פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבל מהנה שרי!

ורבי יוחנן אמר: אפילו מעוטרות בפירות נמי אסור, קל וחומר: נהנה אסור, מהנה לא כל שכן [1]!

מיתיבי: 'רבי נתן אומר: יום שעבודת כוכבים מנחת בו את המכס - מכריזין ואומרים: "כל מי שנוטל עטרה ויניח בראשו ובראש חמורו לכבוד עבודת כוכבים - יניח לו את המכס, ואם לאו - אל יניח לו את המכס", יהודי שנמצא שם - מה יעשה? יניח? נמצא נהנה [2]! לא יניח? נמצא מהנה [3]! מכאן אמרו: הנושא ונותן בשוק של עבודת כוכבים: בהמה – תיעקר; פירות כסות וכלים – ירקבו; מעות וכלי מתכות - יוליכם לים המלח;

ואיזהו 'עיקור'? - המנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה [4].'

קתני מיהת 'יניח? נמצא נהנה! לא יניח? נמצא מהנה'!?

אמר רב משרשיא בריה דרב אידי: קסבר רבי שמעון בן לקיש: פליגי רבנן עליה דרבי נתן, ואנא דאמרי כרבנן, דפליגי עליה; ורבי יוחנן סבר: לא פליגי.

ולא פליגי? והא תניא [תוספתא עבודה זרה פ"א מ"ג]: 'הולכין ליריד של עובדי כוכבים ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות בתים ושדות וכרמים וכותב [5] ומעלה בערכאות שלהן [6] מפני שהוא כמציל מידם [7]; ואם היה כהן - מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם; וכשם שמטמא בחוצה לארץ - כך מטמא בבית הקברות -

'בבית הקברות' סלקא דעתך? טומאה דאורייתא היא!?

אלא: בית הפרס [8], דרבנן [9];

- ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה;

אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל בזמן שמוצא ללמוד - אינו מטמא.

רבי יוסי אומר: אפילו בזמן שמוצא ללמוד – יטמא, לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל. אמר רבי יוסי: מעשה ביוסף הכהן, שהלך אחר רבו לצידן [10] ללמוד תורה' [עד כאן התוספתא], ואמר רבי יוחנן 'הלכה כרבי יוסי' - אלמא פליגי [11]!?

אמר לך רבי יוחנן: לעולם לא פליגי, ולא קשיא: כאן בלוקח מן התגר, דשקלי מיכסא מיניה [12], כאן בלוקח מבעל הבית, דלא שקלי מיכסא מיניה.

אמר מר: 'בהמה תיעקר', והא איכא צער בעלי חיים?

אמר אביי: אמר רחמנא [13] [ויאמר ה' אל יהושע אל תירא מפניהם כי מחר כעת הזאת אנכי נתן את כלם חללים לפני ישראל] את סוסיהם תעקר [ואת מרכבתיהם תשרף באש] [14]!

אמר מר: 'ואיזוהי עיקור? מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה'; ורמינהי: אין מקדישין ואין מחרימין [15] ואין מעריכין בזמן הזה, ואם הקדיש והחרים והעריך, בהמה – תיעקר, פירות כסות וכלים


עמוד ב

- ירקבו, מעות וכלי מתכות - יוליכם לים המלח, ואיזהו 'עיקור'? - נועל דלת בפניה [16] והיא מתה מאיליה'!?

אמר אביי: שאני התם, משום בזיון קדשים [17].

ונשחטיה מישחט [18]?

אתו בהו לידי תקלה [19].

ולישויה גיסטרא [20]?

אמר אביי: אמר קרא: (דברים יב ג) ונתצתם את מזבחותם [ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא] [פסוק ד] לא תעשון כן לה' אלהיכם;

רבא אמר: מפני שנראה כמטיל מום בקדשים.

'נראה'? מום מעליא הוא!?

הני מילי [21] בזמן שבית המקדש קיים [22], דחזי להקרבה; [23] השתא דלא חזי להקרבה [24] - לית לן בה [25];

[26] וליהוי כמטיל מום בבעל מום, דאף על גב דלא חזי להקרבה – אסור [27]!?

בעל מום, נהי דלא חזי לגופיה - לדמי חזי [28], לאפוקי הכא: דלא לדמי חזי ולא לגופיה חזי [29].

אשכחיה רבי יונה לרבי עילאי דקאי אפיתחא דצור, אמר ליה: קתני 'בהמה תיעקר'; עבד [30] מאי [31]? עבד ישראל לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי עבד עובד כוכבים – מאי?

אמר ליה: מאי קא מיבעיא לך? תניא [תוסתא בבא מציעא פ"ב מ"יג] 'העובדי כוכבים והרועי בהמה דקה [32] - לא מעלין [33] ולא מורידין [34]' [35].

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: קתני [36] 'לוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות'; עבד ישראל או דלמא אפילו עבד עובד כוכבים?

אמר ליה: מסתברא עבד ישראל, דאי עבד עובד כוכבים - למאי מיבעי ליה [37]?

כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש: אפילו עבד עובד כוכבים: מפני שמכניסו תחת כנפי השכינה.

אמר רב אשי: אטו בהמה - מאי מכניס תחת כנפי השכינה איכא? אלא משום מעוטייהו [38] – והכי נמי דממעטי שרי.

רבי יעקב זבן סנדלא [39]; רבי ירמיה זבן פיתא.

אמר ליה חד לחבריה: יתמא [40]! עבד רבך הכי [41]?

אמר ליה אידך: יתמא! עבד רבך הכי?

ותרוייהו - מבעל הבית זבון, וכל חד וחד סבר חבראי מתגר זבן, דאמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: לא שנו אלא בלוקח מן התגר, דשקלי מיכסא מיניה, אבל בלוקח מבעל הבית - דלא שקלי מיניה מיכסא – מותר.

אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אילמלא היה רבי יוחנן הא זימנא באתרא דקא שקלי מיכסא אפילו מבעל הבית [42] - הוה אסר [43], אלא אינהו היכי זבון?

מבעל הבית שאינו קבוע [44] זבון.

משנה:

אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים [45]: אצטרובלין, ובנות שוח, ופטוטרות, ולבונה, ותרנגול הלבן [46].

רבי יהודה אומר: מותר למכור לו תרנגול לבן בין התרנגולין [47], ובזמן שהוא בפני עצמו - קוטע את אצבעו ומוכרו לו, לפי שאין מקריבים חסר לעבודת כוכבים;

ושאר כל הדברים - סתמן מותר ופירושן אסור [48].

רבי מאיר אומר: אף דקל טב וחצב ונקלס אסור למכור לעובדי כוכבים.

הערותעריכה

  1. ^ והא מהנה הוא: שהחנוונין שבתוכן - סוחרי מעות של כומרים הן; אי נמי הוא יהיב ליה לבעל המעות מסחורתו שעושה שם, ומטיא להו הנאה; אבל שאינן מעוטרות - לאו דכומרים הן
  2. ^ מן הריח של עשבים או של בשמים
  3. ^ נותן מכס
  4. ^ אבל עיקור שתטרף בו - אסור לעשות כן בידים בבהמה, ואע"פ שהיא אסורה בהנאה
  5. ^ שטרות
  6. ^ מקום גדוליהן ושופטיהן ומעלה שטרותיו לפניהם לחתום ואף על פי שכבוד ותפארת היא להם ואיכא למימר דאזיל ומודה
  7. ^ שמתוך כך יהיו לו עדים ומסייעין להציל מן העוררין
  8. ^ שדה שנחרש בה קבר [ולא מוצאים אותו]
  9. ^ וחשו חכמים עד מאה אמות דלדלה מחרישה את כתיתי העצמות, ושמא יעבור על עצם כשעורה ויסיטנו
  10. ^ לחוצה לארץ וארץ העמים מטמא מדרבנן כבית הפרס
  11. ^ ומדאיירי רבי יוחנן - שמע מינה שמיעא ליה לרבי יוחנן הך מתניתא, ו'לוקחין מהן בהמה' פליגא אדרבי נתן
  12. ^ מן הלוקח, ונמצא מהנה
  13. ^ ביהושע [יא,ו] כתיב:
  14. ^ אלמא מותר לרדותן בכך
  15. ^ קסבר סתם חרמים לבדק הבית דפלוגתא היא [בערכין] (דף כח:) וכיון דהשתא ליכא בית המקדש אתי בהו לידי תקלה דמתהני מהקדש ומעילה
  16. ^ ואין לה מה תאכל
  17. ^ דאי אמרת 'תיעקר' - אינה מתה מהרה, נראה בזיונה לזמן מרובה
  18. ^ דאי משום שחוטי חוץ - אבדק הבית לא מיחייב, וכדתניא [בשני שעירים] (יומא דף סג:) 'שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן וכו'
  19. ^ לאכלה
  20. ^ יחתכנה לשנים: הא ליכא בזיון קדשים, דמתה מהר; ותקלה ליכא, דלא אכלי מינה
  21. ^ הוא דהוי מטיל מום גמור, ואסור משום 'כל מום לא יהיה בו' (ויקרא כב כא)
  22. ^ דקרינא ביה 'תמים יהיה לרצון' (ויקרא כב כא)
  23. ^ אבל
  24. ^ 'נראה בעל מום' הוא,
  25. ^ ולא אסור מדאורייתא
  26. ^ לרבא פריך, דאמר 'נראה כמטיל מום', כלומר: מדרבנן הוא דאסור:
  27. ^ אמאי לא עבר מדאורייתא משום דלא חזי להקרבה? הרי מטיל מום בבעל מום, דמעיקרא לא חזי להקרבה, ופליגי ביה תנאי בבכורות (דף לג:) גבי בכור שאחזו דם, ואיכא למאן דאמר אסור להקיז, אפילו הוא מת, משום 'לא יהיה בו מום', והוה ליה למיתני 'מפני שמטיל מום בבעל מום', ואמאי תנא 'נראה'
  28. ^ לחללו באחר, ומקריב חלופיו, וקרינא בו 'תמים יהיה לרצון' (ויקרא כב כא) משום חלופיו
  29. ^ השתא כשאין בית המקדש קיים, דשום בהמה לא חזיא, לא לגופה ולא לדמי; הלכך 'נראה' בעלמא הוא, ולא מיתסר מדאורייתא אלא מדרבנן
  30. ^ לקח שם עבד
  31. ^ לרבי נתן - מה יעשה לו? יעקרנו או לא
  32. ^ הן ישראל והן גזלנים - הרי הן כעובדי כוכבים [## אולי צ"ל הן ישראל והן עכו"ם – הרי הן כגזלנין]
  33. ^ אותן מן הבור אם נפלו לתוכה, אלא יניחם וימותו
  34. ^ אותן לבור להמית אותן בידים
  35. ^ אלמא עבד עובד כוכבים - אסור להמיתו בידים
  36. ^ לרבנן דפליגי עליה דרבי נתן
  37. ^ כלומר: מאי מצוה יש כאן דנשרי ליה
  38. ^ שממעט העובדי כוכבים ומדלדלן: שלוקח בהמתם שמשתמשין בהן
  39. ^ ביריד של עבודת כוכבים לקח סנדל מן העובד כוכבים
  40. ^ בלא דעת
  41. ^ לעשות סחורה בשוק של עבודת כוכבים, דשקלי מיניה מכסא ומהנה
  42. ^ דשקלי מכסא מבעלי בתים
  43. ^ הוה אסר ליקח אפילו מבעל הבית; והשתא דרבי ירמיה קים לן דשקלי מבעלי בתים
  44. ^ ולא מסיק מוכסי אדעתייהו למיגבי מינייהו, דלא תגר ולאו בעל הבית קבוע
  45. ^ דלצורך עבודת כוכבים קבעי לה
  46. ^ [הכל] מפרש בגמרא
  47. ^ לקח עובד כוכבים מישראל תרנגולים הרבה - מותר למכור ביניהם תרנגול לבן, דכיון דשקיל מיניה אחריני - לאו לעבודת כוכבים קא בעי להו
  48. ^ 'סתמן' ו'פירושן' מפרש בגמרא