פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אברהם אבינו, שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה, שרשעים היו, שנאמר (בראשית יא ד) [ויאמרו] הבה נבנה לנו עיר [ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ] [1].

'ובדרך חטאים לא עמד' - שלא עמד בעמידת סדום, שחטאים היו, שנאמר (בראשית יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד;

'ובמושב לצים לא ישב' - שלא ישב במושב אנשי פלשתים [2], מפני שלצנים היו, שנאמר (שופטים טז כה) ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו [ויקראו לשמשון מבית האסירים ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים].

(תהלים קיב א) [הללויה] אשרי איש ירא [את] ה' [במצותיו חפץ מאד] – 'אשרי איש' ולא אשרי אשה?

אמר רב עמרם אמר רב: אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש [3].

רבי יהושע בן לוי אמר: אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש [4].

'במצותיו חפץ מאד': אמר רבי אלעזר: במצותיו - ולא בשכר מצותיו [5], והיינו דתנן [אבות פ"א מ"ג]: 'הוא [אנטיגנוס] היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס [6]' [7].

[המשך הדרשה על תהלים א,א:] 'כי אם בתורת ה' חפצו' אמר רבי: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ [8], שנאמר 'כי אם בתורת ה' חפצו' [9].

לוי ורבי שמעון ברבי יתבי קמיה דרבי, וקא פסקי סידרא [10]. סליק ספרא [11]; לוי אמר "לייתו [לן] משלי"! רבי שמעון ברבי אמר "לייתו [לן] תילים"! כפייה ללוי ואייתו תילים [12]; כי מטו הכא: 'כי אם בתורת ה' חפצו' - פריש רבי ואמר: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ.

אמר לוי: רבי! נתת לנו רשות לעמוד!

אמר רביאבדימי בר חמא: כל העוסק בתורה - הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר 'כי אם בתורת ה' חפצו' [13].

אמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ שנאמר 'כי אם בתורת ה' חפצו'.

ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה, ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר 'בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה' [14].

ואמר רבא: לעולם ילמד אדם תורה [15] ואחר כך יהגה [16], שנאמר 'בתורת ה' והדר ובתורתו יהגה' [17];

ואמר רבא: לעולם ליגריס איניש, ואף על גב דמשכח, ואף על גב דלא ידע מאי קאמר [18], שנאמר (תהלים קיט כ) גרסה נפשי לתאבה [אל משפטיך בכל עת] [19]: 'גרסה' כתיב [20], ולא כתיב 'טחנה'.

רבא רמי: כתיב (משלי ט ג) [שלחה נערתיה תקרא] על גפי [מרמי קרת] [21], וכתיב [22] (משלי ט יד) [וישבה לפתח ביתה] על כסא [מרמי קרת] [23]!?

בתחלה 'על גפי', ולבסוף 'על כסא'.

כתיב (משלי ח ב) בראש מרומים [עלי דרך בית נתיבות נצבה] וכתיב 'עלי דרך'!?

בתחלה 'בראש מרומים' [24], ולבסוף 'עלי דרך' [25].

עולא רמי: כתיב (משלי ה טו) שתה מים מבורך [ונזלים מתוך בארך] [26] וכתיב 'ונוזלים מתוך בארך' [27]!?

בתחלה 'שתה מבורך', ולבסוף 'ונוזלים מתוך בארך'.

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: מאי דכתיב (משלי יג יא) 'הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה'? אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות [28] – מתמעט, ואם קובץ על יד [29] – ירבה.

אמר רבא: ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה.

אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבידתה וקיים בידי.

אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: מאי דכתיב (משלי יב כז) לא יחרוך רמיה צידו [והון אדם יקר חרוץ]? לא יחיה ולא יאריך ימים [30] צייד הרמאי [31].

ורב ששת אמר: צייד הרמאי יחרוך [32].

כי אתא רב דימי, אמר: משל לאדם שצד צפרין: אם משבר כנפיה של ראשונה [33] - כולם מתקיימות בידו, ואם לאו - אין מתקיימות בידו.

(תהלים א ג) והיה כעץ שתול על פלגי מים [אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח]: אמרי דבי רבי ינאי: כעץ שתול [34] ולא כעץ נטוע [35]: כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם.

אמר להו רב חסדא לרבנן: בעינא דאימא לכו מלתא, ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו: כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם.

שבקוהו, ואזול קמיה דרבה; אמר להו: הני מילי - סברא [36], אבל גמרא - מרב אחד עדיף, כי היכי


עמוד ב

דלא ליפלוג לישני [37].

'על פלגי מים' - אמר רבי תנחום בר חנילאי: לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד.

מי ידע איניש כמה חיי?

כי קאמרינן – ביומי [38].

'אשר פריו יתן בעתו' - אמר רבא: אם פריו יתן בעתו [39] – 'ועלהו לא יבול', ואם לאו - על הלומד ועל המלמד [40] - עליהם הכתוב אומר (תהלים א ד): 'לא כן הרשעים כי אם [כמץ אשר תדפנו רוח]’ [41].

אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: מאי דכתיב (משלי ט כו) כי רבים חללים הפילה [ועצמים כל הרגיה]? - זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה [42]; 'ועצומים כל הרוגיה' - זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה [43].

ועד כמה [44]?

עד ארבעים שנין [45].

והא רבא אורי [46]?

התם בשוין [47].

'ועלהו לא יבול' - אמר רב אחא בר אדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב: שאפילו שיחת חולין של תלמיד חכם צריכה תלמוד [48], שנאמר 'ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח' [49].

אמר רבי יהושע בן לוי: דבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ומשולש בכתובים: כל העוסק בתורה - נכסיו מצליחין לו:

כתוב בתורה, דכתיב (דברים כט ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון;

שנוי בנביאים, דכתיב: (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה [הזה] מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל;

משולש בכתובים, דכתיב: (תהלים א ב) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה [פסוק ג] והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.

מכריז רבי אלכסנדרי: "מאן בעי חיי1 מאן בעי חיי"!

כנוף ואתו כולי עלמא לגביה, אמרי ליה: הב לן חיי!

אמר להו: (תהלים לד יג) מי האיש החפץ חיים [אהב ימים לראות טוב] - [פסוק יד] נצור לשונך מרע [ושפתיך מדבר מרמה]; שמא יאמר אדם "נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, [אלך] ואתגרה בשינה" - תלמוד לומר [פסוק טו]: סור מרע ועשה טוב [בקש שלום ורדפהו]; אין 'טוב' אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.

הגיע לכיפה מקום שמעמידין בה עבודת כוכבים [אסור לבנות]:

אמר רבי אלעזר אמר רבי יוחנן: אם בנה - שכרו מותר.

פשיטא [50]: משמשי עבודת כוכבים הן [51] ומשמשי עבודת כוכבים - בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא [52] - אינן אסורין עד שיעבדו [53]!?

אמר רבי ירמיה: לא נצרכה [54] אלא לעבודת כוכבים עצמה [55].

הניחא למאן דאמר [56]: 'עבודת כוכבים של ישראל [57] - אסורה מיד ושל עובד כוכבים עד שתעבד' [58] – שפיר, אלא למאן דאמר של עובד כוכבים אסורה מיד - מאי איכא למימר?

אלא אמר רבה בר עולא: לא נצרכה אלא במכוש אחרון: עבודת כוכבים מאן קא גרים לה [59]? - גמר מלאכה, ואימת הויא גמר מלאכה? - במכוש אחרון [60].

מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה [61]: אלמא קסבר [62] ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף [63].

משנה:

ואין עושין תכשיטין לעבודת כוכבים: קטלאות, ונזמים, וטבעות; רבי אליעזר אומר: בשכר מותר.

אין מוכרין להם במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקצץ.

רבי יהודה אומר: מוכר הוא על מנת לקוץ.

גמרא:

מנהני מילי?

אמר רבי יוסי בר חנינא:

הערותעריכה

  1. ^ אברהם אבינו - בימי דור הפלגה היה: בסוף ימי פלג נפלגה הארץ, כדתניא בסדר עולם: 'אמר רבי יוסי: נביא גדול היה עֵבֶר, שקרא לבנו פלג; וא"ת בתחילת ימיו כו'; ופלג ראה את אברהם כמה שנים, דהא לקצ"א דפלג נולד אברהם, וחיה פלג אחר כך כמה שנים
  2. ^ כשגר ביניהם, דכתיב 'ויגר אברהם בארץ פלשתים' (בראשית כא לד)
  3. ^ כשהוא בחור בכחו, כלומר: ממהר להכיר בוראו קודם ימי הזקנה
  4. ^ גבור
  5. ^ שעובד את יוצרו מאהבת שמו ומאהבת מצות פיו, ולא לשם קיבול שכר
  6. ^ גירסת רש"י: על מנת שלא לקבל פרס
  7. ^ יהי לבך עמו לומר "אפילו אין סופי לקבל שכר - אוהב אני את בוראי וחפץ במצותיו"
  8. ^ לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש הימנו, שאם ישנה לו מסכת אחרת - אין מתקיימת, לפי שלבו על תאותו
  9. ^ חפצו' באותו שאדם חפץ: מדלא כתיב 'חפץ'
  10. ^ פרשיות של מקרא
  11. ^ סיימו את אחד מן הספרים
  12. ^ ספר תהלים
  13. ^ הכי קאמר קרא: כי אם בתורת ה' – [ה’] עושה חפצו
  14. ^ נקראת על שמו של [אותו] תלמיד שטרח בה, כדכתיב: 'ובתורתו' דמשמע של כל אדם
  15. ^ מרבו, עד שתהא גירסת התלמוד ופירושו שגורה לו בפיו
  16. ^ יעיין בתלמודו: לדמות מילתא למילתא, להקשות ולתרץ; ובראשונה לא יעשה כן, שמא יבטל, והרב לא ימצא לו כל שעה; ועוד: לאחר ששנה הרבה - הוא מתיישב בתלמודו, ומתרץ לעצמו דבר הקשה
  17. ^ והכי נמי אמרינן ב'הרואה' (ברכות דף סג:) 'הסכת הס ואח"כ כתת', ומייתינן להא דרבא התם
  18. ^ שאין רבו יודע לפרש לו כלום
  19. ^ מרוב תאותי לתורה - הייתי שובר לפי היכולת, אף על פי שאיני טוחנה הדק ליכנס בעומקה
  20. ^ 'גרסה' לשון 'גרש' ו'כרמל' (ויקרא ב יד): שלא היה טוחן הדק, אלא כריחים של גרוסות המחלקין חיטה לשנים או לארבע [לצורך] מאכל
  21. ^ בתורה משתעי: 'שלחה נערותיה תקרא' תלמידים העוסקין בה 'על גפי' משמע כעל כנפים: מושב שאינו קבוע
  22. ^ קרא אחרינא
  23. ^ 'על כסא' - מקום כבוד קבוע, כמו 'רק הכסא אגדל ממך' (בראשית מא מ); לישנא אחרינא: בתחילה על גפי – יחידי, בלא תלמידים, כמו 'אם בגפו יבא' (שמות כא ג)
  24. ^ מסתלק במחבואות
  25. ^ מורה הוראה לעין כל
  26. ^ בורך: מים מכונסין וסופן כלים
  27. ^ 'בארך' - מים חיים ואין פוסקין
  28. ^ דגריס הרבה [יחד אינו יכול לחזור עליו פעמים רבות, ומשכח
  29. ^ מעט
  30. ^ 'יחרוך' נוטריקון 'יחיה ויאריך'
  31. ^ שמרמה אנשים להראות כמה אני חכם להעמיד גירסות הרבה, והוא משכח ומקצר ימיו, דכתיב (דברים ל כ) 'כי הוא חייך ואורך ימיך'
  32. ^ בלשון (שבת דף כ:) 'איחרוכי איחריך', כלומר: יש לו עופות לחרוך ולאכול: כל מי שלומד וגורס מעט מעט ומחזר עליו פעמים הרבה עד ששגור בפיו, ואחר כך חוזר ולומד - תלמודו מתקיים; וקרא אתמוהי מתמה: וכי לא יחרוך מי שצידו רמייה?
  33. ^ שלא תברח
  34. ^ נעקר מכאן וחזר ונשתל במקום אחר
  35. ^ מעיקרו ולא זז משם לעולם, כלומר: כעץ שתול יעשה תלמיד [את] עצמו, לילך וללמוד מכל האדם, ולא כעץ נטוע להשתקע לפני רב אחד
  36. ^ ללמוד חריפות וחידוד הלב לאחר שלמד ושגורה בפיו גירסת התלמוד
  37. ^ שלא יתחלקו הלשונות: דהאי גריס שמעתא בהאי לישנא, והאי גריס לה בלישנא אחרינא, וחדא מילתא היא; ומיהו תלמיד דגריס מתרוייהו (לישני) - משתבש בגירסיה, משום דמבלבל לישני
  38. ^ שני ימים מקרא ושני ימים משנה וכו', וכן כל שבוע ושבוע
  39. ^ שיקבע עתים לתורה
  40. ^ שאסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון
  41. ^ 'רשעים' - תרי משמע: לומד ומלמדו; לישנא אחרינא: 'פריו יתן בעתו' שלומד ועושה פרי, כלומר מקיים מה שכתוב בתורה - וזה עיקר
  42. ^ 'הפילה' לשון נפל: שלא מלאו ימיו, כלומר: תלמיד שלא מלאו ימיו - רבים חלליו
  43. ^ 'ועצומים' המתעצמים והמחרישים ומתאפקים מלהורות - הורגין את דורן; 'ועצומים' לשון 'ועוצם עיניו' (ישעיהו לג טו)
  44. ^ הוי 'ראוי להוראה'
  45. ^ משנולד
  46. ^ וכל ימיו לא היו אלא ארבעים שנה - בפרק קמא דראש השנה (דף יח.)
  47. ^ בשאין בעירו גדול ממנו
  48. ^ כדי להתלמד לדבר בלשונם, שהוא בלשון נקיה ועושר ומרפא
  49. ^ 'ועלהו' הוי דבר קל שבאילן, וכתיב 'לא יבול' – כלומר: לא ילך לאיבוד
  50. ^ דשכרו מותר
  51. ^ דהא כיפה זו - לאו עבודת כוכבים היא, אלא תשמיש לעבודת כוכבים
  52. ^ דפליגי בעבודת כוכבים עצמה מאימתי נאסרת, בתשמיש מודו
  53. ^ עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים [בפרק 'רבי ישמעאל' (לקמן דף נא:) בברייתא בגמרא]
  54. ^ הא דרבי אלעזר
  55. ^ שאם עשה ישראל לעובד כוכבים עבודת כוכבים בשכר - שכרו מותר
  56. ^ פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא היא
  57. ^ שעשה ישראל לצרכו: למוכרה לעובד כוכבים
  58. ^ וזו עדיין לאו נעבדה, משום הכי שכרו מותר: שזו לצורך עובד כוכבים נעשית
  59. ^ להקראות 'עבודת כוכבים'
  60. ^ מכת קורנס האחרון
  61. ^ הלכך שרי: דשכירות שאר מכושות לא מיתסר, דההוא לאו שכר עבודת כוכבים הוא
  62. ^ רבי אלעזר
  63. ^ אומן המקבל עליו לעשות בשכר - לא אמרינן בגמר המלאכה הוא קונה כל השכירות, אלא כל פורתא ופורתא דעבד - קמא קמא קני אגרא; דפלוגתא היא בקדושין (דף מח.): 'עשה לי שירין נזמים וטבעות ואקדש כו'