ביאור:בבלי עבודה זרה דף ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו ^[1]; רבי יהודה אומר: ^[2] אם השבח ^[3] יתר על היציאה ^[4] - נותן לו ^[5] את היציאה ^[6], ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח.

אהדרינהו רב יוסף לאפיה: בשלמא הלכה כרבי יהושע בן קרחה ^[7] – איצטריך: סלקא דעתא אמינא יחיד ורבים הלכה כרבים - קא משמע לן הלכה כיחיד, אלא הלכה כרבי יהודה למה לי? פשיטא: דמחלוקת ואחר כך סתם - הלכתא כסתם: מחלוקת ^[8] בבבא קמא, וסתם בבבא מציעא ^[9], דתנן [בבא מציעא פ"ו מ"ב]: 'כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה' ^[10].

ורב הונא משום ד'אין סדר למשנה', דאיכא למימר סתם תנא ברישא ואחר כך מחלוקת ^[11].

אי הכי, כל מחלוקת ואחר כך סתם לימא ^[12] 'אין סדר למשנה' ^[13]?

ורב הונא?

כי לא אמרינן 'אין סדר' ^[14] - ^[15] בחדא מסכתא, בתרי מסכתי אמרינן.

ורב יוסף?

כולה נזיקין ^[16] - חדא מסכתא היא.

ואי בעית אימא ^[17]: ^[18] משום דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא: 'כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה' ^[19].

תנו רבנן [תוספתא שבת פ"יח מ"ו]: לא יאמר אדם לחבירו ^[20] "הנראה ^[21] שתעמוד עמי ^[22] לערב"?

רבי יהושע בן קרחה אומר: אומר אדם לחבירו "הנראה שתעמוד עמי לערב".

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבי יהושע בן קרחה.

תנו רבנן [תוספתא עדויות פ"א מ"ג]: הנשאל לחכם וטימא - לא ישאל לחכם ויטהר; לחכם ואסר - לא ישאל לחכם ויתיר; היו שנים: אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר: אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין - הלך אחריו, ואם לאו - הלך אחר המחמיר.

רבי יהושע בן קרחה אומר: בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל.

אמר רב יוסף: הלכתא כרבי יהושע בן קרחה.

תנו רבנן [תוספתא דמאי פב מ"ח]: וכולן ^[23] שחזרו בהן - אין מקבלין אותן עולמית, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: חזרו בהן במטמוניות - אין מקבלין אותן ^[24], בפרהסיא מקבלין אותן.

איכא דאמרי: עשו דבריהם במטמוניות ^[25] - מקבלין אותן

עמוד ב

בפרהסיא ^[26] - אין מקבלין אותן ^[27];

רבי שמעון ורבי יהושע בן קרחה אומרים: בין כך ובין כך מקבלין, שנאמר (ירמיהו ג יד) שובו בנים שובבים [נאם ה' כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון] ^[28].

אמר רבי יצחק איש כפר עכו אמר רבי יוחנן: הלכתא כאותו הזוג.

משנה:

רבי ישמעאל אומר: שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור;

וחכמים אומרים: לפני אידיהן אסור, לאחר אידיהן מותר.

גמרא:

אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל: יום א' {נוצרי} לדברי רבי ישמעאל לעולם אסור ^[29].

וחכמים אומרים: לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר:

חכמים היינו תנא קמא!?

'הן בלא אידיהן' איכא בינייהו: תנא קמא סבר 'הן בלא אידיהן' ^[30], ורבנן בתראי ^[31] סברי 'הן ואידיהן' ^[32];

איבעית אימא: נשא ונתן איכא בינייהו: תנא קמא סבר: נשא ונתן מותר, ורבנן בתראי סברי: נשא ונתן אסור ^[33];

ואיבעית אימא דשמואל איכא בינייהו, דאמר שמואל: בגולה אין אסור אלא יום אידם ^[34]: תנא קמא אית ליה דשמואל רבנן בתראי לית להו דשמואל ^[35].

איבעית אימא דנחום המדי איכא בינייהו, דתניא [תוספתא עבודה זרה פ"א מ"א]: 'נחום המדי אומר: אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן': תנא קמא לית ליה דנחום המדי ורבנן בתראי אית להו דנחום המדי ^[36].

גופא: נחום המדי אומר: אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן.

אמרו לו: נשתקע הדבר ולא נאמר ^[37].

והאיכא רבנן בתראי דקיימי כוותיה?

מאן חכמים? - נחום המדי הוא.

תניא אידך: נחום המדי אומר: מוכרין להן סוס זכר וזקן במלחמה ^[38].

אמרו לו: נשתקע הדבר ולא נאמר.

והאיכא בן בתירא דקאי כוותיה, דתנן [פסחים פ"ד מ"ג]: 'בן בתירא מתיר בסוס' ^[39]!?

בן בתירא לא מפליג בין זכרים לנקבות ^[40], איהו - מדקא מפליג בין זכרים לנקבות ^[41] - כרבנן סבירא ליה ^[42], ולרבנן נשתקע הדבר ולא נאמר ^[43].

תניא: נחום המדי אומר: השבת ^[44] מתעשר זרע וירק וזירין ^[45];

אמרו לו: נשתקע הדבר ולא נאמר.

והאיכא רבי אליעזר דקאי כוותיה, דתנן [מעשרות פ"ד מ"ה]: 'רבי אליעזר אומר: השבת מתעשרת זרע וירק וזירין'!?

התם בדגנוניתא ^[46].

אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי: גברא רבה אתא מאתרין ^[47]: כל מילתא דאמר אמרי ליה 'נשתקע הדבר ולא נאמר'?

אמר: איכא חדא דעבדינן כוותיה, דתניא: נחום המדי אומר: שואל אדם צרכיו בשומע תפלה ^[48].

אמר: בר מינה, דההיא דתליא באשלי רברבי ^[49], דתניא: 'רבי אליעזר אומר: שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל ^[50], שנאמר (תהלים קב א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו ~~וגו'~~ ^[51]; אין 'שיחה' אלא תפלה, שנאמר (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה [לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים] ^[52];

רבי יהושע אומר: יתפלל ואחר כך ישאל צרכיו, שנאמר (תהלים קמב ג) אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד.'

ורבי אליעזר נמי - הכתיב 'אשפוך לפניו שיחי'?

הכי קאמר: אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד ^[53];

ורבי יהושע נמי, הכתיב 'תפלה לעני כי יעטוף'?

הכי קאמר: אימתי תפלה לעני? בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו.

מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי ^[54], במאי קמיפלגי?

כדדריש רבי שמלאי, [דדריש רבי שמלאי]: לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ^[55] ואחר כך יתפלל ^[56]; מנלן? - ממשה רבינו, דכתיב (דברים ג כד) ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך [את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך], וכתיב בתריה [פסוק כה] אעברה נא ואראה את הארץ הטובה [אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנן]:

הערות

^ נותן לו צבע זה דמי צמר לבן כבתחלה אם ירצה, דסבירא ליה לרבי מאיר 'כל המשנה מדעת בעליו נקרא גזלן, וקנאו בשינוי', וכדמפרש בבבא קמא ב'הגוזל עצים', ונוטל הצמר לעצמו אף על פי שהוא מעולה עכשיו בדמים
^ אם כן - נמצא זה משתכר בשינויו! אלא ידו על התחתונה:
^ שהשביח הצמר
^ שהוציא הצבע
^ בעל הצמר
^ סמנים ועצים ושכר פעולה כשכיר יום, ולא שכר שלם כמו שהתנה עמו
^ דשרי במלוה על פה
^ דרבי מאיר ורבי יהודה ב'הגוזל'
^ ואחר כך סתם לן תנא בבבא מציעא כרבי יהודה
^ וכל מחלוקת שנחלקו תנאים ואחר כך סתם לנו במשנתנו כאחד מהן - הלכה כמותו; דכיון דסתמיה אחר המחלוקת - שמע מינה דקמו רבנן בטעמייהו, ומסתברא טעמא דהאיך
^ סידרא דמתניתין לאו דוקא, ושמא משנה אחרונה היא נשנית ראשונה בבית המדרש!
^ נמי
^ אלמה קיימא לן 'כל מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם' - ביבמות בפרק 'החולץ' (דף מב:)
^ אלא סמכינן אסידרא
^ הני מילי
^ תלתא בבי
^ להכי אהדרינהו רב יוסף לאפיה
^ דאי נמי אין סדר למשנה - לא איצטריך לומר 'הלכה כרבי יהודה', דודאי הלכתא כי האי סתמא:
^ ד'כל המשנה' - לא הוה שייכא למיתנייה התם ב'השוכר', דהא לא איירי בההוא פירקא בשינוי אלא בחזרה, ומדתניא התם - שמע מינה הלכתא קא פסיק ואזיל
^ בשבת
^ עתה נראה, לשון 'הבוא נבוא' (בראשית לז י)
^ לעשות במלאכתי
^ אגזלנין ועמי הארץ קאי
^ להחזיקן בתורת חברות: לסמוך עליהן
^ בסתר עבירות שעברו עד הנה
^ הואיל ופקרו כל כך
^ שוב אין נותנין לבן לשוב בתשובה שלימה
^ 'שובבים' - משמע מזידים, ופרהסיא - לשון מרד וגאוה, כמו 'וילך שובב בדרך לבו' (ישעיהו נז יז)
^ שלשה לפניו ושלשה לאחריו, והוא עצמו: כלומר כל שבעת ימי השבת
^ כדדייקינן לעיל, דקתני 'לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים' - שמע מינה שלשה לפניהם לבד האיד קאמר
^ דלא יהבו סימנא
^ איכא למימר: הואיל ולא אשכחן מידי ביניהן - איכא למימר: בהא אתו לאפלוגי: ד'הן ואידיהן = שלשה' קאמר
^ סתמא קאמרינן, ולא קתני 'אסור לשאת ולתת' כתנא קמא, דמשמע לכתחלה הוא דלא - הא דיעבד שפיר דמי
^ בגולה אין העובדי כוכבים אדוקין כל כך בעבודת כוכבים, כדאמרינן (לקמן) 'עובדי כוכבים שבחוצה לארץ - לאו עובדי עבודת כוכבים נינהו כו'; ועוד: דמסתפינן מינייהו
^ דכיון דלא מסיים בהדיא במאי פליגי, איכא למימר לטפויי אתו: דשמעינן לתנא קמא דקאמר 'לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהם', וסתמא דמילתא כשאין יד עובדי כוכבים תקיפה על ישראל קא אמר, ואתו אינהו למימר: לפני אידיהן לעולם אסורין; ואיפכא ליכא לשנויי דתתריץ שפיר, דסתם תנא בתרא - לטפויי אתא
^ דלא יהבי חושבנא, אלא אסור סתמא קאמרי
^ לא יצא דבר זה מפי אדם לעולם; לישנא אחרינא: לא יצא דבר זה לחוץ
^ בתוך המלחמה שאינו אלא לקלקל, ומלתא דלא שכיחא הוא, ולא אתי למילף מינה למכור בהמה אחריתי, דהא דאמרי רבנן: 'אין מוכרין להן בהמה גסה': לא אסרו אלא משום שאלה או שכירות, כדאמר בפירקין ד(לקמן דף טו.), והכא במלתא דלא שכיחא לא גזור רבנן
^ לפי שמלאכתו לרכוב אדם עליו, ואין במלאכה זו חיוב חטאת, שהחי נושא את עצמו, דתנן ב'משילין פירות' (ביצה לו:): 'אלו הן משום שבות: לא רוכבין על גבי בהמה'
^ בין זקן לבחור
^ ואוסר בבחור
^ דאסרי משום תורת כלי זיין, דקטיל בסיחופיה, כדלקמן
^ שיהא מותר בזקן, דכולן אסורין
^ ירק של תבלין שקורין אוי"ר ובלשון רומי אניט"ו
^ בין שלקטו כשהוא ירק, בין שלקטו כשהוא זירין: דולדיילש"א בלע"ז, ובין שהניחו עד שצמחו גרעיני זרעו בתוכו והוקשו וחבטן - צריך לעשר את הזרע מדרבנן, דאורחיה למיכליה זרע וירק וזירין - הלכך כולהו הוו להו גמר פירי
^ הגדל בגנה דראוי לאכול זרע וירק וזירין, אבל הגדל בשדות - אינו נאכל ירק אלא זרע, כעין חרדל
^ ממקומנו, ממדי
^ מאריך בה ושואל צרכיו
^ אשלי רברבי = חבלים עבים וחזקים; ויש אומרים: באילנות גדולות, כמו 'ויטע אשל' (בראשית כא לג) כלומר: הא - לאו כוותיה אתון עבדין: פלוגתא דרבנן נמי, היא כדקתני לקמן: 'וחכמים אומרים: כו'
^ י"ח
^ כי יעטוף עטיפת נפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה, והדר 'לפני ה' ישפוך שיחו' - שמונה עשרה; 'עטיפה' לשון כאב ופריחת לב מתוך צרה, כמו 'בהתעטפם כחלל' (איכה ב יב)
^ תפלת המנחה תקן; בפרק 'תפלת השחר' (ברכות כו:)
^ כבר קודם לכן
^ דהא איכא לשנויי הכי והכי
^ של הקב"ה: שלש ברכות ראשונות: אבות גבורות וקדושת השם, שאין בהן תפלה אלא שבח
^ בשאר ברכות יש דברי תחנה ותפלה

[1] נותן לו צבע זה דמי צמר לבן כבתחלה אם ירצה, דסבירא ליה לרבי מאיר 'כל המשנה מדעת בעליו נקרא גזלן, וקנאו בשינוי', וכדמפרש בבבא קמא ב'הגוזל עצים', ונוטל הצמר לעצמו אף על פי שהוא מעולה עכשיו בדמים

[2] אם כן - נמצא זה משתכר בשינויו! אלא ידו על התחתונה:

[3] שהשביח הצמר

[4] שהוציא הצבע

[5] בעל הצמר

[6] סמנים ועצים ושכר פעולה כשכיר יום, ולא שכר שלם כמו שהתנה עמו

[7] דשרי במלוה על פה

[8] דרבי מאיר ורבי יהודה ב'הגוזל'

[9] ואחר כך סתם לן תנא בבבא מציעא כרבי יהודה

[10] וכל מחלוקת שנחלקו תנאים ואחר כך סתם לנו במשנתנו כאחד מהן - הלכה כמותו; דכיון דסתמיה אחר המחלוקת - שמע מינה דקמו רבנן בטעמייהו, ומסתברא טעמא דהאיך

[11] סידרא דמתניתין לאו דוקא, ושמא משנה אחרונה היא נשנית ראשונה בבית המדרש!

[12] נמי

[13] אלמה קיימא לן 'כל מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם' - ביבמות בפרק 'החולץ' (דף מב:)

[14] אלא סמכינן אסידרא

[15] הני מילי

[16] תלתא בבי

[17] להכי אהדרינהו רב יוסף לאפיה

[18] דאי נמי אין סדר למשנה - לא איצטריך לומר 'הלכה כרבי יהודה', דודאי הלכתא כי האי סתמא:

[19] ד'כל המשנה' - לא הוה שייכא למיתנייה התם ב'השוכר', דהא לא איירי בההוא פירקא בשינוי אלא בחזרה, ומדתניא התם - שמע מינה הלכתא קא פסיק ואזיל

[20] בשבת

[21] עתה נראה, לשון 'הבוא נבוא' (בראשית לז י)

[22] לעשות במלאכתי

[23] אגזלנין ועמי הארץ קאי

[24] להחזיקן בתורת חברות: לסמוך עליהן

[25] בסתר עבירות שעברו עד הנה

[26] הואיל ופקרו כל כך

[27] שוב אין נותנין לבן לשוב בתשובה שלימה

[28] 'שובבים' - משמע מזידים, ופרהסיא - לשון מרד וגאוה, כמו 'וילך שובב בדרך לבו' (ישעיהו נז יז)

[29] שלשה לפניו ושלשה לאחריו, והוא עצמו: כלומר כל שבעת ימי השבת

[30] כדדייקינן לעיל, דקתני 'לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים' - שמע מינה שלשה לפניהם לבד האיד קאמר

[31] דלא יהבו סימנא

[32] איכא למימר: הואיל ולא אשכחן מידי ביניהן - איכא למימר: בהא אתו לאפלוגי: ד'הן ואידיהן = שלשה' קאמר

[33] סתמא קאמרינן, ולא קתני 'אסור לשאת ולתת' כתנא קמא, דמשמע לכתחלה הוא דלא - הא דיעבד שפיר דמי

[34] בגולה אין העובדי כוכבים אדוקין כל כך בעבודת כוכבים, כדאמרינן (לקמן) 'עובדי כוכבים שבחוצה לארץ - לאו עובדי עבודת כוכבים נינהו כו'; ועוד: דמסתפינן מינייהו

[35] דכיון דלא מסיים בהדיא במאי פליגי, איכא למימר לטפויי אתו: דשמעינן לתנא קמא דקאמר 'לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהם', וסתמא דמילתא כשאין יד עובדי כוכבים תקיפה על ישראל קא אמר, ואתו אינהו למימר: לפני אידיהן לעולם אסורין; ואיפכא ליכא לשנויי דתתריץ שפיר, דסתם תנא בתרא - לטפויי אתא

[36] דלא יהבי חושבנא, אלא אסור סתמא קאמרי

[37] לא יצא דבר זה מפי אדם לעולם; לישנא אחרינא: לא יצא דבר זה לחוץ

[38] בתוך המלחמה שאינו אלא לקלקל, ומלתא דלא שכיחא הוא, ולא אתי למילף מינה למכור בהמה אחריתי, דהא דאמרי רבנן: 'אין מוכרין להן בהמה גסה': לא אסרו אלא משום שאלה או שכירות, כדאמר בפירקין ד(לקמן דף טו.), והכא במלתא דלא שכיחא לא גזור רבנן

[39] לפי שמלאכתו לרכוב אדם עליו, ואין במלאכה זו חיוב חטאת, שהחי נושא את עצמו, דתנן ב'משילין פירות' (ביצה לו:): 'אלו הן משום שבות: לא רוכבין על גבי בהמה'

[40] בין זקן לבחור

[41] ואוסר בבחור

[42] דאסרי משום תורת כלי זיין, דקטיל בסיחופיה, כדלקמן

[43] שיהא מותר בזקן, דכולן אסורין

[44] ירק של תבלין שקורין אוי"ר ובלשון רומי אניט"ו

[45] בין שלקטו כשהוא ירק, בין שלקטו כשהוא זירין: דולדיילש"א בלע"ז, ובין שהניחו עד שצמחו גרעיני זרעו בתוכו והוקשו וחבטן - צריך לעשר את הזרע מדרבנן, דאורחיה למיכליה זרע וירק וזירין - הלכך כולהו הוו להו גמר פירי

[46] הגדל בגנה דראוי לאכול זרע וירק וזירין, אבל הגדל בשדות - אינו נאכל ירק אלא זרע, כעין חרדל

[47] ממקומנו, ממדי

[48] מאריך בה ושואל צרכיו

[49] אשלי רברבי = חבלים עבים וחזקים; ויש אומרים: באילנות גדולות, כמו 'ויטע אשל' (בראשית כא לג) כלומר: הא - לאו כוותיה אתון עבדין: פלוגתא דרבנן נמי, היא כדקתני לקמן: 'וחכמים אומרים: כו'

[50] י"ח

[51] כי יעטוף עטיפת נפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה, והדר 'לפני ה' ישפוך שיחו' - שמונה עשרה; 'עטיפה' לשון כאב ופריחת לב מתוך צרה, כמו 'בהתעטפם כחלל' (איכה ב יב)

[52] תפלת המנחה תקן; בפרק 'תפלת השחר' (ברכות כו:)

[53] כבר קודם לכן

[54] דהא איכא לשנויי הכי והכי

[55] של הקב"ה: שלש ברכות ראשונות: אבות גבורות וקדושת השם, שאין בהן תפלה אלא שבח

[56] בשאר ברכות יש דברי תחנה ותפלה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]