פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לומר לך [1]: שאם חטא יחיד אומרים לו "כלך אצל יחיד" ואם חטאו צבור אומרים להו "לכו אצל צבור";

וצריכא: דאי אשמועינן יחיד - משום דלא מפרסם חטאיה, אבל צבור, דמפרסם חטאיהו [2] - אימא לא [3]!? ואי אשמועינן צבור - משום דנפישי רחמייהו, אבל יחיד, דלא אלימא זכותיה - אימא לא!? – צריכא;

והיינו דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (שמואל ב כג א) [ואלה דברי דוד האחרנים] נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם [על משיח אלקי יעקב ונעים זמרות ישראל]?: על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה;

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל העושה מצוה אחת בעולם הזה - מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו נח ח) [אז יבקע כשחר אורך, וארכתך מהרה תצמח] והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך, וכל העובר עבירה אחת - מלפפתו [4] ומוליכתו ליום הדין, שנאמר (איוב ו יח) ילפתו ארחות דרכם [יעלו בתהו ויאבדו];

רבי אלעזר אומר: קשורה בו ככלב, שנאמר (בראשית לט י) [ויהי כדברה אל יוסף יום יום] ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה: 'לשכב אצלה' בעולם הזה, 'להיות עמה' בעולם הבא.

אמר ריש לקיש: בואו ונחזיק טובה לאבותינו [5] שאלמלא הן לא חטאו - אנו לא באנו לעולם [6], שנאמר (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם - חבלתם מעשיכם, [פסוק ז] אכן כאדם תמותון [וכאחד השרים תפלו].

למימרא דאי לא חטאו לא הוו מולדו? והכתיב (בראשית ט ז) ואתם פרו ורבו [שרצו בארץ ורבו בה]?

עד סיני.

בסיני נמי כתיב (דברים ה כו) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם?

לשמחת עונה [7].

והכתיב (דברים ה כה) [מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים] למען ייטב להם ולבניהם [לעלם]!?

לאותן [8] העומדים על הר סיני [9].

והאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית ה א) זה ספר תולדות אדם [ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אתו]? וכי ספר היה לו לאדם הראשון? - מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו; כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא - שמח בתורתו ונתעצב במיתתו; אמר: (תהלים קלט יז) ולי מה יקרו רעיך אל [מה עצמו ראשיהם], ואמר רבי יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף [10], שנאמר (ישעיהו נז טז) כי לא לעולם אריב [11] ולא לנצח אקצוף [12] כי רוח מלפני [13] יעטוף ונשמות אני עשיתי [14].

לא תימא 'אנו לא באנו לעולם' אלא 'כמי שלא באנו לעולם [15]'.

למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי? והכתיב פרשת יבמות ופרשת נחלות?

על תנאי.

ומי כתיבי קראי על תנאי?

אִין, דהכי אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב (בראשית א לא) [וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד] ויהי ערב ויהי בקר יום הששי? - מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר: אם מקבלין ישראל את התורה מוטב, ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

מיתיבי: (דברים ה כה) מי יתן והיה לבבם זה [16] להם [ליראה אותי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעלם]: לבטל מהם מלאך המות אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה.

הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן [17] שנאמר (דברים ה כה) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי [ולשמר את כל מצותי] כל הימים למען ייטב להם ולבניהם עד עולם [בספרינו כתוב: לעלם].

הוא [18] - דאמר כי האי תנא, דתניא [מכילתא פרשת יתרו, מסכת דבחדש פרשה ט]: 'רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם; חבלתם מעשיכם – [פסוק ז] אכן כאדם תמותון [וכאחד השרים תפלו].

ורבי יוסי נמי - הכתיב למען ייטב להם ולבניהם עד עולם?

טובה הוא דהויא, הא מיתה איכא.

<רבי יוסי> אמר לך: כיון דליכא מיתה - אין לך טובה גדולה מזו;

ותנא קמא נמי - הכתיב 'אכן כאדם תמותון'?

מאי 'מיתה'? – עניות [19], דאמר מר: ארבעה חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים;

'עני' - דכתיב (שמות ד יט) [ויאמר ה' אל משה במדין לך שב מצרים] כי מתו כל האנשים [המבקשים את נפשך]; ומאן נינהו? - דתן ואבירם [20]; ומי מתו? מיהוי הוו!? אלא שירדו מנכסיהם.

'סומא' - דכתיב (איכה ג ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם;

'מצורע' - דכתיב (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת [אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו]

'ומי שאין לו בנים' - דכתיב (בראשית ל א) [ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב] הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.

תנו רבנן: (ויקרא כו ג) אם בחקתי תלכו [ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם]; אין 'אם' אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר [21] (תהלים פא יד) לו עמי שומע לי [ישראל בדרכי יהלכו] [פסוק טו] כמעט אויביהם אכניע [ועל צריהם אשיב ידי] [22], ואומר (ישעיהו מח יח) לו[א] הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך [וצדקתך כגלי הים] [פסוק יט] ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך [כמעתיו לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני].

תנו רבנן: [(דברים ה כה) מי יתן והיה לבבם זה להם [ליראה אותי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם] - אמר להן משה לישראל: כפויי טובה [23] בני כפויי טובה! בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל 'מי יתן והיה לבבם זה להם' היה להם לומר 'תן אתה'; כפויי טובה, דכתיב (במדבר כא ה) [וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים] ונפשנו קצה


עמוד ב

בלחם הקלוקל [24]; בני כפויי טובה, דכתיב (בראשית ג יב) [ויאמר האדם] האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל [25]; אף משה רבינו לא רמזהּ [26] להן לישראל אלא לאחר ארבעים שנה, שנאמר (עמוס ב י) [ואנכי העליתי אתכם מארץ מצרים] ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה [לרשת את ארץ האמרי] וכתיב (דברים כט ג) [27] ולא נתן ה' לכם לב [לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה] [28];

אמר רבה: שמע מינה: לא קאי איניש אדעתיה דרביה [29] עד ארבעין שנין [30].

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: מאי דכתיב (ישעיהו לב ב) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור: אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים - יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם, שנאמר 'אשריכם זורעי על כל מים' ואין 'זריעה' אלא צדקה, שנאמר (הושע י יב) זרעו לכם לצדקה [ו]קצרו לפי חסד [נירו לכם ניר ועת לדרוש את ה' עד יבוא וירה צדק לכם] ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה א) הוי כל צמא לכו למים [ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב].

'משלחי רגל השור והחמור' [31] - תנא דבי אליהו: לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי.

שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם וכו':

ומי בעינן כולי האי [32]? והתנן [חולין פ"ה מ"ד]: בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו "אמָהּ מכרתי לשחוט", "בתה מכרתי לשחוט" - ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג [33], ערב יום טוב הראשון של פסח [34], וערב עצרת [35], וערב ראש השנה [36]; [37], וכדברי רבי יוסי הגלילי - אף ערב יום הכפורים [38] בגליל [39]' [40]!?

התם - דלאכילה - סגיא בחד יומא; הכא - דלהקרבה [41] - בעינן תלתא יומי [42].

ולהקרבה סגי בתלתא יומי? והתניא [תופסתא מגילה פ"ג מ"ב]: 'שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות'?

אנן דשכיחי מומין - דפסלי אפילו בדוקין שבעין [43] - בעינן תלתין יומין, אינהו - דמחוסר אבר אית להו - בתלתא יומי סגי, דאמר רבי אלעזר: מנין למחוסר אבר דאסור לבני נח [44]? - דכתיב (בראשית ו יט) ומכל החי מכל בשר שנים מכל [תביא אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו] [45] - אמרה תורה: הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה!

האי מיבעי ליה למעוטי טריפה, דלא.

טריפה – מ'לחיות זרע' נפקא!?

הניחא למאן דאמר טריפה אינה יולדת,

הערותעריכה

  1. ^ גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים
  2. ^ ואיכא חילול
  3. ^ אימא לא ליתקבלו
  4. ^ מעטפתו, לשון מלבוש, כמו 'מלפפין את התינוק בשבת' (שבת דף קכט:)
  5. ^ עושי העגל
  6. ^ שהיו כמלאכים ולא הולידו בנים
  7. ^ שעד עתה נאסר להן 'אל תגשו אל אשה'
  8. ^ בנים
  9. ^ שהיו כבר בעמידתם בסיני
  10. ^ אוצר יש ושמו 'גוף', ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם
  11. ^ לאחר זמן הגאולה
  12. ^ מלגאול
  13. ^ כי רוח אשר לפני
  14. ^ נשמות שבגוף יעטוף הוא המאחר, כמו 'העטופים ללבן' (בראשית ל מב)
  15. ^ לפי שהן חיים לעולם; וכל זמן שהן קיימין - אין אנו חשובין כלום
  16. ^ בסיני נאמר, אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו
  17. ^ הוי שומע מכאן שלא קבלוה לקבל שכר היום בעולם הזה, אלא שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, וזו היא טובה הכתובה כאן:
  18. ^ ריש לקיש
  19. ^ שמשחטאו שלטו בהן שונאיהם המכלים את ממונם כל היום ב'והיה לאכול' (דברים לא יז)
  20. ^ דאמר מר (נדרים דף סד:) 'כל מקום שנאמר 'נצים' 'נצבים' - אינן אלא דתן ואבירם, והכא - במבקשי נפשו - כתיב 'נצים', היינו אותן עברים שהלשינו עליו
  21. ^ שהקב"ה מתחנן לפניהם שישמרו את התורה
  22. ^ 'לו עמי' היינו תחינה, כמו 'הן לו יהי כדברך' (בראשית ל לד)
  23. ^ אינן מכירין להחזיק טובה לבעלים
  24. ^ קל הוא המן; ומפני שהיה נבלע בכל אבריהם ואינן יוצאין לחוץ קראוהו 'קלוקל' ורגנו על כך, והיא היתה להם טובה גדולה: שלא היו צריכין לטרוח ולצאת שלש פרסאות לפנות, דתניא (ברכות דף ס) 'כשהן נפנין - אין נפנין לא לצידיהן ולא לפניהן אלא לאחריהן', ומחנה ישראל - שלש פרסאות היה
  25. ^ 'אשר נתתה עמדי' לשון גנאי הוא: שתולה הקלקלה במתנתו של מקום, והוא עשאה לו לעזר
  26. ^ לתוכחה זו
  27. ^ במשנה תורה בערבות מואב אמר להם
  28. ^ 'ולא נתן לכם לב לדעת' שתהיו יודעים לשאול מה היה מבקש מכם - אף משה רבינו לא נזכר לתת על לבו דבר זה עד ארבעים שנה
  29. ^ לדעת סוף דעתו ותבונתו
  30. ^ שהרי משה לא רמזה לישראל עד ארבעים שנה
  31. ^ משלחים ומשליכין רגלי יצר הרע הבא על האדם מעליהם; יצר הרע קרוי אורח כדכתיב 'ויבא הלך לאיש העשיר' (שמואל ב יב ד)
  32. ^ דחיישינן דזבין לה עובד כוכבים להאי בהמה לצורך יום אידו שלשה ימים קודם לכן
  33. ^ מפני שהוא יום השלמת קרבנות החג דתנן [חגיגה פ"א מ"ו] 'מי שלא חג [ביום טוב הראשון של חג - חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג]’
  34. ^ וי"ד דניסן משום פסחים
  35. ^ משום שלמי חגיגה ועולת ראיה
  36. ^ ראש השנה יום טוב הוא ואוכלין בשר
  37. ^ בהני ארבעה פרקים מחזקינן ליה לאינש דכל מאן דזבין בהמה - שחיט לה ביומיה, ומשום הכי קאמר "אמה מכרתי לשחוט", ואל תשחט אתה את הבת שאמכור משום 'אותו ואת בנו [לא תשחטו ביום אחד]’ (ויקרא כב כח) דביום אחד מחייב האחרון; ואלו ימים אי אפשר בלא בשר, וקונין הכל
  38. ^ משום כל האוכל ושותה בט' בו וכו'
  39. ^ בגליל היו רגילין להרבות שמחה יותר
  40. ^ קתני 'ערב יום טוב' אלמא לא זבין איניש מקמי סעודה אלא חד יומא, ואילו מכרה אתמול לא היה מזהיר לו היום, דהא אין אדם קונה שלשה ימים קודם לכן צרכי סעודת יום שלישי
  41. ^ לעבודת כוכבים
  42. ^ עובד כוכבים מחזר אחריה שלשה ימים
  43. ^ טילא בלע"ז
  44. ^ להקריב לגבוה, ודומיא דקרבנות שנהגו אבותיהם לשמים הן נוהגין לעבודת כוכבים שלהן
  45. ^ 'ומכל החי' - על שם שהיה עתיד נח להקריב מהן, דכתיב 'ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו' (בראשית ח כ)