ביאור:בבלי עבודה זרה דף סא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
התם דקאזיל מיניה ומיניה [1].
תוספות ד"ה התם דקאזיל מיניה ומיניה. פ"ה 'שהולך ומתגלגל כל שעה ע"י שהוא מגלגלו ומורידו לבור, הלכך שלא בחמתו לא, דחיישינן דלמא נגע'; לפי הדומה משמע שרש"י רוצה לומר דמגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י דבר אחר - אסור בשתיה, והכא - שהכשירוהו בחמתו - היינו לפי שלא היה אוחזו בידו, אלא סמוך לבור זורקה; ומ"מ שלא בחמתו אסור - אע"פ שזריקה בזב טהור, כיון שהוא סמוך - החמירו ביין דלמא נגע; וכן פירש רשב"ם בשם רש"י, וחלק בין 'זורק מכנגדו' ל'זורק למרחוק'; מיהו לא יתכן, כדפרישית לעיל.
משנה:
המטהר יינו של עובד כוכבים [2] ונותנו ברשותו [3] [ו]בבית הפתוח לרשות הרבים, בעיר שיש בה עובדי כוכבים וישראלים – מותר [4]; בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שישב ומשמר; ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר: אף על פי שהוא יוצא ונכנס – מותר;
רבי שמעון בן אלעזר אומר: רשות עובדי כוכבים אחת היא [5].
המטהר יינו של עובד כוכבים ונותנו ברשותו, והלה כותב לו "התקבלתי ממך מעות" – מותר [6], אבל אם ירצה ישראל להוציא ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו - זה היה מעשה בבית שאן ואסרו [7].
גמרא:
בעיר שכולה עובדי כוכבים נמי - והאיכא רוכלין המחזירין בעיירות [8]?
אמר שמואל: בעיר שיש לה דלתים ובריח [9].
אמר רב יוסף: וחלון [10] - כרשות הרבים דמי [11], ואשפה [12] - כרשות הרבים דמי, ודיקלא [13] - כרשות הרבים דמי.
פסיק רישיה [14] - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אסר, וחד שרי.
מאן דאסר - [15] למה ליה דסליק התם? ומאן דשרי: זימנא דאבדה ליה בהמה, וסליק לעיוני בתרה.
תנו רבנן: אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של עובד כוכבים ומילאהו יין וישראל דר באותה חצר – מותר, ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו;
[16] בחצר אחרת - מותר, והוא שמפתח וחותם בידו.
המטהר יינו של עובד כוכבים ברשותו [17], וישראל דר באותה חצר – מותר, והוא שמפתח וחותם בידו [18].
אמר ליה רבי יוחנן לתנא: תני 'אף על פי שאין מפתח וחותם בידו – מותר' [19];
בחצר אחרת - אסור אף על פי שמפתח וחותם בידו - דברי רבי מאיר;
וחכמים אוסרין: עד שיהא שומר יושב ומשמר, או עד שיבא ממונה הבא לקיצין [20].'
חכמים - אהייא? אילימא אסיפא, תנא קמא נמי מיסר קא אסר!? ואלא ארישא דסיפא [21] - והא קאמר ליה רבי יוחנן לתנא 'תני אף על פי שאין מפתח וחותם בידו' [22]?
ואלא אסיפא דרישא [23], דקאמר תנא קמא 'בחצר אחרת - מותר, והוא שמפתח וחותם בידו', וחכמים אומרים: 'לעולם אסור עד שיהא שומר יושב ומשמר או עד שיבא ממונה הבא לקיצין'
ממונה בא לקיצין - גריעותא הוא [24]!?
אלא עד שיבא ממונה שאינו בא לקיצין.
תוספות עבודה זרה דף סא/א ד"ה המטהר יינו של עובד כוכבים. פירוש רש"י במהדורא בתרא כגון שכתב לו "התקבלתי", דהוה ליה יינו של ישראל, וכדקתני סיפא, והוי סיפא פירושא דרישא: בבית הפתוח לרה"ר - ובעיר שישראלים ועובדי כוכבים דרים בה – מותר, ואע"פ שאין מפתח וחותם ביד ישראל; ואע"ג דבגמרא, בברייתא, בעינן - ביינו של ישראל בחצר אחרת שאין ישראל דר באותה חצר - מפתח וחותם, הכא שאני: כיון שפתח פתוח לרשות הרבים; בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור, ואף בפתח פתוח, כיון שאין כאן מפתח וחותם. והקשה ר"ת: היכי פריך בגמרא 'הא איכא רוכלין המחזירין בעיירות?'? וכי מה ידעו הרוכלין שיראו היין בביתו של עובד כוכבים בלא מפתח וחותם שהוא של ישראל, שירא העובד כוכבים מהם? כי אין לדַמּוֹת לעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה, שהתיר רש"י כאן אף בלא מפתח וחותם, דהתם ירא העובד כוכבים שמא אותו ישראל אמר לישראלים הדרים שם לתת לב על יינו, אבל רוכלים עוברים לפי שעה - מה ידעו? ועוד: שמדמה אשפה ודיקלא לפתח פתוח! וכי מה סברא היא זו: שיניח העובד כוכבים ליגע ביין שהוא אצלו בלא מפתח וחותם מיראת מקרה שישב ישראל הדר בעיר על האשפה או יעלה על הדקל? ועוד: למאי דמפרש בגמרא, אי לת"ק אי לר"ש בן אלעזר, דאפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים, אם הפקידו בבית עובד כוכבים אחר – מותר, משום דעובד כוכבים אחר מירתת, וזה תימה גודלה: דכיון שאין שם מפתח וחותם - ניחוש פן ינזכנו הנפקד: כי אין לומר שהנפקד ירא מן המוכר פן יעליל עליו, כי מה חושש המוכר אם ינסכנו הנפקד? ועוד: מאחר דמיירי בעובד כוכבים שכתב לו "התקבלתי" - ומעתה מה חילוק יש בין עובד כוכבים זה לעובד כוכבים אחר? אפילו ביד המוכר - יינו של ישראל הוא!? ועוד קשה: דמדתני סיפא 'והלה כותב "התקבלתי" - מכלל דרישא לאו בהכי מיירי! לכן נראה לר"ת להעמיד משנתינו ביש מפתח וחותם, וכן פרש"י בפירושים ראשונים, ובלא כתב לו העובד כוכבים "התקבלתי"; והלכך בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה, ופתח פתוח לרשות הרבים, אף על פי שהוא יינו של עובד כוכבים – מותר, כיון דמפתח וחותם בידו: שהעובד כוכבים ירא פן יראהו ישראל טורח ומזייף, ויגיד לישראל שטיהרו, ויפסיד למכור יינו; ולא דמי לעובד כוכבים שנמצא בצד הבור של יין, דאסירנא ביש לו מלוה עליו; דהתם, כיון שאין מפתח וחותם - סומך על זה שיוכל לנסכו קודם שיראהו שום אדם. והשתא ניחא: דאף בעיר שכולה עובדי כוכבים, כיון שיש מפתח וחותם - היה לנו להתיר משום רוכלין: שיראוהו טורח ומזייף - יבינו שאותו יין של ישראל הוא, וכן ירא ממקום דאיכא אשפה ודיקלא כמו בפתח פתוח; ואתי נמי שפיר למאן דשרי בגמרא שהפקידו בבית עובד כוכבים אחר - אי לא חיישינן לגומלין - דבבית עובד כוכבים אחר הוי 'יינו של ישראל שאין לעובד כוכבים האחר שום דבר על היין', וכיון שיש מפתח וחותם - אין לחוש שיטרח הנפקד ומזייף; אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים יש להתיר! והכי אמרינן בברייתא בגמרא: 'יינם של ישראל ברשותו של עובד כוכבים וישראל דר בחצר אחרת – מותר, והוא שיש מפתח וחותם'; ו'חצר אחרת' הוי כעיר שכולה עובדי כוכבים, כיון שאין פתח פתוח לרשות הרבים; בעיר שכולה עובדי כוכבים – אסור, ואף על פי שיש מפתח וחותם בידו, ולא יועיל כלום פתח פתוח, כדמוקי לה בגמרא בעיר שיש לה דלתים ובריח: שאין רוכלים עוברים דרך שם, שלא ירגישו: דכיון שלא כתב "התקבלתי" - אם כן יינו של עובד כוכבים הוא;
וכן תניא בגמרא: דיין של עובד כוכבים וישראל דר בחצר אחרת - אסור לכולי עלמא, אף על פי שיש מפתח וחותם; וסיפא, דקתני: 'והלה כותב "התקבלתי"' - הוי יינו של ישראל, הלכך במפתח וחותם – שרי, אבל בלא מפתח וחותם - אין להתיר, כיון שברשות העובד כוכבים, דבקל ינסכנו;
ולא דמי לההיא ד'נמצא בצד הבור' שהתרנו באין לו מלוה על היין: דהתם איכא תרתי לטיבותא: יינו של ישראל וברשות ישראל: דרשות ישראל מועיל, כמו מפתח וחותם; ולהכי מייתי לעיל ראיה מהך, כדפרישית לעיל; והיכא דישראל דר באותה חצר שהיין מונח שם - לא שנא ביינו של ישראל לא שנא ביין של עובד כוכבים - שרי אף בלא מפתח וחותם, כדאמר ליה רבי יוחנן לתנא [(לקמן סא,ב)]: תני 'אע"פ שאין מפתח וחותם' משום דישראל דר באותה חצר חשוב כמו שומר, דסגי ביוצא ונכנס, כדתנן 'אין השומר צריך להיות יושב ומשמר, אע"פ שהוא יוצא ונכנס כו'. ואי תימא: היאך נוכיח ממתניתין דיוצא ונכנס סגי לכתחלה אף בלא מפתח וחותם, כיון שהעמדנוה ביש מפתח וחותם? ובפ"ק דחולין [25] מייתי לה להתיר אף לכתחלה: דקא פריך התם 'ויוצא ונכנס לכתחלה לא? והתנן 'אין השומר צריך כו' - ומה ראיה היא זו? שאני הכא שיש מפתח וחותם!? וי"ל דהכי פירושא: בעיר שכולה עובדי כוכבים - אסור אף ביש מפתח וחותם, ועלה מפרש 'אין השומר צריך כו', אלא אפילו יוצא ונכנס; ומתוך שהעמיד ר"ת כולה שמעתין במפתח וחותם - ואפילו הכי מטהר יינו של עובד כוכבים ברשות עובד כוכבים, בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור, כיון שלא כתב לו "התקבלתי". מתחלה היה ר"ת רוצה לאסור אותם היינות שקונין העובדי כוכבים מישראל ומוליכין אותם ממקום הזול למקום היוקר, ואע"פ שמחתימים אותם חותם בתוך חותם בחבית מלא חשוקים ושולים כפולים מצד זה ומצד זה, דהא תנן 'המטהר יינו של עובד כוכבים כו' בעיר שכולה עובדי כוכבים – אסור, אע"פ שיש מפתח וחותם, וכיון דקיימא לן כר"א דשרי בחותם אחד - אין לנו לחלק בין חותם אחד לחותם בתוך חותם: דכי אסרנא חותם אחד - נאסר גם שני חותמות! ואחרי כן מצא טעם להתיר: דדוקא מטהר יינו של עובד כוכבים: שלקחו העובד כוכבים בכרמו ולא טרח בו, ויבא בקל לזייף, אבל הכא, כיון שטורח כל כך שלוקח אותו מישראל וגם מחתימו חותם בתוך חותם ונושאו להשתכר בו - אין לירא שיטרח ויזייף, פן יפסיד טרחו! ועל סמך היתר זה שתה יין שהובא מאלצירי"א בזה הענין; ועוד הארכתי בענין שליחות יין ביד עובד כוכבים לעיל בפרק 'אין מעמידין' [26] ד"ה דאמר ושם ד"ה השולח.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: רשות עובדי כוכבים אחת היא:
איבעיא להו: רבי שמעון בן אלעזר - להקל או להחמיר [27]?
רב יהודה אמר זעירי: להקל; רב נחמן אמר זעירי: להחמיר:
רב יהודה אמר זעירי להקל, והכי קאמר תנא קמא: כשם שברשותו אסור - כך ברשות עובד כוכבים אחר נמי אסור, וחיישינן לגומלין [28]; רבי שמעון בן אלעזר אומר [29]: במה דברים אמורים? – ברשותו, אבל ברשות עובד כוכבים אחר – מותר, ולא חיישינן לגומלין;
רב נחמן אמר זעירי: להחמיר, והכי קאמר תנא קמא: במה דברים אמורים? – ברשותו, אבל ברשות עובד כוכבים אחר – מותר, ולא חיישינן לגומלין; רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל רשות עובדי כוכבים אחת היא.
תניא כוותיה דרב נחמן אמר זעירי - להחמיר: אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל רשות עובדי כוכבים אחת היא, מפני הרמאין [30].
דבי פרזק [31] רופילא [32] אותיבו חמרא [33] גבי אריסייהו [34]; סבור רבנן קמיה דרבא למימר: כי חיישינן לגומלין, הני מילי היכא דקא מותיב האי גבי האי, אבל הכא: כיון דאריסיה לאו דרכיה לאותוביה בי פרזק רופילא - לגומלין לא חיישינן.
אמר להו רבא: אדרבה! אפילו למאן דאמר לא חיישינן לגומלין, הני מילי היכא דלא מירתת מיניה, אבל הכא - כיון דמירתת מיניה - מחפי עליה זכותא.
ההוא כרכא [35] דהוה יתיב ביה חמרא דישראל; אשתכח עובד כוכבים דהוה קאי ביני דני; אמר רבא: אם נתפס עליו כגנב [36] - חמרא שרי [37], ואי לא – אסור [38].
הדרן עלך רבי ישמעאל
עבודה זרה פרק חמישי השוכר את הפועל
הערות
עריכה- ^ שהולך ומתגלגל הכלי כל שעה על ידי שהוא מגלגלו ומורידו לבור; הלכך: שלא בחמתו – לא, דחיישינן דלמא נגע
- ^ שעשאו בכשרות למכרו לישראל, ולא נתן דמים עכשיו לעובד כוכבים עד שימכרנו
- ^ של עובד כוכבים
- ^ דמירתת ליה עובד כוכבים ולא נגע דאמר דלמא חזו לי הנך ישראל דעברי ברה"ר ומפסידנא ואפילו אין מפתח וחותם שרי והוא שאין לו כלום על אותו יין כגון שכתב לו התקבלתי ממך כדאמרינן לקמן באידך בבא
- ^ מפרש בגמרא
- ^ אם בית פתוח לרשות הרבים, כדפרישית לעיל
- ^ שהיין נעשה לו משכון, הואיל ויש לו מלוה על היין – אסור: דלא מירתת, דסבר: אי חזו - לא מפסידנא, דכי תבע לי - אמינא "דידי הוא"
- ^ מוכרין בשמים, וישראלים הן: עוברין מעיר לעיר, ומירתת עובד כוכבים דלמא חזו לי דרך רשות הרבים
- ^ שאין נכנסין בה אלא ברשות, וכולי עלמא ידעי כי עיילי בה, ומצי למיקם עלה ההיא שעתא
- ^ אפילו בית פתוח לחצר וחלון פתוח לחצר ברשות הרבים כנגד פתח הבית
- ^ כמאן דפתוח לרה"ר דמי; לשון אחר: חלון של ישראל פתוח כנגד פתח הבית - כרה"ר דמי; וכן עיקר
- ^ דרך אשפה לעמוד בני אדם עליה
- ^ דקל של ישראל נגד הפתח, ומתיירא העובד כוכבים עכשיו יעלה ליטול פירות ויראני נוגע
- ^ של דקל, ומעתה אין בו פירות
- ^ מימר אמר עובד כוכבים
- ^ ישראל דר
- ^ אם היין של עובד כוכבים וטהרו ישראל, ונתנו ברשות העובד כוכבים עצמו
- ^ ביד ישראל; אבל אין מפתח וחותם בידו - אף על פי שישראל דר באותה חצר – אסור, כיון שהיין שלו, דלא מרתת כולי האי
- ^ כיון דישראל דר באותה חצר - כשומר היוצא ונכנס דמי, דאמרינן במתניתין שמותר
- ^ ממונה לשמרו אבל הולך ויוצא ויש לו שעה קבועה לבא או עד שיבא, כלומר: עד שיהא ממונה עליהם שיתיירא זה מביאתו; ולקמן פריך 'הבא לקיצין - גריעותא הוא!'??
- ^ 'יין של עובד כוכבים ברשות עובד כוכבים וישראל דר באותה חצר', דקאמר רבי מאיר 'מותר, והוא שמפתח וחותם בידו', ואתו רבנן למיסריה
- ^ אלמא פשיטא ליה לרבי יוחנן כי האי גוונא לקולא הוא דבעינן למיזל
- ^ היכא דיין של ישראל הוא, וקתני 'ישראל דר בחצר אחרת – מותר, והוא שמפתח וחותם בידו': דכיון דיין דישראל הוא - מירתת עובד כוכבים לזייף, שמא ירגיש בו ישראל הדר בחצר אחרת
- ^ דכיון דיש לו שעה קבועה לביאתו - לא מירתת עובד כוכבים
- ^ דף ג. ושם
- ^ דף לא.
- ^ להקל, דקאמר תנא קמא 'בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור להניחו בבית העובד כוכבים שהוא בעליו, והוא הדין בבית עובד כוכבים אחר', וקאמר רבי שמעון בן אלעזר: וכי כל רשות עובדי כוכבים אחת היא? בתמיה, כלומר: הואיל ואינו בבית בעליו – מותר, דהאי עובד כוכבים – מירתת! או להחמיר קאמר, ובניחותא איתמר, דתנא קמא - דוקא בבית בעליו קאמר, ואתא רבי שמעון בן אלעזר למימר 'הוא הדין בבית העובד כוכבים אחר, דחיישינן לגומלין: אף על גב דהאי עובד כוכבים שהבית שלו ייחד לו קרן זוית לישראל, ולא נגע, דנתפס עליו כגנב - חיישינן דלמא שביק ליה לעובד כוכבים חבירו בעל היין, דלא מירתת לנסוכי, כי היכי דהדר ישראל וזבין מהאי עובד כוכבים זימנא אחרינא, ומפקיד ליה גבי ההוא דלישבוק ליה לנסוכי
- ^ "הנח לי ואגמול לך כיוצא בזו"
- ^ ואחת היא? דמתניתין אתמוהי מתמה
- ^ גומלין זה לזה
- ^ שם האיש
- ^ שני למלך
- ^ יין כשר דזבני ישראל באשראי
- ^ עובדי כוכבים כמותם; אריסא מירתת ממריה, ואי נמי נגע - מסהיד עליה דלא נגע
- ^ כרך
- ^ אם עובד כוכבים חלש הוא, ויש אימת שופטי העיר עליו, ואם ימצאוהו נוגע נתפס עליו כגנב
- ^ בשתיה
- ^ אף בהנאה, דודאי נגע
- ^ מסקנא דמילתא: מגע עובד כוכבים, כיון שנתכוין ליגע, שיכשך אף על פי שלא ניסך - אסור בהנאה, ממתניתין (אתא) ד'אגרדמים עובד כוכבים', משום 'לך לך אמרין נזירא'; שלא בכוונה - כגון לא הכיר בו שהוא יין - מותר בהנאה, ממתניתא ד'חרם עובד כוכבים', וכן נפל לבור נמי שלא בכוונה הוא, ומותר בהנאה ממתניתין; וכן נתכוין ליטול דבר אחר, כגון אתרוג דרב אשי: שלא בכוונה הוא, ומותר בהנאה; מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר, כגון בקנה: אנו יודעין שנתכוין לדבר אחר, כי מדדו בקנה או התיז את הצרעה - מותר בהנאה, ממתניתין; בכוונה ולא חזינן למאי איכוין - אסור בהנאה, מההוא עובדא דבירם, דשרייא רב משום דשלא בכוונה הוה - הא בכוונה אסור; כחו של עובד כוכבים בחיבורין, כגון דאוריק ארוקי: הכיר בו שהוא יין - אסור בהנאה מדרבי יוחנן, דאמר 'צא והכרז על יינן משום יין נסך משום לך לך' לא הכיר בו - מותר אף בשתיה, מההוא עובדא דרבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נהוראי, דחד שרי אפילו בשתיה משום דעובד כוכבים לא הוה ידע. ושלא בחיבורין, כגון זריקה - מותר אף בשתיה, ואפילו נתכוין - מדרב אשי, דאמר 'כל שבזב טהור בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך'. כך הגיה הרב ופסק הלכה למעשה