ירמיהו ד
קיצור דרך: t1104
תנ"ך > ירמיהו > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב
הפרק במהדורה המוטעמת
ד א אִם־תָּשׁ֨וּב יִשְׂרָאֵ֧ל ׀ נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י תָּשׁ֑וּב וְאִם־תָּסִ֧יר שִׁקּוּצֶ֛יךָ מִפָּנַ֖י וְלֹ֥א תָנֽוּד׃
ב וְנִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ חַי־יְהֹוָ֔ה בֶּאֱמֶ֖ת בְּמִשְׁפָּ֣ט וּבִצְדָקָ֑ה וְהִתְבָּ֥רְכוּ ב֛וֹ גּוֹיִ֖ם וּב֥וֹ יִתְהַלָּֽלוּ׃
ג כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה לְאִ֤ישׁ יְהוּדָה֙ וְלִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְאַֽל־תִּזְרְע֖וּ אֶל־קֹצִֽים׃
ד הִמֹּ֣לוּ לַיהֹוָ֗ה וְהָסִ֙רוּ֙ עׇרְל֣וֹת לְבַבְכֶ֔ם אִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלָ֑͏ִם פֶּן־תֵּצֵ֨א כָאֵ֜שׁ חֲמָתִ֗י וּבָֽעֲרָה֙ וְאֵ֣ין מְכַבֶּ֔ה מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶֽם׃
ה הַגִּ֣ידוּ בִֽיהוּדָ֗ה וּבִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ הַשְׁמִ֔יעוּ וְאִמְר֕וּ ותקעו תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בָּאָ֑רֶץ קִרְא֤וּ מַלְאוּ֙ וְאִמְר֔וּ הֵאָסְפ֥וּ וְנָב֖וֹאָה אֶל־עָרֵ֥י הַמִּבְצָֽר׃
ו שְׂאוּ־נֵ֣ס צִיּ֔וֹנָה הָעִ֖יזוּ אַֽל־תַּעֲמֹ֑דוּ כִּ֣י רָעָ֗ה אָנֹכִ֛י מֵבִ֥יא מִצָּפ֖וֹן וְשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃
ז עָלָ֤ה אַרְיֵה֙ מִֽסֻּבְּﬞכ֔וֹ וּמַשְׁחִ֣ית גּוֹיִ֔ם נָסַ֖ע יָצָ֣א מִמְּקֹמ֑וֹ לָשׂ֤וּם אַרְצֵךְ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרַ֥יִךְ תִּצֶּ֖ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
ח עַל־זֹ֛את חִגְר֥וּ שַׂקִּ֖ים סִפְד֣וּ וְהֵילִ֑ילוּ כִּ֥י לֹֽא־שָׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יְהֹוָ֖ה מִמֶּֽנּוּ׃
ט וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה יֹאבַ֥ד לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ וְלֵ֣ב הַשָּׂרִ֑ים וְנָשַׁ֙מּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וְהַנְּבִאִ֖ים יִתְמָֽהוּ׃
י וָֽאֹמַ֞ר אֲהָ֣הּ ׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אָכֵן֩ הַשֵּׁ֨א הִשֵּׁ֜אתָ לָעָ֤ם הַזֶּה֙ וְלִירוּשָׁלַ֣͏ִם לֵאמֹ֔ר שָׁל֖וֹם יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְנָגְעָ֥ה חֶ֖רֶב עַד־הַנָּֽפֶשׁ׃
יא בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יֵאָמֵ֤ר לָעָם־הַזֶּה֙ וְלִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם ר֣וּחַ צַ֤ח שְׁפָיִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר דֶּ֖רֶךְ בַּת־עַמִּ֑י ל֥וֹא לִזְר֖וֹת וְל֥וֹא לְהָבַֽר׃
יב ר֧וּחַ מָלֵ֛א מֵאֵ֖לֶּה יָ֣בוֹא לִ֑י עַתָּ֕ה גַּם־אֲנִ֛י אֲדַבֵּ֥ר מִשְׁפָּטִ֖ים אוֹתָֽם׃
יג הִנֵּ֣ה ׀ כַּעֲנָנִ֣ים יַעֲלֶ֗ה וְכַסּוּפָה֙ מַרְכְּבוֹתָ֔יו קַלּ֥וּ מִנְּשָׁרִ֖ים סוּסָ֑יו א֥וֹי לָ֖נוּ כִּ֥י שֻׁדָּֽדְנוּ׃
יד כַּבְּסִ֨י מֵרָעָ֤ה לִבֵּךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לְמַ֖עַן תִּוָּשֵׁ֑עִי עַד־מָתַ֛י תָּלִ֥ין בְּקִרְבֵּ֖ךְ מַחְשְׁב֥וֹת אוֹנֵֽךְ׃
טו כִּ֛י ק֥וֹל מַגִּ֖יד מִדָּ֑ן וּמַשְׁמִ֥יעַ אָ֖וֶן מֵהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃
טז הַזְכִּ֣ירוּ לַגּוֹיִ֗ם הִנֵּה֙ הַשְׁמִ֣יעוּ עַל־יְרוּשָׁלַ֔͏ִם נֹצְרִ֥ים בָּאִ֖ים מֵאֶ֣רֶץ הַמֶּרְחָ֑ק וַֽיִּתְּנ֛וּ עַל־עָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה קוֹלָֽם׃
יז כְּשֹׁמְרֵ֣י שָׂדַ֔י הָי֥וּ עָלֶ֖יהָ מִסָּבִ֑יב כִּי־אֹתִ֥י מָרָ֖תָה נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
יח דַּרְכֵּךְ֙ וּמַ֣עֲלָלַ֔יִךְ עָשׂ֥וֹ אֵ֖לֶּה לָ֑ךְ זֹ֤את רָעָתֵךְ֙ כִּ֣י מָ֔ר כִּ֥י נָגַ֖ע עַד־לִבֵּֽךְ׃
יט מֵעַ֣י ׀ מֵעַ֨י ׀ אוֹחִ֜ילָה אחולה קִיר֥וֹת לִבִּ֛י הֹמֶה־לִּ֥י לִבִּ֖י לֹ֣א אַחֲרִ֑שׁ כִּ֣י ק֤וֹל שׁוֹפָר֙ שמעתי שָׁמַ֣עַתְּ נַפְשִׁ֔י תְּרוּעַ֖ת מִלְחָמָֽה׃
כ שֶׁ֤בֶר עַל־שֶׁ֙בֶר֙ נִקְרָ֔א כִּ֥י שֻׁדְּדָ֖ה כׇּל־הָאָ֑רֶץ פִּתְאֹם֙ שֻׁדְּד֣וּ אֹֽהָלַ֔י רֶ֖גַע יְרִיעֹתָֽי׃
כא עַד־מָתַ֖י אֶרְאֶה־נֵּ֑ס אֶשְׁמְעָ֖ה ק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃
כב כִּ֣י ׀ אֱוִ֣יל עַמִּ֗י אוֹתִי֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ בָּנִ֤ים סְכָלִים֙ הֵ֔מָּה וְלֹ֥א נְבוֹנִ֖ים הֵ֑מָּה חֲכָמִ֥ים הֵ֙מָּה֙ לְהָרַ֔ע וּלְהֵיטִ֖יב לֹ֥א יָדָֽעוּ׃
כג רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּה־תֹ֖הוּ וָבֹ֑הוּ וְאֶל־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ין אוֹרָֽם׃
כד רָאִ֙יתִי֙ הֶהָרִ֔ים וְהִנֵּ֖ה רֹעֲשִׁ֑ים וְכׇל־הַגְּבָע֖וֹת הִתְקַלְקָֽלוּ׃
כה רָאִ֕יתִי וְהִנֵּ֖ה אֵ֣ין הָאָדָ֑ם וְכׇל־ע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נָדָֽדוּ׃
כו רָאִ֕יתִי וְהִנֵּ֥ה הַכַּרְמֶ֖ל הַמִּדְבָּ֑ר וְכׇל־עָרָ֗יו נִתְּצוּ֙ מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃
כז כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שְׁמָמָ֥ה תִֽהְיֶ֖ה כׇּל־הָאָ֑רֶץ וְכָלָ֖ה לֹ֥א אֶעֱשֶֽׂה׃
כח עַל־זֹאת֙ תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֔רֶץ וְקָדְר֥וּ הַשָּׁמַ֖יִם מִמָּ֑עַל עַ֤ל כִּֽי־דִבַּ֙רְתִּי֙ זַמֹּ֔תִי וְלֹ֥א נִחַ֖מְתִּי וְלֹא־אָשׁ֥וּב מִמֶּֽנָּה׃
כט מִקּ֨וֹל פָּרָ֜שׁ וְרֹ֣מֵה קֶ֗שֶׁת בֹּרַ֙חַת֙ כׇּל־הָעִ֔יר בָּ֚אוּ בֶּעָבִ֔ים וּבַכֵּפִ֖ים עָל֑וּ כׇּל־הָעִ֣יר עֲזוּבָ֔ה וְאֵין־יוֹשֵׁ֥ב בָּהֵ֖ן אִֽישׁ׃
ל ואתי וְאַ֨תְּ שָׁד֜וּד מַֽה־תַּעֲשִׂ֗י כִּֽי־תִלְבְּשִׁ֨י שָׁנִ֜י כִּֽי־תַעְדִּ֣י עֲדִֽי־זָהָ֗ב כִּֽי־תִקְרְעִ֤י בַפּוּךְ֙ עֵינַ֔יִךְ לַשָּׁ֖וְא תִּתְיַפִּ֑י מָאֲסוּ־בָ֥ךְ עֹגְבִ֖ים נַפְשֵׁ֥ךְ יְבַקֵּֽשׁוּ׃
לא כִּי֩ ק֨וֹל כְּחוֹלָ֜ה שָׁמַ֗עְתִּי צָרָה֙ כְּמַבְכִּירָ֔ה ק֧וֹל בַּת־צִיּ֛וֹן תִּתְיַפֵּ֖חַ תְּפָרֵ֣שׂ כַּפֶּ֑יהָ אֽוֹי־נָ֣א לִ֔י כִּֽי־עָיְפָ֥ה נַפְשִׁ֖י לְהֹרְגִֽים׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד
ב ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו
ג כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים
ד המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם
ה הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו [תקעו] שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר
ו שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול
ז עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב
ח על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו
ט והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו י ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש יא בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר יב רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם יג הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו יד כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך טו כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים טז הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם יז כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה יח דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך יט מעי מעי אחולה [אוחילה] קירות לבי המה לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעתי [שמעת] נפשי תרועת מלחמה כ שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי כא עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר כב כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו כג ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם כד ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו כה ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו כו ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו כז כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה כח על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה כט מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש ל ואתי [ואת] שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו לא כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים
א אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה אֵלַי תָּשׁוּב וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד.
ב וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְהוָה בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ.
ג כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים.
ד הִמֹּלוּ לַיהֹוָה וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם.
ה הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלַ͏ִם הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ ותקעו [תִּקְעוּ] שׁוֹפָר בָּאָרֶץ קִרְאוּ מַלְאוּ וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.
ו שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל.
ז עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב.
ח עַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים סִפְדוּ וְהֵילִילוּ כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה מִמֶּנּוּ.
ט וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים וְנָשַׁמּוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים יִתְמָהוּ. י וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְנָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ. יא בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם רוּחַ צַח שְׁפָיִים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי לוֹא לִזְרוֹת וְלוֹא לְהָבַר. יב רוּחַ מָלֵא מֵאֵלֶּה יָבוֹא לִי עַתָּה גַּם אֲנִי אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אוֹתָם. יג הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ. יד כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ. טו כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן מֵהַר אֶפְרָיִם. טז הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם נֹצְרִים בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם. יז כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב כִּי אֹתִי מָרָתָה נְאֻם יְהוָה. יח דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ זֹאת רָעָתֵךְ כִּי מָר כִּי נָגַע עַד לִבֵּךְ. יט מֵעַי מֵעַי אחולה [אוֹחִילָה] קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ כִּי קוֹל שׁוֹפָר שמעתי [שָׁמַעַתְּ] נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה. כ שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי רֶגַע יְרִיעֹתָי. כא עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר. כב כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ. כג רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם. כד רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ. כה רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ. כו רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ מִפְּנֵי יְהוָה מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ. כז כִּי כֹה אָמַר יְהוָה שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה. כח עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל עַל כִּי דִבַּרְתִּי זַמֹּתִי וְלֹא נִחַמְתִּי וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה. כט מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ. ל ואתי [וְאַתְּ] שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ. לא כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים.
(א) אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה אֵלַי תָּשׁוּב וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד.
(ב) וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְהוָה בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ.
(ג) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים.
(ד) הִמֹּלוּ לַיהֹוָה וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם.
(ה) הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלַ͏ִם הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ ותקעו [תִּקְעוּ] שׁוֹפָר בָּאָרֶץ קִרְאוּ מַלְאוּ וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.
(ו) שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל.
(ז) עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב.
(ח) עַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים סִפְדוּ וְהֵילִילוּ כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה מִמֶּנּוּ.
(ט) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים וְנָשַׁמּוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים יִתְמָהוּ.
(י) וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְנָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ.
(יא) בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם רוּחַ צַח שְׁפָיִים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי לוֹא לִזְרוֹת וְלוֹא לְהָבַר.
(יב) רוּחַ מָלֵא מֵאֵלֶּה יָבוֹא לִי עַתָּה גַּם אֲנִי אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אוֹתָם.
(יג) הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ.
(יד) כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ.
(טו) כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן מֵהַר אֶפְרָיִם.
(טז) הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם נֹצְרִים בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם.
(יז) כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב כִּי אֹתִי מָרָתָה נְאֻם יְהוָה.
(יח) דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ זֹאת רָעָתֵךְ כִּי מָר כִּי נָגַע עַד לִבֵּךְ.
(יט) מֵעַי מֵעַי אחולה [אוֹחִילָה] קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ כִּי קוֹל שׁוֹפָר שמעתי [שָׁמַעַתְּ] נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה.
(כ) שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי רֶגַע יְרִיעֹתָי.
(כא) עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר.
(כב) כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ.
(כג) רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם.
(כד) רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ.
(כה) רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ.
(כו) רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ מִפְּנֵי יְהוָה מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ.
(כז) כִּי כֹה אָמַר יְהוָה שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה.
(כח) עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל עַל כִּי דִבַּרְתִּי זַמֹּתִי וְלֹא נִחַמְתִּי וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה.
(כט) מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ.
(ל) ואתי [וְאַתְּ] שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ.
(לא) כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים.
א
אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל, נְאֻם יְהוָה, אֵלַי אם אלי- תָּשׁוּב, וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד תעבור מאליל אחד לשני.
ב
וְנִשְׁבַּעְתָּ "חַי יְהוָה" בֶּאֱמֶת, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ אז ה' יברך אותך במידה כזאת שגם הגויים יגידו אחד לשני "אלוהי ישראל יברך אותך" גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ.
{ס}
ג
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם: נִירוּ לָכֶם נִיר חירשו את האדמה כדי להכינה לזריעה, כאשר חלק ממטרת החרישה היא להסיר את הקוצים וְאַל תִּזְרְעוּ ובזכות כך בהמשך, כשתזרעו, לא יהיה זה ביחד עם קוצים אֶל קוֹצִים.
ד
הִמֹּלוּ לַיהֹוָה וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם, אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם, פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי, וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם.
ה
הַגִּידוּ בִיהוּדָה, וּבִירוּשָׁלַ͏ִם הַשְׁמִיעוּ, וְאִמְרוּ (ותקעו) "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בָּאָרֶץ", קִרְאוּ מַלְאוּ קראו במלוא קולכם (חזק) וְאִמְרוּ: "הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.
ו
שְׂאוּ נֵס דגל צִיּוֹנָה לכיוון ציון, לירושלים, הָעִיזוּ הגנו על עצמכם, לכו למעוז, לירושלים המבוצרת, אַל תַּעֲמֹדוּ". כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל.
ז
עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ מסבך יערו, וּמַשְׁחִית גּוֹיִם עם שיכה גויים רבים נָסַע, יָצָא מִמְּקֹמוֹ; לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה, עָרַיִךְ תִּצֶּינָה יהיו לציה, שממה מֵאֵין יוֹשֵׁב.
ח
עַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים, סִפְדוּ וְהֵילִילוּ יללו, כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה מִמֶּנּוּ מאיתנו, מישראל.
{פ}
ט
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יְהוָה, יֹאבַד לֵב יפחדו הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים, וְנָשַׁמּוּ ישתוממו הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים יִתְמָהוּ.
י
וָאֹמַר: "אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה! אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ השלית לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר גרמת להם לחשוב ש-: 'שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם', וְנָגְעָה חֶרֶב אך בסוף הגיעה חרב אויביהם עַד הַנָּפֶשׁ".
יא
בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם: "רוּחַ צַח שְׁפָיִים רוח צחיחה (חמה) על גבעות בַּמִּדְבָּר, דֶּרֶךְ נושבת לכיוון בַּת עַמִּי. לוֹא לִזְרוֹת רוח שאין בה תועלת לזריה (הפרדת התבן והמוץ מגרעיני התבואה) וְלוֹא לְהָבַר ולא לברירת הזרעים, לנקותם.
יב
רוּחַ מָלֵא חזק מֵאֵלֶּה יותר מרוחות המתאימות לזריה וברירה יָבוֹא לִי בשליחותי, עַתָּה גַּם אֲנִי אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אוֹתָם אשטח את טעונתי כלפיהם.
יג
הִנֵּה כַּעֲנָנִים הבאים מהר ברוח חזקה יַעֲלֶה יגיע אליכם האויב, וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו; קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו - אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ!
יד
כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם, לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי, עַד מָתַי תָּלִין ילינו, ישכנו בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ הרוע (מלשון אָוֶן) .
טו
כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן, וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן רוע צפוי לירושלים מֵהַר אֶפְרָיִם.
טז
הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם שילמדו לקח ממה שקורה ליהודה, הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם: נֹצְרִים צרים (אויבים), הבאים לעשות מצור בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק, וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם את קולם (כלומר, הם צועקים כלפי ערי יהודה).
יז
כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי שדות (המקיפים את השדות שהם שומרים עליהם) הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב. כִּי אֹתִי מָרָתָה המרת את פי ה', לא שמעה בקולו, נְאֻם יְהוָה.
יח
דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ, זֹאת רָעָתֵךְ, כִּי אכן מָר כִּי אכן נָגַע עַד לִבֵּךְ כמעט בליבך, כמעט הרג אותך.
{ס}
יט
"מֵעַי, מֵעַי!", (אחולה) אוֹחִילָה אקרא בכאבי. קִירוֹת לִבִּי הומים ו- הֹמֶה רועש מהתרגשות לִּי לִבִּי, לֹא אַחֲרִישׁ; כִּי קוֹל שׁוֹפָר (שמעתי) שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי שמעתי, תְּרוּעַת מִלְחָמָה.
כ
שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר אסון ועוד אסון נִקְרָא קרה, הוזמן, כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ, פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי, רֶגַע ברגע נתלשו יְרִיעֹתָי.
כא
עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס את דגל צבא האויב, אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר.
{ס}
כב
כִּי אֱוִיל עַמִּי, אוֹתִי לֹא יָדָעוּ, בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה. חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ.
כג
רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְאֶל הַשָּׁמַיִם השמים התבוננתי וְאֵין אוֹרָם.
כד
רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים רועדים, וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ הפכו לקלות, חלשות ורועדות.
כה
רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם, וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ.
כו
רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל שטח מיוער הַמִּדְבָּר הפך למדבר, וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ נותצו, נשברו מִפְּנֵי יְהוָה, מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ.
{ס}
כז
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ, וְכָלָה אבל כליון גמור לֹא אֶעֱשֶׂה.
כח
עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל: עַל כִּי דִבַּרְתִּי הכרזתי על העונש זַמֹּתִי וזממתי (תכנני רעות) וְלֹא נִחַמְתִּי התחרטתי על התיכנון שלי וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה.
כט
מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה ויורה ב- קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר. בָּאוּ בֶּעָבִים להתחבא ביערות העבים וּבַכֵּפִים מערות קטנות בין סלעים עָלוּ. כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ.
ל
(ואתי) וְאַתְּ שָׁדוּד יהודה העתידה להיות שדודה, מַה תַּעֲשִׂי? כִּי גם אם- תִלְבְּשִׁי שָׁנִי, כִּי תַעְדִּי תענדי עֲדִי שרשרת זָהָב, כִּי תִקְרְעִי תצבעי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ - לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי, מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים מאהבים, נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ.
לא
כִּי קוֹל כְּחוֹלָה כמו של מישהי חולה שבוכה מכאב שָׁמַעְתִּי, צָרָה כְּמַבְכִּירָה כואבת כמי שיולדת את בנה הבכור - קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ, תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ: "אוֹי נָא לִי, כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים אני מותשת בגלל ההורגים בי".
{פ}
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: