ביאור:בבלי עבודה זרה דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בששים רבוא שכר ^[1] - רב כהנא מתני 'בשמונים רבוא' - והיו מפתחות מונחות תחת מראשותיו של אביו, ולא צערו ^[2].

(שמות כה ז) אבני שהם [ואבני מלאים לאפד ולחשן] ^[3] הפסיק הענין ^[4].

והא 'ואבני מלואים' כתיב: דהדר ערביה ^[5]!? ועוד: קתני סיפא ^[6]: 'לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו; נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם "יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי עכשיו איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא"!' ^[7]?

התם על ידי תגרי ישראל זבון ^[8].

^[9] ורבי אליעזר לא חייש לרביעה? והתניא [דומה לתוספתא פרה פ"ב מ"א בשנויים חשובים]: 'אמרו לו לרבי אליעזר: מעשה ולקחוה מן העובד כוכבים, ודמא שמו ^[10] - ואמרי לה: רמץ שמו; אמר להן רבי אליעזר: משם ראיה? ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה!'

רבי אליעזר תרתי אית ליה: קיחה ^[11], וחייש נמי לרביעה ^[12].

אמר מר: 'ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה'; וניחוש דלמא רבעי לאמא כי הוה מעברה, דאמר רבא: 'וולד הנוגחת ^[13] אסורה ^[14]: היא וולדה נגחו ^[15]; וולד הנרבעת אסורה היא - וולדה נרבעו'!

אימא ישראל היו משמרין אותה משעה שנוצרה ^[16].

וניחוש דלמא רבעוה לאמא מעיקרא, ~~דתנן~~ דתניא [תוספתא תמורה פ"ד מ"ג]: 'כל הפסולין לגבי מזבח - ולדותיהן מותרין ^[17]'; ותני עלה [שם] 'רבי אליעזר אוסר'.

הניחא לרבא, דאמר רבא אמר רב נחמן: 'מחלוקת ^[18] כשנרבעו כשהן מוקדשין ^[19], אבל כשהן חולין - דברי הכל מותרין'; אלא לרב הונא בר חיננא אמר רב נחמן: 'מחלוקת כשנרבעו כשהן חולין, אבל כשהן מוקדשין - דברי הכל אסורין' - מאי איכא למימר?

אימא: ישראל היו משמרין אותה לאמא משעה שנוצרה.

וניחוש דילמא רבעוה לאמא דאמא?

כולי האי לא חיישינן.

אמר מר 'ישראל היו משמרין אותה משעה שנוצרה'? מנא ידעינן [שהעובר יהיה פרה אדומה]?

אמר רב כהנא: כוס אדום מעבירין לפניה בשעה שעולה עליה זכר.

א"ה אמאי דמיה יקרין?

הואיל ושתי שערות ^[20] פוסלות בה.

ומאי שנא דידהו ^[21]?

אמר רב כהנא: במוחזקת ^[22].

יתיב רבי אמי ורבי יצחק נפחא אקלעא ^[23] דרבי יצחק נפחא; פתח חד מינייהו ואמר: וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן ^[24].

פתח אידך מינייהו ואמר: מאי אותיבו ליה חברוהי לרבי אליעזר? (ישעיהו ס ז) כל צאן קדר יקבצו לך [אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר];

אמר להן רבי אליעזר: כולם גרים גרורים ^[25] הם לעתיד לבא.

אמר רב יוסף: מאי קרא? (צפניה ג ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד];

אמר ליה אביי: ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדור בהו ^[26]?

אמר ליה רב יוסף: 'לעבדו שכם אחד' כתיב.

רב פפא מתני הכי, ורב זביד מתני הכי, ותרוייהו אמרי 'וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות' ותרוייהו אמרי 'ומאי אותיבו ליה חברוהי לרבי אליעזר: (ישעיהו ס ז) כל צאן קדר יקבצו לך [אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר]; - אמר רבי אליעזר 'כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא ומאי קראה (צפניה ג ט) 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה’’ ^[27].

מתקיף לה רב יוסף: ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדרי בהו?

אמר ליה אביי: 'לעבדו שכם אחד' כתיב ^[28].

מיתיבי: (שמות י כה) ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות [ועשינו לה' אלקינו] ^[29]!?

קודם מתן תורה שאני.

תא שמע: (שמות יח יב) ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים [ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלקים].

יתרו נמי קודם מתן תורה הוה.

הניחא למאן דאמר יתרו קודם מתן תורה הוה ^[30], אלא למאן דאמר

עמוד ב

יתרו לאחר מתן תורה הוה - מאי איכא למימר?

אלא יתרו מישראל זבן.

תא שמע: (שמואל א טו טו) ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה' אלהיך [ואת היותר החרמנו]’!?

מאי 'מיטב'? - דמי מיטב ^[31].

ומאי שנא 'מיטב'?

כי היכי דליקפץ עליהן זבינא ^[32].

תא שמע: (שמואל ב כד כב) ויאמר ארונה ^[33] אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים ^[34]!?

אמר רב נחמן: ארונה - גר תושב היה ^[35].

מאי 'מוריגים'?

אמר עולא: מטה של טורביל.

מאי 'מטה של טורביל'?

עיזא דקורקסא דדיישן ^[36].

אמר רב יוסף: מאי קרא (ישעיהו מא טו) הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות ^[37] תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ תשים ^[38].

מיתיבי: (שמואל א ו יד) [והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את עצי העגלה] ואת הפרות העלו עולה לה' ^[39]!?

הוראת שעה היתה ^[40]; הכי נמי מסתברא: דאי לא תימא הכי - עולה נקבה מי איכא?

ומאי קושיא? דלמא בבמת יחיד ^[41], וכדרב אדא בר אהבה, דאמר רב אדא בר אהבה: מנין לעולה נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד? שנאמר (שמואל א ז ט) ויקח שמואל טלה חלב ^[42] אחד ויעלהו עולה [כליל לה' ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה’]

'ויעלהו' - זכר משמע!?

אמר רב נחמן בר יצחק: 'ויעלה' כתיב.

רבי יוחנן אמר: ^[43] ^[44] גבול יש לה: פחותה מבת שלש שנים – נעקרת ^[45]; בת שלש שנים - אינה נעקרת ^[46].

איתיביה כל הני תיובתא ^[47] - שני להו 'פחותה מבת שלש שנים':

תא שמע: ואת הפרות העלו עולה לה' - בפחותה מבת שלש שנים;

מתקיף לה רב הונא בריה דרב נתן: אם כן - היינו (שמואל א ו י) [ויעשו האנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה] ואת בניהם כלו בבית ^[48]' - פחותה מבת שלש שנים; ופחותה מבת שלש שנים מי קא ילדה? והתנן ^[49] '^[50] פרה וחמור מבת שלש ^[51] ודאי לכהן ^[52], מכאן ואילך ^[53] ספק ^[54]'!?

אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא.

(שמואל א ו יב) וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש [במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד גבול בית שמש] - מאי 'וישרנה'?

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: שאמרו שירה.

ורב זוטרא בר טוביה אמר רב: שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה.

ומאי שירה אמרו?

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל [את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים] ^[55]!

ורבי יוחנן דידיה אמר: (ישעיהו יב ד) ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו [הודיעו בעמים עלילתיו הזכירו כי נשגב שמו];

ורבי שמעון בן לקיש אמר: מזמורא יתמא ^[56]: (תהלים צח א) מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו;

רבי אלעזר אמר: (תהלים צט א) ה' מלך ירגזו עמים [ישב כרובים תנוט הארץ] ^[57];

רבי שמואל בר נחמני אמר (תהלים צג א) ה' מלך גאות לבש [לבש ה' עז התאזר אף תכון תבל בל תמוט];

רבי יצחק נפחא אמר: "רוני רוני השיטה ^[58], התנופפי ^[59] ברוב הדרך המחושקת ^[60] בריקמי זהב ^[61], המהוללה בדביר ארמון ^[62] ומפוארה ^[63] בעדי עדיים ^[64]".

רב אשי מתני לה להא דרבי יצחק אהא: (במדבר י לה) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' [ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך];

^[65] - ישראל מאי אמרו ^[66]?

אמר רבי יצחק: רוני רוני השיטה [וכו’].

אמר רב: כמאן קרו פרסאי לספרא 'דביר' ^[67]? – מהכא: (שופטים א יא) [וילך משם אל יושבי דביר] ושם דביר לפנים קרית ספר;

אמר רב אשי: כמאן קרו פרסאי לנידה 'דשתנא'? – מהכא: (בראשית לא לה) [ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך] כי דרך נשים לי [ויחפש ולא מצא את התרפים] ^[68].

הערות עריכה

^ ששים ריבוא דינר היו רוצין ליתן לו ריוח
^ להקיצו משנתו
^ מדלא כתיב 'ואבני שהם', כדכתיב בכולהו: 'וכסף ונחשת' (שמות כה ד), 'ותכלת וארגמן' [שם פסוק ד], 'ועורות' [שם פסוק ה]
^ ולא קאי א'ויקחו'
^ למילתא קמייתא, וליתסרו
^ הא קתני עלה דההיא דרבי אליעזר
^ אלמא לית ליה 'קיחה' לרבי אליעזר
^ סרסור ישראל לקחה משלו מן העובד כוכבים לעצמו, וחזר ומכרה לצבור
^ לשילא פרכינן דתני טעמא דרבי אליעזר משום קיחה:
^ זהו הנזכר למעלה
^ אית ליה קיחה ובעינן תגרי
^ ובעינן שימור
^ פרה שנגחה ישראל כשהיא מעוברת ומת ולדה
^ פסול לקרבן
^ ונוגח שנגח בעד אחד, או על פי הבעלים שהודו מעצמן ואין עדים בדבר - אינו נסקל; ואמרינן בתורת כהנים [סיפרא ויוקרא פרשתא דנדבה פרשה ב משנה יא]: 'מן הצאן - להוציא את המוקצה; ומן הצאן - וי"ו יתירה - להוציא את הנוגח'
^ במעי אמה; לקמן מפרש מנא ידעי דהאי ולד - אדום הוא!
^ אותן שנתעברו בהן אחרי כן
^ דרבי אליעזר ורבנן
^ ובמסכת תמורה מפרש טעמא דרבי אליעזר משום דבזיא מילתא
^ שחורות או לבנות
^ דאזלי ישראל ועבדי לדנכרי? נעבד הא מלתא בבהמת ישראל
^ מין משפחות פרות היו לו לדמא בן נתינא מוחזקות לילד ולדות אדומין בהעברת כוס
^ פורק"א לפני הטרקלין
^ משום דחייש לרביעה
^ מעצמן נגררין להתגייר אף על פי שאין מקבלין אותן
^ כדכתיב 'לקרוא כולם בשם ה’’ אבל מרביעה לא הדרי
^ רבי אמי ורבי יצחק נפחא - בין דרב פפא לרב זביד איכא טובא: דרב פפא מתני פתח חד פתח אידך, ומתני 'מאי קראה' ברב יוסף, ואתקפתא ד'דלמא מעבודת כוכבים הוא דהדרו' - מתני לה באביי
^ משמע: אין חילוק בעובדיו: ישראל והאומות - תהא עבודתן שוה בכל מצותיו
^ תיקשי לרבי אליעזר
^ פלוגתא דבני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי בפרק בתרא דשחיטת קדשים (קטז.)
^ למוכרן, ולקנות בדמיהן בהמות מישראל להקריב
^ מכר
^ יבוסי היה, בספר שמואל
^ אלמא הקריב דוד בהמת עובד כוכבים לקרבן
^ שקיבל שבע מצות בני נח, והרי רביעה בכלל
^ דף גדול ועב מאד ורחב, וטרוף בפגימות הרבה, לרוחבו, עמוקות, תכופות זו אצל זו; ודשין בו תבואה: שמעבירין עליו הבהמות, והפגימות נכנסו בדייש, והתבואה נחבטת
^ 'למורג חרוץ': טרוף בפגימות, והן 'פיפיות'
^ 'תדוש הרים' - אלמא לדישה עבדי ליה
^ באנשי בית שמש מישתעי קרא: בפרות שהביאו הארון מארץ פלשתים
^ מפני נס שנעשה על ידיהן: שהביאו הארון מעצמן, ואין איש מנהיגם, ואת בניהם כלו בבית ולא געו אחרי בניהם אלא הוליכוהו ואמרו שירה, כדלקמן
^ שרי, דהתם - בבמת יחיד הואי: דבמה גדולה בנוב היתה באותה שעה כשנלקח הארון וחרב משכן שילה, ובאו להן לנוב
^ רחל, ומניקה את בנה
^ האי דקתני לעיל 'לוקחין מהם לקרבן' - לאו מלתא פשיטתא היא לכל בהמות:
^ אלא
^ בהרבעת איש, ונקחת מן העובד כוכבים, דחייס עלה
^ וחיישינן לרביעה
^ דהני קראי דשרו בהמות עובד כוכבים להקרבה
^ לשון 'בית הכלא' (מלכים א כב כז); לישנא אחרינא: לשון מניעה, כמו 'לא יכלה ממך' (בראשית כג ו) מנעום מלילך אחריהם
^ בבכורות (יט:) [פ"ג מ"א]:
^ הלוקח בהמה מן הנכרי ואינו יודע אם כבר בכרה אם לאו: עז בת שנתה - ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק;
^ ולד ראשון שתלד ביד ישראל, אם זכר הוא
^ אם אינה יתירה בעת לידתה על בת שלש, דודאי לא ילדה בבית נכרי
^ אם יתירה על בת שלש היתה כשילדה בבית ישראל
^ הוי ולדה זה ספק בכור, ואיכא למימר 'כבר בכרה בבית עובד כוכבים' ואיכא למימר 'לא בכרה זה בבית העובד כוכבים, וזה בכור שלה' וירעה בכור זה עד שיסתאב: שהרי אינו ראוי לקרבן שמא אין זה בכור; ולאחר שיש בו מום - יאכלנו בעליו, ולא יתננו לכהן: שבכור בעל מום מותר לזרים, ואין בו אלא משום גזילת מתנות כהונה - אפילו הוא ודאי, וזהו ספק: הוה הכהן 'מוציא מחבירו ועליו הראיה' שלא ילדה בבית העובד כוכבים, וגבי ספק פטר חמור - מפריש עליו טלה להתירו בהנאה, דכתיב 'תפדה בשה' (שמות יג יג), והטלה יעכב בעצמו: דאפילו ודאי פטר - אין קדושה חלה על טלה הניתן, אלא משום גזילת כהן יש, וכיון שהוא ספק - אפילו גזל ליכא, דראיה על הכהן
^ כי גאה גאה לשלוח יד בפלשתים ובדגון אלהיהם
^ שלא הוזכר שם אמרו
^ 'ירגזו' על שהכם במכת טחורים
^ ארון עצי שטים
^ התרוממי
^ קשורה, כמו 'וחשוקיהם כסף' (שמות כז,,יב)
^ מצופה זהב טהור מבית ומחוץ
^ שספר תורה של משה בתוכו
^ וארון מהולל ומפואר במה שבתוכו
^ ואין לך עדי גדול מזה
^ בנסוע הארון בעת המסעות שבמדבר, שהיה משה אומר 'קומה ה’’
^ ומה ישראל עונין אחריו
^ דביר הוא ספר בלשון פרסי
^ נוטריקון ד' דרך ש' נשים

[1] ששים ריבוא דינר היו רוצין ליתן לו ריוח

[2] להקיצו משנתו

[3] מדלא כתיב 'ואבני שהם', כדכתיב בכולהו: 'וכסף ונחשת' (שמות כה ד), 'ותכלת וארגמן' [שם פסוק ד], 'ועורות' [שם פסוק ה]

[4] ולא קאי א'ויקחו'

[5] למילתא קמייתא, וליתסרו

[6] הא קתני עלה דההיא דרבי אליעזר

[7] אלמא לית ליה 'קיחה' לרבי אליעזר

[8] סרסור ישראל לקחה משלו מן העובד כוכבים לעצמו, וחזר ומכרה לצבור

[9] לשילא פרכינן דתני טעמא דרבי אליעזר משום קיחה:

[10] זהו הנזכר למעלה

[11] אית ליה קיחה ובעינן תגרי

[12] ובעינן שימור

[13] פרה שנגחה ישראל כשהיא מעוברת ומת ולדה

[14] פסול לקרבן

[15] ונוגח שנגח בעד אחד, או על פי הבעלים שהודו מעצמן ואין עדים בדבר - אינו נסקל; ואמרינן בתורת כהנים [סיפרא ויוקרא פרשתא דנדבה פרשה ב משנה יא]: 'מן הצאן - להוציא את המוקצה; ומן הצאן - וי"ו יתירה - להוציא את הנוגח'

[16] במעי אמה; לקמן מפרש מנא ידעי דהאי ולד - אדום הוא!

[17] אותן שנתעברו בהן אחרי כן

[18] דרבי אליעזר ורבנן

[19] ובמסכת תמורה מפרש טעמא דרבי אליעזר משום דבזיא מילתא

[20] שחורות או לבנות

[21] דאזלי ישראל ועבדי לדנכרי? נעבד הא מלתא בבהמת ישראל

[22] מין משפחות פרות היו לו לדמא בן נתינא מוחזקות לילד ולדות אדומין בהעברת כוס

[23] פורק"א לפני הטרקלין

[24] משום דחייש לרביעה

[25] מעצמן נגררין להתגייר אף על פי שאין מקבלין אותן

[26] כדכתיב 'לקרוא כולם בשם ה’’ אבל מרביעה לא הדרי

[27] רבי אמי ורבי יצחק נפחא - בין דרב פפא לרב זביד איכא טובא: דרב פפא מתני פתח חד פתח אידך, ומתני 'מאי קראה' ברב יוסף, ואתקפתא ד'דלמא מעבודת כוכבים הוא דהדרו' - מתני לה באביי

[28] משמע: אין חילוק בעובדיו: ישראל והאומות - תהא עבודתן שוה בכל מצותיו

[29] תיקשי לרבי אליעזר

[30] פלוגתא דבני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי בפרק בתרא דשחיטת קדשים (קטז.)

[31] למוכרן, ולקנות בדמיהן בהמות מישראל להקריב

[32] מכר

[33] יבוסי היה, בספר שמואל

[34] אלמא הקריב דוד בהמת עובד כוכבים לקרבן

[35] שקיבל שבע מצות בני נח, והרי רביעה בכלל

[36] דף גדול ועב מאד ורחב, וטרוף בפגימות הרבה, לרוחבו, עמוקות, תכופות זו אצל זו; ודשין בו תבואה: שמעבירין עליו הבהמות, והפגימות נכנסו בדייש, והתבואה נחבטת

[37] 'למורג חרוץ': טרוף בפגימות, והן 'פיפיות'

[38] 'תדוש הרים' - אלמא לדישה עבדי ליה

[39] באנשי בית שמש מישתעי קרא: בפרות שהביאו הארון מארץ פלשתים

[40] מפני נס שנעשה על ידיהן: שהביאו הארון מעצמן, ואין איש מנהיגם, ואת בניהם כלו בבית ולא געו אחרי בניהם אלא הוליכוהו ואמרו שירה, כדלקמן

[41] שרי, דהתם - בבמת יחיד הואי: דבמה גדולה בנוב היתה באותה שעה כשנלקח הארון וחרב משכן שילה, ובאו להן לנוב

[42] רחל, ומניקה את בנה

[43] האי דקתני לעיל 'לוקחין מהם לקרבן' - לאו מלתא פשיטתא היא לכל בהמות:

[44] אלא

[45] בהרבעת איש, ונקחת מן העובד כוכבים, דחייס עלה

[46] וחיישינן לרביעה

[47] דהני קראי דשרו בהמות עובד כוכבים להקרבה

[48] לשון 'בית הכלא' (מלכים א כב כז); לישנא אחרינא: לשון מניעה, כמו 'לא יכלה ממך' (בראשית כג ו) מנעום מלילך אחריהם

[49] בבכורות (יט:) [פ"ג מ"א]:

[50] הלוקח בהמה מן הנכרי ואינו יודע אם כבר בכרה אם לאו: עז בת שנתה - ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק;

[51] ולד ראשון שתלד ביד ישראל, אם זכר הוא

[52] אם אינה יתירה בעת לידתה על בת שלש, דודאי לא ילדה בבית נכרי

[53] אם יתירה על בת שלש היתה כשילדה בבית ישראל

[54] הוי ולדה זה ספק בכור, ואיכא למימר 'כבר בכרה בבית עובד כוכבים' ואיכא למימר 'לא בכרה זה בבית העובד כוכבים, וזה בכור שלה' וירעה בכור זה עד שיסתאב: שהרי אינו ראוי לקרבן שמא אין זה בכור; ולאחר שיש בו מום - יאכלנו בעליו, ולא יתננו לכהן: שבכור בעל מום מותר לזרים, ואין בו אלא משום גזילת מתנות כהונה - אפילו הוא ודאי, וזהו ספק: הוה הכהן 'מוציא מחבירו ועליו הראיה' שלא ילדה בבית העובד כוכבים, וגבי ספק פטר חמור - מפריש עליו טלה להתירו בהנאה, דכתיב 'תפדה בשה' (שמות יג יג), והטלה יעכב בעצמו: דאפילו ודאי פטר - אין קדושה חלה על טלה הניתן, אלא משום גזילת כהן יש, וכיון שהוא ספק - אפילו גזל ליכא, דראיה על הכהן

[55] כי גאה גאה לשלוח יד בפלשתים ובדגון אלהיהם

[56] שלא הוזכר שם אמרו

[57] 'ירגזו' על שהכם במכת טחורים

[58] ארון עצי שטים

[59] התרוממי

[60] קשורה, כמו 'וחשוקיהם כסף' (שמות כז,,יב)

[61] מצופה זהב טהור מבית ומחוץ

[62] שספר תורה של משה בתוכו

[63] וארון מהולל ומפואר במה שבתוכו

[64] ואין לך עדי גדול מזה

[65] בנסוע הארון בעת המסעות שבמדבר, שהיה משה אומר 'קומה ה’’

[66] ומה ישראל עונין אחריו

[67] דביר הוא ספר בלשון פרסי

[68] נוטריקון ד' דרך ש' נשים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]