ביאור:בבלי עבודה זרה דף ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבי יהושע סבר ילפינן ממשה [1], ורבי אליעזר סבר: לא ילפינן ממשה: שאני משה דרב גובריה [2];
וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא: שואל אדם צרכיו בשומע תפלה.
<אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה שואל אדם צרכיו בשומע תפלה> [אר"י א"ש הלכה כדברי חכמים]
|
מעין כל ברכה וברכה - ראו פירוט והסבר בביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה'. |
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: אף על פי שאמרו 'שואל אדם צרכיו בשומע תפלה', אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה [3] – אומר.
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: אף על פי שאמרו 'שואל אדם צרכיו בשומע תפלה' - אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה - אומר בברכת השנים.
אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שאמרו 'שואל אדם צרכיו בשומע תפלה', אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר יום הכפורים - אומר.
משנה:
ואלו אידיהן של עובדי כוכבים [4]: קלנדא וסטרנורא וקרטיסים ויום גנוסיא של מלכיהם [5] ויום הלידה [6] ויום המיתה - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: כל מיתה שיש בה שריפה [7] - יש בה עבודת כוכבים [8], ושאין בה שריפה - אין בה עבודת כוכבים;
אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו [9] ויום שעלה בו מן הים [10], ויום שיצא מבית האסורין, ועובד כוכבים שעשה משתה לבנו [11] - [12] אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד [13].
גמרא:
אמר רב חנן בר רבא: קלנדא - שמונה ימים אחר תקופה [14]; סטרנורא שמונה ימים לפני תקופה; וסימנך [15]: (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני [ותשת עלי כפכה] [16].
[ותיטב לה' משור פר. אמר דוד ותיטב לה' תפלתי משור שביום שהיה שור דהיינו אותו יום שנולד כדכתיב שור או כשב וגו' הרי עשוי ונגמר כפר שהוא בן ג' שאפילו מקרניו לא חסר]:
תנו רבנן [דומה לאבות דרבי נתן פ"א מ"ח]: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך [17], אמר "אוי לי! שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא 'מיתה' שנקנסה עלי מן השמים"!? עמד וישב שמונה ימים בתענית [ובתפלה]; כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: "מנהגו של עולם הוא"! הלך ועשה שמונה ימים טובים; לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים; הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים'.
בשלמא למאן דאמר 'בתשרי נברא העולם' - יומי זוטי חזא, יומי אריכי אכתי לא חזא; אלא למאן דאמר 'בניסן נברא העולם' - הא חזא ליה יומי זוטי ויומי אריכי [18]!?
[דהוי] זוטי כולי האי לא חזא.
תנו רבנן: יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה – אמר: "אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא 'מיתה' שנקנסה עלי מן השמים!? היה יושב [בתענית] ובוכה כל הלילה, וחוה בוכה כנגדו; כיון שעלה עמוד השחר – אמר: "מנהגו של עולם הוא"! עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו [19], שנאמר (תהלים סט לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס.
ואמר רב יהודה אמר שמואל: שור שהקריב אדם הראשון - קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר (תהלים סט לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס.
'מקרין' - תרתי משמע!?
אמר רב נחמן בר יצחק: 'מקרן' כתיב.
<אמר> [בעי] רב מתנה: רומי שעשתה קלנדא [20], וכל העיירות הסמוכות לה [21] [22] משתעבדות לה [23]; אותן עיירות אסורות [24] או מותרות [25]?
רבי יהושע בן לוי אמר: קלנדא - אסורה לכל היא.
רבי יוחנן אמר: אין אסורה אלא לעובדיה [26] בלבד.
תנא כוותיה דרבי יוחנן: אף על פי שאמרו 'רומי עשתה קלנדא וכל עיירות הסמוכות לה משתעבדות לה' - היא עצמה אינה אסורה אלא לעובדיה בלבד [27].
סטרנליא, וקרטסים [28], ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום שהומלך בו מלך: לפניו אסור, אחריו מותר; ועובד כוכבים שעשה <בו> משתה לבנו [29] - אין אסור אלא אותו היום ואותו האיש.
אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא [30], דקתני יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורין אין אסור אלא אותו היום בלבד ואותו האיש' בשלמא אותו היום' - לאפוקי לפניו ולאחריו, אלא אותו האיש - לאפוקי מאי [31]? לאו לאפוקי משעבדיו [32]?
שמע מינה.
תניא: 'רבי ישמעאל [בתוספתא פ"ה, ובאבות דרבי נתן 'רבי שמעון בן אלעזר’] אומר: ישראל שבחוצה לארץ 'עובדי עבודת כוכבים בטהרה [33] הן'; כיצד? עובד כוכבים שעשה משתה לבנו, וזימן כל היהודים שבעירו - אף על פי שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם - מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (שמות לד טו) [פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם] וקרא לך ואכלת מזבחו!'
ואימא עד דאכיל?
אמר רבא: אם כן - נימא קרא 'ואכלת מזבחו'; מאי 'וקרא לך'? - משעת קריאה [34]! הלכך
כל תלתין יומין [35], בין אמר ליה [36] "מחמת הלולא [37]" ובין לא אמר ליה "מחמת הלולא" – אסור [38]; מכאן ואילך אי אמר ליה "מחמת הלולא" – אסור, ואי לא אמר ליה "מחמת הלולא" – שרי.
וכי אמר ליה "מחמת הלולא" - עד אימת?
אמר רב פפא: עד תריסר ירחי שתא.
אמר רב פפא משמיה דרבא: מכי רמו שערי באסינתי [41]. [42]
ולבתר תריסר ירחי שתא שרי? והא רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי ההוא עובד כוכבים לבתר תריסר ירחי שתא, ושמעיה דאודי ופירש ולא אכל!
שאני רב יצחק בריה דרב משרשיא, דאדם חשוב הוא [43].
וקרטסים וכו':
מאי 'קרטסים'?
אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שתפסה בו רומי מלכות [44].
והתניא קרטסים ויום שתפסה בו רומי מלכות?
אמר רב יוסף: שתי תפיסות תפסה רומי: אחת בימי קלפטרא מלכתא [45], ואחת שתפסה בימי יונים: דכי אתא רב דימי – אמר: תלתין ותרין קרבי עבדו רומאי בהדי יונאי ולא יכלו להו, עד דשתפינהו [46] לישראל בהדייהו, והכי אתנו בהדייהו [47]: אי מינן מלכי - מנייכו הפרכי, אי מנייכו מלכי - מינן הפרכי;
ושלחו להו רומאי ליונאי: עד האידנא עבידנא בקרבא, השתא נעביד בדינא: מרגלית ואבן טובה: איזו מהן יעשה בסיס לחבירו [48]?
שלחו להו: מרגלית לאבן טובה [49];
אבן טובה ואינך [50] [אנך] איזו מהן יעשה בסיס לחבירו?
אבן טובה לאינך.
אינך וספר תורה - איזו מהן יעשה בסיס לחבירו?
אינך לספר תורה.
שלחו להו: [א"כ] אנן - ספר תורה גבן, וישראל בהדן! כפו להו [51].
עשרין ושית שנין קמו להו [52] בהימנותייהו בהדי ישראל, מכאן ואילך אישתעבדו בהו.
מעיקרא [53] מאי דרוש [54] ולבסוף מאי דרוש?
מעיקרא דרוש (בראשית לג יב) נסעה ונלכה ואלכה לנגדך [55]; ולבסוף דרוש (בראשית לג יד) יעבר נא אדני לפני עבדו [ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה] [56].
עשרין ושית שנין דקמו בהימנותייהו בהדי ישראל - מנא לן?
דאמר רב כהנא: כשחלה רבי ישמעאל בר יוסי, שלחו ליה: רבי! אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת לנו משום אביך!
אמר להו: מאה ושמנים שנה קודם שנחרב הבית [57] פשטה מלכות הרשעה [58] על ישראל; שמונים שנה עד לא חרב הבית - גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית; ארבעים שנה עד לא חרב הבית - גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות [59].
למאי הלכתא?
אמר רבי יצחק בר אבדימי: לומר שלא דנו דיני קנסות [60].
דיני קנסות סלקא דעתך? והאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאלמלא הוא - נשתכחו דיני קנסות מישראל.
'נשתכחו'? לגרסינהו!? אלא 'בטלו דיני קנסות מישראל';
שגזרה מלכות הרשעה גזרה: 'כל הסומך יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תחרב, ותחום [61] שסומכין בו יעקר'!
מה עשה רבי יהודה בן בבא? - הלך וישב בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות בין שני תחומי שבת: בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע;
ורב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה [62];
כיון שהכירו בהם אויבים, אמר להם: בני! רוצו!
אמרו לו: רבי! ואתה - מה תהא עליך?
אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין.
אמרו: לא זזו משם עד שנעצו לגופו שלש מאות לולניאות [63] של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה.
אמר רב נחמן בר יצחק: לא תימא 'דיני קנסות' אלא שלא דנו דיני נפשות; מאי טעמא? כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יכלי למידן – אמרו: מוטב נגלי ממקום למקום כי היכי דלא ליחייבו [64], דכתיב (דברים יז י) ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא [אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך] [65] - מלמד שהמקום גורם [66].
מאה ושמנים ותו לא? והתני רבי יוסי ברבי:
הערות
עריכה- ^ להסדיר שבח תחלה, הלכך יתפלל י"ח תחלה, דאיכא שבח בתחלתן
- ^ גדולת מעשיו וחכמתו רבה ונאה לו לשבח ולהעדיף בשבחו של מלך מלכי המלכים, אבל איניש בעלמא מיחזי כיוהרא
- ^ אם היה משכח תלמודו - מאריך ב'חונן הדעת', אם בעל תשובה הוא - מאריך ב'הרוצה בתשובה', וכן כולן
- ^ דאסורין שלשה ימים לפניהן
- ^ כולהו מפרש בגמרא
- ^ של מלך עושין כל בני מלכותו יום איד משנה לשנה, ומקריבין זבחים
- ^ ששרפו עליו כלי תשמישו כדרך המלכים
- ^ כלומר: אותו היום עובדין עבודת כוכבים, והוא להן יום איד, וכן משנה לשנה כל ימי בנו; ובכל הנך דחשבינן הכא - חשיבי ליה, ואסור שלשה ימים לפניהן
- ^ כשמספר, פעמים הרבה מניח בלורית מאחריו ומגלחה משנה לשנה; ויום שמגלחה - עושה יום איד
- ^ מקריב זבחים לעבודת כוכבים על דבר שניצל
- ^ שאין זמן קבוע לרבים אלא כל אחד ואחד כשמגלח עושה יום איד
- ^ ובכל הנך
- ^ ולא לפניו ולא לאחריו, דלא חשיבי כולי האי
- ^ היא תקופת טבת; והיו עושין שמונה ימים רצופין איד, כדלקמן
- ^ שלא תחליף לומר 'קלנדא' קרי אותן דלפני התקופה
- ^ 'אחור' כתיב ברישא מתניתין נמי: הנך דלאחר התקופה תנא ברישא
- ^ מתשרי ועד טבת
- ^ ביום תקופת תמוז, והיה לו לידע שמנהגו של עולם הוא
- ^ דאמר מר: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו: שור עם קרניו מגודלין, וכיון שיצא ראשו תחלה - נמצאו קרנותיו קודמות לפרסותיו
- ^ תקנו אותו יום להקריב זבחים
- ^ לרומי
- ^ יודעין אנו שהן
- ^ לרומי ליתן המס ולהביא להן כל צרכיהן, אבל אותן עיירות אין עושין קלנדא
- ^ מי הוי אסור לשאת ולתת עמהם, דנימא 'הואיל ומשועבדות לרומי - יש לומר מה שהן קונין עכשיו יביאו לרומי להקריבן בני רומי
- ^ הואיל ואין מקריבין הן, ואין יום איד זה שלהן
- ^ בני רומי
- ^ כלומר: כל עצמה של איסור אינה אלא לעובדיה
- ^ סיפא דברייתא, וכולהו מפרש לקמן
- ^ עובד כוכבים ביום משתה בנו פלח לעבודת כוכבים על שהגיע לכך
- ^ כרבי יוחנן דעיירות המשועבדות מותרות
- ^ פשיטא דמי שלא גילח היום ושאר עובדי כוכבים שלא עלו בו ביום מן הים מותרין
- ^ אלא לאו למעוטי אנשים משועבדים לאותו האיש, דמותרין, דלא אמרינן 'מאן דזבני ממטו ליה למפלח'
- ^ כלומר בלא כוונה ואין שמים על לב
- ^ 'וקרא לך' משמע שאתה קרוי לו - מעלה אני על אכילתך כאילו הוא מזבחו
- ^ דבתר הלולא
- ^ עובד כוכבים זה לישראל
- ^ אני עושה סעודה זו
- ^ מסתמא להלולא מכוין, ואסור, דכל ימי הלולא מקריב לעבודת כוכבים
- ^ קודם שיכניס את אשתו
- ^ מאימת חיישינן להלולא אם הזמין אנשים לסעוד אצלו
- ^ לעשות שכר ליום המשתה
- ^ אסינתי = עריבות ששורין בהן שעורין לעשות שכר; לישנא אחרינא: נותנין עפר בעריבות וזורעין שם שעורין קודם ימי החופה, ומביאין לפני החתן והכלה כשהן צמוחים, ואומרים להם "פרו ורבו כשעורין הללו שממהרין לצאת מכל התבואה".
- ^ ושמח ממנו העובד כוכבים מאד
- ^ שנלחמו עם יונים ונצחום ומלכו בכל העולם
- ^ של אלכסנדריא, כדאמר ב'המפלת' במסכת נדה (דף ל:) ונלחמו רומיים עמה ונצחוה ותפסו הם המלוכה
- ^ רומאי
- ^ רומאי לישראל
- ^ 'בסיס' כן תרגום 'כנו': בסיסיה; למושב חברתה להושיבה עליה
- ^ מרגלית אינה חשובה כאבן טוב
- ^ הוא 'נופך': קרבונקל"א
- ^ רומאי ליונאי
- ^ רומאי
- ^ כי קמו רומאי בהימנותייהו
- ^ רומיים
- ^ יעקב ועשו שוין בגדולה
- ^ 'לפני עבדו': דרך השר להלך לפנים
- ^ שלטה
- ^ רומי
- ^ מקום בהר הבית וחנות שמו
- ^ אונס ומפתה ושלשים של עבד שנתנה תורה קצבה אחת ליקר ולזולל; ומאחר שלא ישבו בלשכת הגזית - לא דנו, ובטלו דיני קנסות, דכתיב בתשלומי כפל - שהוא קנס 'אשר ירשיעון אלהים' (שמות כב ח), דהיינו מומחין וסמוכין; בשם רבי, כדאמרינן בסנהדרין; ומי שאינו סמוך - אינו דן דיני קנסות
- ^ אלפים אמה סביבות העיר
- ^ והני רבנן בתר חורבן הבית הוו טובא
- ^ חניתות
- ^ רוצחים קטלא
- ^ דאין דנין דיני נפשות אפילו בסנהדרין קטנה שבכל עיר אלא בזמן שהיתה סנהדרין גדולה בישיבתה, ובמקום המיוחד לה, והוא לשכת הגזית
- ^ המקום גורם לחייב הנדון, ואם אינם שם - לא ידונו; והאי קרא - בדיני נפשות קאי: 'כי יפלא ממך דבר' (דברים יז ח) בפרשת 'שופטים ושוטרים', בזקן ממרא