פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בששים רבוא שכר [1] - רב כהנא מתני 'בשמונים רבוא' - והיו מפתחות מונחות תחת מראשותיו של אביו, ולא צערו [2].

(שמות כה ז) אבני שהם [ואבני מלאים לאפד ולחשן] [3] הפסיק הענין [4].

והא 'ואבני מלואים' כתיב: דהדר ערביה [5]!? ועוד: קתני סיפא [6]: 'לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו; נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם "יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי עכשיו איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא"!' [7]?

התם על ידי תגרי ישראל זבון [8].

[9] ורבי אליעזר לא חייש לרביעה? והתניא [דומה לתוספתא פרה פ"ב מ"א בשנויים חשובים]: 'אמרו לו לרבי אליעזר: מעשה ולקחוה מן העובד כוכבים, ודמא שמו [10] - ואמרי לה: רמץ שמו; אמר להן רבי אליעזר: משם ראיה? ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה!'

רבי אליעזר תרתי אית ליה: קיחה [11], וחייש נמי לרביעה [12].

אמר מר: 'ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה'; וניחוש דלמא רבעי לאמא כי הוה מעברה, דאמר רבא: 'וולד הנוגחת [13] אסורה [14]: היא וולדה נגחו [15]; וולד הנרבעת אסורה היא - וולדה נרבעו'!

אימא ישראל היו משמרין אותה משעה שנוצרה [16].

וניחוש דלמא רבעוה לאמא מעיקרא, דתנן דתניא [תוספתא תמורה פ"ד מ"ג]: 'כל הפסולין לגבי מזבח - ולדותיהן מותרין [17]'; ותני עלה [שם] 'רבי אליעזר אוסר'.

הניחא לרבא, דאמר רבא אמר רב נחמן: 'מחלוקת [18] כשנרבעו כשהן מוקדשין [19], אבל כשהן חולין - דברי הכל מותרין'; אלא לרב הונא בר חיננא אמר רב נחמן: 'מחלוקת כשנרבעו כשהן חולין, אבל כשהן מוקדשין - דברי הכל אסורין' - מאי איכא למימר?

אימא: ישראל היו משמרין אותה לאמא משעה שנוצרה.

וניחוש דילמא רבעוה לאמא דאמא?

כולי האי לא חיישינן.

אמר מר 'ישראל היו משמרין אותה משעה שנוצרה'? מנא ידעינן [שהעובר יהיה פרה אדומה]?

אמר רב כהנא: כוס אדום מעבירין לפניה בשעה שעולה עליה זכר.

א"ה אמאי דמיה יקרין?

הואיל ושתי שערות [20] פוסלות בה.

ומאי שנא דידהו [21]?

אמר רב כהנא: במוחזקת [22].

יתיב רבי אמי ורבי יצחק נפחא אקלעא [23] דרבי יצחק נפחא; פתח חד מינייהו ואמר: וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן [24].

פתח אידך מינייהו ואמר: מאי אותיבו ליה חברוהי לרבי אליעזר? (ישעיהו ס ז) כל צאן קדר יקבצו לך [אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר];

אמר להן רבי אליעזר: כולם גרים גרורים [25] הם לעתיד לבא.

אמר רב יוסף: מאי קרא? (צפניה ג ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד];

אמר ליה אביי: ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדור בהו [26]?

אמר ליה רב יוסף: 'לעבדו שכם אחד' כתיב.

רב פפא מתני הכי, ורב זביד מתני הכי, ותרוייהו אמרי 'וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות' ותרוייהו אמרי 'ומאי אותיבו ליה חברוהי לרבי אליעזר: (ישעיהו ס ז) כל צאן קדר יקבצו לך [אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר]; - אמר רבי אליעזר 'כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא ומאי קראה (צפניה ג ט) 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה’’ [27].

מתקיף לה רב יוסף: ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדרי בהו?

אמר ליה אביי: 'לעבדו שכם אחד' כתיב [28].

מיתיבי: (שמות י כה) ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות [ועשינו לה' אלקינו] [29]!?

קודם מתן תורה שאני.

תא שמע: (שמות יח יב) ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים [ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלקים].

יתרו נמי קודם מתן תורה הוה.

הניחא למאן דאמר יתרו קודם מתן תורה הוה [30], אלא למאן דאמר


עמוד ב

יתרו לאחר מתן תורה הוה - מאי איכא למימר?

אלא יתרו מישראל זבן.

תא שמע: (שמואל א טו טו) ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה' אלהיך [ואת היותר החרמנו]’!?

מאי 'מיטב'? - דמי מיטב [31].

ומאי שנא 'מיטב'?

כי היכי דליקפץ עליהן זבינא [32].

תא שמע: (שמואל ב כד כב) ויאמר ארונה [33] אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים [34]!?

אמר רב נחמן: ארונה - גר תושב היה [35].

מאי 'מוריגים'?

אמר עולא: מטה של טורביל.

מאי 'מטה של טורביל'?

עיזא דקורקסא דדיישן [36].

אמר רב יוסף: מאי קרא (ישעיהו מא טו) הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות [37] תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ תשים [38].

מיתיבי: (שמואל א ו יד) [והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את עצי העגלה] ואת הפרות העלו עולה לה' [39]!?

הוראת שעה היתה [40]; הכי נמי מסתברא: דאי לא תימא הכי - עולה נקבה מי איכא?

ומאי קושיא? דלמא בבמת יחיד [41], וכדרב אדא בר אהבה, דאמר רב אדא בר אהבה: מנין לעולה נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד? שנאמר (שמואל א ז ט) ויקח שמואל טלה חלב [42] אחד ויעלהו עולה [כליל לה' ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה’]

'ויעלהו' - זכר משמע!?

אמר רב נחמן בר יצחק: 'ויעלה' כתיב.

רבי יוחנן אמר: [43] [44] גבול יש לה: פחותה מבת שלש שנים – נעקרת [45]; בת שלש שנים - אינה נעקרת [46].

איתיביה כל הני תיובתא [47] - שני להו 'פחותה מבת שלש שנים':

תא שמע: ואת הפרות העלו עולה לה' - בפחותה מבת שלש שנים;

מתקיף לה רב הונא בריה דרב נתן: אם כן - היינו (שמואל א ו י) [ויעשו האנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה] ואת בניהם כלו בבית [48]' - פחותה מבת שלש שנים; ופחותה מבת שלש שנים מי קא ילדה? והתנן [49] '[50] פרה וחמור מבת שלש [51] ודאי לכהן [52], מכאן ואילך [53] ספק [54]'!?

אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא.

(שמואל א ו יב) וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש [במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד גבול בית שמש] - מאי 'וישרנה'?

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: שאמרו שירה.

ורב זוטרא בר טוביה אמר רב: שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה.

ומאי שירה אמרו?

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל [את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים] [55]!

ורבי יוחנן דידיה אמר: (ישעיהו יב ד) ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו [הודיעו בעמים עלילתיו הזכירו כי נשגב שמו];

ורבי שמעון בן לקיש אמר: מזמורא יתמא [56]: (תהלים צח א) מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו;

רבי אלעזר אמר: (תהלים צט א) ה' מלך ירגזו עמים [ישב כרובים תנוט הארץ] [57];

רבי שמואל בר נחמני אמר (תהלים צג א) ה' מלך גאות לבש [לבש ה' עז התאזר אף תכון תבל בל תמוט];

רבי יצחק נפחא אמר: "רוני רוני השיטה [58], התנופפי [59] ברוב הדרך המחושקת [60] בריקמי זהב [61], המהוללה בדביר ארמון [62] ומפוארה [63] בעדי עדיים [64]".

רב אשי מתני לה להא דרבי יצחק אהא: (במדבר י לה) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' [ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך];

[65] - ישראל מאי אמרו [66]?

אמר רבי יצחק: רוני רוני השיטה [וכו’].

אמר רב: כמאן קרו פרסאי לספרא 'דביר' [67]? – מהכא: (שופטים א יא) [וילך משם אל יושבי דביר] ושם דביר לפנים קרית ספר;

אמר רב אשי: כמאן קרו פרסאי לנידה 'דשתנא'? – מהכא: (בראשית לא לה) [ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך] כי דרך נשים לי [ויחפש ולא מצא את התרפים] [68].

הערותעריכה

  1. ^ ששים ריבוא דינר היו רוצין ליתן לו ריוח
  2. ^ להקיצו משנתו
  3. ^ מדלא כתיב 'ואבני שהם', כדכתיב בכולהו: 'וכסף ונחשת' (שמות כה ד), 'ותכלת וארגמן' [שם פסוק ד], 'ועורות' [שם פסוק ה]
  4. ^ ולא קאי א'ויקחו'
  5. ^ למילתא קמייתא, וליתסרו
  6. ^ הא קתני עלה דההיא דרבי אליעזר
  7. ^ אלמא לית ליה 'קיחה' לרבי אליעזר
  8. ^ סרסור ישראל לקחה משלו מן העובד כוכבים לעצמו, וחזר ומכרה לצבור
  9. ^ לשילא פרכינן דתני טעמא דרבי אליעזר משום קיחה:
  10. ^ זהו הנזכר למעלה
  11. ^ אית ליה קיחה ובעינן תגרי
  12. ^ ובעינן שימור
  13. ^ פרה שנגחה ישראל כשהיא מעוברת ומת ולדה
  14. ^ פסול לקרבן
  15. ^ ונוגח שנגח בעד אחד, או על פי הבעלים שהודו מעצמן ואין עדים בדבר - אינו נסקל; ואמרינן בתורת כהנים [סיפרא ויוקרא פרשתא דנדבה פרשה ב משנה יא]: 'מן הצאן - להוציא את המוקצה; ומן הצאן - וי"ו יתירה - להוציא את הנוגח'
  16. ^ במעי אמה; לקמן מפרש מנא ידעי דהאי ולד - אדום הוא!
  17. ^ אותן שנתעברו בהן אחרי כן
  18. ^ דרבי אליעזר ורבנן
  19. ^ ובמסכת תמורה מפרש טעמא דרבי אליעזר משום דבזיא מילתא
  20. ^ שחורות או לבנות
  21. ^ דאזלי ישראל ועבדי לדנכרי? נעבד הא מלתא בבהמת ישראל
  22. ^ מין משפחות פרות היו לו לדמא בן נתינא מוחזקות לילד ולדות אדומין בהעברת כוס
  23. ^ פורק"א לפני הטרקלין
  24. ^ משום דחייש לרביעה
  25. ^ מעצמן נגררין להתגייר אף על פי שאין מקבלין אותן
  26. ^ כדכתיב 'לקרוא כולם בשם ה’’ אבל מרביעה לא הדרי
  27. ^ רבי אמי ורבי יצחק נפחא - בין דרב פפא לרב זביד איכא טובא: דרב פפא מתני פתח חד פתח אידך, ומתני 'מאי קראה' ברב יוסף, ואתקפתא ד'דלמא מעבודת כוכבים הוא דהדרו' - מתני לה באביי
  28. ^ משמע: אין חילוק בעובדיו: ישראל והאומות - תהא עבודתן שוה בכל מצותיו
  29. ^ תיקשי לרבי אליעזר
  30. ^ פלוגתא דבני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי בפרק בתרא דשחיטת קדשים (קטז.)
  31. ^ למוכרן, ולקנות בדמיהן בהמות מישראל להקריב
  32. ^ מכר
  33. ^ יבוסי היה, בספר שמואל
  34. ^ אלמא הקריב דוד בהמת עובד כוכבים לקרבן
  35. ^ שקיבל שבע מצות בני נח, והרי רביעה בכלל
  36. ^ דף גדול ועב מאד ורחב, וטרוף בפגימות הרבה, לרוחבו, עמוקות, תכופות זו אצל זו; ודשין בו תבואה: שמעבירין עליו הבהמות, והפגימות נכנסו בדייש, והתבואה נחבטת
  37. ^ 'למורג חרוץ': טרוף בפגימות, והן 'פיפיות'
  38. ^ 'תדוש הרים' - אלמא לדישה עבדי ליה
  39. ^ באנשי בית שמש מישתעי קרא: בפרות שהביאו הארון מארץ פלשתים
  40. ^ מפני נס שנעשה על ידיהן: שהביאו הארון מעצמן, ואין איש מנהיגם, ואת בניהם כלו בבית ולא געו אחרי בניהם אלא הוליכוהו ואמרו שירה, כדלקמן
  41. ^ שרי, דהתם - בבמת יחיד הואי: דבמה גדולה בנוב היתה באותה שעה כשנלקח הארון וחרב משכן שילה, ובאו להן לנוב
  42. ^ רחל, ומניקה את בנה
  43. ^ האי דקתני לעיל 'לוקחין מהם לקרבן' - לאו מלתא פשיטתא היא לכל בהמות:
  44. ^ אלא
  45. ^ בהרבעת איש, ונקחת מן העובד כוכבים, דחייס עלה
  46. ^ וחיישינן לרביעה
  47. ^ דהני קראי דשרו בהמות עובד כוכבים להקרבה
  48. ^ לשון 'בית הכלא' (מלכים א כב כז); לישנא אחרינא: לשון מניעה, כמו 'לא יכלה ממך' (בראשית כג ו) מנעום מלילך אחריהם
  49. ^ בבכורות (יט:) [פ"ג מ"א]:
  50. ^ הלוקח בהמה מן הנכרי ואינו יודע אם כבר בכרה אם לאו: עז בת שנתה - ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק;
  51. ^ ולד ראשון שתלד ביד ישראל, אם זכר הוא
  52. ^ אם אינה יתירה בעת לידתה על בת שלש, דודאי לא ילדה בבית נכרי
  53. ^ אם יתירה על בת שלש היתה כשילדה בבית ישראל
  54. ^ הוי ולדה זה ספק בכור, ואיכא למימר 'כבר בכרה בבית עובד כוכבים' ואיכא למימר 'לא בכרה זה בבית העובד כוכבים, וזה בכור שלה' וירעה בכור זה עד שיסתאב: שהרי אינו ראוי לקרבן שמא אין זה בכור; ולאחר שיש בו מום - יאכלנו בעליו, ולא יתננו לכהן: שבכור בעל מום מותר לזרים, ואין בו אלא משום גזילת מתנות כהונה - אפילו הוא ודאי, וזהו ספק: הוה הכהן 'מוציא מחבירו ועליו הראיה' שלא ילדה בבית העובד כוכבים, וגבי ספק פטר חמור - מפריש עליו טלה להתירו בהנאה, דכתיב 'תפדה בשה' (שמות יג יג), והטלה יעכב בעצמו: דאפילו ודאי פטר - אין קדושה חלה על טלה הניתן, אלא משום גזילת כהן יש, וכיון שהוא ספק - אפילו גזל ליכא, דראיה על הכהן
  55. ^ כי גאה גאה לשלוח יד בפלשתים ובדגון אלהיהם
  56. ^ שלא הוזכר שם אמרו
  57. ^ 'ירגזו' על שהכם במכת טחורים
  58. ^ ארון עצי שטים
  59. ^ התרוממי
  60. ^ קשורה, כמו 'וחשוקיהם כסף' (שמות כז,,יב)
  61. ^ מצופה זהב טהור מבית ומחוץ
  62. ^ שספר תורה של משה בתוכו
  63. ^ וארון מהולל ומפואר במה שבתוכו
  64. ^ ואין לך עדי גדול מזה
  65. ^ בנסוע הארון בעת המסעות שבמדבר, שהיה משה אומר 'קומה ה’’
  66. ^ ומה ישראל עונין אחריו
  67. ^ דביר הוא ספר בלשון פרסי
  68. ^ נוטריקון ד' דרך ש' נשים