פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

אלו אסורין ואוסרין בכל שהו [1]: יין נסך [2], ועבודת כוכבים [3], ועורות לבובין [4], ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וציפורי מצורע1, ושער נזיר [5], ופטר חמור [6]2, ובשר בחלב [7]*, ושעיר המשתלח, וחולין שנשחטו בעזרה [8] - הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא.

[1 צפור השחוטה שנתערבבה עם צפרים שחוטים אחרים; שהרי הצפור השניה, המשתלחת – לאחר שנשלחה מותרת, וגם אם נתערבבה – אפשר להפריח את כולן]

[2 אך אפשר לפדותו בכל מקום שהוא]

גמרא:

תנא - מאי קחשיב? אי דבר שבמנין קחשיב [10] - ליתני נמי חתיכות נבילה! אי איסורי הנאה קא חשיב - ליתני נמי 'חמץ בפסח'!?

אמר רבי חייא בר אבא, ואיתימא רבי יצחק נפחא: האי תנא - תרתי אית ליה [11]: דבר שבמנין [12] ואיסורי הנאה [13].

[רא"ש סימן ל: ... ולא ידענא למה לא יהא תערובת חמץ מותר אף באכילה, דהא דאמר 'חמץ במשהו' היינודבר לח המתערב, דבמקום דהוהשאר איסורי בנותן טעם – הוי חמץ במשהו, אבל דבר יבש, דבשאר איסורין אחד בתרי בטל – הוא הדין בחמץ בפסח; וכן מוכח שמעתא כמו שאפרש; וכו' עיין שם.]

וליתני 'אגוזי פרך [14] ורימוני בדן [15]', דדבר שבמנין ואיסורי הנאה הוא [16]?

הא תנא ליה התם [17]: 'הראוי לערלה – ערלה; הראוי לכלאי הכרם - כלאי הכרם';

וליתני 'ככרות של בעל הבית' לענין חמץ בפסח [18]!?

מאן שמעת דאמר ליה? - רבי עקיבא; הא תנא ליה התם [המשך המשנה]: 'רבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית'.

'הרי אלו [אסורין ואוסרין בכל שהוא]’ - למעוטי מאי?

למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה; אי נמי למעוטי איסורי הנאה ולא דבר שבמנין.

משנה:

יין נסך שנפל לבור - כולו אסור בהנאה;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: ימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו.

גמרא:

אמר רב: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל חבית בחביות [19], אבל לא יין ביין [20]; ושמואל אמר: אפילו יין ביין; וכן אמר רבב"ח אמר רבי יוחנן: אפילו יין ביין; וכן אמר רבי שמואל בר נתן אמר רבי חנינא: אפילו יין ביין, וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אפילו יין ביין.

אמר רב נחמן: הלכה למעשה [21]: יין נסך [22]: יין ביין אסור [23], חבית בחבית מותר [24]; סתם יין - אפילו יין ביין מותר [25].


עמוד ב

משנה:

גת של אבן שזפתה עובד כוכבים [26]: מנגבה [27], והיא טהורה;

ושל עץ [28]: רבי אומר: ינגב [29], [30] וחכמים אומרים: יקלוף את הזפת;

ושל חרס: אף על פי שקלף את הזפת - הרי זו אסורה [31].

גמרא:

אמר רבא: דוקא זפתה, אבל דרך בה [32] – לא [33].

פשיטא! 'זפתה' תנן!?

מהו דתימא 'הוא הדין אפילו דרך בה', והאי דקתני 'זפתה' - אורחא דמלתא קתני [34]? - קא משמע לן.

איכא דאמרי: אמר רבא: דוקא זפתה [35], אבל דרך בה [36] - לא סגי לה בניגוב [37];

פשיטא! 'זפתה' תנן?

מהו דתימא 'הוא הדין דאפילו דרך בה', והאי דקתני 'זפתה' - אורחא דמלתא קתני? - קא משמע לן דוקא זפתה, אבל דרך בה - לא סגי לה בניגוב;

כי ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה: הב לי גברא דדכי לי [שיטהר לי את] מעצרתאי [הגת שלי]!

אמר ליה לרב: זיל בהדיה וחזי [38] דלא מצוחת עלי בי מדרשא [39]!

אזל, חזייה דהוה שיעא [40] טפי; אמר: הא - ודאי בניגוב סגי לה; בהדי דקא אזיל ואתי, חזא פילא מתותיה, וחזא דהוה מלא חמרא; אמר: הא - לא סגי לה בניגוב אלא בקילוף; והיינו דאמר ליה 'חביבי! חזי דלא מצוחת עלי בי מדרשא'!

תנו רבנן: 'הגת והמחץ [41] והמשפך של עובדי כוכבים [42]: רבי מתיר בניגוב [43], וחכמים אוסרין; ומודה רבי בקנקנים [44] של עובדי כוכבים [45] שהן אסורין [46];

ומה הפרש בין זה לזה? - זה מכניסו בקיום [47], וזה אין מכניסו בקיום;

ושל עץ ושל אבן – ינגב [48];

ואם היו מזופפין – אסורין [49]';

והתנן: 'גת של אבן שזפתה עובד כוכבים מנגבה והיא טהורה' [50]!?

מתניתין - דלא דרך בה [51], ברייתא - דדרך בה [52].

אמר מר: 'הגת והמחץ והמשפך של עובדי כוכבים: רבי מתיר בניגוב [53], וחכמים אוסרין'; והאנן תנן 'של חרס, אף על פי שקלף את הזפת - הרי זו אסורה' [54]!?

אמר רבא: סיפא דמתניתין - אתאן לרבנן [55].

דרש רבא: נעוה ארתחו [56].

תוספות ד"ה דרש רבא נעוה ארתחו – פירוש: הגעילו הגתיות הגדולים; מכאן אומר ר"ת דעירוי - ככלי ראשון, מדאמר הכא דעל ידי עירוי מפליט היין הבלוע בגת, דעל כרחך ע"י עירוי קאמר הכא, שהרי הגת גדולה וכבידה שאין יכולין לתתה לתוך יורה מרותחת כדי להגעילה, אלא ע"כ על ידי עירוי קאמר, והשתא: כיון דהוה ככלי ראשון, אם כן הני כלים שנאסרו ע"י כלי ראשון - סגי להו בהגעלה ע"י עירוי;

אבל רשב"ם חולק על ר"ת, ואומר דעירוי ככלי שני הוא לגמרי; והא דמשמע הכא דגת סגי לה בעירוי - שאני יין נסך דתשמישו ע"י צונן.

ועיקר דברי רשב"ם ור"ת במסכת שבת פרק כירה [57] 'האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין'... ושם האריכו;

ומסקנא דמילתא פי' רבינו ברוך דמילתא דעירוי תליא בפלוגתא דרב ושמואל דפרק 'כיצד צולין' בפסחים [58], דפליגי אי תתאה גבר אי עילאה גבר, וקיימא לן כמאן דאמר תתאה גבר, מיהו עם עילאה מבשל ומבליע כדי קליפה דאדמיקר ליה בלע, כדאמרינן פרק 'כיצד צולין' הלכך עירוי אינו לא ככלי ראשון ולא ככלי שני לגמרי, אלא מבשל ומבליע הוא כדי קליפה ולא יותר, וא"כ כלים שנאסרו ע"י כלי ראשון שהם בלועים מעבר לעבר - לא סגי בעירוי, שהרי העירוי אינו מפליט אלא כדי קליפה ולא יותר!

והני קערות שהם בולעות על ידי עירוי - היה נראה כמו כן דסגי להו בעירוי להגעילן, וכן פירשתי בסדר ביעור חמץ בקרובץ שבת הגדול שיסד רבינו יוסף טוב עלם '[59] קדירות אין צריך לפלתא כו' וקערות מותרות כי שקיל מדורא עלייהו לאנחא; ומיהו אין הלכה כך, אלא צריך להגעילן בכלי ראשון, משום דפעמים שתוחבין הקערות בתוך הכלי ראשון ותוך יורה מורתחת; והשתא דפירשתי עירוי אינו לא מבליע ולא מפליט רק כדי קליפה - אם כן הני חביות של עובדי כוכבים סגי להו בעירוי, דומיא דגת, דקאמר הכא 'נעוה ארתחו'; ואם היה מנסרן הנגר וקולפן במלקט וברהיטני ומסיר הקליפה של צד היין - סגי בהכי בלא עירוי, דהא כי נעביד להו עירוי - אינו מפליט עירוי כי אם כדי קליפה כו'.

רבא, כי הוה משדר גולפי [60] להרפניא, סחיף להו אפומייהו [61], וחתים להו אבירצייהו [62]; קסבר: כל דבר [63] שמכניסו לקיום - אפילו לפי שעה [64] - גזרו ביה רבנן [65].

במה מנגבן?

רב אמר: במים; רבה בר בר חנה אמר: באפר;

'רב אמר: במים': במים ולא באפר [66]?

'רבה בר בר חנה אמר: באפר' - באפר ולא במים?

אלא

הערותעריכה

  1. ^ כל מקום שנתערבו שם, אפילו אחד באלף - לא בטיל, ואוסרין את כולן
  2. ^ חבית באלף חביות
  3. ^ צורה שעבדוה, ונתערבה באלף צורות שאינן עבודת כוכבים
  4. ^ דהוו נמי איסורי הנאה, כדאמרן ב'אין מעמידין' (לעיל כט:)
  5. ^ דאיסורי הנאה הוא, דכתיב (במדבר ז יח): 'ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים'; שער נזיר – 'דבר הנמכר במנין' הוא: כמה גיזות בסלע, ועושין מהן שקין
  6. ^ דאסור בהנאה כל זמן שלא נפדה
  7. ^ חתיכת בשר שנתבשלה בחלב, ונאסרה בנותן טעם, וחזרה ונתערבה באלף חתיכות - אוסרת כולן בהנאה
  8. ^ וציפורי מצורע וחולין שנשחטו בעזרה - איסורי הנאה הן; ובמסכת קדושין (דף נז.) מפרש להו
  9. ^ והאי תנא סבר בשר בחלב - איסור הנאה; דפלוגתא היא ב'כל הבשר' בשחיטת חולין (דף קטז.); ויש שלמידים ממשנתנו דבשר בחלב במשהו, וסבורין דהאי 'בכל שהו' דקתני = כגון טיפת חלב שנפלה לקדירה, או חתיכת בשר קטנה שנפלה לקדירה ואפילו אין בה נותן טעם; וטעות הוא בידם: דהא מפרשינן בגמרא, דתנא 'דבר שבמנין' קתני, כגון: חתיכה בחתיכות: משום דדרכן לימנות – חשיב, ולא בטיל; ואי בבשר שנתערב טעמו בחלב קמיירי, או בטיפת חלב שנפל לקדירת בשר - מי הוי 'דבר שבמנין'? ועוד: הא אוקימנא כל איסורין שבתורה שלא במינו בנותן טעם, ואפילו לרב ושמואל, דאמרי במשהו - בשלא במינו מודו! ובכולה שחיטת חולין אמרינן 'בשר בחלב בנותן טעם'.
  10. ^ משום דדרכו לימנות לא בטיל, ואפילו לאו איסור הנאה
  11. ^ דאיכא תרתי לחשיבותא
  12. ^ דחשיב איסור דידהו - הוא דלא בטיל
  13. ^ אבל חמץ פרוסה בפסח, הואיל ואין דרכו למנות – בטיל, ומשליך אחד מהן לנהר והשאר נותן לכלבו, וחתיכת נבילה - אף על גב דדבר שבמנין הוא, כיון דלאו איסור הנאה הוא - בטלה ברובא, וחדא שדי לכלבים, ואינך שרו באכילה
  14. ^ מקום
  15. ^ וכן 'בדן'
  16. ^ אם של ערלה או של כלאי הכרם הן, ונתערבו באלף - כולן ידלקו
  17. ^ בסדר זרעים [ערלה פ"ג מ"ז], ומייתי לה ב'ביצה שנולדה' (דף ג:), וביבמות ב'הערל' (דף פא:)
  18. ^ דדבר שבמנין הוא, ואיסורי הנאה
  19. ^ דשקיל חדא ושדי בנהרא, ואינך נשתרו בהנאה
  20. ^ יין שנתערב ביין - כולו אסור בהנאה
  21. ^ להורות על המעשה
  22. ^ ממש
  23. ^ כולו אסור בהנאה
  24. ^ מותר בהנאה, חוץ מדמי אותה חבית
  25. ^ בהנאה, חוץ מדמי אותו יין; וכן הלכה
  26. ^ ואורחא למירמי ביה חמרא פורתא לעבורי קוטרא דזיפתא
  27. ^ מפרש בגמרא במים ואפר
  28. ^ דבעיא זפת טובא, ובלעא חמרא טפי
  29. ^ כשל אבן
  30. ^ ורבנן פליגי:
  31. ^ קסלקא דעתא דברי הכל היא, ומשום דחרס גופא - בלא זיפתא - בלע ליה לחמרא
  32. ^ בשאינה זפותה
  33. ^ לא בעיא ניגוב אלא הדחה
  34. ^ שדרך הזופתין לזרוק בו יין
  35. ^ ולא דרך בה - הוא דסגיא בניגוב
  36. ^ עובד כוכבים בגת מזופפת
  37. ^ אלא בקילוף: משום דעייל חמרא בפילי דזיפתא
  38. ^ לעשותן בהכשר
  39. ^ שלא תפסיד את יינו, ונמצא צווח עלי
  40. ^ חלקה
  41. ^ כלי שדולין בו מן הבור לחבית
  42. ^ בשל חרס עסקינן, מדקתני סיפא 'של עץ ושל אבן כו'; ובשאין מזופפות עסקינן, מדקתני סיפא 'ואם הן מזופפות' - מכלל דכולה רישא בשאין מזופפין
  43. ^ ולקמן פריך: והא אנן תנן 'בשל חרס, אף על פי שקילף הזפת אסורה'
  44. ^ של חרס
  45. ^ אף על פי שאין מזופפין
  46. ^ עד שימלאם שלשה ימים מים, ומערן מעת לעת, כדאמרינן ב'אין מעמידין' (לעיל לג.)
  47. ^ כינוסו של קנקן – לקיום: שהוא שוהה בו יין זמן מרובה
  48. ^ מנגבן, והן טהורים דברי הכל, כל זמן שאין מזופפין
  49. ^ עד שיקלוף
  50. ^ דברי הכל; ולרבי ינגב בשל עץ, והכא קתני אפילו בשל אבן דברי הכל אסורין, קשיא בשל אבן דברי הכל אדברי הכל, ובשל עץ קשיא דרבי אדרבי
  51. ^ הלכך: בשל אבן - דברי הכל בניגוב סגי, ובשל עץ - לרבי ינגב
  52. ^ הלכך: אפילו בשל אבן בעי קילוף, וכל שכן בשל עץ
  53. ^ הואיל ואינם מזופפין
  54. ^ אלמא אפילו לרבי: חרס גופיה בלע, ולא סגי בניגוב, ואפילו לא דרך, וכל שכן הכא דאוקמינן ברייתא דדרך בה
  55. ^ והכי קאמרי רבנן: של אבן, כי לא דרך בה – ינגב; ושל עץ – יקלוף; ושל חרס – אסורה; ולרבי: של אבן ושל עץ – ינגב, ושל חרס – יקלוף, כדקתני בברייתא; דכשאינה מזופפת - סגי בניגוב; אלמא מזופפת - ינגב ושריא
  56. ^ הגת - הרתיחו ברותחין; 'נעוה' כמו 'יטופון נעווהי בחמר' [תרגום בראשית מט,יב: 'חכלילי עינים מיין’]
  57. ^ דף מב. ושם
  58. ^ דף עו.
  59. ^ פחז
  60. ^ כדים רקים
  61. ^ כופה אותן שוליהן למעלה ופיהן למטה, משום 'חותם בתוך חותם'
  62. ^ חותם את פי השק כלפי שוליהן
  63. ^ כל כלי
  64. ^ אפילו אין מוסרו לעובד כוכבים אלא לפי שעה
  65. ^ כיין עצמו, כי היכי דלא ליתי לשהוייה ביד עובד כוכבים
  66. ^ בתמיה: מי מיקרי ניגוב