קטגוריה:בראשית מב לז
נוסח המקרא
ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך
וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.
וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ׃
וַ/יֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣י/ו לֵ/אמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַ/י֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖/נּוּ אֵלֶ֑י/ךָ תְּנָ֤/ה אֹת/וֹ֙ עַל־יָדִ֔/י וַ/אֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥/נּוּ אֵלֶֽי/ךָ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר רְאוּבֵן לַאֲבוּהִי לְמֵימַר יָת תְּרֵין בְּנַי תְּמִית אִם לָא אַיְתֵינֵיהּ לָךְ הַב יָתֵיהּ עַל יְדִי וַאֲנָא אֲתִיבִנֵּיהּ לָךְ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר רְאוּבֵן לְאָבוֹי לְמֵימַר יַת תְּרֵין בְּנַיי תִּקְטוֹל בְּשַׁמַתָּא אִין לָא אִיתִינֵיהּ לְוָותָךְ הַב יָתֵיהּ עַל יְדַיי וַאֲנָא אָתֵיבִנֵיהּ לָךְ: |
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית. אמר לו: מה נשתנו בניך מבני? אמר להם יהודה: המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית. וכיון שכלתה, אמר לו יהודה: אבא, אם הולך בנימין עמנו ספק נתפס ספק אינו נתפס, ואם אינו הולך עמנו כולנו מתים ברעב; מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי. אמר: מי ערב בו? אמר לו: "אנכי אערבנו". מיד שלחו עמהם. וכיון שנשא יוסף את עיניו וראה את בנימין, שמח, מפני שהיה דומה לאמו.
את שני בני תמית. אמר לו: בכור שוטה, בניך לא בני הם?בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
את שני. בגימטריא הם דתן ואבירם:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מב לז.
וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו
ראובן הבכור מדבר בפעם האחרונה בתורה.
ראובן רצה מיד לקחת את בנימין, לחזור למצרים ולשחרר את שמעון.
ראובן לא הבין שעל קיבה מלאה, יעקב לא יסכן את בנימין בשביל שמעון.
תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ
ראובן מדבר ביחיד, שהוא יקח את בנימין לבדו, וילך למצרים עם בנימין, יראה לשליט, יקבל את שמעון והם יחזרו לכנען מיד.
ראובן המסכן מבטיח דברים שאין ביכולתו לקיים. אין לו צבא להכריח את השליט המצרי לעשות את רצונו, ואין לו הסבר למה יעקב חייב למהר. ראובן לא מבין מה קרה ולמה. הוא לא מקשר בין השליט למה שקרה להם, הוא לא מבין את השליט, ולכן הבטחתו היא חסרת ערך.
לפי ההמשך, אין ספק שיוסף לא היה מסכים שראובן בלבד ישוב עם בנימין. יוסף אמר: "וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ" (ביאור:בראשית מב כ), והכל היה ברבים, לא שראובן יבוא לבדו. ראובן לא זכר או חשב שהשליט לא יקפיד. אין ספק שראובן היה מביא צרות על עצמו ועל בנימין, ולמזלו יעקב סרב לו. גם בעניין הבור לראובן היתה תוכנית להציל את יוסף, שנחשלה בגלל שהוא לא חשב על כל האפשרוית ולא התכונן כראוי.
אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית
רש"י שואל, הרי בני ראובן הם גם בני יעקב?
לראובן היו 4 בנים, הוא מוותר על חצי מבניו. כבר ראינו מה קרה ללוט שהציע את בנותיו הבתולות לאנשי סדום, וסופו שהוא נשא את בנותיו. כאן, למזלו של ראובן, הבנים לא הענישו אותו.
יעקב כבר הפסיד בן אחד מאשתו האהובה, שהלכה לעולמה, אם הוא יפסיד את השני לא ישאר לו כלום מרחל.
לא מספיק שבנימין לא ישוב, וייתכן שגם ראובן יפגע, יעקב יצטרך ללכת ולשחוט את שני בניו של ראובן.
איך יעקב ימית אותם? ראובן יחזור ללא בנימין או לא יחזור זמן רב, אז יעקב יפיל גורל ויבחר שנים מתוך הארבע וישחוט אותם כקורבן. רק המחשבה הזו היא מזעזעת. אין ספק שאלו היו דברי סרק, שיצאו מכאב וצער של ראובן על כשלונו להיות אח בכור. ראובן חשב שהוא היה חייב למנוע את מכירתו של יוסף לעבדות בצורה חזקה יותר, ולהתנגד לשליט לאסור את שמעון. אבל לא נראה שראובן היה יכול לטפל בעניין בצורה שונה בזמן ההוא - להבדיל מיהודה, שבהמשך, לקח את רשות הדיבור ולא וויתר ליעקב (ביאור:בראשית מג ג), ולא ויתר ליוסף (ביאור:בראשית מד יח).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית מב לז"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.