ביאור:בבלי עבודה זרה דף כא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

משכירין להם בתים ^[1] אבל לא שדות ^[2];

ובחו"ל ^[3] - מוכרין להם בתים ומשכירין שדות ^[4], דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות, ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות, ובחוץ לארץ מוכרין אלו ואלו ^[5].

אף במקום שאמרו להשכיר ^[6] - לא לבית דירה אמרו ^[7], מפני שהוא מכניס לתוכו עבודת כוכבים, שנאמר (דברים ו כו) [ו]לא תביא תועבה אל ביתך [והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא];

ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ מפני שהוא נקרא על שמו ^[8].

גמרא:

מאי 'אין צריך לומר שדות'? אילימא משום דאית בה תרתי: חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממעשר - אי הכי בתים נמי איכא תרתי: חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממזוזה!

אמר רב משרשיא: מזוזה - חובת הדר הוא ^[9].

בסוריא משכירין בתים [אבל לא שדות]:

מאי שנא מכירה, דלא: משום מכירה דארץ ישראל - אי הכי משכירות נמי נגזור!?

היא גופה גזרה ^[10], ואנן ניקום וניגזור גזרה לגזרה?

והא שכירות שדה דבסוריא דגזרה לגזרה היא ^[11], וקא גזרינן!?

התם לאו גזרה הוא - קסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש ^[12]; שדה דאית ביה תרתי גזרו ביה רבנן ^[13], בתים דלית בהו תרתי - לא גזרו בהו רבנן.

בחוץ לארץ [מוכרין להם בתים ומשכירין שדות]:

שדה, דאית ביה תרתי - גזרו בהו רבנן ^[14]; בתים, דלית בהו תרתי - לא גזרו בהו רבנן.

רבי יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים [משכירין להם בתים אבל לא שדות]:

מאי טעמא?

שדות, דאית בהו תרתי ^[15] - גזרו בהו רבנן ^[16]; בתים, דלית בהו תרתי - לא גזרו בהו רבנן ^[17].

ובסוריא מוכרין [בתים ומשכירין שדות]:

מאי טעמא?

קסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ^[18], ושדה - דאית בה תרתי - גזרו בה רבנן ^[19]; בתים - דלית בהו תרתי - לא גזרו בהו רבנן.

ובחו"ל מוכרין [אלו ואלו]:

מאי טעמא?

כיון דמרחק - לא גזרינן.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.

אמר רב יוסף: ובלבד שלא יעשנה שכונה.

וכמה 'שכונה'?

תנא: אין שכונה פחותה משלשה בני אדם.

ולחוש דלמא אזיל האי ישראל ^[20]ומזבין לחד עובד כוכבים ^[21], ואזיל היאך ^[22] ומזבין לה לתרי ^[23]?

אמר אביי: א'לפני' – מפקדינן ^[24], א'לפני דלפני' - לא מפקדינן ^[25].

אף במקום שאמרו להשכיר [לא לבית דירה אמרו, מפני שהוא מכניס לתוכו עבודת כוכבים, שנאמר (דברים ו כו) [ו]לא תביא תועבה אל ביתך [והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא]]:

מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי,

עמוד ב

וסתמא כרבי מאיר ^[26], דאי רבי יוסי - בכל דוכתא מוגרי!

ובכל מקום לא ישכור [לו את המרחץ, מפני שהוא נקרא על שמו]:

תניא [תוספתא עבודה זרה פ"ב מ"ג, בשנוי לשון]: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא ישכור אדם מרחצו לעובד כוכבים, מפני שנקרא על שמו, ועובד כוכבים זה עושה בו מלאכה בשבתות ובימים טובים'; אבל לכותי מאי? שרי? כותי ^[27] אימר עביד ביה מלאכה בחולו של מועד ^[28]?

'חולו של מועד'? אנן נמי עבדינן ^[29]!?

אבל שדהו לעובד כוכבים מאי? שרי ^[30]; מאי טעמא? ^[31] אריסא אריסותיה קעביד ^[32] - מרחץ נמי אמרי 'אריסא אריסותיה קעביד'?

אריסא דמרחץ לא עבדי אנשי.

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו, וכותי זה עושה בו מלאכה בחוש"מ' [תוספתא עבודה זרה פ"ב מ"ג: ר' שמעון בן אלעזר אומר: בכ"מ לא ישכיר ישראל שדהו לעובד כוכבים מפני שנקראת על שם ישראל ועושין בה ביו"ט.]; אבל עובד כוכבים מאי? שרי, דאמרי אריסא אריסותיה עביד; - אי הכי כותי נמי אמרי 'אריסא - אריסותיה עביד'

הערות עריכה

^ ולא גזרינן אטו מכירה, דאי נמי אתי לידי מכירה - לא עבר אדאורייתא, דכי כתיב 'לא תתן להם חן וחנייה' - בארץ ישראל כתיב, דחשיבא חנייתה; ומיהו מכירה לכתחילה לא, דגזרינן משום מכירה דארץ ישראל
^ דאיכא תרתי לאיסורא
^ דמרחק, וליכא למיגזר מכירה דהתם אטו מכירה דא"י
^ אבל מכירה דשדות – לא: כיון דאיכא תרתי - גזרינן
^ טעמא דרבי יוסי מפרש בגמרא
^ בתים
^ אלא לאשתמושי בהו בציבי ותיבנא
^ והרואה שמחממין בשבת אומר שהבלנים - שלוחין של ישראל הן
^ ולא חובת הבית; הלכך ליכא אפקעתא, דכתיב 'ביתֶךָ' (דברים ו ט) - דרך ביאתך, אלמא למי שנכנס ויוצא לתוכה אזהר רחמנא
^ שכירות אטו מכירה
^ דקס"ד משום שכירות דא"י איתסר
^ ובמכירה דסוריא איכא איסורא בין בתים בין שדות, הלכך שכירות שדות דסוריא - לאו גזירה היא משום שכירות דא"י, אלא משום מכירות שדות, דלאו גזירה היא, אלא איסורא דאורייתא! ומיהו לא אחמור בה רבנן למיגזר שכירות דבתים אטו מכירה
^ שכירות אטו מכירה
^ דמשכירין ולא מוכרין, משום מכירה דא"י
^ דאיכא במכירתן תרתי לאיסורא
^ שכירות אטו מכירה
^ אטו מכירה
^ הלכך ליכא איסורא במכירת בתים
^ מכירתן בסוריא, אטו מכירה דא"י
^ דשרית ליה לזבוני לחד עובד כוכבים
^ יחיד
^ האי עובד כוכבים
^ ומזבין לה לתרתי פלגי לתרי, ומעכב השלישית לעצמו, ואיכא 'שכונה'
^ 'מיפקדינן' גרסינן
^ כלומר: לכולי האי לא חיישינן
^ דאמר בא"י אין משכירין
^ כותי לא עביד מלאכה בשבת
^ אבל בחולו של מועד עביד, דלמדרש סופרים לא חיישי
^ לדידן נמי שרי להחם מרחצאות
^ להשכיר היכא דליכא למיחש לחניית קרקע, כגון בחוצה לארץ
^ ואף על פי שנקראת על שמו - לא חשדי ליה דליהוי עובד כוכבים שלוחו אלא אמרי
^ אריסא הוא, וקיבלה עליו למחצה לשליש ולרביע, ועליו מוטל לעשות

[1] ולא גזרינן אטו מכירה, דאי נמי אתי לידי מכירה - לא עבר אדאורייתא, דכי כתיב 'לא תתן להם חן וחנייה' - בארץ ישראל כתיב, דחשיבא חנייתה; ומיהו מכירה לכתחילה לא, דגזרינן משום מכירה דארץ ישראל

[2] דאיכא תרתי לאיסורא

[3] דמרחק, וליכא למיגזר מכירה דהתם אטו מכירה דא"י

[4] אבל מכירה דשדות – לא: כיון דאיכא תרתי - גזרינן

[5] טעמא דרבי יוסי מפרש בגמרא

[6] בתים

[7] אלא לאשתמושי בהו בציבי ותיבנא

[8] והרואה שמחממין בשבת אומר שהבלנים - שלוחין של ישראל הן

[9] ולא חובת הבית; הלכך ליכא אפקעתא, דכתיב 'ביתֶךָ' (דברים ו ט) - דרך ביאתך, אלמא למי שנכנס ויוצא לתוכה אזהר רחמנא

[10] שכירות אטו מכירה

[11] דקס"ד משום שכירות דא"י איתסר

[12] ובמכירה דסוריא איכא איסורא בין בתים בין שדות, הלכך שכירות שדות דסוריא - לאו גזירה היא משום שכירות דא"י, אלא משום מכירות שדות, דלאו גזירה היא, אלא איסורא דאורייתא! ומיהו לא אחמור בה רבנן למיגזר שכירות דבתים אטו מכירה

[13] שכירות אטו מכירה

[14] דמשכירין ולא מוכרין, משום מכירה דא"י

[15] דאיכא במכירתן תרתי לאיסורא

[16] שכירות אטו מכירה

[17] אטו מכירה

[18] הלכך ליכא איסורא במכירת בתים

[19] מכירתן בסוריא, אטו מכירה דא"י

[20] דשרית ליה לזבוני לחד עובד כוכבים

[21] יחיד

[22] האי עובד כוכבים

[23] ומזבין לה לתרתי פלגי לתרי, ומעכב השלישית לעצמו, ואיכא 'שכונה'

[24] 'מיפקדינן' גרסינן

[25] כלומר: לכולי האי לא חיישינן

[26] דאמר בא"י אין משכירין

[27] כותי לא עביד מלאכה בשבת

[28] אבל בחולו של מועד עביד, דלמדרש סופרים לא חיישי

[29] לדידן נמי שרי להחם מרחצאות

[30] להשכיר היכא דליכא למיחש לחניית קרקע, כגון בחוצה לארץ

[31] ואף על פי שנקראת על שמו - לא חשדי ליה דליהוי עובד כוכבים שלוחו אלא אמרי

[32] אריסא הוא, וקיבלה עליו למחצה לשליש ולרביע, ועליו מוטל לעשות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]