ביאור:בבלי שבת דף צח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

פחות מארבע אמות – פטור ^[1].'

מאי קא משמע לן?

הא קא משמע לן: רשויות ^[2] מצטרפות ^[3], ^[4] ודלא אמרינן קלוטה כמה שהונחה.

אמר רב שמואל בר יהודה אמר רב אבא אמר רב הונא אמר רב: המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה ^[5] – פטור, לפי שאינו דומה לדגלי מדבר.

איני והא עגלות ^[6], דמקורות הויין ^[7], ואמר רב משום רבי חייא: עגלות - תחתיהן וביניהן וצדיהן רשות הרבים ^[8]!

כי קאמר רב ^[9] – בדראתא ^[10].

מכדי אורכא דעגלה כמה הואי? - חמש אמין ^[11]; פותיא דקרש כמה הואי? - אמתא ופלגא; כמה מותיב ^[12]? – תלתא ^[13], פשא ליה ^[14] פלגא דאמתא; כי שדי ליה מר ביני וביני ^[15] - ^[16] כלבוד דמי ^[17]!?

מי סברת קרשים אפותייהו הוה מנח להו? אחודן מנח להו ^[18]!

סוף סוף סומכא ^[19] דקרש כמה הוי? – אמתא ^[20]; כמה הוה מותיב ^[21]? – ארבעה ^[22]; פשא לה אמתא! כי שדי לה מר ביני וביני ^[23] - כלבוד דמי ^[24]!

הניחא ^[25] למאן דאמר 'קרשים ^[26] מלמטן - עוביין אמה, מלמעלן - כלין והולכין עד כאצבע' – שפיר ^[27], אלא למאן דאמר 'כשם שמלמטן עוביין אמה כך מלמעלה עוביין אמה' ^[28], מאי איכא למימר?

אמר רב כהנא: באטבעי ^[29]

^[30]

^[31] ^[32]אטבעי - היכא מנח להו? אגבא דעגלה ^[33]? ^[34] עגלה גופא מקורה הואי ^[35]!?

עמוד ב

אמר שמואל: ביתדות ^[36].

^[37]

תנו רבנן: 'קרשים מלמטן - עוביין אמה, ומלמעלן כלין והולכין עד כאצבע, שנאמר: (שמות כו כד) [ויהיו תאמים מלמטה ויחדו] יהיו תמים על ראשו [אל הטבעת האחת כן יהיה לשניהם לשני המקצעת יהיו], ולהלן הוא אומר (יהושע ג טז) [ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד באדם מאדם העיר אשר מצד צרתן והירדים על ים הערבה ים המלח] תמו נכרתו [והעם עברו נגד יריחו] ^[38] - דברי רבי יהודה; רבי נחמיה אומר: כשם שמלמטן עוביין אמה - כך מלמעלן עוביין אמה, שנאמר 'יחדו'^[39]';

והכתיב 'תמים'?

ההוא דליתו שלמין ולא ליתו דניסרא ^[40].

ואידך נמי, הכתיב 'יחדו'?

ההוא - דלא לישלחופינהו מהדדי ^[41];

בשלמא למאן דאמר 'כשם שמלמטן עוביין אמה כך מלמעלן עוביין אמה', היינו דכתיב (שמות כו כב) ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים [פסוק כג] ושני קרשים תעשה למקצעת [המשכן בירכתים] - דאתי פותיא דהני ממלי ליה לסומכא דהני ^[42], אלא למאן דאמר 'מלמטן עוביין אמה מלמעלן כלין והולכין עד כאצבע' האי עייל והאי נפיק ^[43]!

דשפי להו ^[44] כי טורין ^[45].

(שמות כו כח) והבריח התיכון בתוך הקרשים [מברח מן הקצה אל הקצה] – תנא: בנס היה עומד ^[46];

(שמות כו א) ואת המשכן תעשה עשר יריעות [שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כרבים מעשה חשב תעשה אתם] [פסוק ב] ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה [ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל היריעת] שדי אורכייהו לפותיא דמשכן, כמה הויא? - עשרין ותמני; דל עשר לאיגרא ^[47] - פשא להו תשע להאי גיסא ותשע להאי גיסא; לרבי יהודה ^[48]מיגליא אמה דאדנים ^[49], לרבי נחמיה ^[50] מיגליא אמה דקרשים ^[51]; שדי פותייהו לאורכא דמשכן ^[52] כמה הויא? – ^[53] ארבעין; דל תלתין לאיגרא [לגג] - פשא להו עשר; לרבי יהודה ^[54] מכסיא אמה דאדנים ^[55], לרבי נחמיה מיגליא אמה דאדנים.

(שמות כו ז) ועשית יריעות עזים לאהל [על המשכן עשתי עשרה יריעת תעשה אתם] ^[56] [פסוק ח] ארך היריעה האחת שלשים באמה [ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת]; שדי אורכייהו לפותיא דמשכן, כמה הויא? – תלתין; דל עשר לאיגרא - פשא להו עשר להאי גיסא ועשר להאי גיסא; לרבי יהודה מיכסיא אמה דאדנים ^[57], לרבי נחמיה מיגליא אמה דאדנים ^[58].

תניא נמי הכי: '(שמות כו יג) והאמה מזה והאמה מזה בעודף [בארך יריעת האהל יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסתו] ^[59] - לכסות אמה של אדנים ^[60], דברי רבי יהודה; רבי נחמיה אומר: לכסות אמה של קרשים'; שדי פותייהו לאורכיה דמשכן, כמה הויא? - ארבעים וארבע ^[61]; דל תלתין לאיגרא - פשא להו ארבע סרי; דל תרתי לכפלא ^[62], דכתיב (שמות כו ט) [וחברת את חמש היריעת לבד ואת שש היריעת לבד] וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל - פשא להו תרתי סרי; בשלמא לרבי יהודה ^[63] - היינו דכתיב (שמות כו יב) [וסרח העדף ביריעת האהל] חצי היריעה העדפת ^[64] תסרח [על אחרי המשכן] ^[65], אלא לרבי נחמיה ^[66] מאי 'תסרח'?

תסרח מחברותיה ^[67].

תנא דבי רבי ישמעאל: 'למה משכן דומה? - לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה ^[68] מהלכין אחריה ^[69].'

תנו רבנן: 'חרוצים היו קרשים ^[70],

וחלולים היו האדנים ^[71],

הערות

^ דמשום הוצאה לא מיחייב, דלא אמרינן קלוטה כמה שהונחה
^ השוות
^ רשות הרבים זו עם רשות הרבים זו, ודלא כרבי יוסי, דאמר בפרק 'המוציא יין' (שבת פ א): אף בהעלם אחד לרשות אחת - חייב, לשתי רשויות – פטור
^ ועוד קא משמע לן:
^ מכוסה
^ דמשכן
^ בקרשים הסדורין עליהן, רחבן לאורך העגלה ואורכן לרחבן על ראש דפנותיה, וקא סלקא דעתך: על פני כל אורך העגלות היו מסודרות
^ וביניהן - בין עגלה לעגלה שבצדה, ואף על פי שראשי הקרשים יוצאים לכאן ולכאן שתי אמות ומחצה לכל רוח, וראשי קרשים של עגלה זו מגיעין לראשי קרשים של זו שבצדה: שהרי חמש אמות היו בין עגלה לעגלה, כדלקמן, ורחב עגלה חמש אמות, החלל שתי אמות ומחצה, ובין הדפנות והאופנים ועובי האופנים שתי אמות ומחצה, ועשר אמות אורך הקרש; וכשאורכה נתון על דופני עגלה לרחבה - נמצאו שתי אמות ומחצה בולטין מכל צד, ונמצא ריוח שבין שתי העגלות מקורה בראשי קרשים, וצדיהן - ריוח שבין דופן עגלה לאופן ועובי האופן
^ תחתיהן רשות הרבים
^ בריוח שבין שורות הסדר, שהיה סודר קרש על קרש סדר אחד, ומניחו ריוח וסודר סדר אחר ומניחו ריוח
^ כדלקמן
^ כמה סדרים יכול להושיב על אורך דופנותיה
^ ותו לא, ומחזיקות ארבע אמות וחצי
^ ריוח
^ כשאתה מחלק לריוח שבין הסדרים - אין בכל ריוח אלא רביע אמה, דהוא טפח ומחצה
^ דהוה ליה
^ והיינו 'מקורה'
^ דאיכא רווחא טפי
^ עובי
^ כדמשני לקמן: עוביין אמה
^ כמה סדרים הוא מסדר
^ דעל כרחיך, כל מה שיכול לסדר על פני אורך העגלה הוא מסדר, ואינו מגביה להושיב זו על זו; שהרי שתים עשרה קרשים היו לעגלה אחת, שארבעים ושמונה קרשים היו: עשרים קרשים לצפון, ועשרים לדרום, ושש למערב, ושנים למקצועות; וכיון דרחבן אמה וחצי, ומושב חודן קצר [צר], אם אתה מסדר זו על זו הרבה - הן נופלות, הלכך: כמה הוא מותיב - ארבע, דחמשה בחמשה לא יתבי: דאי אפשר לדוחקן ולצמצם להושיב חמשה בתוך חמשה אמות; ועוד: מפני בליטת הטבעות
^ לחלקה לאמה זו שלשה רווחים שבין ארבע סדרים
^ שאין כאן ריוח אלא שני טפחים
^ הא דאמרת שהריוח הזה רשות הרבים הוא
^ עובי הקרשים
^ איכא למימר דאיכא רווחא טפי בין ארבע סדרים
^ פלוגתא לקמן בשמעתין
^ בריוח שבין צדי הקרשים שהטבעות קבועות בהם קאמר רב דהוי רשות הרבים, כלומר: אי אפשר לסדר בה ארבע סדרים כדקאמרת, לפי שטבעות קבועין בקרשים, כדכתיב (שמות כו כט) ואת טבעותיהם תעשה זהב: שהיה תוחב הבריחים לתוכן, לפי שהן גבוהות, וכשיושבות על האדנים שאינם אלא אמה - מנענעות לפנים או לאחור, אלא שהבריחים מחברים את כולם, והבריח התיכון מחבר כל שלש הרוחות ומחזיקין זה את זה; ואותן טבעות - זקופין היו, ולא שוכבין, והיו רחבין, ואי אפשר להן לעמוד זה כנגד זה באותו ריוח! לפיכך מושיב שתים זו אצל זו בראש העגלה האחת, ופונה צד הטבעות של חיצונה לחוץ ושל פנימית לפנים - ואין צריך להניח ריוח ביניהן! וכן בראש העגלה השני, וכל אחת - הריוח באמצע בין צדי הטבעות.
^ כך פירשו רבותי, וכך היו גורסין: אמר רב כהנא באטבעי, אטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה, ועגלה גופה מקורה הואי, אמר שמואל: ביתדות
^ ופרכינן:
^ הנך רווחא ד
^ כדפרישית, והתינח צדיהן וביניהן רשות הרבים, אלא תחתיהן היכי הוי רשות הרבים
^ הא
^ דקא סלקא דעתך שהיו עשויות כעלייה מלמטה, כאותן שלנו, שטוענין בהן חול ועפר לבנין
^ לא היו מקורות מלמטה, אלא יתדות היו, וריוח ביניהן כעין אותן שלנו העשויות להביא עצים
^ ולי נראה פירושו דאטבי כמו 'אטבא דספרי' האמור במנחות (לב,א), והוא גלואו"ן בלעז [חתיכת עץ סדוק], שמבקע מקל אחד בראשו ונושך בו דפי הקונטרס, והכי קאמר רב כהנא: באטבי: לא היה נותן ריוח בין כל סדרא וסדרא כדקאמרת, דמתוך שהסדר גבוה שלשה קרשים כל אחד רחבו אמה וחצי ומושבו קצר שהוא אמה של עובי ותו לא - הרי הן נופלות זו על זו! אלא מושיב שתי שורות של שלש, שנים זו אצל זו כמין אטבי, ששתי צלעות האטבא סמוכות זו לזו - כן מושיב לראש העגלה האחת, ומחזיקות זו את זו, ונמצא מקום מושב הסדר שתי אמות, וכן עושה לראש השני, ואמת הריוח באמצע, ופרכינן: היכא מנח להו לקרשים? - אגבה דעגלה, והא עגלה גופה מקורה הואי, ותינח צידיהן וביניהן כו' כדפרישית; וללשון רבותי אין לשון הגירסא נראה כפירושן: ולמה הוזכרו אותן טבעות כאן? לשלחופינהו לקרשים שבשני סדרים הפנימית שלא יהו טבעותיהן מכוונין זו כנגד זו.
^ מה 'תמו' הנאמר להלן לשון כלייה, אף 'תמים' האמור כאן לשון כלייה
^ כולן שוות
^ קרש אחד משתי חתיכות
^ אחד לפנים ואחד לחוץ, אלא מושיב הקרשים מכוונין זה אצל זה: שיעמדו הקרשים מכוונים: עוביה של זו כנגד עוביה של זו
^ שכשהושיב ששה קרשים למערב - נמצא רחבן תשע אמות, והמשכן רחבו עשר; נמצא חסר הכותל חצי אמה לצפון וחצי אמה לדרום, ומביא שני קרשים אחד למקצוע זה ואחד למקצוע זה ומושיבן אצל השש, ורוחב הקרש אמה וחצי; נמצא חצי האמה ממלא וסותם חסרון הקיר מערבי, והאמה מכסה עביו של קרש הדרומי החיצון; נמצאו הזויות שוין: מבחוץ שני חודי הקרשים סמוכין יחד, וכן לצפון
^ דכיון דקרש אחד שבדרום ושבצפון למעלה כלה בעביו, וקרש ההוא נותן במקצוע רחב אמה וחצי - נמצא רחב הקרש של מקצוע בולט ויוצא לדרום מלמעלה חוץ מעביו של דרומי, וכן לצפון
^ [שמנסר אותם] לרוחב שני קרשים שבמקצוע, ומקצרן למעלה מרחבן שלא יהיו בולטין
^ ההרים הללו, שהן משופעין [משני צדדים]
^ שאחר שהקרשים כולן נתונין באדנים לצפון למערב ולדרום - היה נותנו, ומבריח לשלשת הרוחות, ואין לך אומן יכול לעשות כן, ובנס היה נכפף מאליו
^ לרחב חלל המשכן, שהוא עשר אמות
^ דאמר למעלה כלין עוביין של קרשים לכאצבע, אינן ממעטין ביריעות, וכשפורשן לרחב המשכן - נופלות תשע אמות לצפון, ומכסין תשע אמות לקרשים מבחוץ ו
^ ואמה של אדנים מגולה: שהאדנים גבהן אמה, וחלולין הם, והקרשים חרוצין למטה באמצע חצי אמה רחב בגובה אמה, ונשאר חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן - והן שתי ידות לקרש האחד (שמות כו יז), ומחסר מן הידות מבחוץ ומשני צידיהן לרכוב על עובי דופני האָדן כשנועץ שתי הידות בשני אדנים כדי שיהיו הקרשים תכופות ומשולבות אשה אל אחותה, ולא יהא עובי האדן מפסיק ביניהן
^ דאמר אף מלמעלה עוביין אמה, ממעט עובי הקרשים הדרומיות והצפוניות אמה לכאן ואמה לכאן באורך היריעות, ואינן נופלות אלא שמונה אמות לכל צד -
^ חוץ לאדנים, ואמה דאדנים
^ לאחר שחברו חמש יריעות לבד וכל אחת ארבע אמות רחב, הרי עשרים אמות, וכנגדן במחברת השנית שהיא של חמש יריעות - הרי ארבעים, שלשים מהן הויין גג למשכן לאורכו, ועשר העודפות
^ וכנגדן במחברת השנית שהיא של חמש יריעות - הרי
^ דאמר אין עובי קרשים שבמערב ממעט בהו
^ נמצא העשר אמות כולן תלויות, ומכוסות כל עשר אמות של אורך הקרש, הרי אף האדנים של צד מערבי מכוסין
^ אלו יריעות עליונות הפרוסות על יריעות התחתונות; העליונות קרויות 'אהל', כלומר: לגג ומכסה, והתחתונות קרויות משכן עצמו - שהן לנוי: תכלת וארגמן ותולעת שני (שמות כו א)
^ שנשארת מגולה מן התחתונות - יכסוה העליונות
^ ועודפה של יריעה זו הוצרך לכסות אמה דקרשים, שלא כסוה התחתונות
^ בעודף - שיריעות האהל עודפות על יריעות המשכן שתי אמות
^ יהיה סרוח על כיסוי התחתונות, לכסות מה שלא כיסוהו
^ דאחת עשרה יריעות היו
^ שהיתה נוטה רוחב חצי יריעה על רוח מזרחית שלא היו שם קרשים, שהוא פתח למשכן ואין שם אלא מסך פרוש כמו וילון כדכתיב ועשית מסך לפתח האהל וגו' (שמות כו לו)
^ דאמר עובי הקרשים לא ממעט ביריעות
^ בעליונות יותר מן התחתונות
^ סרוח על כל אורך הקרשים והאדנים של מערב ונגררות בארץ
^ אמה אחת נגררת ותו לא, שהרי עובי הקרשים מיעט בה אמה
^ חצי היריעה סרוחה מחברותיה: אמה ממנה לכסות האדנים, ואמה נגררת
^ שולי בגדיה
^ כך היתה יריעה של אחריו נגררת בארץ
^ כמו שפירשתי: חצי אמה באמצע רחבן מלמטה בגובה אמה, ונשארין הידות לכאן ולכאן, וגם הם חרוצים מבחוץ כשיעור עובי דופן האדן ברחב ובגובה אמה עד הארץ, לרכוב על האדן: שיהו משולבות קרש על קרש, ולא יפסיק עובי שני האדנים ביניהם
^ שבאותו חלל היו תוקעין ידות הקרשים

[1] דמשום הוצאה לא מיחייב, דלא אמרינן קלוטה כמה שהונחה

[2] השוות

[3] רשות הרבים זו עם רשות הרבים זו, ודלא כרבי יוסי, דאמר בפרק 'המוציא יין' (שבת פ א): אף בהעלם אחד לרשות אחת - חייב, לשתי רשויות – פטור

[4] ועוד קא משמע לן:

[5] מכוסה

[6] דמשכן

[7] בקרשים הסדורין עליהן, רחבן לאורך העגלה ואורכן לרחבן על ראש דפנותיה, וקא סלקא דעתך: על פני כל אורך העגלות היו מסודרות

[8] וביניהן - בין עגלה לעגלה שבצדה, ואף על פי שראשי הקרשים יוצאים לכאן ולכאן שתי אמות ומחצה לכל רוח, וראשי קרשים של עגלה זו מגיעין לראשי קרשים של זו שבצדה: שהרי חמש אמות היו בין עגלה לעגלה, כדלקמן, ורחב עגלה חמש אמות, החלל שתי אמות ומחצה, ובין הדפנות והאופנים ועובי האופנים שתי אמות ומחצה, ועשר אמות אורך הקרש; וכשאורכה נתון על דופני עגלה לרחבה - נמצאו שתי אמות ומחצה בולטין מכל צד, ונמצא ריוח שבין שתי העגלות מקורה בראשי קרשים, וצדיהן - ריוח שבין דופן עגלה לאופן ועובי האופן

[9] תחתיהן רשות הרבים

[10] בריוח שבין שורות הסדר, שהיה סודר קרש על קרש סדר אחד, ומניחו ריוח וסודר סדר אחר ומניחו ריוח

[11] כדלקמן

[12] כמה סדרים יכול להושיב על אורך דופנותיה

[13] ותו לא, ומחזיקות ארבע אמות וחצי

[14] ריוח

[15] כשאתה מחלק לריוח שבין הסדרים - אין בכל ריוח אלא רביע אמה, דהוא טפח ומחצה

[16] דהוה ליה

[17] והיינו 'מקורה'

[18] דאיכא רווחא טפי

[19] עובי

[20] כדמשני לקמן: עוביין אמה

[21] כמה סדרים הוא מסדר

[22] דעל כרחיך, כל מה שיכול לסדר על פני אורך העגלה הוא מסדר, ואינו מגביה להושיב זו על זו; שהרי שתים עשרה קרשים היו לעגלה אחת, שארבעים ושמונה קרשים היו: עשרים קרשים לצפון, ועשרים לדרום, ושש למערב, ושנים למקצועות; וכיון דרחבן אמה וחצי, ומושב חודן קצר [צר], אם אתה מסדר זו על זו הרבה - הן נופלות, הלכך: כמה הוא מותיב - ארבע, דחמשה בחמשה לא יתבי: דאי אפשר לדוחקן ולצמצם להושיב חמשה בתוך חמשה אמות; ועוד: מפני בליטת הטבעות

[23] לחלקה לאמה זו שלשה רווחים שבין ארבע סדרים

[24] שאין כאן ריוח אלא שני טפחים

[25] הא דאמרת שהריוח הזה רשות הרבים הוא

[26] עובי הקרשים

[27] איכא למימר דאיכא רווחא טפי בין ארבע סדרים

[28] פלוגתא לקמן בשמעתין

[29] בריוח שבין צדי הקרשים שהטבעות קבועות בהם קאמר רב דהוי רשות הרבים, כלומר: אי אפשר לסדר בה ארבע סדרים כדקאמרת, לפי שטבעות קבועין בקרשים, כדכתיב (שמות כו כט) ואת טבעותיהם תעשה זהב: שהיה תוחב הבריחים לתוכן, לפי שהן גבוהות, וכשיושבות על האדנים שאינם אלא אמה - מנענעות לפנים או לאחור, אלא שהבריחים מחברים את כולם, והבריח התיכון מחבר כל שלש הרוחות ומחזיקין זה את זה; ואותן טבעות - זקופין היו, ולא שוכבין, והיו רחבין, ואי אפשר להן לעמוד זה כנגד זה באותו ריוח! לפיכך מושיב שתים זו אצל זו בראש העגלה האחת, ופונה צד הטבעות של חיצונה לחוץ ושל פנימית לפנים - ואין צריך להניח ריוח ביניהן! וכן בראש העגלה השני, וכל אחת - הריוח באמצע בין צדי הטבעות.

[30] כך פירשו רבותי, וכך היו גורסין: אמר רב כהנא באטבעי, אטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה, ועגלה גופה מקורה הואי, אמר שמואל: ביתדות

[31] ופרכינן:

[32] הנך רווחא ד

[33] כדפרישית, והתינח צדיהן וביניהן רשות הרבים, אלא תחתיהן היכי הוי רשות הרבים

[34] הא

[35] דקא סלקא דעתך שהיו עשויות כעלייה מלמטה, כאותן שלנו, שטוענין בהן חול ועפר לבנין

[36] לא היו מקורות מלמטה, אלא יתדות היו, וריוח ביניהן כעין אותן שלנו העשויות להביא עצים

[37] ולי נראה פירושו דאטבי כמו 'אטבא דספרי' האמור במנחות (לב,א), והוא גלואו"ן בלעז [חתיכת עץ סדוק], שמבקע מקל אחד בראשו ונושך בו דפי הקונטרס, והכי קאמר רב כהנא: באטבי: לא היה נותן ריוח בין כל סדרא וסדרא כדקאמרת, דמתוך שהסדר גבוה שלשה קרשים כל אחד רחבו אמה וחצי ומושבו קצר שהוא אמה של עובי ותו לא - הרי הן נופלות זו על זו! אלא מושיב שתי שורות של שלש, שנים זו אצל זו כמין אטבי, ששתי צלעות האטבא סמוכות זו לזו - כן מושיב לראש העגלה האחת, ומחזיקות זו את זו, ונמצא מקום מושב הסדר שתי אמות, וכן עושה לראש השני, ואמת הריוח באמצע, ופרכינן: היכא מנח להו לקרשים? - אגבה דעגלה, והא עגלה גופה מקורה הואי, ותינח צידיהן וביניהן כו' כדפרישית; וללשון רבותי אין לשון הגירסא נראה כפירושן: ולמה הוזכרו אותן טבעות כאן? לשלחופינהו לקרשים שבשני סדרים הפנימית שלא יהו טבעותיהן מכוונין זו כנגד זו.

[38] מה 'תמו' הנאמר להלן לשון כלייה, אף 'תמים' האמור כאן לשון כלייה

[39] כולן שוות

[40] קרש אחד משתי חתיכות

[41] אחד לפנים ואחד לחוץ, אלא מושיב הקרשים מכוונין זה אצל זה: שיעמדו הקרשים מכוונים: עוביה של זו כנגד עוביה של זו

[42] שכשהושיב ששה קרשים למערב - נמצא רחבן תשע אמות, והמשכן רחבו עשר; נמצא חסר הכותל חצי אמה לצפון וחצי אמה לדרום, ומביא שני קרשים אחד למקצוע זה ואחד למקצוע זה ומושיבן אצל השש, ורוחב הקרש אמה וחצי; נמצא חצי האמה ממלא וסותם חסרון הקיר מערבי, והאמה מכסה עביו של קרש הדרומי החיצון; נמצאו הזויות שוין: מבחוץ שני חודי הקרשים סמוכין יחד, וכן לצפון

[43] דכיון דקרש אחד שבדרום ושבצפון למעלה כלה בעביו, וקרש ההוא נותן במקצוע רחב אמה וחצי - נמצא רחב הקרש של מקצוע בולט ויוצא לדרום מלמעלה חוץ מעביו של דרומי, וכן לצפון

[44] [שמנסר אותם] לרוחב שני קרשים שבמקצוע, ומקצרן למעלה מרחבן שלא יהיו בולטין

[45] ההרים הללו, שהן משופעין [משני צדדים]

[46] שאחר שהקרשים כולן נתונין באדנים לצפון למערב ולדרום - היה נותנו, ומבריח לשלשת הרוחות, ואין לך אומן יכול לעשות כן, ובנס היה נכפף מאליו

[47] לרחב חלל המשכן, שהוא עשר אמות

[48] דאמר למעלה כלין עוביין של קרשים לכאצבע, אינן ממעטין ביריעות, וכשפורשן לרחב המשכן - נופלות תשע אמות לצפון, ומכסין תשע אמות לקרשים מבחוץ ו

[49] ואמה של אדנים מגולה: שהאדנים גבהן אמה, וחלולין הם, והקרשים חרוצין למטה באמצע חצי אמה רחב בגובה אמה, ונשאר חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן - והן שתי ידות לקרש האחד (שמות כו יז), ומחסר מן הידות מבחוץ ומשני צידיהן לרכוב על עובי דופני האָדן כשנועץ שתי הידות בשני אדנים כדי שיהיו הקרשים תכופות ומשולבות אשה אל אחותה, ולא יהא עובי האדן מפסיק ביניהן

[50] דאמר אף מלמעלה עוביין אמה, ממעט עובי הקרשים הדרומיות והצפוניות אמה לכאן ואמה לכאן באורך היריעות, ואינן נופלות אלא שמונה אמות לכל צד -

[51] חוץ לאדנים, ואמה דאדנים

[52] לאחר שחברו חמש יריעות לבד וכל אחת ארבע אמות רחב, הרי עשרים אמות, וכנגדן במחברת השנית שהיא של חמש יריעות - הרי ארבעים, שלשים מהן הויין גג למשכן לאורכו, ועשר העודפות

[53] וכנגדן במחברת השנית שהיא של חמש יריעות - הרי

[54] דאמר אין עובי קרשים שבמערב ממעט בהו

[55] נמצא העשר אמות כולן תלויות, ומכוסות כל עשר אמות של אורך הקרש, הרי אף האדנים של צד מערבי מכוסין

[56] אלו יריעות עליונות הפרוסות על יריעות התחתונות; העליונות קרויות 'אהל', כלומר: לגג ומכסה, והתחתונות קרויות משכן עצמו - שהן לנוי: תכלת וארגמן ותולעת שני (שמות כו א)

[57] שנשארת מגולה מן התחתונות - יכסוה העליונות

[58] ועודפה של יריעה זו הוצרך לכסות אמה דקרשים, שלא כסוה התחתונות

[59] בעודף - שיריעות האהל עודפות על יריעות המשכן שתי אמות

[60] יהיה סרוח על כיסוי התחתונות, לכסות מה שלא כיסוהו

[61] דאחת עשרה יריעות היו

[62] שהיתה נוטה רוחב חצי יריעה על רוח מזרחית שלא היו שם קרשים, שהוא פתח למשכן ואין שם אלא מסך פרוש כמו וילון כדכתיב ועשית מסך לפתח האהל וגו' (שמות כו לו)

[63] דאמר עובי הקרשים לא ממעט ביריעות

[64] בעליונות יותר מן התחתונות

[65] סרוח על כל אורך הקרשים והאדנים של מערב ונגררות בארץ

[66] אמה אחת נגררת ותו לא, שהרי עובי הקרשים מיעט בה אמה

[67] חצי היריעה סרוחה מחברותיה: אמה ממנה לכסות האדנים, ואמה נגררת

[68] שולי בגדיה

[69] כך היתה יריעה של אחריו נגררת בארץ

[70] כמו שפירשתי: חצי אמה באמצע רחבן מלמטה בגובה אמה, ונשארין הידות לכאן ולכאן, וגם הם חרוצים מבחוץ כשיעור עובי דופן האדן ברחב ובגובה אמה עד הארץ, לרכוב על האדן: שיהו משולבות קרש על קרש, ולא יפסיק עובי שני האדנים ביניהם

[71] שבאותו חלל היו תוקעין ידות הקרשים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]