ביאור:בבלי עבודה זרה דף נח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
איקלע רב הונא בריה דרב נחמן למחוזא [1], אמר ליה רבא לרב אליקים שמעיה: טרוק טרוק גלי [2] דלא ניתו אינשי דניטריד [3]!
על [4] לגביה, אמר ליה [5]: כי האי גוונא [6] - מאי?
אמר ליה: אסור אפילו בהנאה [7].
והא מר הוא דאמר 'שיכשך אין עושה יין נסך' [8]?
אימר דאמרי אנא לבר מדמיה דההוא חמרא; דמי דההוא חמרא [9] מי אמרי [10]?
אמר רבא: כי אתאי לפומבדיתא [11] - אקפן נחמני שמעתתא ומתניתא דאסיר [12]; שמעתתא: דההוא עובדא דהוה בנהרדעא ואסר שמואל, בטבריא ואסר רבי יוחנן; ואמרי ליה: לפי שאינן בני תורה [13], ואמר לי [14]: טבריא ונהרדעא אינן בני תורה, דמחוזא בני תורה?
מתניתא - דאגרדמים עובד כוכבים [15] שקדח במינקת והעלה [16], או שטעם מן הכוס והחזירו [17] לחבית; זה היה מעשה, ואסרוהו! מאי, לאו בהנאה [18]?
לא, בשתייה!
אי הכי - ליתני 'ימכר', כדקתני סיפא: 'חרם [19] עובד כוכבים שהושיט ידו לחבית, וכסבור של שמן היא, ונמצאת של יין: זה היה מעשה ואמרו 'ימכר' [20]!
תיובתא דרבא? - תיובתא.
רבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נהוראי הוו יתבו וקא שתו חמרא; אתא ההוא גברא; אמרו ליה: תא אשקינן! לבתר דרמא לכסא - איגלאי מילתא דעובד כוכבים הוא; חד אסר: אפילו בהנאה, וחד שרי אפילו בשתייה.
אמר רבי יהושע בן לוי: מאן דאסר - שפיר אסר, ומאן דשרי - שפיר שרי! מאן דאסר -
מימר אמר [21]: סלקא דעתיה דרבנן כי הני שיכרא קא שתו [22], אלא ודאי האי חמרא הוא, ונסכיה [23]; מאן דשרי - שפיר שרי, מימר אמר [24]: סלקא דעתא דרבנן כי הני חמרא קא שתו, ואמר ליה לדידי 'תא אשקינן' [25]?! אלא ודאי שיכרא הוא קא שתו, ולא נסכיה.
והא קא חזי?
בליליא.
והא קא מרח ליה!?
בחדתא [26];
[27] והא קא נגע ביה [28] בנטלא [29], [30] והוה ליה 'מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ואסור'!?
[31] לא, צריכא דקא מוריק אורוקי, והוה ליה 'כחו שלא בכוונה' [32], וכל כחו שלא בכוונה - לא גזרו ביה רבנן [33].
בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: יין [34] שמסכו עובד כוכבים [35] – מהו?
אמר ליה: ואימא 'מזגו'?!
אמר ליה: אנא - כדכתיב קאמינא: (משלי ט ב) טבחה טבחה מסכה יינה [אף ערכה שלחנה]
אמר ליה: לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמו.
מאי אמר ליה?
אסור, משום 'לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב' [36].
רבי ירמיה איקלע לסבתא, חזא חמרא דמזגי עובד כוכבים ואישתי ישראל מיניה, ואסר להו משום 'לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב'.
אתמר נמי אמר רבי יוחנן - ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי
יוחנן: יין שמזגו עובד כוכבים – אסור, משום 'לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב'.
[עיין תוספות ד"ה כתב הר"י א"ז]
ריש לקיש איקלע לבצרה, חזא ישראל דקאכלי פירי דלא מעשרי, ואסר להו [37]; חזא מיא דסגדי להו עובדי כוכבים ושתו ישראל - ואסר להו; אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: אדמקטורך עלך [38] זיל הדר [39]: 'בצר' לאו היינו 'בצרה', ומים של רבים - אין נאסרין.
רבי יוחנן לטעמיה,
הערות
עריכה- ^ לאחר זמן אחר שחזר בו: שהחזירו אביי על ידי תשובות שהשיב לו, כדאמרינן לקמן: 'אקפן נחמני שמעתתא ומתניתא; ומחוזא הוא מקומו של רבא
- ^ סגור הדלת
- ^ שמתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות על דברי מחלוקתם
- ^ רב הונא
- ^ ובעי מיניה
- ^ שיכשך עובד כוכבים ביינו של ישראל שלא בכוונת ניסוך לעבודת כוכבים
- ^ שחזר בו
- ^ דקא שרית לזבוני לעובדי כוכבים
- ^ דהוה בדוולא
- ^ מודינא ביה דצריך להוליך דמיו לים המלח, ודמי שאר היין שבחבית מותר! ומשום כיסופא קאמר הכי, אבל איהו - כוליה שרי
- ^ האי מעשה הוה מקמי הך דאיקלע רב הונא למחוזא
- ^ הקיפני אביי בשמועות של אמוראים ובמשניות לחלוק עלי ולאסור כל יין החביות
- ^ הכי גרסינן: אמרי ליה: 'לפי שאינן בני תורה': - הא דאסר שמואל ורבי יוחנן לבני טבריא ונהרדעי - לאו משום דאסור, אלא אחמורי אחמירו עלייהו לפי שאינן בני תורה
- ^ אביי בתמיה
- ^ אדם הממונה לשמור המדות במצות המלך שלא ישקרו בהם, וטועם היין, ונעשה סרסור ביניהם; 'אגרדמים' גרסינן, במ"ם; בתורת כהנים אמרינן 'איפת צדק והין צדק יהיה לכם': מנה לך אגרדמים על ככה
- ^ שנקב את מגופת החבית במינקת, והעלה את היין דרך המינקת; והוא קנה חלול המוציא ומעלה היין עד פיו וטועמו
- ^ עובד כוכבים
- ^ ואף על גב דשלא בכוונת ניסוך הוי האי מגע; ולא יתכן לומר 'והחזירו ישראל בחבית' ותיהוי תיובתיה האי דקאסר ליה לכולה חבית משום האי דאיערב ביה, דאם כן - אמאי הויא תיובתא? לימא ליה: אנא דאמרי כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר לקמן 'ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו', דקיימא לן הלכתא כוותיה
- ^ משוגע ובעל מריבות וממהר לעשות שלא בכוונה
- ^ דהואיל דסבר של שמן היה - ליכא למיגזר שמא נתכוין לנסך; אבל קדח במינקת: דיודע דיין הוא - חיישינן שמא ניסך לעבודת כוכבים
- ^ האי עובד כוכבים בדעתיה
- ^ חשיבי כי האי שתו שיכרא בתמיה?
- ^ לעבודת כוכבים; ואף על גב דמוקמינן דמוריק אורוקי - אפילו הכי חיישינן דלמא נגע ונסך, ואנן הוא דלא רמינן אדעתין למיחזי, דבישראל הוה מחזקינן ליה
- ^ האי עובד כוכבים
- ^ בתמיה
- ^ יין חדש אין לו ריח
- ^ סלקא דעתא שהיה שואב היין מהחבית בכלי ששמו 'נטלא', ופריך:
- ^ בחמרא
- ^ על ידי נטלא
- ^ ונהי נמי דלא ידע דחמרא הוא
- ^ ומשני:
- ^ שלא ידע שהוא יין
- ^ אפילו בשתיה
- ^ של ישראל
- ^ שמסכו = שמזגו: שנתן בו מים לתקנו לשתיה; שכן דרך יינם חזק: כשהיו נותנין אותו בכוס נותנין בו מים לפי שהוא חזק
- ^ אף על גב דלא נגע - גזרו רבנן בכחו לאסרו בשתיה, משום הרחקת עבירה; אבל בהנאה - ודאי לא מיתסר, דלא עדיף מנגיעה על ידי דבר אחר שלא בכוונה (לעיל דף נז.), כי ההוא דנגע בלוליבא בחמרא ושריה רב בהנאה
- ^ דקסבר בצרה היא 'בצר במדבר בארץ המישור' (דברים ד מג), וכיון דמא"י - חייבין פירותיה במעשר
- ^ בעוד שבגדיך עליך
- ^ חזור אצלם והתר להם ולא תשהה אפילו לנוח מטורח הדרך