ביאור:בבלי שבת דף עט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

עד שיאמר לוה "פרעתי" ו"לא פרעתי" ^[1].

רבא אמר: דכולי עלמא מודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו ^[2] והכא בכותבין שובר קמיפלגי: תנא קמא סבר כותבין שובר, ורבי יהודה סבר אין כותבין שובר. ^[3]

רב אשי אמר: ^[4] מפני שצריך להראותו לבעל חוב שני, דאמר ליה "חזי גברא דפרע אנא!" ^[5].

עור כדי לעשות [קמיע]:

בעא מיניה רבא מרב נחמן: המוציא עור בכמה? ^[6]

אמר ליה: כדתנן עור כדי לעשות קמיע;

[המעבדו בכמה?

אמר ליה: לא שנא;]

לעבדו בכמה ^[7]?

אמר ליה: לא שנא.

ומנא תימרא?

כדתנן [שבת פ"יג מ"ד]: 'המלבן ^[8] והמנפץ והצובע והטווה שיעורו כמלא רוחב הסיט כפול ^[9], והאורג שני חוטין שיעורו כמלא רוחב הסיט <כפול>’, אלמא כיון ^[10] דלטוייה קאי, שיעורא כטווי; הכי נמי כיון דלעבדו קאי - שיעורו כמעובד;

ושלא לעבדו ^[11] – בכמה?

אמר ליה: לא שנא.

ולא שני בין מעובד לשאינו מעובד?

איתיביה: 'המוציא סמנין שרוין - כדי לצבוע בהן דוגמא ^[12] לאירא ^[13]', ואילו בסמנין שאינן שרוין תנן [שבת פ"ט מ"ה]: 'קליפי אגוזים ^[14] וקליפי רמונין סטיס ^[15] ופואה ^[16] כדי לצבוע בהן בגד קטן [לפי] סבכה ^[17]'!?

הא - איתמר עלה ^[18]: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לפי שאין אדם טורח לשרות סמנין לצבוע בהן דוגמא לאירא ^[19].

והרי זרעוני גינה, דמקמי דזרעינהו תנן [שבת פ"ט מ"ז]: זרעוני גינה פחות מכגרוגרת; רבי יהודה בן בתירא אומר: חמשה, ואילו בתר דזרעינהו תנן [שבת פ"ח מ"ה]: זבל וחול הדק כדי לזבל בו קלח של כרוב - דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים כדי לזבל כרישא?

הא - איתמר עלה: אמר רב פפא: הא דזריע הא דלא זריע, לפי שאין אדם טורח להוציא נימא ^[20] אחת לזריעה.

והרי טיט דמקמי דליגבליה תניא [תוספתא שבת פ"ח מ"י [ליברמן]]: מודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין לרשות הרבים ששיעורן ברביעית, והוינן בה: שופכין למאי חזו? ואמר רבי ירמיה: לגבל בהן את הטיט' ואילו בתר דגבליה תניא [תוספתא שבת פ"ח מ"טז [ליברמן]]: טיט כדי לעשות בהן פי כור!?

התם נמי כדאמרן: לפי שאין אדם טורח לגבל את הטיט לעשות בו פי כור.

תא שמע, דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: שלשה עורות הן: מצה וחיפה ודיפתרא:

'מצה' - כמשמעו ^[21]: דלא מליח ודלא קמיח ^[22] ודלא עפיץ ^[23];

וכמה שיעורו ^[24]?

תני רב שמואל בר רב יהודה: כדי לצור בו משקולת קטנה;

וכמה?

אמר אביי: ריבעא דריבעא דפומבדיתא ^[25];

'חיפה' – דמליח, ולא קמיח ולא עפיץ;

וכמה שיעורו?

כדתנן: עור כדי לעשות קמיע ^[26].

'דיפתרא' - דמליח וקמיח ולא עפיץ;

וכמה שיעורו?

כדי לכתוב עליו את הגט ^[27].

קתני מיהת כדי לצור בו משקולת קטנה, ואמר אביי 'ריבעא דריבעא דפומבדיתא' ^[28]!?

התם בבישולא ^[29]

והתנן [כלים פ"כז מ"ב]: הבגד - שלשה על שלשה למדרס ^[30], השק - ארבעה על ארבעה, העור - חמשה על חמשה, מפץ - ששה על ששה, בין למדרס בין למת', ותאני עלה: הבגד והשק והעור: כשיעור לטומאה כך שיעור להוצאה ^[31]' ^[32]!?

ההוא בקורטובלא ^[33].

עמוד ב

קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה:

ורמינהו: 'קלף ודוכסוסטוס ^[34] - כדי לכתוב עליו מזוזה ^[35]'!?

מאי 'מזוזה'? - מזוזה שבתפילין ^[36].

וקרי להו לתפילין 'מזוזה'?

אִין, והתניא [דומה למשנה ידים פ"ג מ"ג, עם הרחבה]: 'רצועות תפילין עם התפילין - מטמאות את הידים ^[37]; בפני עצמן - אין מטמאות את הידים;

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: הנוגע ברצועה – טהור, עד שיגע בקציצה ^[38];

רבי זכאי משמו אומר: טהור עד שיגע במזוזה ^[39] עצמה'!

והא מדקתני סיפא ^[40] 'קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא 'שמע ישראל’’ - מכלל דרישא במזוזה עצמה עסקינן ^[41]!?

הכי קתני: 'קלף ודוכסוסטוס שיעורן ^[42] בכמה? - דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה ^[43], ^[44] קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא 'שמע ישראל’’.

אמר רב: דוכסוסטוס הרי היא כקלף: מה קלף כותבין עליו תפילין - אף דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין.

תנן: 'קלף - כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין, שהיא 'שמע ישראל’’ קלף – אִין, דוכסוסטוס לא ^[45]!

למצוה ^[46].

תא שמע: הלכה למשה מסיני: תפילין על הקלף, ומזוזה על דוכסוסטוס; קלף במקום בשר, דוכסוסטוס במקום שיער!

למצוה.

והתניא שינה פסול?

אמזוזה ^[47].

והתניא שינה בזה ובזה - פסול!?

אידי ואידי אמזוזה, והא דכתבינהו אקלף ^[48] במקום שיער ^[49], אי נמי אדוכסוסטוס במקום בשר;

ואיבעית אימא: 'שינה בזה ובזה' - תנאי היא, דתניא: שינה בזה ובזה – פסול; רבי אחא מכשיר משום רבי אחי בר חנינא ואמרי לה משום רבי יעקב ברבי חנינא ^[50].

רב פפא אמר: רב - דאמר כתנא דבי מנשה, דתנא דבי מנשה: 'כתבה על הנייר ^[51] ועל המטלית – פסולה; על הקלף ועל הגויל ^[52] ועל דוכסוסטוס – כשרה'; 'כתבה' מאי?: אילימא מזוזה מזוזה - אקלף מי כתבינן? אלא לאו תפילין!

וליטעמיך תפילין אגויל מי כתבינן?

[אלא] כי תניא ההיא – בספר תורה.
לימא מסייע ליה ^[53]: '^[54] כיוצא בו תפילין שבלו וספר תורה שבלה - אין עושין מהן מזוזה ^[55], לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה'; טעמא דאין מורידין, הא מורידין – עושין; דכתיבא ^[56] אמאי? לאו דכתיבא אדוכסוסטוס ^[57]?

לא, דכתיבא על הקלף.

ומזוזה אקלף מי כתבינן?

אִין, והתניא: 'כתבה על הקלף, על הנייר, ועל המטלית – פסולה; אמר רבי שמעון בן אלעזר: רבי מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת'!

השתא דאתית להכי ^[58] - לרב נמי לא תימא ^[59] 'דוכסוסטוס הרי הוא כקלף', אלא אימא 'קלף הרי הוא כדוכסוסטוס: מה דוכסוסטוס כותבין עליו מזוזה - אף קלף כותבין עליו מזוזה'.

דיו כדי לכתוב:

הערות

^ כלומר: עד שלא אמר "פרעתי" - חייב, משאמר "פרעתי" פטור, דבטל ליה
^ והכא בפרעו ולא פרעו ממש קאמר, ובשטר מקויים, ודכולי עלמא אסור לשהות שטר פרוע
^ יש גורסין: תנא קמא סבר אין כותבין שובר על שטר פרוע שאתה מצריכו לשמור שוברו מן העכברים, אלא מחזיר לו ושורפו ואסור להשהותו, ורבי יהודה סבר כותבין שובר, ועל ידי שובר מותר לשהות שטר פרוע לצור על פי צלוחיתו; ולא היא, חדא: דכיון דאסור לשהות שטר פרוע - אפילו על ידי שובר נמי אסור להשהותו, שמא יאבד השובר וזה חוזר וגובה בו, ועוד, לרבי יהודה אין כותבין שובר שמעינן ליה בבבא בתרא (פ"י משנה ה-ו; בבלי קע,ב), דתנן: מי שפרע מקצת חובו, רבי יהודה אומר: יחליף, רבי יוסי אומר: יכתוב שובר! והכי גרסינן: תנא קמא סבר כותבים שובר, והכי קאמר: משפרעו לוה, והוציאו מלוה בשבת - פטור, שאינו צריך לו; ואי אמרת כיון דראוי לצור על פי צלוחיתו הוא דבעי אהדורי ללוה - לא משהי ליה, שמא יבא לידי מלוה ויחזור ויתבענו, ואי נמי לא מהדר ליה מלוה - לא איכפת ליה ללוה, דמלוה כתב ליה ללוה שובר עילויה! ורבי יהודה סבר: אין כותבין שובר, הלכך צריך הוא המלוה דבעי אהדורי, ואי לא מהדר ליה - חוזר ותובעו לו מה שפרעו, דלא סגי ליה בשובר, דצריך לשומרו מן העכברים.
^ פלוגתייהו - כשהוציאו לוה הוא, ומה הוא צריך לו דקאמר - ודאי לא לצור, דמשום סתימת פי צלוחית לא משהי ליה, שמא יבא ליד המלוה, אלא
^ משהי ליה להראותו לשאר בעלי חובות, ולהתהלל שהוא פורע חובותיו
^ משום דבעי למיבעי מיניה הנך בעיי אחרנייתא, בעא מיניה הא, ואף על גב דמתניתין היא.
^ עור העומד לעבדו, ועדיין לא עבדו, בכמה שיעור הוצאתו
^ צמר
^ סיט - כדי הפרש אצבע מהאמה; סיט כפול = שני סיטין
^ דמנפץ ומלבן
^ אינו עומד לעבד
^ והוא כשיעור הצריך
^ של גרדי: לסתום פי קנה שפקעית הערב נתונה בו
^ קליפה לחה שעל קליפי אגוז
^ וישוד"א
^ וורנצ"א
^ [לשערה] לקופ"א - נותנין בגד באמצעיתה, והאי שיעורא נפיש
^ לקמן בפרק 'רבי עקיבא' מתרץ לה רב פפא הכי
^ ואם בא לשרותה - שורה כדי פי סבכה; אבל עור - טורח אדם לעבד כדי קמיע, ומעובד נמי פחות מכדי קמיע לא חשיב
^ גרעין
^ שאין לה שום תיקון
^ משהין אותו בקמח ומים
^ מתקנין אותו בשחיקת עפצים, כמו שעושין כאן בשחיקת קליפת ארז, שקורין טנ"א [קליפת אלון]
^ להוצאת שבת
^ רובע ליטרא של פומבדיתא: דרך הסוחרים לצור משקולת של עופרת כדי שלא תפחת, לפי שהמתכת נשחקת תמיד, ונפחת מאליו
^ קמיע - בציר שיעוריה מכדי לצור משקולת
^ ותנן (גיטין פ"ט מ"א, פה,א), גופו של גט: "הרי את מותרת לכל אדם", ושמו ושמה, והעדים והזמן, ושיעור זה קטן מכולן
^ אלמא: שיעור דאין מעובד נפיש
^ לח כמו שהופשט קרי 'בשולא'; לשון בשול שהוא לח, דאכתי לא חזי לעיבוד; אבל יבש - חזי לעיבוד, וכיון דחזי לעיבוד - הוי כמעובד
^ אבל למגע - שלש על שלש, והן אצבעות
^ להוצאת שבת
^ אלמא שאין מעובד - חמשה טפחים בעינן, ומתניתין מוקי במעובד
^ מבשלו ברותחין ומתקשה לישב עליו ולכסות דלובקאות, שקורין פושדטוויי"ל [אולי צ"ל פולדשטוו"ל, [כסא מתקפל] ומִטות, ולעשותו שולחן
^ קלף שניטלה קליפתו העליונה
^ 'שמע' 'והיה אם שמוע'
^ דהתם ארבע אִגרות לארבע פרשיות, ושיער בחד מינייהו, דהיינו 'שמע' - קטנה שבהם
^ לענין תרומה, כדאמרן בשמונה עשר דבר בפרק קמא (שבת יד א)
^ הוא הדפוס של עור שחתוך לארבע בתים, כמין בית יד של עור, והאיגרות בתוכן
^ הן האיגרות שהן בתוך הבתים
^ דההיא דלעיל: 'קלף כדי לכתוב כו'
^ וקשיא רישא אסיפא
^ של כל אחד
^ אדוכסוסטוס דלא חזי לתפילין
^ וסיפא פריש
^ דוכסוסטוס לא הוי בשיעורא זוטא כי האי, אלא בכדי לכתוב שתי פרשיות דמזוזה, ואי דוכסוסטוס חזי לתפילין - הוה ליה לשעוריה כשיעור זוטא דתפילין
^ מצוה מן המובחר - קלף בעינן, וסתמא דכל איניש מצוה מעלייתא עביד, הלכך לא מצנע דוכסוסטוס לתפילין, והוה ליה 'אין מצניעין כמוהו'
^ אם כתבה על הקלף
^ אפילו
^ וכל שכן במקום בשר, דהילכתא: מזוזה במקום שיער
^ ורב מוקי לדרבי אחי אתפילין דכתבן על דוכסוסטוס, ואמר כוותיה
^ של עשבים
^ מעובד בעפצים
^ לרב
^ רישא דברייתא: תפילין של יד עושין אותן של ראש, ואותן של ראש אין עושין אותן של יד, לפי שאין מורידין כו'
^ אין מחתכין ממנה יריעה שפרשיות 'שמע' 'והיה אם שמוע' בתוכה, לקובען במזוזה
^ הנך תפילין
^ שהוא כשר למזוזה, הלכך: הא מורידין - עושין
^ דמזוזה אקלף כשרה
^ במילתיה דרב

[1] כלומר: עד שלא אמר "פרעתי" - חייב, משאמר "פרעתי" פטור, דבטל ליה

[2] והכא בפרעו ולא פרעו ממש קאמר, ובשטר מקויים, ודכולי עלמא אסור לשהות שטר פרוע

[3] יש גורסין: תנא קמא סבר אין כותבין שובר על שטר פרוע שאתה מצריכו לשמור שוברו מן העכברים, אלא מחזיר לו ושורפו ואסור להשהותו, ורבי יהודה סבר כותבין שובר, ועל ידי שובר מותר לשהות שטר פרוע לצור על פי צלוחיתו; ולא היא, חדא: דכיון דאסור לשהות שטר פרוע - אפילו על ידי שובר נמי אסור להשהותו, שמא יאבד השובר וזה חוזר וגובה בו, ועוד, לרבי יהודה אין כותבין שובר שמעינן ליה בבבא בתרא (פ"י משנה ה-ו; בבלי קע,ב), דתנן: מי שפרע מקצת חובו, רבי יהודה אומר: יחליף, רבי יוסי אומר: יכתוב שובר! והכי גרסינן: תנא קמא סבר כותבים שובר, והכי קאמר: משפרעו לוה, והוציאו מלוה בשבת - פטור, שאינו צריך לו; ואי אמרת כיון דראוי לצור על פי צלוחיתו הוא דבעי אהדורי ללוה - לא משהי ליה, שמא יבא לידי מלוה ויחזור ויתבענו, ואי נמי לא מהדר ליה מלוה - לא איכפת ליה ללוה, דמלוה כתב ליה ללוה שובר עילויה! ורבי יהודה סבר: אין כותבין שובר, הלכך צריך הוא המלוה דבעי אהדורי, ואי לא מהדר ליה - חוזר ותובעו לו מה שפרעו, דלא סגי ליה בשובר, דצריך לשומרו מן העכברים.

[4] פלוגתייהו - כשהוציאו לוה הוא, ומה הוא צריך לו דקאמר - ודאי לא לצור, דמשום סתימת פי צלוחית לא משהי ליה, שמא יבא ליד המלוה, אלא

[5] משהי ליה להראותו לשאר בעלי חובות, ולהתהלל שהוא פורע חובותיו

[6] משום דבעי למיבעי מיניה הנך בעיי אחרנייתא, בעא מיניה הא, ואף על גב דמתניתין היא.

[7] עור העומד לעבדו, ועדיין לא עבדו, בכמה שיעור הוצאתו

[8] צמר

[9] סיט - כדי הפרש אצבע מהאמה; סיט כפול = שני סיטין

[10] דמנפץ ומלבן

[11] אינו עומד לעבד

[12] והוא כשיעור הצריך

[13] של גרדי: לסתום פי קנה שפקעית הערב נתונה בו

[14] קליפה לחה שעל קליפי אגוז

[15] וישוד"א

[16] וורנצ"א

[17] [לשערה] לקופ"א - נותנין בגד באמצעיתה, והאי שיעורא נפיש

[18] לקמן בפרק 'רבי עקיבא' מתרץ לה רב פפא הכי

[19] ואם בא לשרותה - שורה כדי פי סבכה; אבל עור - טורח אדם לעבד כדי קמיע, ומעובד נמי פחות מכדי קמיע לא חשיב

[20] גרעין

[21] שאין לה שום תיקון

[22] משהין אותו בקמח ומים

[23] מתקנין אותו בשחיקת עפצים, כמו שעושין כאן בשחיקת קליפת ארז, שקורין טנ"א [קליפת אלון]

[24] להוצאת שבת

[25] רובע ליטרא של פומבדיתא: דרך הסוחרים לצור משקולת של עופרת כדי שלא תפחת, לפי שהמתכת נשחקת תמיד, ונפחת מאליו

[26] קמיע - בציר שיעוריה מכדי לצור משקולת

[27] ותנן (גיטין פ"ט מ"א, פה,א), גופו של גט: "הרי את מותרת לכל אדם", ושמו ושמה, והעדים והזמן, ושיעור זה קטן מכולן

[28] אלמא: שיעור דאין מעובד נפיש

[29] לח כמו שהופשט קרי 'בשולא'; לשון בשול שהוא לח, דאכתי לא חזי לעיבוד; אבל יבש - חזי לעיבוד, וכיון דחזי לעיבוד - הוי כמעובד

[30] אבל למגע - שלש על שלש, והן אצבעות

[31] להוצאת שבת

[32] אלמא שאין מעובד - חמשה טפחים בעינן, ומתניתין מוקי במעובד

[33] מבשלו ברותחין ומתקשה לישב עליו ולכסות דלובקאות, שקורין פושדטוויי"ל [אולי צ"ל פולדשטוו"ל, [כסא מתקפל] ומִטות, ולעשותו שולחן

[34] קלף שניטלה קליפתו העליונה

[35] 'שמע' 'והיה אם שמוע'

[36] דהתם ארבע אִגרות לארבע פרשיות, ושיער בחד מינייהו, דהיינו 'שמע' - קטנה שבהם

[37] לענין תרומה, כדאמרן בשמונה עשר דבר בפרק קמא (שבת יד א)

[38] הוא הדפוס של עור שחתוך לארבע בתים, כמין בית יד של עור, והאיגרות בתוכן

[39] הן האיגרות שהן בתוך הבתים

[40] דההיא דלעיל: 'קלף כדי לכתוב כו'

[41] וקשיא רישא אסיפא

[42] של כל אחד

[43] אדוכסוסטוס דלא חזי לתפילין

[44] וסיפא פריש

[45] דוכסוסטוס לא הוי בשיעורא זוטא כי האי, אלא בכדי לכתוב שתי פרשיות דמזוזה, ואי דוכסוסטוס חזי לתפילין - הוה ליה לשעוריה כשיעור זוטא דתפילין

[46] מצוה מן המובחר - קלף בעינן, וסתמא דכל איניש מצוה מעלייתא עביד, הלכך לא מצנע דוכסוסטוס לתפילין, והוה ליה 'אין מצניעין כמוהו'

[47] אם כתבה על הקלף

[48] אפילו

[49] וכל שכן במקום בשר, דהילכתא: מזוזה במקום שיער

[50] ורב מוקי לדרבי אחי אתפילין דכתבן על דוכסוסטוס, ואמר כוותיה

[51] של עשבים

[52] מעובד בעפצים

[53] לרב

[54] רישא דברייתא: תפילין של יד עושין אותן של ראש, ואותן של ראש אין עושין אותן של יד, לפי שאין מורידין כו'

[55] אין מחתכין ממנה יריעה שפרשיות 'שמע' 'והיה אם שמוע' בתוכה, לקובען במזוזה

[56] הנך תפילין

[57] שהוא כשר למזוזה, הלכך: הא מורידין - עושין

[58] דמזוזה אקלף כשרה

[59] במילתיה דרב

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]