פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא מדרבנן [1], וקרא אסמכתא בעלמא.

תוספות ד"ה אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא: פרש"י דרבנן גזור משום דחייש שמא יאכילנו דברים טמאים; ויותר היה נראה לפרש הטעם משום חתנות, וכן פ"ה במתניתין! אומר הר"ר אברהם ב"ר דוד דודאי שלקות אסרו חכמים כשהעובד כוכבים מבשלם בביתו, אבל כשהוא מבשל בביתו של ישראל - אין לחוש לא לחתנות ולא לשמא יאכילנו דברים טמאים; ולא הודה לו ר"ת: דודאי כיון שהעובד כוכבים מבשל - לא חלקו כלל חכמים בין רשות הישראל לרשות העובד כוכבים, כי לעולם יש לחוש שמא לא יזהר גם בביתו של ישראל כמו בביתו של עובד כוכבים.

אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל הנאכל כמות שהוא חי - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.

בסורא מתנו הכי; בפומבדיתא מתנו הכי: אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דגים קטנים וארדי [2], ודייסא [3].

תוספות ד"ה איכא בינייהו דגים קטנים וארדי ודייסא: פי' שאינם נאכלים חיים ואין עולין על שולחן מלכים. ואור"ת דמדנקט הני ולא נקט דבש וגבינה שעולין על שולחן מלכים ונאכלים חיים - שמע מינה דבעי למנקט דברים שנעשה בהם לשון אחרון מוסף על הראשון, ולהקל עליו: דאפילו אינו נאכל חי, כיון שאינו עולה לית ביה משום בישולי עובדי כוכבים; ולכן פסק ר"ת דהלכתא כהני תרי לישני, ואי איכא חד מינייהו: או נאכל חי או אינו עולה - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים, דבשל סופרים הלך אחר המיקל; וראיה מדאמרינן לקמן בשמעתין [4] גבי משחא שליקא, וכן גבי דבש בסתם התלמוד (לקמן לט:): 'אי משום בישולי עובדי כוכבים נאכל כמות שהוא חי' - הוא פירוש, ולא שייך ביה בישולי עובדי כוכבים אף על גב דעולה על שולחן מלכים הוי; וגם רבי יוחנן עביד (לקמן דף נט.) ע"ש ותוד"ה כל [## עיין שם ואיננו כמו שכתבו תוספות כאן]</ref> עובדא להיתר גבי תורמוסא דשלקי עובדי כוכבים ואכלו ישראל, דאסר רבי שמעון בן לקיש, ואמר ליה רבי יוחנן: 'אדמקטורך עלך - זיל הדר: דכל שאינו עולה על שולחן מלכים אין בו משום בישולי עובדי כוכבים' ואף על גב דתורמוס אינו נאכל כמו שהוא חי.

אמר רב אסי אמר רב: דגים קטנים מלוחים [5] - אין בהן משום בישולי עובדי כוכבים.

אמר רב יוסף: אם צלאן עובד כוכבים - סומך ישראל עליהם משום עירובי תבשילין, ואי עבדינהו עובד כוכבים כסא דהרסנא [6] – אסור.

פשיטא!?

מהו דתימא הרסנא עיקר [7] - קא משמע לן קימחא עיקר [8].

אמר רב ברונא אמר רב: עובד כוכבים שהצית את האור באגם - כל החגבים שבאגם [9] אסורין.

היכי דמי? אילימא דלא ידע הי טהור והי טמא - מאי איריא עובד כוכבים? אפילו ישראל נמי! אלא משום בישולי עובדי כוכבים.

כי האי גוונא - מי אסיר? והאמר רב חנן בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: 'האי עובד כוכבים דחריך רישא - שרי למיכל מיניה אפילו מריש אוניה [10]' אלמא לעבורי שער קמיכוין - הכי נמי לגלויי אגמא קא מיכוין!?

לעולם דלא ידע הי טהור והי טמא, ומעשה שהיה - בעובד כוכבים היה.

[## אם באמת לא היה ידוע – מה היתה הסברה להתיר? אלא שבאותו מקום היה רוב כשרים, ולכן היתה ההו אמינא להתיר]

תוספות עבודה זרה דף לח,א ד"ה ד"ה לעולם דלא ידיע הי טמא והי טהור. משמע הא אי הוה ידיע הי טהור - הוה שרי, ומכאן ראיה להתיר חגבים בלא שחיטה; ועוד ראיה דעופות לא הוצרכו שחיטה אלא מפני שהוטלו בין בהמה לדגים והלכך לפטרן בולא כלום א"א שכבר הוקשה לבהמה משמע הא לאו הכי פטירי משום דהוקשו לדגים וכל שכן חגבים שהוזכרו אחר דגים כדתנא בתוספתא (ויקרא יא מו) ’[זאת תורת הבהמה והעוף] וכל נפש חיה הרומשת במים' אלו הדגים 'ולכל הנפש השורצת על הארץ' אלו חגבים [בתוספתא שלנו איננו; אבל בסיפרא שמיני פרק יב מ"ו: וכל נפש החיה הרומשת במים - להביא את הדגים; וכל נפש השורצת על הארץ - להביא את החגבים!]; ועוד תניא בתוספתא [תרומות פ"ט מ"ו]: אוכל אדם חגבים בין חיין בין מתין ואינו חושש; וא"ת וחיין היכי שרו? הא איכא בל תשקצו? דאמרינן ס"פ ר' עקיבא [11] 'רב חזייה לרב כהנא דקא מעבר שושיבא אפומיה, א"ל שקליה דלא לימרו קא אכל ליה וקא עבר משום בל תשקצו'!? וי"ל דהא דשרי בתוספתא חיין - היינו היכא שחתך ממנו אבר אחד ורחצו היטב, דליכא בל תשקצו באותו אבר; עי' תוס' חולין סו. ד"ה במאי ותוס' שבת צ:

גופא אמר רבה בר בר חנה רב חנן בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: האי עובד כוכבים דחריך רישא - שרי למיכל מיניה אפילו מריש אוניה.

אמר רבינא: הלכך האי עובד כוכבים דשדא סיכתא [12] לאתונא [13], וקבר בה ישראל קרא מעיקרא [14] - שפיר דמי [15].

פשיטא [16]!?

מהו דתימא [17] לבשולי מנא [18] קא מיכוין [19] - קא משמע לן [20]: לשרורי מנא [21] קא מיכוין [22].

תוספות ד"ה קא משמע לן לשרורי מנא קא מיכוין. ואע"ג דאמרינן בפ' כלל גדול [23] 'האי מאן דשדי סיכתא לאתונא חייב משום מבשל' - היינו לענין שבת: דאע"ג דלשרורי מנא קא מיכוין, מ"מ הוא מבשל קצת, וגם לאותו בישול גרוע הוא מתכוין, וגבי שבת החמירו להחשיבו; אבל לענין בישולי עובדי כוכבים לא חשיב ואינו [24] עד שיתכוין לבישול גמור:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הניח ישראל בשר על גבי גחלים, ובא עובד כוכבים והפך בו – מותר.

היכי דמי? אילימא דאי לא הפך ביה הוה בשיל – פשיטא!? אלא לאו דאי לא הפך לא הוה בשיל? אמאי מותר? בישולי של עובדי כוכבים נינהו?

לא, צריכא דאי לא הפך - הוה בשיל בתרתי שעי, והשתא קא בשיל בחדא שעתא; מהו דתימא קרובי בישולא - מילתא היא? - קא משמע לן.

והאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: 'כל שהוא כמאכל בן דרוסאי [25] - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים', הא אינו כמאכל בן דרוסאי יש בו משום בשולי עובדי כוכבים!?

התם כגון דאותביה בסילתא [26], ושקליה עובד כוכבים ואותביה בתנורא [27].

תניא נמי הכי: 'מניח ישראל בשר על גבי גחלים, ובא עובד כוכבים ומהפך בו עד שיבא ישראל מבית הכנסת או מבית המדרש ואינו חושש; שופתת אשה קדירה [28] על גבי כירה ובאת עובדת כוכבים


עמוד ב

ומגיסה [29] עד שתבא מבית המרחץ או מבית הכנסת ואינה חוששת'.

איבעיא להו: הניח עובד כוכבים והפך ישראל מהו?

אמר רב נחמן בר יצחק: קל וחומר: גמרו ביד עובד כוכבים מותר, גמרו ביד ישראל לא כל שכן! [## מנין שהולכים אחר גמר הבישול?]

איתמר נמי: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רב אחא בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בין שהניח עובד כוכבים והפך ישראל, בין שהניח ישראל והפך עובד כוכבים – מותר, ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו ביד עובד כוכבים.

אמר רבינא: הלכתא: הא ריפתא דשגר עובד כוכבים [30] ואפה ישראל, אי נמי שגר ישראל ואפה עובד כוכבים, אי נמי שגר עובד כוכבים ואפה עובד כוכבים ואתא ישראל וחתה בה חתויי [31] - שפיר דמי.

תוספות עבודה זרה לח,ב ד"ה ואתא ישראל וחתי חתוי בגחלים. מכולה שמעתין משמע דבעינן שיהא הישראל מקרב הבישול קצת; ומה שנהגו להשליך קיסם לתנור - סומכין על מה שיש בדברים שבין בני בבל לבני ארץ ישראל, דקאמר 'בני בבל משליכין קיסם לתנור ובני מערב אומרים קיסם זה - מה מעלה ומה מוריד? ואנו נמשכין אחר בני בבל ותלמודם.

דג מליח [32]: חזקיה שרי [33] ורבי יוחנן אסר [34];

ביצה צלויה [35]: בר קפרא שרי [36], ורבי יוחנן אסר.

כי אתא רב דימי – אמר: אחד דג מליח ואחד ביצה צלויה - חזקיה ובר קפרא שרו, ורבי יוחנן אסר.

רבי חייא פרוואה איקלע לבי ריש גלותא, אמרו ליה: ביצה צלויה מאי?

אמר להו: חזקיה ובר קפרא שרו, ורבי יוחנן אסר, ואין דבריו של אחד במקום שנים.

אמר להו רב זביד: לא תציתו ליה! הכי אמר אביי: הלכתא כוותיה דרבי יוחנן.

אשקיוהו [37] נגוטא דחלא [38] ונח נפשיה.

תנו רבנן: הקפריסין [39], והקפלוטות [40], והמטליא [41], והחמין [42], והקליות שלהן [43] [44] מותרין; ביצה צלויה אסורה; שמן: רבי יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירוהו.

תניא: היא המטליא, היא פשליא, היא שיעתא.

מאי 'שיעתא'?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הא ארבעין שנין דנפיק האי עובדא ממצרים; ורבה בר בר חנה דידיה אמר: הא שתין שנין דנפיק האי עובדא ממצרים - ולא פליגי: מר בשניה ומר בשניה; מייתו ביזרא דכרפסא [45], וביזרא דכיתנא, וביזרא דשבלילתא [46], ותרו להו בהדי הדדי בפשורי [47], ושבקו ליה עד דמקבל [48], ומייתי חצבי חדתי, ומלו להו מיא, ותרו בהו גרגישתא [49], ומדבקין ביה [50] ועיילין לבי בני; אדנפקו מלבלבי ואכלי מינייהו, וקיירי מבינתא דרישייהו [51] עד טופרא דכרעייהו [צפרני רגליהם].

אמר רב אשי אמר לי רבי חנינא: מילין [52]; ואמרי לה במילין [53].

תנו רבנן: הכוספן [54] של עובדי כוכבים שהוחמו חמין: ביורה גדולה אסור, ביורה קטנה מותר.

ואיזו היא 'יורה קטנה'?

אמר רבי ינאי: כל שאין צפור דרור יכול ליכנס בתוכה [55].

ודלמא אדמויי אדמוה ועיילוה [56]?

אלא: כל שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה [57].

והתניא: 'אחת יורה גדולה ואחת יורה קטנה מותר'?

לא קשיא: הא כמאן דאמר 'נותן טעם לפגם אסור', הא כמאן דאמר 'נותן טעם לפגם מותר'. [58]

אמר רב ששת: האי מישחא שליקא דארמאי – אסור.

אמר רב ספרא: למאי ניחוש לה? אי משום איערובי [59] - מיסרא סרי [60]! אי משום בישולי עובדי כוכבים - נאכל הוא כמו שהוא חי! אי משום גיעולי עובדי כוכבים - נותן טעם לפגם הוא, ומותר!

בעו מיניה מרבי אסי: הני אהיני [61] שליקי דארמאי – מאי?

חוליי [62] לא תיבעי לך, דודאי שרו; מרירי לא תיבעי לך, דודאי אסירי [63]; כי תיבעי לך מציעאי [64]: מאי?

אמר להו: מאי תיבעי לכו? דרבי [הרבי שלי] אסר!

ומנו [הרב שלך]?

לוי.

שתיתאה [65]: רב שרי, אבוה דשמואל ולוי אסרי;

בחיטי ושערי [66] - כולי עלמא לא פליגי דשרי; בטלפחי [67] דחלא - כולי עלמא לא פליגי דאסיר; כי פליגי בטלפחי דמיא: מר סבר גזרינן הא אטו הא, ומר סבר לא גזרינן.

ואיכא דאמרי: בטלפחי דמיא כולי עלמא לא פליגי דאסיר [68]; כי פליגי בחיטי ושערי: מר סבר גזרינן הא אטו הא, ומר סבר לא גזרינן.

אמר רב: תרי מיני שתיתאה שדר ברזילי הגלעדי לדוד, דכתיב (שמואל ב יז כח) משכב וספות [69] וכלי יוצר חטים ושעורים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי [70].

והשתא הוא דקא מפקי צני צני לשוקי דנהרדעא, ולית דחייש להא דאבוה דשמואל ולוי.

וכבשין שדרכן לתת בתוכן יין:

אמר חזקיה: לא שנו [שאסורים באכילה ומותרין בהנאה] אלא 'שדרכן', אבל בידוע - אסור אפילו בהנאה.

ומאי שנא ממורייס [71] דשרו רבנן בהנאה?

התם לעבורי זוהמא [72], הכא למתוקי טעמא.

ורבי יוחנן אמר: אפילו בידוע נמי מותר; ומאי שנא ממורייס לרבי מאיר, דאסיר בהנאה?

הערותעריכה

  1. ^ שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא
  2. ^ בולי"ץ
  3. ^ אין נאכלין חיין, ואין עולין על שולחן מלכים; ללישנא קמא יש בהן משום בישולי עובדי כוכבים, ללישנא בתרא - שרו
  4. ^ ע"ב
  5. ^ מלוחין נאכלין כמות שהן מחמת מלחן
  6. ^ טיגן במורייס שומן דגים עם קמח
  7. ^ ואותו מורייס נאכל כמות שהוא חי, ושרי
  8. ^ ויש בו משום בישולי עובדי כוכבים: שהקמח אינו נאכל חי
  9. ^ שנחרכו ונתבשלו מחמת האור; חגב אינו טעון שחיטה
  10. ^ שהאוזן רכה ונצלית בחריכתה - אפילו הכי שרי, הואיל ועובד כוכבים - לא לבשל נתכוין
  11. ^ שבת דף צ:
  12. ^ קובליי"א בלע"ז
  13. ^ ליבשה בתנור
  14. ^ והטמין ישראל בתנור דלעת חיה קודם שהוסק התנור, והעובד כוכבים הסיקו ונתבשלה הדלעת
  15. ^ הואיל והעובד כוכבים - לא לבשל נתכוין
  16. ^ היינו דרבי יוחנן
  17. ^ האי עובד כוכבים
  18. ^ לבשולא להאי סיכתא
  19. ^ והא לשם בישול הסיקו
  20. ^ דאין בישול בכלים
  21. ^ לשון שריר וקים; חזק
  22. ^ להקשות את היתד, ואין דעתו לבישול
  23. ^ שבת דף עד: ושם ע"ש
  24. ^ חייב
  25. ^ לסטים היה, ואוכל כל דבר המבושל קצת
  26. ^ בסל
  27. ^ אבל הכא - דמנחא אגומרי [בגחלים] בלאו היסק דעובד כוכבים - הוה מבשל לה לזמן מרובה
  28. ^ שפיתת קדירה קרי כשנותנין אותה על האור
  29. ^ מהפכת בכף
  30. ^ הסיק בתנור
  31. ^ חתיית גחלת מחממת ומוציאה חום הגחלים
  32. ^ שמלחו העובד כוכבים ובמליחתו הוא נאכל בלא בישול
  33. ^ דלאו הוא בישול
  34. ^ דזהו בישולו
  35. ^ שצלאה עובד כוכבים
  36. ^ הואיל ובליע אוכל דידיה, ולא נגע עובד כוכבים באוכלא
  37. ^ אשקיוהו לרב זביד
  38. ^ הנך דבי ריש גלותא, דלא הוו מעלו משום דאחמיר עלייהו
  39. ^ שומר לפרי הן, ממין צלף, ודרך לאכלן חיין; ויש ששולקין אותן
  40. ^ כרתי; נאכלין כמות שהן חיין
  41. ^ לקמן מפרש
  42. ^ מים חמין דהא אין משתנין מברייתם ע"י האור
  43. ^ נמי לא נשתנו
  44. ^ ואם בישלן עובד כוכבים
  45. ^ זרע של כרפס
  46. ^ פנגריי"א והוא תלתן
  47. ^ שורין אותן במים
  48. ^ שצומחין
  49. ^ ארזיל"א
  50. ^ הנך ביזרא
  51. ^ שיער ראשן; וקא משמע לן ברייתא: דאי נמי תרו להו בחמימי - שרי
  52. ^ דברי כזב הן דלא מלבלבי בחדא שעתא
  53. ^ על ידי דברי לחש של כשפים הן עושין
  54. ^ פסולת של תמרים, שעשו מהן שכר וחולטין אותן
  55. ^ שפיה קצר; דבהא ודאי לא איבשל דבר טמא דניחוש לגיעולי עובדי כוכבים
  56. ^ נתחוה לאברים והכניסוה, ונתבשלה בו, ועכשיו פלט הטעם בחמין הללו
  57. ^ ואין לך חתיכת איסור קטנה מזו
  58. ^ נותן טעם לפגם - פלוגתא היא בפרק בתרא (לקמן סז:), וכל גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם, שהרי נתבשל האיסור אתמול וכבר הופג טעמו ונפסל בלינה - חוץ מקדירה בת יומא, דנותן טעם לשבח הוא, ואסור.
  59. ^ שמא נתערב בו יין
  60. ^ מסריח
  61. ^ תמרים
  62. ^ מתוקים ודאי שרו, דאי משום בישולי עובדי כוכבים - הרי נאכלין חיין
  63. ^ אינן נאכלין, ובישולן ממתקן
  64. ^ נאכלין חיין על ידי הדחק
  65. ^ תבשיל העשוי מקמח של קליות שייבשן בתנור, ויש שעושין אותו מקמח עדשים; ולפי שהן מתוקין יותר מדאי - נותן שם חומץ
  66. ^ אין דרך לתת שם חומץ
  67. ^ עדשים
  68. ^ דמיחלף בטלופחי וחלא
  69. ^ כלים להשתמש, כמו 'שומרי הסף' (אסתר ב כא)
  70. ^ תרי זימני כתיב 'קלי' בקרא, והיינו תרי מיני שתיתא
  71. ^ דרובא דעלמא שדו ביה חמרא, והוי 'בידוע'
  72. ^ דדגים, והוי כמאן דאזיל לאיבוד