ביאור:בבלי עבודה זרה דף נ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

במקורבות [1] נמי דאיכא למימר מיניה נפל – דברי הכל אסורות; כי פליגי במרוחקות [2].

והא 'בצד מרקוליס' קתני?

מאי 'בצד'? - בצד ארבע אמות דידיה: רבי ישמעאל סבר: עושין מרקוליס קטן [3] בצד מרקוליס גדול; שלש, דדמיין למרקוליס – אסורות, שתים מותרות; רבנן סברי: אין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול, לא שנא שלש ולא שנא שתים; נראות עמו [4] - אסורות, שאין נראות עמו – מותרות [5].

אמר מר: 'בידוע שנשרו ממנו דברי הכל אסורות' – ורמינהי: 'אבנים שנשרו מן המרקוליס [6]: נראות עמו [7] - אסורות, שאין נראות עמו [8] - מותרות; ורבי ישמעאל אומר: שלש אסורות, שתים מותרות'!?

אמר רבא: לא תימא 'שנשרו' אלא אימא 'שנמצאו' [9].

וסבר רבי ישמעאל שתים [10] מותרות? והתניא: רבי 'ישמעאל אומר: שתים בתפיסה לו [11] אסורות, שלש אפילו מרוחקות אסורות' [12]!?

אמר רבא: לא קשיא: כאן [13] - בתפיסה אחת [14], כאן בשתי תפיסות, והיכי דמי? דאיכא גובהה ביני וביני [15].

ומרקוליס כהאי גוונא [16] מי הוי? והא תניא 'אלו הן אבני בית קוליס: אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן'?

אמר רבא: כי תניא ההיא - בעיקר מרקוליס [17].

בי ינאי מלכא חרוב; אתו עובדי כוכבים, אוקימו ביה מרקוליס; אתו עובדי כוכבים אחריני דלא פלחי למרקוליס, שקלינהו וחיפו בהן דרכים וסטרטאות; איכא רבנן דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי.

אמר רבי יוחנן: בנן של קדושים מהלך עליהן, ואנן נפרוש מהן?

מאן ניהו 'בנן של קדושים'?

רבי מנחם ברבי סימאי;

ואמאי קרו ליה 'בנן של קדושים'? - דאפילו בצורתא דזוזא לא מיסתכל [18].

מאי טעמא דמאן דפריש?

סבר לה כי הא דאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: מנין לתקרובת עבודת כוכבים שאין לה בטילה עולמית? שנאמר (תהלים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים: מה מת אין לו בטילה לעולם - אף תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה לעולם [19].

ומאן דלא פריש – אמר: בעינא כעין פנים [עיין תוספות] [20] – וליכא [21].

אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה לאתרין, ואתא ואייתי מתניתא בידיה: 'עובד כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וטרטיאות -


עמוד ב

מותרות [22]; ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וסרטיאות – אסורות' ולית נגר ולא בר נגר [23] דיפרקינה [24]!

אמר רב ששת: אנא - לא נגר אנא, ולא בר נגר אנא - ופריקנא ליה: מאי קושיא ליה, דרב גידל [25]? - בעינא כעין פנים וליכא!

אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה לאתרין, ואתא ואייתי מתניתא בידיה: 'מתליעין [26] ומזהמין [27] בשביעית, ואין מתליעין ומזהמין במועד; כאן וכאן [28] אין מגזמין [29]; וסכין שמן לגזום [30] בין במועד בין בשביעית [31]' - ולית נגר ולא בר נגר דיפרקינה!

אמר רבינא: אנא - לא נגר אנא, ולא בר נגר אנא, ומפרקינא לה: מאי קא קשיא ליה?

אילימא מועד אשביעית קא קשיא ליה: מאי שנא שביעית דשרי ומאי שנא מועד דאסור? - מי דמי שביעית: מלאכה אסר רחמנא, טירחא שרי; מועד - אפילו טירחא נמי אסור!

ואלא זיהום [32] אגיזום [33] קא קשיא ליה [34]: מאי שנא זיהום דשרי, ומאי שנא גיזום דאסור? - מי דמי? זיהום = אוקומי אילנא [35], ושרי; גיזום = אברויי אילנא [36], ואסור!

ואלא זיהום אזיהום קא קשיא ליה, דקתני 'מתליעין ומזהמין בשביעית' ורמינהי [משנה שביעית פ"ב מ"ד] 'מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להם בתים [37] ומשקין אותן עד ראש השנה [38]' [39]; - 'עד ראש השנה' – אִין, בשביעית לא -

ודלמא כדרב עוקבא בר חמא, דאמר רב עוקבא בר חמא [40]: 'תרי קשקושי [41] הוו: חד לאברויי אילנא - ואסור, וחד לסתומי פילי [42] – ושרי [43]'; הכי נמי תרי זיהמומי הוי: חד לאוקומי אילני – ושרי, וחד לאברויי אילני – ואסור!

ואלא סיכה אסיכה קא קשיא ליה, דקתני: 'סכין שמן לגזום בין במועד ובין בשביעית', ורמינהי [דומה למשנה שביעית פ"ב מ"ה] 'סכין את הפגין [44], ומנקבין, ומפטמין אותן [45] עד ראש השנה'; עד ראש השנה – אִין, בשביעית לא!? - מי דמי? הכא אוקומי אילנא, ושרי, התם פטומי פירא – ואסור!?

אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי לרבינא בר ירמיה: סיכה דמועד אזיהום דמועד קא קשיא ליה: מכדי האי אוקומי והאי אוקומי [46], מאי שנא האי [47] דשרי [48] ומאי שנא האי דאסור? היינו דקאמר ליה 'לית נגר ולא בר נגר דיפרקינה'.

אמר רב יהודה אמר רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל [49]: שבר מקל בפניה חייב, זרק מקל בפניה פטור [50].

אמר ליה אביי לרבא: מאי שנא שבר, דהוה ליה כעין זביחה - זרק נמי: הוה ליה כעין זריקה?

אמר ליה: בעינא זריקה משתברת [51] – וליכא.

איתיביה: 'ספת לה צואה [52] או שנסך לפניה עביט של מימי רגלים -

הערות

עריכה
  1. ^ כגון באמה וחצי אמה
  2. ^ בארבע אמות, דודאי לאו מיניה נפול
  3. ^ כלומר: דרכן לעשות כן
  4. ^ מקורבות מאד
  5. ^ דלאו מיניה נפול
  6. ^ היינו בידוע
  7. ^ אכתי הוה עבודת כוכבים
  8. ^ הוו להו שברים
  9. ^ נראות עמו אסורות, שממנו נפול, ושברים דמרקוליס ודאי - אסורין, כדאמרן
  10. ^ בתוך ארבע אמותיו
  11. ^ וסתם תפיסה ארבע אמות
  12. ^ וקתני 'אסורות'
  13. ^ הא דקתני 'אסורות'
  14. ^ שאין הפסק בינם למרקוליס, ואסורה בין לרבי ישמעאל בין לרבנן: דכל תוך ארבע אמות 'נראות עמו' קרי ליה; ובשלש מרוחקות הוא דפליגי; והא דאוקימנא לעיל פלוגתייהו בתוך ארבע אמות ולרבי ישמעאל שתים מותרות ולרבנן שלש נמי מותרות - בשתי תפיסות, כדמפרש
  15. ^ תל מפסיק בינם למרקוליס, דהוו להו כמרוחקות: דליכא למימר 'מיניה נפלו'; הלכך לרבי ישמעאל שתים מותרות אבל שלש אסורות: דעושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול
  16. ^ זו בצד זו
  17. ^ תחילתו; אבל קטן הנעשה בצד הגדול - עובדין לו כל דהו
  18. ^ הכי גרסינן: אמאי קרי ליה בנן של קדושים? דלא איסתכל בצורתא דזוזא
  19. ^ והני [אבנים שנזרקו למרקוליס] - תקרובת נינהו: דהזורק אבן למרקוליס - זו היא עבודתו, הלכך לאו עבודת כוכבים עצמה היא דתיסגי להו בביטול
  20. ^ זבחים שבמקדש - הוא דהוי 'תקרובת', כדכתיב (שמות כב יט) 'זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו', אלמא דומה כלפנים קרי 'זבח עבודת כוכביםת
  21. ^ ואבנים אין עובדין להם בפנים
  22. ^ דבטלינהו עובד כוכבים
  23. ^ חכם בן חכם
  24. ^ שיוכל לתרצה ולקמן מפרש מאי קא קשיא ליה
  25. ^ דאין ביטול לתקרובת, והכא קתני 'מותרות'
  26. ^ נוטלין תולעת שבאילן
  27. ^ כשיש מכה באילן, ונשרה קצת קליפתו - מדביקין שם זבל, וקושרין, שלא ימות; ולא דמי האי ל'אין מזבלין' דמועד קטן (דף ג.): דהתם זבול דקרקע, והויא 'עבודה שבשדה ושבכרם'
  28. ^ שביעית ומועד
  29. ^ קוטע את הנוף, כדי שיוציא נופות הרבה סביבות הגיזום
  30. ^ אבל סכין שמן לגיזום כדי שלא ימות האילן אם נגזם קודם לכן
  31. ^ מלאכה שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא, והני - לאו מלאכת קרקע נינהו, דאוקומי אילנא בעלמא הוא שלא ימות, ואין משביחו לאילן, אלא מעמידו בכמות שהוא
  32. ^ דשביעית
  33. ^ דשביעית
  34. ^ דקתני 'כאן וכאן אין מגזמין'
  35. ^ שלא יתקלקל מכמות שהוא, אבל אינו משביחו
  36. ^ מחזיקו ומשביחו
  37. ^ גדר אמה גובה סביבותיו וממלאין אותו עפר
  38. ^ של ערב שביעית
  39. ^ אף על פי שעבודת האילן אסור שלשים יום לפני ראש השנה - הכא שרי: שלא ימותו הנטיעות, דהנך שלשים יום - מדרבנן הן, והכא לא גזור
  40. ^ במסכת סוכה בפרק 'לולב וערבה'
  41. ^ חפירה תחת הזיתים
  42. ^ אם נתגלו שרשי האילן
  43. ^ דאוקומי הוא
  44. ^ פגי תאינה סכין אותן בשמן כשהן חונטין כדי שיהו שמינות
  45. ^ ממלאין את הנקבין שמן; 'פגין' הוא פירי עצמו כשגדל מעט
  46. ^ זיהום נמי אוקומי הוא, מדשרי ליה בשביעית, כדשנינן לעיל
  47. ^ סיכה
  48. ^ דקתני סכין שמן לגיזום כו'
  49. ^ שמקשקשין לפניה במקל
  50. ^ שבר מקל בפניה חייב - כדאמרינן בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין דף ס:) דכל עבודות שבפנים שעבד בהן עבודת כוכבים - בין דרכה בכך בין שאין דרכה בכך – חייב, דכתיב 'זובח לאלהים [יחרם בלתי לה' לבדו]’ (שמות כב יט) אלא מידי דחזי לשם אסור לכל עבודת כוכבים, ודבר שאינו כעין פנים: דרכה בכך – חייב, דנפקא לן מ'איכה יעבדו הגוים האלה וגו' (דברים יב ל); אין דרכה בכך – פטור; וזו - אם לא היו עובדין אותה במקל - לא מחייב בשבר מקל, דלא שייכא בפנים; ואם היו עובדין אותה בזריקת מקל - לא מצי למידק 'זרק מקל בפניה פטור', ואם בשבירת מקל פלחי לה - פשיטא דחייב, ואפילו לא דמי לפנים, אלא כגון שהיו עובדין אותה בקשקוש מקל או בענין אחר! הלכך: שבר מקל בפניה חייב - ואף על פי שאין עבודתה בכך, דכיון דדמי שבירה לזביחת בהמה של פנים: ששובר מפרקתה [בזביחה לעבודה זרה] - הרי זבח לפניה דבר שרגילה בו, אבל זרק – פטור, הואיל ואין עבודתה בכך, והא - לא דמיא לעבודת פנים, כדמפרש לקמן
  51. ^ כגון זריקת דם של פנים, שאינה מחוברת, אלא משתבר ונופל טיפים טיפים
  52. ^ האכילה צואה