פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אי אפשר [1].

הכא נמי איכא דאמרי תריסין היינו טעמא דלא דכי שלים זינייהו [2] - קטלי בגוייהו [3]; ויש אומרים מוכרים להם תריסין, דכי שלים זינייהו - מערק ערקי.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הלכה כיש אומרים.

אמר רב אדא בר אהבה: אין מוכרין להן עששיות [4] של ברזל; מאי טעמא? משום דחלשי מינייהו כלי זיין [5].

אי הכי אפילו מרי [6] וחציני [7] נמי [8]?

אמר רב זביד: בפרזלא הינדואה [9].

והאידנא דקא מזבנינן?

אמר רב אשי" לפרסאי, דמגנו עילוון [10].

עגלים וסייחים:

תניא [תוספתא עבודה זרה פב מ"א]: 'רבי יהודה מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות ולחיות [11]; אמרו לו: והלא מרביעין עליה ויולדת' [ומסבירה הגמרא] וכיון דמרביעין עליה [12] ויולדת - אתו לשהויה [13];

אמר להן: לכשתלד [14]. [תשובה זו אינה בתוספתא.]

אלמא לא מקבלת זכר.

בן בתירא מתיר בסוס:

תניא [תוספתא עבודה זרה פ"ב מ"א, בשנויים]: בן בתירא מתיר בסוס מפני שהוא עושה בו מלאכה [בתוספתא: בשבת] שאין חייבין עליה חטאת, ורבי אוסר [בתוספתא: וחכמים אוסרין] מפני שני דברים: אחד משום תורת כלי זיין, ואחד משום תורת בהמה גסה.' [בתוספתא בלי המילים 'תורת’]; בשלמא תורת כלי זיין: איכא דקטיל בסחופיה [15], אלא תורת בהמה גסה מאי היא [16]?

אמר רבי יוחנן: לכשיזקין מטחינו ברחיים בשבת [17].

אמר רבי יוחנן: הלכה כבן בתירא.

איבעיא להו: שור של פטם [18] – מהו [19]? תיבעי לרבי יהודה תיבעי לרבנן: תיבעי לרבי יהודה: עד כאן לא קא שרי רבי יהודה אלא בשבורה, דלא אתי לכלל מלאכה, אבל האי - דכי משהי ליה אתי לכלל מלאכה – אסור [20]? או דלמא אפילו לרבנן לא קא אסרי התם אלא דסתמיה לאו לשחיטה קאי [21], אבל האי - דסתמיה לשחיטה קאי - אפילו רבנן שרו?

תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל: של בית רבי היו מקריבין [22] שור של פטם [23] ביום אידם, חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו היום [24], אלא למחר [25]; חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו חי אלא שחוט; חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו כל עיקר'; מאי טעמא? לאו משום דלמא אתי לשהויי?

וליטעמיך שאין מקריבין אותו היום אלא למחר - מאי טעמא? אלא רבי מיעקר מילתא בעי וסבר יעקר ואתי פורתא פורתא.

וכי משהי ליה [26] בריא [27] ועביד מלאכה [28]?

אמר רב אשי: אמר לי זבידא [29]: בר תורא [30] משהינן ליה [31] - ועביד על חד תרין [32].

משנה:

אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים;

אין בונין עמהם בסילקי [33], גרדום [34], איצטדייא [35] ובימה [36], אבל בונין עמהם בימוסיאות [37] ובית מרחצאות [38]; הגיע לכיפה [39] שמעמידין בה עבודת כוכבים [40] - אסור לבנות.

גמרא:

אמר רב חנין בר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב חנן בר רבא אמר רב: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס [41], אבל לא למכירה [42]; ואני אומר אף למכירה: מקום שנהגו למכור – מוכרין, שלא למכור - אין מוכרין.

תנן 'אין מוכרין להן דובין ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים'; טעמא דאית ביה נזק לרבים, הא לית ביה נזק לרבים [43] שרי [44]!?

אמר רבה בר עולא: [45] בארי שבור,


עמוד ב

ואליבא דרבי יהודה [46].

רב אשי אמר: [47] סתם ארי - שבור הוא אצל מלאכה [48].

מיתיבי: 'כשם שאין מוכרין להן בהמה גסה - כך אין מוכרין להן חיה גסה, ואפילו במקום שמוכרין להן בהמה דקה - חיה גסה אין מוכרין להן' [49]! תיובתא דרב חנן בר רבא [50]!

תיובתא.

רבינא רמי מתניתין אברייתא ומשני: תנן 'אין מוכרין להן דובין ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים'; טעמא דאית ביה נזק, הא לית ביה נזק – מוכרין; ורמינהי 'כשם שאין מוכרין בהמה גסה כך אין מוכרין חיה גסה ואפילו במקום שמוכרין בהמה דקה חיה גסה אין מוכרין'! [51]? ומשני: בארי שבור, ואליבא דרבי יהודה.

רב אשי אמר: סתם ארי - שבור הוא אצל מלאכה.

מתקיף לה רב נחמן: מאן לימא לן דארי - חיה גסה היא? דלמא חיה דקה היא?

רב אשי דייק מתניתין ומותיב תיובתא [52]: תנן: 'אין מוכרין להן דובים ואריות, ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים'; טעמא דאית ביה נזק, הא לית ביה נזק – מוכרין! וטעמא ארי, דסתם ארי שבור הוא אצל מלאכה, אבל מידי אחרינא דעביד מלאכה – לא! [53] תיובתא דרב חנן בר רבא!

תיובתא.

וחיה גסה מיהת מאי מלאכה עבדא?

אמר אביי: אמר לי מר יהודה: דבי מר יוחני טחני ריחים בערודי [54].

אמר רבי זירא: כי הוינן בי רב יהודה, אמר לן: גמירו מינאי הא מילתא, דמגברא רבה שמיע לי, ולא ידענא אי מרב אי משמואל [55]: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס.

כי אתאי לקורקוניא, אשכחתיה לרב חייא בר אשי ויתיב וקאמר משמיה דשמואל: 'חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס'; אמינא שמע מינה משמיה דשמואל איתמר; כי אתאי לסורא - אשכחתיה לרבה בר ירמיה, דיתיב וקאמר ליה משמיה דרב 'חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס'! אמינא שמע מינה איתמר משמיה דרב ואיתמר משמיה דשמואל! כי סליקת להתם [56], אשכחתיה לרב אסי דיתיב וקאמר: אמר רב חמא בר גוריא משמיה דרב: 'חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס'; אמרי ליה: ולא סבר לה מר דמאן מרא דשמעתתא רבה בר ירמיה [57]? אמר לי: פתיא אוכמא [58]! מינאי ומינך [59] תסתיים שמעתא [60].

איתמר נמי: אמר רבי זירא אמר רב אסי אמר רבה בר ירמיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: 'חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס'.

אין בונין [אין בונין עמהם בסילקי, גרדום, איצטדייא ובימה, אבל בונין עמהם בימוסיאות ובית מרחצאות; הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים - אסור לבנות.]:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שלשה בסילקאות הן: של מלכי עובדי כוכבים, ושל מרחצאות, ושל אוצרות [61].

אמר רבא: שנים להיתר [62] ואחד לאיסור [63], וסימן (תהלים קמט ח) לאסור מלכיהם בזיקים [ונכבדיהם בכבלי ברזל] [64].

ואיכא דאמרי אמר רבא: כולם להיתר.

והתנן 'אין בונין עמהן בסילקי גרדום איצטדייא ובימה' [65]?

אימא '[66] של גרדום ושל איצטדייא ושל בימה' [67].

תנו רבנן: כשנתפס רבי אליעזר למינות [68] - העלהו לגרדום לידון; אמר לו אותו הגמון זקן "שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו"? אמר לו: "נאמן עלי הדיין".

כסבור אותו הגמון עליו הוא אומר [69], והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים [70].

אמר לו: "הואיל והאמנתי עליך [71] – דימוס! פטור אתה" [72];

כשבא לביתו, נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו, ולא קיבל עליו תנחומין. אמר לו רבי עקיבא: רבי! תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני.

אמר לו: אמור! אמר לו: רבי! שמא מינות בא לידך

הערותעריכה

  1. ^ בלא איבה
  2. ^ כשכלים כלי זיינן במלחמה
  3. ^ בתריסין
  4. ^ חתיכות עבות שקורין מש"ש
  5. ^ מחלישין אותן בקורנס עד שנעשו דקות ועושין מהן כלי זיין
  6. ^ פושיו"ר [מכוש]
  7. ^ דולדורי"א [מעצד]
  8. ^ לא נזבין להו דחלישי מינייהו כלי זיין
  9. ^ של ארץ הודו, שאין עושין אותה אלא לכלי זיין
  10. ^ נלחמים לשמור העיר ואת יושביה
  11. ^ ומסתמא לשחיטה זבנה, ולא משהי ליה, ולא חזי ליה ישראל בי עובד כוכבים דתיפוק חורבה מיניה לזבוני שלימה
  12. ^ ומשהו לה
  13. ^ ומאן דחזי לה בי עובד כוכבים - יליף מינה לזבוני שלימה
  14. ^ לכשתלד תאסרוהו: דלא תלד לעולם
  15. ^ מלמדהו להרוג בידו את הנופלים במלחמה. סיחופיה מכת יד בהמה וחיה קרי סיחופא שמכה כלפי מטה כמו סחופי כסא (שבת דף סו:) אדנטי"ר בלע"ז
  16. ^ כלומר: איסור טעם מכירת בהמה גסה מאי היא? הא לא עביד מלאכה דחייב חטאת דנגזור משום נסיוני
  17. ^ ואב מלאכה היא
  18. ^ שפיטמו ושמן מאד ואינו ראוי למלאכה
  19. ^ למכרו לעובד כוכבים
  20. ^ דמשהו ליה וחזו ליה לאחר זמן בידיה, ואף על גב דהשתא ליכא למיחש לנסיוני - מיהו נפקא מינה חורבה: למכור שאר שוורים לעובד כוכבים
  21. ^ דכחושה, ומשהו לה לגדל וולדות
  22. ^ מס ודורן למלך
  23. ^ ועבודת בזיון היתה
  24. ^ הוציא ד' ריבואות ממון לבטל שלא יקריבוהו ביום אידם
  25. ^ ולמיעקר פורתא מיכוין
  26. ^ אתקפתא היא, כלומר: ואי משהו ליה
  27. ^ מתחזק
  28. ^ בריא תו למעבד מלאכה, דקא בעית למיסריה
  29. ^ פטם היה
  30. ^ שור שפטמוהו
  31. ^ עד דכחיש
  32. ^ בשוורים אחרים
  33. ^ לשון טירה גבוהה היא, כדאמר בסדר יומא (דף כה.) 'לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה', ושם דנין בני אדם ומפילין אותו ומת
  34. ^ בנין אחד הוא לדון נפשות, כמו 'שנים שעלו לגרדום' בר"ה (דף יח.)
  35. ^ מקום שעושין שם איצטדנית שור, כמו 'שור האיצטדין' (בבא קמא לט) מנגח והורג אנשים, ושחוק הוא להם
  36. ^ נמי כעין מגדל; קצר הוא, וגבוה, כדאמר במסכת סוטה (דף מא.) 'בימה של עץ עושים לו בעזרה'; ואנו קורין אותו אלמבר"א, והיו עושין אותו לדחוף משם איש להמיתו; ובכל אלה יש נזק לרבים, וכדי שלא יתפש ישראל שם - אסור לבנות עמהם
  37. ^ בנין שאינו לצורך עבודת כוכבים, ומפרש לקמן בפרק 'רבי ישמעאל' (דף נג:) וקורין לו אלט"ר; דקתני 'בימוסיאות של עובדי כוכבים מותרין', ומאי 'בימוס'? - בימה של אבן אחת, ומקריב זבחים, דהוי תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים
  38. ^ בקרקע הן עשוין, עמוקין מאד, והמים נופלין מתחת, ואנשים רוחצים מלמעלה ע"ג הנסרים
  39. ^ אריוולד"י
  40. ^ דרך עובדי כוכבים להעמיד דמות אפרודיטא בבית המרחץ שלהן
  41. ^ כדאמר גבי בהמה מסוכנת בשחיטת חולין (דף לז.) 'בהמה דקה שפשטה ידה אחר שחיטתה ולא החזירה – אסורה' דבהמה מסוכנת היא, ואינה מותרת עד שתפרכס, ואם לא פרכסה - הויא כמתה קודם שחיטה; ופישוט יד לדקה אינה אלא הוצאת נפש, אבל גסה - בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה – 'פירכוס' היא, וכשרה; הכי מפרש התם; וחיה גסה נמי דרכה לפשוט יד בהוצאת נפש, הלכך שחט חיה גסה מסוכנת ולא פרכסה אלא פשטה ידה ולא החזירה - אסורה
  42. ^ למיתלי במנהגא, אלא כבהמה גסה היא, ובכל מקום אין מוכרין
  43. ^ ארי דלית ביה ניזקא, כגון ארי תרבות
  44. ^ אלמא חיה גסה מוכרין להן, וקשיא לרב וסייעתא לרב חנן
  45. ^ הא דקתני מתניתין דארי תרבות שרי -
  46. ^ דשרי דכוותיה בבהמה גסה, אבל לרבנן – אסור; ולרבי יהודה נמי ארי שלם אסור, וחיה גסה כבהמה גסה, כרב
  47. ^ אפילו תימא בארי שלם
  48. ^ ומתניתין - רבי יהודה היא, דשרי בשבורה, וכל אריות שבורין הן אצל מלאכה: דארי - לאו בר מלאכה הוא; אבל רבנן, דאסרי בשבורה - אסרי נמי בארי; ורבעי יהודה נמי בשאר חיה גסה, כגון ערוד דטחני בהו ריחיא, כדלקמן - מודה דאין מוכרי
  49. ^ ושמע מינה: חיה גסה אינה כבהמה דקה למכירה
  50. ^ דאמר "ואני אומר אף למכירה"
  51. ^ 'חיה גסה אין מוכרין' וארי תרבות קתני מתניתין דמוכרין, ואף על גב דחיה גסה הוא
  52. ^ ולא גרסינן 'ומותיב מברייתא'
  53. ^ והכי פירושו: אנן אותבינן לעיל לרב מדוקיא דמתניתין: דנקט 'דבר שיש בו נזק', הא ארי תרבות שרי; וקסלקא דעתא דהוא הדין לשאר חיה גסה; ורב אשי שנייה אליבא דרב: ארי שאני, דשבור הוא אצל מלאכה, ומהך דוקיא דנקט במתניתין: ארי, הא שאר חיה דבת מלאכה היא, כדלקמן, אף על גב דליכא ניזקא – אסור' דייק רב אשי, ומותיב בתיובתא לרב חנן בר רבא, דפליג עליה דרב,
  54. ^ חמור הבר
  55. ^ רב יהודה - תלמידו דרב ותלמידו דשמואל
  56. ^ לארץ ישראל
  57. ^ לא סבר לה מר דהא שמעתא - רבה בר ירמיה אמרה משמיה דרב? אנא אשכחתיה בסוריא דיתיב וקאמר לה משמיה דרב, אלמא איהו קיבלה מיניה, ואת אמרת 'רב חמא בר גוריא קיבלה מרב'
  58. ^ פתיא אוכמא = כלי שחור, כמו (לקמן דף לג:) הני פתוותא דבי מיכסי אוכמא: שנשתחר ע"י מלאכה, כלומר: גם אתה רגיל ותדיר בתורה, כמו (ברכות דף כח.) 'מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה': חכמה מפוארה בכלי מכוער (תענית דף ז.) דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם
  59. ^ מינאי, דאמינא לך משמיה דרב חמא, ומינך: דשמעת ליה מדרבה בר ירמיה
  60. ^ תיאמר שמועה בשם אומרה, דהכי הוה: דרב חמא בר גוריא קיבלה מרב, ורבה קיבלה מרב חמא
  61. ^ לסגולת המלך בונין בנין חזק
  62. ^ בונין עמהן
  63. ^ שאין בונין עמהן
  64. ^ של מלכים אסור: שדנין שם נפשות
  65. ^ אלמא איכא בסילקי דאסירי
  66. ^ בסילקי
  67. ^ אבל בסילקי סתמא: שהיא לדירת מלכים - מותרת
  68. ^ מינין תפסוהו לכופו לעבודת כוכבים
  69. ^ כלומר: "הדין עמך, דדברים בטילין הן"
  70. ^ והוא לא אמר כן, אלא "נאמן עלי הדיין האמת, שבאמת דנני ליתן לי צרה, שפשעתי לקוני"
  71. ^ במה שדנתני עליך
  72. ^ היתה שם יראתו ונשבע בה