ביאור:בבלי עבודה זרה דף יד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
מאי 'איצטרובלין'? תורניתא [1]? ורמינהו: 'הוסיפו עליהן [2] אלכסין ואיצטרובלין מוכססין ובנות שוח', ואי סלקא דעתך איצטרובלין = תורניתא, תורניתא מי איתא בשביעית? והתניא: 'זה הכלל: כל שיש לו עיקר - יש לו שביעית, וכל שאין לו עיקר [3] - אין לו שביעית [4]'!?
אלא אמר רב ספרא: פירי דארזא [5];
וכן כי אתא רבין אמר רבי אלעזר: פירי דארזא.
בנות שוח:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: תאיני חיוראתא.
ופטוטרות:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בפטוטרותיהן שנו [6].
לבונה:
אמר רבי יצחק אמר רבי שמעון בן לקיש: לבונה זכה [7] תנא; ומכולן מוכרין להן חבילה; וכמה חבילה פירש רבי יהודה בן בתירא: אין 'חבילה' פחותה משלשה מָנין [8].'
וליחוש דלמא אזיל ומזבין לאחריני ומקטרי?
אמר אביי: א'לפני' מפקדינן [9], אלפני דלפני [10] - לא מפקדינן [11].
ותרנגול לבן:
אמר רבי יונה אמר רבי זירא אמר רב זביד, ואיכא דמתני אמר רבי יונה אמר רבי זירא: "תרנגול למי?" - מותר למכור לו [12] תרנגול לבן [13]; "תרנגול לבן למי?" - אסור למכור לו תרנגול לבן.
תנן: 'רבי יהודה אומר: מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולין' - היכי דמי? אילימא דקאמר "תרנגול לבן למי? תרנגול לבן למי?" [14] - אפילו בין התרנגולין נמי לא [15]! אלא - לאו דקא אמר "תרנגול למי? תרנגול למי?" ואפילו הכי לרבי יהודה בין התרנגולין אין, בפני עצמו לא, ולתנא קמא אפילו בין התרנגולין נמי לא!?
אמר רב נחמן בר יצחק: הכא במאי עסקינן [16]? - כגון דאמר זה וזה [17].
תניא נמי הכי [18]: אמר רבי יהודה: אימתי [19]? בזמן שאמר "תרנגול זה לבן [20]" [21], אבל אם אמר "זה וזה" – מותר [22]; ואפילו אמר "תרנגול זה [23]", [24] עובד כוכבים שעשה משתה לבנו, או שהיה לו חולה בתוך ביתו - מותר [25].
<והתניא> [והתנן] עובד כוכבים שעשה משתה לבנו אינו אסור [26] אלא אותו היום [27] ואותו האיש בלבד'! - אותו היום ואותו האיש מיהא אסור!?
אמר רב יצחק בר רב משרשיא: בטווזיג [28].
תנן 'ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור' - מאי 'סתמן' ומאי 'פירושן'? אילימא סתמא דקאמר "חיטי חוורתא" - פירושן דקאמר "לעבודת כוכבים" –
לא 'סתמן' צריכא למימר דמזבנינן [29], ולא 'פירושן' צריכא למימר דלא מזבנינן! אלא: 'סתמן' - דקאמר "חיטי", 'פירושן' - דקאמר "חוורתא?? מכלל דתרנגול - אפילו סתמן נמי לא [30]!?
אמרי: לעולם 'סתמן' - דקאמר "חיטי חוורתא", 'פירושן' = דקאמר "לעבודת כוכבים", ופירושן אצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא האי גברא לאו לעבודת כוכבים קא בעי [31], אלא מיבק [32] הוא דאביק בעבודת כוכבים [33], וסבר: "כי היכי דההוא גברא אביק ביה [34] - כולי עלמא נמי אביקו [35], [36] אימא הכי [37] כי היכי דליתבו לי [38]" [39] - קא משמע לן.
בעי רב אשי: "תרנגול לבן קטוע [40] – למי?" - מהו למכור לו תרנגול לבן שלם? מי אמרינן מדקאמר "קטוע" - לאו לעבודת כוכבים קבעי? או דלמא איערומי קא מערים [41]?
אם תימצי לומר האי איערומי הוא דקא מערים, "תרנגול לבן למי? תרנגול לבן למי?" ויהבו ליה שחור ושקל [42], ויהבו ליה אדום ושקל - מהו למכור לו לבן? מי אמרינן כיון דיהבו שחור ושקל אדום ושקל - לאו לעבודת כוכבים קא בעי? או דלמא איערומי קא מערים?
תיקו.
רבי מאיר אומר: אף דקל [טב וחצב ונקלס אסור למכור לעובדי כוכבים]:
אמר ליה רב חסדא לאבימי: גמירי דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין, ואנן - חמשה תנן, ולא ידעינן מאי קאמרינן ומאי קשיא, דקתני: 'רבי מאיר אומר: אף דקל טב [43], חצב ונקלס אסור למכור לעובדי כוכבים' דקל טב הוא דלא מזבנינן, הא דקל ביש מזבנינן? והתנן: אין מוכרין להם במחובר לקרקע [44]!?
אמר ליה מאי 'דקל טב'? - פירות דקל טב; וכן אמר רב הונא: 'פירות דקל טב, חצב, קשבא [45], נקלס.
כי אתא רב דימי אמר רבי חמא בר יוסף: קורייטי [46].
אמר ליה אביי לרב דימי: תנן 'נקלס' ולא ידעינן מהו, ואת אמרת 'קורייטי' ולא ידעינן - מאי אהנית לן?
אמר ליה: אהנאי לכו דכי אזלת התם [47], אמרת להו 'נקלס' ולא ידעי, אמרת להו 'קורייטי' וידעי וקא מחוו לך.
משנה:
מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובדי כוכבים [48] – מוכרין;
מקום שנהגו שלא למכור - אין מוכרין;
ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה [50], עגלים וסייחים שלמין ושבורין [51].
רבי יהודה מתיר בשבורה, ובן בתירא מתיר בסוס [52].
גמרא:
למימרא דאיסורא ליכא, מנהגא הוא דאיכא: היכא דנהיג איסור – נהוג, היכא דנהיג היתר - נהוג? ורמינהי: 'אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה [53]'!
אמר רב: מקום שהתירו למכור - התירו לייחד [54]; מקום שאסרו לייחד - אסרו למכור [55];
הערות
עריכה- ^ מין ארז, והיא 'שִׁטָּה', כדאמר בראש השנה (דף כג.)
- ^ לענין שביעית
- ^ להתקיים בארץ בימות הגשמים, כגון קישואין ודילועין וכיוצא בהן
- ^ ומותר לעשות מהן סחורה, ואינו מצווה להפקירן
- ^ גלנ"ט [בלוטים]
- ^ 'פטוטרות' דמתניתין - לאו מין הוא באפי נפשיה, אלא הכי קאמר: אין מוכרין להן כל אלו איצטרובלין ובנות שוח בעוקציהן, לפי שתולין אותן בפני עבודת כוכבים, ודרכן לעובדן בכך
- ^ מין לבונה היא
- ^ משקל שלשת מנין, דהא - ודאי לסחורה קא מכוין
- ^ על 'לפני עור' אנו מצווין: שלא ליתן מכשול בדבר האסור לו, וכל הני דאסרינן לזבוני להו - משום 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט יד) דבן נח מוזהר על עבודת כוכבים
- ^ כגון הכא: דהאי ודאי לאו לעבודת כוכבים קבעי, ומשום דלא ליזדבן איהו לאחריני ומקטרי
- ^ למיסר
- ^ לעובד כוכבים
- ^ כיון דלא אידכר 'לבן' - לאו לעבודת כוכבים קבעי
- ^ ואמר ליה ישראל: לא מזבנינא לך אלא בהדי אחרינא
- ^ דהא גלי דעתיה דלעבודת כוכבים קבעי ליה, וניחא ליה דליזבון שאר התרנגולין בשביל הלבן
- ^ מתניתין, דלרבי יהודה בפני עצמו לא, ולתנא קמא לגמרי אסור
- ^ כגון דמעיקרא אדכר 'לבן' ו'שחור' ו'אדום'; הלכך לבן לרבי יהודה בפני עצמו אסור, כיון דמעיקרא אדכר, והשתא שקיל לבן ואזיל ליה - מעיקרא נמי איכוין ללבן, והאי דאדכר 'שחור' - איערומי אערים: דידע הוא דאי שאיל לבן לחודיה - לא זבין ליה ישראל, ובין התרנגולין מותר: דמיגו דשחור לאו לעבודת כוכבים - לבן נמי לאו לעבודת כוכבים; ורבנן - אפילו בין תרנגולין נמי אסור, הואיל דקתבע לבן; ומיהו 'תרנגול' סתמא - בין לרבי יהודה בין לרבנן - מותר למכור לו תרנגול לבן, כרבי זירא
- ^ כדתרצא רב נחמן דבאומר זה וזה פליגי
- ^ תרנגול לבן אסור למכור
- ^ מכור לי
- ^ והאי 'זה' לאו דוקא
- ^ אינו מותר למכור לו אלא שניהם יחד; אלמא רבי יהודה בדאמר "זה וזה" קאי, ומשום הכי בפני עצמו – לא, הואיל ואמר "לבן"; ומדרבי יהודה נשמע לרבנן
- ^ לָבָן
- ^ אם היה
- ^ דלסעודתו קבעי ליה משום נוי, ולחולה נמי קבעי ליה משום רפואה
- ^ לשאת ולתת עמו
- ^ משום דמקריב הוא היום לעבודת כוכבים ואזיל השתא ומודה
- ^ האי משתה דקתני 'מותר למכור לו תרנגול לבן' - לאו במשתה חופת בנו, דהא ודאי לתקרובת עבודת כוכבים קבעי ליה, אלא במשתה של מריעות שעושין הנערים זה עם זה, וקורין קמפורייש"א: דלא חשיב כולי האי שיקריבו לעבודת כוכבים
- ^ דלא תנינן אלא 'תרנגול לבן' אבל חיטי חוורתי מותר
- ^ וקשיא לרבי זירא, דאמר "תרנגול למי" מותר למכור לו תרנגול לבן
- ^ דהא אין דרך חיטין להקריב לעבודת כוכבים
- ^ קשור
- ^ ואילו קונין מידו שום חפץ לצורך עבודת כוכבים - היה נותנה בזול, מתוך שהוא אדוק לעבודת כוכבים
- ^ כי היכי דאביקנא בה, ויהיבנא כל מידי דאית לי בזול לצורך עבודת כוכבים
- ^ נמי אדוקין בה
- ^ סבר:
- ^ אימא "לעבודת כוכבים קבעינא"
- ^ ויהבו לי בזול
- ^ (ומיהו אין לבו לעבודת כוכבים, ולישתרי)
- ^ רגל
- ^ דידע הוא שאין קטוע מצוי, וימכרו לו שלם, אלא להוציא מלבם: שלא יבינו שלצורך עבודת כוכבים הוא תובע קטוע
- ^ כלומר: כשמוכרין לו שחור לבדו שקיל ליה, ואליבא דרבי יהודה מיבעיא ליה הכי, ולא לרבנן: דרבנן - אפילו בין התרנגולים אסרי
- ^ 'דקל טב' ו'דקל ביש' - שני מיני דקלים הם
- ^ כדמפרש (לקמן דף כ.): משום דכתיב 'לא תחנם' (דברים ז ב) - לא תתן להם חנייה בקרקע
- ^ מין תמרים, כמו (מגילה ז:) 'מלא טסקא דקשבי'; ואית דאמר היינו חצובה שבו תיחם יהושע את הארץ (ב"ב דף נו.), ועשב נאה הוא
- ^ מין פירות; ויש אומרים עפרורית קרטי לבונה, ואינו נראה: דאם כן - אמאי לא ידעי?
- ^ לארץ ישראל
- ^ כגון מקום שלא נחשדו על הרביעה והכי מפרש לה בגמרא
- ^ 'ואל ישנה אדם מפני המחלוקת' לא גרס לה הכא, אלא בפסחים (דף נ:) גרס לה.
- ^ מפני שמיוחדת למלאכה ועושה בהמתו מלאכה בשבת
- ^ ואפילו שבורים שאינן ראוין למלאכה גזרו בהו רבנן: דלמא אתי לאחלופי, ואתי למזבן להו גדולים ושלמים הראוין למלאכה, ואיכא למיחש להו לשאלה ולשכירות ולנסיוני, כדמפרש טעמא בגמרא
- ^ שאין מלאכתו אלא לרכיבה, ורכיבה - שבות היא, ולאו מלאכה, משום ד'חי נושא את עצמו' לא איכפת לן אי אתי להשאילו ולהשכירו
- ^ ואיכא משום 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט יד) דבני נח נצטוו על הרביעה, דכתיב (בראשית ב כד) 'והיו לבשר אחד' יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד (סנהדרין דף נח.)
- ^ כלומר: יחוד נמי במנהגא תליא מילתא, ו'מקום שנהגו למכור' דקתני מתניתין - כגון במקום שאין חשודין על הרביעה, לפיכך התירו לייחד
- ^ כדקתני 'אין מעמידין' - מיירי במקום שחשודין על הרביעה, שמנהגם בכך, ולפיכך אסורין למכור; והכל הולך אחר המנהג, ולא קשיא: הא דלא קאמר נמי כי האי לישנא 'מקום שאסרו למכור אסור לייחד' כי היכי דקאמר 'מקום שהתירו למכור התירו לייחד' משום ד'התירו למכור' דקתני - קא מהדר אמתניתין,' דקתני 'מקום שנהגו למכור מוכרין', דתנא דידן לא איירי אלא במכירה, ו'מקום שאסרו לייחד' דקמהדר אההיא ד'אין מעמידין' דמיירי באיסור יחוד