קטגוריה:בראשית כג ו

בני חת - לאמור, השופטים שישבו בשער העיר - שמעו את בקשת אברהם: "תְּנוּ לִי אֲחֻזַתּ קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי" (ביאור:בראשית כג ד). לפי תשובתם, הם התמקדו במילה "תְּנו"ּ, כלומר, במתנה, ללא תשלום. הם ששו להבטיח שכל אחד מאנשי העיר ישמח 'לתת' לאברהם מקום לקבור את מתיו בקברים שלהם, בלי להעביר לאברהם בעלות על מקום הקבורה.

בני חת שמחו לקבל את אברהם, "גֵּר וְתוֹשָׁב" (ביאור:בראשית כג ד), בתור אזרח מכובד מאוד. מקורם של בני חת היה מהמעצמה החיתית שמרכזה בצפון עירק. מאותו אזור גם הגיעו אברהם ומשפחתו. החיתים דיברו עם אברהם בשפתם, ואף חיו לפי אותם חוקים המבוססים על חוקי חמורבי.

זו ההבטחה שאברהם רצה להשיג בשלב הראשון. השופטים התחייבו בשם כל אדם, פשוט או נכבד, והצהירו שכל אחד מביניהם יהיה מוכן לתת לאברהם אחוזת קבר, ולהוסיף את מתיו לחלקתם. אברהם אומנם ביקש יותר מאשר מקום לקבר יחיד. הוא ביקש אחוזת קבר, אבל בני חת חשבו שמדובר בחלקת קברים קטנה בפינה מכובדת. אברהם הבין שהם לא מסרבים לתשלום, ולכן בעצם הם מסרבים למכור לו חלקה ולתת לו בעלות.

השימוש במילה "יִכְלֶה", לא ימנע, רומז גם שהם לא יביאו 'כליה' על ההסכם לתת קבורה לשרה בחלקתם.

בחוקי חמורבי כמעט כל חוק מתחיל במילה "איש" והכוונה היא לאנשי אצולה (כי כאשר מדובר בעבד או באיש חופשי החוק מדגיש את זה במפורש). החיתים השתמשו במילה "איש" שהדגישה לאברהם שאנשים רמי מעלה יעניקו לו מקום מכובד לקבור בו את מתיו.