בבא בתרא ע א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ודייני גולה אמרי אכל שהעול כובשו לא הוי שיור כל שאין העול כובשו הוי שיור בולא פליגי הא בדיקלי הא באילני בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני מהו אותו חרוב הוא דלא קני הא שאר חרובים קני או דלמא שאר חרובין נמי לא קני אמר ליה גלא קנה איתיביה חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני לא קנה מאי לאו אותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובין קנה א"ל לא אפילו שאר חרובין נמי לא קנה תדע דאילו א"ל שדי מכורה לך חוץ משדה פלונית ההיא הוא דלא קני הא אחרנייתא קני אלא לא קנה ה"נ לא קנה ואיכא דאמרי בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני מהו שאר חרובין ודאי לא קני הא מה ששייר באותו חרוב קני או דלמא אפילו מה ששייר באותו חרוב נמי לא קני א"ל דלא קני איתיביה חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני שאר חרובין לא קנה מאי לאו שאר חרובין הוא דלא קנה הא מה ששייר באותו חרוב קנה א"ל לא אפי' מה ששייר באותו חרוב נמי לא קנה תדע דאילו א"ל שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלוני ההוא הוא דלא קנה הא אידך קנה אלא לא קני ה"נ לא קני בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתים לך מהו מי אמרינן מיגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן השתא נמי מהימן או דלמא אמר ליה שטרך בידי מאי בעי א"ל המהימן ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי א"ל וליטעמיך וכי א"ל נאנסו מי מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי אמר ליה
רשב"ם
עריכהדייני גולה - שמואל וקרנא בפ"ק דסנהדרין (דף יז: ע"ש):
כל שהעול כובשו - חורשין היו בבקר סביב האילנות ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב השור לא חשיב ומיהו אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו הוו שיור כדאמרן גבי דיקלי:
הא בדיקלי - מילתיה דרב:
הא באילני - שהעול כובשו דשיעור דעליית חבל לא שייך בהו דבלא חבל עולין בכל שאר אילנות על ידי ענפים המתפצלים לכל צד ושיעורא דכבישת עול נמי איכא למימר דלא שייך בדיקלי דאפי' היכא דכביש ליה עול חשיב הוא אם עולין לו בחבל:
חוץ מחרוב - המורכב פלוני חוץ מסדן השקמה פלוני והיו בה הרבה חרובין וסדנא מהו דאם הוה שתיק לא היו מכורין בכלל שדה אבל עכשיו ששייר אחד איכא למימר דשאר חרובין מכר לו או דלמא שיורי לא יגרע כחו אלא אפילו שאר חרובין נמי לא קני הלוקח דבשביל שייפה המוכר את כח שלו שפירש בפירוש אינני מוכר לך ההוא חרוב אין לנו לגרע כחו בשאר אלא אי איכא מילתא לטפויי בהאי חוץ כגון דרך מטפינן ליה כדאמר במתניתין ומודי ר"ע בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך והאי חוץ מחרוב פלוני דקאמר לשייר דרך להאי דקל נתכוין ולא למעט השאר ואפי' לרבנן נמי איכא למימר לפיכך אמר חוץ מחרוב פלוני דבההוא חרוב היה חפץ יותר ולא היה רוצה שיתבענו לוקח לדין ולחרוב זה איכוין לשופרא דשטרא אבל על שאר חרובין לא חשיש לכתוב שופרא דשטרא דמ"מ בוטח הוא במאי דקי"ל שאין חרוב המורכב נמכר בכלל שדה כן נראה בעיני ועיקר:
(הג"ה. א"ל לא קנה. לא הוא ולא זולתו דכיון שאפי' לא פירש ליה חוץ כגון אלו אינן נמכרין בכלל שדה ה"נ לא קנה ולא פירש הללו אלא להודיעו שכל אילן שבאותה שדה הרי הן כמו אלו ולא נמכרו. ע"כ): ה"ג איתיביה חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני לא קנה - ולא גרסינן אותו חרוב לא קנה דא"כ קשיא מעלייתא היא ולא מצי לתרוצי לקמיה שאר חרובין נמי לא קנה:
לא שאר חרובין נמי לא קנה - דהאי דקתני לא קנה אשאר חרובין קאי וכל שכן האי דקמשייר ולאשמועינן אתא דלא הפסיד שאר חרובין בשביל ההוא ששייר יחידי:
תדע - דלא קני:
חוץ משדה פלוני - הסמוך לו חוץ למיצר:
הא אחריני קני - בתמיה והלא שדה אחת מכר לו ולא השאר:
ה"ג אלא לא קני ה"נ לא קני - כלומר אלא פשיטא לן דלא קני הלוקח שאר שדות דהא המוכר שדה אחת לא מכר כל שדותיו בכלל ובשביל שאמר שטות זה חוץ משדה פלוני אין לנו לומר שמכר מה שלא רצה למכור דשדה אחת נתכוין למכור ולא שתי שדות ה"נ המוכר את השדה לא מכר חרוב וסדן דחשיבי שדה בפני עצמן והלכך בשביל ששייר אחת מהן בלא צורך אין לנו לומר שמכר השאר:
ואית דגרס אלא לדמי ה"נ לדמי - כלומר באותו שדה שמכר שייר לעצמו דמי ההוא שדה דקאמר חוץ משדה פלוני ה"נ ה"ק שדה מכור לך חוץ מדמי חרוב פלוני ויש עוד פירושים אחרים ולא נהירא כלל גירסא זו ופירושה משובש היה בספרים ליתן טעם בדבר כיון דלא קני אמאי קאמר חוץ משדה פלוני ומיהו הטעם כדפרישית לשייר ליה דרך לההוא חרוב או לההוא שדה ששייר נתכוין וכדאמרינן נמי (לעיל דף סג:) גבי על מנת שהדיוטא העליונה שלי ששייר מקום זיזין ומיהו היכא דליכא לטפויי שום דבר אין לנו לומר כיון דליכא לטפויי לגרועי נתכוין דדי לנו אם אינו מטפי ומרויח בשיורו אלא שיפסיד בתמיה:
חוץ מחצי סדן פלוני מהו - ולהאי לישנא פשיטא ליה דחוץ מסדן פלוני לא קנה נמי שאר סדנין:
שאר חרובין פשיטא הוא דלא קני - כדאמרן טעם לעיל תדע דאי א"ל כו':
ומשני לא מה ששייר באותו חרוב נמי לא קנה - והא דקתני שאר חרובין לא קנה הכל קורא שאר חרובין אפילו חצי חרוב הנשאר וה"נ גרסי' אלא לא קני ה"נ לא קני:
בעא מיניה רב עמרם כו' - משום דדייני גולה נקט לה הכא:
בשטר - שכתב כמה הפקיד לו וחתמו בעדים ואהני ליה האי שטרא דלא מצי טעין נפקד להד"מ:
וא"ל - נפקד היום ולמחר החזרתיו לך מהו דהא קי"ל בחזקת הבתים (לעיל דף מה:) דהמפקיד את חבירו בעדים א"צ להחזיר בעדים אבל הכא דאיכא שטר ביד המפקיד מי אמרינן דה"נ מהימן מיגו דאי בעי אמר נאנסו והוה מהימן ובשבועה כדלקמן וכדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם (שמות כב) שהתורה האמינתו לנפקד השתא נמי מהימן ובשבועה כדלקמן דמה לו לשקר אי בעי הוה פטר נפשיה בטענת שקר דנאנסו ומשום דלא רצה לשקר ואמר החזרתיו נאמן:
או דלמא אמר ליה - מפקיד שטרך בידי מאי בעי לא היה לך להניח השטר בידי אילו החזרת לי פקדוני כדי שלא אחזור ואתבענו וכמו מה לי לשקר במקום עדים דמי ולא אמרינן מה לו לשקר:
וליטעמיך אילו אמר ליה נאנסו כו' - הלכך לא מצי למיטען מפקיד שטרך בידי מאי בעי ולמה לי לשקר במקום עדים לא דמי דהא עביד איניש למידחי ואמר אבדתי את שטרי ונפקד נמי לא הוה תייש לשטרא משום דהוה מצי למיפטר נפשיה בטענת אונס אבל מלוה את חבירו בשטר לא מצי טעין לוה פרעתי דא"ל אידך שטרך בידי מאי בעי וגבי לוה ליכא שום מיגו דאפי' טעין נאנסו צריך לשלם דמלוה להוצאה ניתנה:
תוספות
עריכהחוץ מחרוב פלוני אותו לא קני. לא גרסי' אותו חרוב דהא מסיק דשאר חרובין נמי לא קנה ומיהו לפי הספרים דגרסי בתר הכי אלא לדמי ה"נ לדמי גרסי' ליה שפיר ודמי חרוב לא קנה בקרקע:
או דלמא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי. אפילו למ"ד (כתובות יט.) מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ומהימן לוה לומר דפרוע הוא ולא אמר א"כ שטרך בידי מאי בעי התם משום דזימנין אפשיטי דספרא זייר ליה דעל הלוה ליתן שכר כתיבת השטר ופעמים כשאין לו ללוה נותן המלוה בשבילו אבל הכא אין על הנפקד ליתן שכר ועוד דהתם לוה מאמין למלוה להניח שטר בידו משום דכתיב ביה תומת ישרים תנחם כדאמרי' בהמפקיד (ב"מ דף לה.) אבל הנפקד אינו מאמין את המפקיד ולעולם אינו מחזיר את הפקדון עד שיחזיר לו השטר ועוד דאין מדקדק כל כך לוה אחר המלוה לפי שעשה לו טובה:
ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי. לאו משום דליהוי מיגו במקום עדים קפריך דא"כ מאי משני וליטעמיך כי א"ל נאנסו מי מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי הא כי אמר נאנסו לא מוכחא מילתא דלאו קושטא קאמר דאע"פ שהשטר בידו יכול להיות שנאנסו אלא אור"י דס"ד דמקשה דהא דקאמר דנאמן נאמן לגמרי קאמר אפי' בלא שבועה ולכך היה סבור דבלאו מיגו דנאנסו מצי למימר החזרתי לך דאי ע"י מיגו דנאנסו אמאי נאמן בלא שבועה ולהכי פריך ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי ומשני דמטעם מיגו נאמן ופריך כי אמר נאנסו לאו שבועה בעי:
עין משפט ונר מצוה
עריכהנג א ב מיי' פכ"ד מהל' מכירה הלכה י"ב, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף ד':
נד ג טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף ד' בהג"ה:
נו ה מיי' פ"ב מהל' שכירות הלכה י"ב, סמג עשין פט, טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ו סעיף ב':
ראשונים נוספים
כל שהעול כובשו. שהיו רגילין לחרוש אילנות במחרישה כשדה זרעים ומשימין עול בראשי השורים כעין שאנו רגילין ואם מכה העול באילן כשהוא חורש והעול כופף את האילן ודאי מכרו דלא הוי דבר חשוב. ואידך שיש בהן כח דאין העול יכול לכובשן הוי שיור:
הא בדיקלי. בעינן כל שעולין לו בחבל:
בעא מיניה רב אחא מרב ששת. אם אמר לו קרקע אני מוכר לך חוץ מחרוב זה וחוץ מסדן פלוני ואיכא חרובין אחריני מורכבין וסדן שקמה מהו. מי אמרי' הואיל דבלא תנאי נמי לא מכר שום חרוב מורכב ולא שום סדן שקמה דקתני מתני' לא מכר לא חרוב המורכב ולא סדן שקמה והאי הואיל דקא מתני ליה הכי חוץ מסדן פלוני לטפויי ללוקח קאתי דמשמע הכי האי הוא דלא יקנה הא שאר חרובין קני. או דלמא אפי' שאר חרובין נמי לא קני והאי דקאמר הכי משום האי טעמא דאמרי' לקמן לדמי:
א"ל לא קני. אפי' שאר חרובין:
תדע. דאפי' שאר חרובין נמי לא קנה:
דאילו אמר ליה מוכר ללוקח שדי אני מוכר לך חוץ משדה פלוני. כלומר חוץ מן אותה שדה. וכי מי אמרי' ההיא דלא קני הא אחרנייתא דיליה קני בתמיה. והא לא אמר ליה שדותי מכורין לך. אלא לדמי דאמר ליה שדי אני מוכר לך חוץ משדה פלוני שאיני נותן לך באותן דמים שנתתי לך זו. אבל איזו מן האחרות שתרצה אתן לך באותן דמים שנתתי לך זו. הכא נמי להיכא דאמר ליה חוץ מחרוב פלוני וחוץ מסדן פלוני אפי' בלאו הכי לא קני ליה. לדמי קאמר ליה. כלומר שאותן איני נותן לך אלא בדמים יקרים אבל האחרים אתנם לך בדמי שאר אילנות. ואמר לן המור"ה האי לישנא דלדמי לאו דוקא כל כך. אלא האי לישנא מסתבר שפיר דכתב אלא לא קני הכא נמי לא קני:
חוץ מחצי חרוב מחצי סדן שקמה פלוני מהו. מי אמרי' הואיל דבלאו הכי לא קני שאר חרובין מורכבין והאי דקאמר הכי לגרועי לנפשיה קאתי ושאר חרובין ודאי לא קני. והאי חצי חרוב דשייר קני הלוקח או לא. אלא לדמי שאמר לו שדי אני מוכר לך חוץ מחצי שדה פלוני שאיני נותן לך באותן דמי שקנית זו. הכא נמי להיכא דאמר ליה שדי אני מוכר לך חוץ מחצי חרוב פלוני שאיני מוכר בדמים של שאר חרובין דעלמא אלא בדמים יקרים ולא קנה כלום מן החרוב. והכא נמי מוגה בספר לישנא אחרינא אלא דלא קני הכא נמי לא קני:
בשטר. שכתב בשטר והעיד עדים כמה הפקיד לו:
מגו דאי בעי א"ל נאנסתי מהימן. האי דקאמר נפקד זה נאנסתי הוא הדין נמי הוה טעין נגנבה לו או נאבדה היה פטור דש"ח הוא וש"ח פטור מגנבה ואבדה. אלא מש"ה אמר נאנסתי דאפי'[2] שואל דחייב על הכל פטור אי טעין נאנסתי. או דלמא מצי אמר ליה המפקיד אם איתא דהחזרת לי שטרך בידי שיש לך משלי כך וכך מאי בעי:
א"ל. אפי' הכי נאמן:
אמר ליה ולטעמיך כי אמר ליה נאנסתי מי מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי. אלא לא מצי א"ל הכי נמי בהחזרתי לך לא מצי א"ל שטרך בידי כו':
אלא לדמי. כלומר כך אמר לו מוכר ללוקח שדה פלוני' אני מוכר לך חוץ מדמי חרוב פלוני שאני משיי' בה לעצמו כלומר קרקע שוה בדמי החרוב לפיכך רואין אם נשתייר בשדה יתר על אותו דמי חרוב תשעת קבין נתקיים המקח ואם לאו בטל המקח שכיון ששייר מהני ליה יתור לשון שיורו דאי לא למאי בו שייר, כך פי' ר' חננאל ז"ל שקבל מרבו ורבו מרבו, והכי גרסינן לה בספרי עתיקי ובכל ספרי הגאונים ז"ל ומאן דמחיק ליה מקלקל הוא.
אבל רבינו האיי גאון ז"ל פירש "לדמי", שיחזיר מוכ' ללוקח הדמים כלומר בטל מקח שאין לשון זה נכון והבאי הוא ואין פירוש זה מחוור וא"ת ודילמא לשייר לו דרך אמר דכיון דשייר לזה חרוב לנפשיה שייר ליה קרקע כדלקמן בשמעתי' וכל היכא דמשייר ליה קרקע אין לו דרך וכי משייר ליה בפירוש יש לו דרך כדתנן ומודה ר"ע בזמן שאמר חוץ מאלו וכו' איכא למימר בעיין לרבנן הא לר' עקיבא שייר לו דרך לאותו חרוב ולא לשא', ושמא (ש) לכך השמיטה רבינו ז"ל מן ההלכות.
או דילמא א"ל שטרך בידי מאי בעי. ואף על גב דלמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אי לא מקיים ליה מהימן למימר פרעתי במגו דאי בעי אמר מזויף הוא ולא אמרי' ליה שטרך בידי מאי בעי דשאני התם דכל אימת דלא מקוים לאו שטר הוא כלל והפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל הכא שטר הוא על כרחו ודילמא לא מהני מגו לבטוליה דא"ל שטרך בידי מאי בעי אי נמי בעיא בעלמא היא ולמאי דקא סלקא דעתך הכא הוא הדין להתם ולית לן בה.
והקשה ר"ח ז"ל מהא דאמרי' בשבועות (מה,ב) מכלל דתרוייהו סבירא להו המפקיד אצל חברו בשטר צריך להחזיר לו בשטר, ופריק דההיא דחיה בעלמא היא, וגם הרב ר' שמואל ז"ל כתבה ותמה על עצמך פה קדושים ז"ל איך יאמר דבר זה שהרי הסוגיא לפניך פשוטה דקאמר שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה נימא מגו דיכיל למימר לא היו דברים מעולם ונאמן בטענה זו מן הדין בלא שום שבועה יהא נאמן לומר נאנסו בלא שבוע' ופריק דאפקיד ליה בעדים ופריך בעדים נמי מגו דיכיל למימר החזרתיו לך שהוא נאמן בלא שום מגו ובלא שבועה כמו שהוא נאמן לומר פרעתי במלוה יהא נאמן לומר נאנסו ופריק בדאפקיד ליה בשטר ואינו נאמן על טענת נאנסו בלא שבועה במגו דיכיל למימר החזרתיו לך שאלו לא האמינה תורה נאנסו בשבועה לא היה נאמן לומר לעולם החזרתיו לך אבל ודאי עכשיו שהאמינה תורה נאנסו אין צריך להחזיר לו בשטר אלא כדי שיפטר משבועה אבל מדין טענת נאנסו עצמו צריך היה להחזיר לו בשטר.
הכי גרסינן וכן הוא בפירוש ר"ח ז"ל: אלא לדמי הכא נמי לדמי: וכתב הוא ז"ל, שכך קבל פירושו מרבותיו ורבו מרבו, דלהכי אמר לו חוץ מחרוב וסדן הפלוני, לשייר באותה שדה שמכר חלק אחד כמה ששוה אותו חרוב או אותו סדן, וכן באומר חוץ משדה פלוני, ורואין אם נשאר בשדה שמכר תשעה קבין אחר שיסתלק ממנה שעור דמי החרוב או השדה ששייר קנה ואם לאו לא קנה, שאין פחות מתשעה קבין קרוי שדה.
ור"ש ז"ל העביר עליה קולמוס ואמר דהכי גרסינן: ההוא הוא דלא קני הא אחריני קני אלא לא קני הכא נמי לא קני. וטעמו של הרב ז"ל, דאפילו הוי לשון מיותר ולטפויי מלתא קא אתי, הא איכא למימר דלשייר לו דרך קאמר, וכדתנן ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך. ומה נעשה לגרסתן של גאונים ז"ל שגרסתן תורה שלימה הוא, וכן כל הספרים מסכימין עליה. ועוד, דאלו לשייר דרך, לא אתיא שפיר בעיא דחוץ מחצי חרוב, דאי לדרך מי משייר לחציו לא לכולו.
ויש מפרשים דבעיין לרבנן הוא דאמרי דאין צריך ליקח לו דרך, ועל כן השמיטה הרב אלפסי ז"ל. ואינו מחוור בעיני, דהא גביה הלכתא פסיקתא מייתי לה ומשמע דאליבא דהלכתא בעי לה, ודבר המוכרע ממקומו הוא.
ועל כן נ"ל, דלא אמרו במתניתין אם אמר חוץ מאלו אין צריך ליקח לו דרך אלא במשייר כל החרובין והבורות, והילכך כל שאפשר לפרושי יתיר לישניא בשיורא קלילא. ועוד במאי דשייר בגוף מאי דשייר, מוקמינן, הילכך לא שייר אלא דרך. אבל הכא בדשייר חד מנייהו ואיכא אחריני, ודקאמרינן ההוא דלא קני הא שארא קני, והילכך כיון דלא שייר בפירוש כולהו אלא האי, מימרא אמרינן דודאי לא לשייר דרך איכון, דאינך כולהו נמי דרך בעו שלא יפרח באויר, ומאי שנא דשייר להאי ולא שייר לאחריני ולא חרוב טב מאינך הוא, אלא ודאי לשייר במה שמכר דמיו של זה הוא. ומתניתין נמי דכותא, שאם אמר חוץ מבור פלוני ויש שם אחרים צריך ליקח לו דרך ושייר דמיו באותה שדה.
ולולי שיראה מדברי ר"ש ז"ל שאין לחרוב המורכב ולסדן השקמה המשויירין דרך לדעת רבי עקיבא כמו שאין לבור ולדות ולשובך, הייתי אומר שיש להם ומשייר הוא להם ממילא. ויש לי ללמד על זה מהא דאמר רב הונא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר, הני מילי גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא, אבל גבי אילנות דמכחישי בארעא שיורי שייר, דאי לא אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל, כלומר דאם לא שייר לפניו קרקע מצי למימר ליה לוקח עקור אילנך מעתה כמו שפירש רבינו יצחק ז"ל, ולא שיכול לומר לו כן מן הדין, אלא שיתרעם עליו בכך, והילכך הוצרך לשייר לפניו קרקע, ומדנחית לשיורא שייר קרקע גמור לפניו לכל צורכי האילן, ואפילו תחתיהן וביניהן וחוצה להן וליטע אחרים במקומן, וכיון דיש להן מלוא אורה וסלו כל שכן דיש להן דרך, דיותר נקנה דרך ממלוא אורה וסלו, כדמשמע לקמן בפרק המוכר את הספינה (פב, א) על הא דקתני קנה קרקע וכמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו, ואתקיף עלה ר' אלעזר השתא דרך אין לו, דהויא לה ארעא אחריתי, מלוא אורה וסלו יש לו, אלמא כל היכא דיש לו מלוא אורה וסלו כל שכן דיש לו דרך, ועוד שמעינן לה מדר' זירא, דאמר התם, מדברי רבינו נלמוד שלשה הוא דאין לו דרך הא שנים יש לו דרך, דאמר ליה בארעא דידך קיימי, אלמא אפילו לרבנן מכר שני אילנות ושייר קרקע לפניו יש לו דרך, אם כן כל שכן המוכר קרקע ושייר אילנות לפניו דיש לו דרך, שהרי מה שאין לו ללוקח שני אילנות יש לו למשייר שני אילנות, ומשום דנחית לשיורא משייר כל מה שצריך להם ושיעור יניקתן, ואם נפלו נוטע אחרים תחתיהן, וכל זה משום דנחית לשיורא, כל שכן במה שיש ללוקחן, דהיינו דרך, יש לו למשייר אותן, דאי לא מאי אהני ליה שיוריה אם לא יכנס לעובדן וללקט פירותיהן. ושיור חרוב וסדן נמי שהוא ממילא, במשייר בפירוש שאר אילנות, כדמוכח לקמן, דמקשינן לרב הונא ממתניתין דקתני רבי שמעון אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה, ואי אמרת שיורי משייר מדנפשייהו קא ינקי, אלמא שיור החרוב דממילא ושיור מפורש דשאר אילנות חד דינא אית להו.
ואם תאמר והא מתניתין הוא דאין להם דרך, דתנן בין כך ובין כך לא מכר לא מחיצת הקנים וכו' ולא חרוב המורכב ולא סדן השקמה ולא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חרבין בין ישובין וצריך ליקח לו דרך, דאלמא אף להנך דמכחשי בארעא צריך ליקח לו דרך. לא היא, דהאי צריך ליקח לו דרך לאו אכולהו קאי, אלא בור וגת ושובך דסליק מניייהו קאי, ומשום דלא מכחשי בארעא.
וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל, (פכ"ו מהל' מכירה הי"ד) שכך כתב, זה לשונו: וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח כדי שילך בה עד אותו הבור או הגת או השובך שנשארו לו בשדה, עד כאן, הנה שפרט אלו, אלמא לאלו בלבד צריך ליקח לו את הדרך, הא לכל שאר לא, דכל דאית להו למיחת לשיורא משייר כל מה שצריך לו, ואין לך דבר שצריך לשיירו כדרך, שלא יפרח באויר, ובהני לא פליגי רבי עקיבא ורבנן דמשויירין הן לזה כמו לזה, ונחית לשיורא למה שהן צריכין לרבי עקיבא כמו לרבנן, הואיל ומכחיש בארעא, וכדרב הונא, ולרבנן ודאי דרך יש להם, ואף לרבי עקיבא כן, ואינו במשמע שנאמר דרב הונא אמר סתם יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא, ונחלק אנחנו ביניהם ונאמר שלא על דרך אחד יש לרבי עקיבא כרבנן, אלא לרבנן כל הצריך ואפילו דרך, ולרבי עקיבא מלוא אורה וסלו ולא דרך, וזו אינה תורה, ועוד דאם דרך אין לו ואינו רשאי ליכנס לשם ללקט פירותיו, מלוא אורה וסלו למה ליה.
ותדע לך עוד, דאי לא תימא הכי, לר' זירא דאמר לקמן בפרק המוכר את הספינה (פב, ב) מדברי רבינו נלמוד שלשה הוא דאין לו דרך הא שנים יש לו דרך, לא מתוקמא ליה מתניתין דצריך ליקח לו דרך אלא בשלשה, דהויא ארעא אחריתי, הא באחד או בשנים אין צריך ליקח לו דרך, דלא הויא ארעא אחריתי ומתניתין סתמא קתני לא שנא אחד ולא שנא שנים ושלשה. אלא ודאי משמע ליה לר' זירא דצריך ליקח לו דרך, ואין צריך דקתני במתניתין לאו אהנך דמכחישי בארעא קאי, אלא אהנך דלא מכחשי בארעא, ולא תימא דחרוב המורכב וסדן השקמה שני, דאפילו חד ארעא אחריתי הוא, ולפיכך אין לו דרך, דמאי שנא. ואף על פי שראיתי כן לאחד מן החכמים שכתב כן, וסמך בזה על ראיות שאין בהן ממש לפי דעתי, ולפיכך איני כותבן.
ופלוגתא היא בירושלמי (פ"ד ה"ח) דגרסינן התם: אמר רבי יוחנן הקונה סדן השקמה בתוך של חבירו, מחלוקת רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבנין, רבנין סברי אין לו קרקע ורבי ישמעאל סבר יש לו קרקע, ויחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד דאמרינן לקמן בשלהי פירקין, חרוב המורכב תורת אילן עליו ותורת קרקע עליו, תורת אילן עליו דאילו מכר או הקדיש שני אילנות והוא יש לו קרקע, ותורת קרקע עליו דלא מזדבן אגב ארעא, אמר ר' אמי עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו, תורת עומר עליו דשני עומרין שכחה שלשה אינן שכחה, תורת גדיש עליו דתנן עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, ואם כן היה לו לומר תורת אילן עליו דהיכא דאקדיש שני אילנות והוא יש לו קרקע, ותורת קרקע עליו דאילו אקדיש חרוב אחד יש לו קרקע, והשתא הוי דומיא ממש דאותה של עומר שתופש שני ההפכים בענין אחד שהיא השכחה, ואילו היה לו לחרוב אחד קרקע גם כן היה לו לתפוס שני ההפכים בענין אחד שהוא קניית הקרקע, וקנה קרקע ואינו נמכר אגב קרקע אינן הפכים ממש.
וסוף דבר, מכל מה שכתבתי יראה לי לכאורה, דשייר שני אילנות או אפילו אילן אחד, וכן שיור דממילא דחרוב המורכב וסדן השקמה ומחיצת הקנים דמכחשי בארעא, לשיורא נחית בהו ושייר קרקע כדין שלשה אילנות ודרך, ואפילו לרבי עקיבא, והיינו דרב הונא, והילכך באומר חוץ מחרוב פלוני לא הוצרך לו משום דרך, דממילא אית ליה, ואלא למאי אמר ליה לדמי.
ומיהו לפי פירושנו זה, הא דאמרו חוץ משדה פלוני, לאו בשדה שלפנים מזה שמכר ושאין לו דרך, אלא על זה שמכר הוא, דהתם ודאי אין לו דרך ממילא, ולשייר לו דרך קאמר, וכדברי רבי עקיבא בבור, אלא חוץ משדה שיש לו במקום אחר שיש מיצר אחר קאמר. כנ"ל. אבל מה אעשה ומדברי רבינו שמואל ז"ל אין נראה כן.
ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי: איכא למידק, אם כן אף במודה בשטר שכתבו לא יהא צריך לקיימו, כיון דלא אמרינן מיגו במקום חזקה, דשטרא בידו מאי בעי. וי"ל דאין הכי נמי, דלמאי דאיבעיא ליה לרב עמרם השתא, הכי נמי דמספקא ליה התם ודילמא הלכה כרשב"ג דאמר אין צריך לקיימו. ואי נמי יש לפרש, דשאני התם, דמאן קא משוי ליה שטרא האי, הא קאמר דפריעא הוא, אבל הכא דשטרא מעליא הוא, דילמא אפילו במקום מגו אמרינן ליה שטרך בידיה מאי בעי, דאנן סהדי דלא שביק ליה אילו פרעיא, ומיגו במקום עדים לא אמרינן.
אמר ליה לא. אמר ליה נאנסו מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי: תמיהא לי, מאי קא קשיא ליה תו לרב עמרם, דהא איהו מעיקרא לא בעא מיניה אלא אי אמרינן מגו כי האי ונאמן או לאו, משום דאמר ליה שטרך בידי מאי בעי, ואהדר ליה דנאמן משום מגו, ואם כן מאי קא קשיא מעתה. ועוד, רב כהנא מאי חדית ליה השתא בהא דאמר ליה ואי אמר ליה נאנסו מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי, היינו דאהדר ליה מעיקרא.
ונראה לי, דרב עמרם דינא וטעמא קא בעא מיניה, וכי אהדר ליה רב כהנא דנאמן אכתי בעי מיניה טעמא מאי, ואהדרא ליה, הגע עצמך, אלו אמר ליה נאנסו זה כמה, מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי, ואמאי לא אמרת לי עד השתא ולא שקלתיה לשטרך מההיא שעתא, אלא מה אית לך למימר דאמר דילמא לא אזדמין ליה עד השתא ונאמן, הכא נמי נאמן בההוא מגו. אי נמי יש לומר, דהא דקאמר ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי, לאו רב עמרם הוה [קא מקשי] אלא תלמודא הוא דבעי ליה לברורה דמילתא. כנ"ל.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד (עריכה)
עג. והיכא דאיכא רברבי וזוטרי רברבי דחשבי הוא דשייר דאמר רב כל שעולין לו בחבל מחמת שהוא גבוה הוי שיור. היכא דשייר ההוא מינא בפירוש. וכל שאין עולין לו בחבל לא הוי שיור. אלא מזדבן אגב ארעא בהדי שאר אילני. ודייני גולה אמרו כל שהעול דכובשו לא הוי שיור. כלומר כל שהעול של בקר כובשו מחמת שהוא נמוך לא חשיב ולא הוו שיור דכארעא דמי וכל שאין העול כובשו הוי שיור. ולא פליגי הא בדיקלי הא באילני. כלומר הא דשייר בדיקלי הא דשייר באילני, כגון היכא דאמר לבר מדיקלי אי נמי אמר לבר מאילני וליכא אלא דיקלי, כיון דאורחייהו למגבה טפי ודרכן לעלות להן בחבל, כל שעולין לו בחבל הוי שיור, וכל שאין עולין לו בחבל לא הוי שיור, משום דלא חשיב כדיקלי. והיכא דשייר באילני, כגון דאמר ליה לבר מאילני ואיכא אילני, כיון שאין דרכן לגבוה כל כך כדי שלא יעלו להן בחבל אפי' בבציר מהכי שייר, הילכך כל שאין העול כובשו הוי שיור וכל שהעול כובשו לא הוי שיור. והני מילי היכא דאיכא רברבי וזוטרי. אבל היכא דליכא אלא זוטרי שיורי שיירינהו. דאי לא תימא הכי מאי (בו) שייר. תדע דהא כי אמר ליה לבר מאילני וליכא אלא דיקלי או גופני אמרינן כיון דליכא אילני אהני גופני או אהני דיקלי הוא דאהני, הכא נמי אע"ג דקטיני נינהו כיון דליכא אחריני ודאי עליהו הוא דאהני:
עד. בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מחרוב פלוני המורכב חוץ מסדן פלוני מהו. אותו חרוב ודאי לא קנה דהא שייריה בפירוש, שאר חרובין המורכבין קני או לא קני. מי אמרינן כיון דבסתמא לא קני חרוב המורכב וסדן השקמה ואצטריך לשיוריה מינייהו חד חרוב, מוכחא מילתא דאקנויי אקני ליה שאר חרובין, דאי לאו הכי לא הוה צריך לשיוריה להאי, ומדשייריה להאי גלי אדעתיה דאקני ליה הנך. או דילמא שאר חרובין נמי לא קני להו מכללא עד דמקני לה נהליה בפירוש.
א"ל לא קני. וכן הלכה. איתיביה חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני אותו חרוב לא קנה מאי לאו אותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובין קני א"ל שאר חרובין נמי לא קני תדע דאלו א"ל שדי מכורה לך חוץ משדה פלונית הכי נמי דמדלא שייר אלא שדה פלוני ההיא הוא דלא קני הא שאר כל שדותיו קני. והא חדא שדה בלחוד הוא דזבין ליה אלא לדמי הכא נמי לדמי. כלומר אלא לדמי, דאמרינן לעולם לא זבין ליה אלא חדא שדה והאי דאמר ליה חוץ משדה פלונית, חוץ מדמי שדה פלונית קאמר ליה, דאשתכח דשייר לנפשיה בשדה המכור כשיעור דמי אותה שדה פלונית. הכא נמי, אע"ג דאמר ליה שדה אני מוכר לך חוץ מחרוב פלוני לאו למימר דזבין ליה שאר חרובין, דבסתמא לא מזדבני בכלל השדה, והאי דא"ל חוץ מחרוב פלונית [חוץ מדמי חרוב פלונית] קאמר, דאשתכח דשייר בגוף השדה כשיעור דמי אותו חרוב. וברייתא נמי דקתני אותו חרוב לא קנה לאו אגופיה דההוא חרוב קאמר, דהא אפילו שאר חרובין נמי לא קנה, אלא הכי קאמר, כשיעור דמי אותו חרוב לא קנה מן השדה אבל שאר השדה קנה.
והני מילי היכא דההוא חרוב דשייריה ה"נ הוי מורכב, דכיון דבסתמא לא מזדבן על כרחיך לאו לשיוריה גופיה קא מכוין אלא לדמי דידיה קאמר, דומיא דשדי אני מוכר לך חוץ משדה פלונית. אבל היכא דלא הוי מורכב, כיון דבסתמא מזדבן לשיורי גביה קא מיכון. הילכך חזינן, אי טבא הוא שיורי שייריה, וההוא חרוב הוא דלא קני, אבל שאר חרובין שאינן מורכבין קני. ואי בישא הוא כל שכן הנך כדאמרינן גבי דיקלא. ואפילו לחרוב המורכב נמי, דוקא היכא דלא כתב ליה דזבין ליה כל השדה כולה בפירוש ולא כתב ליה ולא שיירית בזבנאי אילין קדמי כלום, אבל היכא דזבין ליה כולה שדה היא וכל מה שבתוכה בפירוש ואילין מצרנהא וכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום, אע"ג דאמר ליה חוץ מחרוב פלונית, אותו חרוב הוא דלא קני אבל שאר חרובין קנה. ואין צריך לומר דבשדה לא שייר ולא מידי. מאי טעמא, דכיון דאי לא שייריה לחרוב מסתמא הוה קני ליה, דהא כתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום, ולא גרע מהמוכר בית לחבירו בבירה גדולה. על כרחיך כי אצטריך לשיוריה לחרוב גופיה הוא דאצטריך, ומדלא אתני אלא אהאי חרוב ש"מ דזבוני זבין ליה שאר חרובין, ואותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובין קנה. ואיכא למימר נמי דברייתא דקתני אותו חרוב לא קנה בהכי מתוקמא ולא צריכינן לאוקמה לדמי:
עה. איכא דאמרי הכי בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מ[חצי] חרוב פלוני המורכב חוץ מחצי סדן פלוני מהו שאר חרובין המורכבין ודאי לא קני דהא לא גלי אדעתיה דזבוני זבניננהו, דאיכא למימר דהאי דאמר ליה חוץ מחצי חרוב פלוני לאו למימרא דזבין ליה הנך אלא למעוטי אידך פלגא הוא דקאתי, כי תבעי לך מה ששייר באותו חרוב פלוני, והוא החצי השני ששירו מכלל תנאו שלא התנה עליו, קני ליה לוקח או לא קנה. מי אמרינן מדשייר פלגא על כרחיך אידך פלגא זבוני זבניה, או דילמא בסתמא לא קני.
אמר ליה לא קני. איתיביה חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני שאר חרובין המורכבין לא קנה מאי לאו שאר חרובין הוא דלא קנה הא מה ששייר באותו חרוב ולא הזכירו קנה א"ל לא קני. כלומר אפילו מה ששייר באותו חרוב ולא הזכירו לא קנה, ומאי שאר חרובין דקתני ונמצא שאר אותו חרוב בכלל. תדע דאלו א"ל שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלונית ההוא פלגא דשייריה לנפשיה הוא דלא קני הא אידך פלגא קני, והא חדא שדה בלחוד הוא דזבין ליה, אלא לדמי הכא נמי לדמי. כלומר אלא על כרחיך כי א"ל חוץ מחצי שדה פלונית לאו לגוף חצי שדה פלונית קאתי לשיוריה, דהא מסתמא נמי לא הוה מזדבן בכלל האי שדה אחריתי דזבין ליה, ומדלא הוה צריך לשיוריה לפלגא דההיא שדה פלונית לדמי דידיה קא מיכוין לשיוריה, דאשתכח דשייר בשדה המכר כדי דמי חצי אותה שדה פלונית. הכא נמי כי אמר חוץ מחצי חרוב פלונית, כיון דלא צריך לשיוריה לנפשיה ודאי לדמי דידיה קא מכוון, והוה כמ"ד חוץ מחצי דמי חרוב פלוני, דאשתכח דשייר לנפשיה בשדה המכר מגוף השדה כשיעור חצי דמיו של אותו חרוב לבד מכולהו חרובין המורכבין דלא קנה.
ודוקא בחרוב המורכב כדאמרינן טעמא לעיל, אבל בחרוב שאינו מורכב, אי טבא הוא, שיורי שייריה לפלגיה ופלגא הוא דלא קני, הא מה ששייר באותו חרוב ושאר חרובין שאינן מורכבין קני. ואי בישא הוא (הוא) וכל שכן דשייר הנך. ואפי' בחרוב המורכב נמי דוקא היכא דמסתמא לא הוה מזדבן כדברירנא לעיל:
אלא פליגי הא דאמר רב כל שעולין לו בחבל הני מילי בדיקלי שדרכן לעלות להן בחבל הלכך כשהן נמוכים ואין צריכין לעלות להם בחבל לא הוי שיור והא דדייני גולה דאמרי כל שאין העול כובשו באילני שאין דרכם להגביה כל כך כדי שיעלו להם בחבל הלכך אם גבוהים בכדי שאין העול כובשו הוי שיור ואף על פי שעולין עליה שלא בחבל. הרא"ם ז"ל.
הכי גרסינן וכן הוא בפירושי רבינו חננאל ז"ל אלא לדמי הכי נמי לדמי וכתב הוא ז"ל שכך קבל מרבותיו ורבו מרבו דלהכי אמר לו חוץ מחרוב והסדן פלוני לשייר באותה שדה שמכר חלק אחד כמה ששוה אותו חרוב או אותו סדן וכן באומר חוץ משדה פלוני רואין אם נשאר בשדה שמכר תשעה קבין אחר שיסתלק ממנה שיעור דמי החרוב או השדה ששייר קנה ואם לאו לא קנה שאין פחות מתשעה קבין קרוי שדה. ור"ש ז"ל העביר עליה קולמוס ואמר דהכי גרסינן הא הוא דלא קני הא אחרים קני אלא לא קני הכי נמי לא קני. וטעמו של הרב ז"ל דאפילו הוי לשון מיותר ולטפויי מלתא קא אתי הא איכא למימר דלשייר לו דרך קאמר וכדתנן ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך ומה נעשה לגירסתן של גאונים ז"ל שגירסתם תורה שלימה היא וכן כל הספרים מסכימים עליה. ויש מפרשים דבעיין לרבנן היא דאמרי דאין צריך ליקח לו דרך ועל כן השמיטה הרי"ף ז"ל. ואינו מחוור בעיני דהא גבי הלכתא פסיקתא מייתי לה ומשמע דאליבא דהלכתא בעי לה ודבר המוכרע ממקומו הוא. על כן נראה לי דלא אמרו במתניתין אם אמר חוץ מאלו אין צריך ליקח לו דרך אלא במשייר כל החרובין והבורות והלכך כל שאין לפרושי יתור לישניה בשיורא קלילא ועוד במאי דשייך בגוף מאי דשייך מוקמינן הלכך לא שייר אלא דרך אבל הכא בדשייר חד מנייהו ואיכא אחריני וכדקאמרינן ההוא דלא קני הא שארא קני הלכך כיון דלא שייר בפירוש מכולהו אלא האי מימר אמרינן דודאי לאו לשייר דרך איכוין דאינך כולהו נמי דרך בעי שלא יפרח באויר ומאי שנא דשייר להאי ארעא ולא שייר לאחריני ולא חרוב טב מאינך הוא אלא ודאי לשייר במה שמכר דמיו של זה הוא ומתניתין נמי דכוותה שאם אמר חוץ מחרוב פלוני ויש שם אחרים שצריך לו דרך שייר דמיו באותה שדה. ולולי שיראה מדברי ר"ש ז"ל שאין לחרוב המורכב וסדן משקמה המשויירין דרך לדעת רבי עקיבא כמו שאין לבור ולדות ולשובך הייתי אומר שיש להם ומשוייר הוא להם ממילא ויש לי ללמד על זה מהא דאמר רב הונא מכר קרקע דשייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר הני מילי גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל גבי אילנות דמכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל כלומר דאם לא שייר לפניו קרקע מצי למימר ליה לוקח עקור אילנך מעתה כמו שפירש רבינו יצחק ז"ל ולא שיכול לומר לו כן מן הדין אלא שיתרעם עליו בכך והלכך הוצרך לשייר לפניו קרקע ומדנחית לשיורא שייר קרקע גמור לפניו לכל צרכי האילן ואפילו תחתיהן וביניהם וחוצה להן וליטע אחרים במקומן וכיון דיש להם מלא אורה וסלו כל שכן דיש להם דרך דיותר נהנה דרך ממלא אורה וסלו כדמשמע לקמן בפרק המוכר את הספינה על הא דקתני קנה קרקע ובמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הרי זה קנה תחתיהן וביניהן כמלא אורה וסלו ואתקיף עלה רבי אלעזר השתא דרך אין לו דהויא לה ארעא אחריתי מלא אורה וסלו יש לו אלמא כל היכא דיש לו מלא אורה וסלו כל שכן דיש לו דרך. ועוד שמעינן לה מדרבי זירא דאמר התם מדברי רבינו נלמוד שלשה הוא דאין לו דרך הא שנים יש לו דרך דאמר ליה בארעא דידך קיימי אלמא לרבנן אפילו מכר שני אילנות ושייר קרקע לפניו יש לו דרך אם כן כל שכן דמוכר קרקע ושייר אילנות לפניו דיש לו דרך שהרי מה שאין לו ללוקח שני אילנות יש לו למשייר שני אילנות ומשום דנחית לשיורא משייר כל מה שצריך להן ושיעור יניקתן ואם נפלו נוטע אחרים תחתיהן וכל זה משום דנחית לשיורא כל שכן דמה שיש ללוקח דהיינו דרך דיש לו למשייר אותם דאי לא מאי אהני ליה שיוריה אם לא יכנס לעובדן וללקט פירותיהן ושיור חרוב וסדן נמי שהוא ממילא ומשייר בפירוש שאר אילנות חד דינא כדמוכח לקמן דמקשינן לרב הונא ממתניתין דקתני רבי שמעון אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה ואי אמרת שיורי משייר מדנפשייהו קא ינקי אלמא שיורי החרוב דממילא ושיור מפורש דשאר אילנות חד דינא אית להו. ואם תאמר והא מתניתין היא דאין להם דרך דתנן בין כך ובין כך לא מכר לא מחיצת הקנים ולא חרוב המורכב ולא סדן השקמה ולא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין החריבין בין יבשין וצריך ליקח לו דרך אלמא אף להנך דמכחשי בארעא צריך ליקח לו דרך. לא היא דהאי צריך ליקח לו דרך לאו אכולהו קאי אלא אבור וגת ושובך דסליק מנייהו קאי ומשום דלא מכחשי בארעא וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכך כתב ז"ל וצריך המוכר לקנות דרך מן הלוקח כדי שילך בה עד אותו הבור או הגת או השובך שנשארו לו בשדה עד כאן. הנה שפרט אלו אלמא לאלו בלבד צריך ליקח לו הדרך הא לכל השאר לא דכל דאית ליה למיחש לשיורא משייר כל מה שצריך לו ואין לך דבר שצריך לשיורא כדרך שלא יפרח באויר ובהני לא פליגי רבי עקיבא ורבנן דמשויירין הן לזה כמו לזה ונחית לשיורא למה שהן צריכין לרבי עקיבא כמו לרבנן הואיל ומכחשי בארעא וכדרב הונא ולרבנן ודאי דרך יש להם אף לרבי עקיבא כן. ואינו במשמע שנאמר דרב הונא אמר סתם יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא ונחלק אנחנו ביניהם ונאמר שלא על דרך אחד יש לו לרבי עקיבא כרבנן אלא לרבנן כל הצריך ואפילו דרך ולרבי עקיבא מלא אורה וסלו ולא דרך וזו אינה תורה. ועוד דאם דרך אין לו ואינו רשאי ליכנס שם ללקט פירותיו מלא אורה וסלו למה ליה. ותדע לך עוד דאי לא תימא הכי לרבי זירא דאמר לקמן בפרק המוכר את הספינה מדברי רבינו נלמוד שלשה הוא דאין לו דרך שנים יש לו דרך לא מתוקמא ליה מתניתין אלא בשלשה דהויא ארעא אחריתי הא באחד או בשנים אינו צריך ליקח לו דרך דלא הויא ארעא אחריתי ומתניתין סתמא קתני לא שנא חד ולא שנא שנים ושלשה אלא ודאי משמע לרבי זירא דצריך ליקח לו דרך ואין צריך דקתני במתניתין לאו אהנך דמכחשי בארעא ולא תימא דחרוב המורכב וסדן השקמה שאני דאפילו חד ארעא אחריתי היא דמאי שנא ואף על פי שראיתי כן לאחד מהחכמים שכן כתב וסמך בזה על ראיות שאין בהם ממש לפי דעתי ולפיכך איני כותבן. ופלוגתא היא בירושלמי דגרסינן התם אמר רבי יוחנן הקונה סדן של שקמה בתוך של חברו מחלוקת רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבנן רבנן סברי אין לו קרקע ורבי ישמעאל סבר יש לו קרקע ויחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד כדאמרינן לקמן בשלהי פרקין חרוב המורכב תורת אילן עליו דאלו אקדיש שני אילנות והוא יש לו קרקע ותורת קרקע עליו דלא מזדבן אגב ארעא. אמר רבי אמי עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו תורת עומר עליו דשני עמרים שכחה בו והוא אינו שכחה תורת גדיש עליו דתנן עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה ואם כן הוה ליה למימר תורת אילן עליו דהיכא דאקדיש שני אילנות והוא יש לו קרקע ותורת קרקע עליו דאלו אקדיש חרוב אחד יש לו קרקע והשתא הוי דומיא ממש דאותה של עומר שתופס שני ההפכים בענין אחד שהיא השכחה. ואלו היה לו לחרוב אחד קרקע גם כן היה לו לתפוס שני ההפכים בענין אחד שהוא קניית הקרקע דקנה קרקע ואינו נמכר אגב קרקע אינו הפכים ממש. וסוף דבר מכל מה שכתבתי יראה לי לכאורה דשייר שני אילנות או אפילו אילן אחד וכן בשיור דממילא דחרוב המורכב וסדן השקמה ומחיצת הקנים דמכחשי בארעא לשיורא נחית בהו ושייר קרקע כדין שלשה אילנות ודרך אפילו לרבי עקיבא והיינו דרב הונא והלכך באומר חוץ מחרוב פלוני לא הוצרך לא משום דרך דממילא אית ליה ואלא אמר לו לדמי. ומיהו לפי פירושינו זה הא דאמרינן בחוץ משדה פלוני לאו בשדה שלפנים מזה שמכר ושאין לו דרך אלא על זה שמכר היא דההם ודאי אין לו דרך ממולא ולשייר לו דרך קאמר וכדברי רבי עקיבא בבור אלא חוץ משדה שיש לו במקום אחר שיש מצד אחר קאמר כן נראה לי. אבל מה אעשה ומדברי רבינו שמואל ז"ל אין נראה כן. הרשב"א ז"ל.
וזה לשון הר"ן ז"ל: יש מפרשים דבעיין לרבנן ומשום הכי מסקינן לדמי הא לרבי עקיבא אהני לשייר לו דרך ולפיכך השמיטה הריא"ף ז"ל מן ההלכות. ואינו מחוור בעיני דאי למתניתין מדמינן לה אפילו לרבנן לא מהני שיוריה לדמי דהא תנן ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך ולמאן מודה לרבנן דאיהו בר פלוגתייהו אלמא דבזמן שאמר לו חוץ מאלו רבי עקיבא ורבנן שוין הן וכי היכי דלרבי עקיבא לא מהני שיוריה לדמי דהא איצטריך ליה לדרך הכי נמי לרבנן דאף על גב דלדידהו לא אצטריך ליה דרך לא אהני שיוריה למידי אלא לפרושי מלתא וכמו שפירש רשב"ם ז"ל ואי לאו הכי לא שייך מודה ואם כן למאן מסקינן הכא לדמי לא לרבי עקיבא ולא לרבנן. ועוד דהא גבי הלכתא פסיקתא מייתי ליה. ונראה שזה טעמו של רשב"ם ז"ל שמחק גירסא זו. אבל אם באנו לקיים אותה צריכים אנו לדברי האומרים דליכא למימר הכא דלדרך נתכוון מאי שנא האי מאידך הרי כולן צריכין דרך ולפיכך אנו אומרים דלשייר בשדה בשיעור דמי נתכוון וכך פירשו הרשב"א והרא"ה ז"ל. עד כאן לשונו.
הראב"ד ז"ל כתב גם כן וגריס כגירסת רבינו חננאל ז"ל וזה לשונו: חוץ מחרוב פלרני. פירוש שדי מכורה לך והיו בו חרובין מורכבים ואמר לו חוץ מחרוב פלוני מורכב מי אמרינן מדלא שייריה אלא היאך הא שאר חרובין מורכבין זבין ליה או דילמא שאר חרובין נמי לא קני דכיון דחרוב המורכב בסתמא לא מזדבין מכלל לאו אי אתה שומע הן דבפלוני פי' אחר למכירתו. אמר ליה לא קנה תדע דאלו אמר ליה שדי מכורה לך חוץ משדה פלוני כו' והא שדי אמר ליה אלא מאי אית לך למימר האי לישנא יתירה דאמר ליה דלא הוה צריך לדמי הוא דקאמר פירוש שאפילו באותה שדה שמכר לו שייר דמי אותה שדה פלוני וכמו שאמר לו חוץ מדמי שדה פלוני הכי נמי בחרוב המורכב כשאמר לו שדי מכורה לך חוץ מחרוב מורכב פלוני בשדה עצמו שייר דמי אותו חרוב המורכב. עד כאן לשונו וכן גריס ופירש הרא"ם ז"ל.
ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי. איכא למידק אם כן אף במרדה בשטר שכתבו לא יהא צריך לקיימו כיון דלא אמרינן מגו במקום חזקה דשטרך בידי מאי בעי. יש לומר דאין הכי נמי דלמאי דאיבעי ליה לרב עמרם השתא הכי נמי דמספקא ליה התם ודלמא הלכה כרבי שמעון בן גמליאל דאמר דאין צריך לקיימו. ואי נמי יש לומר דשאני התם דמאן קא משוי שטרא האי הא קאמר פריעא הוא אבל הכא שטרא מעליא הוא דילמא אפילו במקום מגו אמרינן ליה שטרך בידי מה בעי דאנן סהדי דלא שבק ליה אלא פרעיה ומגו במקום עדים לא אמרינן א"ל ואי אמר ליה נאנסו מצי אמר לו שטרך בידי מאי בעי. תמיהא לי מאי קא קשיא ליה תו לרב עמרם דהא איהו מעיקרא לא בעא מיניה אלא אי אמרינן מגו כי האי ונאמן או לא משום דאמר ליה שטרך בידי מאי בעי ואהדר ליה דנאמן משום מגו ואם כן מאי קא קשיא מעתה. ועוד רב כהנא מאי חדית ליה השתא דאמר ליה ואי אמר ליה נאנסו מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי היינו דאהדר ליה מעיקרא. ונראה לי דרב עמרם דינא וטעמא קא בעא מיניה וכי אהדר ליה רב כהנא דנאמן. אכתי בעי דטעמא מאי ואהדר ליה הגע עצמך אלו אמר ליה נאנסו זה כמה מי מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי ואמאי לא אמרת לי עד השתא ולא שקלתיה לשטרך מההיא שעתא אלא מאי אית לך למימר דילמא לא אזדמין ליה עד השתא ונאמן הכי נמי נאמן בההוא מגו. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
ואין זו קושיא אצלי דהוה סבירא ליה לרב עמרם כיון דפשט ליה רב חסדא מהימן ולא אדכר ליה מגו כלל ולא אמר ליה נמי מהימן ובשבועה משמע דכי פשט ליה מהימן בלא שבועה קאמר משום דלא אמרינן שטרך בידי מאי בעי אלא בשטר שאין אדם יכול להשמט ממנו בטענת נאנסו ושאינו גובה מן הלקוחות אין אדם מקפיד עליו והיינו דפשט ליה דמהימן ולגמרי ומשמע אפילו בלא שבועה ומשום הכי קשה ליה אמאי ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי שאף על פי כן אין אדם עשוי להניח שטרו ביד אחרים ולפיכך פירש לו רב חסדא דמשום מגו היא דקאמר ומאי מהימן מהימן ובשבועה. הר"ן ז"ל. וכן פירשו בתוספות.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה