ביאור:בבלי שבת דף פג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ורבי עקיבא, למאי הלכתא איתקש לנדה למשא ^[1]? לוקשיה לנבלה?

אין הכי נמי; אלא מה נדה אינה לאברין - אף עבודה זרה אינה לאברין;

אלא הא דבעי רב חמא בר גוריא 'עבודה זרה ישנה לאברים או אינה לאברים?', תיפשוט ליה מהא בין לרבנן בין לרבי עקיבא דאינה לאברים!?

רב חמא בר גוריא - כרבה מתני ^[2], ובעי לה אליבא דרבי עקיבא ^[3].

מיתיבי [דומה לתוספתא זבים פ"ה מ"ו [צוקרמאנדל]]: עבודה זרה כשרץ ומשמשיה כשרץ; רבי עקיבא אומר: עבודה זרה כנדה ומשמשיה כשרץ; בשלמא לרבי אלעזר ניחא ^[4], אלא לרבה קשיא!?

אמר לך רבה: מי אלימא ממתניתיו ^[5], דקתני עציו ואבניו ועפריו מטמאין כשרץ ואוקימנא 'מאי כשרץ? - דלא מטמא באבן מסמא - הכי נמי דלא מטמא באבן מסמא.

מיתיבי: 'נכרי ונכרית, עבודה זרה ומשמשיה, הן ולא היסטן ^[6]; רבי עקיבא אומר: הן והיסטן'; בשלמא לרבי אלעזר ניחא ^[7] אלא לרבה קשיא?

^[8]

אמר לך רבה: וליטעמיך, נכרי ונכרית נמי הן ולא היסטן? והתניא: '(ויקרא טו ב) דבר[ו] אל בני ישראל [ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא] - בני ישראל מטמאין בזיבה ואין נכרים מטמאין בזיבה, אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהן' ^[9]!

אלא ^[10]: רבה מתרץ לטעמיה: נכרי ונכרית - הן והיסטן ואבן מסמא שלהן; עבודה זרה - היא והיסטה אבל לא אבן מסמא שלה; רבי עקיבא אומר: עבודה זרה - היא והסיטה ואבן מסמא שלה;

ורבי אלעזר מתרץ לטעמיה: נכרי ונכרית - הן והיסטן ואבן מסמא שלהן; עבודה זרה - היא ולא היסטה ^[11]; ורבי עקיבא אומר: עבודה זרה - היא והסיטה.

^[12]

מתקיף לה רב אשי: מאי 'הן' ^[13]?

אלא אמר רב אשי: הכי קאמר: 'נכרי ונכרית - בין הן שהסיטו את אחרים ^[14] ובין אחרים שהסיטו אותן ^[15] – טמאים ^[16]; עבודה זרה שהסיטה אחרים – טהורין ^[17], אחרים שהסיטו אותה – טמאים ^[18]; משמשיה - בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן – טהורים; רבי עקיבא אומר ^[19]: נכרי ונכרית ועבודה זרה - בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן – טמאים; משמשיה - בין הן שהסיטו אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן – טהורין.

^[20]

עבודה זרה, בשלמא אחרים שהסיטו אותה משכחת לה, אלא היא שהסיטה את אחרים היכי משכחת לה ^[21]?

אמר רמי בריה דרב ייבא: כדתנן [תערובת שתי משניות: זבים פ"ד משנה ה ומשנה ו]: 'הזב בכף מאזנים, ואוכלין ומשקין בכף שנייה; כרע הזב – טמאין ^[22];

עמוד ב

כרעו הן ^[23] – טהורין ^[24]'.

כמאן אזלא הא דתניא 'כל הטמאות המסיטות ^[25] – טהורות, חוץ מהיסטו של זב, שלא מצינו לו חבר בכל התורה כולה ^[26]'? - לימא דלא כרבי עקיבא, דאי כרבי עקיבא - איכא נמי עבודה זרה!

אפילו תימא רבי עקיבא, תנא זב, וכל דדמי ליה ^[27].

בעי רב חמא בר גוריא: עבודה זרה ישנה לאברים או אינה לאברים ^[28]?

היכא דהדיוט יכול להחזירה ^[29] לא תיבעי לך, דכמאן דמחברת דמי; כי תיבעי לך היכא דאין הדיוט יכול להחזירה – מאי?: כיון דאין הדיוט יכול להחזירה כמאן דמתברא דמי? או דילמא הא לא מחסרה?

ואיכא דבעי לה להך גיסא: היכא דאין הדיוט יכול להחזירה לא תיבעי לך, דכמאן דמתברא דמי; כי תבעי לך היכא דהדיוט יכול להחזירה – מאי?: כיון דהדיוט יכול להחזירה כמאן דמחברא דמי? או דילמא השתא מיהא קשלפה ושריא?

תיקו.

בעי רב אחדבוי בר אמי: עבודה זרה פחותה מכזית ^[30] מהו?

מתקיף לה רב יוסף: למאי? אילימא לענין איסורא ^[31] - לא יהא אלא זבוב בעל עקרון, דתניא: '(שופטים ח לג) [ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים] וישימו להם בעל ברית לאלהים - זה זבוב בעל עקרון; מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו, כיון שזוכרה - מוציאה מתוך כיסו ומחבקה ומנשקה' ^[32]; אלא לענין טומאה מאי?: כיון דאיתקיש לשרץ: מה שרץ בכעדשה אף עבודה זרה נמי בכעדשה? או דילמא הא איתקיש למת ^[33]: מה מת בכזית אף עבודה זרה בכזית?

אמר רב אויא - ואיתימא רבה בר עולא: תא שמע:, דתניא: 'עבודה זרה פחותה מכזית אין בה טומאה כל עיקר, שנאמר (מלכים ב כג ו) [ויצא את האשרה מבית ידוד מחוץ לירושלם אל נחל קדרון וישרף אתה בנחל קדרון וידק לעפר] וישלך את עפרה על קבר בני העם - מה מת בכזית אף עבודה זרה בכזית.'

ורבנן ^[34] למאי הלכתא איתקש לשרץ? - דלא מטמא במשא, ^[35] לנדה? - דאינה לאברין, למת ^[36]? - דלא מטמא בכעדשה? ^[37]? אימא ^[38] לחומרא: למאי הלכתא אקשה רחמנא לשרץ? - לטמויי בכעדשה, לנדה - לטמויי באבן מסמא, אקשה רחמנא למת לטמויי באהל?!

טומאת עבודה זרה דרבנן היא ^[39], וקולא וחומרא - לקולא מקשינן, לחומרא לא מקשינן.

משנה:

מנין לספינה שהיא טהורה ^[40]?

שנאמר (משלי ל יט) [דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור] דרך אניה בלב ים [ודרך גבר בעלמה] ^[41].

גמרא:

פשיטא! אניה בלב ים היא ^[42]!

הא קא משמע לן: כים: מה ים טהור - אף ספינה טהורה.

תניא: חנניה אומר: נלמדה משַׂק ^[43]: מה שק מיטלטל מלא וריקן - אף כל מיטלטל מלא וריקן, לאפוקי ספינה, דאינה מיטלטלת מלא וריקן ^[44].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו ספינה של חרס ^[45]: מאן דאמר 'אניה בלב ים' - הא נמי בלב ים היא; למאן דאמר כשק - הנך דכתיבי גבי שק דאי מיטלטלת מלא וריקן - אִין, אי לא – לא, אבל ספינה של חרס, אף על גב דאינה מיטלטלת מלא וריקן; אי נמי ^[46] ספינת הירדן ^[47]: למאן דאמר 'אניה בלב ים' היא - הא נמי 'אניה בלב ים' היא ^[48]; למאן דאמר מיטלטלת מלא וריקן - הא נמי מיטלטלת מלא וריקן, דאמר רבי חנינא בן עקביא: מפני מה אמרו ספינת הירדן טמאה? מפני שטוענים אותה ביבשה ומורידין אותה למים.

אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ואפילו שעה אחת, שהרי כמה שנים נשנית משנה זו בבית המדרש ^[49] ולא נתגלה טעמה עד שבא רבי חנינא בן עקביא ופירשה.

אמר רבי יונתן: לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה, שנאמר (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל [כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים] - אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה.

אמר ריש לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: 'זאת התורה אדם כי ימות באהל';

אמר רבא:

הערות

^ לחודה
^ דאמר לעיל: דרבי עקיבא לאבן מסמא נמי אקשה לנדה, ולא מצי לאקושה לנבלה
^ מי מקיש נמי לענין נדה דאינה לאברים, או לא
^ דקתני לרבנן כשרץ, אלמא לא מטמיא במשא
^ דמסכת עבודה זרה: אבניו ועציו כו'
^ קא סלקא דעתך היסטן - משמע שהוסטו, דהיינו משא, ולא כשאר היסיטות שבתלמוד, דמשמעו שהטמא הסיט האחרים
^ דקתני ולא היסטן, דמשמע דלא מטמא במשא
^ ולקמן פריך: מאי 'הן', אי הן טמאין קאמר - פשיטא, השתא היסטן טמא, הם מיבעיא? הכי איבעי ליה למתני: 'מגען ולא היסטן'!?
^ אלמא מטמאו במשא: דאי לא מטמאו אלא במגע - מאי 'כזבין'? לימא 'כטמאי מתים'
^ הא - משבשתא היא, ובעי לתרוצי, ורבה מתרץ לטעמיה, ורבי אלעזר לטעמיה
^ ולא משאה: שאינה מטמאה במשא
^ 'ואבן מסמא שלהן' גרסינן גבי נכרי ונכרית, בין בתרצתא דרבה, בין בדרבי אלעזר, והכי אמרינן בפרק בתרא דמסכת נדה (סט,ב): נכרי ונכרית מטמאין באבן מסמא
^ אי רבה ורבי אלעזר, 'היסט' דברייתא - לשון משא משמע להו, שהיסטו אחרים - דהיינו משא, מאי 'הן והיסטן' 'הן ולא היסטן' דקתני בין לרבי עקיבא בין לרבנן?: אי למימרא דהן עצמן טמאים - פשיטא, דאי טהורים הם היסט מנא להו?! הכי איבעיא לאיפלוגי: 'עבודה זרה אין היסטה טמא, רבי עקיבא אומר: היסטה טמא'!?
^ והיינו 'היסטן' דקתני בה, ככל היסט שבמשנה
^ דהיינו 'משא'; וזהו 'הן' דקתני בברייתא, והכי משמע: הן והיסטן; דלישנא דברייתא - משא שהזכירו חכמים
^ נכרי ונכרית - בין הן שהוסטו על ידי אדם, בין היסטן - כלומר מה שהסיטו הן – טמאין, דתורת זבין עליהם; דזב שהוסט על ידי אדם או הסיט את האדם ואת כל דבר - טמאוהו, דתנן (זבין פרק חמישי משנה ב): כל הנישא על גבי זב – טמא, והיינו היסט, וילפינן לה במסכת נדה (לג,א) מ'וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו' (ויקרא טו י), ומוקמינן לקרא התם על כרחך דהכי קאמר: וכל הנוגע בכל אשר יהיה הזב תחתיו, דהיינו 'נישא על גבי הזב'
^ דאיתקש לשרץ להכי: שלא תטמא לא בהיסט ולא באבן מסמא, ואליבא דרבה קמתרץ לה רב אשי
^ דהיינו משא, ומודו רבנן דמטמאה במשא דאיתקש לנדה
^ עבודה זרה נמי כנכרי ונכרית, בין שהסיטה בין שהוסטה, והוא הדין לאבן מסמא דאיתקש לנדה, והכי תני רב אשי לברייתא אליבא דרבה [בדברי תנא קמא]: נכרי ונכרית: הן, המשא שלהן, והיסטן; עבודה זרה - היא = המשא שלה, ולא היסטה, משמשיה - לא הן ולא היסטן; רבי עקיבא אומר
^ וממילא לרבי אלעזר מתרץ לה רב אשי הכי: נכרי ונכרית הן והיסטן, עבודה זרה ומשמשיה - לא הן ולא היסטן; רבי עקיבא אומר: נכרי ונכרית - הן והיסטן, עבודה זרה - היא ולא היסטה: דבמשא מטמיא ולא באבן מסמא, דהוא דומיא דהיסט; משמשין - לא הן ולא היסטן; כך נראה לי סוגיא זו, ולא פירשו רבותינו כן, והם פירשו: מאי הן - דאתקפתא דרב אשי אדרבי עקיבא קאי, ולא קשיא ליה אלא דתני לה בלשון רבים, והכי קשיא ליה: כיון דרבי עקיבא - אעבודה זרה לחודה קאי, אמאי תנא 'הן והיסטן'? 'היא והיסטה' איבעיא ליה למיתני!? ולא נהירא לי, דקשיא לי טובא בגוה: חדא: דלא אתקפתא היא, דכיון דאמרן דמתניתין מחסרתא היא, ואוסופי מוספינן עלה - שפיר מיתני בה 'הן' לרבי עקיבא, בין לרבה דקאמר רבי עקיבא אכולהו קאי, וקאמר 'הן והיסטן', לרבי אלעזר נמי קאי אכולהו, דהכי קאמר רבי עקיבא: עבודה זרה לענין היסט - דהיינו משא - כנכרי ונכרית, וכולן 'הן והיסטן', והכי קתני: רבי עקיבא אומר: נכרי ונכרית עבודה זרה - הן והיסטן! ועוד: מאי שנא דלא מיפלגי בין הסיטו להוסטו אלא בתרצתא דרב אשי; ומאי דוחקיה לפלוגי בהו אי לאו ד'הן' דברייתא משמע ליה שהוסטו, ו'היסטן' משמע ליה שהסיטו! ועוד: דסוף סוף בתירוצא דרב אשי לא מיתרצה אתקפתיה, דאי 'הן' משום מגע משמשיה קאמר - לא הן ולא היסטן הוא, ואילו רבי עקיבא 'הן והיסטן' קאמר, ואי אנכרי ונכרית - הכא נמי הוי מצי לתרוצי כלישנא קמא, ומאי אתקפתיה?
^ שהחפץ יסיט אדם או חפץ אחר
^ שהרי הסיטן זב, והיסטו של זב כי האי גוונא כתיב בין בכלים בין באדם בין באוכלין ומשקין; בכלים כתיב 'וכלי חרש אשר יגע בו הזב' (ויקרא טו יב) ותניא בתורת כהנים [ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ג משנה א]: יכול יטמאנו מאחוריו? נאמר כאן ''בו' ונאמר להלן 'אשר תבושל בו', מה להלן מאוירו - אף כאן מאוירו, 'אם כן למה נאמר אשר יגע בו' - פשיטא, מי גרע משאר טומאות שמטמאין כלי חרס מאוירן? - כיון דכתיב גבי שרצים למה לי למכתביה הכא? אלא להביא מגעו שהוא ככולו, ואפילו מאחוריו, ואיזהו - זה היסטו, וגבי אדם נמי וכל אשר יגע בו הזב, ואי משום מגע - הא כתיב (ויקרא טו ז) 'נוגע בבשר הזב', אלא להביא מגעו שהוא ככולו, ואפילו מאחוריו, ואיזה זה – היסטו; וגבי אוכלין ומשקין תנא [ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ג משנה ג]: (ויקרא טו יב) וכל כלי עץ ישטף במים - אמר רבי שמעון: ומה בא זה ללמדנו, אם ללמד שיטמא הזב כלי שטף במגע - והלא כבר נאמר הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו, אם הנוגע בו יכבס בגדיו, שהן כלי שטף, במגע - הוא עצמו לא יטמא כלי שטף במגע? אלא למה נאמר וכל כלי עץ וגו' - להביא אוכלין ומשקין וכלים הנישאין על גבי הזב, דבסיפיה דקרא ד'אשר יגע בו הזב' כתיב, דאוקמינן דמשתעי בהיסט, והיינו דתנן: כל הנישא על גבי הזב – טמא
^ ונשאו הן את הזב
^ דתנן [זבים פ"ה מ"ב]: כל שהזב נישא עליו - טהור, חוץ מן הראוי למשכב ומושב האדם, אבל כל שאר כלים ואוכלים - אין מיטמאין מחמת משכב ומושב, כדתניא (שבת נט א): מי שמיוחד לישיבה, יצא זה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו' [דומה לספרא מצורע פרשת זבים פרשתא א פרק ב משנה ג ומשנה ה], ולמהוי אפילו ראשון לטומאה מחמת משא הזב - נמי לא, דכי כתיב משא הזב - באדם כתיב והנושא אותם וגו' (ויקרא טו י), והא דאמר לעיל נכרי ונכרית ועבודה זרה שהסיטום אחרים - טמאים - באדם קאמרינן
^ אחרים, כגון בכף מאזנים או אדם טמא מת שהסיט את חברו
^ בשאר טומאות שבתורה
^ דאתי מריבויא דזב, ועבודה זרה מנדה גמרי, דהיינו זב
^ כגון של חוליות, ישנה לטומאתה אבר אבר - או לא
^ שאין צריך אומן לכך
^ והיא שלמה
^ ליאסר בהנאה
^ וזהו לשון ברית - אהבה וחבה, אלמא אדוקים בה, ועבודה זרה היא
^ כדלקמן: על קבר בני העם (מלכים ב כג ו)
^ אתקפתא היא: לרבנן, דאמרי אינה מטמאה במשא
^ למאי הלכתא אמרו אליבייהו דאיתקש
^ דאינה מטמאה בכעדשה
^ כולהו לקולא
^ כולהו
^ דכל הנך היקשות - דברי קבלה נינהו, ואסמכתא בעלמא, ו'שקץ תשקצנו' לאו לשון שרץ ממש הוא, אלא עיקר קרא לכנות לה שם לגנאי אתא
^ שאינה מקבלת טומאה
^ בלב ים - הרי היא כים
^ לאו פירכא היא, אלא פירוש למתניתין
^ שהרי כלי עץ היא, והוקשה לשק לענין טומאה (ויקרא יא לב: וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר)
^ דגדולה היא
^ דלא איתקש לשק
^ איכא בינייהו
^ שהיא קטנה ומיטלטלת מלאה וריקנית, לפי שהנהר קטן
^ דיַם לאו דוקא, וכל הנהרות נמי טהורין הן
^ של מסכת כלים, דתני בה ספינת הירדן טמאה

[1] לחודה

[2] דאמר לעיל: דרבי עקיבא לאבן מסמא נמי אקשה לנדה, ולא מצי לאקושה לנבלה

[3] מי מקיש נמי לענין נדה דאינה לאברים, או לא

[4] דקתני לרבנן כשרץ, אלמא לא מטמיא במשא

[5] דמסכת עבודה זרה: אבניו ועציו כו'

[6] קא סלקא דעתך היסטן - משמע שהוסטו, דהיינו משא, ולא כשאר היסיטות שבתלמוד, דמשמעו שהטמא הסיט האחרים

[7] דקתני ולא היסטן, דמשמע דלא מטמא במשא

[8] ולקמן פריך: מאי 'הן', אי הן טמאין קאמר - פשיטא, השתא היסטן טמא, הם מיבעיא? הכי איבעי ליה למתני: 'מגען ולא היסטן'!?

[9] אלמא מטמאו במשא: דאי לא מטמאו אלא במגע - מאי 'כזבין'? לימא 'כטמאי מתים'

[10] הא - משבשתא היא, ובעי לתרוצי, ורבה מתרץ לטעמיה, ורבי אלעזר לטעמיה

[11] ולא משאה: שאינה מטמאה במשא

[12] 'ואבן מסמא שלהן' גרסינן גבי נכרי ונכרית, בין בתרצתא דרבה, בין בדרבי אלעזר, והכי אמרינן בפרק בתרא דמסכת נדה (סט,ב): נכרי ונכרית מטמאין באבן מסמא

[13] אי רבה ורבי אלעזר, 'היסט' דברייתא - לשון משא משמע להו, שהיסטו אחרים - דהיינו משא, מאי 'הן והיסטן' 'הן ולא היסטן' דקתני בין לרבי עקיבא בין לרבנן?: אי למימרא דהן עצמן טמאים - פשיטא, דאי טהורים הם היסט מנא להו?! הכי איבעיא לאיפלוגי: 'עבודה זרה אין היסטה טמא, רבי עקיבא אומר: היסטה טמא'!?

[14] והיינו 'היסטן' דקתני בה, ככל היסט שבמשנה

[15] דהיינו 'משא'; וזהו 'הן' דקתני בברייתא, והכי משמע: הן והיסטן; דלישנא דברייתא - משא שהזכירו חכמים

[16] נכרי ונכרית - בין הן שהוסטו על ידי אדם, בין היסטן - כלומר מה שהסיטו הן – טמאין, דתורת זבין עליהם; דזב שהוסט על ידי אדם או הסיט את האדם ואת כל דבר - טמאוהו, דתנן (זבין פרק חמישי משנה ב): כל הנישא על גבי זב – טמא, והיינו היסט, וילפינן לה במסכת נדה (לג,א) מ'וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו' (ויקרא טו י), ומוקמינן לקרא התם על כרחך דהכי קאמר: וכל הנוגע בכל אשר יהיה הזב תחתיו, דהיינו 'נישא על גבי הזב'

[17] דאיתקש לשרץ להכי: שלא תטמא לא בהיסט ולא באבן מסמא, ואליבא דרבה קמתרץ לה רב אשי

[18] דהיינו משא, ומודו רבנן דמטמאה במשא דאיתקש לנדה

[19] עבודה זרה נמי כנכרי ונכרית, בין שהסיטה בין שהוסטה, והוא הדין לאבן מסמא דאיתקש לנדה, והכי תני רב אשי לברייתא אליבא דרבה [בדברי תנא קמא]: נכרי ונכרית: הן, המשא שלהן, והיסטן; עבודה זרה - היא = המשא שלה, ולא היסטה, משמשיה - לא הן ולא היסטן; רבי עקיבא אומר

[20] וממילא לרבי אלעזר מתרץ לה רב אשי הכי: נכרי ונכרית הן והיסטן, עבודה זרה ומשמשיה - לא הן ולא היסטן; רבי עקיבא אומר: נכרי ונכרית - הן והיסטן, עבודה זרה - היא ולא היסטה: דבמשא מטמיא ולא באבן מסמא, דהוא דומיא דהיסט; משמשין - לא הן ולא היסטן; כך נראה לי סוגיא זו, ולא פירשו רבותינו כן, והם פירשו: מאי הן - דאתקפתא דרב אשי אדרבי עקיבא קאי, ולא קשיא ליה אלא דתני לה בלשון רבים, והכי קשיא ליה: כיון דרבי עקיבא - אעבודה זרה לחודה קאי, אמאי תנא 'הן והיסטן'? 'היא והיסטה' איבעיא ליה למיתני!? ולא נהירא לי, דקשיא לי טובא בגוה: חדא: דלא אתקפתא היא, דכיון דאמרן דמתניתין מחסרתא היא, ואוסופי מוספינן עלה - שפיר מיתני בה 'הן' לרבי עקיבא, בין לרבה דקאמר רבי עקיבא אכולהו קאי, וקאמר 'הן והיסטן', לרבי אלעזר נמי קאי אכולהו, דהכי קאמר רבי עקיבא: עבודה זרה לענין היסט - דהיינו משא - כנכרי ונכרית, וכולן 'הן והיסטן', והכי קתני: רבי עקיבא אומר: נכרי ונכרית עבודה זרה - הן והיסטן! ועוד: מאי שנא דלא מיפלגי בין הסיטו להוסטו אלא בתרצתא דרב אשי; ומאי דוחקיה לפלוגי בהו אי לאו ד'הן' דברייתא משמע ליה שהוסטו, ו'היסטן' משמע ליה שהסיטו! ועוד: דסוף סוף בתירוצא דרב אשי לא מיתרצה אתקפתיה, דאי 'הן' משום מגע משמשיה קאמר - לא הן ולא היסטן הוא, ואילו רבי עקיבא 'הן והיסטן' קאמר, ואי אנכרי ונכרית - הכא נמי הוי מצי לתרוצי כלישנא קמא, ומאי אתקפתיה?

[21] שהחפץ יסיט אדם או חפץ אחר

[22] שהרי הסיטן זב, והיסטו של זב כי האי גוונא כתיב בין בכלים בין באדם בין באוכלין ומשקין; בכלים כתיב 'וכלי חרש אשר יגע בו הזב' (ויקרא טו יב) ותניא בתורת כהנים [ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ג משנה א]: יכול יטמאנו מאחוריו? נאמר כאן ''בו' ונאמר להלן 'אשר תבושל בו', מה להלן מאוירו - אף כאן מאוירו, 'אם כן למה נאמר אשר יגע בו' - פשיטא, מי גרע משאר טומאות שמטמאין כלי חרס מאוירן? - כיון דכתיב גבי שרצים למה לי למכתביה הכא? אלא להביא מגעו שהוא ככולו, ואפילו מאחוריו, ואיזהו - זה היסטו, וגבי אדם נמי וכל אשר יגע בו הזב, ואי משום מגע - הא כתיב (ויקרא טו ז) 'נוגע בבשר הזב', אלא להביא מגעו שהוא ככולו, ואפילו מאחוריו, ואיזה זה – היסטו; וגבי אוכלין ומשקין תנא [ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ג משנה ג]: (ויקרא טו יב) וכל כלי עץ ישטף במים - אמר רבי שמעון: ומה בא זה ללמדנו, אם ללמד שיטמא הזב כלי שטף במגע - והלא כבר נאמר הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו, אם הנוגע בו יכבס בגדיו, שהן כלי שטף, במגע - הוא עצמו לא יטמא כלי שטף במגע? אלא למה נאמר וכל כלי עץ וגו' - להביא אוכלין ומשקין וכלים הנישאין על גבי הזב, דבסיפיה דקרא ד'אשר יגע בו הזב' כתיב, דאוקמינן דמשתעי בהיסט, והיינו דתנן: כל הנישא על גבי הזב – טמא

[23] ונשאו הן את הזב

[24] דתנן [זבים פ"ה מ"ב]: כל שהזב נישא עליו - טהור, חוץ מן הראוי למשכב ומושב האדם, אבל כל שאר כלים ואוכלים - אין מיטמאין מחמת משכב ומושב, כדתניא (שבת נט א): מי שמיוחד לישיבה, יצא זה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו' [דומה לספרא מצורע פרשת זבים פרשתא א פרק ב משנה ג ומשנה ה], ולמהוי אפילו ראשון לטומאה מחמת משא הזב - נמי לא, דכי כתיב משא הזב - באדם כתיב והנושא אותם וגו' (ויקרא טו י), והא דאמר לעיל נכרי ונכרית ועבודה זרה שהסיטום אחרים - טמאים - באדם קאמרינן

[25] אחרים, כגון בכף מאזנים או אדם טמא מת שהסיט את חברו

[26] בשאר טומאות שבתורה

[27] דאתי מריבויא דזב, ועבודה זרה מנדה גמרי, דהיינו זב

[28] כגון של חוליות, ישנה לטומאתה אבר אבר - או לא

[29] שאין צריך אומן לכך

[30] והיא שלמה

[31] ליאסר בהנאה

[32] וזהו לשון ברית - אהבה וחבה, אלמא אדוקים בה, ועבודה זרה היא

[33] כדלקמן: על קבר בני העם (מלכים ב כג ו)

[34] אתקפתא היא: לרבנן, דאמרי אינה מטמאה במשא

[35] למאי הלכתא אמרו אליבייהו דאיתקש

[36] דאינה מטמאה בכעדשה

[37] כולהו לקולא

[38] כולהו

[39] דכל הנך היקשות - דברי קבלה נינהו, ואסמכתא בעלמא, ו'שקץ תשקצנו' לאו לשון שרץ ממש הוא, אלא עיקר קרא לכנות לה שם לגנאי אתא

[40] שאינה מקבלת טומאה

[41] בלב ים - הרי היא כים

[42] לאו פירכא היא, אלא פירוש למתניתין

[43] שהרי כלי עץ היא, והוקשה לשק לענין טומאה (ויקרא יא לב: וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר)

[44] דגדולה היא

[45] דלא איתקש לשק

[46] איכא בינייהו

[47] שהיא קטנה ומיטלטלת מלאה וריקנית, לפי שהנהר קטן

[48] דיַם לאו דוקא, וכל הנהרות נמי טהורין הן

[49] של מסכת כלים, דתני בה ספינת הירדן טמאה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]