ביאור:בבלי עבודה זרה דף סד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אבל עוקרין עמו ^[1] כדי למעוטי את התיפלה';

סברוה: הא ^[2] - מני?

^[3]רבי עקיבא היא, דאמר 'המקיים בכלאים לוקה'^[4] -

דתניא:

'המנכש והמחפה ^[5] בכלאים לוקה ^[6];

רבי עקיבא אומר: אף המקיים';

מאי טעמא דרבי עקיבא?

אמר קרא (ויקרא יט יט) [את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים] שדך לא תזרע כלאים [ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך]; אין לי אלא זורע, מקיים מנין? :תלמוד לומר: 'לא ... כלאים' ^[7] - ואילו למעוטי תיפלה שרי ^[8]!

לא! הא מני? - רבנן היא ^[9].

אי רבנן - מאי איריא 'עוקרין' ^[10] ? ^[11] אפילו קיומי נמי שפיר דמי!?

הכא במאי עסקינן?

- כגון דקא עביד בחנם ^[12],

ורבי יהודה היא, דאמר ^[13]: 'ליתן להם מתנת חנם אסור' ^[14];

^[15] מדרבי יהודה - נשמע לרבי עקיבא?!

לאו אמר רבי יהודה 'אסור ליתן להם מתנת חנם' - אבל למעוטי תיפלה שפיר דמי ^[16]?

- לרבי עקיבא נמי! אף על גב דאמר רבי עקיבא 'המקיים בכלאים לוקה', למעוטי תיפלה - שפיר דמי ^[17].

ותו לא מידי ^[18].

הדור יתבי וקמבעיא להו:

דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים ^[19] – מהו ^[20]?

מי תופסת דמיה ביד עובד כוכבים או לא?

אמר להו רב נחמן:

מסתברא: דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים - מותרין...

מדהנהו דאתו לקמיה דרבה בר אבוה, אמר להו:

"זילו זבינו כל מה דאית לכו, ותו איתגיירו ^[21]" ^[22];

מאי טעמא? משום דקסבר: 'דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים - מותרין' ^[23]!

ודלמא שאני התם, דכיון דדעתיה לאיגיורי - ודאי בטלה ^[24]?

אלא מהכא [תוספתא פ"ח מ"ו, בשנויים]:

'ישראל שהיה נושה בעובד כוכבים מנה,

ומכר עבודת כוכבים - והביא לו,

... יין נסך - והביא לו:

– מותר ^[25];

אבל: אם אמר לו "המתן לי עד שאמכור עבודת כוכבים - ואביא לך",

"...יין נסך - ואביא לך"

– אסור.'!

^[26] מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?

אמר רב ששת: סיפא - משום דהוה ליה כי 'רוצה בקיומו' ^[27].

וכי רוצה בקיומו כהאי גוונא - מי אסיר?

והתנן [דמאי פ"ו מ"י]:

'גר ועובד כוכבים שירשו אביהן עובד כוכבים:

גר - יכול לומר לו "טול אתה עבודת כוכבים - ואני מעות",

... "טול אתה יין נסך - ואני פירות" ^[28];

אם משבאו לרשות הגר – אסור.'.

אמר רבא בר עולא:

מתניתין - בעבודת כוכבים ^[29] המתחלקת לפי שבריה ^[30].

תינח עבודת כוכבים, יין נסך - מאי איכא למימר ^[31]?

- בחרס הדרייני ^[32].

והלא רוצה בקיומו: שלא יגנובו ושלא יאבדו?

אלא אמר רב פפא:

'ירושת הגר' קאמרת?!

שאני ירושת הגר, דאקילו בה רבנן! - גזירה שמא יחזור לקלקולו.

עמוד ב

תניא נמי הכי: במה דברים אמורים? שירשו, אבל נשתתפו – אסור.

הדור יתבו, וקמיבעיא להו:

גר תושב ^[33]

- מהו שיבטל עבודת כוכבים?

דפלח - מבטיל, דלא פלח - לא מבטיל?

או דלמא כל דבר מיניה מבטיל, והאי בר מיניה הוא?

אמר להו רב נחמן: מסתברא דפלח - מבטיל, דלא פלח - לא מבטיל.

מיתיבי:

'ישראל שמצא עבודת כוכבים בשוק:

עד שלא באתה לידו - אומר לעובד כוכבים ומבטלה;

משבאתה לידו - אינו אומר לעובד כוכבים ומבטלה,

מפני שאמרו: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו, בין עובדה ובין שאין עובדה'.

מאי 'עובדה' ומאי 'שאינו עובדה'?

אילימא אידי ואידי - עובד כוכבים ^[34] - היינו 'שלו ושל חבירו'!?;

אלא לאו: 'עובדה' = עובד כוכבים, ומאי 'שאינו עובדה' = גר תושב! ושמע מינה: גר תושב נמי מבטל!?

לא! לעולם אימא לך 'אידי ואידי עובד כוכבים',

ודקאמרת 'היינו שלו ושל חבירו' –

רישא: זה וזה לפעור ^[35] וזה וזה למרקוליס, :סיפא: זה לפעור וזה למרקוליס ^[36].

מיתיבי:

'איזהו גר תושב?

כל שקיבל עליו בפני שלשה חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח;

אחרים אומרים: אלו לא באו לכלל גר תושב ^[37],

אלא איזהו גר תושב? - זה גר אוכל נבילות שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות;

מייחדין אצלו יין, ואין מפקידין אצלו יין ^[38] -

ואפילו בעיר שרובה ישראל;

אבל מייחדין אצלו יין ^[39] - ואפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים;

שמנו כיינו ^[40];

'שמנו כיינו' סלקא דעתא?

שמן מי קא הוי יין נסך?

אלא: 'יינו כשמנו' ^[41]

ולשאר כל דבר - הרי הוא כעובד כוכבים.

רבן שמעון אומר: יינו - יין נסך!' ^[42].

ואמרי לה: 'מותר בשתיה!'.

קתני מיהא 'ולשאר כל דבריו הרי הוא כעובד כוכבים ^[43]' - למאי הלכתא?

לאו דמבטל עבודת כוכבים - כעובד כוכבים?

אמר רב נחמן בר יצחק: לא!

ליתן רשות ולבטל רשות ^[44],

וכדתניא:

ישראל מומר: משמר שבתו בשוק ^[45] - מבטל רשות;

שאין משמר שבתו בשוק - אין מבטל רשות!

מפני שאמרו: ישראל ^[46] נותן רשות ומבטל רשות ^[47];

ובעובד כוכבים - עד שישכור; כיצד?

^[48] אומר לו "רשותי קנויה לך"! "רשותי מבוטלת לך" ^[49] –

קנה ^[50]- ואין צריך לזכות ^[51]'.

רב יהודה שדר ליה קורבנא ^[52]

הערות

^ להשליכן לאיבוד, ואף על גב דרוצה בקיומן שלא יעקרו מאליהן עד שיעקרם הוא
^ דקתני 'עוקרין'
^ אפילו ל
^ דאם זרען אחֵר, ובא זה ועשה להן סייג וגדר כדי לקיימן – לוקה, אלמא אסור להיות רוצה בקיומן
^ לאחר זריעתן חופה עפר עליהן כדרך כל הזורעים
^ דהיינו נמי 'זורע'; דמה דרכו של זורע לצמוחי פירי מכוין - הא נמי לצמוחי פירי מכוין
^ כלאים דהרבעה קא דריש: מדסמך 'כלאים' ד'לא תרביע' גבי שדה - דרשינן (מועד קטן דף ב:) 'כלאים שדך לא', מדלא כתיב 'בהמתך לא תרביע כלאים ולא תזרע שדך כלאים' - שמע מינה: שדך אכלאים דלעיל נמי דרשינן, ומשמע דמזהיר הכתוב שלא יהו כלאים בשדה ויטול שכרו
^ ואילו עוקרין – שרי, למעוטי תיפלה, אף על גב דרוצה בקיומן עד שיעקרם הוא
^ דלא איכפת להו אי רוצה בקיומן; אבל יין נסך - דאסור להיות רוצה בקיומן, דישראל מצֻוֶּה לבטל עבודת כוכבים ותשמישיה - אימר לך דאסור
^ מדאצטריך למישרי 'עוקרין' - משמע דהא רוצה בקיומן דמיעוט תיפלה - הוא שרי, אבל קיום גמור – אסור
^ ואי רבנן -
^ לעולם רבנן היא, והאי דאיצטריך למישרי 'עוקרין' - לאו משום איסור רוצה בקיומו, אלא משום איסור מתנת חנם
^ דאמר בפרק קמא (לעיל כ.)
^ ואשמעינן דלמעוטי תיפלה - שפיר דמי
^ ומקשינן: ונהי נמי דרבי יהודה היא,
^ דשרי איסור דידיה גבי מיעוט תיפלה
^ דשרי נמי איסור קיום משום מיעוט תיפלה; וגבי יין נסך נמי משום מיעוט תיפלה שרי
^ ותו ליכא לאקשויי מיניה
^ עובד כוכבים שמוכר עבודת כוכבים
^ דמיהן מה הן בהנאה
^ בואו והתגיירו
^ דלאחר שתתגיירו אסור לכם למכור עבודת כוכבים שבידכם
^ אלמא כי מזבין ליה בהיותו עובד כוכבים - שרי לאתהנויי בה כשהוא גר
^ בטלו להו מקודם, ועובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים; הלכך דמיה מותרין, דהא בטלו
^ אלמא דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותר
^ בעיין איפשוט; מיהו מתניתין - היכי מיתרצא?
^ עד שימכרנה העובד כוכבים
^ אלמא: דגר רוצה בקיומה: שלא תשתבר עד שיטול מידו כנגדה - מותר
^ של זהב או של כסף
^ שאם תשבר - יחלקוה לשברים, דלא איכפת לגר בשבירתה
^ הא ודאי: אם ישתבר – יאבד, וקתני "טול אתה יין ואני פירות"
^ דלא איכפת לן, דהיין בלוע בתוכו ופולטו כששורהו במים
^ אינו עובד עבודת כוכבים, ובר מיניה של עובד כוכבים הוא בכל שאר עבירות
^ קאמר דזה מבטל יראתו של זה, ואף על פי שהמבטל לא עבד את זו מעולם, כי אם שלו הוא עובד
^ זה יש לו פעור שלו וזה יש לו פעור שלו, ואשמעינן רישא דזה מבטל פעורו של חבירו וזה מבטל פעורו של חבירו
^ וסיפא אשמעינן דאפילו זה לפעור וזה למרקוליס - מבטל זה את של חבירו
^ שיהו ישראל מצווים להחיותן, שהרי אף עובדי כוכבים גמורים נצטוו על עבודת כוכבים ועל שאר המצות
^ בביתו לזמן מרובה: דאיכא למיחש לאיחלופי ביין שלו, שהוא אסור כדקתני סיפא: 'יינן כשמנן'
^ ישראל מניח בחנותו עד שילך כדי מיל או יותר, מה שאין כן בעובד כוכבים: דהאי, כיון דלא פלח - לא נגע ולא מנסך, ולמגע עובד כוכבים דאתי מעלמא בביתו לא חיישינן. דכיון דאין לו הנאה בכך - אינו מניחו ליגע, ולאחלופי בזמן מועט - ליכא למיחש
^ משמע: שמנו אסור כיינו, ולהחמיר בא
^ יינו מותר בהנאה כשמנו; וקודם שהותר השמן באכילה קאי, אבל בשתיה - אסור
^ דאינו מקפיד על מגע עובד כוכבים
^ דכיון דלא מל חשוד הוא לכל התורה
^ שאינו יכול ליתן רשותו לישראל אלא אם כן שכר ממנו מערב שבת
^ בפרהסיא, ואף על פי שהוא מומר לחלל שבת בצינעא
^ אם היה פתח ביתו פתוח לחצר שישראל דרין בה, ושכח ולא עירב עמהן
^ מבטל להם את רשותו של חצר, ואם לא ביטל - אסור להוציא מבתיהם לחצר, דהוה להו 'מוציאין מרשות המיוחדת לכל אחד לרשות שיש לזה חלק בה', וחכמים גזרו שלא להוציא מרשותו לרשות חבירו
^ ישראל הנותן רשות
^ וזה נוטלה ממנו ומוציא לחצר
^ הנוטל באמירה בעלמא, בלא מתן מעות
^ על ידי קנין
^ תשורה

[1] להשליכן לאיבוד, ואף על גב דרוצה בקיומן שלא יעקרו מאליהן עד שיעקרם הוא

[2] דקתני 'עוקרין'

[3] אפילו ל

[4] דאם זרען אחֵר, ובא זה ועשה להן סייג וגדר כדי לקיימן – לוקה, אלמא אסור להיות רוצה בקיומן

[5] לאחר זריעתן חופה עפר עליהן כדרך כל הזורעים

[6] דהיינו נמי 'זורע'; דמה דרכו של זורע לצמוחי פירי מכוין - הא נמי לצמוחי פירי מכוין

[7] כלאים דהרבעה קא דריש: מדסמך 'כלאים' ד'לא תרביע' גבי שדה - דרשינן (מועד קטן דף ב:) 'כלאים שדך לא', מדלא כתיב 'בהמתך לא תרביע כלאים ולא תזרע שדך כלאים' - שמע מינה: שדך אכלאים דלעיל נמי דרשינן, ומשמע דמזהיר הכתוב שלא יהו כלאים בשדה ויטול שכרו

[8] ואילו עוקרין – שרי, למעוטי תיפלה, אף על גב דרוצה בקיומן עד שיעקרם הוא

[9] דלא איכפת להו אי רוצה בקיומן; אבל יין נסך - דאסור להיות רוצה בקיומן, דישראל מצֻוֶּה לבטל עבודת כוכבים ותשמישיה - אימר לך דאסור

[10] מדאצטריך למישרי 'עוקרין' - משמע דהא רוצה בקיומן דמיעוט תיפלה - הוא שרי, אבל קיום גמור – אסור

[11] ואי רבנן -

[12] לעולם רבנן היא, והאי דאיצטריך למישרי 'עוקרין' - לאו משום איסור רוצה בקיומו, אלא משום איסור מתנת חנם

[13] דאמר בפרק קמא (לעיל כ.)

[14] ואשמעינן דלמעוטי תיפלה - שפיר דמי

[15] ומקשינן: ונהי נמי דרבי יהודה היא,

[16] דשרי איסור דידיה גבי מיעוט תיפלה

[17] דשרי נמי איסור קיום משום מיעוט תיפלה; וגבי יין נסך נמי משום מיעוט תיפלה שרי

[18] ותו ליכא לאקשויי מיניה

[19] עובד כוכבים שמוכר עבודת כוכבים

[20] דמיהן מה הן בהנאה

[21] בואו והתגיירו

[22] דלאחר שתתגיירו אסור לכם למכור עבודת כוכבים שבידכם

[23] אלמא כי מזבין ליה בהיותו עובד כוכבים - שרי לאתהנויי בה כשהוא גר

[24] בטלו להו מקודם, ועובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים; הלכך דמיה מותרין, דהא בטלו

[25] אלמא דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותר

[26] בעיין איפשוט; מיהו מתניתין - היכי מיתרצא?

[27] עד שימכרנה העובד כוכבים

[28] אלמא: דגר רוצה בקיומה: שלא תשתבר עד שיטול מידו כנגדה - מותר

[29] של זהב או של כסף

[30] שאם תשבר - יחלקוה לשברים, דלא איכפת לגר בשבירתה

[31] הא ודאי: אם ישתבר – יאבד, וקתני "טול אתה יין ואני פירות"

[32] דלא איכפת לן, דהיין בלוע בתוכו ופולטו כששורהו במים

[33] אינו עובד עבודת כוכבים, ובר מיניה של עובד כוכבים הוא בכל שאר עבירות

[34] קאמר דזה מבטל יראתו של זה, ואף על פי שהמבטל לא עבד את זו מעולם, כי אם שלו הוא עובד

[35] זה יש לו פעור שלו וזה יש לו פעור שלו, ואשמעינן רישא דזה מבטל פעורו של חבירו וזה מבטל פעורו של חבירו

[36] וסיפא אשמעינן דאפילו זה לפעור וזה למרקוליס - מבטל זה את של חבירו

[37] שיהו ישראל מצווים להחיותן, שהרי אף עובדי כוכבים גמורים נצטוו על עבודת כוכבים ועל שאר המצות

[38] בביתו לזמן מרובה: דאיכא למיחש לאיחלופי ביין שלו, שהוא אסור כדקתני סיפא: 'יינן כשמנן'

[39] ישראל מניח בחנותו עד שילך כדי מיל או יותר, מה שאין כן בעובד כוכבים: דהאי, כיון דלא פלח - לא נגע ולא מנסך, ולמגע עובד כוכבים דאתי מעלמא בביתו לא חיישינן. דכיון דאין לו הנאה בכך - אינו מניחו ליגע, ולאחלופי בזמן מועט - ליכא למיחש

[40] משמע: שמנו אסור כיינו, ולהחמיר בא

[41] יינו מותר בהנאה כשמנו; וקודם שהותר השמן באכילה קאי, אבל בשתיה - אסור

[42] דאינו מקפיד על מגע עובד כוכבים

[43] דכיון דלא מל חשוד הוא לכל התורה

[44] שאינו יכול ליתן רשותו לישראל אלא אם כן שכר ממנו מערב שבת

[45] בפרהסיא, ואף על פי שהוא מומר לחלל שבת בצינעא

[46] אם היה פתח ביתו פתוח לחצר שישראל דרין בה, ושכח ולא עירב עמהן

[47] מבטל להם את רשותו של חצר, ואם לא ביטל - אסור להוציא מבתיהם לחצר, דהוה להו 'מוציאין מרשות המיוחדת לכל אחד לרשות שיש לזה חלק בה', וחכמים גזרו שלא להוציא מרשותו לרשות חבירו

[48] ישראל הנותן רשות

[49] וזה נוטלה ממנו ומוציא לחצר

[50] הנוטל באמירה בעלמא, בלא מתן מעות

[51] על ידי קנין

[52] תשורה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]