פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

שלש אשרות הן: אילן שנטעו מתחלה לשם עבודת כוכבים - הרי זו אסורה [1];

גידעו ופיסלו [2] לשם עבודת כוכבים [3] והחליף - נוטל מה שהחליף [4];

העמיד תחתיה עבודת כוכבים ונטלה - הרי זו מותרת.

לתוספות גירסה אחרת: תוספות ד"ה ה"ג העמיד תחתיו עבודת כוכבים ובטלה הרי זו מותרת: ואף על גב דכי לא בטלה נמי לא הוי 'משמשין', דהא אליבא דרבנן קא מוקמינא לה בגמרא, דאמרינן 'אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר', והכא מסתמא לא נטע מתחלה לכך, מדלא מפרש עלה שנטעו מתחלה לכך - מכל מקום כל זמן שלא בטלה - איסורא דרבנן איכא, שבשעה שעבודת כוכבים נראית תחתיה נראה כאילו נטועה מתחילה לכך.

גמרא:

אמרי דבי רבי ינאי: והוא שהבריך והרכיב בגופו של אילן [5].

והאנן 'גידעו ופיסלו' תנן [6]!?

אלא כי איתמר דרבי ינאי - לענין ביטול איתמר [7]: דאף על גב דהבריך והרכיב בגופו של אילן, כי נטל מה שהחליף שפיר דמי [8]; דמהו דתימא כיון דהבריך והרכיב בגופו של אילן - כאילן שנטעו מתחלה דמי, וליתסר כולה - קא משמע לן.

אמר שמואל: המשתחוה לאילן - תוספתיה אסורה.

מתיב רבי אלעזר: 'גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים והחליף - נוטל מה שהחליף': גידעו ופיסלו – אִין, לא גידעו ופיסלו – לא!?

אמר לך שמואל [9]: הא מני רבנן היא [10], ושמואל דאמר כרבי יוסי בר יהודה, דאמר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו – אסור.

[רבי יוסי הגלילי במשנה בדף מה,א ורבי יוסי ברבי יהודה בברייתא שהובאה בגמרא [שם] סוברים אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור.]

מתקיף לה רב אשי [11]: ממאי דרבי יוסי בר יהודה ורבנן בתוספת פליגי [12]? דלמא תוספת לדברי הכל אסור [13], ובעיקרו פליגי [14]: דרבי יוסי בר יהודה סבר עיקרו [15] נמי אסור [16], דכתיב (דברים יב ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם] ואשריהם תשרפון באש [ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא] [17], ורבנן סברי עיקר אילן [18] שרי, דכתיב (דברים ז ה: כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו) ואשירהם תגדעון [ופסיליהם תשרפון באש]: איזהו אילן שגידועו אסור ועיקרו שרי? - הוי אומר אילן שנטעו ולבסוף עבדו [19]; וכי תימא הא דלא מתרצינן הכי [20] - איפוך [21]רבנן לדרבי יוסי בר יהודה ודרבי יוסי בר יהודה לרבנן [22] - אם כן [23] 'גידעו ופיסלו' [24] מאן קתני לה? לא רבנן ולא רבי יוסי בר יהודה: אי רבנן - בלא גידעו ופיסלו נמי תוספת אסורה [25], אי רבי יוסי בר יהודה - עיקר אילן נמי אסור [26]!? [27].

אי בעית אימא רבנן ואי בעית אימא רבי יוסי בר יהודה [28]: אי בעית אימא רבי יוסי בר יהודה [29]: כי קאמר רבי יוסי בר יהודה – '[30] בלא גידעו ופיסלו, עיקר אילן אסור' - בסתמא, אבל גידעו ופיסלו - גלי אדעתיה דבתוספת ניחא ליה, בעיקר אילן לא ניחא ליה;

איבעית אימא רבנן גידעו ופיסלו איצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא כיון דעבד ליה מעשה בגופיה עיקר אילן נמי ליתסר [31] - קמשמע לן.

משנה:

איזו [32] אשרה [33]?

- כל שיש תחתיה עבודת כוכבים;

רבי שמעון אומר: כל שעובדין אותה [34];

ומעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו, ומצאו תחתיו גל; אמר להן רבי שמעון: בדקו את הגל הזה! ובדקוהו, ומצאו בו צורה; אמר להן: הואיל ולצורה הן עובדין - נתיר להן את האילן.

גמרא:

'איזהו אשרה'? והא אנן 'שלש אשרות' תנן [35]?

הכי קאמר: שתים לדברי הכל [36], ואחת מחלוקת דרבי שמעון ורבנן: איזו היא אשרה שנחלקו בה רבי שמעון וחכמים? כל שיש תחתיה עבודת כוכבים; רבי שמעון אומר: כל שעובדים אותה.

איזו היא אשרה סתם [37]?

אמר רב: כל שכומרים יושבין תחתיה ואין טועמין מפירותיה [38];

ושמואל אמר: אפילו אמרי "הני תמרי לבי נצרפי [39]" – אסור: דרמי בי שיכרא ושתי ליה ביום אידם.

אמר אמימר: אמרו לי סבי דפומבדיתא: הלכתא כשמואל.


עמוד ב

משנה:

לא ישב בצילה, ואם ישב – טהור;

ולא יעבור תחתיה [40], ואם עבר – טמא [41];

היתה גוזלת את הרבים [42] ועבר תחתיה – טהור [43].

[44]

גמרא:

'לא ישב בצילה' פשיטא [45]!?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא נצרכא אלא לצל צילה [46].

מכלל דבצל קומתה אם ישב - טמא [47]?

לא! דאפילו לצל קומתה נמי אם ישב טהור [48], והא קא משמע לן: דאפילו לצל צילה לא ישב.

איכא דמתני לה אסיפא: ואם ישב טהור? פשיטא!

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא נצרכא אלא לצל קומתה.

מכלל דלצל צילה אפילו לכתחלה ישב [49]?

לא, הא קא משמע לן: דאפילו לצל קומתה, אם ישב – טהור [50].

ולא יעבור תחתיה ואם עבר טמא:

מאי טעמא?

אי אפשר דליכא תקרובת עבודת כוכבים [51].

מני [במשנה בדף מז,א-ב תנא קמא סובר שע"ז מטמאה כשרץ, ורבי עקיבא סובר כדוה, ואין מטמא באוהל אלא מת!]?

רבי יהודה בן בתירא היא, דתניא: רבי יהודה בן בתירא אומר: מנין לתקרובת עבודת כוכבים שמטמאה באהל? - שנאמר (תהלים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים: מה מת מטמא באהל - אף תקרובת עבודת כוכבים מטמא באהל.

[האם סתם רבי יהודה הנשיא את המשניות כדברי רבי יהודה בן בתירה לומר שהלכה כמותו?]

היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור:

איבעיא להו: 'עבר' [52] או 'עובר' [53]?

רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה אמר: עובר

ורבי יוחנן אמר: אם עבר

ולא פליגי: הא דאיכא דירכא אחרינא, הא דליכא דירכא אחרינא.

[54] אמר ליה רב ששת לשמעיה: "כי מטית להתם - ארהיטני [55]"; היכי דמי? אי דליכא דירכא אחרינא – למה ליה 'ארהיטני'? מישרא שרי!? ואי דאיכא דירכא אחרינא, כי אמר "ארהיטני" - מי שרי?

לעולם דליכא דירכא אחרינא, ואדם חשוב שאני.

משנה:

זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים [56] אבל לא בימות החמה [57];

והחזירין [58] - לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [59];

רבי יוסי אומר: אף לא ירקות בימות הגשמים, מפני שהנביה [60] נושרת עליהן והוה להן לזבל.

גמרא:

למימרא דרבי יוסי סבר זה וזה גורם [61] אסור, ורבנן אמרי זה וזה גורם מותר? הא איפכא שמעינן להו, דתנן [דף מג,ב] 'רבי יוסי אומר: שוחק וזורה לרוח [62] או מטיל לים; אמרו לו: אף היא נעשה זבל, ונאמר (דברים יג יח) [ו]לא ידבק בידך מאומה מן החרם [למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך]’ - קשיא דרבנן אדרבנן קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי!?

בשלמא דרבי יוסי אדרבי יוסי לא קשיא: התם דקאזיל לאיבוד – מתיר [63]; הכא דלא קאזיל לאיבוד [64][65] אסור [66];

אלא דרבנן אדרבנן קשיא!?

איפוך [67].

ואיבעית אימא לא תיפוך; דרבי יוסי – כדשנין [68]; דרבנן [69] - כדאמר רב מרי בריה דרב כהנא [70]: 'מה שמשביח בעור - פוגם בבשר [71]' - הכא נמי: מה שמשביח בנביה [72] - פוגם בצל.

וסבר רבי יוסי 'זה וזה גורם אסור'? והתנן [ערלה פ"א מ"ט] 'רבי יוסי אומר: נוטעין יחור [73] של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה, מפני שהוא פרי' [74], ואמר רב יהודה אמר רב: מודה רבי יוסי שאם נטע והבריך והרכיב – מותר [75]; ותניא נמי הכי: 'מודה רבי יוסי

הערותעריכה

  1. ^ עד שיבטלנה העובד כוכבים
  2. ^ עובד כוכבים או ישראל
  3. ^ לעבוד הגידולין שיגדלו בו מעתה, והוא כבר היה נטוע כשבא ישראל ליהנות ממנו
  4. ^ ושורפו כדין אשרה, ועיקרו מותר בהנאה
  5. ^ מאותה הברכה והרכבה היו חליפותיו, דהוה ליה הנך גידולין הנטועין מתחלה לכך; דאי לאו הכי - אפילו חידוש לא מיתסר
  6. ^ משום מעשה פורתא: שינוי בעלמא, להיכירא - מיתסר
  7. ^ ולא לענין תחלת איסור לומר שאם לא הבריך בגופו לא יהא צריך ביטול, אלא אביטול קאי
  8. ^ דכי מבטל ליה ישראל - סגי בהכי, אף על גב דנעשה מעשה בגופו של אילן
  9. ^ תלמודא מהדר הכי מצי שמואל לתרוצי
  10. ^ דפליגי עליה דרבי יוסי בר יהודה, ואמרי: אילן שנטעו ולבסוף עבדו – מותר, הלכך: גידעו ופיסלו הויא כנטוע מתחלה לכך, דמשום גידוע מחליף טפי, ומיתסרא, אבל לא גידעו - לא
  11. ^ מאי דוחקיך לאוקמא לדשמואל אליבא דתנאי
  12. ^ דלרבנן שריא, ודשמואל תנאי היא
  13. ^ בהשתחואה, ודשמואל - דברי הכל היא
  14. ^ ובעיקר אילן פליגי
  15. ^ עיקר אילן
  16. ^ אפילו היכא דלא נטעו מתחלה לכך
  17. ^ 'אשריהם' - תרי משמע: חד לנטוע מתחלה לכך, וחד לנטוע ולבסוף עבדו
  18. ^ אילן שלא ניטע לכך
  19. ^ 'ואשריהם תגדעון' משמע יש אשרה שאין עיקרה אסורה אלא גידועה, והעיקר תשאר בארץ לצורך; ואי משום 'ואשריהם תשרפון' - דמשמע 'כל האילן' - בנטוע מתחלה לכך קאמר, והאי לשון רבים דקרא - אכל אשרות שבארצכם הנטועות מתחלה לכך קאי
  20. ^ הא לא תרצינן בשמעתא דלעיל הכי: דהא אוקימנא דרבי יוסי יליף טעמא לאילן שנטעו ולבסוף עבדו מ'ואשריהם תגדעון', אלמא מודה הוא דעיקרו מותר, ובתוספת פליגי
  21. ^ תרוצא ד
  22. ^ דהא לא בהדיא שמעינן ליה לרבי יוסי דיליף טעמא מ'ואשריהם תגדעון': דהא רבי יוסי – 'ואשריהם תשרפון באש' נסב ליה תלמודא למילתיה, ואנן הוא דקשיא לן 'האי מיבעיא ליה לשנטעו מתחלה לכך', ואוקימנא לטעמיה מ'ואשריהם תגדעון'; הלכך אפיך תרוצא דרבי יוסי דתרצת, ואימא: רבי יוסי – מ'ואשריהם תשרפון באש' דמשמע לשון רבים נפקא ליה תרוייהו, ורבנן ילפי היתירא מ'ואשריהם תגדעון'! ורבי יוסי - ההוא מיבעיא ליה לגידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל, ורבנן נפקא להו מ'אבד תאבדון' וכן כולה תרצתא
  23. ^ דתוספתו דברי הכל אסור
  24. ^ דמתניתין, דמשמע דכי לא גידעו שרי
  25. ^ הכי גרסינן: אי רבנן, למה לי 'גידעו ופיסלו'? בלא גידעו ופיסלו נמי, הא אמרינן תוספתו אסור
  26. ^ ומתניתין תני מה שהחליף ותו לא
  27. ^ הלכך על כרחך דשמואל - תנאי
  28. ^ ולעולם דשמואל דברי הכל
  29. ^ ודקשיא לך: האמר עיקר אילן אסור, ומתניתין קתני מה שהחליף ותו לא - לא קשיא
  30. ^ עיקר אילן אסור
  31. ^ הואיל ונעשה מעשה בגופו
  32. ^ היא
  33. ^ בגמרא פריך: והא אנן שלש אשרות תנן
  34. ^ את האילן עצמו; אבל אם עובדין את עבודת כוכבים שתחתיו - האילן מותר
  35. ^ למה לי למיהדר ומיבעי 'איזו היא'? ועוד: התם תני תלת והכא תני חדא
  36. ^ שהרי אילן עצמו עבודת כוכבים
  37. ^ לאו אתירוצא דמתניתין קאי, אלא מילתא באפי נפשה קאמר תלמודא דפליגי בה אמוראי: איזו היא אשרה סתם: אילן שלא הוברר לנו שהיא אשרה באיזה סימן ניכר אם היא אשרה אם לאו
  38. ^ ודאי פלחי לה
  39. ^ שם עבודת כוכבים שלהם
  40. ^ [תחת] נוף האילן: שהאהיל עליו האילן
  41. ^ כדמפרש בגמרא
  42. ^ שהיה נופה נוטה לרשות הרבים
  43. ^ דהך טומאה - דרבנן היא, וקרא דמייתינן בגמרא - אסמכתא בעלמא היא; והכי נמי אמרינן בפרק רבי ישמעאל (לקמן נב:) דהך טומאה - דרבנן היא, והיכא דגוזלת את הרבים לא גזור רבנן
  44. ^ 'לא ישב בצילה': האי צל - לאו תחת נוף האילן הוא, דאם כן לא מתני ליה 'ואם ישב טהור', דהא קתני סיפא 'לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא'! אלא מן האילן והלאה, הלכך לאו 'אהל' הוא: שכשהחמה במזרח או במערב - יש לכל אדם צל ארוך, וכשהחמה עומדת באמצע הרקיע אין לכל דבר צל אלא תחתיו
  45. ^ דהא קא מיתהני מעבודת כוכבים
  46. ^ שחרית וערבית, שצל ארוך לכל דבר מאד, וכל זמן שלא עברה מדת אורך הצל את מדת גובה קומת האילן - הצל עב וחשוך; מכאן ואילך - הצל דק וקלוש, והיא 'צל צלו'; ואצטריך לאשמועינן דאפילו בצל צילה לא ישב
  47. ^ בתמיהה! והלא אינו מן האילן היא, ולא תחת נופו
  48. ^ ובלבד שלא ישב ממש תחתיה; ומשום רישא נקט 'צל צילה', דקתני 'לא ישב' לכתחלה, ואשמעינן דאפילו בצל צילה לא ישב, אבל סיפא 'ישב טהור' - אפילו אצֵל קומתה קאי
  49. ^ בתמיהה: כיון דאוקמת מתניתין אצֵל קומתה, ורישא נמי, דקתני 'לא ישב בצל קומתה' - מכלל דבצל צילה לכתחלה ישב, והא קא מיתהני
  50. ^ ובלבד שלא יהא תחתיה, דהא קתני לקמן: דאי עבר – טמא, וכל שכן ישב
  51. ^ ונמצא האילן מאהיל על התקרובת ועליו
  52. ^ דאי עבר דיעבד
  53. ^ לכתחלה
  54. ^ רב ששת - סגי נהורא הוא, וזה מושכו, והיתה בעירו אשרה גוזלת את הרבים;
  55. ^ משכני במרוצה
  56. ^ שהאילן גם הוא קשה להן: שמעכב החמה מלבא
  57. ^ שהצל יפה להן
  58. ^ לטוג"א בלע"ז
  59. ^ שהצל יפה לחזרת לעולם
  60. ^ עליו נושרין בימות הגשמים מן האילן
  61. ^ נבייה דאיסור, וקרקע עולם דהיתר - גורמין לירקות שיגדלו
  62. ^ ולא חייש לזבל
  63. ^ לאבדה הוא מתכוין, וכבר בטלה עבודת כוכבים, ולא גרעא מעבודת כוכבים שנשתברה מאליה, הלכך ליכא 'זה וזה גורם': שהרי אין כאן איסור כל כך! דאפילו רבנן לא אסרי אלא משום גזירה: דלמא מגבה ליה כו', כדאוקימנא בריש פירקין (דף מב.)
  64. ^ שהרי דרכה בכך, ואין עבודת כוכבים בטלה דרך גדילתה
  65. ^ הלכך
  66. ^ איסור הנאה הוא זה, וזה גורם אסור
  67. ^ כולה מתניתין, ולא תשני דרבי יוסי אדרבי יוסי כדשנית
  68. ^ מעיקרא, ולעולם 'זה וזה גורם אסור' סבירא ליה
  69. ^ דרבנן אדרבנן לא קשיא: אינהו נמי 'זה וזה גורם אסור' סבירא להו, כדאמרינן 'אף היא נעשית זבל'; והכא - היינו טעמא דשרו: דליכא גורם איסור כלל
  70. ^ ודרב מרי בתמורה (דף כד.) גבי 'אין מרגילין בפסולי מוקדשים': להפשיט דרך הרגלים - כעין מפוח של נפחים - בעלי מומין שנפדו ושחטן לצרכו, ואף על פי שהעור נמכר ביוקר - אסור להרגיל, לפי שבזיון קדשים הוא: שמקלקל הבשר; קשיא לן התם: אמאי? הא פסידא דהקדש הוא: דאי הוה שרית ליה להרגיל ולמכור העור ביוקר - הוה טפי פריק להו מעיקרא? ושני רב מרי: ליכא פסידא
  71. ^ דמה שמשביח בדמי העור - פוגם בדמי הבשר
  72. ^ דמה שמשביח אילן את הירקות בעליו
  73. ^ נוף
  74. ^ ערלה לא נאסר אלא הפירי; הלכך אגוז איסור הנאה, דקא מתהני מיניה: שחוזר ונעשה אילן
  75. ^ שאם נטע האגוז של ערלה – מותר; אלמא כי גדל האילן וטוען פירות - הוו להו הנך פירות בגרמא דאגוז דאיסור וקרקע דהיתר, וקתני 'מותר'