ביאור:בבלי שבת דף צט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ונראין קרסין בלולאות ככוכבים ברקיע' [1]
תנו רבנן: 'יריעות התחתונות - של תכלת ושל ארגמן ושל תולעת שני ושל שש, ועליונות - של מעשה עזים; וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר ממה שנאמרה בתחתונות, דאילו בתחתונות כתיב (שמות לה כה) וכל אשה חכמת לב בידיה טוו [ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש], ואילו בעליונות כתיב (שמות לה כו) וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים [2], ותניא משום רבי נחמיה: שטוף בעזים וטווי מן העזים.
שתי גזוזטראות [זו כנגד זו ברשות הרבים, המושיט והזורק מזו לזו – פטור; היו שתיהן בדיוטא אחת- המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים: שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים מזו לזו - אבל לא זורקין]:
אמר רב משום רבי חייא: עגלות, תחתיהן וביניהן וצידיהן - רה"ר'; אמר אביי: בין עגלה לעגלה [3] - כמלא ארך עגלה;
וכמה ארך עגלה? חמש אמות.
למה לי [4]?: בארבע ופלגא סגי [5]?
כי היכי דלא לידחקו קרשים [6].
אמר רבא: צידי עגלה [7] - כמלא רחב עגלה [8];
וכמה רחב עגלה?
שתי אמות ומחצה.
למה לי [9]?: [10] באמתא ופלגא סגיא!?
כי היכי דלא לידדו קרשים [11].
אלא דקיימא לן 'דרך רשות הרבים שש עשרה אמה' - אנן דגמרינן לה ממשכן: דמשכן - חמיסרי הואי [12]!?
אמתא יתירא הואי [14], דהוה קאי בן לוי: דכי משתלפי קרשים [15] - הוה נקיט להו [16].
משנה:
חולית הבור [17], והסלע, שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה - הנוטל מהן והנותן על גבן חייב; פחות מכן פטור.
גמרא:
למה לי למיתני חולית הבור והסלע ליתני 'הבור והסלע' [18]?
מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: בור וחוליתה מצטרפין לעשרה [19].
תניא נמי הכי: 'בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה - אין ממלאין הימנה בשבת
אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים [20], ואין שותין הימנה בשבת [21] אלא אם כן הכניס לה ראשו ורובו [22]; ובור וחוליתה מצטרפין לעשר'.
בעא מיניה רב מרדכי מרבא: עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה, וזרק ונח על גביו – מהו?: מי אמרינן הרי עקירה באיסור [23] הרי הנחה באיסור [24]? או דילמא כיון דממקום פטור קאתיא [25] – לא?
אמר ליה: מתניתין היא!
אתא שייליה לרב יוסף, אמר ליה: מתניתין היא!
אתא שייליה לאביי, אמר ליה: מתניתין היא!
אמר להו: כולכו ברוקא דהדדי תפיתו [26]!
אמרו ליה: ואת לא תסברא [27]? והתנן הנוטל מהן ונותן על גבן חייב!
אמר להו: דילמא מתניתין במחט [28].
מחט נמי, אי אפשר דלא מדליא פורתא!
דאית ליה [29] מורשא [30]; אי נמי דרמיא [31] בחריצה [32]!
אמר רב מישא: בעי רבי יוחנן: כותל ברשות הרבים גבוה עשרה ואינו רחב ארבע, ומוקף לכרמלית [33], ועשאו רשות היחיד, וזרק [34] ונח על גביו [35] – מהו?: מי אמרינן כיון דאינו רחב ארבעה - מקום פטור הוא? או דילמא כיון דעשאו [36] רשות היחיד - כמאן דמלי דמיא [37]?
אמר עולא: קל וחומר: לאחרים עושה מחיצה [38], לעצמו [39] לא כל שכן!
איתמר נמי: אמר רבי חייא בר אשי אמר רב, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: כותל ברשות הרבים גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה, ומוקף לכרמלית, ועשאו רשות היחיד - הזורק ונח על גביו חייב: לאחרים עושה מחיצה, לעצמו לא כל שכן!
בעי רבי יוחנן: בור תשעה, ועקר ממנו חוליא [40] והשלימה לעשרה, מהו?: עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו, ומיחייב [41] - או לא מיחייב? ואם תימצי לומר כיון דלא הוי מחיצה עשרה מעיקרא לא מיחייב, בור עשרה ונתן לתוכה חוליא ומיעטה מהו?: הנחת חפץ וסילוק מחיצה [42] בהדי הדדי קאתו מיחייב [43] - או לא מיחייב?
תיפשוט ליה מדידיה, דתנן [שבת פ"יא מ"ג דף ק,א]: הזורק ארבע אמות בכותל: למעלה מעשרה טפחים - כזורק באויר, למטה מעשרה - כזורק בארץ, והזורק בארץ ארבע אמות חייב; והוינן בה: והא לא נח? ואמר רבי יוחנן: בדבילה שמינה [44] שנינו; ואמאי [45]? הא קא ממעט מארבע אמות [46] !
התם לא מבטל ליה [47] הכא מבטל ליה.
בעי רבא: זרק דף ונח על גבי יתידות [48] מהו [49]?
מאי קמיבעיא ליה?: הנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו? - היינו דרבי יוחנן!?
כי קמיבעיא ליה לרבא - כגון דזרק דף וחפץ על גביו – מאי? כיון דבהדי הדדי קאתו, כהנחת חפץ ועשיית מחיצה דמי? או דילמא כיון דלא אפשר דלא מידלא פורתא והדר נייח - כעשיית מחיצה והנחת חפץ דמי [50] [51]?
תיקו.
אמר רבא: פשיטא לי מים על גבי מים - היינו הנחתן [52]; אגוז על גבי מים
הערות
עריכה- ^ מילתא אחריתי היא: שתי מחברות היו היריעות, כל אחת ואחת חמש יריעות תפורות זו עם זו במחט על פני כל ארכן, ובאמצע היה מחבר בקרסים, מחברת עם מחברת: שהיו לולאות בשפת חיצונה של כל מחברת באמצע המשכן אלו כנגד אלו, כדכתיב מקבילות הלולאות וגו' (שמות כו ה)
- ^ נשא לבן - יתירות חכמה משמע
- ^ שבצדה
- ^ אורך העגלה חמש אמות
- ^ שאם מסדרן על רחבן - אינו מסדר על חמש אמות יותר משלש, והרי בארבע ומחצה יכול לסדרן; ואי מסדרן בחודן - יותר מארבע לא יסדר: מפני הפסקת מקום הבריחים שבאמצע הסדרים, ובפלגא אמה נמי תסגי ליה
- ^ אם בא לסדרן על רחבן
- ^ חלל שבין דפנות לאופנים, ועובי הדופן, ועובי האופן
- ^ שני הצדדים כמלא רחב חללה, דהיינו אמה ורביע לכל צד
- ^ רחבה תרתי ופלגא
- ^ אם מפני שאם יצטרך להושיב מן הקרשים לתוכה יכניס, וישכיבם בה על חודן
- ^ שלא יהיו הקרשים המוטלים לאורכן על דופנותיה לרחבן מדדין ונוטין לכאן ולכאן: שאם מושבות הקרשים קצר [צר], מתוך שהן ארוכות ויוצאות לחוץ הרבה - יכבד אחד מן הראשין כשהן מדדין בהליכתן, ויפלו
- ^ שתי העגלות ההולכות זו בצד זו רחב כל אחת חמש אמות - הרי עשר, וחמש אמות ריוח שבין עגלה לעגלה - הרי חמשה עשרה
- ^ ואם תאמר: יותר מעשרים הן, שהרי הקרשים אורכן עשר אמות, והן מוטלות על גבי דופני עגלה לרחבה, נמצא אורך הקרשים הרי עשרים אמה, לבד מה שצריך למשוך קרשי כל עגלה ועגלה לצד החיצון של עגלה שלא יגיעו ראשי הקרשים זו בזו ומעכבין את הילוך העגלות!? - אין זה תשובה, שהקרשים למעלה מעשרה הן, שהעגלה גבוה עשרה, ולגבי רשות הרבים - לית לן למיחשב אלא מקום העגלות וריוח שביניהן שהוא למטה מעשרה, דכל למעלה מעשרה - לאו רשות הרבים היא, הלכך לא חשיב ליה.
- ^ עוד צריך להיות ברחב הדרך עודף אמה, שתתן חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן לשני צדדין החיצונות של שתי עגלות
- ^ זו מזו ליפול לתוך אויר שביניהם
- ^ נכנס לבין האויר אמה שביניהם ועומד בחצי אמה שיש בין העגלה לצדדין, ומתקן את הסדר זו על זו שלא תפול העליונה; וכל הדרך הוא מהלך אחורי העגלה, וכשרואה אותן משתלפות אל תוך האויר - רץ לתוך בליטת הקרשים שבצדדין עד שמגיע לאמת האויר שביניהם, ודוחק עצמו לעמוד בחצי אמה עד שיחזיר הנשלפת למקומה ועל סדרה
- ^ קרקע חפירת הבור נותנין סביבותיו להקיף כמין חומה, כמו שאנו נותנין היקף עצים או אבן סביב פי הבור
- ^ פשיטא לן דסלע נקט לענין גובהה, ובור לענין עומק שנוטל מתוכו ומוציא לרשות הרבים, דאי לענין גובהה - כגון למוריד מחוליא למטה, וכגון דרחבה ארבע - למה לי למיתניא כלל? הא תנא ליה 'סלע'!? אלא ודאי למוציא מתוך אוגני בור נקט לה; וכיון דהכי הוא – 'חוליא' למה לי? ליתני 'הבור' לעומק 'והסלע' לגובה
- ^ לשויה הבור רשות היחיד; ואם הוציא מתוך אוגן חוליא - חייב
- ^ שיהא הממלא עומד לפנים מן המחיצה וממלא
- ^ לעמוד על שפתה ולשאוב בכלי ולהכניס ראשו לחללה ולשתות, כדתנן [עירובין פ"י מ"ו]: לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, שמא ימשוך הכלי אצלו
- ^ למקום שהוא שותה
- ^ מרשות הרבים
- ^ ברשות היחיד
- ^ שאי אפשר שלא הגביה תחילה למעלה מן העמוד, שהוא מקום פטור, שאינו אויר רשות הרבים, ואויר רשות היחיד נמי לא הוי, דכי אמרינן רשות היחיד עולה עד לרקיע - הני מילי כנגד רשות היחיד, אבל האי - מקמי דלימטי לאויר עמוד אגבהיה למעלה מעשרה
- ^ כולכם רוק אחד אתם רוקקים
- ^ דמתניתין היא
- ^ דאינה גבוהה
- ^ לסלע
- ^ [סדק] נמוך מעשרה, וכיון דכולה גבוהה עשרה בר מההיא מורשא, ואיהו לא הוי מקום חשוב - הוי ליה חורי רשות היחיד
- ^ מחט
- ^ בחריץ שבסלע שבראשו, ולא נפל מלמעלה מעשרה, אלא לתוך עשרה
- ^ בכותל זה הקיפו בקעה שהיתה כרמלית ועל ידו נעשית רשות היחיד, כגון: שהוקף לדירה, או לא הקיפו בו אלא בית סאתים
- ^ מרשות הרבים
- ^ על ראשו
- ^ דכותל זה עשאה לכרמלית זו
- ^ והוי אצל ראשו כארעא סמיכתא כל החלל
- ^ כל החלל עשאו רשות היחיד
- ^ ראש הכותל
- ^ והניחו ברשות הרבים
- ^ מי מיחייב אף על גב דמקמי עקירה לאו רשות היחיד הוה, בשעת עקירה מיהא רשות היחיד הוה
- ^ בהנחה זו נסתלקה מחיצת הבור שנתמעטה מעשרה
- ^ מי מהני האי מיעוטא למיפטריה
- ^ שנדבק בפני הכותל
- ^ מיחייב
- ^ הא מתניתין ארבע אמות קתני, ואפילו מצומצמות; וכי נח בפני הכותל - נתמעט הזריקה מארבע אמות כדי מקום הדבילה, וקתני חייב, כיון דמעיקרא ארבע אמות הוה
- ^ דבילה, הלכך לאו מיעוט הוא
- ^ דקות, שהיו גבוהות עשרה ואין רחבות ארבעה, ודף זה רחב ארבעה - עשאו רשות היחיד
- ^ להתחייב בזריקה זו
- ^ כעשיית מחיצה - ברישא, והדר הנחת החפץ דמי - חייב, דבשעת הנחתו כבר נעשה דף רשות היחיד
- ^ 'ואם תימצי לומר' הוא: אם תימצי לומר כרבי יוחנן, דהנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי לא מיחייב - הכא ודאי אדף לא מיחייב, מיהו אחפץ מהו לחיובי: דלא אפשר דלא מידלי החפץ מעל הדף בשעת הנחת הדף, והדר נייח
- ^ ואם נטל מקצתן והוציא - הוה עקירה