ביאור:בבלי שבת דף קנז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

'אין מבקעין עצים מן הקורות [1], ולא מן הקורה [2] שנשברה ביום טוב [3]'!

רבי יוחנן - ההוא כרבי יוסי בר יהודה מתני לה.

תא שמע: 'מתחילין [4] בערימת התבן [5] אבל לא בעצים שבמוקצה [6]'!

התם בארזי ואשוחי [7], דמוקצה מחמת חסרון כיס אפילו רבי שמעון מודה.

תא שמע [ביצה פ"ה מ"ז]: אין משקין ושוחטין [8] את המדבריות [9], אבל משקין ושוחטין את הבייתות!

רבי יוחנן - סתמא [10] אחרינא אשכח [שבת פ"כא מ"ג]: בית שמאי אומרים: מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין, ובית הלל אומרים: מסלק את הטבלה כולה ומנערה, ואמר רב נחמן: אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה ובית הלל כרבי שמעון.

פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר בכל השבת כולה הלכה כרבי שמעון לבר ממוקצה מחמת מיאוס, ומאי ניהו? - נר ישן, וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון, לבר ממוקצה מחמת איסור, ומאי ניהו? - נר שהדליקו בה באותה שבת, אבל מוקצה מחמת חסרון כיס - אפילו רבי שמעון מודה, דתנן [שבת פ"יז מ"ד]: 'כל הכלים ניטלין בשבת [11] חוץ ממסר הגדול [12] ויתד של מחרישה [13]' [14].

משנה:

מפירין נדרים [15] בשבת, ונשאלין [16] לנדרים שהן לצורך השבת [17];

ופוקקין את המאור [18];

ומודדין את המטלית [19],

ומודדין את המקוה [20];

ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח [21] וקשרו את המקידה [22] בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו [23], ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין [24] וקושרין [25] בשבת.

גמרא:

איבעיא להו: הפרה [26] - בין לצורך [27] ובין שלא לצורך [28], ושאלה - לצורך אִין, שלא לצורך – לא [29], ומשום הכי קפלגינהו מהדדי [30]? או דילמא הפרה נמי לצורך אִין, שלא לצורך לא, והא דקא פליג להו מהדדי - משום דהפרה אין צריך בית דין ושאלה צריכה בית דין?

תא שמע, דתני זוטי דבי רב פפא: מפירין נדרים בשבת לצורך השבת; לצורך השבת – אִין, שלא לצורך השבת – לא [31].

לישנא אחרינא: איבעיא להו: 'לצורך' - אתרוייהו קתני [32], ושלא לצורך [33] – לא, אלמא הפרת נדרים מעת לעת [34]? או דילמא כי קתני 'לצורך' - אשאלה הוא דקתני, אבל הפרת נדרים אפילו שלא לצורך, אלמא הפרת נדרים כל היום [35]?

תא שמע, דתני רב זוטי דבי רב פפי: מפירין נדרים בשבת לצורך השבת; לצורך השבת אִין, שלא לצורך השבת – לא, אלמא הפרת נדרים מעת לעת [36]!

אמר רב אשי: והאנן תנן [נדרים פ"י מ"ח]: הפרת נדרים כל היום ויש בדבר להקל ולהחמיר [37]; כיצד? - נדרה לילי שבת מיפר לילי שבת ויום השבת עד שתחשך נדרה עם חשכה מיפר עד שלא תחשך שאם לא הפר משחשכה אינו יכול להפר!?

תנאי היא, דתניא: הפרת נדרים כל היום; רבי יוסי בר יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אמרו: מעת לעת.

ונשאלים לנדרים:

איבעיא להו: [38] כשלא היה לו פנאי [39] או דלמא אפילו היה לו פנאי?

תא שמע, דאזדקיקו ליה רבנן לרב זוטרא בריה דרב זירא ושרו ליה נדריה ואף על גב דהוה ליה פנאי.

שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי:

אמר רב יהודה אמר רב: הילקטי קטנה [40] היתה בין שני בתים [וטומאה היתה שם]


עמוד ב

וגיגית סדוקה מונחת על גבן [41], [42] ופקקו [43] את המאור בטפיח [44] וקשרו את המקידה [45] בגמי לידע אם יש שם בגיגית פותח טפח אם לאו [46].

ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת:

עולא איקלע לבי ריש גלותא; חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא דמיא [47] וקא משח ליה; אמר ליה: אימר דאמרי רבנן מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמור?

אמר ליה: מתעסק בעלמא אנא [48].

הדרן עלך מי שהחשיך וסליקא לה מסכת שבת

הערות עריכה

  1. ^ סואר של הקורות המוקצות וסדורות לבנין
  2. ^ הישנה
  3. ^ היום, ומהשתא להסקה קיימא, ואפילו הכי - אסור, הואיל ובין השמשות לא איתכן להכי
  4. ^ להסיק
  5. ^ קא סלקא דעתך בתיבנא סריא, דסתמיה להסקה
  6. ^ שהניחם ברחבה שאחורי ביתו, והקצם לימות הסתיו; 'מוקצה' = רחבה שאחורי בתים: שהקצה אחורי ביתו להכניס שם דבר לאוצר
  7. ^ ארז זכר וארז נקבה שעומדין לבנין
  8. ^ אורחא דמילתא נקט, משום סירכא דמשכא, שתהא נוחה להפשיט
  9. ^ שרועות באפר תמיד, ולנות בתוך התחום
  10. ^ בית הלל חשיב כסתמא
  11. ^ ואפילו מלאכתן לאיסור
  12. ^ מגירה שהיא לאומנין לקוץ בה עצים, ומוקצה מחמת חסרון כיס הוא, שלא ישתברו חריצים שהוא עשוי כסכין מלא פגימות
  13. ^ החופר את הקרקע, קולטר"א בלעז [להב המחרשה]
  14. ^ ורבי שמעון היא
  15. ^ בעל לאשתו
  16. ^ לחכם
  17. ^ כגון שנדר שלא לאכול [היום]
  18. ^ כרבנן, דאמרי (שבת פ"יז מ"ז; דף קכה,ב): פוקקין פקק החלון
  19. ^ שתהא שלש על שלש אצבעות, כגון אם היתה טמאה ונגעה בטהרות
  20. ^ במדה, שיהא שם עמוק שלש אמות מים ורוחב אמה על אמה
  21. ^ פך של חרס, וחבירו בפרק שבעה עשר (שבת פ"יז מ"ו; דף קכה,ב): זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת
  22. ^ כלי חרס
  23. ^ בגמרא מפרש לה
  24. ^ להתלמד על דבר הוראה
  25. ^ קשר שאינו של קיימא, אפילו לכתחילה
  26. ^ דמתניתין
  27. ^ השבת
  28. ^ דגבי הפרה ביום שמעו כתיב (במדבר ל ו), ואם לא מיפר האידנא - שוב אינו מיפר
  29. ^ דיכול לישאל למחר
  30. ^ ולא קתני 'מפירין ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת', דלא קאי 'לצורך' אלא אשאלה
  31. ^ אלמא: הפרת נדרים מעת לעת
  32. ^ אהפרה ואשאלה
  33. ^ אבל הפרה שלא לצורך
  34. ^ וזה ששמע בשבת יכול להפר משתחשך בתוך מעת לעת של שמיעה, הלכך שלא לצורך לא שרינן בשבת
  35. ^ עד שתחשך ותו לא, ואפילו שמע סמוך לחשיכה, הלכך: אפילו שלא לצורך, שאם לא יפר עכשיו - לא יפר עוד
  36. ^ של שמיעה, הלכך: שלא לצורך - לא, מדלא שרי אלא לצורך
  37. ^ כלומר: פעמים שיש שהות גדול, ופעמים שאינו אלא מעט
  38. ^ הא דקתני נשאלין לנדרים שהן לצורך
  39. ^ לשאל מערב שבת קאמר
  40. ^ שביל קטן
  41. ^ מונחת על גביו והמת מוטל בהילקטי תחת הגיגית [כנגד] הסדק
  42. ^ ולפני מות המת
  43. ^ בשבת
  44. ^ שמא אין בסדק הגיגית פותח טפח, ונמצא המת מוטל באהל שאין לו מקום לצאת דרך מעלה, וחור שבין שני בתים מכניס את הטומאה לצד שני במלא אגרוף, לפיכך סתמוהו בכלי חרס וגבו כנגד ההילקט, וכלי חרס אינו מטמא מגבו, וחוצץ
  45. ^ שהיא רחבה טפח
  46. ^ לידע אם תכנס בסדק הגיגית, ובמסכת אהלות (פרק עשירי) שנינו (דאין) חילוק בארובה שבתוך הבית וטומאה מקצתה כנגד ארובה ומקצתה בתוך הבית, בין יש בארובה פותח טפח לאין בארובה פותח טפח; ואני לא יכולתי להבין בו; ולהכי נקט 'גמי' - שראוי למאכל בהמה, ולא מיבטל ליה להיות קשר של קיימא [משום] דמנתק כשיבש
  47. ^ בגיגית מלאה מים
  48. ^ מתעסק שלא לצורך, אלא לאיעסוקי בעלמא