי למעלה ומה לי למטה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא ^[37]? אלא לאו ^[38] בבור דלית ביה עשרה, וקתני עירובו עירוב ^[39], אלמא תשמיש ^[40] על ידי הדחק שמיה תשמיש ^[41]!?

זמנין משני ליה: הוא ועירובו בכרמלית ^[42], ואמאי קרי לה רשות הרבים' ^[43] - לפי שאינה רשות היחיד ^[44], וזמנין משני ליה: הוא ברשות הרבים ועירובו בכרמלית ^[45], ^[46] ורבי היא, דאמר ^[47] כל דבר שהוא משום שבות - לא גזרו עליו בין השמשות ^[48]! ולא תימא דחויי קא מדחינא לך אלא דוקא קאמינא לך ^[49], דתנן [שבת פ"יא מ"ד]: אם היה רקק מים ^[50] ורשות הרבים מהלכת בו ^[51] - הזורק לתוכה ארבע אמות חייב; וכמה הוא 'רקק מים'? - פחות מעשרה טפחים ^[52]; ורקק מים שרשות הרבים מהלכת בו - הזורק לתוכו ארבע אמות – חייב ^[53]'; בשלמא רקק רקק תרי זימני: חד בימות החמה וחד בימות הגשמים, וצריכא: דאי אשמעינן בימות החמה - דעבידי אינשי לקרורי נפשיהו, אבל בימות הגשמים אימא לא; ואי אשמעינן בימות הגשמים, אגב דמטניף מקרי ונחית, אבל בימות החמה לא – צריכא; אלא הילוך תרי זימני למה לי? ^[54]! אלא לאו שמע מינה ^[55]: הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך, תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש ^[56]?

שמע מינה.

אמר רב יהודה: האי זירזא דקני ^[57], רמא וזקפיה רמא וזקפיה ^[58] - ^[59] לא מיחייב עד דעקר ליה.

אמר מר: אדם עומד על האסקופה - נוטל מבעל הבית ונותן לו, נוטל מעני ונותן לו; האי אסקופה מאי?: אילימא אסקופת רשות הרבים ^[60], נוטל מבעל הבית? הא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים!? ואלא אסקופת רשות היחיד ^[61]? נוטל מן העני?: הא קא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד! אלא אסקופת כרמלית ^[62]? ^[63] נוטל ונותן [בלשון] לכתחילה? סוף סוף איסורא ^[64] מיהא איתא? אלא אסקופה מקום פטור בעלמא הוא, כגון דלית ביה ארבעה על ארבעה ^[65], וכי הא: דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה טפחים - מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו ^[66].

אמר מר: ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני, מעני ונותן לבעל הבית, ואם נטל ונתן - שלשתן פטורין; לימא תיהוי תיובתא דרבא, דאמר רבא: 'המעביר חפץ מתחילת ארבעה לסוף ארבעה ברשות הרבים, אף על פי שהעבירו

הערות

^ מתחילת ארבעה לסוף ארבעה
^ דחשיב אגב עיקרו דאית ביה ארבעה
^ ודרב חסדא דלא כרבי ודלא כרבנן; לישנא אחרינא: אמר אביי בדרב חסדא דהוי ברשות היחיד אפילו רבנן מודו, וכי פליגי רבנן - בשדי נופו בתר עיקרו הוא דפליגי
^ כוורת עגולה היא
^ כלומר: אפילו גבוהה עשרה, אם אינה רחבה ששה באמצעיתה – חייב, דאכתי חפץ בעלמא הוא ואינה רשות לעצמה, דלא הוי רשות דאורייתא אלא גבוהה עשרה ורחבה ארבעה על ארבעה, כדאמרינן בעירובין (דף נא.) דכל שיעורין דשבת צריך הן ואלכסונן, ודבר עגול - כי מרבעת לה מתוכו ומפקע עיגול שסביב הריבוע - לא משכחת ביה ארבעה מרובעים אי לא הוי עיגולו קרוב לששה, כדאמרינן גבי סוכה העשויה ככבשן (סוכה פ"א דף ז:): דעל כרחיך צריך שתמצא בתוכו אלכסון של ארבעה על ארבעה, וכל טפח בריבועו = טפח ותרי חומשי באלכסונו, הרי חמשה טפחים ושלשה חומשין; ואביי לא דק, ולחומרא הוא דלא דק, ולהפרישו מאיסור שבת: אף על גבי דיש כאן אלכסון באינה רחבה ששה - מחייב ליה מדרבנן עד דאיכא ששה, אבל ודאי לענין קרבן לא מייתי אי הויא חמשה טפחים ושלשה חומשין, דהוי כזורק רשות
^ דהוי רשות לעצמה, ואנן - ממשכן גמרינן: שהיו זורקין מחטיהן במלאכתן זה לזה, ולא היו זורקין רשויות; ואי תימא בדלא גבוהה עשרה נמי רשות לעצמה היא, דהא שמה 'כרמלית'? - ההיא לאו מדאורייתא הוה רשות, אלא מדרבנן, ולא להקל על דברי תורה בא כגון זו שיפטר מחטאת
^ הואיל וגבוהה עשרה
^ שלא יהא בה קרומיות מן השתי שגבוהים מחבריהם של ערב ועולין למעלה מעשרה, שהוא אויר מקום פטור; וכיון דלא ניחא כולה ברשות הרבים - לא הויא הנחה לאיחיובי
^ וזרקה; א'אינה רחבה ששה' קאי
^ אם גבוהה
^ עדיין
^ וכל שכן פחותה מכן, אלא אפילו גבוהה שבעה ומשהו: דאיכא למימר 'הואיל ומחיצותיה למטה, וקיימא לן הלכה למשה מסיני דאמרינן לבוד - אכתי כולה ניחא ברשות הרבים: דכי מטיא פחות משלשה סמוך לקרקע ואמר בהן לבוד, והויא הנחה - אכתי כולה באויר רשות הרבים היא - וחייב
^ אבל גבוה
^ והוא הדין לשני 'משהויין'
^ דמכי מטא לפחות משלשה סמוך לקרקע - אמרינן לבוד במחיצותיה, והרי היא כמונחת: נמצאו שוליה למעלה מעשרה ואינה נוחה כולה ברשות הרבים
^ ובשלא כפאה ליכא למימר לבוד: דלא אמרינן לבוד אלא במחיצות! והא מילתא - בין לאביי בין לרבא; דאביי נמי מודה דבעינן הנחה כולה ברשות הרבים, אלא דאביי לא חשיב קרומיות; אבל בהא – מודה, דבלא קרומיות איתא למעלה מעשרה.
^ להניח בהן דבש ולא לכופן כלפי מטה; הלכך אין כאן תורת לבוד
^ תשעה דוקא נקט, דחזי לכתופי דאינו לא גבוה ולא נמוך
^ מתחלת ארבעה לסוף ארבעה
^ וכיון דצריך לרבים - רשות הרבים הוא, בין רחב בין קצר
^ עמוקה תשעה
^ גבי רשות היחיד דעשרה תניא (לעיל דף ו.) 'עומקה כגובהה', דקתני 'חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה - רשות היחיד, הכא מאי?: אי אמרינן מנחי ביה בני רשות הרבים חפצים שבידם עד דהדרי ואתו דרך שם ושקלי ליה, ונמצא שצריכים לו רבים - הלכך רשות הרבים הוא
^ הלכך לאו צורך רבים הוא, אלא כרמלית הוא
^ דהוי רשות היחיד לעצמה
^ או בגובה או ברוחב
^ ואי תימא פחות מעשרה ורחבה ארבעה - כרמלית היא, לא גזור רבנן לבטולי מתורת כלים, הואיל וכלי הוא
^ מאי לאו האי וכן - אסיפא נמי קאי: דפחות מכן מטלטל לכתחלה, אלמא רשות הרבים חשיב ליה, ואוקמא בעמוק תשעה, דמשתמשין בו קצת
^ קתני וכן בגומא
^ אגבוהה עשרה ורחבה ארבעה, דהוי רשות היחיד
^ המערב עירובי תחומין - עירובו קונה לו שביתתו שם: שיוכל לילך משם לכל רוח אלפים, כאילו שָׁבַת שם, וצריך שיתכוון לקנות שביתתו במקום שיכול לאכול שם עירובו אם היה רוצה לאוכלו, שמתוך כן מועיל לו עירובו לקנות שביתה, ד'מקום פיתא גורם': דהתם שייך איניש ואף על פי שהוא בתוך העיר כשקדש היום
^ קסלקא דעתא דיכול ליטלו בשבת
^ עמוק
^ ומאי
^ שהגביהו והניחו למעלה מעשרה מקרקעיתו של בור
^ מאי
^ שהשפילו והניחו למטה מעשרה התחתונים - אמאי עירובו עירוב?
^ הרי הבור = רשות היחיד הוא משפת אוגנו ולמטה, וכל שמונח בו - ברשות היחיד הוא מונח, וכיון דנתכוין שתהא שביתתו ברשות הרבים ולא הניח עירובו על שפת הבור - נמצא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר, ואינו יכול להוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים לאוכלו
^ האי למעלה מעשרה דקתני =
^ והכי קאמר: אם קרקעיתו של בור למטה מעשרה דהוי הבור חללו עשרה והוי רשות היחיד - אין עירובו עירוב כל מקום שהונח שם, ואם קרקעיתו של בור למעלה מעשרה = דהוה ליה חללו פחות מעשרה - עירובו עירוב, ולא חשיב ליה כמונח בכרמלית
^ לרבים
^ חשיב ליה
^ כגון שהיה בור זה בבקעה ונתכוון לשבות על שפתו, ובור נמי כיון דלא עמוק עשרה - כרמלית הוא
^ נתכוון לשבות ברשות הרבים
^ דאילו הואי האי בור בחצר אפילו עמוק עשרה - עירובו עירוב
^ 'רשות הרבים' דוקא קתני, ובור שהוא פחות מעשרה - כרמלית הואי, כדאמרינן דלא שמיה תשמיש
^ ודקשיא לך היכי מצי מפיק ליה? - על כרחיך קניית עירוב בין השמשות איתא, כשקדש היום, והוא ספק יום ספק לילה -
^ בעירובין (דף לד:)
^ דשבות שגזרו חכמים באיסורי שבת - לא גזרו עליה אלא בשבת ודאי, ולא בין השמשות; הלכך: מכרמלית לרשות הרבים - שבות בעלמא הוא, ובין השמשות ראוי ליטלו משם ולאוכלו, לפיכך קנה עירוב
^ דלא שמיה תשמיש לרבים
^ גרוויל"א [חול, חצץ] ומים צפין עליו
^ שעוברין באותו רקק ברגליהם
^ שאין המים עמוקים עשרה
^ שהוא כרשות הרבים גמורה
^ ליתני בסיפא 'ורקק מים שברשות הרבים - הזורק לתוכו חייב; רשות הרבים מהלכת בו לאשמועינן דבעינן שיהא צורך לרבים למה לי? הא מרישא שמעינן ליה
^ להכי הדר תנייה דוקא שיהא הילוך לרבים
^ דאף על גב דעל ידי הדחק הוא שמיה הילוך, אבל אם היה צורך רבים לתשמיש - לא חשיב רשות לרבים
^ חבילה של קנים ארוכים
^ הוליכו אמות הרבה ברשות הרבים כענין הזה: שלא נטלו כולו מן הקרקע, אלא זקפו והשליכו וחזר וזקפו והשליכו
^ אין זו עקירה,
^ כגון אסקופת מבוי שאין עליה תקרה, ואין גבוה שלשה מן הקרקע, ולחי של מבוי לפנים הימנה
^ כגון עומדת תחת התקרה, או לפנים מן הלחי, או גבוהה עשרה ורחבה ארבעה
^ אינה גבוהה עשרה אלא רחבה ארבעה
^ היכי קתני
^ דרבנן
^ 'מקום שאין בו ארבע על ארבע' הוא מקום מסויים שיש לו ראש רחב קצת וגבוה שלשה ועומד סמוך לרשות היחיד ולרשות הרבים, והכי מוקים לה בעירובין: בגבוה שלשה
^ והכי נמי קתני לעיל: ובלבד שלא יטול מן העני ויתן לבעל הבית

[1] מתחילת ארבעה לסוף ארבעה

[2] דחשיב אגב עיקרו דאית ביה ארבעה

[3] ודרב חסדא דלא כרבי ודלא כרבנן; לישנא אחרינא: אמר אביי בדרב חסדא דהוי ברשות היחיד אפילו רבנן מודו, וכי פליגי רבנן - בשדי נופו בתר עיקרו הוא דפליגי

[4] כוורת עגולה היא

[5] כלומר: אפילו גבוהה עשרה, אם אינה רחבה ששה באמצעיתה – חייב, דאכתי חפץ בעלמא הוא ואינה רשות לעצמה, דלא הוי רשות דאורייתא אלא גבוהה עשרה ורחבה ארבעה על ארבעה, כדאמרינן בעירובין (דף נא.) דכל שיעורין דשבת צריך הן ואלכסונן, ודבר עגול - כי מרבעת לה מתוכו ומפקע עיגול שסביב הריבוע - לא משכחת ביה ארבעה מרובעים אי לא הוי עיגולו קרוב לששה, כדאמרינן גבי סוכה העשויה ככבשן (סוכה פ"א דף ז:): דעל כרחיך צריך שתמצא בתוכו אלכסון של ארבעה על ארבעה, וכל טפח בריבועו = טפח ותרי חומשי באלכסונו, הרי חמשה טפחים ושלשה חומשין; ואביי לא דק, ולחומרא הוא דלא דק, ולהפרישו מאיסור שבת: אף על גבי דיש כאן אלכסון באינה רחבה ששה - מחייב ליה מדרבנן עד דאיכא ששה, אבל ודאי לענין קרבן לא מייתי אי הויא חמשה טפחים ושלשה חומשין, דהוי כזורק רשות

[6] דהוי רשות לעצמה, ואנן - ממשכן גמרינן: שהיו זורקין מחטיהן במלאכתן זה לזה, ולא היו זורקין רשויות; ואי תימא בדלא גבוהה עשרה נמי רשות לעצמה היא, דהא שמה 'כרמלית'? - ההיא לאו מדאורייתא הוה רשות, אלא מדרבנן, ולא להקל על דברי תורה בא כגון זו שיפטר מחטאת

[7] הואיל וגבוהה עשרה

[8] שלא יהא בה קרומיות מן השתי שגבוהים מחבריהם של ערב ועולין למעלה מעשרה, שהוא אויר מקום פטור; וכיון דלא ניחא כולה ברשות הרבים - לא הויא הנחה לאיחיובי

[9] וזרקה; א'אינה רחבה ששה' קאי

[10] אם גבוהה

[11] עדיין

[12] וכל שכן פחותה מכן, אלא אפילו גבוהה שבעה ומשהו: דאיכא למימר 'הואיל ומחיצותיה למטה, וקיימא לן הלכה למשה מסיני דאמרינן לבוד - אכתי כולה ניחא ברשות הרבים: דכי מטיא פחות משלשה סמוך לקרקע ואמר בהן לבוד, והויא הנחה - אכתי כולה באויר רשות הרבים היא - וחייב

[13] אבל גבוה

[14] והוא הדין לשני 'משהויין'

[15] דמכי מטא לפחות משלשה סמוך לקרקע - אמרינן לבוד במחיצותיה, והרי היא כמונחת: נמצאו שוליה למעלה מעשרה ואינה נוחה כולה ברשות הרבים

[16] ובשלא כפאה ליכא למימר לבוד: דלא אמרינן לבוד אלא במחיצות! והא מילתא - בין לאביי בין לרבא; דאביי נמי מודה דבעינן הנחה כולה ברשות הרבים, אלא דאביי לא חשיב קרומיות; אבל בהא – מודה, דבלא קרומיות איתא למעלה מעשרה.

[17] להניח בהן דבש ולא לכופן כלפי מטה; הלכך אין כאן תורת לבוד

[18] תשעה דוקא נקט, דחזי לכתופי דאינו לא גבוה ולא נמוך

[19] מתחלת ארבעה לסוף ארבעה

[20] וכיון דצריך לרבים - רשות הרבים הוא, בין רחב בין קצר

[21] עמוקה תשעה

[22] גבי רשות היחיד דעשרה תניא (לעיל דף ו.) 'עומקה כגובהה', דקתני 'חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה - רשות היחיד, הכא מאי?: אי אמרינן מנחי ביה בני רשות הרבים חפצים שבידם עד דהדרי ואתו דרך שם ושקלי ליה, ונמצא שצריכים לו רבים - הלכך רשות הרבים הוא

[23] הלכך לאו צורך רבים הוא, אלא כרמלית הוא

[24] דהוי רשות היחיד לעצמה

[25] או בגובה או ברוחב

[26] ואי תימא פחות מעשרה ורחבה ארבעה - כרמלית היא, לא גזור רבנן לבטולי מתורת כלים, הואיל וכלי הוא

[27] מאי לאו האי וכן - אסיפא נמי קאי: דפחות מכן מטלטל לכתחלה, אלמא רשות הרבים חשיב ליה, ואוקמא בעמוק תשעה, דמשתמשין בו קצת

[28] קתני וכן בגומא

[29] אגבוהה עשרה ורחבה ארבעה, דהוי רשות היחיד

[30] המערב עירובי תחומין - עירובו קונה לו שביתתו שם: שיוכל לילך משם לכל רוח אלפים, כאילו שָׁבַת שם, וצריך שיתכוון לקנות שביתתו במקום שיכול לאכול שם עירובו אם היה רוצה לאוכלו, שמתוך כן מועיל לו עירובו לקנות שביתה, ד'מקום פיתא גורם': דהתם שייך איניש ואף על פי שהוא בתוך העיר כשקדש היום

[31] קסלקא דעתא דיכול ליטלו בשבת

[32] עמוק

[33] ומאי

[34] שהגביהו והניחו למעלה מעשרה מקרקעיתו של בור

[35] מאי

[36] שהשפילו והניחו למטה מעשרה התחתונים - אמאי עירובו עירוב?

[37] הרי הבור = רשות היחיד הוא משפת אוגנו ולמטה, וכל שמונח בו - ברשות היחיד הוא מונח, וכיון דנתכוין שתהא שביתתו ברשות הרבים ולא הניח עירובו על שפת הבור - נמצא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר, ואינו יכול להוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים לאוכלו

[38] האי למעלה מעשרה דקתני =

[39] והכי קאמר: אם קרקעיתו של בור למטה מעשרה דהוי הבור חללו עשרה והוי רשות היחיד - אין עירובו עירוב כל מקום שהונח שם, ואם קרקעיתו של בור למעלה מעשרה = דהוה ליה חללו פחות מעשרה - עירובו עירוב, ולא חשיב ליה כמונח בכרמלית

[40] לרבים

[41] חשיב ליה

[42] כגון שהיה בור זה בבקעה ונתכוון לשבות על שפתו, ובור נמי כיון דלא עמוק עשרה - כרמלית הוא

[43] נתכוון לשבות ברשות הרבים

[44] דאילו הואי האי בור בחצר אפילו עמוק עשרה - עירובו עירוב

[45] 'רשות הרבים' דוקא קתני, ובור שהוא פחות מעשרה - כרמלית הואי, כדאמרינן דלא שמיה תשמיש

[46] ודקשיא לך היכי מצי מפיק ליה? - על כרחיך קניית עירוב בין השמשות איתא, כשקדש היום, והוא ספק יום ספק לילה -

[47] בעירובין (דף לד:)

[48] דשבות שגזרו חכמים באיסורי שבת - לא גזרו עליה אלא בשבת ודאי, ולא בין השמשות; הלכך: מכרמלית לרשות הרבים - שבות בעלמא הוא, ובין השמשות ראוי ליטלו משם ולאוכלו, לפיכך קנה עירוב

[49] דלא שמיה תשמיש לרבים

[50] גרוויל"א [חול, חצץ] ומים צפין עליו

[51] שעוברין באותו רקק ברגליהם

[52] שאין המים עמוקים עשרה

[53] שהוא כרשות הרבים גמורה

[54] ליתני בסיפא 'ורקק מים שברשות הרבים - הזורק לתוכו חייב; רשות הרבים מהלכת בו לאשמועינן דבעינן שיהא צורך לרבים למה לי? הא מרישא שמעינן ליה

[55] להכי הדר תנייה דוקא שיהא הילוך לרבים

[56] דאף על גב דעל ידי הדחק הוא שמיה הילוך, אבל אם היה צורך רבים לתשמיש - לא חשיב רשות לרבים

[57] חבילה של קנים ארוכים

[58] הוליכו אמות הרבה ברשות הרבים כענין הזה: שלא נטלו כולו מן הקרקע, אלא זקפו והשליכו וחזר וזקפו והשליכו

[59] אין זו עקירה,

[60] כגון אסקופת מבוי שאין עליה תקרה, ואין גבוה שלשה מן הקרקע, ולחי של מבוי לפנים הימנה

[61] כגון עומדת תחת התקרה, או לפנים מן הלחי, או גבוהה עשרה ורחבה ארבעה

[62] אינה גבוהה עשרה אלא רחבה ארבעה

[63] היכי קתני

[64] דרבנן

[65] 'מקום שאין בו ארבע על ארבע' הוא מקום מסויים שיש לו ראש רחב קצת וגבוה שלשה ועומד סמוך לרשות היחיד ולרשות הרבים, והכי מוקים לה בעירובין: בגבוה שלשה

[66] והכי נמי קתני לעיל: ובלבד שלא יטול מן העני ויתן לבעל הבית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]