ביאור:בבלי עבודה זרה דף נד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמר חזקיה: מאי קרא [1]? - (ישעיהו כז ט) [לכן בזאת יכפר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו] בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים: אי איכא כאבני גיר מנופצות [2] - לא יקומון אשרים וחמנים [3], אי לאו [4] – יקומו.
תנא: 'נעבד [5]: [6] שלו [7] – אסור; ושל חבירו - מותר [8]' ורמינהי [תוספתא פ"ו מ,ג]: 'איזהו נעבד? - כל שעובדים אותו, בין בשוגג ובין במזיד, בין באונס ובין ברצון [9]'; האי 'אונס' היכי דמי? לאו כגון דאנס בהמת חבירו והשתחוה לה?
אמר רמי בר חמא: לא! כגון שאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמתו דידיה.
תוספות ד"ה כגון שאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמה דידיה. פירוש 'אנסוהו': שאמרו להרגו אם לא ישתחוה מאליו; אבל אין לפרש שכפפו קומתו בעל כרחו, דאם כן הוא לא היה עושה כלום אלא אם עשו מעשה בגופו, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
מתקיף לה רבי זירא: אונס רחמנא פטריה, דכתיב (דברים כב כו) ולנערה לא תעשה דבר [אין לנער חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה]!?
[## אבל הנערה נבעלה ואסורה לכהן גדול – וכן נאמר שהנעבד אסור לגבוה!?]
תוספות ד"ה מתקיף לה רבי זירא אונס רחמנא פטריה. תימה: מאי קפריך? נהי דפטור ממיתה בדיעבד, מכל מקום לכתחלה הוא חייב למסור עצמו למיתה, ואם כן למה לא יאסר מטעם 'נעבד', דהא פרהסיא, דבסמוך לרבא קרי ליה 'נעבד' מטעם דחייב למסור עצמו, ואף על גב דבדיעבד פטור, דכל אונס פטור! ואין לומר דלרבי זירא אונס רחמנא פטריה מכל וכל, ואפילו לכתחלה אין למסור עצמו על כך, דאם כן מאי ראיה מייתי מ'ולנערה לא תעשה'? אדרבה: מיניה ילפינן דחייב למסור עצמו - בשלהי 'בן סורר ומורה' [10] חוץ ממצוה קלה, דקאמר 'הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מה רוצח יהרג ואל יעבור - אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור', ואדרבה: קרא ד'וחי בהם' הוה ליה לאיתויי, דמיניה תמצא להוציא אונס, כדאמר רבא! ועוד קשיא: מאי קא מסייעי ליה לרבא בסמוך מבימוסיאות בשעת הגזרה דאסורות? אפילו רבי זירא נמי יודע בזה [אולי צ"ל 'יודה בזה’], כיון דבשעת הגזרה הוא - חייבין למסור עצמן, כדאמרינן בשילהי 'בן סורר ומורה': דאפילו מצוה קלה - יהרג ואל יעבור; ונראה לרבינו יצחק לפרש: דבין רבי זירא ורבא לא פליגי בהא דלכתחלה חייב למסור עצמו, ורבי זירא הכי פריך: אונס רחמנא פרטיה – דיעבד, דכתיב 'ולנערה לא תעשה דבר' אף על גב שיש לו למסור עצמו - אין לאסור בהשתחוואתו; ורבא מסיק דהואיל ובפרהסיא חייב למסור עצמו – 'עבודת כוכבים' קרינא ביה, ואף על פי כן בידעבד פטור; והשתא מסייע שפיר לרבא מבימוסיאות: דמשום דחייב למסור עצמו - אסר להו; ואי תימא: מאי קא מייתי למפטר אונס מ'ולנערה' התם בדין הוא דפטורה, משום דקרקע עולם היא? - יש לומר: דלא הוזכר קרקע עולם לענין פטור המיתה, ואין טעם לפטרה ממיתה אלא משום אונס; תדע: שהרי אם היתה נבעלת ברצון - היתה חייבת, ואף על גב שהיא קרקע עולם! וקרקע עולם - לגבי מסירת עצמה למיתה הוזכר, דמזה הטעם אינה חייבת למסור עצמה אם לא שיאמרו לה "או תהרג או תביא עליך הערוה", אבל אם אמרו לה "או תניחי שיבעלוך או תהרג" - אין לה למסור עצמה, דמרוצח ילפינן, ושם אין לו הטעם למסור עצמו, אלא שלא יהרוג בידים! אבל היכא דלא עביד מעשה, כגון שמשליכין אותו על התינוק ומתמעך - ודאי אין למסור עצמו.
אלא אמר רבא: הכל [11] היו בכלל (שמות כ ד) [לא תשתחוה להם ו]לא תעבדם [כי אנכי ה' אלקיך אל קנא פקד עון אבת על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי], וכשפרט לך הכתוב (ויקרא יח ה) [ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם] וחי בהם [אני ה’] - ולא שימות בהם - יצא אונס; והדר כתב רחמנא (ויקרא כב לב) ולא תחללו את שם קדשי [ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם]: דאפילו באונס; הא כיצד? הא בצנעא והא בפרהסיא [12].
אמרו ליה רבנן לרבא: תניא דמסייעא לך: 'בימוסיאות של עובדי כוכבים בשעת הגזרה [13], אף על פי שהגזרה בטלה - אותן בימוסיאות לא בטלו'.
אמר להו: אי משום הא - לא תסייען; אימר 'ישראל מומר הוה, ופלח לה ברצון'.
רב אשי אמר: לא תימא 'אימר' אלא ודאי ישראל מומר הוה [14] ופלח לה ברצון.
חזקיה אמר: [15] כגון שניסך לעבודת כוכבים יין על קרניה [16]
מתקיף לה רב אדא בר אהבה: האי - 'נעבד' הוא [17]? האי - בימוס בעלמא הוא [18], ושרייה [19]!?
אלא אמר רב אדא בר אהבה: כגון שניסך לה יין בין קרניה דעבד בה מעשה [20] -
וכי הא: דאתא עולא, אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו 'המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה' - עשה בה מעשה אסרה.
אמר להו רב נחמן: פוקו ואמרו ליה לעולא: כבר תרגמה רב הונא לשמעתיך בבבל, דאמר רב הונא: היתה בהמת חבירו רבוצה בפני עבודת כוכבים, כיון ששחט בה סימן אחד [21] – אסרה; מנא לן דאסרה? אילימא מכהנים [22], ודלמא שאני כהנים דבני דעה נינהו [23]? ואלא מאבני מזבח [24]? - ודלמא כדרב פפא [25]?
ואלא מִכֵּלִים [26], דכתיב (דברי הימים ב כט יט) ואת כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו [והנם לפני מזבח ה’], ואמר מר: 'הכנו' = שגנזנום, 'והקדשנו' = שהקדשנו אחרים תחתיהן; והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו! אלא כיון דעבד בהו מעשה - איתסרו להו [27]; הכא נמי: כיון שעשה בה מעשה – אסרה.
כי אתא רב דימי - אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה, חפר בה בורות שיחין ומערות [28] – אסרה [29].
כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו 'המשתחוה לבעלי חיים לא אסרן [30]', עשאן חליפין לעבודת כוכבים [31] – אסרן.
כי אתא רבין, אמר: פליגו בה רבי ישמעאל בר רבי יוסי ורבנן: חד אמר חליפין אסורין, חליפי חליפין מותרין, וחד אמר: אפילו חליפי חליפין נמי אסורין.
מאי טעמא דמאן דאמר חליפי חליפין אסורין?
אמר קרא (דברים ז כו) [ולא תביא תועבה אל ביתך] והיית חרם כמוהו [שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא] - כל שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו.
ואידך?
אמר קרא ’[כי חרם] הוא' – הוא, ולא חליפי חליפין.
ואידך?
ההוא מיבעי ליה למעוטי ערלה וכלאי הכרם, שאם מכרן וקידש בדמיהן – מקודשת [32].
ואידך?
ערלה וכלאי הכרם לא צריכי מיעוטא, דהויא להו עבודת כוכבים ושביעית שני כתובין הבאין כאחד [33], וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין; עבודת כוכבים - הא דאמרן [34]; שביעית - דכתיב (ויקרא כה יב) כי יובל היא קדש תהיה לכם [מן השדה תאכלו את תבואתה]: מה קדש תופס את דמיו [35] ואסור - אף שביעית תופסת את דמיה ואסורה;
אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין - אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאה לחולין? - תלמוד לומר: 'תהיה' - בהוייתה תהא; הא כיצד? לקח בפירות שביעית בשר - אלו ואלו מתבערין בשביעית [36]; לקח בבשר דגים - יצא בשר נכנסו דגים [37]; בדגים יין - יצאו דגים נכנס יין; ביין שמן - יצא יין ונכנס שמן; הא כיצד? - אחרון אחרון נתפס בשביעית, ופרי עצמו [38] - אסור.
ואידך קסבר: שני כתובין הבאין כאחד מלמדין, ואיצטריך 'הוא' למעוטינהו.
תוספות ד"ה משום דהויא עבודת כוכבים ושביעית שני כתובין הבאים כאחד: תימה: הא אין שניהם שוין, דעבודת כוכבים - חליפי חליפין אסורין עד סוף כל העולם, ובשביעית - דוקא אחרון נתפס והשאר מותרין; ואם כן - אי הוי כתיב חד - לא אתי חבריה מיניה!?]
משנה:
שאלו את הזקנים ברומי: אם אין רצונו בעבודת כוכבים - למה אינו מבטלה?
אמרו להן: אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין - היה מבטלו; הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות; יאבד עולמו מפני השוטים?
אמרו להן: אם כן יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו?!
אמרו להן: אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו [39], שאומרים 'תדעו שהן אלוהות, שהרי הן לא בטלו'.
גמרא:
תנו רבנן [תוספתא פ"ז מ"ג]: שאלו פלוסופין [40] את הזקנים ברומי: אם אלהיכם אין רצונו בעבודת כוכבים - מפני מה אינו מבטלה?
אמרו להם: אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין - הרי הוא מבטלה; הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות - יאבד עולם מפני השוטים? אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין.
דבר אחר: הרי שגזל סאה של חטים והלך וזרעה בקרקע, דין הוא שלא תצמח! אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין;
דבר אחר: הרי שבא על אשת חבירו: דין הוא שלא תתעבר! אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין.
והיינו דאמר ריש לקיש: אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי [41] אלא שמטריחין אותי [42] ומחתימין אותי בעל כרחי [43].
שאל פלוספוס אחד את רבן גמליאל: כתוב בתורתכם (דברים ד כד) 'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא [44]' - מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה?
אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד, ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב, והעלה לו שם על שם אביו; וכשהוא נשבע - אומר "בחיי כלב אבא"; כששמע המלך - על מי הוא כועס? על הבן הוא כועס או על הכלב הוא כועס? הוי אומר על הבן הוא כועס!
אמר לו: 'כלב' אתה קורא אותה, והלא יש בה ממש!?
אמר לו: ומה ראית?
אמר לו: פעם אחת נפלה דליקה בעירנו, ונשרפה כל העיר כולה, ואותו בית עבודת כוכבים לא נשרף!
אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה: כשהוא עושה מלחמה - עם החיים הוא עושה [45]? או עם המתים הוא עושה? הוי אומר עם החיים הוא עושה!
אמר ליה: 'כלב' אתה קורא אותה? 'מת' אתה קורא אותה? אם כן יאבדנה מן העולם!?
אמר לו: אילו לדבר שאין העולם צריך לו היו עובדין - הרי הוא מבטלה; הרי הן עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות לאפיקים [46] ולגאיות, יאבד עולמו מפני שוטים? וכן הוא אומר:
הערות
עריכה- ^ דמזבח הוי אבנים הרבה, ואיסורו עד שינתץ רובו
- ^ כפור; גרושל"א
- ^ שוב לא יקריבו עליו
- ^ דלא ניתצו
- ^ בבעלי חיים הנאסר לגבוה
- ^ אם
- ^ היה כשהשתחוה לו
- ^ אינו נאסר לגבוה
- ^ 'מזיד' ו'רצון' חדא הוה, אלא תנא 'רצון' אצל אונס
- ^ סנהדרין דף עד.
- ^ בין אונס בין רצון
- ^ 'לא תחללו; והאי דקתני אונס אסור - בפרהסיא
- ^ שעת גזרה פרהסיא הוא, ואונס הוא
- ^ דאי אפשר בכל העובדין שלא יהא בהן אחד מומר: אחרי שרואה את ישראל ידם מטה - נוטה לבו לעבודת כוכבים
- ^ לעולם 'אונס' דקתני - שאנס בהמת חבירו, ואפילו הכי לא תרמינהו אהדדי: דהא דתני 'אסור' -
- ^ בין קרניה של בהמת חברו, דעביד מעשה; והא ודאי מיתסרא, כדיליף לקמן (ע"ב)
- ^ בתמיהה: 'נעבד' לא קרי אלא שעשה את הבהמה עצמה עבודת כוכבים
- ^ בימוס בעלמא שויוה
- ^ ובעלי חיים לא מיתסרי משום משמשי עבודת כוכבים
- ^ שעשה עבודת כוכבים ועשה בה מעשה; אבל בהשתחואה או עבודה אחרת דלאו בגופה - לא מיתסר דבר שאינו שלו
- ^ לעבודת כוכבים
- ^ שאנסום מלכי ישראל לעשות כומרים לעבודת כוכבים, וכתיב 'ולא יגשו אלי לכהן לי' (יחזקאל מד יג)
- ^ וקנסא הוא
- ^ שגנזום מלכי בית חשמונאי משום דשיקצום מלכי יון לעבודת כוכבים, ואף על גב דהקדש הוו, ולא יכול העובד כוכבים לאסרן - אפילו הכי: כיון דעבוד מעשה - אסרינהו רבנן
- ^ דאמר קרא אשכחו ודרוש שיצאו לחולין וקנאום העובדי כוכבים, ויכלו לאסרן
- ^ של בית המקדש שהזניחם אחז
- ^ גזרו עליהם חזקיה [המלך] וסיעתו איסור עולם אף להדיוט, דקתני 'גנזום', ולא אמרינן 'ליפרקו וליפקו לחולין'
- ^ לעבודת כוכבים
- ^ אף להדיוט
- ^ להדיוט, אפילו הן שלו
- ^ החליפן בעבודת כוכבים: שהיתה לו עבודת כוכבים והחליפה לעובד כוכבים בבהמתו
- ^ והכי משמע: הוא תופס את דמיו, כדאמרן: 'כל שאתה מהיה', אבל ערלה - היא אסורה בכל מקום שהיא, אבל דמיה אינה תופסת לאסרן, ואם מכרן וקידש בדמיהן – מקודשת: דלא מיתפסי באיסורא, וממונא הוא אף על גב דאיהו אסור לאתהנויי מינייהו; מיהו ההיא הנאה מטיא לה על ידי ערלה, אבל איהי לא מערלה קא מטיא ליה! ודוקא קידושי אשה, אבל איתהנויי מינייהו מדרבנן אסור
- ^ לתפוס דמיהן באיסורן, אף על פי שהן אסורין בכל מקום שהן
- ^ 'והיית חרם כמוהו'
- ^ דכתיב 'ופדה בערכך' (ויקרא כז כז)
- ^ נאכלין קודם הביעור: קודם שיכלה לחיה מן השדה אותו המין שמכר
- ^ דכולי האי לא תפיס
- ^ פרי של שביעית שמכר ראשון
- ^ העובדין לחמה וללבנה אם היינו רואין ששאר עבודות כוכבים חריבות מעצמן, ואלו קיימות - היינו מודים לאלו
- ^ חכמי האומות
- ^ רושם שלי שאני רושם בו - ובלע"ז קויי"ן - עושין הפקר לכל: שכל הרוצה לחתום בו - יחתום בו; כלומר: שבאין על הערוה על כרחי, ומולידין
- ^ שאני יוצר הוולד
- ^ ומולידין, שהרי גזרה לפני שינהוג העולם כמנהגו; ומיבעיא לי היכא איתמר דריש לקיש, ובאיזה מקרא הוא דורש קבלה זו שהקב"ה קובל על כך; ובתנחומא דריש מאותו פסוק 'צור ילדך תשי וגו' (דברים לב יח)
- ^ מתקנא לנקום את עובדיהם
- ^ מלחמה ומכלה את ממונם
- ^ אפיקי מוצאי מים