פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הואיל וראוי לביאה - מטמא נמי בזיבה [1].

אמר רבינא: הלכך הא תינוקת עובדת כוכבים בת שלש שנים ויום אחד, הואיל וראויה לביאה - מטמאה נמי בזיבה!

פשיטא [2]!?

מהו דתימא: האי [3] - [4] ידע [5] לארגולי [6], והא [7] לא ידעה לארגולי [8] - קא משמע לן.

מיסתמיך ואזיל רבי יהודה נשיאה אכתפיה דרבי שמלאי שמעיה, אמר ליה: שמלאי! לא היית אמש בבית המדרש כשהתרנו את השמן!

אמר לו: בימינו תתיר אף את הפת.

אמר לו: אם כן קרו לן 'בית דינא שריא', דתנן [עדויות פ"ח מ"ד]: העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרידה על אייל קמצא [9] – דכן [10], ועל משקה בית מטבחיא [11] – דכן [12], ועל דיקרב למיתא [13] - מסאב [14]; וקרו ליה 'יוסף שריא' [15]!?

אמר ליה: התם שרא תלת [16], ומר שרא חדא, ואי שרי מר חדא אחריתי - אכתי תרתין הוא דהויין!

אמר ליה: אנא שראי אחריתי.

מאי היא?

דתנן [גיטין פ"ז מ"ח]: 'זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש - אינו גט [17]', ותני עלה: 'ורבותינו התירוה לינשא' [ללא יבום או חליצה], ואמרינן: מאן 'רבותינו'? אמר רב יהודה אמר שמואל: בית דינא דשרו משחא; סברי לה כרבי יוסי, דאמר 'זמנו של שטר מוכיח עליו [18]' ואמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: 'רבי יהודה הנשיא [19] הורה [20], ולא הודו לו כל שעתו [21]' - ואמרי לה 'כל סייעתו'.

אמר ליה רבי אלעזר לההוא סבא: כי שריתוה, לאלתר שריתוה [22], דלא אתי [23]? או דלמא לאחר שנים עשר חודש, דהא איקיים ליה תנאיה?

ותיבעי לך אמתניתין, דתנן [גיטין פ"ז מ"ח] '"הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש" ומת בתוך שנים עשר חודש - הוי [במשנה: הרי זה] גט' דהא איקיים ליה תנאי; ותיבעי לך: לאלתר הוי גיטא דהא לא אתא? או דלמא לאחר י"ב חודש, דהא איקיים ליה תנאיה?

אין הכי נמי [24], אלא [25] משום דהוית בההוא מניינא [26]!

אמר אביי: הכל מודים [27] "[28] לכשתצא חמה מנרתיקה" – 'לכי נפקא' קאמר לה [29], וכי מיית בליליא – 'גט לאחר מיתה' הוא [30]; "על מנת שתצא חמה מנרתיקה" [31] – 'מעכשיו' קאמר לה [32], וכי מיית בליליא - הא ודאי תנאה הוי, וגט מחיים הוא [33], כדרב הונא, דאמר רב הונא: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי [34]; לא נחלקו אלא ב"אם תצא" [35]: רבי יהודה הנשיא סבר לה כרבי יוסי, דאמר [36] 'זמנו של שטר מוכיח עליו', והוה ליה כ"מהיום אם מתי" כ"מעכשיו אם מתי" [37]; ורבנן לית להו דרבי יוסי, והוה ליה כ"זה גיטך אם מתי" גרידא [38].

גופא: העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על אייל קמצא דכן, ועל משקה בי מטבחיא דכן, ועל דיקרב למיתא מסאב, וקרו ליה יוסף שריא.

מאי 'אייל קמצא'?

רב פפא אמר: שושיבא [39];

ורב חייא בר אמי משמיה דעולא אמר: סוסביל;

רב פפא אמר שושיבא, וקמיפלגי [40] בראשו ארוך: מר סבר ראשו ארוך אסור, ומר סבר ראשו ארוך מותר [41].

רב חייא בר אמי משמיה דעולא אמר


עמוד ב

'סוסביל' [42]: בראשו ארוך כולי עלמא לא פליגי דאסור, והכא - בכנפיו חופין את רובו על ידי הדחק קמיפלגי [43]: מר [יוסי בן יועזר] סבר: רובא כל דהו בעינן, ומר סבר: רובא דמנכר [44] בעינן.

ועל משקה בי מטבחיא דכן:

מאי 'דכן'?

רב אמר: דכן ממש; ושמואל אמר: דכן מלטמא אחרים, אבל טומאת עצמן יש בהן.

רב אמר: 'דכן ממש': קסבר טומאת משקין דרבנן [45], וכי גזור רבנן טומאה - במשקין דעלמא, אבל במשקה בי מטבחיא - לא גזרו רבנן;

ושמואל אמר: 'דכן מלטמא אחרים, אבל טומאת עצמן יש בהן': קסבר טומאת משקין דאורייתא [46], לטמא אחרים – דרבנן, וכי גזרו רבנן - במשקין דעלמא, במשקין בי מטבחיא לא גזרו.

ועל דיקרב למיתא מסאב וקרו ליה יוסף שריא:

'יוסף אסרא' מיבעי ליה? ועוד: דאורייתא היא, דכתיב (במדבר יט טז) וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת [או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים]!?

דאורייתא דיקרב טמא, דיקרב בדיקרב טהור, ואתו אינהו וגזור אפילו דיקרב בדיקרב, ואתא איהו [47] ואוקמה אדאורייתא.

דיקרב בדיקרב נמי דאורייתא הוא, דכתיב (במדבר יט כב) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא [והנפש הנגעת תטמא עד הערב] [48]!?

אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן, דאמר משמיה דרב נחמן: דאורייתא דיקרב בדיקרב בחיבורין [49] - טומאת שבעה, שלא בחיבורין [50] - טומאת ערב, ואתו אינהו וגזור אפילו שלא בחיבורין טומאת שבעה, ואתא איהו ואוקמה אדאורייתא [51].

דאורייתא מאי היא?

דכתיב (במדבר יט יא) הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים, וכתיב (במדבר יט כב) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא וגו' [52] וכתיב [סוף הפסוק] 'והנפש הנוגעת תטמא עד הערב' - הא כיצד? - כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין.

אמר להו רבא: לאו אמינא לכו 'לא תתלו ביה בוקי סריקי [53] ברב נחמן'? הכי אמר רב נחמן: ספק טומאה ברשות הרבים התיר להן [54].

והא הלכתא [55] - מסוטה גמרינן לה: מה סוטה רשות היחיד [56] אף טומאה רשות היחיד [57]!?

תוספות ד"ה הא הלכתא מסוטה גמרינן לה. לאו דוקא מסוטה גמרינן, דספק טומאה ברשות הרבים היכא דאיכא חזקת טהרה - לא הוצרכנו ללמוד מסוטה, אלא אמרינן העמד דבר על חזקתו! ולא גמרינן מסוטה אלא לומר דברשות היחיד ספיקו טמא, דבסוטה נמי הוי ספק טומאה ברשות היחיד.

הא אמר רבי יוחנן: הלכה [58] ואין מורין כן [59], ואתא איהו ואורי ליה אורויי.

תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר: קורות נעץ להם ואמר "עד כאן רשות הרבים, עד כאן רשות היחיד" [60]!

כי אתו [61] לקמיה דרבי ינאי, אמר להו: הא מיא בשיקעתא דבנהרא, זילו טבולו!

והשלקות:

מנהני מילי [62]?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אמר קרא (דברים ב כח) אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי [רק אעברה ברגלי] – כמים: מה מים שלא נשתנו - אף אוכל שלא נשתנה.

אלא מעתה חטין ועשאן קליות [63] - הכי נמי דאסורין? וכי תימא הכי נמי, והתניא: 'חיטין ועשאן קליות מותרין'!?

אלא כמים: מה מים שלא נשתנו מברייתן - אף אוכל שלא נשתנה מברייתו.

אלא מעתה, חיטין וטחנן - הכי נמי דאסורין? וכי תימא הכי נמי, והתניא: 'חיטין ועשאן קליות, הקמחים והסלתות שלהן מותרין'!?

אלא כמים: מה מים שלא נשתנו מברייתן על ידי האור - אף אוכל שלא נשתנה מברייתו על ידי האור.

מידי אור כתיב?

הערותעריכה

  1. ^ דטעמא דגזירת זיבה - משום ביאה הואי, כדאמרן: שלא יהא תינוק של ישראל רגיל אצלו במשכב זכור; הלכך לא גזרו עליה עד דחזי לביאה
  2. ^ כיון דתינוק משעה שראוי - הוא הדין לתינוקת
  3. ^ תינוק כשראוי לביאה
  4. ^ הוא
  5. ^ ערום
  6. ^ להמשיך ישראל אצלו
  7. ^ אבל תינוקת בת שלש, אף על גב דבת ביאה היא
  8. ^ אין בה ערמומית דלא ידעה לארגולי - עד שתהא בת תשעה לא נגזר עליה?
  9. ^ מין חגב הוא
  10. ^ שהוא טהור ומותר באכילה
  11. ^ הדם והמים שהן בבית המטבחיים שבעזרה
  12. ^ לא גזרו עליהם טומאת משקין; ופלוגתא היא לקמן: רב אמר דכן ממש: דסבר אין משקין מקבלין טומאה אלא מדרבנן, ובהני - לא גזור; ושמואל אמר דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן יש בהן; קסבר שמואל: יש למשקין טומאה מן התורה להיטמא, ולא מצו רבנן לדכינהו
  13. ^ הנוגע במת
  14. ^ טמא; ולקמן פריך: הא דאורייתא היא!?
  15. ^ ועוד: הא - חומרא היא, ו'יוסף אסרא' מיבעי ליה
  16. ^ דהא לקמן מפרש דהאי 'על דיקרב למיתא מסאב' - קולא היא
  17. ^ דהא לא אמר שיהא גט אלא עד י"ב חודש, והוא כבר מת ואין יכול לגרש, וזקוקה ליבם אם אין לו בן; אבל אי אמר "מעכשיו יהא גט אם לא באתי עד י"ב חודש", ומת בתוך כך - הרי זה גט, ואינה זקוקה ליבם
  18. ^ בבבא בתרא בפרק 'יש נוחלין' (דף קלו.): 'הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו - צריך שיכתוב "מהיום ולאחר מיתה" דלהוי משמע: גופא – מהיום: שלא אהא רשאי למכרם, ופירא - לאחר מיתה; ואם לא כתב "מהיום" אלא "לאחר מיתה" - לא אמר כלום, ויירשו אחיו עמו; או אם היה עליו בעל חוב מאוחר לאחר מתנה זו – בעל החוב גובה את חובו; רבי יוסי אמר: אינו צריך, דלהכי כתיב זמן בשטר, לומר: מעכשיו תהא מתנה מגופה של קרקע, ופירות לאחר מיתה, דאי לא בעי למיתב ליה אלא לאחר מיתה - למה כתב זמן בשטר? והכי נמי זמנו של גט מוכיח, דהכי קאמר ליה: "מעכשיו יהא גט אם לא באתי", ותנאה בעלמא הוא, וכי לא אתא - איקיים תנאה
  19. ^ בן בנו של רבי היה
  20. ^ שהיא מותרת לינשא
  21. ^ כל ימיו נחלקו עליו
  22. ^ כששמעו בו שמת
  23. ^ הכי גרסינן: לאלתר שריתוה, דודאי לא אתי עוד
  24. ^ דאיכא למיבעי אמתניתין
  25. ^ להכי בעינן בעיין לה אקמייתא:
  26. ^ דרבי יהודה נשיאה, דשרייה, וידעת לאימת שרייה; ומדרבי יהודה נשמע למתניתין להיכא דאמר לה מעכשיו
  27. ^ ואפילו רבי יוסי, היכא דאמר לה בהאי לישנא
  28. ^ הרי זה גיטך
  29. ^ דליהוי גיטא, ומקמי הכי לא ליהוי גיטא
  30. ^ לאו גיטא הוא, ואף על גב דאמר רבי יוסי 'זמנו של שטר מוכיח עליו' וכמאן דכתיב ביה 'מהיום' דמי - הוה ליה כ'מהיום ולאחר מיתה', ותנן [גיטין, משנה פ"ז מ"ג, לפי גירסת הבבלי בדף עב,א]: '"מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט' דמספקא האי 'לאחר מיתה' אי תנאה הוי, והכי משמע: 'מהיום יהא גט אם אמות'? אי חזרה הוה: דהדר ביה ממאי דאמר 'מהיום'?; ולא דמי למתנה שכתוב בה "מהיום ולאחר מיתה", דהתם הכי קאמר: גופא מהיום קני, ופירא לאחר מיתה; אבל גט - ליכא למימר הכי; וכי האי גוונא מפרש לה ב'יש נוחלין' (בבא בתרא קלו.)
  31. ^ ודכוותה הכא: "על מנת שלא אבוא כל שנים עשר חודש"
  32. ^ דליהוי גיטא על מנת שתתקיים תנאי זה, וכי מקיים תנאי זה ונפקא חמה - איגלאי מילתא למפרע דבשעת מסירה הוי גט
  33. ^ ודכוותיה מת בתוך י"ב חודש - הרי נתקיים התנאי שלא בא, והוה ליה גט למפרע
  34. ^ 'על מנת' - ודאי תנאה משמע, והכי קאמר: 'מעכשיו יהא גט על מנת שיתקיים תנאי זה'; וכל אימת דמתקיים תנאה - הוה ליה גט למפרע
  35. ^ ומת בליליא, דכוותיה התם ב"אם לא באתי", דאמרינן התם בפרק 'מי שאחזו קורדיקוס' (גיטין עב. עז.) אם שתי לשונות משמע: משמע 'מעכשיו' ומשמע 'לכשיתקיים': אמר "מהיום" גלי דעתיה דמעכשיו; לא אמר "מהיום" הוי משמע לכשיתקיים; הלכך
  36. ^ דאף על גב דלא כתב "מהיום"
  37. ^ כמאן דכתב "מהיום" דמי, והוה ליה כ"מהיום אם מתי", דאמרינן במסכת גיטין (עב:) תנאה הוא, וכי מיית - הוי גיטא למפרע, מחיים
  38. ^ דאמרינן התם דלשון "אם", כי לא אמר "מהיום" - משמע "לכשאמות" קאמר; והכא נמי משמע, ולכשתצא ולכשלא אבוא, והוה ליה גט לאחר מיתה
  39. ^ מין חגב וראשו ארוך
  40. ^ יוסי בן יועזר ורבנן
  41. ^ דסימני חגבים טהורים נפקא לן מארבה, סלעם, חרגול, חגב, ופליגי תנאי ב'אלו טריפות' (חולין דף סו.): בראשו ארוך איכא דדאין ליה בכלל ופרט: דאין בכלל אלא מה שבפרט: הני מיני שרי, אבל מין אחרינא לא, וכל מינא דהני - אין ראשו ארוך; ואיכא דדאין בכלל ופרט וכלל, ומרבי 'כל כעין הפרט': לא ראי ארבה כראי סלעם וכו', הצד השוה שבהן שיש להן ארבעה רגלים ארבעה כנפים ויש להן קרסולין, וכנפיו חופין את רובו - אף אני אביא כל שיש לו ארבעה סימנים הללו'
  42. ^ סוסביל אין ראשו ארוך, אבל אין כנפיו חופין את רובו לֵרָאות לעינים, אלא בצמצום על ידי מדידה
  43. ^ ולא גרסינן 'וקרסולין', דהני קרסוליים - לא חפו מידי, שהן שתי רגלים ארוכין מן הארבעה, ובהן הוא מדלג, והיינו 'כרעים ממעל לרגליו לנתר' (ויקרא יא כא)
  44. ^ רוב הנראה לעינים
  45. ^ ובמסכת פסחים (דף טז.) פרכינן: והכתיב (ויקרא יא לד) ’[מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא] וכל משקה אשר ישתה [בכל כלי יטמא] (ויקרא יא לד)? ומשני: 'מאי 'יטמא'? – הכשר'
  46. ^ טומאת עצמן מדאורייתא רמיא עלייהו אם נטמא
  47. ^ יוסף, ואסהיד על דיקרב למיתא מסאב - דהא דאורייתא היא, אבל דיקרב בדיקרב - לא גזרינן עליה, והיינו 'יוסף שריא'
  48. ^ אותו שנגע במת קרי 'טמא', וקאמר: כל מי שיגע בו אותו טמא - יטמא
  49. ^ בשעה שהיה זה נוגע במת בא חבירו ונגע בו
  50. ^ לאחר שפירש מן המת בא חבירו ונגע בו
  51. ^ והכי קאמר: על דיקרב למיתא - מסאב טומאת שבעה, אבל דיקרב בדיקרב - לא מסאב אלא טומאת ערב
  52. ^ משמע שבעת ימים, כסתם טומאת מת
  53. ^ כדים ריקים כלומר דברים שאינן טעם
  54. ^ שאינם נוהגין בה איסור, והכי קאמר: ועל דיקרב ודאי למיתא – מסאב, אבל מספק - לא
  55. ^ דטהור, דכל איסור ספק טומאה מהתם נפקא, דאפיק לה קרא בלשון טומאה: 'ונסתרה והיא נטמאה' - מגיד לך הכתוב שעל הספק אסור; מכאן אתה דן לשרץ לטמא מספק
  56. ^ שהרי אין סתירה ברשות הרבים
  57. ^ אף טומאת ספק בשרץ אינה אלא ברשות היחיד [במסכת סוטה (דף כח:)]
  58. ^ דבספק טומאה ברשות הרבים - טהור
  59. ^ ברבים, דלא ליזלזלו בה טפי
  60. ^ קורות נעץ להן לסימנין בין רשות הרבים ובין שדות של בקעה שהן רשות היחיד לטומאה: שבעל השדה מקפיד בדריסת הרגל; ועוד: דאמרינן ב'השותפין' (בבא בתרא יב.) ארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים, כגון מקום פנוי הסמוך לרשות הרבים, והוא ארוך הרבה לארבע אמות הראשונות - רשות הרבים לטומאה; ובאותן מקומות נעץ להן קורות
  61. ^ מי שאירע בו ספק טומאה ברשות הרבים
  62. ^ דבישולי עובדי כוכבים אסירי
  63. ^ יבשו בתנור