בבא בתרא ק א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
רב אשי אמר כל מן הצד דרך עקלתון היא קרובה לזה ורחוקה לזה ולימא להו שקלו דידכו והבו לי דידי הא מני רבי אליעזר היא דתניא ר' יהודה אומר משום רבי אליעזר רבים שבררו דרך לעצמם מה שבררו בררו לרבי אליעזר רבים גזלנים נינהו אמר רב גידל אמר רב כגון שאבדה להן דרך באותה שדה אי הכי אמאי אמר רבה בר רב הונא אמר רב אין הלכה כר"א מאן דמתני הא לא מתני הא וטעמא מאי משום דרב יהודה דאמר רב יהודה מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ור' אליעזר רבים במאי קנו ליה בהילוכא דתניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אאין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק אמר ר' אלעזר מ"ט דר' אליעזר דכתיב (בראשית יג, יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ורבנן התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו א"ר יוסי בר' חנינא במודים חכמים לר"א בשביל של כרמים הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך כי אתו לקמיה דרב יצחק בר אמי אמר להו גהבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר דולא אמרן אלא דמסיימין מחיצתא אבל לא מסיימין מחיצתא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא:
דרך היחיד ד' אמות:
תנא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו אמר רב הונא הלכה כאחרים (ותניא אידך) דייני גולה (אומרים) שני גמדים ומחצה ואמר רב הונא ההלכה כדייני גולה והאמר רב הונא הלכה כאחרים ואידי ואידי חד שיעורא הוא:
דרך הרבים שש עשרה אמה:
תנו רבנן דרך היחיד ארבע אמות זדרך מעיר לעיר שמונה אמות
רשב"ם
עריכהרב אשי אמר - מתני' בכל דרכים שבעולם מיירי הן ישרים הן עקלתון ולא משום גזירה אלא משום דכולהו הוו עקלתון דכל דרך שנותנין מצד אחד שלא היה שם דרך תחלה יש בני אדם שנעשית להם רחוקה מן הראשונה ויש שנעשית להם קרובה יותר דלאותן העומדים בעיר מצד דרך הראשון אז נעשית להן עכשיו דרך עקלתון ואין הרשות בידו לגזול את הרבים ובין רב אשי לרב זביד ליכא מידי אלא חילוק טעמים כעין משמעות דורשין איכא בינייהו ומקשי לכולהו כיון דתקנת חכמים הוא או דין הוא דשלו לא הגיעו אם כן למה מה שנתן נתן לימא להו כו' דמקח טעות הוא:
שביררו דרך לעצמן - דרך שדה אחר:
מה שביררו ביררו - אע"פ שלא נטלו רשות מבעל שדה וכדמוקי לה לקמן:
ומתמהינן אטו רבים גזלנין נינהו - שיגזלו קרקע של אחרים:
כשאבדה להן דרך באותה שדה - דמ"מ אורחא אית להו גביה ויפה כח רבים מכח יחיד שהיחיד שאבדה לו דרך בשדה חבירו לא יברור מעצמו אלא או בבית דין או ברשותו של בעל השדה אבל רבים כבית דין דמו דמאן מינייהו מזמין להאי לבי דינא וכ"ש מתניתין דהוא עצמו נתן להם ומיהו שלו לא הגיעו דקנסינן ליה לפי שנתן להם דרך עקלתון:
אי הכי - דכשאבדה להם דרך מיירי רבי אליעזר:
אמאי אמר רבה בר רב הונא אמר רב אין הלכה כר' אליעזר - והלא הדין עמו שאפילו החכמים החולקין על אדמון ואומרים יקח לו דרך או יפרח באויר הא אוקימנא בחד דאתי מכח ארבעה אבל באותה שדה דברי הכל חייב בעל השדה ליתן לו דרך ליכנס בה לשדהו וגבי רבים דין הוא שאם ביררו לעצמן יפה עשו וקשיא לרב דאמר אין הלכה אדרב דאוקמה כשאבדה:
מאן דמתני הא לא מתני הא - רב גידל דמתני משמיה דרב כגון שאבדה לא מתני הא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב אין הלכה:
ה"ג ולרבה בר רב הונא מתני' טעמא מאי - כיון דאמר אין הלכה לא ס"ל לאוקומי סתם מתני' כר' אליעזר:
שהחזיקו בו רבים - שהשווהו ותקנוהו להילוך והבעלים ידעו ושתקו אסור לקלקלו דודאי לרבים מחל וכ"ש מתני' שנתן להם ההוא דרך בידים הלכך מה שנתן נתן וכגון שהחזיקו:
ולר"א - אליבא דרבה בר רב הונא דאמר אין הלכה ומוקי לה כשלא אבדה להם דרך ואפ"ה קאמר ר' אליעזר מה שביררו ביררו בבירור בעלמא בלא חזקה:
במאי קנו לה - וכי בדיבור קנו לה ומשני בהילוכא דהאי שביררו הוא ההילוך ובענין זה ביררו אותם שהלכו לשם:
עד שיחזיק - להשוות קרקע לחרישה או נעל וגדר ופרץ כל שהוא והא דאמרינן בפ"ק דב"ק (דף ט.) אימת הויא חזקה מכי דייש אמצרי לאו בהילוך מיירי אלא בהגבהת המצר ודש הקרקע לתקן את המצר ולחזקו דהיינו נעל וגדר:
כדי שיהא נוח כו' - דהוו להו כיורשין ולא כגזלנין ולא יהיה רשות לשטן לקטרג ולא פתחון פה [לבעל] מדת הדין:
נקנה בהילוך - דרך הנאת המעשה קונין אותו כדאמרינן בחזקת הבתים (לעיל דף נג:) הציע מצעות בנכסי הגר קנה:
כי אתו לקמיה דרבי יצחק - לדון על עסק אדם שמתנה לחבירו למכור שביל של כרמים ור"ח פירש דבמי שאבדה לו דרך שדהו מיירי:
הבו ליה - שביל רחב כי היכי דדרי טונא דזמורות על כתפו והדר אילך ואילך ולא יגעו הזמורות במחיצות השביל:
ולא אמרן אלא דמסיימי מחיצתא - שיש שם לשביל גדר מזה וגדר מזה אז צריך להרחיב את הדרך ולמשוך כתלים לאחוריהם כדי שלא יזיקוהו הכתלים להפיל המשוי מעל כתפו:
אבל לא מסיימי מחיצתא - לא יתן לו אלא מדרך כף רגליו ויזרע המוכר או יטע כרם מיכן ומיכן דאין כאן דבר המזיק לו כשיטעון משוי על כתפו ואית דגרס ולא אמרן אלא דלא מסיימי מחיצות הלכך י"ל שמכר לו כל צרכו אבל היכא דמסיימי מחיצתא הדבר ידוע שלא מכר לו אלא שביל זה כמות שהוא ולא נהירא דאם שביל סתם זבין ליה למה לא יתן לו כל צרכו:
כרעא - רגל:
כדי שיעבור חמור כו' - שני גמדין ומחצה יהו כדלקמן:
ה"ג דייני גולה אמרי - והיינו שמואל וקרנא בפ"ק דסנהדרין (דף יז: ע"ש) והלכך לא גרסי' תניא דאמוראי נינהו אי נמי ה"ג תנו דייני גולה שונים ברייתא ובפ' בית כור (לקמן דף קז:) גרסינן נמי הכי:
גמדין - אמות קטנות מפרקו עד אצבעותיו ויש אומרים אמות שלימות דקרא כתיב גמד ארכה (שופטים ג):
חד שיעורא הוא - ובשניהם אמר רב הונא הלכה לאשמועינן דחד שיעורא הוא:
דרך היחיד - לילך אדם אחד לשדה שלו:
דרך מעיר לעיר - שהדרך מיוחדת לשתי עיירות הללו ואין אנשי עיירות אחרות נכנסין לשם:
שמונה אמות - שאם יפגעו שתי עגלות זו בזו שלא יתעכבו זו בזו:
תוספות
עריכהכגון שאבדה להן דרך באותה שדה. פירש רבינו שמואל וכ"ש מתני' שמדעתו נתן להם ובתר הכי דקאמר לרבה בר רב הונא דאמר אין הלכה טעמא מאי פירש דפשיטא דלא מוקי מתני' אליבא דרבי אליעזר ודלא כהלכתא וכמאן מוקי לה וקשה לר"י דבריש המניח (ב"ק דף כח.) לא מייתי מילתיה דרב גידל ולא מילתיה דרבה בר רב הונא ומפרש טעמא דמתני' דהכא משום רב יהודה משמע דלכ"ע הוי טעמא דמתניתין הכי ועוד קשה לרשב"א דאיניחא ליה אליבא דרב גידל טעמא דמתניתין משום דדמיא מתני' לאבדה לרבה בר רב הונא נמי לא תיבעי דמודה הוא באבדה דמה שביררו ביררו ומה שפי' דמתני' הויא כל שכן אין נראה דבמתניתין יש להן ממה נפשך דרך שלא כדין אבל באבדה ממה נפשך אית להו דרכא גביה תדע דפריך אי הכי אמאי אמר רבה אין הלכה כר"א אלמא דבאבדה פשיטא ליה דיש להן דרך ולעיל פריך אמתניתין ולימא להו שקולו דידכו והבו דידי ונראה לר"י דמעיקרא מסיק דמתני' כרבי אליעזר ולבסוף כי משני כשאבדה לא אתיא מתני' כר' אליעזר וכן יש בהניזקין (גיטין דף נא. ושם) בשמעתא דשני כיסין קשורין מצאת לי ולא גרס לקמן ולרבה בר רב הונא דאמר אין הלכה כו' דלכ"ע צריך לפרושי טעמא דמתני' כדרב יהודה ועוד י"ל הא מני ר' אליעזר כדמסיק רבי אליעזר איירי כשאבדה ומתני' דמיא לאבדה כדמפרש טעמא בתר הכי ורבנן דפליגי אדר' אליעזר באבדה ואמרי דאין מועיל בירורם כלום ה"נ פליגי אמתניתין דלא אמרי' מה שנתן נתן ולרבה בר רב הונא דאאבדה לא פליגי רבנן אתיא מתניתין לד"ה ולבסוף בעי טעמא מאי כו' מ"ט דמיא מתני' לאבדה ומשום דאמר ר"א באבדה דמה שביררו ביררו נימא הכי נמי במתני' ומסיק משום דרב יהודה:
ורבי אליעזר רבים במאי קנו ליה. דביררו להן דרך משמע בלא שום תיקון בברירה בעלמא:
בשביל של כרמים. נראה דדוקא בשביל של כרמים שאינו עשוי כלל אלא להילוך אבל שאר דרך עשוי קצת להשתמש בו צורך אחר:
ולא אמרן אלא אי לא מיסיימי מחיצתא אבל מסיימי כו'. ולא שיהו מחיצות גבוהות דא"כ היכי דרי טונא אלא מחיצות נמוכות טפח או טפחיים להיכר השביל הלכך כשמכר לו השביל בשדהו לא יתן לו אלא כמו שהוא עשוי אפי' לא יהא לו אלא כדשקיל כרעא ומנא כרעא וזה דחקו לרבינו שמואל שאינה נראית לו גירסא זו לפי שהיה סבור דהנך מחיצות גבוהות הרבה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהעח א ב מיי' פ"א מהל' מכירה הלכה י"ג, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ב סעיף ז':
עט ג ד מיי' פ"א מהל' מכירה הלכה י"ד, וסמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ב סעיף ז' וכגי' שנייה שהביא הרשב"ם:
פ ה ו ז מיי' פכ"א מהל' מכירה הלכה ט', סמג עשין שם, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ז סעיף ד':
ראשונים נוספים
רחוקה לזה. ולאו זכות היא לו וקרובה לזה ומשום הכי לא מצי למעבד דינא לנפשיה ומש"ה מה שנתן נתן[4] ולא מצי למיהדר ביה:
ולימא להו שקולו דידכו ויהבו לי דידי. ואמאי מה שנתן נתן:
הא מני. מתני':
ר' אליעזר היא. דאמר מה שביררו ביררו ומשום הכי הואיל שביררו דרך זה לא מצי למימר להו הבו לי דידי:
ומקשי' ואליבא דר' אליעזר דאמר מה שביררו ביררו וכי רבים גזלנין נינהו. דליגזול ליה את שלו בכדי:
אמר רב גידל. לא גזלנין נינהו אליבא דר' אליעזר דמשום הכי שלו לא הגיעו כגון שאבדה להן דרך באותה שדה. שיודעין הן שיש להן דרך זה ואין יודעין באיזה מקום בשדה משום הכי נתן בשדה מן הצד שלא ידרסום בשדה ואמטול הכי הואיל שביררו דרך זה מה שביררו ביררו דהשתא לא גזלנין נינהו והיום ומחר כשיכירו דרכם יטלוה ושלו לא הגיעו:
אי הכי. דמוקמת לה הכי בר' אליעזר אמאי אמר רב הונא אין הלכה כר' אליעזר הא לאו גזלנין נינהו ובדין הוא דמה שביררו ביררו:
ומשני מאן דמתני הא. דרב ברונא לא מתני הא דר' אליעזר. הוא סביר לי' דמשום הכי מה שביררו ביררו כגון שאבדה להן דרך לרבים והא דקאמר רב ברונא אין הלכה כר' אליעזר הכי ס"ל לרב ברונא דר' אליעזר דאמר מה שביררו ביררו בחנם אע"פ שלא אבדה להן דרך דאי הוה שמיע ליה לרב ברונא דר' אליעזר סבר מה שביררו שאבדה להן דרך בתוך שדהו לא הוה אמר אין הלכה כר' אליעזר:
ומקשי' וטעמא מאי. כלומר הואיל דס"ל לרב ברונא להיכא שביררו להן רבים דרך מה שביררו ביררו[5] כגון שאבדה להן דרך באותה שדה אמאי מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו. והוא הדין נמי שאיל תלמודא אליבא דרב גידל דמתרץ למתני' אליבא דר' אליעזר מה טעם מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו. ומשני משום דרב יהודה וכו' והואיל שהחזיקו באותו דרך בשדה אסור לקלקלו ואותו שנתן נתן משום שביררו הן:
ואליבא דר' אליעזר דמתרצא מתני' אליביה רבים במאי קנו לה. להאי דרך שנתן זה והלא לא החזיקו בה:
קנה מקום הילוכו. בלא שטר וכסף וחזקה ובלא פריצת וגדירת [גדר] ונעילת [הפתח]. דברי ר' אליעזר. וחכ"א אין הילוך מועיל כלום. עד שפרץ וגדר ונעל כל שהוא:
כדי שתהא נוחה ליכבש. לפני יהושע:
כי אתו לקמיה דר' יצחק. המוכר והלוקח שביל לחבירו:
אמר להו זילו הבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר. כלומר למהלך בשביל של כרמים יתנו לו כשיעור שיכול אדם לילך בו עם משאו. של זמורות ויכול לחזור בשביל של כרמים בריוח דקנהו בהליכתו:
ולא אמרן. דליתן ליה הכי:
אלא משום דלא מסיימי מחיצתא. של שביל שאין שם גדר מיכן ומיכן. אבל מסיימי מחיצתא אפילו יהי' השביל צר כל כך כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא לא יהבי' ליה טפי אלא כמה דאיתיה:
פיס' שני גמדין ומחצה. שתי אמות ומחצה:
דרך מעיר לעיר שמונה אמות. כדי שיהא ריוח לשתי עגלות שפוגעות זו בזו:
דרך הרבים[6] י' אמה כדגרסינן במסכת שבת (דף צט) שתי גזוזטראות ברשות הרבים זו כנגד זו ואמרינן בגמ' אמר רב משום ר' חייא עגלות תחתיהן וביניהן וצדיהן רשות הרבים אמר אביי בין עגלה לעגלה כמלא אורך עגלה וכמה אורך עגלה חמש ועגלה אחרת חמש ובין עגלה לעגלה חמש אמות ואמה יתירה דקאי בה בן לוי דכי משתלפי קרשים נקיט להו והרי לך עשרה כעגלות דמשכן:
ולימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי. כלומר אי הכי אמאי מה שנתן נתן.
הא מני רבי יהודה היא דאמר רבים שיבררו להם דרך לעצמן מה שביררו ביררו. וכ"ש במתניתין שנתן להם מעצמו ושלו לא הגיעו כבר פירשו בגמרא שאין חליפיו חליפין ובעינן לרבי אלעזר רבים גזלני נינהו פירושטעמא דרבי אליעזר מיבעיא ליה ולאו אמתני' קאי.
וטעמא מאי, פי' למ"ד אין הלכה כרבי אליעזר דכיון שאין הלכה כמותו לא מוקמינן מתני' בהכי ואע"ג דבמתניתין נתן להם מדעתו טעמא מאי כלומר אמאי לא אמרינן להו הבו לי דידי ושקולו דידכו ופריק משום דרב יהודה דכיון דהחזיקו בו כדי' שהוא עצמו נתן להם אע"פ שבתורת חליפין נתן להם אסור לקלקלו שהרי ברשות נתתי. ורבי אליעזר רבים במאי קנו לה. למ"ד אפילו בשלא אבדה להם דרך באותה שדה קאמר רבי אליעזר מה שביררו ביררו במאי קנו לה ומפרקינן בהלוכה. זהו פירוש הסוגיא שפי' ה"ר שמואל ז"ל.
ואינו נכון, דמעיקרא כי קס"ד דרבי אלעזר בשאבדה להם דרך קאמר הוה ניחא לן טעמא דמתניתין דכשאבדה להן דרך דמי ולא עוד אלא שהלכה כדברי רבי אליעזר למאן דמוקי לה לרבי אליעזר בשלא אבדה להן דרך ואין הלכה כמותו אמאי קשיא לן מתניתין.
אלא הכי פירושא: הא מני רבי יהודה דאמר מה שביררו ביררו אע"פ שהיא גזלה בידם ואקשינן ותיהוי נמי מתני' רבי יהודה משום רבי אלעזר וכי לרבי אליעזר גזלני נינהו וברייתא גופה קשיא ומפרקינן כי א"ר אלעזר כשאבדה לה דרך באותה שדה שאם ביררו דרך לעצמן מה שביררו ביררו ואומרין לו הבא ראיה שאין זו הדרך שלנו וטול ואע"פ שביחיד עליו הראיה יפה כח רבים ואקשינן אי הכי למה אמרו אין הלכה כרבי אלעזר והרי דבר ברור אמר ומפ' מאן דמתני הא לא מתני הא דלמאן דאמר אין הלכה כרבי אליעזר אע"ג דגזלני נינהו אין מוציאין מידם ואין טעם בדבר לפיכך פסקו שאין הלכה כמותו והדרינן דקושיין קמייתא ואמרינן טעמא דמתניתין מאי היא לדברי הכל דאי דרבי אליעזר כשאבדה להן דרך במתניתין לאאבדה להן דרך א"נ אין הלכה לא מיתוקמא מתניתין בהכי ומפרקי' טעמא דמתניתין משום דרבי יהודה וכו' שלא שאל וברשות ירדו ומשנתנו דברי הכל וכיוצא בסוגיא זו תמצא בפ' הניזקין ורבי יצחק לית ליה המוצא אבדה לא ישבע הוא דאמר כר' אליעזר בן יעקב ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה המוצא אבדה פטור ואמר רבה וכו' וקם ליה רבי יצחק דלא כרבי אליעזר לפי הפי' הנכון שכבר כתבנו שם.
ורבינו תם ז"ל היה מפ' דמתניתין בשאבדה להם דרך בשדהו וביררו להם אחרת ונטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ואותו דרך שלו שביררו לעצמן לא הגיע ואקשינן אמאי לא הגיעו כל כמינהו שביררו לעצמו כיון שהוא נותן להם דרך ומפרקינן גזרה שמא יתן להם דרך עקלתון בידוע יותר מן הראשון ואקשינן ולימא להו שקולו מה שביררתם והבו לי מה שנתתי לכם ומפרקינן כיון שנתן נתן כרבי אליעזר ואקשינן והיאך אפשר כן וכי גזלני נינהו ומפרקינן אלא שנויה דשנינן לאו שנויה היא דלר' אליעזר בשאבדה להן דרך קאמר שיש להן כח לברור כדאמרינן לעיל ואכתי מה שנתן אמאי נתן וקאמרינן אלמא אמר רבה בר רב הונא אין הלכה כרבי אליעזר ואי בשאבדה להם דרך הלכה רווחת היא שאם ביררו ביררו ומפרקינן מאן דמתני הא לא מתני הא אלא אף בשלא אבדה להן דרך קאמר ומתניתין אתיא כותיה ובעינן וטעמא מאי למאן דמתני בשאבדה אמאי מה שנתן נתן משום דרב יהודה וכו' וזה החזיק בו אבל אותו דרך שביררו לעצמן שלא מדעת בעל הבית לאו מצר שהחזיקו בו רבים מיקרי אלא משום דרבים יפה כחן לברור דרך לעצמן ובעי' ואותו דרך שביררו להן לרבי אליעזר במה קנאוהו, כפר"ת ז"ל.
מודים חכמים לר' אליעזר בשביל של כרמים הואיל ונעשה להלוך. פי' שלא נעשה אלא להלוך נקנה בהלוך דרך הנאתו ואע"ג דלא עביד מעשה בגוף הקרקע כדאמרינן בפ' חזקת המציע מצעות בנכסי הגר קונה אבל שבילי השדות כיון דרויחי וחזו למשטח בהו פיס ולכמה מילי לא מיקני בהלוך.
מתניתין ושני כוכין אחד מימין הפתח ואחד מן השמאל. פי' לרבי שמעון דאמר מערה שש מצי למעבד כוכין מימין הפתח ומשמאלו שפתחה של מערה ד' אמות הרי נשתיירו שם שתי אמות לשני כוכין אע"ג דבשני כוכין שלשה אמות בעינן כדקתני מתניתין הא אוקימנא בגמרא במעמיקין והאי דלא אקשינן הכי בגמ' דעדיפא מינה אקשינן אבל לרבנן כל רחב המערה צריך לפתחה שהוא ארבע אמות.
הכוכין אורכן ארבע אמות. בתוספות למדו מכאן שקומ' האדם אינה ארבע אמות שהרי דפני הארון עבין ועוד שאינו נכנס דחוק כל כך ויתר מג' אמות היא דהא אמרינן שיעור מקוה אמה על אמה ברום ג' אמות ואי לא הוי אלא ג' אמות יטבע אלא יתר משלש הוא מעט ויכול לכוף ראשו ולטבול והא דבעינן ארבע אמות גבי היזק ראיה כדי שלא יגביה את עצמו ודאמרינן בתרגום אסתר גבי בני המן אצטליב על תלת אמין לא קשיא שחתוכי הראש היו כשנתלו.
ואני מצאתי בהגדת אלה הדברים רבה אמר ר"ש בן לקיש מנוול היה עוג מלך הבשן אע"פ שהיה גבוה שהיה ארכו תשע אמות ורחבו ארבע אמות והרי רחבו קרוב למחצית ארכו שאין בריות בני אדם כן ארכו של אדם שלש אמות ורחבו אמה שליש ארכו ועוג לא היה כן אלא רחבו ארבע אמות קרוב לחצי ארכו הוי שבריה מנוולת משונה מן הבריות ועוד דאיתא בפ' עשר תעשר בילמדנו אמרו לו לאיוב כלום יש לך עליה אלא שלש אמות משעת מיתתך ואתה אמרת אם עלי אדמתי תזעק.
וכן נראין הדברים, דמים שכל גופו וראשו עולה בהן בעודן למקוה והיינו ג' אמות ומגביה עצמו ויוצא מיד ולמה לי ראיה גדולה ממה שאמרו בעירובין (מ"ח א') הני ארבע אמות היכא כתיבן שבו איש תחתיו כתחתיו של גופו שלש אמות ואמה כדי פשוט ידיו ורגליו ואם תאמר כיון דעד פשוט ידיו אינו אלא ארבע אמות קאמר הכי מכל מקום הוה ליה למימר גופו כמה אלא שלש אמות גופו מכוונות הן עם ראשו.
ורבי אליעזר רבים במאי קנו לה בהלוכה: מסתברא דלרבי אליעזר דוקא קא פריך, ובין למאן דמוקי לרבי אליעזר בשלא אבדה להם דרך ובין למאן דמוקי באבדה להם דרך, ומשום דאותו דרך שבררו להם לא מדעת הבעלים בררו ולא נעשה להלוך. אבל מדרב יהודה ומתני' לא מבעיא ליה דכיון שהבעלים מדעת עצמן נתנו להילוכן של רבים, הרי הוא כשביל של כרמים דמודו ליה רבנן לרבי אליעזר דנקנה בהילוך. ומהדרינן דלרבי אליעזר אפילו בכל קרקע מהנה הילוך, שכן זכה אברהם אבינו בהלוכו בארץ. כנ"ל.
ור"ח ז"ל נראה דלא גריס ורבי אליעזר רבים במאי קנו, ובין לרבי אליעזר ובין למתני' קא מבעיא ליה. ואינו מחוור בעיני, דהיכי כי עריב הא דרב יהודה ומתניתא בהדי' הא דרבי אליעזר ויהיב לכולהו חד טעמא, דהא בדרבי אליעזר פליגי רבנן וקיימא לן כותייהו, ודרב יהודה הלכה פסוקה היא, ואנן היכי מייתי טעמא לכולהו ממאי דאמר רבי אליעזר ופליגי רבנן עליה. אלא אם כן נאמר דלא מהאי דרבי אליעזר דוקא קא מייתי, אלא כאלו אמר קנו לה בהילוכה כדאמר רבי אליעזר, אלא דלרבי אליעזר הילוך קני בכל מידי, ולדידן במידי דעביד להילוך כמתני' וכדרב יהודה, וכדאמר ר' יוסי בר חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בשביל של כרמים.
אלא דאכתי לא ניחא לי שפיר, דאם כן עיקר טעמא הוא מדר' יוסי בר חנינא מייתי, ואם כן הוה ליה למימר ואמר ר' יוסי בר חנינא, ואין כן בגירסת הספרים אלא אמר ר' יוסי בר חנינא. ור"ש ז"ל פירש בענין אחר. והראשון נראה לי עיקר.
כי אתו לקמיה דר' יצחק בר' [אמי] אמר להו הבו כי היכי דדארו טונא דשבישתא והדר: נראה דאשביל קאי, דאילו דרך ואפילו דרך היחיד הא תניא במתני' דרך היחיד ארבע אמות, ואחרים אמרו בברייתא כדי שיעבור חמור במשאו, ופירשו דהן כשיעור שני גומדין ומחצה.
הכי גרסינן: והני מילי דמסיימי מחיצאתא אבל לא מסיימי מחיצאתא כי היכי דשקיל כרעא ומנח: ופירוש כשיש שם מחיצות גבוהות, צריך שיהא השביל רחב כדי שיוכל לעבור בו ולהתהפך מצד לצד עם משואו של זמורות שבראשו, כדי שלא יעכבו המחיצות, אבל כשאין שם מחיצות גבוהות, די לו כדי הנחת פרסת רגלו, שהרי למעלה ממנו אויר פנוי להתהפך לכל צדדיו עם משואו שבראשו.
כדי שיעבור חמור במשואו: ופרישו דהיינו שני גומדין ומחצה. כתב ר' יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש, מסתבר לן דהני מילי היכא דלא מסיימי מחיצתא, אבל היכא דאיכא מחיצתא, חמור במשואו בשני גומדין ומחצה לא משתכי וכל שכן דלא הדר.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ו (עריכה)
עה הרי אמרו מי שהיתה דרך הרבים עוברת שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו (ו) לא הגיעו אמאי שלו לא הגיעו לינקוט פיזרא וליתיב ש"מ לא עביד איניש דינא לנפשיה אפי' במקום פסידא א"ר זביד משמא דרבא גזרה שמא יתן להם דרך עקלתון רב משרשיא משמא דרבא אמר בנותן להם דרך עקלתון רב אשי אמר לא תימא עד דיהיב להם דרך עקלתון ממש, אלא כל מן הצד דרך עקלתון הוא קרובה לזה ורחוקה לזה ולימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי הא מני רבי יהודה היא דתניא רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר רבים שבררו דרך לעצמן מה שבררו בררו ורבי אליעזר רבים גזלני נינהו א"ר גידל אמר רב בשאבדה להם דרך באותה שדה דאע"ג דהדר אשתכח דרך דידהו לא מצי אמר להו שקולו דידכו והבו לי דידי, דהא כי נחתי ליה לההוא דירכא בדין נחתי לה, הכא נמי כיון דברשות בעלים נחתי לה להאי דרך לא מצי אמר להו שקולו דידכו והבו לי דידי
אי הכי אמאי א"ר ברונא אמר רב אין הלכה כר' אליעזר כיון דמדעת בעלים הוא דאחזוק רבים בהאי דרך חילופי ההוא דרך קמא דידהו זכו בגויה זכייה גמורה דלא מיבעיא היכא דלא אתני בעל השדה בפירוש דכי מקני להו האי דרך כל כמה דלא מישתכח דרך דידהו בלחוד הוא דמקני להו, אלא אפילו היכא דאקני להו על הדין תנאה בפירוש לא מהני ליה ולא מידי דנהי דמהני ליה האי תנאה לגבי הנך דאתני בהדיהו, גבי כולי עלמא מאי אהני ליה, כיון דשביק להו לכ"ע לאחזוקי ביה מסתמא זכו ביה זכייה גמורה אי נמי הכי קא קשיא לן, אי הכי דמימריה דרבי אליעזר בשאבדה להם דרך באותה שדה הוא דמיתוקם, אמאי אמר רב ברונא אמר רב אין הלכה כרבי אליעזר, ודילמא רבי אליעזר בדלא אשתכח דירכא קמא דידהו קאמר, ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דאדמון, דתנן (כתובות קט,ב) מי שהלך לו למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר ילך לו בקצרה וחכ"א יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר, אלא בחד דאתי מכח ארבעה, אבל בחד דאתי מכח חד דכולי עלמא לא פליגי דאמר ליה מ"מ אורחאי גבך הוא
ופרקי' מאן דמתני הא לא מתני הא כלומר מאן דמתני משמיה דרב לאוקומה לדר' אליעזר כשאבדה להן דרך באותה שדה לא מתני משמיה דרב דאין הלכה כר' אליעזר, ומאן דמתני משמיה דרב אין הלכה כר' אליעזר לא מתני משמיה דרב בשאבדה להן דרך באותה שדה אלא מוקים לה כפשטה כשלא אבדה להם דרך באותה שדה אלא שביררו להם דרך מדעת עצמם ודיקינן וטעמא מאי כלומר בין למתני' דאוקימנא כר' אליעזר, בין לר' אליעזר דאוקימנא בשאבדה להם דרך באותה שדה, ואע"ג דאשתכח דרך דידהו מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו, אמאי שלו לא הגיעו, לימא ליהו שקולו דידכו והבו לי דידי
ופרקי' משום דר' יהודה דאמר רב [יהודה] מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וקי"ל כר' אליעזר בהא חדא דאוקימנא למתני' כר' אליעזר, ועוד דהא אסיקנא לטעמיה דר' אליעזר כדרב יהודה דאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, וסוגיין דהא דרב יהודה הלכה היא ומ"ד אין הלכה כרבי אליעזר הא אסיקנא דלא מוקים לה בשאבדה להם דרך באותה שדה, דא"כ לא מצי דחי לה לדר' אליעזר, וממילא שמעת דהיכא דאבדה להם דרך כעידרמה
כעבבא בתרא ק,א - ק,ב
זעבבא בתרא ק,א - ק,ב
באותה שדה דכ"ע מודו דהיכא דביררו להם מדעת בעל השדה מה שביררו ביררו וכי תימא לר' אליעזר רבים במאי קנו לה בהילוכא ואפי' לרבנן נמי בהא מודו, דהא מודים חכמים לר' אליעזר בשביל של כרמים הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך:
עו דתניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר וחכ"א אין הלוך מועיל כלום וקי"ל כרבנן א"ר אל (י) עזר מאי טעמיה דר' אליעזר דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ורבנן התם משום חביבותא דאברהם הוא דקא"ל הכי וקי"ל כרבנן אמר רב יוסי ברבי חנינא מודים חכמים לר' אליעזר בשביל של כרמים הואיל ונעשה להלוך נקנה בהילוך והוא הדין למצר שהחזיקו בו רבים מדעת בעלים להילוך, הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך:
עז כי אתו לקמיה דרבי יצחק בר' אמי, מאן דזבין שביל של כרמים סתמא לחבריה ולא פריש לה פותיי כמה הוי, אמר להו זילו הבו ליה כי היכי דדרי טעונא דשבשתא והדר ולא מנעי ליה מחיצות וה"מ דלא מסיימי מחיצאתא, כלומר שאין מקום במחיצות עדיין מסוים מכאן ומכאן בשעת המכירה, אבל מסיימי מחיצתא כלומר בעידן מכירה, אע"ג דליכא ביני ביני אלא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא בהכי סגיא ליה דסבר וקביל והא [ד]פסקינן לקמן הילכתא כדי שיעבור חמור במשאו, בדלא מסיימי מחיצאתא עסיקינן ושיעורא דכי היכי דדרי טעונא דשבשתא והדר ושיעורא דכדי שיעבור חמור במשאו אידי ואידי חד שיעורא הוא ואיכא נוסחי דאית בהו הכי, ולא אמרן אלא דמסיימי מחיצאתא אבל לא [מ]סיימי מחיצאתא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא, ומפרשי לה הכין, ולא אמרן דיהיב ליה כי היכי דדרי טונא דשבשתא והדר אלא דמסיימי מחיצאתא, דכיון דמסיימי מחיצאתא מסתמא כל מאי דקאי ביני מחיצאתא זבין ליה, אבל לא מסיימי מחיצאתא כדשקיל כרעא ומנח כרעא, אמרי לה משום דכיון דליכא מחיצאתא דמנעי ליה לטעונא לא צריך למיתב ליה אלא כדשקיל כרעא ומנח כרעא וזרע ליה לשארא וליתה, דא"כ האי דלא מסיימי מחיצאתא, דליכא מחיצאתא מבעי ליה, ועוד כי ליכא מחיצאתא מאי הוי, דילמא למחר קאי ועביד מחיצאתא ומכל מקום מסתברא כנוסחא חדא דמסתבר טעמא, ועוד דרובא נוסחי הכי איתינהו:
עח והא דתנן דרך היחיד ד"א ליתה, דתניא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו א"ר הונא הלכה כאחרים ודייאני גולה אמרו שני גומדין ומחצה, דאינון שתי אמות ומחצה, כדכתיב (שופטים ג,טז) גומד ארכה ומתרגמינן גרמידא, וא"ר הונא הלכה כדייאני גולה והאמר רב הונא הלכה כאחרים אידי ואידי חד שיעורא הוא אשתכח השתא דהמוכר דרך לחבירו אין פחות משני גומדין ומחצה דאינון שתי אמות ומחצה כדי שיעבור חמור במשאו, וכי היכי דדרי טוענא דשבשתא דהיינו משואי של זמורות והדר, דלכי עביד מחיצאתא לא ליעכוב מחיצאתא וה"מ דלא מסיימי מחיצאתא בשעת מכירה, אבל מסיימי מחיצאתא בשעת מכירה, אע"ג דליכא רוחא כשיעור דמנח תרי כרעיה בחדא אלא בדשקיל כרעא ומנח כרעא סבר וקביל, ואי לית ביה כי האי שיעורא מיחייב למיתב ליה ואי לא מקח טעות הוא דעבד ביה:
אמר רב גידל אמר רב כגון שאבדה להם דרך באותה שדה. ואלו אבדה דרך ליחיד בשדה חברו נותן לו דרך אלא שנותן לו איזה שירצה וכדתנן בפרק שני דייני גזרות מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר כו' ועד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא בחד דאתי מכם ארבעה כדאיתא בגמרא התם ויפה כח רבים שאם בררו דרך לעצמן מספק כיון דאיתנהו אורחייהו גביה מה שביררו ביררו ועוד דודאי כיון דלא אפשר לאזמוני כל עוברי דרך לבית דין לית ליה למינקט פיזרא ולהכות העוברים מספק כיון דאית להו אורחא גביה. ולפי דברי רב גידל איבטול פירוקא דמפרקים הא מני רבי אליעזר היא דלא דמי למתניתין דאלו לרבי אליעזר כשאבדה להן דרך באותה שדה איירי וקסבר כיון דאית להו אורחא גביה ברירתן ברירה ועוד דשמא כאן היתה דרך שניהם אבל לענין משנתנו כיון דחליפין שלהם ודאי בטלים ושלו לא הגיעו אמאי מה שנתן נתן הא ודאי תרי אורחיה לית להן ולקמן בעי ואזיל וטעמא מאי ואמתניתין קא בעי ליה משום דאידחי פירוקא דפריקנא הא מני רבי אליעזר היא דהא אוקימנא להא דרבי אליעזר בשאבדה להם דרך באותה שדה ושוב אין ראיה ממנה לטעם משנתנו. עליות.
אבל הרא"ם ז"ל פירש דלדברי רב גידל נמי דמיא הא דרבי אליעזר למתניתין וזה לשונו: כגון שאבדה להם דרך באותה שדה דאמרינן ליה מכל מקום אורחן גבך הוא אלמא כיון דבדינא ברירו להו האי דרך ונחתי ליה ואחזיקו ביה אף על גב דאשתכח בתר הכי דרך דידהו לא מצי אמר להו שקולו דידכו והבו לי דידי הכא נמי כיון דבדינא נחתי לה להאי דרך ברשות בעלים הוה ואיהו הוא דיהבה ניהלייהו ומדעתיה אחזיקו בה לא מצי אמר להו השתא שקולו דידכו והבו לי דידי. עד כאן.
אי הכי אמאי אמר רבה בר רב הונא אין הלכה כרבי אליעזר. ואי כשאבדה להן דרך באותה שדה מיירי ודאי מסתבר טעמיה דרבי אליעזר וכדפרישנא ליה. ופרקינן מאן דמתני הא לא מתני הא דרבה בר רב הונא סבר דאף על פי שלא אבדה להן דרך באותה שדה קאמר רבי אליעזר דמה שביררו ביררו וכי תימא לרבה בר רב הונא תיקשי ליה הא דאקשינן לרבי אליעזר רבים גזלנין נינהו היינו טעמא דרבי אליעזר דקסבר הפקר רבים הפקר בברירת דרך לעצמן ברשות היחיד (נתן) שהוא תקון לעיר וכן מה ששנינו שהמלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו אלא שהמלך לכתחלה רשאי לעשות כן ואין הרבים רשאים לעשות כן לכתחלה אבל בדיעבד אם ביררו דרך לעצמן מה שביררו ביררו. ואל תתמה כיון שהקשה התלמוד לרבי אליעזר רבים גזלנין נינהו איך הניח קושיא זו בלא תירוץ לדעת רבה בר רב הונא ולא פירש טעמו של רבי אליעזר. דאיכא למימר מה שהקשינו לרבי אליעזר רבים גזלנין נינהו לא התלמוד הקשה כן אלא רב גידל הקשה ליה וכההיא דאמרינן בריש פרק אלו מציאות וכמה אמר רבי יצחק קב בארבע אמות. ורב גידל הוא דהוה קשה ליה היאך הרבים פורצים לעשות להם דרך אבל רבה בר רב הונא לא קשיא ליה וכדפרישנא כך נראה בעיני והכי גרסינן טעמא מאי משום דרב יהודה ואמתניתין קא בעי מה שנתן נתן אמאי כיון שהחליפין בטלין כדפרקינן לעיל. רב יהודה היא דאית ליה דברירת הרבים קיימת ולא מן הדין ואקשינן עליה ולרבי אליעזר רבים גזלנין נינהו. ונראה בעיני דבין לרב גידל בין לרבה בר רב הונא קא בעי אמתניתין טעמא מאי דאף על גב דלרבה בר רב הונא קסבר רבי אליעזר דהפקר הרבים הפקר בברירת דרך לעצמן וכל שכן במתניתין שהלכו בה ברשות בעל השדה כיון דאמר רבה בר רב הונא אין הלכה כרבי אליעזר לית לן לאוקומי סתם מתניתין דלאו כהלכתא ולרבנן בעיא מאי טעמא דמתניתין ומכיון שהקשינו ולרבי אליעזר רבים גזלנין נינהו שבקינן להו לפירוקא דפרקינא דמתניתין דרב יהודה היא לרב גידל אפילו לרבי אליעזר אין הפקר הרבים הפקר ולרבה בר רב הונא דאית ליה אליביה דרבי אליעזר הפקר הרבים בברירת דרך הא אית ליה דאין הלכה כרבי אליעזר. ופרקינן משום דרב יהודה דאמר מצר שהחזיקו רבים בו אסור לקלקלו פירוש כגון שהחזיקו ברשות ולא בגזלנות כעין משנתנו שנתן להם דרך מן הצד וכגון ההיא דאמרינן בסוף חזקת הבתים כנס אין מחזיר כותלים למקומן וסוגייא דפרק המניח מוכיחת על מה שפירשנו דטעמא דמתניתין דקתני מה שנתן נתן לימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי משום דרב יהודה וכו' ואלו הוה מוקמינן מתניתין כרבי אליעזר או לרב גידל או לרבה בר רב הונא הוה מייתי ליה נמי התם ואף על פי שאפשר לך לומר שקיצר שם בתלמוד ונקיט ליה חד מן תרי פירוקי יותר הדבר מתיישב לפי מה שפירשנו ממסקנא דהכא דלכולי עלמא טעמא דמתניתין משום דרב יהודה. ועוד מדאמרינן בשמעתין וטעמא מאי בסתמא ולא אמרינן ולרב גידל טעמא מאי אי נמי ולרבה בר רב הונא טעמא מאי אלמא בין לרב גידל בין לרבה בר רב הונא בעיא לה. ואיכא נוסחי דמשבשי וגרסי ולרבה בר רב הונא מתניתין טעמא מאי ואינה בספרי ובנוסחת הגאונים ז"ל. וקיימא לן כרבי אליעזר אליבא דרב גידל ולא פליגי רבנן עליה כיון שאבדה להם דרך באותה שדה מדקאמרינן אמאי אמר רבה בר רב הונא אמר רב אין הלכה כרבי אליעזר ומפרשי רבוותא ז"ל דהכי קא מקשינן כיון דמלתיה דרבי אליעזר בשאבדה להם דרך באותה שדה אמאי אמר רבה בר רב הונא דאין הלכה כרבי אליעזר הא ודאי מסתבר טעמיה דרבי אליעזר. עליות.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: כשאבדה להם דרך באותה שדה. ומשנתנו נמי כיון שברשות נכנסו כמו שאבד להם דרך דמי. אי הכי אמאי אמר רבה בר רב הונא אין הלכה כרבי אליעזר והלא משנתנו הלכה היא. דמתני הא לא מתני הא כלומר רבה בר רב הונא לא מוקי מתניתין כרבי אליעזר דאפילו בגזלה קאמר ולית הלכתא כוותיה. ומתניתין טעמא מאי ואפילו למאן דמוקי דברי רבי אליעזר כשאבדה להם דרך באותה שדה ומוקים למתניתין כרבי אליעזר אכתי לא דמי מתניתין לדרבי אליעזר דהתם חד דרך מיהא תפסי ואף על פי שיפה כחם מן היחיד שיש להם ברירה מה שאין כן ליתיד אבל הכא דקא תפסי שני דרכים מאי טעמא משום דרב יהודה דאמר מיצר שהחזיקו בו רבים כו' כלומר כיון דברשות החזיקו אסור לקלקלו שהנותן לרבים כנותן לשמים שכן העוסק בצרכי רבים כעוסק בצרכי שמים ואף על פי שהוא חוץ מן הדין. עד כאן.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: ואקשינן תו על זה שאם כן דרבי אליעזר דוקא כשאבדה להם דרך באותה שדה קאמר היכי אמר רבה שאין הלכה כרבי אליעזר דמן הדין יש לבעל השדה ליתן להם דרך דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דאדמון בפרק שני דייני גזרות במי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר ילך בקצרה וחכמים אומרים יקח לו דרך במאה מנה או יפרו באויר אלא באחד דאתי מכח ארבעה אבל במד דאתי מכח חד אי נמי חד דאית ליה דרך של חד כולי עלמא מודו דאמר ליה אורחאי גבי דידך הוא. ואי אמרת הא דקאמר רבה אין הלכה כרבי אליעזר היינו במה שבררו לעצמן דמדינא בעל השדה יבחר להם או יביאו ראיה. לא היא דמדקאמר רבה אין הלכה כרבי אליעזר סתם משמע דאין להם דרך כלל דמשמע ליה דהא דמיא לההיא דאדמון דאי לא לימא אין הלכה כרבי אליעזר דאמר מה שביררו ביררו אלא בורר הוא להם דרך אלא ודאי בשלא אבדה להם דרך היא ומשום דדמיא לאדמון וגריעה מיניה. ופריק בשאבדה להם דרך לא אמר בהא רבה אין הלכה כרבי אליעזר. וטעמא מאי. השתא הדרי לברורי מתניתין אפילו כי מוקמת מתניתין כרבי אליעזר ודרבי אליעזר בשאבדה להם דרך באותה שדה מאי טעמא מתניתין לא אבדה להם דרך דדרכן ידוע ולא הגיעו בעל השדה אכתי לימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי. ופרישנא טעמא דמתניתין מדרב יהודה דאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ותו לא צריכנא להא דרבי אליעזר כלל. כן נראה לי פירוש שמועתנו. ופנים רבים נאמרו בה וזה נראה עיקר. ובפרק המניח את הכד בראשו הביאו משנתנו גבי פלוגתא דעביד איניש דינא לנפשיה ותו לא צריכין להא דרבי אליעזר כלל ואקשו נמי התם לימא להו שקולו דידכו והבו דידי כדאקשו הכא ופרישו טעמא כדרב יהודה ולא אדכרו בה הא דרבי אליעזר דאלמא טעמא דמתניתין כרב יהודה.
ורבי אליעזר רבים במאי קנו ליה. ונראה לי דלהכי לא קשיא ליה אמילתיה דרב יהודה רבים במאי קנו ליה משום דרב יהודה לאו מדינא קאמר לה אלא אסור לקלקלו קאמר לפי שאסור לצער לרבים ולקלקל מיצר שהחזיקו בו כיון שהרגילו להלוך בו ברשות אבל רבי אליעזר מדינא קאמר לה חדא דאיסור לא שייכא במלתא אי לית בה דינא כיון דלאו ברשות בעל השדה עשו כן ועוד דלשון מה שבררו בררו דאמר משמע דמן הדין ברירתן קיימת. וקשיא לי אליבא דמאן קא בעי תלמודא לרבי אליעזר במאי קנו לה אי לרב גידל כיון דאוקמה כשאבדה להן דרך באותה שדה למה הן צריכין לקניה דלא מן הספק אנו מעמידין אותה בידם כיון דודאי יש להם דרך בשדה זו ויפה כח הרבים כדפרישנא לעיל ואם תמצא לומר דלאו דינא הוא להעמיד בידם דרך שבררו מספק לפי שידם על התחתונה וילכו להן בקצרה כדין היחיד שאבדה לו דרך בשדה חברו דאוקי ארעא בחזקת בעל השדה אכתי היכא מיתרצא ליה בטעמא דקאמר דקני ליה בהילוכא והיכן מצינו קניה אלא ברצון בעל השדה ואי לרבה בר רב הונא קא בעי לה הא טעמא דרבי אליעזר משום דהפקר הרבים הפקר בברירת הדרך כמו שפירשנו. ויש לומר בין לרב גידל בין לרבה בר רב הונא משום דהפקר הרבים הפקר בברירת הדרך אין אדם זוכה על ידי הפקר עד שיחזיק ויקנה וכל היכא דאמרינן הפקר בית דין הפקר בעל הנכסים איבד זכותו על ידי הפקר בית דין והרי הן כדבר שאינו שלו ויש רשות לחברו להחזיק בו ברשות בית דין אבל אינו זוכה בו בדבור בית דין עד שיחזיק ולרב גידל נמי דאוקמה למלתא דרבי אליעזר כשאבדה להם דרך באותה שדה כיון דיחיד שאבדה לו דרך בשדה חברו ילך לו בקצרה רבים ודאי צריכין הן קנייה בברירת הדרך ועד שיחזיקו לא קנו וכשהחזיקו מיהא קנו אף על פי שהחזיקו שלא ברצון בעל השדה לפי שנתנו להם בית דין כח להחזיק ושתהא חזקתם קונה בדיעבד והפקר בית דין הפקר. ועל כרחך רבים שביררו דקאמר רבי אליעזר בשקנו בחזקה מיירי שהרי מודה רבי אליעזר דלכתחלה אין להם לברור אם כן כשיבררו נמי אם לא קנו בחזקה כמו שבאים לברור לכתחלה דמי והיינו דקא משני ואזיל דקנו ליה בהילוכא כך נראה בעיני.
כדתניא הלך בה לאורכה כו'. ואם תשאל לפי מה שפירשתי דלרב גידל נמי דמוקי לה למלתא דרבי אליעזר כשאבדה להן דרך באותה שדה אצטריך תלמודא לפרושי דקנו לה בהילוכא מכדי קיימא לן כרבי אליעזר אליבא דרב גידל כדכתיבנא לעיל והיאך יתכן לפסוק כרבי אליעזר אפילו בשאבדה להן דרך באותה שדה כיון שאתה זקוק לומר דקנו לה רבים בהילוכה. דהא לא קיימא לן כרבי אליעזר לענין קניית גוף השדה לחרישה וזריעה אבל לענין קניית דרך הואיל ועיקר קנייתו להילוך חזקה דיליה נמי בהילוך וכדאמרינן לקמן מודים חכמים לרבי אליעזר בשביל של כרמים כו' והוא הדין לשבילי השדות מן הטעם הזה. והא דאמרינן כדתניא הלך בה כו' לאו למימרא דפליגי נמי רבנן לענין קניית הדרך אלא הכי קאמרינן כדתניא דהילוך מועיל לרבי אליעזר ועד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא לענין קניית השדה ולא לענין קניית הדרך. ומצאתי ראיה לדברי מפירושי רבינו חננאל ז"ל וזה לשונו: וטעמא מאי שנינו ושלו לא הגיעו משום דסבר לה כרב יהודה דאמר מצר וכו' ובמאי החזיקו בהילוך דתניא הלך בה לאורכה כו' אמר רבי יוסי בר חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בשביל של כרמים הואיל ואינו אלא להילוך נקנה בהילוך. למדנו מדבריו ז"ל דקיימא לן כרבי אליעזר לענין חזקה דדרך השדות וכל מצר שמחזיקין בו דהא קא מייתי לה להא דרבי אליעזר גבי הא דרב יהודה דהלכתא היא. ונראה לי דהא דנקט לקמן ומודים חכמים לרבי אליעזר בשביל של כרמים לרבותא נקט שביל של כרמים דאף על גב דקניית הילוך הוא עיקר קניית גוף השביל. כי שביל של כרמים לא הוי מקום זרע ואין ראוי לנטוע בו זמורות לפי שמעכבי ההילוך אפילו הכי הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך להיות גוף השביל של לוקח ואין צריך לומר שביל של שדות ואין הלוקח קונה בו אלא ההילוך והגוף של מוכר לזריעה וכי הא דתנן החיצון זורע את הדרך כו' דהא ודאי זכיית ההילוך נקנה בהילוך מיהו שביל של שדות אם בא הלוקח לקנות גוף השביל בין להילוך בין לזריעה אין הגוף נקנה לזריעה בהילוך עד שיחזיק חזקה גמורה כאותה ששנינו נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה. ויש לפרש עוד ולרבי אליעזר רבים במאי קנו ליה לא בעי לה אלא אליבא דרבה בר רב הונא. אבל אליבא דרב גידל לא קשיא ליה ולא מידי דכיון דאית להו אורחא גביה מספיקא מוקמינן לה גבייהו ובזה יפה כח רבים ומסתברא כפירושא קמא דכתיבנא דלכולי עלמא בעי רבים במאי קנו ליה בין לרבה בר רב הונא בין לרב גידל מדקא בעי סתמא ולרבי אליעזר רבים במאי קנו ולא קאמר לרבה בר רב הונא אליבא דרבי אליעזר רבים במאי קנו ליה שכך היה זקוק לומר לפי מה שפירשנו דהא דאמרינן לעיל וטעמא מאי משום דרב יהודה כו' דבין אליבא דרבה בין אליבא דרב גידל קא בעי לה. עליות.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: ורבי אליעזר רבים במאי קנו לה בהילוכה. מסתברא דלרבי אליעזר דוקא קא פריך ובין למאי דמוקי כרבי אליעזר בשלא אבדה להם דרך ובין למאי דמוקי לה כשאבדה להם דרך ומשום דאותו דרך שביררו להם לא מדעת הבעלים בררו ולא נעשה להילוך אבל בדרב יהודה ומתניתין לא מיבעיא ליה דכיון שהבעלים מדעת עצמן נתנו להילוכן של רבים הרי הוא כשביל של כרמים דמודו להו רבנן לרבי אליעזר דנקנה בהילוך. ומהדרינן דלרבי אליעזר אפילו בכל קרקע מהני הילוך שכן זכה אברהם אבינו בהילוכו בארץ. כן נראה לי. ורבינו חננאל ז"ל נראה דלא גריס ורבי אליעזר רבים במאי קנו אלא ורבים במאי קנו ובין לרבי אליעזר ובין למתניתין קא מיבעיא ליה. ואינו מחוור בעיני דהיכי עריב הא דרב יהודה ומתניתין בהדי הא דרבי אליעזר ויהיב לכולהו חד טעמא דהא בדרבי אליעזר פליגי רבנן וקיימא לן כותייהו ודרב יהודה הלכה פסוקה היא ואנן היכי מייתינן טעמא לכולהו ממאי דאמר רבי אליעזר ופליגי רבנן עליה. אלא אם כן תאמר דלאו מההיא דרבי אליעזר דוקא קא מייתי אלא כאלו אמר קני לה בהילוכה כדאמר רבי אליעזר אלא דלרבי אליעזר הילוך קני בכל מידי ולדידן במידי דעביד להילוך כדמתניתין וכדרב יהודה וכדאמר רבי יוסי בר חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בשביל של כרמים. אלא דאכתי לא ניחא לי שפיר דאם כן עיקר טעמא הוא מדרבי יוסי בר חנינא מייתי ואם כן הוה ליה למימר אמר רבי יוסי בר חנינא ואין כן בגירסת הספרים אלא ואמר רבי יוסי בר חנינא. ור"ש ז"ל פירש בענין אחר. והראשון נראה לי עיקר.
כי אתו לקמיה דרב יצחק אמר להו הבו ליה כו'. ואם מכר לו שביל של שדות יהיב כשיעורא דמפרש לקמן במוכר דרך היחיד כדי שיעבור חמור במשאו ולתנא דמתניתין דרך היחיד ארבע אמות (כדי שיעבור חמור במשאו) כל שכן דבשביל של כרמים נותן לו ארבע אמות אלא דלא קיימא לן כתנא דמתניתין דהא פסקינן לקמן הלכה כאחרים דאמרי כדי שיעבור חמור במשאה דהיינו שני גמדים ומחצה ושיעור דאמרינן כ9 היכי דדרי טונא דשבישתא והדר לא הוי ארבע אמות אף על פי שאורך המשוי יותר מארבע אמות שהרי מעט מן המשוי נגרר בארץ ובפחות מארבע אמות יכול לחזור במשאו. ויש לומר דהא דתנן דרך היחיד ארבע אמות דוקא בדרך שהולך משם לרשות הרבים דקביע תשמישתיה טפי. עליות.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: כי אתא לקמיה דרב יצחק כו'. נראה דאשביל קאי דאלו דרך ואפילו דרך היחיד הא תני במתניתין דרך היחיד ארבע אמות ואחרים אמרו בברייתא כדי שיעבור חמור במשאו ופירשו שהן בשיעור שני גמדין ומחצה. עד כאן.
עלה בידינו. מי שהיתה רשות הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתנה להן מן הצד וחרש את הראשונה אף על פי שהרבים מהלכין בשניה והניחו את הראשונה אינו יכול להכות בשבט יחידים הבאים להלוך בראשונה לפי שאין החליפין הללו כלום שיש בבני העיר שאין חפצים בחליפין הללו דכל מן הצד דרך עקלתון היא ואף על פי שהחליפין בטלין ולא הגיעו דרך שניה מה שנתן נתן כיון שהרבים החזיקו להלוך בדרך זו השניה שנתן להם מן הצד דקיימא לן כרב יהודה דאמר מצר שהחזיקו כו' וכגון שהחזיקו להלוך ברשות בעל השדה כעין משנתנו שנתן להם דרך מן הצד וכגון מי שסותר כותל שיש לו ברשות הרבים והרחיב להן את הדרך כיון שהחזיקו להלוך בה אינו מחזיר כותלים למקומן כבראשונה במה דברים אמורים כגון שאם יתקלקל המצר לא ישאר להם דרך רחבה שש עשרה אמה אבל אם ישאר לרבים דרך רחבה שש עשרה אמה מותר לקלקל את השאר ולטול את שלו. ורבים שביררו דרך לעצמן ברשות היחיד שלא ברשות בעל השדה לא עשו ולא כלום ומותר לקלקלו. אבל אם אבדה להם דרך בשדה היחיד מה שביררו ביררו ובזה יפה כח רבים שהיחיד שאבדה לו דרך בשדה חברו ילך לו בקצרה כלומר דרך שימעט בה מדרך כף הרגל בשדה חברו. ושבילי השדות נקנין להלוך על ידי הילוך אבל לזריעה אין נקנין עד שיחזיק כאותה ששנינו נעל גדר כו'. שביל של כרמים נקנה בהילוך בין להילוך בין לגוף השדה לזרוע בו ולנטוע אם ירצה הואיל ומתחלתו לא היה מיוחד ועשוי אלא להילוך. עליות.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: מודים חכמים לרבי אליעזר כו'. פירוש בא רבי יוסי בר חנינא להודיע דכי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר הני מילי בקניית השדה עצמה בהילוך דליכא דזבין לשדה כו' אבל בקניית דרך כגון דזבין לה דרך בתוך שדהו והלך בה מודו רבנן דכיון דנעשה להילוך נקנה בהילוך והאי דקאמר בשביל של כרמים הוא הדין דאפילו שביל של שדות ולפי שהדבר ידוע שהכרמים יש להם גדרים שמונעים בני אדם מליכנס בהם ואין לאדם רשות לפקוע כרמו של חברו ולהלך ממנו לשדהו אלא אם כן קנה לו דרך והוי כאלו אמר שביל של כרמו. מיהו יש לומר דדוקא שביל של כרמים והוא הדין נמי בשביל של שדות דכיון שדרך צר ואין אדם צריך ממנו אלא למקום הילוך רגליו בלבד וגופו אינו קנוי לו אלא המקום של בעל הכרם הוא. תדע שהרי שנינו החיצון זורע את הדרך לפיכך קני ליה בהילוך אבל רחב כגון דרך הרבים וכיוצא בהן שנמצא שבעל השדה הזה אבוד ממנו גופו ואין לו בו הנאה הוי ליה כקניית גוף קרקע ממש ולא מיקני ליה בהילוך. ולא נתברר הדבר אצלנו בירור יפה כי היכי דנעביד ביה מעשה. כי אתא לקמיה דרב יצחק כו'. פירוש כי אתא לקמיה מאן דזבין לחבריה שביל סתם בלי שפירש כמה רחבו אמר להו דלו כו' ואיכא נסחי דאית בהו הכי ולא אמרן אלא דמסיימי מחיצתא אבל לא מסיימי מחיצתא כו' ונפקא מינה שאם רוצה מוכר למזרע לה לכולה שדה ולאנוחי מקום הנחת רגליו של לוקח בלבד בלי זריעה הרשות בידו ולית ליה ללוקח לעכובי עליה בהכי דהא ליכא עליה הפסד. עד כאן.
אלמנה מהו שתמעט כיון דאית לה מזוני ממעטא ולא הוי נכסים מרובים אלא כל שיזונו מהם הבנים והבנות והאלמנה עד שיתבגרו הבנות או דלמא כיון דאלו מנסבא לית לה לא ממעטא. ואף של גב דבנות עצמן אי מנסבי לית להו התם תקינו להו דין בנכסים מועטים ואם היינו אומרים דבנות לא ממעטי נמצאת עוקר תקנת נכסים מועטים מעיקרו אבל לאלמנה לא תקנו רבנן תקנת נכסים מועטים אלא נזונת עם הבנות כאחת והא דאמר רב אסי עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחים לאו למימר דתקנו רבנן תקנת נכסים מועטים לאלמנה דהא לא אשכחן דתקנו לה אלא לגבי בנות ותדע דהא מספקא ליה לתלמודא אלמנתו מהו שתמעט בנכסים ואם תקנו לה דינא בנכסים מועטים כמו שהבת ממעטת כך היתה האלמנה ממעטת. ועוד אם איתא דתקינו לה לאלמנה תקנת נכסים מועטים שלא במקום בנות היה להם לפרש כמה הם מרובים לגבי אלמנה שהרי כל ימיה נזונת כל זמן שלא תנשא ולא תתבע כתובתה. אלא ודאי היכא דאיכא בנים ואלמנה היא והם ניזונות כאחת שלא באו לעקור ירושת הבנים מפני אלמנתו אלא מפני הבנות שהם יוצאי ירכו. והך מלתא אמר רבי יוחנן דוקא במקום שיש שם בנים ובנות ואלמנה והנכסים מועטים שאין שם כדי שיזונו מהם אלו ואלו עד שיבגרו הבנות וכיון דעקרוה לירושה מחמת בנות ואמרו שהבנים ישאלו על הפתחים תקנו כשיש שם אלמנה שתדחה הבת משום זילותא דאלמנה והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם אלמנה ובנות שתיהן שוות אלמנה ובנים שניהם שווין אין אלמנה דוחה את הבנות ולא הבנות דוחות האלמנה פעמים שהאלמנה דוחה את הבנות על ידי בנים כו'. כך פירש ר"י ז"ל. ונראה טעם הדבר שהאלמנה ניזונית ~הבנים יחזרו על הפתחים כיון דנכסי בעלה משועבדים לה למזונות ואפילו לאדמון דפליג בתקנת בנות דטעמיה דאדמון שלא נתכוון בתנאי כתובה אלא לעשות בנות כבנים לענין מזונות אף על פי שאינם יורשות. ותדע לך דקיימא לן אלמנה שתפסה מטלטלים במזונותיה מה שתפסה תפסה ואפילו אם יחזרו הבנים על הפתחים מה שאין כן בבנות אם היו הנכסים מרובים ונתמעטו ותפסו הבנות דודאי מוציאים מידם וניזונים כאחת מיהו לגבי אלמנה לא תקינו רבנן אלא נותנים לה מזונות בכל שבוע בין בנכסים מרובים בין במועטים כל זמן שיש בידם מנכסי אביהם אבל היכא דאיכא בנות ואלמנה והנכסים מועטים כיון שיצאו הנכסים מרשות הבנים על ידי הבנות קודמת בהן האלמנה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- ^ הערת המדפיס - נראה דצ"ל נתן ושלו לא הגיעו ולא מצי כו'.
- ^ הערת המדפיס - פי' רבינו בזה הוא כפי' תוס' בד"ה כגון בתי' השני ועוד י"ל וכו' ודו"ק.
- ^ הערת המדפיס - לכאורה צ"ל ט"ז אמה דכן הוא שיעור רה"ר ואכן בסוף הדיבור מסיים ג"כ והרי לך עשרה כעגלות המשכן וצ"ע
- ^ הערת המדפיס - נראה דצ"ל נתן ושלו לא הגיעו ולא מצי כו'.
- ^ הערת המדפיס - פי' רבינו בזה הוא כפי' תוס' בד"ה כגון בתי' השני ועוד י"ל וכו' ודו"ק.
- ^ הערת המדפיס - לכאורה צ"ל ט"ז אמה דכן הוא שיעור רה"ר ואכן בסוף הדיבור מסיים ג"כ והרי לך עשרה כעגלות המשכן וצ"ע