ביאור:בבלי שבת דף עב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בָּעַל חמש בעילות בשפחה חרופה ^[1] אינו חייב אלא אחת. ^[2]

מתקיף לה רב המנונא: אלא מעתה, בָּעַל [וחזר ובָּעַל] והפריש קרבן, ואמר "המתינו לי ^[3] עד שאבעול ^[4]" - הכי נמי דאינו חייב אלא אחת?

אמר ליה: מעשה דלאחר הפרשה קאמרת!? מעשה דלאחר הפרשה לא קאמינא.

כי אתא רב דימי – אמר: למאן דאמר אשם ודאי בעי ידיעה בתחלה [כלומר: לרבי עקיבא], בָּעַל חמש בעילות בשפחה חרופה - חייב על כל אחת ואחת ^[5]. ^[6]

אמר ליה אביי: הרי חטאת, דבעינן ידיעה בתחלה ^[7], ופליגי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ^[8]!?

אישתיק.

אמר ליה ^[9]: דלמא ^[10] במעשה דלאחר הפרשה קאמרת, וכדרב המנונא ^[11]? ^[12]

אמר ליה: אִין!

כי אתא רבין – אמר: הכל ^[13] מודים בשפחה חרופה ^[14], והכל מודים בשפחה חרופה ^[15], ומחלוקת ^[16] בשפחה חרופה ^[17]:

הכל מודים בשפחה חרופה דאינו חייב אלא אחת, כדעולא ^[18];

והכל מודים ^[19] בשפחה חרופה דחייב על כל אחת ואחת ^[20] כרב המנונא;

ומחלוקת ^[21] בשפחה חרופה; למאן דאמר אשם ודאי בעי ידיעה בתחלה ^[22] - מחלוקת דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ^[23].

איתמר:

עמוד ב

נתכוין להגביה את התלוש ^[24] וחתך את המחובר - פטור ^[25];

לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, רבא אמר פטור, אביי אמר חייב:

רבא אמר פטור, דהא לא נתכוון לחתיכה דאיסורא ^[26];

אביי אמר: חייב, דהא קמיכוין לחתיכה בעלמא.

תוספות ד"ה נתכוין להגביה את התלוש - פירש בקונטרס כגון סכין מוטל בערוגת ירק ונתכוין להגביה וחתך את המחובר; אם כן הא דפליגי בנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר - היינו לחתוך תלוש וחתך מחובר אחר, אבל לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר משמע דחייב לכולי עלמא! וקשה לרבנו תם: דבסוף פרק 'ספק אכל' ^[27] אמר שמואל: המתעסק בחלבים ועריות – חייב, שכן נהנה; בשבת – פטור, דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומוכח התם דאפילו בנתכוין ללקוט תאנה זו וליקט תאנה אחרת פטר שמואל! ולקמן בפרק 'הזורק' ^[28] פטר רבא נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה, כי לא אמר "כל מקום שתרצה - תנוח", וכל שכן בנתכוין לזרוק בצד זה וזרק בצד אחר דלא נעשה כלל רצונו, או נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר – דפטור!

ונראה לר"ת דהכא מיירי בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא שהוא מחובר וחותך מה שהיה מתכוין, אלא שלא היה יודע שהיה מחובר, ופליגי אביי ורבא בקרא ד'אשר חטא בה' (ויקרא ד כג) דמוקי ליה רבי אליעזר בפרק 'ספק אכל' ^[29] פרט למתעסק'; והכי איתא התם בהדיא דקאמר עלה לרבא משכחת לה שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, לאביי שנתכוין להגביה את התלוש כו' ושמואל דפטר מטעם מלאכת מחשבת - היינו בנתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר, דלא נעשה מחשבתו; והשתא אתי שפיר דקאמר לקמן [עג,א] דמפרש שגג בלא מתכוין דשאר מצות היכי דמי? - כגון דסבור שומן הוא ואכלו, דהיינו ממש דומיא דשבת לפירוש רבנו תם.

אמר רבא: מנא אמינא לה? – דתניא: 'חומר שבת משאר מצות וחומר שאר מצות משבת: חומר שבת משאר מצות: שהשבת, עשה שתים בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת, מה שאין כן בשאר מצות ^[30], וחומר שאר מצות משבת: שבשאר מצות שגג בלא מתכוין ^[31] – חייב, מה שאין כן בשבת.'

אמר מר: חומר שבת משאר מצות: שהשבת עשה שתים בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת מה שאין כן בשאר מצות - היכי דמי ^[32]?: אילימא דעבד קצירה וטחינה, דכוותה גבי שאר מצות אכל חלב ודם ^[33] - הכא תרתי מיחייב והכא תרתי מיחייב!? אלא שאר מצות דלא מיחייב אלא חדא היכי דמי?

דאכל חלב וחלב ^[34].

דכוותה גבי שבת דעבד קצירה וקצירה? - הכא חדא מיחייב והכא חדא מיחייב!?

לעולם דעבד קצירה וטחינה, ומאי מה שאין כן בשאר מצות אעבודה זרה, וכדרבי אמי, דאמר רב אמי: זיבח וקיטר וניסך בהעלמה אחת - אינו חייב אלא אחת ^[35].

במאי אוקימתא? בעבודה זרה? אימא סיפא: חומר בשאר מצות: שבשאר מצות שגג בלא מתכוין חייב מה שאין כן בשבת; האי שגג בלא מתכוין דעבודה זרה, היכי דמי?: אילימא כסבור בית הכנסת הוא, והשתחוה לה ^[36] - הרי לבו לשמים ^[37]!? ואלא דחזי אנדרטא ^[38] וסגיד לה ^[39]? היכי דמי?: אי דקבלה עליה באלוה - מזיד הוא, ואי דלא קבלה עליה באלוה - לאו כלום הוא!

אלא מאהבה ומיראה ^[40].

הניחא לאביי דאמר חייב, אלא לרבא דאמר פטור מאי איכא למימר?

אלא באומר מותר ^[41].

משאין כן בשבת, דפטור לגמרי ^[42]?

עד כאן לא בעא מיניה רבא מרב נחמן ^[43] אלא אי לחיובי חדא אי לחיובי תרתי, אבל מפטרי לגמרי – לא!

הערות

^ בשוגג, ונודע לו בין כל אחת ואחת
^ להכי נקט 'שפחה חרופה': משום דמביא קרבן אחד על עבירות הרבה, כדתנן בכריתות (פ"ב מ"ג, בבלי ט,א): חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה: הבא על השפחה ביאות הרבה וכו', וכי תנן מתניתין דנפטר בקרבן אחד - הני מילי במזיד, שהוא מן המביאים על המזיד כשוגג, דכתיב (ויקרא יט כ) בקורת תהיה, ומלקות בשוגג ליכא, וגבי מזיד רבי קרא דנפטר בקרבן אחד על ביאות הרבה, כדיליף התם, וכל שכן על ביאות שוגג הרבה בהעלם אחד; אבל שוגג ונודע לו בין ביאה לביאה, למאן דבעי ידיעה בתחלה באשם ודאי - חשיב הוא לחלק לאשמות כהבאת כפרה המחלקת לעושה מזיד, וצריך להביא על כל אחת ואחת אליבא דרבי יוחנן דאמר לעיל באוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו בשתי ידיעות שמביא חטאת על כל אחת ואחת, דחשיבא ליה חילוק ידיעה כאילו הביא קרבן בין ידיעה לידיעה - הכא נמי חשיב חילוק ידיעה כאילו הביא קרבן בין ביאה לביאה; ואשמעינן עולא: דלמאן דלא בעי ידיעה באשם בתחלה - אינה חשובה לחלק בינתים, ואינו חייב אלא אחת: דכיון דלא חשיבא ליה ידיעה - לא מחלקת; והא מילתא דעולא נקט לה הכא משום דרב דימי דאיירי עלה, ופרכינן עלה מפלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש;
^ שלא תקריבוהו
^ עוד
^ קא סלקא דעתך השתא לרב דימי הא דתנן [שם – כריתות פ"ב מ"ג] 'הבא על השפחה ביאות הרבה אינו חייב אלא אחת' - הני מילי מזיד, אי נמי שוגג בהעלם אחד, אבל שוגג ונודע לו בינתים, למאן דחשיבא ליה ידיעה באשם - מחלקת, ואפילו לריש לקיש
^ רב דימי לא פליג אדעולא, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא [רב דימי על שיטת רבי עקיבא, עולא על שיטת רבי טרפון].
^ שאם הביא חטאתו קודם שנודע לו החטא אינה מכפרת, דכתיב (ויקרא ד כח) או הודע אליו [חטאתו אשר חטא] והביא
^ וקאמר ריש לקיש דאין ידיעות מחלקות להתחייב בשתים על שני זיתי חלב בהעלם אחד, אלמא לא חשיבא ליה חילוק ידיעה כחילוק כפרה, וגבי שפחה חרופה, בידיעות שבין ביאה לביאה - לאו כהבאת קרבן חשיבי לחלק, וכי היכי דבמזיד דידיה מביא אחת על כולן, הכא נמי - מביא אחת על כולן, ולא דמי לידיעות שבין אכילת חלב לאכילת חלב שמחלקות לדברי הכל, דהתם חיובי אשגגות הוא, וכיון שיש ידיעה בינתים - הויין ליה שתי שגגות
^ אביי
^ הא דפשטת למאן דבעי ידיעה חייב, ואפילו לריש לקיש
^ וכאתקפתא דרב המנונא דלעיל
^ אבל בידיעה דקודם, אפילו לרבי עקיבא - פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש היא: לרבי יוחנן דחשיבא ליה ידיעה לחלק באכילת חֵלב, אפילו שתי אכילות שנאכלו בהעלם אחד הכא נמי מחלקת, וריש לקיש, דאמר התם לא מחלקת - הכא נמי אפילו דבין ביאה לביאה לא מחלקת: דבין ביאה לביאה דהכא כשתי אכילות דחלב בהעלם אחד ונודע לו על כל אחד ואחד לבדו דמיא?
^ רבי יוחנן וריש לקיש
^ דיש חילוק
^ דאין חילוק
^ שניהם
^ דלר יוחנן יש חילוק, ולריש לקיש אין חילוק, וכולהו מפרש להו
^ למאן דלא בעי ידיעה בתחלה: דאפילו רבי יוחנן מודה דלרבי טרפון לא חשיבא ידיעה לחלק, וכי אמר רבי יוחנן ידיעות מחלקות - ואפילו בין שתים הנעשות בהעלם אחד - הני מילי בחטאת, דחשיב ידיעה דילה
^ ואפילו ריש לקיש
^ דיש חילוק, ואפילו לרבי טרפון, כגון בביאה שלאחר הפרשה
^ דרבי יוחנן וריש לקיש
^ ואליבא דמאן דחשיבא ליה ידיעה דאשם
^ לרבי יוחנן, דאמר: ידיעת חטאת - הואיל וחשיבא היא - מחלקת אפילו חטאת דהעלם אחד, הכא נמי - מחלקת בין דהעלם אחד בין דשתי העלמות; ולריש לקיש דאמר ידיעה דחטאת - אף על גב דחשיבא - לא מחלקת עבירות דהעלם אחד - הכא, אפילו דשתי העלמות - לא מחלקת, וכדפרישית
^ כגון דנפל סכין בערוגת הירק ונתכוין להגביהו
^ דכתיב (ויקרא ד כג) אשר חטא בה, ודרשינן בכריתות: פרט למתעסק בדבר אחר ועשה דבר זה; ושוגג היכי דמי? - כגון שנתכוין לכך, אבל שגג דסבר שאין היום שבת, או סבר שמלאכה זו מותרת, וזה - מתעסק בהגבהה היה ולא בחתיכה
^ בשגגת שבת או בשגגת מלאכות, אלא מתעסק בחתיכת היתר הוה; שיודע שהוא שבת ויודע שחתיכת מחובר אסור
^ כריתות יט:
^ דף צז:
^ שם יט:
^ בשגגת שבת או בשגגת מלאכות, אלא מתעסק בחתיכת היתר הוה, שיודע שהוא שבת ויודע שחתיכת מחובר אסור
^ לקמן מפרש לה
^ דפטור
^ חלב ודם דומיא דטחינה וקצירה, שהן שני גופין
^ בהעלם אחד
^ במסכת סנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' יליף למילתיה מקרא, דאין חילוק חטאות לעבודת כוכבים
^ והיינו שגג שהיא עבודה זרה, בלא מתכוין - שלא נתכוון להשתחוות לעבודה זרה
^ ומה חיוב יש כאן?: אפילו ידע שהוא בית עבודה זרה והשתחוה בו לשמים - אין חיוב כאן
^ צורת המלך שעושין לכבוד המלך
^ והשתחוה לה, ולא לשם אלהות
^ מאהבת אדם או מיראת אדם השתחוה לעבודה זרה, וקרי ליה 'שוגג בלא מתכוין' – כלומר: שגג בהכי, דסבור כיון דאין מתכוין לבו לאלהות - מותר
^ כגון גר שנתגייר בין הנכרים, כסבור שאין עבודה זרה בתורה, וקרי ליה 'שגג' בלא מתכוין
^ בתמיה
^ "העלם זה וזה בידו מהו", לעיל בפירקין (שבת ע ב), דהיינו אומר מותר דאמר אין שבת בתורה - היינו העלם זה וזה

[1] בשוגג, ונודע לו בין כל אחת ואחת

[2] להכי נקט 'שפחה חרופה': משום דמביא קרבן אחד על עבירות הרבה, כדתנן בכריתות (פ"ב מ"ג, בבלי ט,א): חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה: הבא על השפחה ביאות הרבה וכו', וכי תנן מתניתין דנפטר בקרבן אחד - הני מילי במזיד, שהוא מן המביאים על המזיד כשוגג, דכתיב (ויקרא יט כ) בקורת תהיה, ומלקות בשוגג ליכא, וגבי מזיד רבי קרא דנפטר בקרבן אחד על ביאות הרבה, כדיליף התם, וכל שכן על ביאות שוגג הרבה בהעלם אחד; אבל שוגג ונודע לו בין ביאה לביאה, למאן דבעי ידיעה בתחלה באשם ודאי - חשיב הוא לחלק לאשמות כהבאת כפרה המחלקת לעושה מזיד, וצריך להביא על כל אחת ואחת אליבא דרבי יוחנן דאמר לעיל באוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו בשתי ידיעות שמביא חטאת על כל אחת ואחת, דחשיבא ליה חילוק ידיעה כאילו הביא קרבן בין ידיעה לידיעה - הכא נמי חשיב חילוק ידיעה כאילו הביא קרבן בין ביאה לביאה; ואשמעינן עולא: דלמאן דלא בעי ידיעה באשם בתחלה - אינה חשובה לחלק בינתים, ואינו חייב אלא אחת: דכיון דלא חשיבא ליה ידיעה - לא מחלקת; והא מילתא דעולא נקט לה הכא משום דרב דימי דאיירי עלה, ופרכינן עלה מפלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש;

[3] שלא תקריבוהו

[4] עוד

[5] קא סלקא דעתך השתא לרב דימי הא דתנן [שם – כריתות פ"ב מ"ג] 'הבא על השפחה ביאות הרבה אינו חייב אלא אחת' - הני מילי מזיד, אי נמי שוגג בהעלם אחד, אבל שוגג ונודע לו בינתים, למאן דחשיבא ליה ידיעה באשם - מחלקת, ואפילו לריש לקיש

[6] רב דימי לא פליג אדעולא, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא [רב דימי על שיטת רבי עקיבא, עולא על שיטת רבי טרפון].

[7] שאם הביא חטאתו קודם שנודע לו החטא אינה מכפרת, דכתיב (ויקרא ד כח) או הודע אליו [חטאתו אשר חטא] והביא

[8] וקאמר ריש לקיש דאין ידיעות מחלקות להתחייב בשתים על שני זיתי חלב בהעלם אחד, אלמא לא חשיבא ליה חילוק ידיעה כחילוק כפרה, וגבי שפחה חרופה, בידיעות שבין ביאה לביאה - לאו כהבאת קרבן חשיבי לחלק, וכי היכי דבמזיד דידיה מביא אחת על כולן, הכא נמי - מביא אחת על כולן, ולא דמי לידיעות שבין אכילת חלב לאכילת חלב שמחלקות לדברי הכל, דהתם חיובי אשגגות הוא, וכיון שיש ידיעה בינתים - הויין ליה שתי שגגות

[9] אביי

[10] הא דפשטת למאן דבעי ידיעה חייב, ואפילו לריש לקיש

[11] וכאתקפתא דרב המנונא דלעיל

[12] אבל בידיעה דקודם, אפילו לרבי עקיבא - פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש היא: לרבי יוחנן דחשיבא ליה ידיעה לחלק באכילת חֵלב, אפילו שתי אכילות שנאכלו בהעלם אחד הכא נמי מחלקת, וריש לקיש, דאמר התם לא מחלקת - הכא נמי אפילו דבין ביאה לביאה לא מחלקת: דבין ביאה לביאה דהכא כשתי אכילות דחלב בהעלם אחד ונודע לו על כל אחד ואחד לבדו דמיא?

[13] רבי יוחנן וריש לקיש

[14] דיש חילוק

[15] דאין חילוק

[16] שניהם

[17] דלר יוחנן יש חילוק, ולריש לקיש אין חילוק, וכולהו מפרש להו

[18] למאן דלא בעי ידיעה בתחלה: דאפילו רבי יוחנן מודה דלרבי טרפון לא חשיבא ידיעה לחלק, וכי אמר רבי יוחנן ידיעות מחלקות - ואפילו בין שתים הנעשות בהעלם אחד - הני מילי בחטאת, דחשיב ידיעה דילה

[19] ואפילו ריש לקיש

[20] דיש חילוק, ואפילו לרבי טרפון, כגון בביאה שלאחר הפרשה

[21] דרבי יוחנן וריש לקיש

[22] ואליבא דמאן דחשיבא ליה ידיעה דאשם

[23] לרבי יוחנן, דאמר: ידיעת חטאת - הואיל וחשיבא היא - מחלקת אפילו חטאת דהעלם אחד, הכא נמי - מחלקת בין דהעלם אחד בין דשתי העלמות; ולריש לקיש דאמר ידיעה דחטאת - אף על גב דחשיבא - לא מחלקת עבירות דהעלם אחד - הכא, אפילו דשתי העלמות - לא מחלקת, וכדפרישית

[24] כגון דנפל סכין בערוגת הירק ונתכוין להגביהו

[25] דכתיב (ויקרא ד כג) אשר חטא בה, ודרשינן בכריתות: פרט למתעסק בדבר אחר ועשה דבר זה; ושוגג היכי דמי? - כגון שנתכוין לכך, אבל שגג דסבר שאין היום שבת, או סבר שמלאכה זו מותרת, וזה - מתעסק בהגבהה היה ולא בחתיכה

[26] בשגגת שבת או בשגגת מלאכות, אלא מתעסק בחתיכת היתר הוה; שיודע שהוא שבת ויודע שחתיכת מחובר אסור

[27] כריתות יט:

[28] דף צז:

[29] שם יט:

[30] בשגגת שבת או בשגגת מלאכות, אלא מתעסק בחתיכת היתר הוה, שיודע שהוא שבת ויודע שחתיכת מחובר אסור

[31] לקמן מפרש לה

[32] דפטור

[33] חלב ודם דומיא דטחינה וקצירה, שהן שני גופין

[34] בהעלם אחד

[35] במסכת סנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' יליף למילתיה מקרא, דאין חילוק חטאות לעבודת כוכבים

[36] והיינו שגג שהיא עבודה זרה, בלא מתכוין - שלא נתכוון להשתחוות לעבודה זרה

[37] ומה חיוב יש כאן?: אפילו ידע שהוא בית עבודה זרה והשתחוה בו לשמים - אין חיוב כאן

[38] צורת המלך שעושין לכבוד המלך

[39] והשתחוה לה, ולא לשם אלהות

[40] מאהבת אדם או מיראת אדם השתחוה לעבודה זרה, וקרי ליה 'שוגג בלא מתכוין' – כלומר: שגג בהכי, דסבור כיון דאין מתכוין לבו לאלהות - מותר

[41] כגון גר שנתגייר בין הנכרים, כסבור שאין עבודה זרה בתורה, וקרי ליה 'שגג' בלא מתכוין

[42] בתמיה

[43] "העלם זה וזה בידו מהו", לעיל בפירקין (שבת ע ב), דהיינו אומר מותר דאמר אין שבת בתורה - היינו העלם זה וזה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]