ביאור:בבלי שבת דף קנה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

יתד ^[1] באילן ותלה בה כלכלה למעלה מעשרה טפחים ^[2] - אין עירובו עירוב; למטה מעשרה טפחים ^[3] - עירובו עירוב ^[4]'; טעמא דנעץ יתד באילן ^[5], הא לא נעץ ^[6] - ^[7] אפילו למטה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב! והא האי תנא דקאסר בצדדין וקשרי בצדי צדדין!?

אמר רב פפא: הכא - בכלכלה דחוקה עסקינן ^[8], ^[9] דבהדי דשקיל ליה לעירוב - קמניד ליה לאילן וקמשמש באילן גופיה ^[10]!

והלכתא: צדדין אסורין ,צדי צדדין מותרין.

אמר רב אשי: השתא דאמרת צדדין אסורין, האי דרגא דמדלא ^[11] לא לינחיה איניש ^[12] אדיקלא ^[13] דהוו להו צדדין ^[14] אלא לינחיה אגוואזי לבר מדיקלא ^[15], וכי סליק לא לינח כרעיה אגוואזי אלא ליתנח אקנין ^[16].

משנה:

מתירין פקיעי עמיר ^[17] לפני בהמה, ומפספסין את הכיפין ^[18] אבל לא את הזירין ^[19];

אין מרסקין לא את השחת ^[20] ולא את החרובין לפני בהמה, בין דקה ובין גסה;

רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה ^[21].

גמרא:

אמר רב הונא: הן הן 'פקיעין' הן הן 'כיפין' ^[22]; ^[23] 'פקיעין' = תרי ^[24], 'כיפין' = תלתא ^[25]; 'זירין' – דארזי ^[26], והכי קאמר: מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה, ומפספסין ^[27], והוא הדין לכיפין ^[28], אבל לא את הזירין: לא לפספס ולא להתיר ^[29].

אמר רב חסדא: מאי טעמא דרב הונא? - קא סבר למטרח באוכלא טרחינן ^[30], לשויי אוכלא לא משוינן.

רב יהודה אמר: הן הן 'פקיעין' הן הן 'זירין' ^[31]; 'פקיעין' = תרי, 'זירין' = תלתא; 'כיפין' – דארזי, והכי קאמר: מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ^[32], אבל פספוסי – לא ^[33]; וכיפין - פספוסי נמי מפספסינן ^[34], אבל לא הזירין לפספס, אלא להתיר ^[35].

אמר רבא: מאי טעמא דרב יהודה? קסבר שווי אוכלא משוינן, מטרח באוכלא ^[36] לא טרחינן.

תנן ^[37]: אין מרסקין את השחת ואת החרובין לפני בהמה, בין דקה ובין גסה; מאי לאו חרובין דומיא דשחת: מה שחת דרכיכי - אף חרובין דרכיכי ^[38], אלמא לא טרחינן באוכלא, ותיובתיה דרב הונא!

אמר לך רב הונא: לא, שחת דומיא דחרובין: מה חרובין דאקושי - אף שחת דאקושי ^[39]; היכי משכחת לה? - בעילי זוטרי ^[40].

תא שמע: רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה - לדקה אִין ^[41], לגסה – לא ^[42]; אי אמרת בשלמא תנא קמא סבר מיטרח באוכלא לא טרחינן שווי משוינן, היינו דקא אמר רבי יהודה החרובין לדקה נמי שווי אוכלא הוא ^[43], אלא אי אמרת תנא קמא סבר שווי אוכלא לא משוינן, מיטרח באוכלא מטרחינן ^[44] - רבי יהודה דמתיר בחרובין לדקה - כל שכן לגסה ^[45]!?

מי סברת 'דקה' = דקה ממש? מאי 'דקה' = גסה, ומאי קרי לה 'דקה'? - דדייקא באוכלא ^[46].

הא מדקתני רישא בין דקה ובין גסה מכלל דרבי יהודה ^[47] 'דקה' = דקה ממש קאמר!

קשיא.

תא שמע: 'מחתכין

עמוד ב

את הדלועין לפני הבהמה ^[48] ואת הנבלה לפני הכלבים' מאי לאו דלועין דומיא דנבלה: מה נבלה דרכיכא אף דלועין דרכיכי, אלמא טרחינן באוכלא, ותיובתא דרב יהודה!?

אמר לך רב יהודה: לא! נבלה דומיא דדלועין: מה דלועין דאשוני אף נבלה דאשונא, והיכי משכחת לה? - בבשר פילי, אי נמי ^[49] בגורייאתא זוטרי [בגורים צעירים] ^[50].

תא שמע דתני רב חנן מנהרדעא: 'מפרכינן תבן ואספסתא, ומערבין ^[51]' - אלמא טרחינן באוכלא!

תבן בתיבנא סריא ^[52], אספסתא בעילי זוטרי.

משנה:

אין אובסין את הגמל ^[53], ולא דורסין ^[54], אבל מלעיטין ^[55];

ואין מאמירין ^[56] את העגלים, אבל מלעיטין;

ומהלקטין ^[57] לתרנגולין, ונותנין מים למורסן, אבל לא גובלין;

ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך ^[58] אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין ולפני יוני הרדיסיות ^[59].

גמרא:

מאי אין אובסין?

אמר רב יהודה: אין עושין לה אבוס בתוך מעיה.

מי איכא כי האי גוונא ^[60]?

אִין, וכדאמר רב ירמיה מדיפתי: לדידי חזי לי ההוא טייעא דאכלא כורא ואטעינא כורא ^[61].

אין מאמירין:

איזו היא 'המראה' ואיזו היא 'הלעטה'?

אמר רב יהודה: המראה - למקום שאינה יכולה להחזיר ^[62]; הלעטה - למקום שיכולה להחזיר.

רב חסדא אמר: אידי ואידי למקום שאינה יכולה להחזיר, והמראה – בכלי ^[63], הלעטה – ביד.

מתיב רב יוסף: מהלקטין לתרנגולין ואין צריך לומר שמלקיטין, ואין מלקיטין ליוני שובך וליוני עלייה, ואין צריך לומר שאין מהלקטין; מאי 'מהלקטין' ומאי 'מלקיטין'?: אילימא 'מהלקטין' = דספי ליה בידים ^[64], מלקיטין = דשדי ליה קמייהו, מכלל דיוני שובך ויוני עלייה מישדא קמייהו נמי לא ^[65]?! אלא לאו 'מהלקטין' = למקום שאינה יכולה להחזיר, 'מלקיטין' = למקום שיכולה להחזיר, מכלל דהמראה = בכלי ^[66], ותיובתא דרב יהודה!?

אמר לך רב יהודה: לעולם 'מהלקטין' = דספי ליה בידים ^[67], 'מלקיטין' = דשדי ליה קמייהו; ודקא קשיא לך יוני שובך ויוני עלייה למישדא קמייהו נמי לא - הני מזונותן עליך ^[68] והני אין מזונותן עליך,

כדתניא: 'נותנין מזונות לפני כלב ואין נותנין מזונות לפני חזיר, ומה הפרש בין זה לזה? - זה מזונותיו עליך, וזה ^[69] אין מזונותיו עליך ^[70]';

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא ^[71]: אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך, אבל נותנין לפני אווזין ולפני תרנגולין ולפני יוני הרדיסיות; מאי טעמא?: לאו משום דהני מזונותן עליך והני אין מזונותן עליך!?

וליטעמיך מאי איריא מיא? אפילו חיטי ושערי נמי לא!

אלא שאני מיא, דשכיחי באגמא ^[72].

דרש רבי יונה אפיתחא דבי נשיאה: מאי דכתיב (משלי כט ז) ידע צדיק דין דלים [רשע לא יבין דעת]: יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטין ^[73], לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשה ימים, כדתנן [אהלות פ"יא מ"ז]: כמה תשהה אכילתו במעיו ^[74] ויהא טמא? בכלב שלשה ימים מעת לעת ^[75], ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף.

אמר רב המנונא: שמע מינה ^[76]: אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא.

וכמה?

אמר רב מרי: משח אודניה ^[77], וחוטרא אבתריה ^[78]; הני מילי בדברא, אבל במתא – לא ^[79], דאתא למסרך ^[80].

אמר רב פפא: לית דעניא מכלבא, ולית דעתיר מחזירא ^[81].

תניא כוותיה דרב יהודה ^[82]: 'איזו היא 'המראה' ואיזו היא 'הלעטה'?

המראה - מרביצה ופוקס את פיה ^[83] ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת ^[84];

הלעטה - מאכילה מעומד ומשקה מעומד ^[85] ונותנין כרשינין בפני עצמן ומים בפני עצמן.'

מהלקטין לתרנגולין [ונותנין מים למורסן, אבל לא גובלין]:

אמר אביי: אמריתה קמיה דמר: מתניתין מני ^[86]?

ואמר לי: רבי יוסי בר יהודה היא, דתניא [תוספתא שבת פ"יא מ"יח]: אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו מים - האחרון חייב, דברי רבי; רבי יוסי בר יהודה אומר: אינו חייב עד שיגבל!

דילמא עד כאן לא קאמר רבי יוסי בר יהודה התם אלא קמח, דבר גיבול הוא, אבל מורסן - דלאו בר גיבול הוא - אפילו רבי יוסי בר יהודה מודה ^[87]?

לא סלקא דעתך, דתניא בהדיא: אין נותנין מים למורסן - דברי רבי; רבי יוסי בר יהודה אומר: נותנין מים למורסן.

תנו רבנן: 'אין גובלין את הקלי ^[88]; ויש אומרים גובלין...

מאן 'יש אומרים'?

אמר רב חסדא:

הערות עריכה

^ נגר
^ ונתן בה עירובו, והוא נתכוון לשבות למטה תחת האילן
^ אם הכלכלה בתוך עשרה לארץ
^ דהוא ועירובו ברשות הרבים; אבל למעלה מעשרה, וסתם כלכלה רחבה ארבעה - הויא לה כלכלה רשות היחיד, והוא נתכוין לשבות ברשות הרבים ואינו יכול ליטלו שם ולאכלו; וכיון דאינה סעודה הראויה לו - אינו קונה שביתה על ידה
^ דכי שקיל לעירובו - משתמש בצדי צדדין
^ אבל לא נעץ יתד אלא קשרה בצדי אילן
^ לא:
^ שפיה צר, וקצרה היא, ומכניס ידו לתוכה בדוחק
^ הלכך, אי ממש הוה קטר לה בצדי אילן
^ הלכך, כי איכא יתד - הוא דשרי, ואי לא - לא
^ סולם שעולין בו לסוכת נוצרים שעושין על גבי קונדיסין גבוהין, והיא סמוכה לאילן
^ ראש הסולם
^ לא יסמוך ראש הסולם לצד דקל
^ דכי סליק משתמש בצדדין
^ גירסת רש"י: אלא לינחיה אגוואזי לבר מדיקלא: יתקע יתד בצדי האילן ויסמוך הסולם עליו, דהוה ליה יתד צדדים, וסולם צדי צדדין
^ על שליבות הסולם או קנים היוצאים מהקונדיסין
^ קשין של שבלים שאותם אוגדים - מתירין אותם שיהו נוחין לבהמה לאוכלה
^ שכן דרך: שמפזרים לבהמה העשבים, ויפין לה לאוכלן, שכשהן דחוקין - מתחממין, ואינה מריחה ריחה כל כך, וקצה בהן
^ 'הכיפין' מפרש בגמרא, וכן 'זירין'
^ עשב של תבואה, והוא 'אספסתא', ומשום דטירחא דלא צריך הוא
^ ששיניה דקות, וקשין לה
^ כולן קשין של שבלין הן
^ מיהו
^ שאינן קשורין אלא בשני ראשים
^ קשורין שלשה [אגודים]
^ ענפים לחין של ארז שמזרדין אותם, ובעודם לחין - ראויין לבהמה, ורוב בני אדם מניחין אותם לעצים
^ דכיון דמעיקרא אוכלא נינהו - מותר לטרוח בהן להכשירם למתקן לה
^ ואת הכיפין אף הן מתירין, ומפספסין, ואף על גב דנפיש טרחייהו
^ דכיון דמעיקרא סתמייהו לאו אוכלא, והשתא הוא דמשוי להו אוכלא - הוי ליה אולודי אוכלא בשבת.
^ דבדבר שתחילתו אוכל קודם תיקון זה - טרחינן ומכשרינן לייפותן לה
^ שניהן בקשים של שבלים, ומה שהתיר בזה התיר בזה, ודקתני אבל לא הזירין - אפספוס קאי
^ דכל זמן שהוא קשור - לאו אוכלא הוא, ומתירו לשוויי אוכלא, ומשום צער בהמה שרי
^ דסגי ליה בהתרה ואיתעביד אוכלא, ופספוסיה - לתענוג בעלמא הוא
^ ומפספסין את הכיפין דארזא - דבלאו פספוס לא הוי אוכלא
^ אלא להתיר שלשה אוגדיהן בפקיעין - דהתרת אוגדיהן שוויי אוכלא הוא
^ באוכל בדבר שהוא כבר אוכל בלא תיקון זה
^ סיפא דמתניתין היא, וחד טעמא
^ כגון חרובין לחין, דראויין למאכל בהמה בלא ריסוק, וריסוק דידהו לתענוג בעלמא
^ קשין, כגון שיבשו
^ עיירים קטנים, שאף השחת קשה להם, וצריכה ריסוק לשוויי אוכלא
^ דהוה ליה שוויי אוכלא
^ דהוה ליה מטרח באוכלא
^ אי אמרת בשלמא - שמע רבי יהודה לתנא קמא דאמר מיטרח באוכלין אסור, ואין מרסקין ברכיכי קאמר, אבל שוויי אוכלא – שרי, היינו דקאמר ליה רבי יהודה: חרובין לדקה לית לן למיסר, דשווי אוכלא הוא, ואף על גב דרכיכי
^ אלא אי אמרת קסבר תנא קמא מיטרח באוכלא שרי, שווי אוכלא אסור, ואין מרסקין דקאמר, בדאקושי קאמר - דשויי אוכלא הוי
^ בתמיה: הא כל שכן דלגסה למיטרח באוכלא הוא, ושרי!? הכי הוה ליה למיתני: ורבי יהודה מתיר בחרובין לגסה, דהוה ליה מיטרח באוכלא; והא ליכא למימר דרבי יהודה מפיך: דשויי אוכלא שרי, מיטרח באוכלא אסיר, דהא תנא קמא בדאקושי קאמר, וגבי גסה נמי שוויי אוכלא הוא, והוה ליה למיתני: ורבי יהודה מתיר סתמא בין דקה בין גסה! ועוד: הוה ליה למישרי נמי זירין להתיר ולפספס, דשוויי אוכלא נמי הוא
^ כוססת יפה ומדקת אוכלין בפיה
^ ורבי יהודה אתנא קמא קאי:
^ התלושין, ולא אמרינן מוקצין הן לבהמה, דמאכל אדם הן
^ כלבים דקאמר -
^ דכל נבלה קשה להן
^ התבן והאספסתא יחד, והבהמה אוכלת התבן בשביל האספסתא
^ דלא חזיא, והשתא משוי לה אוכלא; והאי 'סריא' - לאו סריא לגמרי, דההיא לטינא קיימא, ואסורה לטלטל
^ מאכילין אותו הרבה על כרחו, ותוחבין לו בגרונו; ובגמרא מפרש לשון אובסין - עושין לה כמין אבוס בתוך מעיה
^ שדורס לה בתוך גרונה את השעורין, ומיהו לא הוי כל כך כמו אובסין
^ מפרש בגמרא
^ מפרש בגמרא
^ מפרש בגמרא
^ מפרש טעמא בגמרא: אי משום דאין מזונותיהן עליו - שיוצאין ואוכלין בשדה, אי משום דמיא באגמא שכיח להו
^ על שם מקומן, וניזונין בתוך הבית
^ שיאכילנה כל כך שירחיבו מעיה כאבוס
^ על גבה למזונות לדרך, לבד שאר משאות
^ שתוחבו לה לפנים מבית הבליעה
^ בתרווד
^ תוחבו לתוך פיו
^ בתמיה: ואמאי לא; מאי טרחא איכא
^ ומד'מהלקטין' דמתניתין למקום שאינה יכולה להחזיר נמי שרי, שמע מינה מלעיטין דעגלים וגמלים - למקום שאינה יכולה להחזיר ושרי, אלא דגבי בהמה קרי ליה 'הלעטה', וגבי עופות קרי ליה 'הילקוט', ועל כרחך אין מאמירין - דקאסר - בכלי הוא
^ ולמקום שיכולה להחזיר
^ דשכיחי להו בדברא
^ חזיר
^ דארור אדם שיגדל חזירים
^ דאפילו שדי קמייהו נמי לא
^ אבל מזונות לא שכיחי להו
^ שאין אדם חס עליו לתת לו מזונות הרבה
^ כמה תשהה במעיו דהכלב שאכל בשר [אדם ש]מת, ומת הכלב בבית
^ תוך שלשה ימים מטמא באהל; אבל בחייו לא מטמא: דטומאה בלועה בבעלי חיים לא מיטמא, כדאמר ב'בהמה המקשה' (חולין עא ב)
^ מדקאמר שהקפיד הקדוש ברוך הוא על מזונותיו
^ מעט כמות אוזנו
^ יכהו במקל מיד, שלא יהא מרגילו אצלו
^ לא ליתיב ליה מידי, אי לאו דידיה הוא
^ בתריה, ויפסידו
^ שכל מאכל ראוי לו, ומוצא לאכול, ואף מאכילין לו הרבה
^ שהמראה = למקום שאינו יכול להחזיר
^ נותן חכה לתוך פיה שלא תוכל לסגור פיה
^ והמים מבליעין הכרשינין לתוך בית בליעתה על כרחה
^ נותן לתוך פיה, וכל זמן שאינו מרביצהּ - אינו יכול לתחוב כל כך, ויכול להחזירה
^ דקתני נותן מים לתוך המורסן: דנתינת מים לא זהו גיבולו!
^ דזהו גיבולו
^ קמח של תבואה שנתייבשה כשהן קליות בתנור, ואותו קמח - לעולם מתוק, והוא 'קמחא דאבשונא', ועושין ממנו שתיתא משמן ומים ומלח שמערבין בו

[1] נגר

[2] ונתן בה עירובו, והוא נתכוון לשבות למטה תחת האילן

[3] אם הכלכלה בתוך עשרה לארץ

[4] דהוא ועירובו ברשות הרבים; אבל למעלה מעשרה, וסתם כלכלה רחבה ארבעה - הויא לה כלכלה רשות היחיד, והוא נתכוין לשבות ברשות הרבים ואינו יכול ליטלו שם ולאכלו; וכיון דאינה סעודה הראויה לו - אינו קונה שביתה על ידה

[5] דכי שקיל לעירובו - משתמש בצדי צדדין

[6] אבל לא נעץ יתד אלא קשרה בצדי אילן

[7] לא:

[8] שפיה צר, וקצרה היא, ומכניס ידו לתוכה בדוחק

[9] הלכך, אי ממש הוה קטר לה בצדי אילן

[10] הלכך, כי איכא יתד - הוא דשרי, ואי לא - לא

[11] סולם שעולין בו לסוכת נוצרים שעושין על גבי קונדיסין גבוהין, והיא סמוכה לאילן

[12] ראש הסולם

[13] לא יסמוך ראש הסולם לצד דקל

[14] דכי סליק משתמש בצדדין

[15] גירסת רש"י: אלא לינחיה אגוואזי לבר מדיקלא: יתקע יתד בצדי האילן ויסמוך הסולם עליו, דהוה ליה יתד צדדים, וסולם צדי צדדין

[16] על שליבות הסולם או קנים היוצאים מהקונדיסין

[17] קשין של שבלים שאותם אוגדים - מתירין אותם שיהו נוחין לבהמה לאוכלה

[18] שכן דרך: שמפזרים לבהמה העשבים, ויפין לה לאוכלן, שכשהן דחוקין - מתחממין, ואינה מריחה ריחה כל כך, וקצה בהן

[19] 'הכיפין' מפרש בגמרא, וכן 'זירין'

[20] עשב של תבואה, והוא 'אספסתא', ומשום דטירחא דלא צריך הוא

[21] ששיניה דקות, וקשין לה

[22] כולן קשין של שבלין הן

[23] מיהו

[24] שאינן קשורין אלא בשני ראשים

[25] קשורין שלשה [אגודים]

[26] ענפים לחין של ארז שמזרדין אותם, ובעודם לחין - ראויין לבהמה, ורוב בני אדם מניחין אותם לעצים

[27] דכיון דמעיקרא אוכלא נינהו - מותר לטרוח בהן להכשירם למתקן לה

[28] ואת הכיפין אף הן מתירין, ומפספסין, ואף על גב דנפיש טרחייהו

[29] דכיון דמעיקרא סתמייהו לאו אוכלא, והשתא הוא דמשוי להו אוכלא - הוי ליה אולודי אוכלא בשבת.

[30] דבדבר שתחילתו אוכל קודם תיקון זה - טרחינן ומכשרינן לייפותן לה

[31] שניהן בקשים של שבלים, ומה שהתיר בזה התיר בזה, ודקתני אבל לא הזירין - אפספוס קאי

[32] דכל זמן שהוא קשור - לאו אוכלא הוא, ומתירו לשוויי אוכלא, ומשום צער בהמה שרי

[33] דסגי ליה בהתרה ואיתעביד אוכלא, ופספוסיה - לתענוג בעלמא הוא

[34] ומפספסין את הכיפין דארזא - דבלאו פספוס לא הוי אוכלא

[35] אלא להתיר שלשה אוגדיהן בפקיעין - דהתרת אוגדיהן שוויי אוכלא הוא

[36] באוכל בדבר שהוא כבר אוכל בלא תיקון זה

[37] סיפא דמתניתין היא, וחד טעמא

[38] כגון חרובין לחין, דראויין למאכל בהמה בלא ריסוק, וריסוק דידהו לתענוג בעלמא

[39] קשין, כגון שיבשו

[40] עיירים קטנים, שאף השחת קשה להם, וצריכה ריסוק לשוויי אוכלא

[41] דהוה ליה שוויי אוכלא

[42] דהוה ליה מטרח באוכלא

[43] אי אמרת בשלמא - שמע רבי יהודה לתנא קמא דאמר מיטרח באוכלין אסור, ואין מרסקין ברכיכי קאמר, אבל שוויי אוכלא – שרי, היינו דקאמר ליה רבי יהודה: חרובין לדקה לית לן למיסר, דשווי אוכלא הוא, ואף על גב דרכיכי

[44] אלא אי אמרת קסבר תנא קמא מיטרח באוכלא שרי, שווי אוכלא אסור, ואין מרסקין דקאמר, בדאקושי קאמר - דשויי אוכלא הוי

[45] בתמיה: הא כל שכן דלגסה למיטרח באוכלא הוא, ושרי!? הכי הוה ליה למיתני: ורבי יהודה מתיר בחרובין לגסה, דהוה ליה מיטרח באוכלא; והא ליכא למימר דרבי יהודה מפיך: דשויי אוכלא שרי, מיטרח באוכלא אסיר, דהא תנא קמא בדאקושי קאמר, וגבי גסה נמי שוויי אוכלא הוא, והוה ליה למיתני: ורבי יהודה מתיר סתמא בין דקה בין גסה! ועוד: הוה ליה למישרי נמי זירין להתיר ולפספס, דשוויי אוכלא נמי הוא

[46] כוססת יפה ומדקת אוכלין בפיה

[47] ורבי יהודה אתנא קמא קאי:

[48] התלושין, ולא אמרינן מוקצין הן לבהמה, דמאכל אדם הן

[49] כלבים דקאמר -

[50] דכל נבלה קשה להן

[51] התבן והאספסתא יחד, והבהמה אוכלת התבן בשביל האספסתא

[52] דלא חזיא, והשתא משוי לה אוכלא; והאי 'סריא' - לאו סריא לגמרי, דההיא לטינא קיימא, ואסורה לטלטל

[53] מאכילין אותו הרבה על כרחו, ותוחבין לו בגרונו; ובגמרא מפרש לשון אובסין - עושין לה כמין אבוס בתוך מעיה

[54] שדורס לה בתוך גרונה את השעורין, ומיהו לא הוי כל כך כמו אובסין

[55] מפרש בגמרא

[56] מפרש בגמרא

[57] מפרש בגמרא

[58] מפרש טעמא בגמרא: אי משום דאין מזונותיהן עליו - שיוצאין ואוכלין בשדה, אי משום דמיא באגמא שכיח להו

[59] על שם מקומן, וניזונין בתוך הבית

[60] שיאכילנה כל כך שירחיבו מעיה כאבוס

[61] על גבה למזונות לדרך, לבד שאר משאות

[62] שתוחבו לה לפנים מבית הבליעה

[63] בתרווד

[64] תוחבו לתוך פיו

[65] בתמיה: ואמאי לא; מאי טרחא איכא

[66] ומד'מהלקטין' דמתניתין למקום שאינה יכולה להחזיר נמי שרי, שמע מינה מלעיטין דעגלים וגמלים - למקום שאינה יכולה להחזיר ושרי, אלא דגבי בהמה קרי ליה 'הלעטה', וגבי עופות קרי ליה 'הילקוט', ועל כרחך אין מאמירין - דקאסר - בכלי הוא

[67] ולמקום שיכולה להחזיר

[68] דשכיחי להו בדברא

[69] חזיר

[70] דארור אדם שיגדל חזירים

[71] דאפילו שדי קמייהו נמי לא

[72] אבל מזונות לא שכיחי להו

[73] שאין אדם חס עליו לתת לו מזונות הרבה

[74] כמה תשהה במעיו דהכלב שאכל בשר [אדם ש]מת, ומת הכלב בבית

[75] תוך שלשה ימים מטמא באהל; אבל בחייו לא מטמא: דטומאה בלועה בבעלי חיים לא מיטמא, כדאמר ב'בהמה המקשה' (חולין עא ב)

[76] מדקאמר שהקפיד הקדוש ברוך הוא על מזונותיו

[77] מעט כמות אוזנו

[78] יכהו במקל מיד, שלא יהא מרגילו אצלו

[79] לא ליתיב ליה מידי, אי לאו דידיה הוא

[80] בתריה, ויפסידו

[81] שכל מאכל ראוי לו, ומוצא לאכול, ואף מאכילין לו הרבה

[82] שהמראה = למקום שאינו יכול להחזיר

[83] נותן חכה לתוך פיה שלא תוכל לסגור פיה

[84] והמים מבליעין הכרשינין לתוך בית בליעתה על כרחה

[85] נותן לתוך פיה, וכל זמן שאינו מרביצהּ - אינו יכול לתחוב כל כך, ויכול להחזירה

[86] דקתני נותן מים לתוך המורסן: דנתינת מים לא זהו גיבולו!

[87] דזהו גיבולו

[88] קמח של תבואה שנתייבשה כשהן קליות בתנור, ואותו קמח - לעולם מתוק, והוא 'קמחא דאבשונא', ועושין ממנו שתיתא משמן ומים ומלח שמערבין בו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]