קטגוריה:שמות כה ז

עריכה

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אבני שהם ואבני מלואים לאפוד ולחושן" - על שם שעושין לה בזהב מושב כמין גומא ונותנין האבן שם למלאת הגומא קרויין אבני מלואים ומקום הגומא קרוי משבצת לאפוד ולחשן השהם לאבני האפוד ואבני המלואים לחשן לשון רש"י (להלן כח כ) וכן פירש (שם) משובצים זהב יהיו במלאותם מוקפים משבצות בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבן זהו לשון מלאותם וכן כל לשון מלוי האמור בענין הזה ואיננו נכון בעיני כלל שיקרא אותם עתה אבני מלואים על שם שעתיד עוד לצוות למלא בהם הגומא שיעשו להם ועוד כי גם אבני השהם היו מוסבות משבצות זהב ולא קרא אותם מלואים ועוד שכבר אמרו רבותינו בגמרא (סוטה מח) אבנים הללו אין מפרשין עליהם באיזמל שנאמר במלאותם (להלן כח כ) ואם היה פירוש במלאותם שימלאו האבנים את הגומות לא היה ראיה מכאן שלא לחרוץ בהן השמות באיזמל כלל ועוד כי ענין מושב האבנים שאמר הרב שהוא עשוי כמין גומא איננו כן אבל הוא כדברי אונקלוס שתרגם מרמצן (שם) והוא שעשו מלמטה מושב כמדת האבן ומוציאין ממנו מזלג שלש השנים שיאחזו את האבן מלשון חכמים ומפקי ליה ברמצא דפרזלא (נדה סב) כגון דבזעא ברמצא דפרזלא (שבת קג) וכן יעשו גם היום בכל אבן יקרה בטבעות כדי שתתראה מכל צד ולא יטמן יפיה והדרה בתוך הגומא תדע לך שהוא כן שהרי שתי שרשרות זהב התחובות בשתי הטבעות שבחשן תקועים במשבצות שבכתפות האפוד (להלן כח כה) ואם המשבצות בתים הם למושב אבנים היאך יתקעו בהן שרשרות ומה ישמשו שם גומות שבהן אבל הן מזלגות כמו שאמרנו ונקבי השרשרות נכנסים בהן וממנו לפי דעתי כי אחזני השבץ (א ט) אנשים בידם הרמחים ובראשם מזלגות לתפוש הבורחים כמו שאמר (שם ו) והנה הרכב ובעלי הפרשים הדביקוהו ופירוש מוסבות משבצות (להלן כח יא) שיעשה רמצי זהב סביב ועל דעת אונקלוס שאמר משקען (שם) היו האבנים משוקעות בתוך הבתים והיו יוצאין מהם רמצין מקיפין אותן ואוחזין בהן מלמעלה אבל ענין מלואים הוא שתהיינה האבנים אבני שלמות שנבראו כך ולא תהיינה אבני גזית שנכרתו ממחצב גדול או שנחצב מהן כלום כי גם בתולדת ידוע שאין שלמות כחות האבנים היקרות והסגולות שבהן זולתי באבן אשר היא כחלוקי אבנים מן הנחל ולכך תרגם אונקלוס אשלמותא כי לשון מלוי כלים או גומא בתרגומו מלוי ממש ותמלא כדה (בראשית כד טז) ומליאה וכן כלם אבל כאן תרגם המלוי ללשון שלמות וכן מלא אותם חכמת לב (להלן לה לה) אשלים כי איננו דבר שימלא כלי אבל הוא שלימות שהיו שלמים בחכמה וזה טעם ובחרשת אבן למלאת (להלן לא ה) שידעו לפתח פתוחי חותם באבנים במלאותם והנה באבני האפוד נאמר (להלן כח יא) מעשה חרש אבן פתוחי חותם תפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל כי היו עושין חריץ בהם בכתיבת השמות כאשר יעשו חרשי האבן והנה לא היו במלאותם אבל באבני החשן כתוב (להלן כח יז) ומלאת בו מלואת אבן וכתיב יהיו במלאותם (שם כ) והאבנים על שמות בני ישראל הנה שתים עשרה על שמותם (להלן לט יד) לא מעשה חרש ולכן לא היה למשה רבינו עצה בהם זולתי בשמיר שהזכירו רבותינו כמו שאמרו במסכת סוטה (מח) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו שנאמר פתוחי חותם (להלן כח כא) ואין מפרשין עליהן באיזמל שנאמר במלאותם (שם כ) אבל מביא שמיר ומראה להן והן נבקעין מאיליהן ובמלאותם לא נאמר אלא באבני החשן ולא תחוש למה שהוזכר באגדה (גיטין סח) איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד שהחשן יקראו לו אפוד בדרך העברה מפני שהוא מחובר בו וכתיב נמי הגישה האפוד (שמואל א כג ט) ובחשן היו שואלין והנה פירוש הכתוב אבני שהם שלש שתים לאפוד ואחת לחשן ואבני מלואים לחשן ואם היה דעת רבותינו שיהיו גם אבני האפוד מלואים מן הכתוב הזה יהיו לאפוד ולחשן שניהם אבני שהם ואבני מלואים