פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מכלל דאיסורי הנאה [1] - שרו פרשייהו; ומדקאמר ליה 'מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודת כוכבים', וקא מהדר ליה 'אם כן למה לא אסרוה בהנאה' - מכלל דעבודת כוכבים אסור פרשייהו.

ולהדר ליה משום דליתיה לאיסורא בעיניה, דהא מורייס לרבנן, דלא אסרוהו בהנאה - מאי טעמא? לאו משום דליתיה לאיסורא בעיניה?

אמרי: הכא, כיון דאוקמיה קא מוקים - חשיב ליה כמאן דאיתיה לאיסוריה בעיניה.

השיאו לדבר אחר [אמר לו: ישמעאל אחי - היאך אתה קורא "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א ב), או "כי טובים דודייך מיין"? אמר לו: "כי טובים דודייך מיין". אמר לו: אין הדבר כן, שהרי חברו מלמד עליו: "לריח שמניך טובים" (שיר השירים א ג)]:

מאי (שיר השירים א ב): [ישקני מנשיקות פיהו] כי טובים דודיךָ מיין?

כי אתא רב דימי, אמר: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! עריבים עלי דברי דודיך [2] יותר מיינה של תורה [3].

מאי שנא האי קרא דשייליה?

אמר רבי שמעון בן פזי, ואיתימא רבי שמעון בר אמי: מרישיה דקרא קאמר ליה: 'ישקני מנשיקות פיהו': אמר ליה: ישמעאל אחי: חשוק שפתותיך [4] זו בזו, ואל תבהל להשיב [5].

מאי טעמא?

אמר עולא, ואיתימא רב שמואל בר אבא: גזרה חדשה היא [6], ואין מפקפקין בה [7].

מאי גזירתא?

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי: משום ניקור [שנחש הטיל בו ארס].

ולימא ליה 'משום ניקור'?

כדעולא, דאמר עולא: כי גזרי גזירתא במערבא - לא מגלו טעמא [8] עד תריסר ירחי שתא, דלמא איכא איניש דלא סבירא ליה - ואתי לזלזולי בה [9].

מגדף בה [בטעם 'משום ניקור’] רבי ירמיה: אלא מעתה: [גבינה] יבשה תשתרי, ישן תשתרי, דאמר רבי חנינא: יבש מותר [10]: אין מניחו ליבש [11]; ישן [12] מותר: אין מניחו לישן [13]!

אמר רבי חנינא: לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב [14];

ושמואל אמר: מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה [15], הא קיבה גופא - שריא.

ומי אמר שמואל הכי [16]? והתנן [חולין פ"ח מ"ה] 'קיבת העובד כוכבים ושל נבילה - הרי זו אסורה' והוינן בה: אטו דעובד כוכבים לאו נבלה היא? ואמר שמואל: חדא קתני: קיבת שחיטת עובד כוכבים נבלה אסורה.

לא קשיא:


עמוד ב

כאן קודם חזרה [17] כאן לאחר חזרה [18], ומשנה [19] לא זזה ממקומה [20].

רב מלכיא משמיה דרב אדא בר אהבה אמר: מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר.

רב חסדא אמר: מפני שמעמידין אותה בחומץ [21].

רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמעמידין אותה בשרף הערלה.

כמאן? - כי האי תנא דתנן [ערלה פ"א,מ"ז]: 'רבי אליעזר אומר: המעמיד בשרף הערלה – אסור, מפני שהוא פירי'.

אפילו תימא רבי יהושע: עד כאן לא פליג רבי יהושע עליה דרבי אליעזר אלא בקטפא דגוזא [22], אבל בקטפא דפירא [23] – מודי, והיינו דתנן [שם] 'אמר רבי יהושע: שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלין ובשרף העיקרין מותר, בשרף הפגין אסור: מפני שהוא פירי.

בין לרב חסדא בין לרב נחמן בר יצחק תתסר בהנאה?

קשיא.

דרש רב נחמן בריה דרב חסדא: מאי דכתיב (שיר השירים א ג): לריח שמניךָ טובים [שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך]: למה תלמיד חכם דומה? לצלוחית של פלייטין: מגולה - ריחה נודף [24], מכוסה - אין ריחה נודף; ולא עוד אלא דברים שמכוסין ממנו - מתגלין לו [25], שנאמר 'עלמות אהבוך' קרי ביה 'עלומות'; ולא עוד אלא שמלאך המות אוהבו, שנאמר 'עלמות אהבוך' קרי ביה 'על מות'; ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות: אחד העוה"ז ואחד העולם הבא, שנאמר 'עלמות' קרי ביה 'עולמות'.

משנה:

ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת והשמן שלהן;

רבי ובית דינו התירו השמן [26]

והשלקות [27], וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ [28], וטרית [29] טרופה [30], וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו [31], והחילק [32], וקורט של חלתית [33], ומלח שלקונדית [34] - הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה.

גמרא:

חלב למאי ניחוש לה? אי משום איחלופי - טהור חיור, טמא ירוק! ואי משום איערובי - ניקום [35]! דאמר מר: חלב טהור עומד, חלב טמא אינו עומד!?

אי דקא בעי לגבינה - הכי נמי; הכא במאי עסקינן? דקא בעי ליה לכמכא [36].

נשקול מיניה קלי [37] וניקום?

כיון דבטהור נמי איכא נסיובי [38] דלא קיימי - ליכא למיקם עלה דמילתא [39].

ואיבעית אימא [40]: אפילו תימא דקבעי לה לגבינה איכא [41] דקאי [42] ביני אטפי [43].

והפת:

אמר רב כהנא אמר רבי יוחנן: פת לא הותרה בבית דין.

מכלל דאיכא מאן דשרי?

אִין: דכי אתא רב דימי, אמר: פעם אחת יצא רבי לשדה והביא עובד כוכבים לפניו פת פורני [44] מאפה סאה; אמר רבי: כמה נאה פת זו! מה ראו חכמים לאוסרה!?

'מה ראו חכמים?' - משום חתנות! אלא 'מה ראו חכמים לאוסרה בשדה [45]!?'; כסבורין העם התיר רבי הפת, ולא היא: רבי לא התיר את הפת.

רב יוסף - ואיתימא רב שמואל בר יהודה – אמר: לא כך היה מעשה, אלא אמרו: פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים; אמר רבי: "אין כאן פלטר"? כסבורין העם לומר פלטר עובד כוכבים, והוא לא אמר אלא פלטר ישראל.

אמר רבי חלבו: אפילו למאן דאמר 'פלטר עובד כוכבים לא אמרן אלא דליכא פלטר ישראל אבל במקום דאיכא פלטר ישראל – לא', ורבי יוחנן אמר אפילו למאן דאמר: פלטר עובד כוכבים - הני מילי בשדה, אבל בעיר – לא: משום חתנות.

איבו הוה מנכית [46] ואכיל פת אבי מצרי [47]; אמר להו רבא - ואיתימא רב נחמן בר יצחק: לא תשתעו מיניה דאיבו, דקאכיל לחמא דארמאי!

והשמן שלהן:

שמן: רב אמר: דניאל גזר עליו! ושמואל אמר:

הערותעריכה

  1. ^ כי עולה, והוא הדין לשור הנסקל
  2. ^ דברי סופרים
  3. ^ עיקר תורה שבכתב
  4. ^ כדמתרגמינן 'וחשוקיהם' (שמות לח יב) = וכבושיהן
  5. ^ ואל תדקדק להקשות לו
  6. ^ מקרוב גזרו על הגבינה
  7. ^ ואין מפרשין טעמה, כדמפרש ואזיל; 'מפקפקין' לשון חטיטה בדבר; סתום לפשפשו; ובלע"ז 'פוריי"ד', כמו (סוכה דף טו.) 'מפקפק ונוטל אחת מבינתיים'
  8. ^ למה גזרו עליו
  9. ^ דלמא איכא דלית ליה ההוא טעמא, ולא בדיל מיניה, ומזלזל בה; אבל השתא דלא מגלו טעמא דמלתא - בדלי מיניה כולי עלמא, דסברי: קמו רבנן במלתא דאתי מיניה חורבא, ואנן הוא דלא בקיאינן בטעמא'
  10. ^ כל גילוי שיבש מותר
  11. ^ דארס של נחש, אילו היה שם - לא היה מניחו ליבש
  12. ^ יין ושכר שנתגלו כשהם חדשים והמתין להם עד שנתיישנו
  13. ^ דאי היה בו ארס של נחש - לא היה מניחו ליישן
  14. ^ בין גומא של גבינה נשאר מן החלב, וחלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו – אסור: דלמא עריב ביה חלב טמא, וחלב טמא אינו עומד, ואם עירב טמא בטהור - הטמא נשאר עם נסיובי דחלבא הטהור - שקורין 'מישג"א', וחלב טמא אסור מן התורה ובבכורות (דף ו:) ילפינן לה, ויש לחוש שבגומות נשאר ממנו
  15. ^ ועור - לאו פירשא הוא, ואסור
  16. ^ דעור קיבת נבלה דאסורה, אבל קיבה עצמה דנבלה: דהיינו חלב הקרוש הכנוס במעי הטלה – שריא, אלמא פירשא בעלמא הוא
  17. ^ אותה משנה דשחיטת חולין, דקיבת עובד כוכבים נבלה ואסורה - נשנית קודם שחזר בו רבי יהושע מדבריו שאמר לו לרבי ישמעאל 'מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה', וסבר לאו פירשא היא
  18. ^ הך דשני שמואל 'מפני שמעמידין אותה בעור, אבל קיבה עצמה שריא' - לאחר חזרה שחזר בו רבי יהושע מפני תשובתו של רבי ישמעאל
  19. ^ הנשנית בשחיטת חולין (דף קטז.) - קודם חזרה
  20. ^ לא עקרוה לגמרי: דהואיל ונשנית – נשנית, אבל אין הלכה כמותה, שהרי חזר בו
  21. ^ שהחומץ מעמיד חלב; ולקמן פריך לה: אם כן ליתסר בהנאה?
  22. ^ בשרף היוצא מן העץ
  23. ^ בשרף הפירי עצמו
  24. ^ והיינו דכתיב 'שמן תורק שמך': כשמגלין אותה ומריקין שמנה, כלומר: כשאתה מלמד תורה לתלמידים - אז יצא לך שם
  25. ^ מעצמן, בלא טורח כשהוא מלמדן
  26. ^ לא גרסינן, דהא לאו איהו שרייה אלא רבי יהודה נשיאה בר בריה שרייה, כדאמר בגמרא: 'מסתמיך ואזיל רבי יהודה נשיאה', ורבי יהודה נשיאה דגמרא היינו רבי יהודה הנשיא בנו של רבן גמליאל ברבי, שהיה בימי האמוראים! והכי נמי אמרינן בגמרא: 'רבי יהודה הנשיא בנו של רבן גמליאל הורה כו', ואילו רבי - בנו של רבן שמעון בן גמליאל היה, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא פד:)
  27. ^ כל דבר שבישלו עובד כוכבים ואפילו בכלי טהור; וכולהו משום חתנות
  28. ^ לכבוש דגים וירק וראש ורגלים של בהמה בחומץ
  29. ^ מין דגים קטנים מלוחים
  30. ^ שנטרפו ונשתברו הדגים, ואין ניכרין; הלכך חיישי לטמאים
  31. ^ שדרך כלבית ליגדל מאליה בציר של דגים טהורים, ואם יש ציר דג טמא עמו - לא תגדל כלבית בו; והיא עצמה טמאה
  32. ^ מין דגים קטנים טהורים, והיא 'סולתנית', ואין לה סנפיר וקשקשת - ועתיד לגדל לאחר זמן סנפיר וקשקשת, וקיימא לן דמותרת; ואמר בגמרא 'מפני מה אסרוה? - מפני שעירבונה עולה עמה': דגים טמאים הדומים לה, הלכך לא שנא טרופה ולא שנא אינה טרופה: איכא למיחש לאחד מאלף ביניהם, דדמו ליה ולא מינכרי; אבל טרית - אין שקץ דומה לה, הלכך כי אינה טרופה - שריא
  33. ^ מין פירי הוא, שקורין 'לזר"א' בלע"ז, ומחתכין את קרטיו בסכין, ואסור משום שמנוניתא דסכינא
  34. ^ מפרש בגמרא (לקמן לט:)
  35. ^ יעמידנו על ידי קיבה לגבינה
  36. ^ מאכל
  37. ^ מעט
  38. ^ מישג"א
  39. ^ שמא נתערב בו חלב טמא, וכשהעמידו - עומד טהור שבו, והטמא נשאר עם הנסיובי; הלכך אין זה נסיון להכשיר הראשונים לאכול, אבל לגבינה - סלקא דעתא השתא דמותר
  40. ^ אפילו לגבינה נמי אסור
  41. ^ נסיובי
  42. ^ דקיימי בגבינה
  43. ^ בתוך הגומות שבגבינה, וחיישינן שמא מן החלב טמא שלא עומד נשאר עם הנסיובי בגומות
  44. ^ הוא תנור שהוא גדול, ופיו מן הצד; וכל תנור שבמשנה - קטן הו,א ומקום שפיתת ב' קדירות ופיו למעלה
  45. ^ דליכא למיחש לאימשוכי דאקראי בעלמא הוא
  46. ^ נושך
  47. ^ בשדות אצל המצרים